HJC Torah Teaser - Parashat Behar/Bechukotai 5780

וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ׃

Leviticus 25:10

and you shall hallow the fiftieth year. You shall proclaim release throughout the land for all its inhabitants. It shall be a jubilee for you: each of you shall return to his holding and each of you shall return to his family.

רש"י על ויקרא כ״ה:י׳:ב׳

וקראתם דרור. לָעֲבָדִים, בֵּין נִרְצַע בֵּין שֶׁלֹּא כָלוּ לוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים מִשֶּׁנִּמְכַּר: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַהוּ לְשׁוֹן דְּרוֹר? כִּמְדַיַּר בֵּי דַיְרָא וְכוּ' — שֶׁדָּר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה וְאֵינוֹ בִרְשׁוּת אֲחֵרִים (ספרא; ראש השנה ט'):

Rashi on Leviticus 25:10:2

וקראתם דרור AND YE SHALL PROCLAIM LIBERTY unto slaves, both to him whose ear has been pierced (and whose period of servitude has thus been prolonged until the Jubilee; cf. Exodus 21:6) and to him whose six years of servitude (the period prescribed for an ordinary Hebrew servant; Exodus 21:6 Exodus 21:2), reckoning from the time when he was sold, have not yet ended. R. Jehuda said, “What is the etymology of the term דרור, freedom? A free man is like a person who may dwell (דור) at an inn — meaning that he may reside in any place he pleases, and is not under the control of others. (דרור therefore implies liberty of residence) (Rosh Hashanah 9b).

ויקרא כ״ה:ל״ה-ל״ו

וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃ אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ׃

Leviticus 25:35-36

If your kinsman, being in straits, comes under your authority, and you hold him as though a resident alien, let him live by your side: do not exact from him advance or accrued interest, but fear your God. Let him live by your side as your kinsman.

רש"י על ויקרא כ״ה:ל״ו:ב׳

ויראת מאלהיך. לְפִי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם נִמְשֶׁכֶת אַחַר הָרִבִּית, וְקָשֶׁה לִפְרֹשׁ הֵימֶנּוּ, וּמוֹרֶה לְעַצְמוֹ הֶתֵּר בִּשְׁבִיל מְעוֹתָיו שֶׁהָיוּ בְטֵלוֹת אֶצְלוֹ, הֻצְרַךְ לוֹמַר וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אוֹ הַתּוֹלֶה מְעוֹתָיו בְּגוֹי כְּדֵי לְהַלְווֹתָם לְיִשְֹרָאֵל בְּרִבִּית, הֲרֵי זֶה דָבָר הַמָּסוּר לְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ (שם ס"א):

Rashi on Leviticus 25:36:2

ויראת מאלהיך BUT BE AFRAID OF THY GOD — Because man’s thoughts are greatly attracted by the idea of taking interest and it comes difficult to him to keep aloof from it, so that he tries to persuade himself that it is a legitimate act (lit., he decides for himself that it is a permissible matter) on account of the fact that his money will otherwise remain unemployed, Scripture was compelled to state: “But be afraid of thy God!" Or take another case: If one pretends that his money belongs to a non-Jew in order to be able to lend it to an Israelite in an ostensibly legitimate way. This is given only to his heart and thoughts to know the real circumstances of the case; Scripture therefore was compelled to state “But be afraid of thy God!” (Bava Metzia 61b).

ספורנו על ויקרא כ״ה:ל״ו:ב׳

וחי אחיך עמך וזה תעשה כשיש לאל ידך די לחיות אתה ולהלותו כאמרם ז''ל (מציעא פרק אלו מציאות) חייך קודמים לחיי חברך:

Sforno on Leviticus 25:36:2

וחי אחיך עמך, you are required to do this if the Lord has endowed you so that you are financially able to extend such loans. The word עמך, alongside you, teaches what our sages termed “your own life takes precedence over that of your fellow.” (Baba Metzia 62)

ויקרא כ״ה:ל״ט

(לט) וְכִֽי־יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר־לָ֑ךְ לֹא־תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד׃

Leviticus 25:39

(39) If your kinsman under you continues in straits and must give himself over to you, do not subject him to the treatment of a slave.

ויקרא רבה ל״ד:ב׳

דָּבָר אַחֵר, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, יז): מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל...

רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא רַבִּי נַחְמָן אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שׁ'ִמְעוֹן וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, כִּבְיָכוֹל דַּרְכּוֹ שֶׁל לֹוֶה לִהְיוֹת עֶבֶד לַמַּלְוֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, ז): וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה...

Vayikra Rabbah 34:2

Another exposition of the verse, "If your kinsman is in [financial] straits . . . " (Lev. 25:39). It is written in Scripture: "One who is generous to the poor makes a loan to the Lord; He will repay what is due" (Prov. 19:17)...

R. Tanhuma taught in the name of R. Hiyya b. Abba, R. Nahman taught in the name of R. Judan son of R. Simeon, and our Rabbis taught in the name of R. Simeon b. Lakish: "If not for a verse of Scripture, it would be impossible to say this: as it were, it is usual for a borrower [i.e., God] to become the servant of the lender; as it is written, " . . . The borrower is a servant to the lender!" (Prov. 22:7)

משלי כ״ב:ז׳

(ז) עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃

Proverbs 22:7

(7) The rich rule the poor, And the borrower is a slave to the lender.

משלי י״ט:י״ז

(יז) מַלְוֵ֣ה יְ֭הוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל וּ֝גְמֻל֗וֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃

Proverbs 19:17

(17) He who is generous to the poor makes a loan to the LORD; He will repay him his due.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור