Arguing With God Part V God and Moshe

(כב) וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃ (כג) וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃

Exodus 5:22-23

(22) Then Moses returned to the LORD and said, “O Lord, why did You bring harm upon this people? Why did You send me? (23) Ever since I came to Pharaoh to speak in Your name, he has dealt worse with this people; and still You have not delivered Your people.”

What are the element of Moshe's argument?

What does Moshe NOT claim?

שמות ד׳:י׳-י״ד

(י) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־יְהוָה֮ בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃ (יא) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְהוָֽה׃ (יב) וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃ (יג) וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח׃ (יד) וַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ׃

Exodus 4:10-14

(10) But Moses said to the LORD, “Please, O Lord, I have never been a man of words, either in times past or now that You have spoken to Your servant; I am slow of speech and slow of tongue.” (11) And the LORD said to him, “Who gives man speech? Who makes him dumb or deaf, seeing or blind? Is it not I, the LORD? (12) Now go, and I will be with you as you speak and will instruct you what to say.” (13) But he said, “Please, O Lord, make someone else Your agent.” (14) The LORD became angry with Moses, and He said, “There is your brother Aaron the Levite. He, I know, speaks readily. Even now he is setting out to meet you, and he will be happy to see you.

שמות ל״ב:י״א-י״ד

(י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃(יא) וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהוָה֙ יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (יב) לָמָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃ (יג) זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃ (יד) וַיִּנָּ֖חֶם יְהוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ׃ (פ)

Exodus 32:11-14

(10) Now, let Me be, that My anger may blaze forth against them and that I may destroy them, and make of you a great nation.”(11) But Moses implored the LORD his God, saying, “Let not Your anger, O Lord, blaze forth against Your people, whom You delivered from the land of Egypt with great power and with a mighty hand. (12) Let not the Egyptians say, ‘It was with evil intent that He delivered them, only to kill them off in the mountains and annihilate them from the face of the earth.’ Turn from Your blazing anger, and renounce the plan to punish Your people. (13) Remember Your servants, Abraham, Isaac, and Israel, how You swore to them by Your Self and said to them: I will make your offspring as numerous as the stars of heaven, and I will give to your offspring this whole land of which I spoke, to possess forever.” (14) And the LORD renounced the punishment He had planned to bring upon His people.

בראשית י״ח:י״ז

(יז) וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃

Genesis 18:17

(17) Now the LORD had said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do,

Moshe tells God that it is not in His interest to destroy the Jews.

This is an added dimension of the arguing with God theme. A man offers God advice.

Moshe calls on Zechut Avot - the merit of the forefathers.

God "invites" Moshe

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא
ועתה הניחה לי ויחר וגו' מכאן את למד שפתח לו הקב"ה למשה פתח לבקש עליהם רחמים שנא' ואעשה אותך וגו'

Midrash Rabbah42:9

וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָּהֶם וַאֲכַלֵּם וְכִי משֶׁה הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן הַנִּיחָה לִי שֶׁאַכֶּנּוּ וְהָיָה פַּדְגּוֹג עוֹמֵד בַּחוּץ אָמַר הַפַּדְגּוֹג הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בַּקִּיטוֹן לָמָּה הוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְסֶנוּ עַל בְּנוֹ לְכָךְ הוּא מְצַעֵק הַנִּיחָה לִי כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי אָמַר משֶׁה מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים הֱוֵי וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו:

Moshe takes initiative

ברכות ל״ב א:ט״ז

״וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ. מְלַמֵּד שֶׁתְּפָסוֹ מֹשֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאָדָם שֶׁהוּא תּוֹפֵס אֶת חֲבֵירוֹ בְּבִגְדוֹ, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵין אֲנִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתִּמְחוֹל וְתִסְלַח לָהֶם.

Berakhot 32a:16

In an additional aspect of the sin of the Golden Calf, God told Moses: “Now leave Me be, that My wrath will be enraged against them and I will consume them; and I will make of you a great nation” (Exodus 32:10). Explaining this verse, Rabbi Abbahu said: Were the verse not written in this manner, it would be impossible to utter it, in deference to God. The phrase: Leave Me be, teaches that Moses grabbed the Holy One, Blessed be He, as a person who grabs his friend by his garment would, and he said before Him: Master of the Universe, I will not leave You be until You forgive and pardon them.

The moral argument appear

ברכות ל״ב א:כ״ב

וְרַבָּנַן אָמְרִי: מְלַמֵּד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! חוּלִּין הוּא לְּךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה.

Berakhot 32a:22

And the Rabbis say that this term constitutes the essence of Moses’ claim: It teaches that Moses said before the Holy One Blessed be He: Master of the Universe! It is a sacrilege [ḥullin] for You to do something like this.

