Save "Pesach: National & Personal Redemption
"
Pesach: National & Personal Redemption

(ח) וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יי לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃

(8) And thou shalt tell thy son in that day, saying: It is because of that which the YHVH did for me when I came forth out of Egypt.

בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים.

לפיכך אנחנו חיבין להודות , להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה, ולקלס, למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה.ונאמר לפניו, הללויה.

In every generation a person must regard himself as though he personally had gone out of Egypt, as it is said: “And you shall tell your son in that day, saying: ‘It is because of what YHVH did for me when I came forth out of Egypt.’”

Therefore it is our duty to thank, praise, laud, glorify, exalt, honor, bless, extol, and adore Him Who performed all these miracles for our ancestors and us; He brought us forth from bondage into freedom, from sorrow into joy, from mourning into festivity, from darkness into great light, and from servitude into redemption. Therefore let us say before Him, Hallelujah!

(כג) וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃

(23) And we were brought by Him from there [Egypt] that He might bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers.

גמ' אמר רבא צריך שיאמר " 'ואותנו הוציא משם', שלא אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל"

Rava said: One [is additionally] to say 'and we [too] were taken from that place [Mitzrayim], not only our ancestors were redeemed but we too were redeemed'.

(פז) בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת-עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם. לֹא אֶת-אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם, לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ.

(83) In each and every generation, a person is obligated to see himself as if he left Egypt, as it is stated (Exodus 13:8); "For the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt." Not only our ancestors did the Holy One, blessed be He, redeem, but rather also us [together] with them did he redeem, as it is stated (Deuteronomy 6:23); "And He took us out from there, in order to bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers."

(ו) בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוציא משם וגו'.

ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה 'וזכרת כי עבד היית' כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.

(ז) לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות.

(ח) אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב...

(6) In each and every generation, a person must present himself as if he, himself, has now left the slavery of Egypt, as [Deuteronomy 6:23] states: "He took us out from there."

Regarding this manner, God commanded in the Torah: "Remember that you were a slave [Deuteronomy 5:15]" - i.e., as if you, yourself, were a slave and went out to freedom and were redeemed.

(7)Therefore, when a person feasts on this night, he must eat and drink while he is reclining in the manner of free men...

(8) Even one of Israel's poor should not eat until he [can] recline.

אוהב ישראל דברים לפסח
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו וגו' [הגש"פ]. הענין הוא כי יציאת מצרים היה שיצאו מתחת יד הקליפות ונעשו בני חורין. וכבר ביארו זה במדרש תהלים על פסוק (תהלים קז, ג) ומארצות קבצם, כשם שהצפור נתונה ביד הצייד אם מבקש ממיתה ואם מבקש חיה כך היו ישראל משוקעים במצרים שנאמר (שמות ג, ח) וארד להצילו מיד מצרים, אמר רבי אבהו ברבי אחא בשם רבינו כך היו ישראל נתונים בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה וכשם שהרועה נותן ידו בתוך מעיה ושומטו כך עשה הקדוש ברוך הוא שנאמר (דברים ד, לד) לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. אמר רבי איבו בשם רבי יוסי בן זמרא כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור, כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים שנאמר (שם, כ) ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים עד כאן לשונו.
ולהבין ענין הג' דיעות אלו וטעמם והחילוק שיש ביניהם. נראה כי חכמינו ז"ל דיברו בכאן נגד ג' כיתות שיש בישראל צדיקים בינונים רשעים. ומי שממשיל את ישראל לצפור דיבר בצדיקים גמורים, והיינו כמו שהצפור אשר ביד הצייד אין לו שום שייכות וחיבור עמו כלל כי הוא בריה בפני עצמו וכשהצייד פותח ידו מיד בורח הצפור ולא ישוב אליו עוד. כמו כן היו הצדיקים בגלות מצרים שלא היה להם שום שייכות אל הקליפות רק שהם [לא] היו יכולין לצאת משם ובחסדי ה' יתברך הוציאם. ומי שממשילם לעובר במעי בהמה מדבר בבינונים, היינו כמו שעובר יש לו שייכות קצת עם הבהמה מצד שהיא אמו גם הוא נגרר אחריה. כמו כן היו הם במצרים שהיה להם שייכות קצת עם הקליפות אבל לא כל כך חס ושלום. כי אף על פי כן ניכר העובר שהוא בריה בפני עצמו. ומי שממשילם לזהב שבכור מדבר ברשעים, ולכך מדמה אותן לזהב שבכור המעורב עם הפסולת שהזהב עם הפסולת הוא אחד ואינו ניכר בפני עצמו. גם כשירצה להוציא את הזהב מוכרח להיות נחסר קצת ממנו על ידי האש שמצרפו. כך היו הם במצרים שהיה להם התחברות גדול עם הקליפות רחמנא לצלן. וכשרצה הקדוש ברוך הוא להוציאם משם נחסר מהם כמו שכתב רש"י ז"ל על פסוק וחמושים עלו בני ישראל (שמות יג, יח) עיין שם:
והנה בכל שנה ושנה מתעורר זה ויכול האדם לפי בחינתו ומדריגתו להוציא את עצמו מתוך הקליפות. וזהו ענין בדיקת חמץ, היינו שכל אדם יבדוק עצמו מהמדות שיש לו ואחר כך אם ימצא אצלו איזה מדה רעה חס ושלום יבער אותה מכל וכל על ידי התשובה שלימה שיקבל האדם על עצמו שלא לעשות עוד כזאת. וזהו בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, היינו שממש צריך האדם בעת הזאת שיצא ממצרים שהם הקליפות ומן השמים יסייעוהו וכן יהי רצון אמן. והבן מאוד
תניא ליקוטי אמרים פרק מז
והנה בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. והיא יציאת נפש האלהית ממאסר הגוף משכא דחויא ליכלל ביחוד אור א"ס ב"ה ע"י עסק התורה והמצות בכלל ובפרט בקבלת מלכות שמים בק"ש שבה מקבל וממשיך עליו יחודו ית' בפירוש באמרו ה' אלהינו ה' אחד...אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו ית' המיוחדים במהותו ועצמותו ית' בתכלית היחוד והרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול.

עולת ראיה / חלק ב / הגדה של פסח

בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בכח הזרע הנטוי', להוציא אל הפועל את רוממות המעלה מעט מעט בכל דור ודור, חיב כל אחד להשלים, להשיג ולהרגיש את חלקו בשלמות המעלה, השייך לערכו ולדורו, המגיע לו מיציאת מצרים.

Olat Ra'ayah/ Part II / Haggadah

"In every generation, a person…"

Through the strength of the 'outstretched arm' to make manifest the elevation (romemut) little-by-little in every generation, we are each obligated to complete, to perceive, to sense our portion (chelek) in the higher perfection which is unique and appropriate to that time and value (sourced in the original leaving of Egypt)