ארץ גאולה - 1 - המפתח להבאת הגאולה

בפרק ק"ו בתהילים מתוארים החטאים של עם ישראל במדבר, וביניהם חטא המרגלים.

שלושת הפסוקים הראשונים שם עוסקים בדברים הידועים מפרשת שלח-לך:

(כד) וַֽ֭יִּמְאֲסוּ בְּאֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֑ה לֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ לִדְבָרֽוֹ׃ (כה) וַיֵּרָגְנ֥וּ בְאָהֳלֵיהֶ֑ם לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ בְּק֣וֹל ה'׃ (כו) וַיִּשָּׂ֣א יָד֣וֹ לָהֶ֑ם לְהַפִּ֥יל א֝וֹתָ֗ם בַּמִּדְבָּֽר׃

(24) They rejected the desirable land, and put no faith in His promise. (25) They grumbled in their tents and disobeyed the LORD. (26) So He raised His hand in oath to make them fall in the wilderness, (27) to disperse their offspring among the nations and scatter them through the lands.

אך הפסוק הרביעי מלמד על משהו חדש:

(כז) וּלְהַפִּ֣יל זַ֭רְעָם בַּגּוֹיִ֑ם וּ֝לְזָרוֹתָ֗ם בָּאֲרָצֽוֹת׃
(27) to disperse their offspring among the nations and scatter them through the lands.

כבר כאן, בתנ"ך, מפורש שעוד מחטא המרגלים נגזר על עם-ישראל חורבן וגלות. זהו המקור למדרש הידוע:

(א) ...וּכְאֵב אָנוּשׁ (שם), זוֹ הַפֻּרְעָנִיּוּת שֶׁנְּטַלְתֶּם יְרֻשָּׁה לְדוֹרוֹת, שֶׁבָּכוּ הָעֵדָה בְּלֵיל תִּשְׁעָה בָּאָב, וְאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם לְפָנַי, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם לַיְלָה זוֹ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה נִגְזְרָה עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁתֶּחְרַב, וְעַל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּגְלוּ בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת...

(1) (Numb. 14:1:) “Then the whole congregation raised (rt.: ntn) their voices; [and that night the people wept.]” This text is related (to Jer. 12:8), “[My heritage] has set (rt.: ntn) its voice against Me; therefore I have hated (rt.: sn') it.” The very voice with which you wept caused you to be punished by enemies (rt.: sn').42Numb. R. 16:20, cont. Moreover, it was over this very generation that Isaiah said (in Is. 17:11), “In the day you plant, you see it flourish; and on the morning you sow, you see it bloom.” Isaiah said, “On the day that I went to plant you in the land, you produced slag; ‘and on the morning you sow, you see it bloom,’ it has flowered before the heat [of the day].” (Is 17:11, cont.:) “[But the] harvest flees on a day of sickness (nahalah) and human pain.” On the day that I went to give you your ancestral inheritance (nahalah), you became a manifesto in the world. And “human pain” refers to the divine punishment that you received as a legacy for [future] generations.43Ta‘an. 29a; yTa‘an. 4:8 (or 5) (68d); Sot. 35a. Because the congregation wept in the night of the Ninth of Ab,44See Ta‘an. 4:6: FIVE [CALAMITOUS] THINGS BEFELL OUR ANCESTORS ON THE SEVENTEENTH OF TAMMUZ AND FIVE ON THE NINTH OF AB…. ON THE NINTH OF AB IT WAS DECREED AGAINST OUR ANCESTORS THAT THEY SHOULD NOT ENTER THE LAND, THE TEMPLE WAS DESTROYED THE FIRST TIME AND THE SECOND TIME, BETHAR (THE CENTER OF THE BAR COCHBA REVOLT) WAS TAKEN, AND THE CITY [OF JERUSALEM] WAS PLOWED UNDER (after this revolt, but cf. Ta‘an. 29a). the Holy One, blessed be He, has said, “You have wept for nothing. I shall establish this night for you as [a night of] a weeping for [future] generations.” And from that hour a decree on the Temple was ordained for it to be destroyed and that the Children of Israel would go in exile among the nations. It is so stated (in Ps. 106:26-27), “So He raised His hand toward them [in an oath], to make them fall in the wilderness. And to make their seed fall among the gentiles, even to scatter them among the lands.” The raising of [the divine] hand was corresponding to the lifting up of the voice (in Numb. 14:1). (Numb. 14:2:) “And all the Children of Israel murmured against Moses and against Aaron; and the whole congregation said to them.” These are the sanhedraot. (Numb. 14:2, cont.:) “Would that we had died in the land of Egypt […].” [The matter] is comparable to a king at whose tribunal45Gk.: Bema. a certain person came up for judgment.46Numb. R. 16:21. He uttered a word from his mouth by which he convicted himself. The king set aside his bill of indictment47Lat.: elogium; Gk.: elogion. and convicted him out of his own mouth. He said to him, “I am judging you by what has come out of your own mouth. So let it be for you according to what you have said.” Similarly the Holy One, blessed be He, said to them (in Numb. 14:29), “In this desert shall your carcasses fall.” (Numbers 14:28:) “’As I live,’ says the Lord, ‘as they have spoken in My ears.’” They began to say (in Numb. 14:3–9), “And why is the Lord bringing us [unto this land…]?” They also said to each other, “Let us appoint a leader and return to Egypt.” Then Moses and Aaron fell on their faces [before the whole assembly of the congregation of the Children of Israel]. Moreover, Joshua ben Nun and Caleb ben Jephunneh, of those who had explored the land, rent their clothes and spoke unto the whole assembly of the Children of Israel, …. “If the Lord is pleased with us, [He will bring us into this land]…. Only do not rebel against the Lord….” The people said to them, “We have no faith in you! Our brothers care for us more than you do.” Thus it is stated (in Deut. 1:28), “Where are we going up to? Our brothers have caused [our hearts] to melt (with fear).” (Numb. 14:10:) “So the whole congregation said to stone [them with stones].” And who was “them?” Moses and Aaron. (Ibid., cont.:) “Then the glory of the Lord appeared in the tent of meeting.” [This incident] teaches that they threw stones, but the cloud intercepted them. (Numb. 14:11:) “Then the Lord said unto Moses, ‘How long ('ad-'anah) will this people scorn Me, and how long ('ad-'anah) will they have no faith in Me?’” The Holy One, blessed be He, said, “I have uttered two cries (of 'ad-'anah) because of you.48Numb. R. 16:22, cont.; see below, Numb. 4a:14. Your end shall be to cry out in the subjection of the four empires: (Ps. 13:2-3:) ‘How long ('ad-'anah), O Lord, will you forget me forever; how long ('ad'-'anah) will you hide Your face from me? How long ('ad-'anah) shall I take counsel in my soul with grief in my heart [all day]; how long ('ad-'anah) will my enemy be exalted over me?’ I cried out (in Numb. 14:27), ‘How long ('Ad-matay) shall this evil congregation [be murmuring against me]?’ Your end shall be to cry out (in Ps. 6:4), ‘My soul also is greatly dismayed; [and You, O Lord, how long ('ad-matay)]?’”

