Save "How We Arrived at Our Current Torah Reading Schedule
"
How We Arrived at Our Current Torah Reading Schedule

תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should read the portion of the curses that are in Leviticus before Shavuot and the portion of the curses that are in Deuteronomy before Rosh HaShana. What is the reason for this? Abaye said, and some say that it was Reish Lakish who said: In order that the year may conclude together with its curses. The Gemara asks: Granted, with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, there is relevance to the reason: In order that the year may conclude together with its curses, for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. However, with regard to the curses that are recorded in Leviticus, what relevance does that reason have? Is that to say Shavuot is a new year? The Gemara answers: Yes, indeed, Shavuot is also a new year, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 16a): And on Shavuot, divine judgment is made concerning the fruit of the trees.

(א) הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאל שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת. מַתְחִילִין בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת

(ב) עֶזְרָא תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר וַיִּקְרָא קֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין (במדבר א א) ״בְּמִדְבַּר סִינַי״ קֹדֶם עֲצֶרֶת. (דברים ג כג) ״וָאֶתְחַנַּן״ אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. (דברים כט ט) ״אַתֶּם נִצָּבִים״ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. (ויקרא ו ב) ״צַו אֶת אַהֲרֹן״ קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁקּוֹרִין שַׁחֲרִית שְׁנֵי סְדָרִין כְּגוֹן (ויקרא יב ב) ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ״ וְ(ויקרא יד ב) ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״. (ויקרא כו ג) ״אִם בְּחֻקֹּתַי״ עִם (ויקרא כה א) ״בְּהַר סִינַי״ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִימוּ בְּשָׁנָה וְיִקְרְאוּ אוֹתָן הַסְּדָרִים בְּעוֹנָתָן:

(1) The custom prevailing through Israel is [that the reading of the Pentateuch is completed in one year. It is begun on the Sabbath after the feast of Tabernacles, when the portion commencing Bereshith "In the Beginning" (Genesis 1:1) is read.

(2) Ezra instituted the rule for Israel that the portion containing the Imprecations in the book of Leviticus (26:3-end of book) should be read before Shavuot; and those in the book of Deuteronomy (26:1-29:8) before Rosh Hashanah. The prevalent custom is to read the portion Bemidbar (Numbers 1:1-4:20) before Shavuot; Vaeschanan (Deuteronomy 3:23-7:11) after the Ninth of Av; Nitzavim (Deuteronomy 29:9-30:20) before Rosh Hashanah; Tzav (Leviticus 6:1-8:36) before Passover in an ordinary year (of twelve months). Hence, on some Sabbaths, two portions are read during the morning service, for example, Tazria (Leviticus 12:1-13:59) and Metzora (ibid. 14:1-15:33); Bechukotai (ibid. 26:3-end of book) and Behar (ibid. 25:1-26:2) etc.; the purpose being to ensure that the reading of the Pentateuch shall be completed in one year and that the portions above mentioned shall be read at their appointed periods.

(א) צו קודם פסח - מפני שבצו מדבר מהגעלת כלים לענין נותר קדשים והגעלת כלים מחמץ למוד מקדשים וגם במעוברת שקורין מצורע קודם פסח דכתיב בה וכלי חרש ישבר שהוא כעין הגעלת כלים [א"ר בשם אבודרהם]:

(ב) ולעולם קורין וכו' קודם עצרת - כדי שלעולם תפסיק בפרשה הזאת בין פ' בחוקותי שיש בה קללות התוכחה ובין חג השבועות שהוא יום הדין על פירות האילן שלא קראו הקללות סמוך ליום הדין ויהיה לו פתחון פה לשטן לקטרג ח"ו [לבוש]:

(ג) במדבר סיני קודם עצרת - ולפעמים אף פרשת נשא קודם עצרת כגון שאותה השנה היתה מעוברת וחל ר"ה ביום ה' שקורין פרשת אחרי מות קודם חג הפסח [ובין שהשנה ההיא היו חשוון וכסלו מלאים או חסרים] ואז קורין פרשת נשא קודם עצרת כן מבואר בפוסקים...

(ד) ט"ב קודם - והטעם כדי שיקראו בה בפרשת דברים שהיא מתוכחותיו של משה קודם ט"ב כדי להפטיר בה בחזון שהיא תוכחות ישעיה על חורבן ואתם נצבים קודם ר"ה מפני שיש בה מעניני תשובה [גז"ש]:

We read Parashas Tzav before Pesach because Tzav talks about the scalding of vessels in order to kasher them regarding the leftover consecrated meat. Kashering vessels in this manner from chametz is learned from the consecrated meat. In a leap year, we read Parashas Metzora before Pesach because it mentions that earthenware vessels [cannot be kashered and therefore] must be broken. This is of the same topic as kashering vessels.

We read Parashas Bemidbar before Shavuos so that we interrupt between Parashas Bechukosai, which includes curses and retributions, and Shavuos, which is the day of judgement for the fruit of the tree. We don't read the curses close to such a day of judgement which would give the Satan grounds upon which to prosecute, Chas v'shalom.

Sometimes, we even read the following Parasha, Parashas Nasso, before Shavuos, (in leap years in which Rosh Hashanah starts on Thursday and both Cheshvan and Kislev have the same amount of days), in which case the schedule works out that Nasso must be read before Shavuos as well.

Tisha B'av must come before Parashas Va'eschanan so that we can read Parashas Devarim before Tisha B'av, which includes Moshe's rebukes of the nation. This way, we can read Haftaras Chazon which is the rebuke of Yishaya about the destruction of the Beis HaMikdash.

We read Parashas Nitzavim before Rosh Hashanah because it includes passages about repentance.

(א) ס"ד לעולם. כו'. מגילה ל"א ב' ועיין תוס' שם ד"ה משה כו'. וסימן לפרשיות המחוברות. ויקהל ופקודי. א"מ וקדושים. תזריע ומצורע. בהר ובחוקתי. לעולם מחוברות בפשוטה וחלוקות במעוברת חוץ מה"ש שאף בפשוטה מתחלקין ויקהל פקודי משום שנתוסף שבת אחד קודם לפסח. וחקת ובלק אינן מחוברין אלא כשחל שבועות בשבת שניתוסף פרשה א' ובין בפשוטה ובין במעוברת. ומטות ומסעי אינן נפרדין אלא בה"ח וה"ש מעוברת שקורין א"מ קודם פסח ונשא קודם עצרת וחסר פרשה א'. ונצבים וילך אינן נפרדין אלא כשר"ה בב"ג כמ"ש למטה ב"ג המלך כו':

The following are the double-parashiyos: Vayakhel-Pekudei, Acharei Mos-Kedoshim, Tazria-Metzora, Behar-Bechukosai. These are always read together in non-leap years and are separate in leap years, except in certain configurations of the year in which Vayakhel-Pekudei is separated during non-leap years when there is an extra Shabbos before Pesach.

Chukas-Balak are only read together when the first day of Shavuos falls on Shabbos. In such a case, we have one less Shabbos to read a regular Parasha.

Mattos-Masei are only separate except in certain configurations of the year in which Acharei Mos is read before Pesach and Nasso is read before Shavuos, and we have an extra Shabbos.

Nitzavim and Vayeilech are only read separately when Rosh Hashanah falls on Monday or Tuesday.

קללות שבת"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה - שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יוה"כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר"ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פח: ושם) ... בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר"ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת:

The curses in Vayikra (i.e. Parashas Bechukosai) are read before Shavuos, and the ones in Devarim (i.e. Parashas Ki Savo) are read before Rosh Hashanah): They asked in the Beis Medrash of Rabbeinu Nissim why we divide Nitzavim-Vayeilech in a year with two Shabbosos between Rosh Hashanah and Sukkos excluding Yom Kippur. It would make sense to divide Mattos-Masei which are longer. They answered that in Parashas Nitzavim, there are curses that may apply to the Jews, and we want to finish them before Rosh Hashanah. This is difficult, because we don't consider these curses to be included in this rule, as is stated elsewhere ... that the "curses" end in Parashas Ki Savo. We can further ask, according to his reasoning, why we don't read Parashas Ha'azinu before Rosh Hashanah which also includes some curses. Therefore, the reasons seems to be that we want to separate between the curses and Rosh Hashanah by reading a parasha that does not involve the curses on the Shabbos before Rosh Hashanah. For this reason, we also read Parashas Bamidbar before Shavuos so as not to juxtapose the curses in Bechukosai and Shavuos.

(ח) מי"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפרענותא ז' דנחמתא תרתי דתיובתא ... הג"ה: ובשאר שבתות השנה מפטירין מעין הפרשה (טור) כשקורין שתי פרשיות מפטירין באחרונה

From the 17th of Tammuz and on, we read the 3 haftaros of tribulation and then the 7 haftaros of consolation, and then 2 of pressure [towards doing teshuvah]. On the other Shabbosos, we read a similar topic to the Parasha​​​​​​​

(ד) (הָעִנְיָנוֹת שֶׁנָּהֲגוּ רֹב הָעָם לִקְרוֹת מִן הַנְּבִיאִים בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּמַפְטִירִין בָּהֶן וְאֵלּוּ הֵן... רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. וַיִּתֵּן משֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן עַד מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ בִּיהוֹשֻׁעַ. אֵלֶּה מַסְעֵי. אֵלּוּ הַנְּחָלֹת עַד וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם בִּיהוֹשֻׁעַ. אֵלֶּה הַדְּבָרִים. אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ׳‎ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד וִהְיִיתֶם לִי לְעָם בְּיִרְמְיָה. וָאֶתְחַנַּן. וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְיָ׳‎ אַחֲרֵי תֵּת אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה עַד שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ בְּיִרְמְיָה... וְכֵן נָהֲגוּ רֹב הָעָם לִהְיוֹת מַפְטִירִין בְּנֶחָמוֹת יְשַׁעְיָהוּ מֵאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי. בַּשְּׁנִיָּה וַתֹּאמֶר צִיּוֹן. בַּשְּׁלִישִׁית עֲנִיָּה סֹעֲרָה. בָּרְבִיעִית אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. בַּחֲמִישִׁית קוּמִי אוֹרִי. בַּשִּׁשִּׁית רָנִּי עֲקָרָה. בַּשְּׁבִיעִית שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְיָ׳‎:

אנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה' חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך מקדימין עניה סוערה קודם רני עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר"ה לפי שהוא סוף הנחמות

Our Minhag is to say 3 haftaros of retribution before Tisha B'av ... seven of consolation afterwards and two of inspiration to do Teshuva ... this set of haftaros starts at Parashas Pinchas, and the last of the haftaros of consolation is read during Shabbos of Nitzavim, which is the Shabbos before Rosh Hashanah

משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים כחולו של מועד שנאמר (ויקרא כ״ג:מ״ד) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל

Moshe decreed that Israel should from the Torah on the Sabbath, on Holidays, and that the New Moon would be like Chol Hamoed, as it is stated (Leviticus 23:44) And Moses said the appointed times (Holidays) of G-d to the Children of Israel.

(קיב) ואם חל ר״ח באחת בשבת מפטיר בשמואל מחר חדש והטעם כמו הזכרת ר״ח. ויש חולקין בזה המנהג לפי שלעולם אין מפטירין אלא מענינא דיומא ומה דסליק מיניה וזאת אינה מזה העניין ולכך לא נהגו להפטיר מחר חדש אם לא בהיות ר״ח כמו היום וכן נהגו גדולי צרפת.

If Rosh Chodesh falls on Sunday, the haftarah we read is from the book of Shmuel, starting from the pasuk "tomorrow is Rosh Chodesh." Some disagree with this custom, because we only read a haftarah that discusses matters timely to the occasion and what we derive from the Parasha, so it does not make sense to read this haftarah when it is not aligned with the parasha. Therefore, they only read מחר חודש if it is a two day Rosh Chodesh from Shabbos to Sunday. This was the custom of the great sages of France.

והא שאין מוציאין ב' ספרי תורות בכל השבתות לקרוא בשניה וביום השבת כמו שעושין ביו"ט ... י"ל לפי שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום ואי קרינן בשל שבת א"כ יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו בשבת וא"כ יהו כל ההפטרות מענין אחד:

The reason we don't take out two Sifrei Torah every Shabbos to read the maftir of the Shabbos sacrifice like we do on Yom TOv is that we need to read the Haftarah and Maftir on Shabbos from the matter of the day, and if we read the Shabbos Korban, then we would have to read a related haftarah to Shabbos. If that is the case, all of the Haftaros would discuss a similar subject.

(ד) רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (שמות ל). חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר (דברים כה). בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר י״ט:ב׳). בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב). בָּחֲמִישִׁית, חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן. לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

(4) If Rosh Hodesh Adar falls on Shabbat the portion of shekalim is read [on that day]. If it falls in the middle of the week, it is read on the Shabbat before, and on the next Shabbat there is a break. On the second [of the special Shabbatot] they read “Zakhor;” On the third the portion of the red heifer; On the fourth “This month shall be for you;” On the fifth the regular order is resumed. They interrupt [the regular order] for anything: for Rosh Hodesh, for Hanukkah, for Purim, for fasts, for Ma’amadot, and for Yom HaKippurim.

(ג) כיצד מפסיקין ראש חדש וימי חנוכה שחלו להיות בשבת קורין שבעה בענין שבת והשמיני לר"ח הוא קורא וביום השבת ובראשי חדשיכם שני הפסקות אם לחנוכה שחל יום ראשון להיות בשבת קורין שבעה לשבת והשמיני קורא ויהי (ככלות) [ביום כלות] משה עד [כן] עשה את המנורה:

How do we read Torah for Rosh Chodesh and Chanukah that fall on Shabbos? We read seven aliyos regarding the topic of Shabbos and the eighth (i.e., maftir) aliyah on Rosh Chodesh is Bamidbar 28:9-15...

(א) והיכא שבירך לקרות בתורה והתחיל לקרות והנה חסר לפניו בס"ת או לא התחיל אלא שרצה להתחיל והנה חסר והחזיר שליח צבור זה ספר תורה לארון הקודש והוציא אחרת ופתח הפרשה שרוצה לקרות צריך הקורא לחזור ולברך פעם שנייה ולא סגי לי' באותה ברכה שבירך כבר על ס"ת הזה דתנן בסוטה פ' ואילו נאמרין וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים קורהו ע"פ ופריך בגמ' וליתי ספר תורה אחריתי וליקרי רב הונא בר יהודה אמר מפני פגמו של ראשון. רשב"ל אמר לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה פי' שאם הי' מביא ס"ת אחר הי' צריך ברכה אחרת ואפי' אם היה רוצה מתחילה לכוין בשעת ברכה ע"מ שיקרא פרשה שני' בס"ת אחר לא מהניא לי' אותה כונה שא"כ דמהניא לרשב"ל אכתי [תקשי ליתי] ס"ת אחר ודומה למברך על הכבר המוציא ונפל מידו שחוזר ומברך כדאיתא בירושלמי ואינו דומה לאמת המים דמתחילה לא הי' דעתו על שלפניו כלל אלא על העתיד לבוא לפניו. הא למדת שהמברך על הס"ת כדי לקרות זו הפרשה והובא לו ספר אחר שחוזר ומברך ורב הונא בר יהודה ורשב"ל לא פליגי אלא כל אחד מודה לחבירו דאיכא פגם ראשון וגם שאין מברכין ברכה שאינה צריכה טפי שייך. ודומה לההוא דאמר בכמה מדליקין אמר אביי ודאי דבריהם בעי ברכה ספק דבריהם לא בעי ברכה רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן ופעמים החליפו שיטתיהם בכתובות ובגיטין וכתב ה"ר משה מיימון זצ"ל אם צרכו לקרות שני ענינים מוציאין שתי תורות ולא יקרא איש אחד ענין א' בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה לפיכך קרא בשני עכ"ל וקשה לי דמשמע אבל שתי ענינים בשתי ס"ת קורא אדם אחר ואין כאן משום פגם והא אחרי מות ואך בעשור ובעשור שבחומש הפקודים שני ענינים [ואדם] אחד. ותנינן דלא יקרא בה"ג בשתי ס"ת וקאמר רב הונא בר יהודה משום פגם של ראשון. ונ"ב שרוצה לפסוק כרשב"ל דאמר לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה ולא מטעם פגם דהואיל והם שני ענינים אע"ג שקורא בשני ספרים ואין כאן פגם אא"כ היה קורא ענין אחד בשני ספרים ורב הונא בר יהודה ורשב"ל פליגי אהדדי או שמא רב הונא בר יהודה מודה לרשב"ל והוא אינו מודה לרב הונא בר יהודה:

(ב) מעשה היה בקלוניא באחד שקבל בשבת הראוי לקרות פרשת אמור אל הכהנים ועיכב תפלה וקריאת תורה כל היום וכשהגיע [שבת] הבאה צוה ה"ר אליעזר בר' שמעון זצ"ל להתחיל בפרשת אמור אל הכהנים ולקרותה וגם בהר סיני הראויה להקראות באותה שבת ושלא לדלג פ"א מן התורה לפי כי מימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה כדי להשמיע לעם מצות וחוקים ואין לך לומר כיון שעבר זמן קריאתה הלכה לה אותה פרשה לפי כי אין קבע בפרשיות לקרות פרשה זו בשבת זו וזו בשבת זו אלא כי כן נסדרו הפרשיות וראיה לדבר שאם אירע יום [טוב] בשב' ודוחין הפרשה של אותה שבת מפני פרשה של יו"ט הלא מיד בשבת הסמוכה ליו"ט חוזר למקום שפסק ולא אמרינן הואיל ונדחית תדחה. ותו דאפי' תימא יש קבע בשבתות בקריאת הפרשיות אפ"ה אין לנו לבטל ולדחות אותה הפרשה שלא נקראת בשבתה אלא לשבת הבאה חוזרין וקורין אותה דתניא בפ' החליל בראשון מהו אומר הבו לה' בני אלים וגו' בשני מהו אומר ולרשע אמר וגו' בשלישי מהו אומר כו' אם חלה שבת להיות באחד מהם ימוטו ידחו פי' אם חלה שבת להיות באחד מהם ורחו שיר המועד מפני שיר של שבת ימוטו ידחה [שהוא] שיר האחרון מפני כי באחד בשבת יאמרו שיר שהיה ראוי לומר אתמול בשבת. ולא יאמרו שיר של אחר השבת [עד יום ב'] נמצא האחרון דחוי אלמא דאין מדלגין סדר השיר וכ"ש סדר הפרשיות שהיא תורת יוצרנו חקים ומשפטים שאין לדלג. וא"ת אי מהתם דון מינה ומינה דמה התם שיר האחרון נדחה אף כאן הפרשה אחרונה תדחה. לא היא דגבי שיר היינו טעמא דכיון דקי"ל דאין מדלגין סדר השיר הא ודאי [א"א] בע"א אבל הכא בסדר הפרשיות התורה כי להשלים התורה אנו באים בכל שנה ואם יותר לנו הפרשה בין מחמת שנה פשוטה בין מחמת יו"ט שחל להיות בשבת ודחה אותה סדר פרשיות בין מחמת כל דבר שלא נקרא אותה פרשה הראוי לקרותה יקראנה בשבת אחר ולא ידלגנה אלא יקראו שתי פרשיות באחת ויתקנו בזה את אשר חסרו שאם ידלגו הרי חסרו קריאתה על מנן. ואין לומר שאין לקרות משום טורח צבור דהא אמרי' במס' סופרים שאפי' בעבור פסוק אחד חוזר וקורא כל הפרשה כדפרישית לעיל ולא חיישינן משום טורח צבור וכ"ש לכל הפרשה שאין לחוש לטורח צבור כאשר אנו עושים ברוב פרשיות שאנו קורין שתים ביחד כשהם מרובים על שבתות השנים וכך הוא מצוה מן המובחר וכתב ה"ר משה מיימון זצ"ל המנהג הפשוט לכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית בשניה תולדות נח בשלישית ויאמר ה' אל אברם וקורין והולכין על הסדר הזה עד שגומרין את התורה בחג הסוכות ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים ואינו מנהג פשוט עכ"ל. וכתב ה"ר משה קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקו' שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף עכ"ל ר"ל אבל תחילה אינו מברך אותו אחר וראי' לדבריו מצאתי בירושלמי פ' אין עומדין ר' בא בשם דר' חייא בר אבא ור' חייא בשם ר' יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל במקום שהתחיל הראשון אין תימר ממקום שפסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם האחרוני' נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם (ש"מ) וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה ומדקאמר האחרונים לא נתברכו לפניהם שמע מינה דאחר העומד לקרות אינו מברך כי אם בסוף:

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור