-
מסכת סופרים יד:יח
בשיר השירים קורין אותו בלילי ימים טובים של גליות האחרונים חציו בלילה אחד וחציו בלילה השני.
-
חיי אדם סימן קל
חייב אדם לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה ולכן יש קוראים אחר הסדר שיר השירים.
-
מחזור ויטרי סימן קו
ומגילת שיר השירים אומ' אותה בשבת שחלה להיות בחולו המועד. ת'. ואם אין שבת בחולו המועד או' אותה יום שביעי של פסח. ת': ולכך אנו אומרי' אותה בפסח על שם ששיר השירים מדבר מגאולת מצרים. שנא' לסוסתי ברכבי פרעה. וגו'.
-
Benjamin Scolnic
For the rabbis, Boyarin demonstrates, the Song of Songs is not so much an allegory on the relationship between God and Israel as it is itself a midrash on the Book of Exodus. Solomon wrote the Song of Songs as a passionate, poetic interpretation of the epochal event of the Exodus; the book is read by the rabbis, Boyarin claims, “as a mashal written by Solomon to be [a] hermeneutic key to the unlocking of the book of Exodus.” The Song of Songs is not allegorized into meaning something it did not originally mean; it is not interpreted. Very different, “the Song of Songs is a series of readings in figurative language of the text of the Torah.” Song of Songs Rabbah explains how the Song of Songs interprets the Torah.
-
שה״ש רבה ב:יד
וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹלָן וְלֹא הָיוּ רוֹצִין, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִזֵּק לִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יד, ח): וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף וגו', וּכְתִיב (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב, מַהוּ הִקְרִיב, שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָם, תָּלוּ עֵינֵיהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַיִּצְעֲקוּ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', כְּאוֹתָהּ צְעָקָה שֶׁצָּעֲקוּ בְּמִצְרַיִם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶם אִלּוּלֵי שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם כֵּן לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלְכֶם, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, הַשְׁמִיעִנִי אֶת הַקּוֹל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא קוֹלֵךְ, שֶׁכְּבָר שָׁמַעְתִּי בְּמִצְרַיִם, וּכְשֶׁצָּעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד (שמות יד, ל): וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא.
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַיָּם, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֶׁהָיוּ חֲבוּיִים בְּסִתְרוֹ שֶׁל יָם. הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יד, יג): הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'. הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, זוֹ הַשִּׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה. כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, זֶה הַשִּׁיר. וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַרְאִין בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.
-
שה״ש רבה א:ב
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, הֵיכָן נֶאֶמְרָה, רַבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא אָמַר בַּיָּם נֶאֶמְרָה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שיר השירים א, ט): לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה.
-
שה״ש רבה ג:א-ד
דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, זֶה לַיְלָה שֶׁל מִצְרַיִם, בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, זֶה משֶׁה [במשה], בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.
אָקוּמָה נָא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, בַּכְּרָכִים וּבַמְדִינוֹת, אֲבַקְּשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, זֶה משֶׁה, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.
מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים, זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אֲמַרְתְּ (שמות לב, כז): עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר. אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, זֶה משֶׁה.
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, זֶה משֶׁה. אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי, זֶה סִינַי. וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁמִּשָּׁם נִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל בְּהוֹרָיָה.
-
שה״ש רבה ב:יד
וְכָל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְשׁוּלִים כְּחַיּוֹת, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת נִלְחָמִים לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל מָה אַתֶּם רוֹצִים מִן הַשַּׁבָּת וּמִן הַמִּילָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּירָן לְיִשְׂרָאֵל וְנַעֲשִׂין בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת כְּחַיּוֹת לְהַכְנִיעָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשִׂים כְּיוֹנָה תַּמָּה וְשׁוֹמְעִין לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה'.
-
שבת פח.
ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר
-
שה״ש רבה א:ב
דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַלְאָךְ הָיָה מוֹצִיא הַדִּבּוּר מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וּמַחֲזִירוֹ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לוֹ מְקַבֵּל אַתָּה עָלֶיךָ אֶת הַדִּבּוּר הַזֶּה, כָּךְ וְכָךְ דִּינִין יֵשׁ בּוֹ, כָּךְ וְכָךְ עֳנָשִׁין יֵשׁ בּוֹ, כָּךְ וְכָךְ גְּזֵרוֹת יֵשׁ בּוֹ, וְכָךְ מִצְווֹת, וְכָךְ קַלִּים וַחֲמוּרִים יֵשׁ בּוֹ, כָּךְ וְכָךְ מַתַּן שָׂכָר יֵשׁ בּוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ יִשְׂרָאֵל, הֵן, וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר לוֹ מְקַבֵּל אַתְּ אֱלָהוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ, הֵן וָהֵן, מִיָּד הָיָה נוֹשְׁקוֹ עַל פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, לה): אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וְרַבָּנִין אָמְרִין, הַדִּבּוּר עַצְמוֹ הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לוֹ מְקַבְּלֵנִי אַתְּ עָלֶיךָ, כָּךְ וְכָךְ מִצְווֹת יֵשׁ בִּי, וְכָךְ דִּינִין יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ עֳנָשִׁין יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ גְּזֵרוֹת יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ מִצְווֹת יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ קַלִּין וַחֲמוּרִין יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ מַתַּן שָׂכָר יֵשׁ בִּי, וְהוּא אוֹמֵר, הֵן וָהֵן, מִיָּד הַדִּבּוּר נוֹשְׁקוֹ עַל פִּיו לְאַדֶּקוּלְאִין בֶּן הַדִּימָה וְלִמְּדוֹ הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דִכְתִיב (דברים ד, ט): פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, דְּבָרִים שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ, אֵיךְ הָיָה הַדִּבּוּר מְדַבֵּר עִמָּךְ.
-
שה״ש רבה ב:יד
רַבִּי עֲקִיבָא פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֶׁהָיוּ חֲבוּיִין בְּסִתְרוֹ שֶׁל סִינַי. הַרְאִינִי וגו', שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת. הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, זֶה קוֹל שֶׁלִּפְנֵי הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, זֶה קוֹל שֶׁלְּאַחַר הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, כה): וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וגו' הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. מַהוּ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ, חִיָּא בַּר אַדָּא וּבַר קַפָּרָא, חַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת הַנֵּרוֹת, וְחַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת הַקְּטֹרֶת. וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, טו): וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.
-
שה״ש רבה ח:ה
תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, דָּרַשׁ פְּלַטְיוֹן אִישׁ רוֹמִי וְאָמַר, נִתְלַשׁ הַר סִינַי וְנִצַּב בִּשְׁמֵי מָרוֹם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, יא): וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר. דָּבָר אַחֵר, תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, זֶה סִינַי, וְלָמָּה נִמְשַׁל בְּתַפּוּחַ, אֶלָּא מַה תַּפּוּחַ זֶה עוֹשֶׂה פֵּרוֹת בְּחֹדֶשׁ סִיוָן, כָּךְ הַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּסִיוָן. דָּבָר אַחֵר, תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, לָמָּה לֹא בֶּאֱגוֹז וְאִילָן אַחֵר, אֶלָּא כָּל אִילָן דַּרְכּוֹ מוֹצִיא עָלָיו תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ פֵּרוֹתָיו, וְתַפּוּחַ זֶה מוֹצִיא פֵּרוֹתָיו תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא עָלָיו, כָּךְ הִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים עֲלֵיכֶם תּוֹרָתִי מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי כּוֹבֵשׁ עֲלֵיכֶם הָהָר הַזֶּה וְהוֹרֵג אֶתְכֶם.