כפי שרואים, פסוקים אלו מתהילים הם המקורות של המדרש.

מבחינה כרונולוגית (כלומר הסתכלות על הדברים לפי צירהזמן), זהו החטא הקדום ביותר שנאמר עליו שבגללו היתה גלות. כלומר, עוד לפני שיהושוע הכניס את ישראל לארץ, לפני ששלמה בנה את המקדש, לפני חטאי החתונה עם בת-פרעה, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, חילולי השבתות ושאר החטאים שמוזכר שבגללם בא החורבן, לפני כל זה כבר נגזר על ישראל חורבן וגלות בגלל חטא המרגלים.

וודאי שכל העוונות שמוזכר שהביאו את החורבן אכן הביאו אותו, אבל אחרי שבאופן עקרוני כבר נגזר שהוא עתיד לבוא מתישהו! הם קבעו את הזמן והדרך, אבל עצם זה שמקדש יחרב - כבר נקבע.

וכן אומר זאת במפורש הגרי"ז סולובייצ'יק:

חידושי הגרי"ז, סוטה ל"ה ע"א

...והסתפק מרן הגרי"ז זצ"ל אי עיקר גזירת החורבן היה על שאר עבירות המבוארות בגמרא אלא דהוקבע זמנו לט' באב מפני בכיית דור המדבר, או דכל עיקר גזירת החורבן היה מפני חטא המרגלים. והראה שהדבר מפורש בתהילים - "וימאסו בארץ חמדה... וירגנו באהליהם... וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות". הרי דכל עיקר גזירת הגלות וחורבן בית-המקדש בא מפני חטא המרגלים....

יסודה, עצם היותה, של הגלות, נקבע בגלל חטא המרגלים דווקא, ולא שאר העבירות המוזכרות.

מדרש אחר כותב על ימי עליית עזרא:

שיר השירים רבה ח' ג'

אלו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית....

ונשאלת השאלה: הרי ידוע לנו שמקדש שני נחרב על שנאת חנם וייבנה על אהבת חנם, ולפי זה, אם מקדש ראשון נחרב על שלושת העבירות החמורות הוא אמור להיבנות על תיקונן! מה הקשר לעלייה לארץ?

אך לפי מה שאמרנו אין מובן מזה: שורש היות החורבן, עצם הסיבה שבכלל ייתכן שיהיה מושג של חורבן, הוא חטא המרגלים. אם ישראל היו מתקנים את חטא המרגלים - היתה מתבטלת סיבת החורבן, ולא רק שמקדש-שני היה נבנה, אלא שלא היה נחרב עוד. כמובן שעוד היה מה לתקן את שלושת העבירות החמורות, אך כבר לא היה בכוחן להביא עונש קשה כל-כך של חורבן. דבר כזה לא היה אופציה.

וכך גם עם חטא שנאת חנם - כפי שרואים במדרש מפורש, אם עם ישראל היה מתקן את חטא המרגלים בימי עזרא בית המקדש השני לא היה נחרב! למרות שנאת החנם שהיתה בו.

כמו שלושת העבירות של בחורבן הבית הראשון, גם תיקון חטא שנאת החנם יבטל אמנם את עונש חורבן הבית, אבל רק ברובד החיצוני. שורש סיבת החורבן, ועצם האפשרות שיימשך, יתוקן ע"י תיקון חטא המרגלים. ללא חטא זה אמנם יהיה עונש על שנאת החנם, אבל לא כזה של המשך הגלות. שהרי תיקון החטא הזה יתקן את עצם האפשרות לקיום הגלות, ויבטלה.

וכן כתוב בפסוק:

(יד) אַתָּ֣ה תָ֭קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן כִּי־עֵ֥ת לְ֝חֶֽנְנָ֗הּ כִּי־בָ֥א מוֹעֵֽד׃
(14) You will surely arise and take pity on Zion, for it is time to be gracious to her; the appointed time has come.

ולמה?

(טו) כִּֽי־רָצ֣וּ עֲ֭בָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶ֑יהָ וְֽאֶת־עֲפָרָ֥הּ יְחֹנֵֽנוּ׃
(15) Your servants take delight in its stones, and cherish its dust.

כדי להראות שהרעיון הבסיסי הזה, שהגאולה מגיעה ע"י ארץ ישראל, אינו עוד רעיון שנאמר על דרך ה'וורט', נראה במאמר זה שזהו רעיון מלא אסמכתאות לאורך הדורות, שרבים הזכירו והדגישו את הנקודה הזאת.

הדבר מוזכר בדורות קדומים יותר ודורות מאוחרים, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאיים, מתוך הסוד ומתוך הנגלה. וכן, ההקשרים מהם מגיעים האזכורים האלו, שנביא לאורך המאמר, באים בהקשרים שונים, ולא תמיד מתוך פסקה שעוסקת דווקא בארץ ישראל ובאה לגדיל גם ע"י דברים אלו את חשיבותה.

אם כך, היסוד שהגאולה מגיעה ע"י ארץ ישראל חוזר ומובא בכוזרי, ספורנו, עקידת יצחק, מהרש"א, ספר חרדים, השל"ה, עיר-מקלט, רבי יהונתן אייבשיץ, היעב"ץ, החיד"א, התפארת-שלמה ובחסידות ברסלב. וכמובן, הדבר מוזכר הרבה במיוחד אצל אלו שבחרו לעסוק בקירוב הגעת הגאולה, וממילא גם עסקו בנושא הזה: הגר"א ותלמידיו, רבי נתן פרידלאנד, הרב יהודה אלקלעי, הרב קאלישר, אם-הבנים-שמחה, הרב קוק ותלמידיו.

עוד יש לציין, שהרב קוק מתייחס לכך שהגאולה מגיעה ע"י ארץ ישראל וחיזוקה של ארץ ישראל כאל דבר פשוט, שלא מצריך הסבר והוכחת מיוחדות:

משפט כהן ס"ג

...וע"י חזוק הישוב והִתְרַבּוּת אחינו בית ישראל בארץ-הקדש תהיה הגאולה בקרוב יותר כי זהו פשוט שהגאולה תלויה ברבוי אחינו עם קדוש בארץ-הקדש....

וזאת, בגלל שזה בעצם הגאולה - חזרת ישראל לארץ, ובניינה.

ויותר מזה אומר הרב קוק: שלא רק הגאולה, אלא כל דבר טוב, כל האמונה בה' וקיום ישראל את דברו, מגיעים רק ע"י עשייה בעניין הארץ. וכך כותב:

אגרות הראי"ה אגרת קע"ח

...החודרת היא האגודה אל התוך הנשגב שבאהבת-ציון; היודעת היא איך לשגב את בנין הארץ, שהוא הבסיס לכל האור והחיים לנו ולכל... שכל צפיית ישועה וכל קדושה ואמונה וכל דחיית דופי וכפירה רק בצירופה יצלחו....

גם כאן מוזכרת "צפיית ישועה", שכמו כל שאר הדברים שהרב קוק מזכיר, גם הגאולה מגיעה ע"י ארץ ישראל.

אחרי כל מה שאמרנו, מובנים מאד דברי הרב חרל"פ במי-מרום ו', שהם גם תשובה מפורשת וברורה לשאלה באיזה נושא צריך להתמקד בדורנו:

מעייני הישועה, חלק 'בעקבתא דמשיחא', פרק 'הנקודה העקרית', עמ' קצ"ו

בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצות שבתקופה ההיא... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקדש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת.

זהו עניינו המרכזי - הנקודה העקרית - של הדור של זמן בוא-הגאולה, כי זו הדרך להביא את הישועה.