וְלֵית הִלְכְתָא כְּכׇל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא, אֶלָּא כִּי הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין — מְזַמְּנִין עָלָיו. אַבָּיֵי וְרָבָא הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבָּה. אֲמַר לְהוּ רַבָּה: לְמִי מְבָרְכִין? אָמְרִי לֵיהּ: לְרַחֲמָנָא. וְרַחֲמָנָא הֵיכָא יָתֵיב? — רָבָא אַחְוִי לִשְׁמֵי טְלָלָא. אַבָּיֵי נְפַק לְבַרָּא, אַחְוִי כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא. אֲמַר לְהוּ רַבָּה: תַּרְוַיְיכוּ רַבָּנַן הָוֵיתוּ. הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: בּוּצִין בּוּצִין מִקִּטְפֵיהּ יְדִיעַ.
The Gemara concludes: The halakha is not in accordance with all of these statements. Rather, the halakha is in accordance with this statement that Rav Naḥman said: A minor who knows to Whom one recites a blessing is included in a zimmun. The Gemara relates that Abaye and Rava, when they were children, were seated before Rabba. Rabba said to them: To whom does one recite blessings? They said to him: To God, the All-Merciful. Rabba asked them: And where does the All-Merciful reside? Rava pointed to the ceiling. Abaye went outside and pointed toward the heaven. Rabba said to them: You will both become Sages. It is as the popular saying goes: A cucumber can be recognized from its blossoming stage. Similarly, a great person can be recognized even from a young age.
חפשו במאגר של ספריא אחר מקורות שמקושרים לסיפור הזה במסכת ברכות. נסו לחשוב מה מוסיף המקור על הסיפור הזה? איזה חלק בו הוא מדגיש ומה הוא לומד ממנו?
חפשו ב:
מפרשים
הלכה
חסידות
עיון (יסטרוב )
ובלינקר (דפי אינטרנט)
אתם מוזמנים להעתיק את המקור לכאן או לכתוב את המחשבות שלכם על ידי הוספה של טקסט חופשי
חפשו ב:
מפרשים
הלכה
חסידות
עיון (יסטרוב )
ובלינקר (דפי אינטרנט)
אתם מוזמנים להעתיק את המקור לכאן או לכתוב את המחשבות שלכם על ידי הוספה של טקסט חופשי