"בחנני ה' ונסני": על ניסיונות, אמונה, גאווה ואנושיות
הדף מאת: שירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
בלימוד זה נעמוד על טיבם של הניסיונות שהתנסו בהם שלושה מגיבורי התנ"ך: אברהם, יוסף ודוד. נעיין במדרשים המנתחים את התנהגותם, את הנסיבות שהביאו אותם לניסיון ואת כושר עמידתם בו. נשאל מה הייתה עמדתם של חז"ל כלפי הרצון לעמוד בניסיון, והאם היא עקבית.
דיון
"והאלוהים ניסה את אברהם": אברהם
אברהם אבינו ידוע כגדול המאמינים וכגדול המתנסים. בתורה מצוין במפורש שאלוהים ניסה אותו ובחן את אמונתו, כאשר ביקש ממנו להעלות לעולה את יצחק בנו:
דיון
בלימוד זה נעמוד על טיבם של הניסיונות שהתנסו בהם שלושה מגיבורי התנ"ך: אברהם, יוסף ודוד. נעיין במדרשים המנתחים את התנהגותם, את הנסיבות שהביאו אותם לניסיון ואת כושר עמידתם בו. נשאל מה הייתה עמדתם של חז"ל כלפי הרצון לעמוד בניסיון, והאם היא עקבית.
And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: ‘Abraham’; and he said: ‘Here am I.’ And He said: ‘Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.’
דיון
  • התורה מצינת במפורש שאלוהים ניסה את אברהם, אך איננה מציינת במפורש מהו הניסיון, במה אברהם צריך לעמוד (שימו לב כי כתוב "והעלהו שם לעולה" ולא- העלהו לי לעולה). מדוע לדעתכם לא מצוין בתורה מהו הניסיון?
לפי מסורת חז"ל, ניסיון זה היה האחרון בסדרת ניסיונות מהעמיד אלוהים לאברהם:
עשרה ִנסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָלוֹם:
With ten trials was Abraham, our father (may he rest in peace), tried, and he withstood them all; to make known how great was the love of Abraham, our father (peace be upon him).
דיון
  • מהי "חיבתו של אברהם אבינו"?
  • מדוע לדעתכם, המשנה מציינת כי אברהם התנסה כדי להראות את חיבתו לה'?
בתורה נכתב בהמשך: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (בראשית, פרק כב, פסוק יב) - מה ההבדל בין 'אמונה', 'יראה' ו'חיבה' בהקשר זה? איזו מעלה גדולה יותר בעיניכם?
  • מדוע, לדעתכם, דווקא אברהם אבינו התנסה בכל כך הרבה ניסיונות?
דיון
המדרש הבא דן בנסיבות שהביאו לעקדת יצחק:
בראשית רבה, פרשת וירא, סימן ד
עֲשָרָה [דברים] יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה.
אומר[ישמעאל]: אני חביב ממך, שנמלתי לשלוש עשרה שנה!
וזה [יצחק] אמר: חביב אני ממך, שנמלתי לח' ימים.
אמר ליה ישמעאל: אני חביב ממך.
למה?
שהיה ספק בידי למחות ולא מחיתי [הייתי גדול מספיק כדי להתנגד לברית המילה, ואף על פי כן לא התנגדתי].
באותה שעה אמר יצחק: הלואי היה נגלה עלי הקב"ה ואומר לי שאחתך אחד מאיברי ולא אעכב, מיד- "והאלהים נסה את אברהם".
דיון
  • גם כאן מוזכרת המילה "חיבה". על חיבתו של מי נלחמים יצחק וישמעאל, לדעתכם?
  • מדוע לדעתכם חשו בעלי המדרש צורך להרחיב את הסיפור ולספק סיבה ורקע לניסיון העקדה?
  • באיזה אור מוצגת אמירתו האחרונה של יצחק במדרש? מה ניתן ללמוד מכך על דעתם של בעלי המדרש בסוגיה האתית של עקדת יצחק?
דיון
"חייך! שאני מנסה אותך יותר מהם": יוסף
יוסף מתואר בתורה כאהוב על אביו ושנוא על אחיו, בשל חלומותיו וגאוותו. שנאתם כה גדולה עד שהם לא יכלו "דברו לשלום" (בראשית, פרק לז). האחים מחליטים לחבור נגדו, זורקים אותו לבור, מוציאים אותו ומוכרים אותו כעבד לאורחת ישמעאלים שפניה למצרים. יוסף הצעיר מוצא עצמו עובר מיד ליד, עד שהוא מגיע לארמונו של פוטיפר סריס פרעה, שם הוא עובד כסוכן בית. הפסוקים הבאים מפרשת 'וישב' מתארים את פרשיית אשת פוטיפר ויוסף:
(ו) [..] וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. (ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי. (ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי. (ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים. (י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. (יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. (יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
And he left all that he had in Joseph’s hand; and, having him, he knew not aught save the bread which he did eat. And Joseph was of beautiful form, and fair to look upon. And it came to pass after these things, that his master’s wife cast her eyes upon Joseph; and she said: ‘Lie with me.’ But he refused, and said unto his master’s wife: ‘Behold, my master, having me, knoweth not what is in the house, and he hath put all that he hath into my hand; he is not greater in this house than I; neither hath he kept back any thing from me but thee, because thou art his wife. How then can I do this great wickedness, and sin against God?’ And it came to pass, as she spoke to Joseph day by day, that he hearkened not unto her, to lie by her, or to be with her. And it came to pass on a certain day, when he went into the house to do his work, and there was none of the men of the house there within, that she caught him by his garment, saying: ‘Lie with me.’ And he left his garment in her hand, and fled, and got him out.
דיון
  • איזה סוג של ניסיון עמד בדרכו של יוסף?
דיון
במסכת סוטה בבבלי, דנים החכמים בפרשייה זו:
"ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו"- אמר ר' יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו [רש"י: והאי מלאכתו תשמיש]. "ויבא הביתה לעשות מלאכתו"- רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו [רש"י: תשמיש] נכנס. [...] באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם. רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות?! דכתיב: "ורועה זונות יאבד הון" (משלי כט, ג) מיד: "ותשב באיתן קשתו" [מברכת יעקב ליוסף] (בראשית מט, כד).
In accordance with whose opinion is the baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the verse: “You shall keep alive no one who breathes” (Deuteronomy 20:16), is not referring to the gentiles living outside of Eretz Yisrael, because there is no concern that the Jewish people will learn “to do like all their abominations” (Deuteronomy 20:18), as these Canaanites are not located in Eretz Yisrael. § The Gemara continues to discuss the entrance of the Jewish people into Eretz Yisrael: Come and see how many miracles were performed on that day: The Jewish people crossed the Jordan, and they arrived at Mount Gerizim and Mount Ebal, which are more than sixty mil from the river, and on that day no entity was able to stand before them. And anyone who stood before them was immediately struck with diarrhea, as it is stated: “I will send My terror before you, and will confound all the people that you encounter” (Exodus 23:27). And similarly, the verse says: “Terror and dread falls upon them; by the greatness of Your arm they are as still as a stone; till Your people pass over, Lord” (Exodus 15:16). This alludes to the first arrival of the Jewish people in Eretz Yisrael, during the period of Joshua. The verse continues: “Till the people that You have gotten pass over” (Exodus 15:16). This alludes to the second arrival, when the Jews returned to Eretz Yisrael from Babylonia after the destruction of the First Temple. Accordingly, say from now that the Jewish people were worthy of having a miracle performed for them during the second arrival, just like they were worthy of having miracles performed for them during the first arrival, but their sin caused them to enter Eretz Yisrael through a natural process, with the permission of the kings of other nations. The Gemara continues its description of the entrance into Eretz Yisrael during the period of Joshua: And afterward they brought the stones and built the altar on Mount Ebal, and plastered it over with plaster, and wrote on the stones all of the words of the Torah in seventy languages, as it is stated: “And you shall write on the stones all of the words of this law clearly elucidated” (Deuteronomy 27:8). And they sacrificed burnt-offerings and peace-offerings, and they ate and drank and celebrated, and they uttered the blessings, and they uttered the curses, and they took [kippelu] the stones with them, and they arrived and slept in Gilgal, as it is stated: “And carry them over with you, and lay them down in the lodging place, where you shall lodge this night” (Joshua 4:3). One might have thought that they were required to place these stones at each and every lodging place where they stayed. Therefore, the verse states: “Where you shall lodge this night,” meaning only on that night. And it is written: “And those twelve stones, which they took out of the Jordan, Joshua set up in Gilgal” (Joshua 4:20). It is taught in a baraita (Tosefta 11:10): The hornet [tzira] did not cross the Jordan with them. The Gemara asks: And did it not? But isn’t it written: “And I will send the hornet before you, which shall drive out the Hivites, and the Canaanites” (Exodus 23:28)? Rabbi Shimon ben Lakish says: The hornet stood on the banks of the Jordan and threw its venom at the inhabitants of the land and it blinded their eyes from above and castrated them from below, as it is stated: “Yet I destroyed the Amorites before them, whose height was like the height of the cedars, and they were strong as the oaks; yet I destroyed their fruit from above, and their roots from beneath” (Amos 2:9). Rav Pappa said: There were two hornets. One was the hornet of Moses, which helped conquer the eastern side of the Jordan, and one was the hornet of Joshua. The hornet of Moses did not cross the Jordan, but the hornet of Joshua did cross. § It is stated in the mishna: Six tribes ascended to the top of Mount Gerizim, as it is stated: “Half of them in front of Mount Gerizim and the half of them in front of Mount Ebal” (Joshua 8:33). The Gemara asks: What is the meaning of the term “and the half of them”? It seems to be referring to a division that already existed. Rav Kahana says: The same way that the tribes were divided up here on the mountains, so too were they divided on the stones of the ephod, a garment of the High Priest. The Gemara raises an objection to this answer: The High Priest had two precious stones on the part of the ephod that rested on his shoulders, one on this side and one on that side, and the names of the twelve tribes were written on them, six on this stone and six on that stone, as it is stated: “Six of their names on the one stone, and the names of the six that remain on the other stone, according to their birth” (Exodus 28:10). It is derived from the verse that only the names on the second stone were written according to the order of their birth: Gad, Asher, Issachar, Zebulun, Joseph, Benjamin. But the names on the first stone were not written according to the order of their birth, as Judah was written first, and afterward came Reuben, Simeon, Levi, Dan, and Naphtali. And there were fifty letters on the two stones of the ephod, twenty-five letters on this stone and twenty-five on that stone. Rabbi Ḥanina ben Gamliel says:
דיון
  • מדוע, לדעתכם, בוחרים החכמים להקשות עם יוסף ולהציגו כמי שמלכתחילה נתכוון לעבירה?
  • בזכות מה נשמר יוסף מן הפיתוי?
גם במדרש הבא דנים חז"ל בדמותו של יוסף, בהקשר לפרשיית אשת פוטיפר:
ותשא אשת אדוניו את עיניה
מה כתיב למעלה מן הענין: ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.
[משל הדבר] לגִבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו, ומתקן בשערו, ומתלה בעקיבו [מתגנדר כמנהג המצרים].
אמר: לי נאה, לי יאי, נאה, גבור [= לי היופי, לי הגבורה].
אמרו ליה: אי את גבור, אי את יאי, הא דובא קמך, קום קפחינה [=אם חושב שגיבור ויפה אתה, הנה הדוב (הניסיון בו אנסה אותך) יקום ויקפח חייך].

ויהי אחר הדברים וגו'
הרהורי דברים היו שם.
מי הרהר?
יוסף הרהר.
[...]
אמר: אבא נתנסה, זקיני נתנסה ואני איני מתנסה?!
אמר לו הקב"ה: חייך! שאני מנסה אותך יותר מהם.

דיון
  • מהי נקודת התורפה של יוסף, על פי חז"ל?
  • מה ניתן ללמוד ממדרש זה על דעתם של חז"ל בעניין ניסיונות והרצון להתנסות?
  • לפי המדרש, ניסיונו של יוסף גדול יותר מניסיונו של אברהם - מה ניתן ללמוד מכך על האופן שבו תפסו חז"ל את כוחו של יצר המין?
  • מה לדעתכם קשה יותר - ניסיונו של אברהם או ניסיונו של יוסף? מדוע?
דיון
"שלא יאמר אני ערב ליבי": דוד
דוד המלך, "נעים זמירות ישראל", מבקש בספר תהלים המיוחס לו:
[A Psalm] of David. Judge me, O LORD, for I have walked in mine integrity, and I have trusted in the LORD without wavering. Examine me, O LORD, and try me; test my reins and my heart. For Thy mercy is before mine eyes; and I have walked in Thy truth. I have not sat with men of falsehood; neither will I go in with dissemblers. I hate the gathering of evil doers, and will not sit with the wicked. I will wash my hands in innocency; so will I compass Thine altar, O LORD, That I may make the voice of thanksgiving to be heard, and tell of all Thy wondrous works. LORD, I love the habitation of Thy house, and the place where Thy glory dwelleth. Gather not my soul with sinners, nor my life with men of blood; In whose hands is craftiness, and their right hand is full of bribes. But as for me, I will walk in mine integrity; Redeem me, and be gracious unto me. My foot standeth in an even place; in the congregations will I bless the LORD.
דיון
  • מדוע מבקש דוד מה' להתנסות?
מדרש 'שוחר טוב' לספר תהלים מפרש:
שפטני ה'- כתוב אחד אומר "אל תבוא במשפט את עבדך" (תהילים קמ"ג) וכתוב אחר אומר: "שפטני ה'" [ולכאורה יש סתירה ביניהם]. אלא, בשעה שאתה דן את הצדיקים "אל תבוא במשפט" עמי, ובשעה שאתה דן את הרשעים - "שפטני ה'".

בחנני ה' ונסני- בחנני כאברהם, שנאמר: "והאלוהים נִסה את אברהם" ועמד בנסיונו (בראשית כב). נסֵני כיצחק שנסיתו ועמד. צרפה כליותי- צרפני כיוסף שצרפתו ומצאתו נאמן. כיוון ש[ה'] ניסה אותו [את דוד, בפרשיית בת שבע] אמר [דוד]: אין בי כח, בבקשה ממך: "אל תבוא במשפט את עבדך". שנאמר: "בחנת ליבי [בפקודת לילה] צרפתני בל תמצא" (שם יז). אף על פי כן לא נשא לו הקדוש ברוך הוא פנים בדין אלא נכתבה עליו. שכן הפסוק אומר אשר עשה דוד הישר בעיני ה' (מלכים א ט), רק בדבר אוריה החתי [לא עמד דוד בניסיון]. מכאן שלא ירד אדם לגדול הימנו שלא יאמר אני ערב ליבי.
דיון
  • מה משותף למדרש זה ולמדרש על יוסף בבראשית רבה?
  • מה הייתה דעתו של בעל המדרש על רצונו של דוד לעמוד בניסיון? הסבירו את תשובתכם.
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון. שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים "אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב"? ואין אומרים "אלהי דוד"? אמר [אלוהים]: אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי [=הם התנסו בעבור זאת ואותך לא העמדתי בניסיון]. אמר לפניו: רבונו של עולם בחנני ונסני שנאמר "בחנני ה' ונסני וגו'" (תהילים, כו, ב). אמר: מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך, דמנסינא לך בדבר ערוה [אנסה אותך. לאבות לא הודעתי במה אנסם ולך אודיע - בענייני ערווה]. מיד "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו'" (שמואל ב, יא, ב) אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה. אבר קטן יש באדם: משביעו רעב, ומרעיבו שבע. "ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד" (שמ"ב יא, ב). בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא [=בת שבע חפפה ראשה כשמעליה כוורת (מעין סכך)]. אתא שטן אידמי ליה כציפרתא [=בא השטן ונדמה לדוד כציפור], פתק ביה גירא, פתקה לחלתא, איגליה וחזייה [שילח דוד חץ בציפור, נפתח הסכך ונגלתה בת שבע לעיני דוד]. מיד "וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה" (שמואל ב, יא, ג-ד) והיינו דכתיב "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי" (תהילים, יז, ג) אמר [דוד]: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא [לו רסן נפל בפי ולא הייתי אומר את אותן מילים (בחנני ונסני)].
דרש רבא: מאי דכתיב "למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור" (תהלים יא, א) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו. [...]
דרש רבי דוסתאי דמן בירי: למה דוד דומה? לסוחר כותי: אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "שגיאות מי יבין" (תהילים יט, יב)? אמר ליה שביקי לך [=נסלח לך], "ומנסתרות נקני" (שם)- שביקי לך, "גם מזדים חשוך עבדך" (שם, יג)) - שביקי לך, "אל ימשלו בי אז איתם" (שם) דלא לישתעו בי רבנן [=שלא ילמדו חכמים את חטאי] - שביקי לך "ונקיתי מפשע רב" (שם) שלא יכתב סרחוני! אמר לו: אי אפשר. ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" כל הפרשה כולה על אחת כמה וכמה?! "ונקיתי מפשע רב" אמר לפניו: רבונו של עולם מחול לי על אותו עון כולו, אמר: כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו "היחטא איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה"? (משלי ו, כז-כח) כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. אמר ליה: כל הכי נטרד ההוא גברא? אמר ליה: קבל עליך יסורין. קבל עליו.
§ Apropos Ahithophel, the Gemara relates the events that led to his death. Rav Yehuda says that Rav says: A person should never bring himself to undergo an ordeal, as David, king of Israel, brought himself to undergo an ordeal and failed. David said before God: Master of the Universe, for what reason does one say in prayer: God of Abraham, God of Isaac, and God of Jacob, and one does not say: God of David? God said to David: They have undergone ordeals before Me, and you have not undergone an ordeal before Me. David said before Him: Examine me and subject me to an ordeal, as it is stated: “Examine me, Lord, and subject me to an ordeal; try my kidneys and my heart” (Psalms 26:2). God said to him: I will subject you to an ordeal, and I will perform a matter for you that I did not perform for the Patriarchs, as for them, I did not inform them of the nature of the ordeal, while I am informing you that I will subject you to an ordeal involving a matter of a married woman, with whom relations are forbidden. Immediately, it is written: “And it came to pass one evening that David rose from his bed” (II Samuel 11:2). Rav Yehuda says: Once David heard the nature of his ordeal, he sought to prevent himself from experiencing lust. He transformed his nighttime bed into his daytime bed, i.e., he engaged in intercourse with his wives during the day, in an attempt to quell his lust. But a halakha, i.e., a Torah statement, escaped him: There is a small limb in man that he employs in sexual intercourse. If he starves the limb, and does not overindulge, it is satiated; but if he satiates the limb and overindulges in sexual intercourse, it is starving, and desires more. Therefore, his plan had the opposite effect. The verse states: “And he walked upon the roof of the king’s house; from the roof he saw a woman bathing, and the woman was very fair to look upon” (II Samuel 11:2). Bathsheba was shampooing her head behind a beehive, which concealed her from sight. Satan came and appeared to David as a bird. David shot an arrow at the bird, the arrow severed the beehive, Bathsheba was exposed, and David saw her. Immediately, it is written: “And David sent and inquired after the woman. And one said: Is not this Bathsheba, daughter of Eliam, the wife of Uriah the Hittite? And David sent messengers, and took her, and she came to him, and he lay with her, for she was purified from her impurity, and then she returned to her house” (II Samuel 11:3–4). And that is the meaning of that which is written: “You have proved my heart; You have visited me in the night: You have tried me, but You find nothing; let no presumptuous thought pass my lips” (Psalms 17:3). David said: Oh, that a muzzle would have fallen upon the mouth of the one who hates me, a euphemism for his own mouth, and I would not have said anything like that and I would have withstood the ordeal. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “To the leader, of David. In the Lord I put my trust; how can you say to my soul: Flee like a bird to your mountain” (Psalms 11:1)? David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, pardon me for that sin with Bathsheba so that the wicked people will not say: The mountain that is among you, i.e., the luminary of the generation, David, was driven from the world due to a bird that led to his transgression. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “Against You, only You, have I sinned, and done what is evil in Your eyes; that You are justified when You speak, and right when You judge” (Psalms 51:6)? David said before the Holy One, Blessed be He: It is revealed and known before You that if I sought to suppress my evil inclination, I would have suppressed it; but I said: I will sin, so that they will not say a servant overcame his master and withstood the ordeal even though God said that he would not. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “For I am ready to stumble [letzela] and my pain is always before me” (Psalms 38:18)? Bathsheba, daughter of Eliam, was designated as fit for David from the six days of Creation. Rava interprets that the term letzela is referring to Eve, who was taken from the side [tzela] of Adam, the first man, and explains that she was destined for him, just as Eve was destined for Adam. But she came to him through pain. And likewise, the school of Rabbi Yishmael taught: Bathsheba, daughter of Eliam, was designated as fit for David, but he partook of her unripe, before the appointed time. David would have ultimately married her in a permitted manner after the death of Uriah. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “And when I limped they rejoiced and gathered, the wretched gather themselves together against me, and those whom I know not; they tore and did not cease [dammu]” (Psalms 35:15)? David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe. It is revealed and known before you that if my enemies were to tear my flesh, my blood [dami] would not flow to the ground, due to excessive fasting (see II Samuel 12:16–17). David continued: Moreover, my enemies torment me to the extent that at the time when they are engaged in the public study of the halakhot of the four court-imposed death penalties they interrupt their study and say to me: David, concerning one who engages in intercourse with a married woman, his death is effected with what form of execution? And I said to them: Concerning one who engages in intercourse with a married woman before witnesses and with forewarning, his death is by strangulation, and he has a share in the World-to-Come. But one who humiliates another before the multitudes has no share in the World-to-Come. The transgression of those who humiliated David is clearly more severe than the transgression of David himself. Rav Yehuda says that Rav says: Even during the time of his illness he fulfilled the mitzva of conjugal rights for eighteen wives, as it is stated: “I am weary with my groaning; every night I speak in my bed; I melt away my couch with tears” (Psalms 6:7). Even when he was weary and groaning he still spoke in his bed, a euphemism for sexual intercourse. And Rav Yehuda says that Rav says: David sought to engage in idol worship during Absalom’s coup, as it is stated: “And it came to pass when David was at the top [rosh] of the ascent, where he would bow to God” (II Samuel 15:32), and rosh means nothing other than idol worship, as it is stated: “As for that image, its head [reishei] was of fine gold” (Daniel 2:32). It is written: “Behold Hushai the Archite came to meet him with his coat rent and earth upon his head” (II Samuel 15:32). Hushai said to David: Shall they say a king like you will engage in idol worship? David said to him: Is it preferable that they say with regard to a king like me, known to be righteous, that his son will kill him? David continued, referring to himself in third person: It is preferable that he shall engage in idol worship and the name of Heaven shall not be desecrated in public through the murder of a righteous king in this manner. Hushai said to him: What is the reason that you married a beautiful woman, the mother of Absalom? David said to him: With regard to a beautiful woman, the Merciful One permitted marrying her. Hushai said to him: But you did not interpret the juxtaposed verses, as juxtaposed to the portion of the beautiful woman is the portion beginning: “If a man has a stubborn and rebellious son” (Deuteronomy 21:18). From that juxtaposition it is derived: Anyone who marries a beautiful woman has a stubborn and rebellious son. Therefore, even if Absalom kills you, there will be no desecration of God’s name, as the people will attribute his actions to his mother. Rabbi Dostai from Biri taught: To what is David comparable? He is comparable to a Samaritan merchant, who incrementally lowers the price until the buyer agrees to purchase the merchandise. David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe: “Who can discern his errors” (Psalms 19:13), i.e., forgive me for the unwitting sins that I committed. God said to him: They are forgiven for you. David asked more: “Cleanse me from hidden faults” (Psalms 19:13), i.e., pardon me for transgressions that I committed in private, even if I performed them intentionally. God said to him: They are forgiven for you. David requested: “Keep back your servant also from intentional sins” (Psalms 19:14). God said to him: They are forgiven for you. David requested: “Let them not have dominion over me, then I shall be faultless” (Psalms 19:14), and I further request that the Sages will not speak of me and condemn me. God said to him: They are forgiven for you. David requested: “And I shall be clear from great transgression” (Psalms 19:14), meaning that my transgression with Bathsheba and Uriah will not be written in the Bible. God said to him: That is impossible. And just as the letter yod that I removed from the name of Sarai, wife of Abraham, when I changed her name to Sarah, was standing and screaming several years over its omission from the Bible until Joshua came and I added the yod to his name, as it is stated: “And Moses called Hosea, son of Nun, Joshua [Yehoshua]” (Numbers 13:16); the entire portion of your transgression, which is fit to be included in the Bible, all the more so it cannot be omitted. The verse states: “And I shall be clear from great transgression” (Psalms 19:14). David said before God: Master of the Universe, pardon me for that entire sin. God said to him: Your son Solomon is already destined to say with his wisdom: “Can a man take fire in his lap and his garments not be burned? Can one walk on hot coals and his feet not be scorched? So too one who lies with his neighbor’s wife; anyone who touches her shall not go unpunished” (Proverbs 6:27–29). David said to Him: Will that man, David, be expelled for that entire transgression, with no remedy? God said to David: Accept upon yourself afflictions, and that will atone for your sins. He accepted afflictions upon himself.
דיון
  • באיזה אור מוצג דוד במדרש?
  • מה הייתה דעתם של בעלי המדרש על רצונו של דוד לעמוד בניסיון? הסבירו את תשובתכם ותנו דוגמאות מהכתוב.
  • גם דוד וגם יוסף התנסו בניסיונות הקשורים ביצר המין - איזה ניסיון קשה יותר בעיניכם? מדוע?
  • מבין כל המדרשים שקראתם, איזה מדרש יוצא דופן בהתייחסותו לניסיונות? מהו המכנה המשותף הרעיוני בין שאר המדרשים?
  • מהי דעתכם בסוגיית הניסיונות והרצון להתנסות?
דף מספר 3 בסדרה "להודיע לבני האדם גבורותיו": על גיבורים בשר ודם, דפים נוספים בסדרה:
1 2