MaHarsha

חולין הוא לך כו'. וכה"ג דרשו בפ"ק דמסכת ע"ז (ד.) חלילה לך וגו' חולין הוא לך להמית צדיק עם רשע וגו' דה"נ הכא כמה צדיקים היו שלא עשו את העגל ותשא לכל העדה בשביל זכות הצדיקים וע"ש בפ"ק דמסכ' ע"ז בחידושינו:

Moshe deflects blame

Midrash Tanchuma 43:7

דָּבָר אַחֵר, לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה...אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מָשָׁל לְחָכָם שֶׁפָּתַח לִבְנוֹ חֲנוּת שֶׁל בְּשָׂמִים בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת, הַמָּבוֹי עָשָׂה שֶׁלּוֹ וְהָאֻמָּנוּת עָשְׂתָה שֶׁלָּהּ, וְהַנַּעַר כְּבָחוּר עָשָׂה שֶׁלּוֹ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, בָּא אָבִיו וּתְפָסוֹ עִם הַזּוֹנוֹת, הִתְחִיל הָאָב צוֹעֵק וְאוֹמֵר הוֹרֶגְךָ אָנִי, הָיָה שָׁם אוֹהֲבוֹ אָמַר לוֹ אַתָּה אִבַּדְתָּ אֶת הַנַּעַר וְאַתָּה צוֹעֵק כְּנֶגְדוֹ, הִנַחְתָּ כָּל הָאֻמָּנֻיּוֹת וְלֹא לִמַּדְתּוֹ אֶלָּא בַּשָֹּׂם, וְהִנַּחְתָּ כָּל הַמּוֹבָאוֹת וְלֹא פָּתַחְתָּ לוֹ חֲנוּת אֶלָּא בַּשּׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. כָּךְ אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם הִנַחְתָּ כָּל הָעוֹלָם וְלֹא שִׁעְבַּדְתָּ בָּנֶיךָ אֶלָּא בְּמִצְרַיִם שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין טְלָאִים וְלָמְדוּ מֵהֶם בָּנֶיךָ וְאַף הֵם עָשׂוּ הָעֵגֶל, לְפִיכָךְ אָמַר אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, דַּע מֵהֵיכָן הוֹצֵאתָ אוֹתָם.

Pious Irreverence: Confronting God in Rabbinic Judaism. pg. 119. Dov Weiss

God reflects on his own mistakes!!!

תוספתא מסכת יומא (כיפורים) (ליברמן) פרק ד
למה נאמ' ויעשו להם אלי זהב אלא כך אמ' המקום מי גרם להם שיעשו להם אלי זהב אני שהרביתי להם זהב!!!

Midrash Tanchuma: Shmot 47:7

דָּבָר אַחֵר, זְכֹר לְאַבְרָהָם, לָמָּה הִזְכִּיר כָּאן משֶׁה שְׁלשֶׁת אָבוֹת, אָמַר רַבִּי אָבִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִיָּדְךָ כְּשֵׁם שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מִסְּדוֹם עֲשָׂרָה, הַעֲמֵד לִי מֵהֶם עֲשָׂרָה צַדִּיקִים וְאֵינִי מְכַלֶּה אוֹתָם. אָמַר רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֲנִי מַעֲמִיד לָךְ, הֲרֵי אֲנִי וְאַהֲרֹן וְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר וּפִנְחָס וִיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים הֲרֵי שִׁבְעָה וְהֵיכָן הַשְּׁלשָׁה, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אָמַר לוֹ משֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם חַיִּים הֵם הַמֵּתִים, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר אִם חַיִּים הֵם הַמֵּתִים זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל, הֲרֵי עֲשָׂרָה, לְכָךְ הִזְכִּיר שְׁלשֶׁת אָבוֹת.

דברים ג׳:כ״ג-כ״ו

(כג) וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְהוָ֑ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר׃ (כד) אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גָּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ׃ (כה) אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֽוֹן׃ (כו) וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

Deuteronomy 3:23-26

(23) I pleaded with the LORD at that time, saying, (24) “O Lord GOD, You who let Your servant see the first works of Your greatness and Your mighty hand, You whose powerful deeds no god in heaven or on earth can equal! (25) Let me, I pray, cross over and see the good land on the other side of the Jordan, that good hill country, and the Lebanon.” (26) But the LORD was wrathful with me on your account and would not listen to me. The LORD said to me, “Enough! Never speak to Me of this matter again!

ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא כו
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל והיו יכולים לתלות את העולם במעשיהם הטובים ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם והלא דברים קל וחומר ומה אלו שיכולים לתלות את העולם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני הקדוש ברוך הוא שיתן להם אלא חנם מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידי תלמידיהם על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו אלא חנם.

איוב ט׳:כ״ב

(כב) אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה׃

Job 9:22

(22) It is all one; therefore I say, “He destroys the blameless and the guilty.”

קהלת ט׳:ב׳

(ב) הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַזֹּבֵ֔חַ וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּֽחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא׃

Ecclesiastes 9:2

(2) For the same fate is in store for all: for the righteous, and for the wicked; for the good and pure, and for the impure; for him who sacrifices, and for him who does not; for him who is pleasing, and for him who is displeasing; and for him who swears, and for him who shuns oaths.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן
[א] ואתחנן אל ה' וגו' (דברים ג כג). זהו שאמרהכתוב אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה (איוב ט כב), אמר משה רבונו של עולם הכל שוין לפניך גזירה אחת לצדיקים ולרשעי

וכן שלמה אמר הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת ט ב),... לטוב זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), שנולד מהול. לטהור זה אהרן, שמטהר עוונותיהם של ישראל. לטמא, אלו מרגלים, אלו אמרו גנותה של ארץ ישראל, ואלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו.עברית

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור