(כו) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כז) שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקׇרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃ (כח) וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ (כט) וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיהֹוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ׃ (ל) בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ (לא) וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ (לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ (לג) הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ {פ}
(26) יהוה spoke to Moses, saying: (27) When an ox or a sheep or a goat is born, it shall stay seven days with its mother, and from the eighth day on it shall be acceptable as an offering by fire to יהוה. (28) However, no animal from the herd or from the flock shall be slaughtered on the same day with its young. (29) When you sacrifice a thanksgiving offering to יהוה, sacrifice it so that it may be acceptable in your favor. (30) It shall be eaten on the same day; you shall not leave any of it until morning: I am יהוה. (31) You shall faithfully observe My commandments: I am יהוה. (32) You shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the Israelite people—I יהוה who sanctify you, (33) I who brought you out of the land of Egypt to be your God, I יהוה.
(א) וטעם ולא תחללו את שם קדשי. עם בני אהרן ידבר כי הפרשה דבקה והם המצווים שלא ישחטו להם או לישראל אם ובן ביום אחד גם יתכן שמצוה וכי תזבחו זבח תודה לכהנים והעד שהחל בפרשה אחר כן דבר אל בני ישראל ועד שני ונקדשתי בתוך בני ישראל:
(1) It is evident from context that the commandment Do not desecrate My holy Name is addressed to the descendants of Aaron. They are the ones whom Scripture enjoins not to slaughter a mother and a child on the same day [:28], whether for themselves or for the Israelites. They are probably also the ones to whom the commandment “When you slaughter a thanksgiving-offering…” [:29] is addressed. The fact that the next passage begins with “Tell the children of Israel” [23:2] supports the proposition that the current passage is not addressed to the children of Israel. Moreover, the phrase I shall be sanctified among the children of Israel refers to the Israelites in the third person.
(11) But Moses implored the LORD his God, saying, “Let not Your anger, O Lord, blaze forth against Your people, whom You delivered from the land of Egypt with great power and with a mighty hand. (12) Let not the Egyptians say, ‘It was with evil intent that He delivered them, only to kill them off in the mountains and annihilate them from the face of the earth.’ Turn from Your blazing anger, and renounce the plan to punish Your people.
(ד) אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל הַכּל וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵן מִתְכַּפְּרִים לִשְׁעָתָן וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁאֵין מִתְכַּפְּרִים אֶלָּא לְאַחַר זְמַן. כֵּיצַד. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר (ירמיה ג כב) "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם" וְגוֹ'. עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר (ויקרא טז ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם". עָבַר עַל כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו גּוֹמְרִין לוֹ הַכַּפָּרָה. וּלְעוֹלָם אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִין, וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר (תהילים פט לג) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּשָׁעָה שֶׁעָבַר אֲבָל הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ וּבָאוּ עָלָיו יִסּוּרִין אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּמוּת. אֶלָּא תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִסּוּרִין שְׁלָשְׁתָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כב יד) "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת" וְגוֹ' (ישעיה כב יד) "אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן":
... "Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with strokes'" (Ps. 89.32). That saying is concerning a sinner who did not blaspheme the Name in connnection with his transgression, but whosoever blasphemes the Name even he did repent, and the Day of Atonement did come and he still be a penitent, and sufferings did visit him, no complete atonement is granted to him till his death, for, repentance, the Day of Atonement and sufferings suspend punishment, and only death atones for him, even as it is said: "And it was revealed in mine ears by the Lord of hosts. Surely this iniquity shall not be purged from you till ye die" (Is. 22.14)4Yoma, 87a. C. G.
(יא) כִּ֣י מִמִּזְרַח־שֶׁ֜מֶשׁ וְעַד־מְבוֹא֗וֹ גָּד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּבְכָל־מָק֗וֹם מֻקְטָ֥ר מֻגָּ֛שׁ לִשְׁמִ֖י וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (יב) וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ׃
(7) [Ah,] you who trample the heads of the poor Into the dust of the ground, And make the humble walk a twisted course! Father and son go to the same girl, And thereby profane My holy name.
(16) But now you have turned back and have profaned My name; each of you has brought back the men and women whom you had given their freedom, and forced them to be your slaves again.
(ט) חָלִלָה לְּךָ (בראשית יח, כה), אָמַר רַבִּי יוּדָן חָלִלָה הוּא לְךָ בַּרְיָה הוּא לְךָ. אָמַר רַבִּי אַחָא חָלִלָה חָלִלָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, חִלּוּל שֵׁם שָׁמַיִם יֵשׁ בַּדָּבָר. אָמַר רַבִּי אַבָּא מֵעֲשׂת דָּבָר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא מֵעֲשׂת כַּדָּבָר, לֹא הִיא וְלֹא דִּכְוָתָהּ, וְלֹא דִּפְחוּתָה מִנָּהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, אַבְרָהָם וְאִיּוֹב, אַבְרָהָם אָמַר חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע. אִיּוֹב אָמַר (איוב ט, כב): אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה, אַבְרָהָם נָטַל עָלֶיהָ שָׂכָר, אִיּוֹב נֶעֱנַשׁ עָלֶיהָ. אַבְרָהָם אָמַר בִּשּׁוּלָה, אִיּוֹב אָמַר פַּגָה, אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר עִרְבּוּבֵי שְׁאֵלוֹת יֵשׁ כָּאן, אַבְרָהָם אָמַר: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: וְהָיָה כַּצַּדִּיק כָּרָשָׁע, יִתְלֶה לָרְשָׁעִים בִּשְׁבִיל צַדִּיקִים, הַלְּוַאי צַדִּיקִים דְּהָא אֵינָם אֶלָּא צַדִּיקִים נִבְלֵי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל צַדִּיקִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּסְדוֹם צַדִּיקִם כְּתִיב, הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (יהושע ט, יא): וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל ישְׁבֵי אַרְצֵנוּ, זְקָנֵנוּ כְּתִיב, זִקְנֵי אַשְׁמָה, הַיְנוּ סָבָא דְּבַהֲתָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אַבְרָהָם צָרֵף מַעֲשַׂי וְיַעֲלוּ לְמִנְיַן חֲמִשִּׁים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן לֹא אַתְּ הוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, צָרֵף עַצְמְךָ עִמָּהֶם וְיַעֲלוּ לְמִנְיַן חֲמִשִּׁים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כָּךְ אֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם תּוֹלִין לוֹ אַנְקְלִיטוֹן מִדּוּכוֹס לְאִפַּרְכּוֹס, מֵאִפַּרְכּוֹס לְאִסְטְרָלִיטוֹס, וְאַתְּ בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין לְךָ מִי שֶׁיִּתְלֶה לְךָ אַנְקְלִיטוֹן, לֹא תַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כְּשֶׁבִּקַּשְׁתָּ לָדוּן אֶת עוֹלָמְךָ מָסַרְתָּ אוֹתוֹ בְּיַד שְׁנַיִם, רוֹמוֹס וְרוֹמִילוֹס, שֶׁאִם בִּקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶם לַעֲשׂוֹת דָּבָר חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עַל יָדוֹ, וְאַתְּ בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין לְךָ מִי שֶׁיְעַכֵּב עַל יָדְךָ לֹא תַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. אָמַר רַב אַדָא נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, מָה אַתְּ מַעֲרִים עַל הַשְּׁבוּעָה, מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵין אַתָּה מֵבִיא, מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ אַתְּ מֵבִיא, אִם כֵּן לֹא יָצָאתָ יְדֵי שְׁבוּעָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי (בראשית יח, כה): הֲשׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין דִּין, וְאִם דִּין אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵית עוֹלָם, אַתְּ תָּפֵיס חַבְלָא בִּתְרֵין רָאשִׁין, בָּעֵי עָלְמָא וּבָעֵי דִינָא, אִם לֵית אַתְּ מְוַתֵּר צִבְחַר, לֵית עָלְמָא יָכֵיל קָאֵים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים מה, ח): אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בְּרִיּוֹתַי, וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, מֵאַנְתָּ לְחַיְיבָן, (תהלים מה, ח): עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ, מַהוּ מֵחֲבֵרֶיךָ, מִנֹּחַ וְעַד אֶצְלְךָ עֲשָׂרָה דוֹרוֹת וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא עִמָּךְ (בראשית יב, א): וַיּאֹמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.
(9) "Far be it from You." R' Yudan said, "It is far from You"; "It is outside for You." R' Aha said, "Halila" "Halila" twice. There is a desecration of the name of Heaven in the matter. R' Aba said, It does not say "to do this thing"; rather, it says "to do a thing like this." Not it, nor anything like it, nor anything less than it. R' Levi said, Two individuals said the same thing, Avraham and Iyov. Avraham: "Far be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty" Iyov: "It is all one; therefore I say, 'He destroys the blameless and the guilty.'" Avraham received a reward for it, and Iyov was punished for it. Avraham spoke well-ripened thoughts; Iyov spoke hastily and angrily: "It is all one; therefore I say, 'He destroys the blameless and the guilty.'" R' Hiyya bar Aba said, There is a confusion of questions here. Avraham said,"Far be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty," and the Holy One Blessed be He says, "so that innocent and guilty fare alike." ...
(17) O mortal, when the House of Israel dwelt on their own soil, they defiled it with their ways and their deeds... (18) So I poured out My wrath on them... (19) I scattered them among the nations, and they were dispersed through the countries: I punished them in accordance with their ways and their deeds. (20) But when they came to those nations, they caused My holy name to be profaned, in that it was said of them, “These are the people of the LORD, yet they had to leave His land.”
(ה) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס)
(5) You shall keep My laws and My rules, by the pursuit of which man shall live: I am the LORD.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that it is stated: “But keep my Shabbatot” (Exodus 31:13). One might have thought that this applies to everyone in all circumstances; therefore, the verse states “but,” a term that restricts and qualifies. It implies that there are circumstances where one must keep Shabbat and circumstances where one must desecrate it, i.e., to save a life. Rabbi Yonatan ben Yosef says that it is stated: “For it is sacred to you” (Exodus 31:14). This implies that Shabbat is given into your hands, and you are not given to it to die on account of Shabbat. Rabbi Shimon ben Menasya said: It is stated: “And the children of Israel shall keep Shabbat, to observe Shabbat” (Exodus 31:16).The Torah said: Desecrate one Shabbat on his behalf so he will observe many Shabbatot. Rav Yehuda said that Shmuel said: If I would have been there among those Sages who debated this question, I would have said that my proof is preferable to theirs, as it states: “You shall keep My statutes and My ordinances, which a person shall do and live by them” (Leviticus 18:5), and not that he should die by them. In all circumstances, one must take care not to die as a result of fulfilling the mitzvot. Rava commented on this: All of these arguments have refutations except for that of Shmuel, which has no refutation.
(יא) וְיֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהֵן בִּכְלַל חִלּוּל הַשֵּׁם. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת דְּבָרִים שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִים אַחֲרָיו בִּשְׁבִילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עֲבֵרוֹת הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם כְּגוֹן שֶׁלָּקַח וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּמֵי הַמִּקָּח לְאַלְתַּר. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְנִמְצְאוּ הַמּוֹכְרִים תּוֹבְעִין וְהוּא מַקִּיפָן. אוֹ שֶׁיַּרְבֶּה בִּשְׂחוֹק אוֹ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וּבֵינֵיהֶן. אוֹ שֶׁדִּבּוּרוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת אֵינוֹ בְּנַחַת וְאֵינוֹ מְקַבְּלָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת אֶלָּא בַּעַל קְטָטָה וְכַעַס. וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ הַכּל לְפִי גָּדְלוֹ שֶׁל חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְּדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ וְיַעֲשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְכֵן אִם דִּקְדֵּק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ וְהָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם וּמְקַבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְנֶעֱלָב מֵהֶם וְאֵינוֹ עוֹלְבָם. מְכַבֵּד לָהֶן וַאֲפִלּוּ לַמְקִלִּין לוֹ. וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה. וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרִיחוּת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָן. וְלֹא יֵרָאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עָטוּף בְּצִיצִית מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם. עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו. הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת ה' וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה מט ג) "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר":
(11) There are other things included in blasphemy, although they are not of themselves either among the mandatory or prohibitive commandments, as for example, when a great man, famed for his learning and piety, will do something that the public will suspect him on account thereof, even though such deeds be not transgressions, yet he has committed blasphemy, as for example: if he makes a purchase and does not pay for it at once,10Yoma, 86a. C. Baba Mezia, 83b. G. although he has the money and the vendors are claiming it and he delays them; or if he indulges in frivolity, or doth eat and drink with and among the ignorant,11Pesahim, 49a. C. or if his speech with his fellow men be not polite, or if he does not receive them pleasantly, but acts as one looking for strife and shows anger. In such and like matters, all measured by the standard of the greatness of such scholar, he must take particular care, and act exceedingly better than the law requires. Conversely, if the scholar... so that all praise him and love him and crave to imitate his actions, behold he doth sanctify the Lord, and concerning him, the verse speaks, saying: "And He said unto me, thou art my servant, Israel, in whom I am glorified." (Is. 49.3).
... So you are My witnesses —declares the LORD— And I am God.
"...And if you are not My witnesses, it is as if I were not God."
Comment by Rabbi Jonathan Sacks
God is God whatever we do or fail to do. But God, having set His image on every human being, took the risk of identifying His presence in history with one small people with whom he made a covenant in a lonely desert a long time ago, and that fact has changed Jewish existence with immense responsibility ever since. We are God's witnesses. How the people of God behave affects how God Himself is perceived.