והיה לארז אדיר- לזכרו של סג"מ ארז אורבך הי"ד
ארז אורבך ז"ל נולד וגדל באלון שבות, למד בבית הספר כרמי יהודה והמשיך לארבע שנים בישיבת נווה שמואל. ארז אהב מאד ללמוד תורה. לכל מקום שאליו הלך היה סוחב איתו תיק קטן מלא בספרי קודש. התיק זכה לכינוי פק"ל דת..אהבתו ללימוד התורה הביאה אותו לשיעור א בישיבת מעלות. במשך שנה שלימה הוא נלחם על הזכות להתגייס ולבסוף לא רק שהגשים את משאלתו, הוא אפילו המשיך והתעקש והצליח לצאת לקורס קצינים, אותו לא זכה לסיים. בעשרה בטבת תשע"ז נדרס למותו בפיגוע בטיילת בארמון הנציב בירושלים. ספר תורה שנתרם לזכרו שוכן בארון הקודש בישיבת מעלות.
בדף שלפניכם נלמד קצת על הייצוג של הארז במקרא, נאזין למספר שירים שיחשפו מעט מהמיוחד שארז היה ונכיר אותו קצת יותר.
אפתח ואומר, ארז היה אחיין שלי, הבן הבכור של אחותי האהובה. הוא היה יהודי פשוט בכל מובן המילה. פשוט נוכח בכל מקום שהוא נמצא בו וכל הזמן שואף, בשקט בשקט, לגדול בעצמו ולגדל את אלו שמסביבו. המשפט שהוא השיר שתכף תשמעו, מייצג את ארז בפשטות ובדיוק ואליו גם נחזור בסיום הלימוד.
1. "והיה לארז אדיר"
(א) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ב) בֶּן־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ג) וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר־ל֖וֹ הָֽרִקְמָ֑ה בָּ֚א אֶל־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז׃ (ד) אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִֽיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ׃ (ה) וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה־זָ֑רַע קָ֚ח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ׃ (ו) וַיִּצְמַ֡ח וַיְהִי֩ לְגֶ֨פֶן סֹרַ֜חַת שִׁפְלַ֣ת קוֹמָ֗ה לִפְנ֤וֹת דָּלִיּוֹתָיו֙ אֵלָ֔יו וְשָׁרָשָׁ֖יו תַּחְתָּ֣יו יִֽהְי֑וּ וַתְּהִ֣י לְגֶ֔פֶן וַתַּ֣עַשׂ בַּדִּ֔ים וַתְּשַׁלַּ֖ח פֹּארֽוֹת׃ (ז) וַיְהִ֤י נֶֽשֶׁר־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּד֥וֹל כְּנָפַ֖יִם וְרַב־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּֽפְנָ֧ה שָׁרֳשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ׃ (ח) אֶל־שָׂ֥דֶה טּ֛וֹב אֶל־מַ֥יִם רַבִּ֖ים הִ֣יא שְׁתוּלָ֑ה לַעֲשׂ֤וֹת עָנָף֙ וְלָשֵׂ֣את פֶּ֔רִי לִהְי֖וֹת לְגֶ֥פֶן אַדָּֽרֶת׃ (ס) (ט) אֱמֹ֗ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהֹוִ֖ה תִּצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ אֶת־שָׁרָשֶׁ֨יהָ יְנַתֵּ֜ק וְאֶת־פִּרְיָ֣הּ ׀ יְקוֹסֵ֣ס וְיָבֵ֗שׁ כָּל־טַרְפֵּ֤י צִמְחָהּ֙ תִּיבָ֔שׁ וְלֹֽא־בִזְרֹ֤עַ גְּדוֹלָה֙ וּבְעַם־רָ֔ב לְמַשְׂא֥וֹת אוֹתָ֖הּ מִשָּׁרָשֶֽׁיהָ׃ (י) וְהִנֵּ֥ה שְׁתוּלָ֖ה הֲתִצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ כְגַ֨עַת בָּ֜הּ ר֤וּחַ הַקָּדִים֙ תִּיבַ֣שׁ יָבֹ֔שׁ עַל־עֲרֻגֹ֥ת צִמְחָ֖הּ תִּיבָֽשׁ׃ ... (כב) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְלָקַ֣חְתִּי אָ֗נִי מִצַּמֶּ֧רֶת הָאֶ֛רֶז הָרָמָ֖ה וְנָתָ֑תִּי מֵרֹ֤אשׁ יֹֽנְקוֹתָיו֙ רַ֣ךְ אֶקְטֹ֔ף וְשָׁתַ֣לְתִּי אָ֔נִי עַ֥ל הַר־גָּבֹ֖הַ וְתָלֽוּל׃ (כג) בְּהַ֨ר מְר֤וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּ֚ל צִפּ֣וֹר כָּל־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה׃ (כד) וְֽיָדְע֞וּ כָּל־עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ הִשְׁפַּ֣לְתִּי ׀ עֵ֣ץ גָּבֹ֗הַ הִגְבַּ֙הְתִּי֙ עֵ֣ץ שָׁפָ֔ל הוֹבַ֙שְׁתִּי֙ עֵ֣ץ לָ֔ח וְהִפְרַ֖חְתִּי עֵ֣ץ יָבֵ֑שׁ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃
(1) The word of the LORD came to me: (2) O mortal, propound a riddle and relate an allegory to the House of Israel. (3) Say: Thus said the Lord GOD: The great eagle with the great wings and the long pinions, with the full plumage and the brilliant colors, came to the Lebanon range and seized the top of the cedar. (4) He plucked off its topmost bough and carried it off to the land of traders and set it in a city of merchants. (5) He then took some of the seed of the land and planted it in a fertile field; he planted and set it like a willow beside abundant waters. (6) It grew and became a spreading vine of low stature; it became a vine, produced branches, and sent out boughs. [He had intended] that its twigs should turn to him, and that its roots should stay under him. (7) But there was another great eagle with great wings and full plumage; and this vine now bent its roots in his direction and sent out its twigs toward him, that he might water it more than the bed where it was planted— (8) though it was planted in rich soil beside abundant water—so that it might grow branches and produce boughs and be a noble vine. (9) Say: Thus said the Lord GOD: Will it thrive? Will he not tear out its roots and rip off its crown, so that its entire foliage withers? It shall wither, despite any strong arm or mighty army [that may come] to remove it from its roots. (10) And suppose it is transplanted, will it thrive? When the east wind strikes it, it shall wither—wither upon the bed where it is growing. (11) Then the word of the LORD came to me: (12) Say to the rebellious breed: Do you not know what these things mean? Say: The king of Babylon came to Jerusalem, and carried away its king and its officers and brought them back with him to Babylon. (13) He took one of the seed royal and made a covenant with him and imposed an oath on him, and he carried away the nobles of the land— (14) so that it might be a humble kingdom and not exalt itself, but keep his covenant and so endure. (15) But [that prince] rebelled against him and sent his envoys to Egypt to get horses and a large army. Will he succeed? Will he who does such things escape? Shall he break a covenant and escape? (16) As I live—declares the Lord GOD—in the very homeland of the king who made him king, whose oath he flouted and whose covenant he broke—right there, in Babylon, he shall die. (17) Pharaoh will not fight at his side with a great army and with numerous troops in the war, when mounds are thrown up and siege towers erected to destroy many lives. (18) He flouted a pact and broke a covenant; he gave his promise and did all these things—he shall not escape. (19) Assuredly, thus said the Lord GOD: As I live, I will pay him back for flouting My pact and breaking My covenant. (20) I will spread My net over him and he shall be caught in My snare; I will carry him to Babylon and enter with him into judgment there for the trespass which he committed against Me. (21) And all the fugitives of all his battalions shall fall by the sword, and those who remain shall scatter in every direction; then you will know that I the LORD have spoken. (22) Thus said the Lord GOD: Then I in turn will take and set [in the ground a slip] from the lofty top of the cedar; I will pluck a tender twig from the tip of its crown, and I will plant it on a tall, towering mountain. (23) I will plant it in Israel’s lofty highlands, and it shall bring forth boughs and produce branches and grow into a noble cedar. Every bird of every feather shall take shelter under it, shelter in the shade of its boughs. (24) Then shall all the trees of the field know that it is I the LORD who have abased the lofty tree and exalted the lowly tree, who have dried up the green tree and made the withered tree bud. I the LORD have spoken, and I will act.
פירוש המשל:
הנביא מתאר את עלייתם ונפילתם של מלכי יהודה בידי בבל. הסיפור מתחיל עם הנשר הגדול- מלך בבל שמגלה את יהויכין ואת ראשי העם- "את ראש יניקותיו קטף". המלך הבא אחריו, צדקיהו הוא כבר לא צמרת של ארז, אלא צפצפה שהופכת לגפן סרחת ושפלת קומה. או אז מגיע נשר נוסף, מצרים, והגפן מחליטה לשלוח את השורשים והדליות שלה אל הנשר החדש. כל אלה תקוות שווא, הנשר הראשון עתיד לייבש את הגפן. אבל, יש סוף טוב. לעתיד לבוא, הקב"ה עתיד לקטוף ענף רך מתוך הארז הרמה ולשתול את הענף הזה על הר גבוה וממנו יצמח ארז אדיר. ועכשיו, במקום שהנשר הגדול יקטוף את הענף של הארז, הארז מסוכך ומגן על הנשר.
עובדיה חממה יחד עם גיל עקיביוב הלחינו את המילים היפות הללו לזכרו של ארז. "בְּהַ֨ר מְר֤וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּ֚ל צִפּ֣וֹר כָּל־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה׃"
ראינו אם כן שאצל הנביא יחזקאל, הארז הוא משל לבית דוד ומסמל עוצמה והמשכיות. מעניין לשים לב שבניגוד לגפן, הארז לא נגדע לעולם. עכשיו ננסה קצת לברר מה חשבו חז"ל על העוצמה הזו של הארז.
2. ארז או קנה? ברכה או קללה?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (משלי כז, ו) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא? טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע. אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל: "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה". מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן דממו הרוחות עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע בירכן בארז שנאמר: (במדבר כד, ו) "כארזים עלי מים" מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.
תנו רבנן לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
and now it will rain? He entered the bathhouse in a state of joy, anticipating the large sum of money he was about to receive. As the master entered the bathhouse in his joy, Nakdimon entered the Temple in a state of sadness. He wrapped himself in his prayer shawl and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, it is revealed and known before You that I did not act for my own honor, nor did I act for the honor of my father’s house. Rather, I acted for Your honor, so that there should be water for the Festival pilgrims. Immediately the sky became overcast and rain fell until the twelve cisterns were filled with water, and there was even more water, so that they overflowed. As the master left the bathhouse, Nakdimon ben Guryon left the Temple. When they met one another, Nakdimon said to him: Give me the money you owe me for the extra water you received. The official said to him: I know that the Holy One, Blessed be He, has shaken His world and caused rain to fall only for you. However, I still maintain a claim against you, by which I can legally take my coins from you, as you did not pay me on the agreed date, for the sun had already set, and therefore the rain fell onto my property. Nakdimon went back and entered the Temple, wrapped himself in his prayer shawl, and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, let it be known that You have beloved ones in Your world. Immediately, the clouds scattered and the sun shined. At that time, the master said to him: If the sun had not broken through the clouds, I would have had a claim against you, by which I could have taken my coins from you. A Sage taught: Nakdimon was not his real name; rather his name was Buni. And why was he called Nakdimon? Because the sun broke through [nikdera] for him. The Sages taught: With regard to three people, the sun broke through and shone at an irregular time for their sake: Moses, Joshua, and Nakdimon ben Guryon. The Gemara asks: Granted, the case of Nakdimon ben Guryon is known by the aforementioned tradition. The case of Joshua too is derived from a verse, as it is written: “And the sun stood still, and the moon stayed until the people had avenged themselves upon their enemies” (Joshua 10:13). However, from where do we derive that the sun shined in a supernatural way for Moses? Rabbi Elazar said: It is derived by verbal analogy between “I will begin” and “I will begin.” Here, with regard to Moses, it is written: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, it is written: “On this day I will begin to magnify you in the sight of all Israel, that they may know that just as I was with Moses, so I will be with you” (Joshua 3:7). The repeated use of the phrase “I will begin” indicates that all the miracles performed for Joshua were also performed for Moses. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The fact that the sun stood still for Moses is derived by a different verbal analogy, between the terms “put” and “put.” Here, with regard to Moses, it is written: “I will begin to put the dread of you” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, is it written: “Then Joshua spoke to the Lord, on the day when the Lord put the Amorites before the children of Israel, and he said in the sight of Israel: Sun, stand still upon Gibeon, and you, moon, in the valley of Aijalon” (Joshua 10:12). Rabbi Yoḥanan said: This idea is derived from the verse itself, as it says with regard to Moses: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven, who, when they hear the report of you, shall tremble, and be in anguish due to you” (Deuteronomy 2:25). When did the nations of the world tremble and when were they in anguish due to you? When the sun broke through for Moses. § The mishna taught: And likewise, if there is a particular city upon which it did not rain, while the surrounding area did receive rain, this is considered a divine curse, as it is written: “And I will cause it to rain on one city, but on one city I will not cause it to rain, one portion will be rained upon, and the portion upon which it did not rain shall wither” (Amos 4:7). Rav Yehuda said that Rav said: And both of the cities are faced with a curse, as one city suffers from drought while the other is afflicted with destructive storms. This statement reverses the plain meaning of a verse. The Gemara provides other interpretations that Rav Yehuda attributed to Rav, which also run contrary to the simple meaning of a verse. “Jerusalem among them was a like a menstruating woman” (Lamentations 1:17). Rav Yehuda said that Rav said: Although the simple meaning of this verse is a curse, it can also be understood as a blessing. Jerusalem was like a menstruating woman: Just as a menstruating woman will become permitted to her husband after the conclusion of her days of ritual impurity, so too, Jerusalem will be repaired from its destruction. Similarly, with regard to the verse: “How she has become like a widow” (Lamentations 1:1), Rav Yehuda said: This too is for a blessing. The verse states that Jerusalem is like a widow, but is not an actual widow. Rather, Jerusalem is like a woman whose husband has gone to a country overseas. Without her husband by her side she is likened to a widow, and yet he intends to return to her. The same manner of explanation is provided for the verse: “Therefore I have also made you contemptible and base” (Malachi 2:9). Rav Yehuda said: This too can be interpreted as a blessing, as meaning that the nations view us as lowly, but nevertheless, they do not assign us unpleasant jobs. They do not appoint from us either river officials or government officials [geziripatei]. The prophet Ahijah the Shilonite cursed Israel in the following terms: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water” (I Kings 14:15). Rav Yehuda said that Rav said: This too is for a blessing, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “Faithful are the wounds of a friend, but the kisses of an enemy are deceitful” (Proverbs 27:6)? The curse with which Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people is more effective than the blessing with which Balaam the wicked blessed them. Rabbi Yoḥanan elaborates: Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people by comparing them to a reed: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water.” Although it seems to be a curse, this verse is actually a blessing. Just as this reed stands in a place of water, and its shoots replenish themselves when cut, and its roots are numerous for a plant of its size, and even if all the winds in the world come and blow against it, they cannot move it from its place, rather, it sways with them until the winds subside, and the reed still stands in its place, the same applies to the Jewish people. After all the difficulties that they endure, they will ultimately survive and return home. However, Balaam the wicked blessed the Jews by comparing them to a cedar, as it is stated: “As cedars beside the waters” (Numbers 24:6). Just as this cedar does not stand in a place of water, and its shoots do not replenish themselves, and its roots are not numerous, Balaam wished that the same should apply to the Jewish people. Furthermore, while it is true that even if all the winds in the world blow against it they will not move it from its place, once the southern wind blows against it, it uproots the cedar and turns it on its face. And not only that, but the reed merited that a quill [kulmos] is taken from it to write with it a Torah scroll, the Prophets, and the Writings. Evidently, the curse comparing Israel to a reed is better than the blessing likening them to a cedar. The Sages further taught in praise of the reed: A person should always be soft like a reed, and he should not be stiff like a cedar. An incident occurred in which Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came from Migdal Gedor, from his rabbi’s house, and he was riding on a donkey and strolling on the bank of the river. And he was very happy, and his head was swollen with pride because he had studied much Torah.
לרבי יונתן קשה עם "מודל הארז" שהוא מצד אחד גבוה, רם ונישא, לא מתחלף, והרוח לא שולטת בו ומצד שני יש לו נקודת תורפה, הרוח הדרומית שעוקרת אותו ממקומו. רבי יונתן מעדיף את "מודל הקנה". הקנה נע עם כל רוח, מחליף שורשים וזקוק למקור מים מתמיד, אבל הוא שורד. אחרי כל התהפוכות הקנה יחזור לעמוד איתן.
כך באופן מדהים הקללה של אחיה השילוני הופכת לברכה ואילו הברכה של בלעם הופכת לקללה.
למעשה אם נבחן את הנביא יחזקאל ואת האמורא רבי יונתן בהקשר לתקופה שבה הם חיו, יש הרבה היגיון בשאיפה למודלים השונים. בתקופה שבה יש מלכות בארץ ישראל, הקב"ה שם בפיו של יחזקאל מילים ששואפות לגובה, רבי יונתן חי בתקופה של מעבר שבה השלטון הוא זר ומה שצריך עכשיו זה לשרוד ובזמן כזה הנכון הוא להיות קנה, לכתוב ספרי תורה, להעביר את המסורת מדור לדור ובעיקר להחזיק מעמד.
אז מה עדיף? מודל הארז או מודל הקנה? לפני שניכנס לזה, נעיין בפירוש מרתק של הכלי יקר על הברכה / קללה של בלעם:
כארזים עלי מים. ויהפוך ה' את הקללה ונתן חכה לתוך פיו לאמר, אמור כארזים עלי מים שטר ושוברו עמו כי המים מגינין עליו כי רוב תחתיתו מכוסה במים ואינו נראה כ"כ גבוה והמים מצילין אותו מן העה"ר כמו הדגים, אבל מ"מ דמיון הקנה טוב ממנו כי הוא מורה על ההכנעה כי הוא נכנע מפני הרוח וזהו תקנתו וע"כ ארז"ל (תענית כ.) שזכה הקנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ס"ת, ולהורות נתן בלבם שאין התורה מתקיימת כ"א בנמוכי רוח כקנה ולא במי שהוא קשה כארז, ומ"מ הארז העומד עלי מים דומה קצת לקנה מצד היותו מכוסה קצת כי גם זה מורה קצת על ההכנעה לכך אמר מיד יזל מים מדליו, מן הדלים הנכנעים בטבע יזל מים של התורה.
הכלי יקר מציע לעדן את מודל הארז. לא עוד "ארז אדיר" של מלכות בית דוד, כזה ששותלים אותו על הר גבוה, אלא ארז שזקוק למקור מים צמוד כדי לחיות ובכך הוא דומה קצת לקנה, ארז שיש בו מעט הכנעה.
ומה היה אומר על זה ארז שלנו? ארז נשא איתו תמיד משפט אחד, מנטרה אם תרצו. "חובת אדם בעולמו להשתדל להיות הולך וגדל". המשפט הפשוט הזה שארז טבע בתור הסטטוס של הווטסאפ שלו, ליווה אותו בכל מקום שהיה. והנה לנו התשובה לשאלה. לדעתי אם היינו שואלים את ארז, הוא היה אומר שצריך לשאוף להיות ארז, "להיות הולך וגדל", אבל לפעמים אין ברירה אלא להיות קצת קנה, להוריד את הראש, לעשות את מה שצריך ולהמשיך הלאה, ולאחר שהקנה מתייצב, להמשיך בגדילה.
יהי זכרו של ארז ברוך ונשמתו היקרה צרורה בצרור החיים.
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור