Sefer Vayikra - The Food Of The gods

(ב) הקדמונים נחלקו בטעם הקרבנות, המורה אמר כי הוא להרחיק לב האדם מע"ז, והרמב"ן וסייעתו אמרו, כי הוא לקרב כל כוחות העולמות והוא ענין עלעקטרי רוחני, אשר בפעולות הכהן יעשה גבוהות בעולמות שונים כידוע, ואולי יש להכריע, כי קרבנות במה הם רק להרחיק ע"ז מלבבות עמו ישראל, לכן צוה, כי יקטירו לשם שמים, לא כן קרבנות בהמ"ק המה ודאי לקרב העולמות ולחבר דודים,

(א) כמו שדביקות העלה במי שהוא עלול ממנו ולכך נתן השם שכינתו ביניהם, וכמו כן ראוי אל העלול שיהיה פונה אל עלתו, לכך אחר שצוה השם בעשיית המשכן ולהיות שכינתו ביניהם שזהו שפונה העלה ולהיות עם מי שהוא עלול ממנו, צוה השם יתברך בהקרבת הקרבן שיקריבו לפניו לעבוד עבודתו יתברך, ובזה יפנה העלול אל העלה. וכאשר אתה רוצה לעמוד על עיקר הקרבן אין ענין הקרבן רק דבר זה כי כאשר העלול נמצא מן העלה יתברך כן שב אל עלתו, ר"ל כי הנמצאים אין להם קיום בלא העלה והם תלוים בו וזהו השבת העלול אל העלה, ולפיכך הקרבת הקרבן אליו יתברך לפי שהוא יתברך עלת הכל ואליו ישוב הכל.

. ולפיכך כל ענין הקרבנות להורות כי השם יתברך יחיד בעולם ואפס זולתו, ולכך לא תמצא בכל הקרבנות לא אל ולא אלקיך רק שם המיוחד,

כי הקרבנות כמו שהם להורות על אחדותו שכל הנמצאים במדריגת רוממותו ומעלתו נחשבים לאפס והכל שב אליו שאין דבר נמצא זולת מחסדי יקוק, אבל באמתת מציאותו הכל שב אליו ואין כאן בריאה כלל, וזהו שלימותו יתברך שאין מציאות זולתו.

. והספר השלישי נגד והנורא שהוא יתברך אחד בעולמו לכך ממנו היראה כי הוא אחד ומי מוחה בידו אשר הוא עושה והכל אפס זולתו, ולפיכך מקריבין אליו הקרבנות שהוא הוראה שהוא יתברך אחד כמו שהתבאר, וזהו ספר ויקרא.

ולפיכך אם לא היה מעמדות הקרבן לא היה קיום אל כל הנמצאים, שאין הנמצאים בצד עצמם יש להם קיום כלל רק שהם עומדים בו יתברך ואינם נפרדים מאתו ית' ובמה שהם שבים אל השם יתברך יש להם קיום וכמו שנתבאר למעלה, כי העולם עומד על העבודה כמו שהתבאר בפרק שירה ובשאר מקומות. ומעתה התבאר לך כי לא היו הקרבנות ראוים אלא לישראל במה שהם עלולים בעצם ובראשונה מן השם יתברך וכל עלול כמו שבא מן העלה יש לו השבה אליו, ומפני זה צוה להקריב לו קרבן כי לא צריך השבה גמורה שיקריב עצמו אליו לגמרי רק הוראה שהנמצאים שבים אליו תלוים במי שהוא נותן קיומם, ומפני זה נקרא אשי לחמי מטעם אשר התבאר כי כאשר הוא יתברך הכל וכל הנמצאים שבים אליו הרי הוא בלתי חסר, ואף על גב שכל הנמצאים בודאי שבים אל השם שכל עלול תולה בעלתו חפץ הוא יתברך לזכות האדם שהוא יעשה זה בפעל שלו, ואין להאריך בזה עוד באלו דברים העמוקים מאוד מאוד:

(ז) א"י אדם כי יקריב מכם כו'. הנ"ל כשנקדי' להתבונן על ביאור הכתובים בתוכחת הנביאים לישראל על ענין הקרבנות כמ"ש ישעי' למה לי רוב זבחיכם וכו' וכן עולותיכם ספו על זבחיכם וכו' כי לא צוויתי את אבותיכם על דבר עולה או זבח. כי למה הוכיחו אותם על ענין הקרבנות דוקא ולא כן על שאר עניני המצות אשר לא ישרו בעיניו ית"ש בחטאותיהם ועוד נהפוך הוא כי אמרו חכז"ל הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו ולמה רק על ענין הקרבנות מאס בהם בעת רעתם. אך הנה אמנם ענין. הקרבנות משונה הוא מכל המצות שבתורה כי בשאר המצות אם כי שרשם כולה לגבוה מ"מ יוכל האדם לכוון בהם גם לצורך עצמו להמשיך על ידיהם קדושה והשפעות טובות לעוה"ז כמבואר בכמה מצו' שבתור' שמתן שכרה בצדה. וכן אחז"ל האומר סלעזו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור. וכן בשאר מצות כדומה. אבל בענין הקרבנות נאמר זובח לאלקים יחרם בלתי ליקוק לבדו. הכוונה כמבו' בזוה"ק ובמקובלים כי הוא רק לבחי' שם הוי' לבדו להקריב אשה ליקוק ולא יתכן לבחי' שם אלקים כי "כן לא נזכר שם אלקים בכל הקרבנו'. לכן מחשבה פוסלת בקרבנו' כי צריך לכוון מחשבתו רק ליקוק לבדו לקרב הכוחות ולעשות היחוד בכל העולמות ולא לכוון בה לעצמו כלל. ועל כזה הזהיר הכתוב וסרתם ועבדת' אלקי' אחרים. כי כשיכוון כוונה אחרת כנ"ל נקרא בחינת אלקים אחרים חלילה כי עובד לעצמו כמבו' בספרי'. ועל כזה אמה"כ זובח לאלקים יחרם כיל"ח. אבל בתלמוד תורה אמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה. וזה שבכל ענין הקרבנות נאמר לרצונו לפני יקוק כי זהו שורש הרצון הגמור בלתי ליקוק לבדו וזהו לפני יקוק. וזה שפרש"י לריח ניחוח ליקוק נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.

לכאורה כל המצות מפי הגבורה ולמה לא נאמר בהם ריח ניחח כשיקיימם ועושה הרצון לפני יקוק. אך הכוונה בדברינו כי בשאר המצות יוכל להיות הרצון גם לצורך עצמו להמשיך עי"כ השפעות טובות כת"ת ותפלה אבל בקרבנות צריך להיות הרצון שלם עולה כולה ליקוק והוא הריח ניחח שאמרתי ונעש' רצוני כביכול.