PLANET X - NIBIRU - Gog-Magog -- AMAZING REVELATIONS
(ח) וַאֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲדֹנִ֕י מָ֥ה אַחֲרִ֖ית אֵֽלֶּה׃ (פ)
(8) I heard and did not understand, so I said, “My lord, what will be the outcome of these things?”
ואני שמעתי ולא אבין - והנה התברר כי דניאל לא הבין קץ ביאת הגואל.
מֵאִינוּן אִתְקָיְימוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ יִתְקַיְימוּן לְזִמְנָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְדֵין יְהוֹן יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ וְעַם אֶחָד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (יחזקאל ל״ז:כ״ב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְיִשְׁלְטוּן לְעֵילָא וְתַתָּא, דִּכְתִיב, (דניאל ז׳:י״ג) וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִיב, (דניאל י״ב:ח׳-ט׳) וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָא מַלְכוּ וְגו'. וְעַל דָּא בָּעָא יַעֲקֹב, דְּיִסְתַּלְּקוּן בִּרְכוֹי לְהַהוּא זִמְנָא דְּאָתֵי, וְלָא נָטַל לוֹן לְאַלְתָּר.
Some have prevailed in this world, and all will prevail at the advent of King Messiah, when Yisrael will be "one nation in the land" (Ezekiel 37:22), one nation before the Holy One, blessed be He. This is the meaning of the verse "and I will make them one nation in the land," and they will reign above and below, as it is written, "and, behold, one like a son of man came with the clouds of heaven" (Daniel 7:13). This is King Messiah, as it is written, "And in the days of these kings shall the Elohim of heaven set up a kingdom..." (Daniel 2:44). Therefore, Jacob wanted his blessings to be postponed and did not take them at once.
וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ׃
He said, “Go, Daniel, for these words are secret and sealed to the time of the end.
עד עת קץ. עד אשר תקרב הגאולה:
ויאמר לך דניאל כי סתומים וכו' יתבררו, אז רבים מן העמים יכירו דת האמת וידעו האמת ויתבררו ויתלבנו ללכת באור ה', והרשיעו רשעים, וימצאו רשעים שלא ישובו והרשיעו ללכת ללחום במלחמת גוג ומגוג, ומפ' כי הרשעים לא יבינו פעולת ה' ומעשה ידיו, והמשכילים שבהם יבינו ויכירו האמת:
אבל מה שזכרת מדבר הקצים ומה שבאר רב סעדיה בהם תחלת מה שיש עליך לדעת שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם כמו שבאר דניאל ואמר (דניאל י"ב ט') כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ אבל רוב ציור קצת החכמים על זה ועלה ברעיוניהם שהשיגוהו כבר קדם הנביא להודיע ענין זה ואמר (שם שם) ישוטטו רבים ותרבה הדעת כלומר ירבו הדעות והסברות בו וכבר באר הקב''ה על ידי נביאיו שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקצים ולא יתקיימו ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בעניין זה ואמר אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם אבל כל מה שיוסיף להתאחר הוסיפו בו תקוה שכן אמר (חבקוק ב' ג') כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר ודע שהקץ שבאר הקב''ה אותו בבאור כלומר גלות מצרים שאמר (בראשית ט''ו י''ג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה לא נודעה אמתתו ונפל בו ספק מהם מי שסבר שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים ואחרים חשבו משהתחיל השעבוד והיא שנת שבעים לאחר שירד יעקב אבינו למצרים ואחרים חשבו אותה משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם אבינו והוא מעמד בין הבתרים וכשמלאו ארבע מאות למעמד בין הבתרים יצאת ממצרים קצת בני ישראל קודם שעמד משה רבינו שלשים שנה ועלה בדעתם שכבר תם הקץ והרגום המצרים והכבידו עליהם השיעבוד כן הודיענו חכמים ז"ל ועל האנשים ההם אשר טעו בחשבונם ודמו שכבר באה הגאולה ויצאו אמר דוד (תהלים ע"ח ט') בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב והקץ האמתי היה ארבע מאות שנה משנולד יצחק שהוא זרע אברהם שנאמר (בראשית כ"א י"ב) כי ביצחק יקרא לך זרע ואמר יתברך (שם ט''ו י"ג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ובזמן הגלות ישלטו אותם וישעבדו בהם וייגעום כך הוא פירוש הפסוק והיו ארבע מאות שנה לגרות ולא לשעבוד ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנא בשוה ואתה דן מקץ זה קל וחומר ומה הקץ הזה שנודע זמנו והתבאר לא ידעוהו כל שכן הקץ הזה הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרוב אריכותו עד שאמר הנביא על דרך התמה (תהלים פ''ה וי''ו) הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדר ודר ואמר ישעיהו כשספר אריכות הגלות הזה (ישעיה כ''ד כ''ב) ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו ובאר לנו דניאל עמק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם ולפיכך מנעונו החכמים ז"ל מלחשוב הקצים לביאת משיח לפי שיכשלו בהם ההמון ושמא יטעו בראותם שבאו הקצים ולא בא וכן אמרו החכמים ז"ל תפח רוחם של מחשבי קצין לפי שהם תקלה לעם לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם ואנו דנין את רב סעדיה לכף זכות ונאמר שמא מה שהביאו לעניין זה ואע"פ שהיה יודע שהתורה אסרה זה לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא ע"ה לפי שהוא גלה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו וראה בכלל מה שראה בדעתו לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים ואין לטעון עליו על שטעה בחשבונותיו כי כוונתו היה מה שאמרתי אבל מה שראיתך משתוקק אליו מחכמת הכוכבים וקבוציהם שהם קוראין בלשון ערב שעברו מהם מה שאתה מצפה כל זה הסר אותה מלבך ונקה דעתך ממנו ורחץ שכלך כמו שרוחצים הבגדים המטונפים מטנופם לפי שהם דברים שאין בהם ממש ואינם אמת אצל החכמים השלמים ואפילו לשאינם מאמינים בתורה כ"ש למקבלי התורה והפסד דבר זה מבואר מאוד בטענות שכליות אמתיות אין זה מקום לזכרם אבל שמע שמץ דבר ממה שבא בכתוב בענין זה דע שמשה רבינו ע"ה בשעה שעמד היו כל האצטגנינין פה אחד אומרים שאומה זו לא תהיה לה תקומה ולא יקל מעליה השיעבוד שהוא בו לעולם ובשעה שחשכו שהיו בתכלית השפלות אז ומעולה הופיע עליהם הרוממות ונולד אז מבחר מין האנשים שבהם וכשהיו כולם על מחשבה אחת שארץ מצרים ישלם אוירה וישמן והיו יושביה בתכלית השלוה אז באו עליהם המכות כמו שאמר ישעיהו כשהיה מספר זה העניין (ישעיה י"ט י"ב) איה אופוא חכמיך ויגידו נא לך וגו' וכן אירע לממלכת נבוכדנצר כשהיו כל איצטגניניה וחכמיה וכל הנקרא בשם חכם על עצה אחת שאז היתה התחלת רוממותה וממשלתה מתאמצת והולכת אז נשמדה ממשלתה ואבדה כמו שאמר עליו הקב"ה וכן אמר ישעיהו מהתל בהם ומשחק עלהם ולפי שהיו חכמיה מתפארים בחכמתם ומהתל כמו כן מן הממלכה שהיו אומרים שיש ביניהם חכמים שחכמתם מועלת להם אמר (שם מ"ז י"ג) נלאית ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך על זה הענין יהיה הדבר לימות המשיח מהרה יגלה שכשיחשבו העכו"ם שאומה זו לא יהיה לה לעולם ממשלה ולא יגאלו מן השיעבוד שהם בו וכל החכמים כלם פה אחד בעצה זאת וגם הקוסמים בעלי הכחות יפר הקב"ה מחשבותם וסברתם הנכחשת ואז יגלה המשיח שכן אמר ישעיהו בבאור עניין זה (ישעיה מ"ד כ"ה כ"ו) מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם ואתה אל הסתכל למאמר האומר קבוץ גדול וקבוץ קטן וכן שמעתי ממך שאתה אומר שהחכמה בארצכם מעוטה ונפסקה מכם ושמת סבה לזה היות הקבוץ בשלוש העפרי יש לך לדעת שהמקרה הזה אינו מיוחד בארצכם אבל היא היום בכל ישראל כלומר הכרת החכמים ודלדול הדעות וזהו באמת מה שאמר הנביא בשם הקדוש ב''ה (שם כ"ט י"ד) לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ואין עלה זאת לא שלוש עפרי ולא שלוש אשי והמופת על זה ששלמה מלך ישראל שנאמר בו (מלכים ה' י"א) ויחכם מכל האדם הוא היה באמצעות השלוש העפרי וכמו כן אברהם אבינו ע"ה שהוא עמודו של עולם והוא שגלה והורה העלה הראשונה לכל החכמים ויסד יסוד היחוד לכל בני אדם וכן יצחק ויעקב ששלשתם היו נושאים כסא הכבוד בלבותם שהשיגוה באמת כמו שאמרו האבות הן הן המרכבה שנאמר (בראשית ל"ה י"ג) ויעל מעליו אלקים הנה לך האבות שלשתם היו באמצעות השלוש העפרי ויתבאר כל זה ממה שנודיע שהקבוץ הקטן הוא קבוץ שבתאי וצדק משעה שיתקבצו באיזה מקום שיתקבצו שנית כמו עשרים שנה ממהלך השמש בקרוב ולא יזוזו היותם מתקבצים בשלוש אחד בעינו מאתים וארבעים שנה ואחר כן יעתקו קבוצם לשלוש אחר וזהו הנקרא קבוץ אמצעי והוא קבוץ ההעתקה ההוה בכל מאתים וארבעים שנה ממהלך השמש ויהיה על הסדר הזה משעה שיתקבצו שם הכוכבים אלו בשום מעלה מן המעלות עד שיתקבצו באותה מעלה בעינה תתק"ס שנה וזהו הגדול והוא משעה שיתקבצו שבתאי וצדק בחלק הראשון מן הטלה עד שיתקבצו פעם שנית וכשתחשוב התאריך למפרע יתבאר לך כל מה שזכרתי לך מהיות אברהם יצחק ויעקב בשלוש העפרי וכן דוד ושלמה אבל בארתי לך זה שתסיר מלבך סברה זאת ואל תחשוב שיש לשלוש כזה עלה וכמו כן אמרת שאנשים כוונו הקבוץ העתיד ומצאו הכוכבים השבעה כלם שיתקבצו במזל אחד ודבר זה אינו אמת ואין שם קבוץ שביעי בשום פנים לא בקבוץ העתיד ולא במניין קבוצים שעתידין לבא אחריו אבל דבר זה דבר איש שאינו יודע לכוון התקון על אמתתו כמו שספרת מכלל דבריו שאמר שאירע מבול מאויר ומעפר ומה שראוי לך לדעת שהדברים האלה וכיוצא בהם שוא וכזב ולא יהיו לך לראיה לפי שתמצאם כתובים בספרים שהמכזב כמו שהוא מכזב בלשונו מכזב בקולמוסו ואין זה נמנע עליו והכסילים הבוערים הם שיעשו אצלם לראיה אמתית הדבר בהיותו כתוב ואין לנו להאמין סברות מפנים האלה אלא מפנים אחרים ודע כי כמו שינצל הסומא בהשענו על הפקח בלכתו אחריו לפי שהוא יודע בעצמו שאין לו עינים שיורהו הדרך הישר וכמו כן שינצל החולה שאינו יודע מחכמות הרפואות בשמעו עצת הרופא שינהיגהו וידריכהו לפי שאינו יודע הדברים הממיתים ולא המחלימים המצילים וישמע לעצתו כל מה שיאמר לו כמו כן ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העינים האמתיים ודי להם במה שילמדו להם שהסברה הפלונית אמת והסברה הפלונית אינה אמת ואחרי הנביאים החכמים החוקרים והרודפים יומם ולילות הסברות והדעות כדי שידעו איזה מהם אמת ואיזה מהם שוא ואחר הקדמה זאת דע שכל מה שתשמע או שתמצא כתוב מאלו הדברים וכדומה להם הם כולם דברים שאין בהם אמת אבל האומר אותם כסיל או ליצן מהתל או מי שיתכוון לסתור התורה ולהרוס חומותיה הלא תראה עזותם באמרם מבול מאויר ומבול מעפר וכמו כן יוכלו לומר מבול מאש וכל זה אינו אלא נכול ופתוי להטעאת אמנה שהמבול לא היה אלא מקבוץ המים ושלא בא מאת דיין האמת ועל דרך העונש ליושבי הארץ על רוב חטאתם כמו שבאר לנו בספרו הישר המציל אותנו מן הטעות ועל הטענה הזאת לפי סברתם לא נהפכה סדום ובנותיה על כפרם ומעלם כמו שבאר הכתוב (בראשית י"ח כ"א) הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה וגומר וכן כל פעל הבא מאת הבורא יתברך בעולם הוא אצלם דבר מחויב מן הקבוצים של כוכבים אלה הם ההקדמות שרצונם להקדים להרוס בהם יהודי הדת ונעשו הפקר ליד תאותם ותשוקת נפשותם הבהמית כמו הבהמות ובנות יענה ובשביל הדעות האלו הזהירנו הבורא יתברך בתורה ואמר שבהיותכם מכעיסים יבאו עליכם פורעניות עקב חטאתכם אם תחשבו שאינם באים עליכם אלא דרך מקרה ושאין סבת הפורענות רוב נאצותכם גם אני אוסיף עליכם מן המקרה ההוא ואכפול אותם עליכם שכן כתוב בתוכחה (ויקרא כ"ו כ"א) ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי וקרי הוא הדבר שבא שלא בכוונה והוא אומר אם תשימון פורענות דרך מקרה אני אוסיף עליכם מן המקרה ההוא שבע על חטאתיכם וממה שהקדמתי לך תדע שאין ביאת המשיח תלויה בדין הכוכבים בשום פנים וכבר עמד אחד מן המחודדים בספרד וחבר ספר בעניין הקץ על דרך הכוכבים ואמר שהמשיח יגלה בשנת פלונית ואין אחד מחכמינו חסידינו שלא זלזל שם דבריו וזלזל עצתו ושמוהו במעלת החסרים בשביל מה שעשה והעיר תכלית והמציאות עשתה בו יותר רע כלומר שחוק והחול ממה שעשינו בו אנחנו לפי שבזמן שאמר שיגלה המשיח עמד הסרבן והממרה בארצות המערב וזהו תכלית הכעור לבעלי החכמה הזאת אבל הצריכנו לכל זה תוקף הגלות עלינו והכוונה בלא חבל היא נתלית אבל אתם אחינו חזקו ואמצו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' וכמו כן חזקו קצתכם לקצתכס נטעו אמנה והאמינו בלבות הכל ביאת הגואל מהרה יגלה חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו ודעו שהקב״ה הודיענו על ידי ישעיהו מבשר ישראל שמרב אריכות ימי הגלות והתחזקו יחשבו הרבה שהקב״ה עזבנו והסיר פני חסדו ממנו ח"ו בשביל זה ואחר כך העיד על עצמו שלא יעזב אותנו ולא ישכחנו שכן אומר (ישעיה מ"ט י"ד ט"ו) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני ואחר כך חזר ואמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך ועל ידי הנביא הראשון ע"ה הודיענו הקב''ה כדבר הזה שנאמר (דברים ד' ל"א) כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם ושב ה' אלהיך אח שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה ודבר זה אחינו סוד גדול מיסודי אמונת ישראל והוא שאי אפשר שלא יעמד מזרע שלמה איש שיקבץ נפוצותנו ויאסוף חרפתנו וגלותנו ויגלה הדת האמתית וישמיד כל מי שימרה דברו כמו שהבטיחנו הקב''ה בתורתו (במדבר כ"ד י"ז י"ח) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל והעת שיגלה תהיה צרה גדולה על היהודים שנאמר (דברים ל"ב ל"ו) כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזובה ואז יגלהו הקב"ה וישלים מה שהבטיח ואמר והנביא מתמיה על העת שיראה בה הגואל (מלאכי ג' ב') ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו וזהו האמת שאנו מאמינים בזה העניין אבל העת ההיא כבר התבארה מדברי דניאל וישעיהו ומשאר דברי רבותינו ז"ל שביאתו תהיה כשתתקף יד אדום וערב וכשתתפשט מלכותם בעולם כמו היום הזה וזה דבר שאין בו ספק ומזה לא יעבור ודניאל סוף מה שספר מלכות ישמעאל ועמידת מחמד ואחריו ביאת הגואל בסמוך וכן ישעיהו ביאר שהראיה על ביאת המשיח היא הראות משגע שכן אמר (ישעיה כ"א ז') וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב אמר שרכב חמור הוא המשיח שנאמר בו (זכרי' ט' ט') עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות יבא תכף עמידת רוכב על גמל והוא מלך ערב ומה שאמר צמד פרשים כלומר הזדווג שתי אומות שהם אדום וישמעאל ובעניין זה יתבאר מן החלום של צלם ומן החלום של חיות הנזכר בדניאל ודברים אלו מבוארים מפשט הכתובים אבל אמתת העת על בוריה אינה מודעת אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר וכן הדבר עד תחלת הגלות של ירושלים כמו שנאמר (עובדי' א' כ') וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב וביאור הדבר שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם לפי שיש בתורה פסוקים שאף על פי שהכוונה בהם לשום עניין אף על פי כן יש בהם רמז לעניין אחר כמו שמצינו ממאמר יעקב אבינו עה"ש שאמר לבניו (בראשית מ"ב ב') רדו שמה שעכבו במצרים כמנין רד''ו שהם מאתים ועשר שנים וכן מאמר משה רבינו עליו השלום שאמר (דברים ד' כ"ה) כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ שישבנו בארץ ישראל מיום שנכנסנו בה עד גלות המלך יויכין כמנין נושנתם והם תתע"ו שנה וכזה הרבה ועל העניין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כ"ג כ"ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל יש בו סוד שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת ותחזור הנבואה לישראל ואז יאמרו להם הנביאיה מה פעל אל ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה שהסימן בתפ''ח גאולים ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעה אלפים תתקע''ו ליצירה ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח שנאמר (יואל ג' א') ונבאו בניכם ובנותיכם וגומר זהו יותר אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ וזה שאמרנו שהוא אמתי אחר שהוזהרנו עליו ומנעונו תכלית המניעה לגלותו שלא יהיה בעיני העם ברחוק (*נפלא בעיני איך יאמר שלא יהיה בעיני העם ברחוק ואינו כי אם ערך שלשים שנה מזמן כתיבת האגרת אשר לא ימנע להגיע אליו עוד הדור ההיא ואיך לא נזהר המעתיק לגלותו אחרי אשר הרב ז"ל צוה להעלימו ע"כ נראה כי קבלת רבינו היתה כי האלפים ותפ"ח שנה מתחילין מעת הפסקת הנבואה והמעתיק שם עצה בנפשו להסתיר הענין בכתבו החשבון מעת הנבואה הזאת כי מוכרח היה לגלות המכתב לכל קהל ועדה כצוואת רבינו בסוף האגרת ומעתה יבוא הכל אל נכון ודו"ק אב"א) וכבר הודעתיך אותו וברוך היודע אבל מה שאמרת ששעה זאת היא שעליה אמר ירמיהו ע"ה (ירמיה ל' ז') ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע אין הדבר כן שזה הכתוב רומז על מלחמות גוג ומגוג בהכרח ותהיה אחר שיגלה המשיח לאחר זמן אבל האות של שעי גרן וזולתם שדומים להם הם דברים חלשים מאוד ואינם מיוחסים בשם לחכמים ואינם מדבריהם ויש מהם שהם משל וחידה ולא תסתכל לדבר בזה העניין:
In your letter you have adverted to the computations of the date of the Redemption and R. Saadia's opinion on the subject. First of all, it devolves upon you to know that no human being will ever be able to determine it precisely as Daniel has already intimated, "For the words are shut up and sealed." (Daniel 12:9). Indeed many hypotheses were advanced by scholars, who fancied that they have discovered the date, as was anticipated in Scripture, "Many will run to and fro, and opinions shall be increased." (Daniel 12:9). That is, there shall be numerous views concerning it. Furthermore we have a Divine communication through the medium of the prophets that many persons will calculate the time of the advent of the Messiah but will fail to ascertain its true date. We are cautioned against giving way to doubt and distrust because of these miscalculations. The longer the delay, the more fervently shall you hope, as it is written, "And it declareth of the end and doth not lie, though it tarry, wait for it, because it will surely come, it will not delay." (Habakkuk 2:3). Remember that even the date of the termination of the Egyptian Exile was not precisely known and gave rise to differences of opinion, although its duration was fixed in Scripture, where we read, "and they shall serve them and afflict them four hundred years" (Genesis 15:13). Some reckoned the period of four hundred years from the time of Jacob's arrival in Egypt, others dated it from the beginning of Israel's bondage, which happened seventy years later, while still others computed it from the time of the Covenant of the Pieces when this matter was Divinely predicted to Abraham. At the expiration of four hundred years after this event, and thirty years before the appearance of Moses, a band of Israelites left Egypt because they believed that exile had ended for them. They were subdued and slain by the Egyptians. The lot of the Israelites who remained was consequently aggravated as we learn from our sages, the teachers of our national traditions. David already alluded to the vanquished Israelites who miscalculated the date of the redemption in the verse, "The children of Ephraim were as archers handling the bow that turned back in the day of battle" (Psalms 78:9). In truth, the period of four hundred years commences with the birth of Isaac the seed of Abraham, par excellence, as may be gathered from the verse, "For in Isaac shall seed be called to thee" (Genesis 21:12), and the verse, "Thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs, they shall serve them, and afflict them four hundred years" (Genesis 15:13). In exile, they would rule, enslave and maltreat them, this is the implication of this text. The four hundred years mentioned in this verse refer to the duration of the exile, and not [solely] to the Egyptian bondage. This fact was misunderstood until the great prophet (Moses) came, when it was realized that the four hundred years mentioned in this verse refer to the duration of the exile, and not [solely] to the Egyptian bondage. This fact was misunderstood until the great prophet (Moses) came, when it was realized that the four hundred years dates back precisely to the birth of Isaac. Now, if so much uncertainty prevailed in regard to the date of the emancipation from Egyptian bondage, the term of which was fixed, how much more would it be the case in respect to the date of the final redemption, the prolonged and protracted duration of which appalled and dismayed our inspired seers, so that one of them was moved to exclaim, "Wilt Thou be angry with us forever? Wilt Thou draw out Thine anger to all generations?" (Psalms 85:6). Isaiah, too, alluding to the long drawn out exile, declared: "And they shall be gathered together as prisoners are gathered in the dungeon, and shall be shut up in prison, and after many days shall they be released" (24:22). Inasmuch as Daniel has proclaimed the matter a deep secret, our sages have interdicted the calculation of the time of the future redemption, or the reckoning of the period of the advent of the Messiah, because the masses might be mystified and bewildered should the Messiah fail to appear as forecast. The rabbis invoked God to frustrate and destroy those who seek to determine precisely the advent of the Messiah, because the masses might be mystified and bewildered should the Messiah fail to appear as forecast. The rabbis invoked God to frustrate and destroy those who seek to determine precisely the advent of the Messianic era, because they are a stumbling block to the people, and that is why they uttered the imprecation "May the calculators of the final redemption come to grief" (Sanhedrin 97b). As for R. Saadia's Messianic calculations, there are extenuating circumstances for them though he knew they were disallowed. For the Jews of his time were perplexed and misguided. The Divine religion might well nigh have disappeared had he not encouraged the pusillanimous, and diffused, disseminated and propagated by word of mouth and pen a knowledge of its underlying principles. He believed, in all earnestness, that by means of the Messianic calculations, he would inspire the masses with hope for the truth. Verily all his deeds were for the sake of heaven. Consequently, in view of the probity of his motives, which we have disclosed, one must not decry him for his Messianic computations. I note that you are inclined to believe in astrology10 and in the influence of the past and future conjunctions of the planets upon human affairs. You should dismiss such notions from your thoughts. Cleanse your mind as one cleanses dirty clothes.11 Accomplished scholars whether they are religious or not, refuse to believe in the truth of this science. Its postulates can be refuted by real proofs on national grounds. But this is not the place to enter into a discussion of them. Mark well, however, what Scripture has to say about the astrologers. At the time when Moses rose to leadership the astrologers had unanimously predicted that our nation would never be freed from bondage, nor gain their independence, but fortune smiled upon Israel, for the most exquisite of human beings appeared and redeemed them at the very time which was supposedly most inauspicious for them. Furthermore, Egypt was smitten with the plagues at the very time for which the astrologers foretold an epoch of wholesome climate, abundance, and prosperity for its inhabitants. To the failure of their vaticination, Isaiah alludes when he says "Where are they then thy wise men? and let them tell thee now, and let them know what the Lord of Hosts hath purposed concerning Egypt. (Isa. 19:12). Similarly the pundits, astrologers, and prognosticators were all of one mind that the administration of Nebuchadnezzar, the wicked, marked the beginning of an era of enduring prosperity. Forsooth, his dynasty was extinguished and destroyed, as was divinely forecast by Isaiah. He derided them for pretending to fore-knowledge, and held up to scorn the state which fancied itself in possession of sapient folk versed in futurity, as we read "Let now the astrologers, the star-gazers, the monthly prognosticators, stand up and save thee" (47:13). They are likewise wrong in their predictions concerning the era of the Messiah, may he speedily come. For while the Gentiles believe that our nation will never constitute an independent state, nor will they even rise above their present condition, and all the astrologers, diviners, and augurs concur in this opinion, God will prove false their views and beliefs, and will order the advent of the Messiah. Again it is Isaiah who makes reference to this event in the verse: "That frustrate the tokens of the impostors, and maketh the diviners mad, that turneth wise men backward, and maketh their knowledge foolish, that confirmeth the word of his servant, and performeth the counsel of his messengers, that saith of Jerusalem, "She shall be inhabited, and of the cities of Judah, They shall be built, and I will raise up the waste places thereof." (44:25-26). This is the correct view that every Israelite should hold, without paying any attention to the conjunctions of the stars, of greater or smaller magnitude. I have observed your statement, that science is little cultivated, and that learning does not flourish, in your country, which you attribute to the influence of the conjunctions in the earthly trigon.12 Remember that this low state of learning and science is not peculiar too your country, but is widely prevalent in Israel today. Indeed, a Divine premonition of such a state of affairs is contained in a verse in Isaiah which reads, "Therefore, behold, I will again do a marvelous work among this people, even a marvelous work, and a wonder, and the wisdom of the wise men shall perish, and the prudence of the prudent men shall be hid." (29:14). This condition is not due to the earthly or fiery trigon, as is proven by the fact that Solomon, King of Israel, lived during the earthly trigon, and yet Scripture testifies that "he was wiser than all men." (I Kings 5:11). So did Abraham of blessed memory, who was designated the Pillar of the World, discover the First Cause of the entire universe, and demonstrated the central importance of the principle of the Unity of God for all mankind. He, Isaac and Jacob, all three of them, carry the throne of glory in their hearts, to make use of a rabbinical metaphor "The patriarchs are the chariots," (Genesis Rabbah 82:7), which in turn was suggested by the verse, "And God rose up over him." (Genesis 35:13). The meaning is that they have attained a true conception of the Deity. Now the three patriarchs lived during the earthly trigon.This matter will become clear if the following facts are borne in mind. There is first, the smaller conjunction, that is, the meeting of Saturn with Jupiter, which occurs once in approximately twenty solar years. These conjunctions continue to take place twelve times within the same trigon, covering a period of two hundred and forty years. Then conjunctions take place in the second trigon, which occur every two hundred and forty solar years. The shift to the next trigon is known as the medium conjunction. According to this calculation an interval of nine hundred and sixty years will elapse between the first and second meeting of two planets in the same point of the Zodiac.13 This is termed the great conjunction, and occurs once in nine hundred and sixty years. This is the time that must elapse between the first and second meeting of Saturn and Jupiter in the same degree of Aries. If you will calculate back, you will understand my statement above that Abraham, Isaac and Jacob as well as David lived during the earthly trigon. My purpose in going into details was to dispel any suspicion of yours that the trigon exercises any influence upon human affairs. Furthermore you write that some people have calculated the forthcoming conjunction and have determined that all the seven planets will meet in one of the constellations of the Zodiac. This forecast is untrue, for no meeting of the seven planets will occur in the next conjunction, nor in the following ones. For such an event will not happen even in ten thousand years, as is well known to those who are familiar with the astronomical law of equation. Verily this is the calculation of an ignorant person, as is evinced by other remarks of his, quoted by you, to the effect that there will be a deluge of air and of dust. It is essential for you to know that these and similar assertions are fabricated and mendacious. Do not consider a statement true because you find it in a book, for the prevaricator is as little restrained with his pen as with his tongue. For the untutored and uninstructed are convinced of the veracity of a statement by the mere fact that it is written; nevertheless its accuracy must be demonstrated in another manner. Remember that a blind person submits to an individual having power of sight for intelligent direction knowing that he lacks the vision to guide him safely; and an ailing person, unskilled in the art of medicine, and uninformed as to matters detrimental to or beneficial for his health, defers to a physician for guidance and obeys him implicitly. Just so is it indispensable for the laity to yield unswervingly to the prophets, who were men of true insight, and to confide in them in respect to matters affecting the truth or the error of a given teaching. Next in importance are the sages who have studied day and night the dogmas and doctrines of our faith and have learned to distinguish between the genuine and the spurious. After this exposition you may trust me that the statements you have previously quoted are inaccurate and this applies equally to similar views which you heard expressed in conversation or met with in books. For the author of such sayings is either ignorant, a mountebank, or seeks to destroy the law and to demolish its bulwarks. Do you perceive the brazenness of these people who assert that there will be a deluge of air, and dust, and fire, in order to deceive and delude others to believe that the Deluge in the time of Noah was merely due to a concentration of water, and was not a Divine punishment for the immorality of the time, as is explicitly stated in Scripture that guides us against error and fallacy. Similarly Sodom, and the other cities were not destroyed because of the unbelief and wickedness of their inhabitants in direct contradiction to the Bible which says, "I will go down now, and see whether they have done altogether according to the cry of it which is come to me." (Genesis 18:21). Thus whatever happens in this world through Divine intervention, they say is the inevitable consequence of the planetary conjunctions. They have affirmed the truth of their propositions in order to undermine the principles of our religion, and to give free reign to their animal instincts and passions as do the beasts and the ostriches. We were divinely admonished against those views in Scripture to the following effect: "If you rebel against Me so that I bring disaster upon you as a punishment for your misdeeds, but you ascribe your reverses to chance rather than to your guilt, then shall I increase your afflictions and make them more grievous." This is the intent of the verse in the Chapter of Admonition, If you will walk with me 'bekeri' I shall walk with you in the wrath of 'keri'" (Leviticus 26:21, 24). Now "keri" signifies chance, hazard. Scriptures means to say if you regard My chastisement as a fortuitous event, then shall I bring the most severe calamities upon you "sevenfold for your sins." (Leviticus 26:24). These foregoing remarks have made it abundantly clear that the advent of the Messiah is in no way subject to the influence of the stars. Indeed one of our keen minds in the province of Andalusia, calculated by means of astrology the date of the final redemption and predicted the coming of the Messiah in a particular year. Every one of our distinguished scholars made little of his declaration, discounted what he did and censured him sharply for it. But grim fate dealt with him more sternly than we could have. For at the very time when the Messiah was supposed to arrive, a rebel leader appeared in Maghreb who issued an order of conversion as you are well aware. The event proved to be a great debacle for the partisans of this prognosticator. Indeed the hardships experienced by our people in the diaspora are responsible for these extravagances, for a drowning man catches at a straw. Therefore, my co-religionists, "be strong and let your heart take courage, all you that wait for the Lord." (Psalms 31:25). Strengthen one another, affirm your faith in the Expected One, may he speedily appear in your midst. "Strengthen ye the weak hands and make firm the tottering knees." (Isaiah 35:3). Remember! Isaiah, the herald of Israel's redemption predicted that the prolongation of the adversities of exile will impel many of our people to believe that God has relinquished and abandoned us (far be it from Him), as we read "But Zion said: 'the Lord hath forsaken me, And the Lord hath forgotten me'." (49:14). But he was given the Divine assurance that such is not the case, to quote the following, "Can a woman forget her sucking child, that she should not have compassion on the son of her womb? Yea, these may forget, yet I will not forget thee." (49:15). In truth, this Divine promise had already been divulged by the First Prophet, who declared: "For the Lord thy God is a merciful God. He will not fail thee, neither destroy thee, nor forget the covenant of thy fathers which he swore unto them." (Deuteronomy 4:31). "Then the Lord thy God will turn thy captivity, and have compassion on thee, and will return and gather thee from all the peoples whither the Lord thy God hath scattered thee." (Deuteronomy 30:3). It is, my co-religionists, one of the fundamental articles of the faith of Israel, that the future redeemer of our people will spring only from the stock of Solomon son of David.14 He will gather our nation, assemble our exiles, redeem us from our degradation, propagate the true religion, and exterminate his opponents as is clearly stated in Scripture "I see him but not now, I behold him but not nigh, there shall step forth a star out of Jacob, and a scepter shall arise out of Israel. And shall smite through the corners of Moab, and break down all the sons of Seth. And Edom shall be a possession, Seir also, even his enemies, shall be a possession, while Israel doeth valiantly." (Numbers 24:17-18). He will be sent by God at a time of great catastrophe and dire misfortune for Israel as was predicted in the verse "There will be none remaining, shut up or left at large" (Deuteronomy 32:36). And when he appears, he will fulfill the promises made in his behalf. A later prophet too was alluding to the Messianic tribulations when he declared "But who can endure the day of his coming" (Malachi 3:2). This is the proper understanding of this article of faith. From the prophecies of Daniel and Isaiah and the statement of our sages it is clear that the advent of the Messiah will take place some time subsequent to the universal expansion of the Roman empire and Arabic rule, which is an actuality today. This fact is true beyond question or doubt. Daniel in the latter part of his vision alludes to the Kingdom of the Arabs, to the rise of Mohammed and then to the arrival of the Messiah. Similarly Isaiah intimated that the coming of the Messiah will occur after the rise of the Madman, in the verse "A man riding on an ass, a man riding on a camel, and two men riding on horses." (21:7). Now "the man riding on an ass" is a symbolical reference to the Messiah as is evident from another verse which describes him as "lowly and riding on an ass" (Zechariah 9:9). He will follow the "man riding on the camel" that is, the Arabic kingdom. The statement "two men riding on horses" refers to both empires, the Roman and the Arabian. A similar interpretation of Daniel's vision concerning the image and the beasts is correct beyond doubt. They are conclusions derived from the plain meaning of the text. The precise date of the messianic advent cannot be known. But I am in possession of an extraordinary tradition which I received from my father, who in turn received it from his father, going back to our early ancestors who were exiled from Jerusalem, and who were mentioned by the prophet in the verse, "And the exiles of Jerusalem that are in Spain" (Obadiah 20). According to this tradition there is a covert indication in the prediction of Balaam to the future restoration of prophecy in Israel. Incidentally it may be stated that there are other verses in the Torah which contain cryptic allusions in addition to their simple meaning. For example, the word "r'du" in the remark of Jacob to his sons, "r'du Shamah," "Get you down thither" (Genesis 42:2), has the numerical value of 210, and contains a hint to the length of Israel's stay in Egypt. Likewise, the statement of Moses our Teacher, "When thou shalt beget children, and children's children and ye shall have been long in the land," (Deuteronomy 4:25), embodies a reference to the duration of Israel's stay in Palestine, from the date of their arrival to the exile in the time of Jehoiakim, which was eight hundred and forty years, corresponding to the numerical value of the word NoSHaNTeM. Similarly, many other verses could be cited. To come back to Balaam's prophecy, the verse "After the lapse of time, one will tell Jacob and Israel what God hath wrought," (Numbers 23:23), contains a veiled allusion to the date of the restoration of prophecy to Israel. The statement means that after the lapse of an interval equal to the time that passed from the Six Days of Creation to Balaam's day, seers will again tell Israel what God hath wrought. Now Balaam uttered his prediction in the thirty-eighth year after the Exodus which corresponds to the year 2485 after the Creation of the World, for the Exodus took place in the beginning of the year 2448. According to the interpretation of this chronology, prophecy would be restored to Israel in the year 4976 after the creation of the world. It is doubtless true that the reappearance of prophecy in Israel is one of the signs betokening the approach of the Messianic era as is intimated in Scripture "And your sons and your daughters shall prophecy ... And I will show wonders in the heavens and in the earth ... Before the great and terrible day of the Lord come" (Joel 3:1, 3, 4). This is the most genuine tradition concerning the Messianic advent. We were admonished against, and strictly prohibited form blazening it abroad, lest some folk deem it unduly postponed. We have already apprised you concerning it, but God knows best what is true. Your statement that Jeremiah alludes to the advent of the Messiah in the verse "It is a time of trouble unto Jacob" (30:7) is incorrect, for it needs must refer to the war of God and Magog which will take place some time after the arrival of the Messiah. Neither the fall of Giron Gate16 nor similar omens portent the oncoming of the Messiah. Some of the supposed prophetic signs are mistakenly ascribed to the sages, while others owe their origin to figures of speech and enigmatic sayings of the rabbis, which should not be taken literally.
(א) הִנֵּ֧ה יקוק בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ׃ (ב) וְהָיָ֤ה כָעָם֙ כַּכֹּהֵ֔ן כַּעֶ֙בֶד֙ כַּֽאדֹנָ֔יו כַּשִּׁפְחָ֖ה כַּגְּבִרְתָּ֑הּ כַּקּוֹנֶה֙ כַּמּוֹכֵ֔ר כַּמַּלְוֶה֙ כַּלֹּוֶ֔ה כַּנֹּשֶׁ֕ה כַּאֲשֶׁ֖ר נֹשֶׁ֥א בֽוֹ׃ (ג) הִבּ֧וֹק ׀ תִּבּ֛וֹק הָאָ֖רֶץ וְהִבּ֣וֹז ׀ תִּבּ֑וֹז כִּ֣י יקוק דִּבֶּ֖ר אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (ד) אָבְלָ֤ה נָֽבְלָה֙ הָאָ֔רֶץ אֻמְלְלָ֥ה נָבְלָ֖ה תֵּבֵ֑ל אֻמְלָ֖לוּ מְר֥וֹם עַם־הָאָֽרֶץ׃ (ה) וְהָאָ֥רֶץ חָנְפָ֖ה תַּ֣חַת יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּֽי־עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ חָ֣לְפוּ חֹ֔ק הֵפֵ֖רוּ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ (ו) עַל־כֵּ֗ן אָלָה֙ אָ֣כְלָה אֶ֔רֶץ וַֽיֶּאְשְׁמ֖וּ יֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ עַל־כֵּ֗ן חָרוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי אֶ֔רֶץ וְנִשְׁאַ֥ר אֱנ֖וֹשׁ מִזְעָֽר׃ (ז) אָבַ֥ל תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלְלָה־גָ֑פֶן נֶאֶנְח֖וּ כָּל־שִׂמְחֵי־לֵֽב׃ (ח) שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ תֻּפִּ֔ים חָדַ֖ל שְׁא֣וֹן עַלִּיזִ֑ים שָׁבַ֖ת מְשׂ֥וֹשׂ כִּנּֽוֹר׃ (ט) בַּשִּׁ֖יר לֹ֣א יִשְׁתּוּ־יָ֑יִן יֵמַ֥ר שֵׁכָ֖ר לְשֹׁתָֽיו׃ (י) נִשְׁבְּרָ֖ה קִרְיַת־תֹּ֑הוּ סֻגַּ֥ר כָּל־בַּ֖יִת מִבּֽוֹא׃ (יא) צְוָחָ֥ה עַל־הַיַּ֖יִן בַּֽחוּצ֑וֹת עָֽרְבָה֙ כָּל־שִׂמְחָ֔ה גָּלָ֖ה מְשׂ֥וֹשׂ הָאָֽרֶץ׃ (יב) נִשְׁאַ֥ר בָּעִ֖יר שַׁמָּ֑ה וּשְׁאִיָּ֖ה יֻכַּת־שָֽׁעַר׃ (יג) כִּ֣י כֹ֥ה יִהְיֶ֛ה בְּקֶ֥רֶב הָאָ֖רֶץ בְּת֣וֹךְ הָֽעַמִּ֑ים כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת כְּעוֹלֵלֹ֖ת אִם־כָּלָ֥ה בָצִֽיר׃ (יד) הֵ֛מָּה יִשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם יָרֹ֑נּוּ בִּגְא֣וֹן יקוק צָהֲל֖וּ מִיָּֽם׃ (טו) עַל־כֵּ֥ן בָּאֻרִ֖ים כַּבְּד֣וּ יקוק בְּאִיֵּ֣י הַיָּ֔ם שֵׁ֥ם יקוק אֱלֹקֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס) (טז) מִכְּנַ֨ף הָאָ֜רֶץ זְמִרֹ֤ת שָׁמַ֙עְנוּ֙ צְבִ֣י לַצַּדִּ֔יק וָאֹמַ֛ר רָזִי־לִ֥י רָֽזִי־לִ֖י א֣וֹי לִ֑י בֹּגְדִ֣ים בָּגָ֔דוּ וּבֶ֥גֶד בּוֹגְדִ֖ים בָּגָֽדוּ׃ (יז) פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֥ב הָאָֽרֶץ׃ (יח) וְֽ֠הָיָה הַנָּ֞ס מִקּ֤וֹל הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעוֹלֶה֙ מִתּ֣וֹךְ הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אֲרֻבּ֤וֹת מִמָּרוֹם֙ נִפְתָּ֔חוּ וַֽיִּרְעֲשׁ֖וּ מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃ (יט) רֹ֥עָה הִֽתְרֹעֲעָ֖ה הָאָ֑רֶץ פּ֤וֹר הִֽתְפּוֹרְרָה֙ אֶ֔רֶץ מ֥וֹט הִֽתְמוֹטְטָ֖ה אָֽרֶץ׃ (כ) נ֣וֹעַ תָּנ֤וּעַ אֶ֙רֶץ֙ כַּשִּׁכּ֔וֹר וְהִֽתְנוֹדְדָ֖ה כַּמְּלוּנָ֑ה וְכָבַ֤ד עָלֶ֙יהָ֙ פִּשְׁעָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה וְלֹא־תֹסִ֥יף קֽוּם׃ (ס)
(1) Behold, The LORD will strip the earth bare, And lay it waste, And twist its surface, And scatter its inhabitants. (2) Layman and priest shall fare alike, Slave and master, Handmaid and mistress, Buyer and seller, Lender and borrower, Creditor and debtor. (3) The earth shall be bare, bare; It shall be plundered, plundered; For it is the LORD who spoke this word. (4) The earth is withered, sear; The world languishes, it is sear; The most exalted people of the earth languish. (5) For the earth was defiled Under its inhabitants; Because they transgressed teachings, Violated laws, Broke the ancient covenant. (6) That is why a curse consumes the earth, And its inhabitants pay the penalty; That is why earth’s dwellers have dwindled, And but few men are left. (7) The new wine fails, The vine languishes; And all the merry-hearted sigh. (8) Stilled is the merriment of timbrels, Ended the clamor of revelers, Stilled the merriment of lyres. (9) They drink their wine without song; Liquor tastes bitter to the drinker. (10) Towns are broken, empty; Every house is shut, none enters; (11) Even over wine, a cry goes up in the streets: The sun has set on all joy, The gladness of the earth is banished. (12) Desolation is left in the town And the gate is battered to ruins. (13) For thus shall it be among the peoples In the midst of the earth: As when the olive tree is beaten out, Like gleanings when the vintage is over. (14) These shall lift up their voices, Exult in the majesty of the LORD. They shall shout from the sea: (15) Therefore, honor the LORD with lights In the coastlands of the sea— The name of the LORD, the God of Israel. (16) From the end of the earth We hear singing: Glory to the righteous! And I said: I waste away! I waste away! Woe is me! The faithless have acted faithlessly; The faithless have broken faith! (17) Terror, and pit, and trap Upon you who dwell on earth! (18) He who flees at the report of the terror Shall fall into the pit; And he who climbs out of the pit Shall be caught in the trap. For sluices are opened on high, And earth’s foundations tremble. (19) The earth is breaking, breaking; The earth is crumbling, crumbling. The earth is tottering, tottering; (20) The earth is swaying like a drunkard; It is rocking to and fro like a hut. Its iniquity shall weigh it down, And it shall fall, to rise no more.
(א) קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכָל־צֶאֱצָאֶֽיהָ׃ (ב) כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיקוק עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְחֵמָ֖ה עַל־כָּל־צְבָאָ֑ם הֶחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃ (ג) וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בָאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃ (ד) וְנָמַ֙קּוּ֙ כָּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃ (ה) כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃ (ו) חֶ֣רֶב לַיקוק מָלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיקוק בְּבָצְרָ֔ה וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃ (ז) וְיָרְד֤וּ רְאֵמִים֙ עִמָּ֔ם וּפָרִ֖ים עִם־אַבִּירִ֑ים וְרִוְּתָ֤ה אַרְצָם֙ מִדָּ֔ם וַעֲפָרָ֖ם מֵחֵ֥לֶב יְדֻשָּֽׁן׃ (ח) כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם לַֽיקוק שְׁנַ֥ת שִׁלּוּמִ֖ים לְרִ֥יב צִיּֽוֹן׃ (ט) וְנֶהֶפְכ֤וּ נְחָלֶ֙יהָ֙ לְזֶ֔פֶת וַעֲפָרָ֖הּ לְגָפְרִ֑ית וְהָיְתָ֣ה אַרְצָ֔הּ לְזֶ֖פֶת בֹּעֵרָֽה׃
(1) Approach, O nations, and listen, Give heed, O peoples! Let the earth and those in it hear; The world, and what it brings forth. (2) For the LORD is angry at all the nations, Furious at all their host; He has doomed them, consigned them to slaughter. (3) Their slain shall be left lying, And the stench of their corpses shall mount; And the hills shall be drenched with their blood, (4) All the host of heaven shall molder. The heavens shall be rolled up like a scroll, And all their host shall wither Like a leaf withering on the vine, Or shriveled fruit on a fig tree. (5) For My sword shall be drunk in the sky; Lo, it shall come down upon Edom, Upon the people I have doomed, To wreak judgment. (6) The LORD has a sword; it is sated with blood, It is gorged with fat— The blood of lambs and he-goats, The kidney fat of rams. For the LORD holds a sacrifice in Bozrah, A great slaughter in the land of Edom. (7) Wild oxen shall fall with them, Young bulls with mighty steers; And their land shall be drunk with blood, Their soil shall be saturated with fat. (8) For it is the LORD’s day of retribution, The year of vindication for Zion’s cause. (9) Its streams shall be turned to pitch And its soil to sulfur. Its land shall become burning pitch,

כְּדֵין יִתְּעַר חַד כֹּכָבָא דְּחִילָּא, בְּאֶמְצַע רְקִיעָא, כְּגָוֶן אַרְגְּוָונָא, לָהִיט וְנָצִיץ בִּימָמָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא.

אָז יִתְעוֹרֵר כּוֹכָב אֶחָד מַפְחִיד בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ כְּגוֹן אַרְגָּמָן, לוֹהֵט וְנוֹצֵץ בַּיּוֹם לְעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם.

וִיקוּם חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וִיקוּם דָּא לָקֳבֵל דָּא אַרְבְּעִין (קע''ב ב') יוֹמִין וְיִתְבָּהֲלוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא. לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, יַגִּחוּן קְרָבָא, כֹּכָבָא וְשַׁלְהוֹבָא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, וְיִתְפָּשַּׁט הַהוּא שַׁלְהוֹבָא בִּיקִידוּ דְּאֶשָּׁא, מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וְיַחֲשׁוֹב לְמִבְלַע הַהוּא כֹּכָבָא, וְכַמָּה שַׁלִּיטִין וּמַלְכִין וְאוּמַיָּא וְעֲמַמְיָא, יִתְבָּהֲלוּן מֵהַאי.

וְתָקוּם שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ אַחַת מִצַּד צָפוֹן, תּוֹךְ הָרָקִיעַ, וְתָקוּם זֶה כְּנֶגֶד זֶה אַרְבָּעִים יוֹם, וְיִבָּהֲלוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם יַעַרְכוּ קְרָב הַכּוֹכָב וְהַשַּׁלְהֶבֶת לְעֵינֵי הַכֹּל, וְתִתְפַּשֵּׁט אוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת בִּשְׂרֵפַת אֵשׁ מִצַּד הַצָּפוֹן, תּוֹךְ הָרָקִיעַ, וְיַחְשּב לִבְלֹעַ אוֹתוֹ כּוֹכָב, וְכַמָּה שַׁלִּיטִים וּמְלָכִים וְאֻמּוֹת וְעַמִּים יִתְבַּהֲלוּ מִזֶּה.

כְּדֵין יִסְתַּלַּק הַהוּא כֹּכָבָא לִסְטַר דָּרוֹם, וְיִשְּׁלוֹט עַל הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא יִתְבְּלַע זְעֵיר זְעֵיר בִּרְקִיעָא, מִקָּמֵי הַהוּא כֹּכָבָא, עַד דְּלָא יִתְחָזֵי כְּלָל. כְּדֵין, הַהוּא כֹּכָבָא יַעְבֵיד אוֹרְחִין בִּרְקִיעַ, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, וְקַיְימִין אִינּוּן נְהוֹרִין בִּרְקִיעָא תְּרֵיסַר יוֹמִין.

אָז יִסְתַּלֵּק אוֹתוֹ כּוֹכָב לְצַד דָּרוֹם וְיִשְׁלֹט עַל אוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת, וְאוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת תִּבָּלַע מְעַט מְעַט בָּרָקִיעַ מִלִּפְנֵי אוֹתוֹ כּוֹכָב, עַד שֶׁלֹּא תֵרָאֶה כְּלָל. אָז אוֹתוֹ כּוֹכָב יַעֲשֶׂה דְרָכִים בָּרָקִיעַ בִּשְׁנֵים עָשָׂר תְּחוּמִים, וְעוֹמְדִים אוֹתָם אוֹרוֹת בָּרָקִיעַ שְׁנֵים עָשָׂר יָמִים נוֹסָפִים.

לְבָתַר תְּרֵיסַר יוֹמִין יִזְדַּעְזְעוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וְיִתְחַשַּׁךְ שִׁמְשָׁא בְּפַלְגוּת יוֹמָא, כְּמָה דְּאִתְחַשַּׁךְ יוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, עַד דְּלָא יִתְחֲזוּן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְיִתְּעַר חַד קָלָּא בְּרַעַם וְזִיקִין, וְאִתְחַלְחַלָא אַרְעָא מֵהַהוּא קָלָּא, וְכַמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין יְמוּתוּן מִנֵּיהּ.

אַחַר שְׁנֵים עָשָׂר יָמִים נוֹסָפִים יִזְדַּעְזְעוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, וְיֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּחְשַׁךְ בַּיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַד שֶׁלֹּא יֵרָאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְיִתְעוֹרֵר קוֹל אֶחָד בִּרְעָמִים וּבְרָקִים, וְתִתְחַלְחֵל הָאָרֶץ מֵאוֹתוֹ קוֹל, וְכַמָּה חֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת יָמוּתוּ מִמֶּנּוּ.

וְהַהוּא יוֹמָא, יִתְּעַר בְּקַרְתָּא דְּרוֹמִי רַבְּתָא, חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, בְּהַהוּא קָלָּא דְּיִתְּעַר בְּכָל

וְאוֹתוֹ יוֹם תִּתְעוֹרֵר בָּעִיר רוֹמִי רַבָּתִי שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ אַחַת, בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁיִּתְעוֹרֵר בְּכָל

עָלְמָא. וְיוֹקִיד כַּמָּה מִגְדָּלִין, וְכַמָּה הֵיכָלִין, וְכַמָּה מִגְדָּלִין יִפְּלוּן, וְכַמָּה פַּרְדַּשְׁכֵּי וְרַבְרְבֵי יִפְּלוּן בְּהַהוּא יוֹמָא וְכֻלְּהוּ

הָעוֹלָם, וְיִשְׂרֹף כַּמָּה מִגְדָּלִים וְכַמָּה הֵיכָלוֹת, וְכַמָּה מִגְדָּלִים יִפְּלוּ, וְכַמָּה גְדוֹלִים וְשָׂרִים יִפְּלוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם

בְּשִׁבְעִין וּתְלַת כָּל מַלְכֵי עַלְמָא יִתְכַּנְּשׁוּן לְגוֹ קַרְתָּא רַבְּתָא דְּרוֹמִי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר עֲלַיְיהוּ אֶשָׁא וּבַרְדָא וְאַבְנֵי אַלְגָבִישׁ וְיִתְאַבְּדוּן מֵעַלְמָא, בַּר אִנּוּן מְלָכִין דְּלָא יִמְטוּן לְתַמָּן וִיהַדְּרוּן לְאַגָּחָא קְרָבִין אָחֳרָנִין. וּמֵהַהוּא זִמְנָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְעַר בְּכָל עַלְמָא, וְיִתְכַּנְּשׁוּן עִמֵּיהּ כַּמָּה עַמִּין וְכַמָּה חַיָּילִין מִכָּל סְיָיפֵי עַלְמָא, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנְּשׁוּן בְּכָל אִנּוּן אַתְרֵי.

בְּשִׁבְעִים וְשָׁלֹשׁ כָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם יִתְכַּנְּסוּ לְתוֹךְ הָעִיר הַגְּדוֹלָה שֶׁל רוֹמִי, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם אֵשׁ וּבָרָד וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ וְיאבְדוּ מֵהָעוֹלָם, פְּרָט לְאוֹתָם מְלָכִים שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לְשָׁם וְיַחְזְרוּ לְעוֹרֵר קְרָבוֹת אֲחֵרִים. וּמֵאוֹתוֹ זְמַן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִתְעוֹרֵר בְּכָל הָעוֹלָם, וְיִתְכַּנְּסוּ עִמּוֹ כַּמָּה עַמִּים וְכַמָּה חֲיָלוֹת מִכָּל סוֹפֵי הָעוֹלָם, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנְּסוּ בְּכָל אוֹתָם מְקוֹמוֹת.

וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל (ישראל) זְמִינִין בְּהַהוּא זִמְנָא לְאַתְעָרָא (עליהון) עִם כָּל עַמִּין דְּעַלְמָא לְמֵיתֵי עַל יְרוּשָׁלֵם דִּכְתִיב, (זכריה י״ד:ב׳) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַ ם לַמִלְחָמָה וְגו'. וּכְתִיב, (תהילים ב׳:ב׳) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יקוק וְעַל מְשִׁיחוֹ.

וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל [ישראל] עֲתִידִים בְּאוֹתוֹ זְמַן לְהִתְעוֹרֵר [עליהם] עִם כָּל עַמֵּי הָעוֹלָם לָבא עַל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּתוּב (זכריה יד) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַיִם לַמִּלְחָמָה וְגוֹ'. וְכָתוּב (תהלים ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יקוק וְעַל מְשִׁיחוֹ.

וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְיְדַע בְּכָל עָלְמָא, וְכָל מַלְכִין דְּעָלְמָא יִתְעָרוּן לְאִתְחַבְּרָא לְאַגָּחָא קְרָבָא בֵּיהּ.

וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע בְּכָל הָעוֹלָם, וְכָל מַלְכֵי הָעוֹלָם יִתְעוֹרְרוּ לְהִתְחַבֵּר לַעֲרֹךְ בּוֹ קְרָב.

וְכַמָּה (עמין) מִפְּרִיצֵי יְהוּדָאִין יִתְהַפְּכוּ לְאָהַדְּרָא לְגַבַּיְיהוּ, וְיֵיתוּן עִמְּהוֹן, לְאַגָּחָא קְרָבָא עַל מַלְכָּא מְשִׁיחָא. כְּדֵין יִתְחָשַּׁךְ כָּל עָלְמָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה יוֹמִין, וְסַגִּיאִין מֵעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל יְהוֹן מֵתִין בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו ס׳:ב׳) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאוּמִּים.

וְכַמָּה [עמים] מִפָּרִיצֵי הַיְּהוּדִים יִתְהַפְּכוּ לַחֲזֹר אֲלֵיהֶם, וְיָבֹאוּ עִמָּהֶם לַעֲרֹךְ קְרָב עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְאָז יֶחְשַׁךְ כָּל הָעוֹלָם חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, וְרַבִּים מֵעַם יִשְׂרָאֵל יָמוּתוּ בְּאוֹתוֹ חֹשֶׁךְ. וְעַל זֶה כָּתוּב (ישעיה ס) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים.

(ג) וְנָֽתַתִּי֙ מֽוֹפְתִ֔ים בַּשָּׁמַ֖יִם וּבָאָ֑רֶץ דָּ֣ם וָאֵ֔שׁ וְתִֽימֲר֖וֹת עָשָֽׁן׃ (ד) הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ יֵהָפֵ֣ךְ לְחֹ֔שֶׁךְ וְהַיָּרֵ֖חַ לְדָ֑ם לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יקוק הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא׃ (ה) וְהָיָ֗ה כֹּ֧ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֛א בְּשֵׁ֥ם יקוק יִמָּלֵ֑ט כִּ֠י בְּהַר־צִיּ֨וֹן וּבִירוּשָׁלִַ֜ם תִּֽהְיֶ֣ה פְלֵיטָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יקוק וּבַ֨שְּׂרִידִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יקוק קֹרֵֽא׃
(3) Before the great and terrible day of the LORD comes, I will set portents in the sky and on earth: Blood and fire and pillars of smoke; (4) The sun shall turn into darkness And the moon into blood. (5) But everyone who invokes the name of the LORD shall escape; for there shall be a remnant on Mount Zion and in Jerusalem, as the LORD promised. Anyone who invokes the LORD will be among the survivors.
(ח) וְהָיָ֤ה בְכָל־הָאָ֙רֶץ֙ נְאֻם־יקוק פִּֽי־שְׁנַ֣יִם בָּ֔הּ יִכָּרְת֖וּ יִגְוָ֑עוּ וְהַשְּׁלִשִׁ֖ית יִוָּ֥תֶר בָּֽהּ׃ (ט) וְהֵבֵאתִ֤י אֶת־הַשְּׁלִשִׁית֙ בָּאֵ֔שׁ וּצְרַפְתִּים֙ כִּצְרֹ֣ף אֶת־הַכֶּ֔סֶף וּבְחַנְתִּ֖ים כִּבְחֹ֣ן אֶת־הַזָּהָ֑ב ה֣וּא ׀ יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֗י וַֽאֲנִי֙ אֶעֱנֶ֣ה אֹת֔וֹ אָמַ֙רְתִּי֙ עַמִּ֣י ה֔וּא וְה֥וּא יֹאמַ֖ר יקוק אֱלֹקָֽי׃ (ס)
(8) Throughout the land —declares the LORD— Two-thirds shall perish, shall die, And one-third of it shall survive. (9) That third I will put into the fire, And I will smelt them as one smelts silver And test them as one tests gold. They will invoke Me by name, And I will respond to them. I will declare, “You are My people,” And they will declare, “The LORD is our God!”
(יא) וְאָמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם׃ (יב) לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל־חֳרָב֣וֹת נוֹשָׁבֹ֗ת וְאֶל־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹשְׁבֵ֖י עַל־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃ (יג) שְׁבָ֡א וּ֠דְדָן וְסֹחֲרֵ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ וְכָל־כְּפִרֶ֙יהָ֙ יֹאמְר֣וּ לְךָ֔ הֲלִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ אַתָּ֣ה בָ֔א הֲלָבֹ֥ז בַּ֖ז הִקְהַ֣לְתָּ קְהָלֶ֑ךָ לָשֵׂ֣את ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב לָקַ֙חַת֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן לִשְׁלֹ֖ל שָׁלָ֥ל גָּדֽוֹל׃ (ס) (יד) לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָדָ֔ם וְאָמַרְתָּ֣ לְג֔וֹג כֹּ֥ה אָמַ֖ר אדושם יקוק הֲל֣וֹא ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּשֶׁ֨בֶת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לָבֶ֖טַח תֵּדָֽע׃ (טו) וּבָ֤אתָ מִמְּקֽוֹמְךָ֙ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֔וֹן אַתָּ֕ה וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּ֑ךְ רֹכְבֵ֤י סוּסִים֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל גָּד֖וֹל וְחַ֥יִל רָֽב׃
(11) You will say, “I will invade a land of open towns, I will fall upon a tranquil people living secure, all of them living in unwalled towns and lacking bars and gates, (12) in order to take spoil and seize plunder”—to turn your hand against repopulated wastes, and against a people gathered from among nations, acquiring livestock and possessions, living at the center of the earth. (13) Sheba and Dedan, and the merchants and all the magnates of Tarshish will say to you, “Have you come to take spoil? Is it to seize plunder that you assembled your hordes—to carry off silver and gold, to make off with livestock and goods, to gather an immense booty?” (14) Therefore prophesy, O mortal, and say to Gog: Thus said the Lord GOD: Surely, on that day, when My people Israel are living secure, you will take note, (15) and you will come from your home in the farthest north, you and many peoples with you—all of them mounted on horses, a vast horde, a mighty army—

כְּדֵין יִתְחָזֵי חַד עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא, קָאִים מֵעֵלָּא לְתַתָּא, אַרְבְּעִין יוֹמִין, וְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא חָמָאן לֵיהּ.

אָז יִתְרָאֶה עַמּוּד אֵשׁ אֶחָד עוֹמֵד מִלְמַעְלָה לְמַטָּה אַרְבָּעִים יוֹם, וְכָל עַמֵּי הָאָרֶץ רוֹאִים אוֹתוֹ.

בְּהַהוּא זִמְנָא, יִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לְנַפְקָא מִגּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, מֵהַהוּא אֲתָר (בלק ק''ד ע''ב) דְּאִתְקְרֵי קַ''ן צִפּוֹ''ר, וְיִתְּעָר בְּאַרְעָא (ויקרא רי''ב ב') דְּגָלִיל.

בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לָצֵאת מִתּוֹךְ גַּן עֵדֶן מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא קַ''ן צִפּוֹ''ר, וְיִתְעוֹרֵר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל.

לְבָתַר אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְעַמּוּדָא יְקוּם מֵאַרְעָא לִשְׁמַיָּא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וּמָשִׁיחַ יִתְגְּלֵי, יְקוּם מִסְּטָר מִזְרָח, חַד (ויקרא רי''ב ע''ב, בראשית קי''ט א') כּוֹכָבָא מְלַהֲטָא בְּכָל גַּוְונִין, וְשִׁבְעָה כּוֹכָבִין אַחֲרָנִין דְּסַחֲרָן לְהַהוּא כּוֹכָבָא, וְיַגִּיחוּן בֵּיהּ קְרָבָא בְּכָל סִטְרִין.

אַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעַמּוּד יַעֲמֹד מֵאֶרֶץ לַשָּׁמַיִם לְעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם וְיִתְגַּלֶּה הַמָּשִׁיחַ, יָקוּם מִצַּד מִזְרָח כּוֹכָב אֶחָד לוֹהֵט בְּכָל הַגְוָנִים, וְשִׁבְעָה כוֹכָבִים אֲחֵרִים שֶׁסּוֹבְבִים אוֹתוֹ הַכּוֹכָב, וְיַעַרְכוּ בוֹ קְרָב בְּכָל הַצְּדָדִים.