חושן משפט קנ"ה 3

וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ לח דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃ לט וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃ מ לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם׃

Numbers 15:37-40

The LORD said to Moses as follows: Speak to the Israelite people and instruct them to make for themselves fringes on the corners of their garments throughout the ages; let them attach a cord of blue to the fringe at each corner. That shall be your fringe; look at it and recall all the commandments of the LORD and observe them, so that you do not follow your heart and eyes in your lustful urge. Thus you shall be reminded to observe all My commandments and to be holy to your God.

רלב"ג ביאור המלות על התורה, במדבר ט״ו:ל״ט:א׳

וראיתם אותו. למדנו מזה שלא תנהג זאת המצוה אלא ביום שהוא עת ראיית הדברים לפי הנהוג ועוד למדנו ממה שאמר וראיתם אותו ולא אותו וחברו. ר"ל אין ראוי לאדם שישא יחד שני טליתות מצוייני' וכן למדנו זה ממה שאמר אשר תכסה בה והנה מפני שהיתה הצואה הזאת לבני ישראל למדנו שאין הנשי' חייבות בציצית וראוי היה להיות כן כי הענין אשר העיר עליו זאת המצוה הוא רב העומק ולא יתכן שיגיע אליו שכל הנשים לקלות דעתן:

Ralbag Beur HaMilot on Torah, Numbers 15:39:1

...

ספר החינוך שפ״ז:א׳

שלא לתור אחר מחשבת הלב וראית העינים - שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. ענין לאו זה שנמנענו שלא ניחד מחשבותינו לחשב בדעות שהם הפך הדעת שהתורה בנויה עליו, לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות, אבל אם יעלה על לבו רוח לחשב באותן דעות הרעים יקצר מחשבתו בהם, וישנה לחשב בדרכי התורה האמתיים והטובים, וכמו כן שלא ירדף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא נרדף אחר תאוות העולם הזה, כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף, וזהו שאמרו זכרונם לברכה (ברכות יב, ב) ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות, שנאמר (שופטים יד ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני.

Sefer HaChinukh 387:1

To not wander after the thoughts of the heart and the vision of the eyes: That we not wander after the thoughts of the heart and the vision of the eyes, as it is stated (Numbers 15:39), "Do not wander after your hearts and your eyes." The content of this negative commandment is that we were prevented from dedicating our thoughts to think about opinions that are antithetical to the ones on which the Torah is built, as that may lead one to apostasy. Rather, if the spirit to pursue these bad opinions should arise, one should minimize his thinking about them, and redouble his efforts to contemplate the true and good ways of the Torah. Similarly, one should not pursue the things he sees; and included in this is that we not pursue after the desires of this world, for in the end they are evil and 'there is much shame and wrath.' This is [the meaning of] what they, may their memory be blessed, said (Berakhot 12b), "'Do not stray after your hearts' refers to apostasy. 'After your eyes' refers to licentiousness, as it is stated (Judges 14:3), 'And Samson said to his father, "Take her for me, as she is right in my eyes."'"

ספר החינוך שפ״ז:ב׳

שרש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטא להשם יתברך כל ימיו, והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטמאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שרש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהי מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד ב) עבירה גוררת עבירה, ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאת תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשך הבשר כמשך היין אל שותיו. כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין, אבל יתאו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפיג יקוד אש תאות היין ויערב להם, כן הדבר הזה כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים. ללא תועלת של כלום.

Sefer HaChinukh 387:2

The root of this commandment is revealed, as through it a person is protected from sinning against God all his days. This commandment is really a fundamental principle in the religion, as evil thoughts are the progenitors of impurities, and the actions are their descendants. And if a person dies before having children, there is no record of the progeny; so it emerges that this prevention is the root that all good comes from. Understand my son, and let it be a jewel in your mouth, that which they, may their memory be blessed, said (Avot 4:2), "One sin leads to another, and one commandment leads to another." As if you allow yourself to fulfill your evil desire one time, you will be drawn after it many times. But if you merit to be 'mighty in the land' and to conquer your evil inclination and close your eyes from seeing evil one time, it will be easier for you to do so many times. As lust pulls the body like wine draws the drinker. Drunkards can never be sated by wine, but they will rather have a great desire for it. And according to [the large quantity that] they have gotten themselves accustomed, the stronger their desire will become. And if only they would drink a cup of water, it would temper the burning fire of [their] desire for wine, and make it pleasant for them. The same is true here: The more a person allows himself to be governed by his desires and to allow them to become habit, the stronger his evil inclination becomes every day. But in his preventing himself from them, he will always be happy with his portion every day; and he will see that 'God made people straight, but they seek out many schemes' for no reason of any point.

ספר החינוך שפ״ז:ג׳

דיני מצוה זו קצרים, הרי בארנו בזה רב עקרן [הלכות עבודת אלילים פרק ג].

Sefer HaChinukh 387:3

The laws of this commandment are brief; behold, we have already elucidated the bulk of their essence here (see Mishneh Torah, Laws of Foreign Worship and Customs of the Nations 3).

ספר החינוך שפ״ז:ד׳

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעות תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר, שהוא רודף אחר תאוות העולם, כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהם כלל, לכונה טובה, כלומר, שלא יעשה כדי שיעמד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו, במה שאמרנו. ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע, גם כי פעמים אפשר לעבר על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה (מצוה שמה שמו) שכל לאו שאפשר לעבר עליו מבלי מעשה, אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה.

Sefer HaChinukh 387:4

And this commandment is practiced in all places and at all times by men and women. And one who transgresses it and dedicated his thought to these topics that we mentioned that cause a person to abandon the views of our perfect, pure Torah and to [partake of] the view of the empty heretics that are bitter and evil, or if he wandered after his eyes; that is, he chased the desires of the world - for example, if he constantly attempts to maximize great delights for himself without any attention paid to some positive gain that could be realized from it, meaning that he does not do it in order to be healthy and be able to strive in the service of his Creator, but just to maximize delights for himself - anyone who follows this path has violated this negative commandment constantly whenever he is involved in what we have said. But we do not administer lashes for this negative commandment, because there is no specific thing for which the transgressor can be warned, as man is made in such a way that it is impossible for his eyes not to sometimes see more than what is fitting, and it is similarly impossible for his thought not to sometimes go beyond what is fitting, so it is impossible to limit a man with clear boundaries about this. Also, this negative commandment can be transgressed without any deed at all; and I already wrote earlier (Sefer HaChinukh 346) that for any negative commandment that can be transgressed without a deed - even if a person does a deed - it seems that no lashes are administered to him.

משנה תורה, הלכות שכנים י׳:ו׳

בַּעַל הָעֲלִיָּה שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ מַיִם וְהֵן יוֹרְדִין עַל חֶדֶר לְמַטָּה. אִם הָיְתָה שָׁם מַעֲזִיבָה שֶׁהַמַּיִם כָּלִים בָּהּ בְּעֵת שְׁפִיכָה וְאַחַר שֶׁיַּפְסִיק עֶלְיוֹן מִלִּשְׁפֹּךְ יִתְבַּלַּע הַמַּיִם וְיֵרְדוּ וְיִנְטְפוּ עַל הַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ הַתַּחְתּוֹן לְתַקֵּן וּלְהַרְחִיק מִן עַצְמוֹ הַנֵּזֶק. וְאִם אֵין שָׁם מַעֲזִיבָה אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁפֹּךְ יֵרְדוּ הַמַּיִם מִיָּד הֲרֵי זֶה כְּמַזִּיק בְּחִצָּיו וְהָעֶלְיוֹן מְתַקֵּן אוֹ יִמָּנַע מִלִּשְׁפֹּךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

Mishneh Torah, Neighbors 10:6

...

משנה תורה, הלכות שכנים י׳:ז׳

מִי שֶׁהָיָה לוֹ אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ קָרוֹב לְבוֹר חֲבֵרוֹ אֵין בַּעַל הַבּוֹר יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו וְלוֹמַר לוֹ הֲרֵי שָׁרְשֵׁי הָאִילָן נִכְנָסִים לַבּוֹר שֶׁלִּי וּמַפְסִידִין אוֹתוֹ שֶׁזֶּה נֵזֶק הַבָּא מֵאֵלָיו הוּא לְאַחַר זְמַן וּבְעֵת שֶׁנָּטַע אֵינוֹ מַזִּיקוֹ וּכְשֵׁם שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ כָּךְ זֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. וְכֵן רְאוּבֵן שֶׁחָפַר בּוֹר וְיָרַד וּמָצָא שָׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ קוֹצֵץ וְחוֹפֵר וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה קָרוֹב לְאִילַן שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל שִׁמְעוֹן וְקוֹצְצָן וְנוֹתְנָן לוֹ. וְאִם אֵין צָרִיךְ לַחְפֹּר בּוֹר וְיָצְאוּ הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ הֲרֵי הוּא מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵשָׁה וְכָל שֹׁרֶשׁ שֶׁמָּצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים קוֹצְצוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִבַשׁ הָאִילָן שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁזֶּה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הוּא חוֹפֵר:

Mishneh Torah, Neighbors 10:7

If one has a tree in his field close to the cistern of his neighbor, the owner of the cistern cannot interfere with him by claiming: "The roots of the tree will penetrate my cistern and damage it," because this is a damage that comes automatically after some time ; when he planted the tree he caused no harm to the cistern. Just as the one may dig in his premises, so may the other plant in his own. So too, if Reuben dug a cistern, and as he descended he found roots of Simeon's tree in his field, he may cut the roots and continue digging, and the wood belongs to him.— —

משנה תורה, הלכות שכנים י׳:ח׳

מִי שֶׁהָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ נְטוּעָה גְּפָנִים אוֹ שְׁאָר אִילָנוֹת וּבָא הוּא לִנְטֹעַ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ גְּפָנִים בְּצַד גְּפָנִים אוֹ אִילָנוֹת בְּצַד אִילָנוֹת צָרִיךְ לְהַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ מַרְחִיק בֵּין גְּפָנִים לִגְפָנִים שְׁתֵּי אַמּוֹת. וּבֵין גְּפָנִים לִשְׁאָר אִילָנוֹת אוֹ בֵּין אִילָנוֹת לְאִילָנוֹת אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם. הָיָה גָּדֵר בֵּינְתַיִם זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר בְּכָל מָקוֹם. מִי שֶׁהָיָה אִילַן חֲבֵרוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ קוֹצֵץ כִּמְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה קוֹצֵץ כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֵּצַר. וְכֵן אִם הָיָה נוֹטֶה עַל בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ עַל בֵּית הָאִילָן קוֹצֵץ אֶת כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֵּצַר:

Mishneh Torah, Neighbors 10:8

...

בבא בתרא כ״ז ב:י״ב

מתני׳ אילן שהוא נוטה לשדה חבירו קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה ובחרוב ובשקמה כנגד המשקולת בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת:

Bava Batra 27b:12

MISHNA: With regard to a tree that leans into the field of another, the neighbor may cut the branches to the height of an ox goad raised over the plow, in places where the land is to be plowed, so that the branches do not impede the use of the plow. And in the case of a carob tree and the case of a sycamore tree, whose abundance of branches cast shade that is harmful to plants, all the branches overhanging one’s property may be removed along the plumb line, i.e., along a line perpendicular to the boundary separating the fields. And if the neighbor’s field is an irrigated field, all branches of the tree are removed along the plumb line. Abba Shaul says: All barren trees are cut along the plumb line.

בבא בתרא כ״ז ב:כ״ב-כ״ג

תנא מפני אהל הטומאה פשיטא מפני הטומאה תנן אי ממתניתין הוה אמינא דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם וסגיא בדחלולי בעלמא קא משמע לן:

Bava Batra 27b:22-23

§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: One cuts all branches of the tree that extend into the public domain along the plumb line, due to ritual impurity. The Gemara explains: A tanna taught in a baraita that this is due to ritual impurity imparted in a tent. Branches over a corpse might create a tent, thereby transferring impurity to whatever is beneath the branches, rendering impure those passing under the tree in the public domain. The Gemara expresses surprise at this statement: It is obvious that this is the reason. We already learned that it is due to ritual impurity. How else could ritual impurity be transferred through branches other than by means of a tent? The Gemara answers: If this is learned from the mishna alone, I would say that the concern is that perhaps a crow might bring a source of impurity and perch on the tree’s branches and throw it there. And if that were the only concern, a mere scarecrow [bedaḥlulei] would be sufficient to frighten the crows away and prevent that type of impurity. Therefore, the tanna of the baraita teaches us that the concern is due to impurity imparted in a tent.

רש"י על בבא בתרא כ״ז ב:כ״ב:א׳

מפני אהל הטומאה - שמא יפול כזית מת אצל האילן והרי הענפים ארוכים מאהילין עליו ועל עוברי הדרכים ומביאים עליהם את הטומאה:

Rashi on Bava Batra 27b:22:1

...

רש"י על בבא בתרא כ״ז ב:כ״ג:א׳

ושדי התם - על האילן ומתוך שענפיו רבים הטומאה עומדת שם ואינה נופלת לארץ ובני אדם עוברים תחתיה ואי לא חיישינן אלא להכי בדחלולי בעלמא סגי ליה לקוץ אחד אחד מבינתים כדי להרחיק אויר ביניהם ולא תעמוד שם טומאה:

Rashi on Bava Batra 27b:23:1

...

תוספות על בבא בתרא כ״ז ב:כ״ג:א׳

בדחלולי סגי. פי' ר"ח דחלולי לשון יראה שעושים צורה של עץ ונראין כבני אדם ואין העוף רשאי לישאר שם קמ"ל דאע"פ שברח העוף פעמים שמשאיר שם בשר המת שמביא בפיו ונשאר שם בענף הלכך אין לו תקנה אלא בקציצת ענפים כולם:

Tosafot on Bava Batra 27b:23:1

...

בבא מציעא כ״ו א:ט׳

ואמר ר' שמעיה בר זעירא מאי טעמא הואיל ושוקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום אלמא אמרינן קמאי קמאי אזלו והני אחריני נינהו הכא נמי קמא קמא אזל והני דבתרא הוא

Bava Metzia 26a:9

And Rav Shemaya bar Ze’eira says in explanation of the mishna: What is the reason that during the rest of the year the money is considered non-sacred, even on the day after the Festival? Since the markets of Jerusalem tend to be cleaned every day, any money left there would already have been found by the street cleaners. Consequently, any money found there must have been left there recently. Apparently, we say that each of the first coins is gone, and these coins are other ones, i.e., they were left there after the conclusion of the Festival. Here too, with regard to lost items found in a rented house, why not say that the items belonging to each of the first renters are gone and these items belong to the last renter?

תוספות על בבא מציעא כ״ו א:ט׳:א׳

עשויין להתכבד בכל יום - וא"ת והלא אין מתכבדות אלא בשביל שרצים שלא יטמאו הטהרות ולא בשביל המעות ובנדה (דף נו: ושם ד"ה ש"מ) מוכח דמבוי דאינה בחזקת בדוקה משרצים אע"פ שכבדוהו אינו מועיל כיון שלא בדקו משרצים בשעת כיבוד וי"ל כיון שבודקין משרצים שלא יהא אפילו עצם בכעדשה אי אפשר שלא ימצא מעות אם היו שם:

Tosafot on Bava Metzia 26a:9:1

...

רש"י על בבא מציעא כ״ו א:ט׳:א׳

ושוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום - ואם נפלו שם לפני הרגל כבר מצאום מכבדי השוק אבל הר הבית אין צריך להתכבד בכל יום שאין טיט ועפר קולט שם מתוך שהוא משופע ועוד שאין אדם נכנס שם במנעל ובאבק שעל רגליו:

Rashi on Bava Metzia 26a:9:1

...

משנה תורה, הלכות שכנים י״א:א׳

מִי שֶׁעָשָׂה גֹּרֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אוֹ קָבַע בֵּית הַכִּסֵּא. אוֹ מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אָבָק וְעָפָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶעָפָר אוֹ רֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא אוֹ הָאָבָק לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוֹ. אֲפִלּוּ הָיְתָה הָרוּחַ הוּא שֶׁמְּסַיֵּעַ אוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וּמוֹלִיכָה אֶת הֶעָפָר אוֹ נְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וְהַמּוֹץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמַגִּיעָתָן לַחֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ וְלֹא יַזִּיקוּ. וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי הָרוּחַ מְצוּיָה שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּמִי שֶׁהִזִּיקוּ בְּחִצָּיו הֵן:

Mishneh Torah, Neighbors 11:1

...

משנה תורה, הלכות שכנים י״א:ב׳

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לְהַרְחִיק כָּל כָּךְ אִם הוֹלִיכָה הָרוּחַ הַמְצוּיָה הַמּוֹץ וְאֶת הֶעָפָר וְהִזִּיקָה בָּהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם שֶׁהָרוּחַ הוּא שֶׁסִּיֵּעַ אוֹתוֹ וְאֵין נֵזֶק זֶה בָּא מִכֹּחַ מַזִּיק עַצְמוֹ:

Mishneh Torah, Neighbors 11:2

...

משנה תורה, הלכות שכנים י״א:ג׳

הַכּוֹתֵשׁ אֶת הָרִיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבְעֵת שֶׁמַּכֶּה מְנַדְנֵד לַחֲצַר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁנִּדְנְדָה כִּסּוּי הֶחָבִית עַל פִּי הֶחָבִית הֲרֵי זֶה מַזִּיק בְּחִצָּיו וְחַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְדֹּד אוֹ יְבַטֵּל מְלַאכְתּוֹ שֶׁמַּזֶּקֶת. וְאִם הִזִּיק בְּעֵת הַנִּדְנוּד חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי מִכֹּחוֹ בָּא הַנֵּזֶק:

Mishneh Torah, Neighbors 11:3

...

משנה תורה, הלכות שכנים י״א:ד׳

(ד) כָּל הַהַרְחָקוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפְּרָקִים שֶׁל מַעְלָה אִם לֹא הִרְחִיק וְרָאָה חֲבֵרוֹ וְשָׁתַק הֲרֵי זֶה מָחַל וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר וּלְהַצְרִיכוֹ וּלְהַרְחִיקוֹ. וְהוּא שֶׁיִּרְאֶה מִמֶּנּוּ שֶׁמָּחַל כְּגוֹן שֶׁסִּיֵּעַ עִמּוֹ מִיָּד אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁרָאָהוּ שֶׁעָשָׂה בְּצִדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה וְשָׁתַק וְלֹא הִקְפִּיד עַל זֶה זָכָה. שֶׁכָּל הַמַּחֲזִיק בְּנֵזֶק זָכָה בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֶחְזִיק בִּשְׁאָר נְזָקִין חוּץ מֵאַרְבָּעָה מִינֵי נְזָקִין אֵלּוּ הָאֲמוּרִים בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהֵן הֶעָשָׁן וְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא וְהֶאָבָק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנִדְנוּד הַקַּרְקַע. שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ חֲזָקָה. וַאֲפִלּוּ שָׁתַק הַנִּזָּק כַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְכוֹפֵהוּ לְהַרְחִיק. וְכֵן הֶזֵּק רְאִיָּה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ מְחִצָּה כּוֹפֵהוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלָמָּה שִׁנּוּ נְזָקִים אֵלּוּ מִשְּׁאָר נְזָקִין לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם סוֹבֶלֶת נֵזֶק מֵאֵלּוּ וְחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל שֶׁהֶזֵּקוֹ הֶזֵּק קָבוּעַ. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁמָּחַל בִּנְזָקִים אֵלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ:

Mishneh Torah, Neighbors 11:4

...

משנה תורה, הלכות שכנים י״א:ה׳

(ה) מִי שֶׁהֶחְזִיק לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת דָּם אוֹ נְבֵלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּמְקוֹמָן וְיָבוֹאוּ הָעוֹרְבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּגְלַל הַדָּם וְיֹאכְלוּ וַהֲרֵי הֵן מְצֵרִין לַחֲבֵרוֹ בְּקוֹלָם וְצִפְצוּפָם אוֹ בַּדָּם שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין עַל הָאִילָנוֹת וּמְלַכְלְכִין פֵּרוֹתֵיהֶם. אִם הָיָה חֲבֵרוֹ קַפְּדָן אוֹ חוֹלֶה שֶׁצִּפְצוּף הַזֶּה מַזִּיקוֹ אוֹ שֶׁפֵּרוֹת שֶׁלּוֹ נִפְסָדִין לוֹ בַּדָּם חַיָּב לְבַטֵּל אוֹתָהּ הַמְּלָאכָה אוֹ יַרְחִיק עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא לוֹ הֶזֵּק מֵחֲמָתוֹ. שֶׁהֶזֵּק זֶה דּוֹמֶה לְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה. וְכֵן בְּנֵי מָבוֹי אוֹ בְּנֵי חָצֵר שֶׁנַּעֲשָׂה אֶחָד מֵהֶן אֻמָּן וְלֹא מִחוּ בּוֹ שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק וְהָיוּ הָעָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין לִקְנוֹת וְשָׁתְקוּ לֹא הֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה וְיֵשׁ לָהֶם בְּכָל עֵת לְעַכֵּב וְלוֹמַר אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין שֶׁזֶּה הֶזֵּק קָבוּעַ הוּא כְּמוֹ הֶעָשָׁן וְהֶאָבָק. וְכָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים:

Mishneh Torah, Neighbors 11:5

...

משנה תורה, הלכות שכנים י״א:ו׳

(ו) מִי שֶׁהֶחְזִיק בְּנֵזֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲזָקָה כְּגוֹן שֶׁפָּתַח חַלּוֹן אוֹ הֶעֱבִיר אַמַּת הַמַּיִם אוֹ שֶׁלֹּא הִרְחִיק מַה שֶּׁרָאוּי לְהַרְחִיק וַהֲרֵי הַמַּחֲזִיק טוֹעֵן אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַעֲשׂוֹת אוֹ מָחַלְתָּ לִי אַחַר שֶׁרָאִיתָ אוֹ הֻכַּר הַנֵּזֶק וְשָׁתַקְתָּ וְלֹא מָחִיתָ בִּי. וְהַנִּזָּק אוֹמֵר עַכְשָׁו הוּא שֶׁרָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי מִקֹּדֶם. אוֹ שֶׁאָמַר כְּשֶׁרָאִיתִי מָחִיתִי בְּךָ וְאַתָּה אָמַרְתָּ עַתָּה אַרְחִיק אוֹ אֶסְתֹּם וְאַתָּה מַדְחֶה אוֹתִי מִיּוֹם אֶל יוֹם כְּדֵי שֶׁתִּקְבַּע הֶזֵּקְךָ. בְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַנִּזָּק לְהָבִיא רְאָיָה. וְאִם לֹא הֵבִיא יִשָּׁבַע הַמַּזִּיק הֶסֵּת וְיִפָּטֵר:

Mishneh Torah, Neighbors 11:6

...

משנה תורה, הלכות שכנים י״א:ז׳

(ז) הֶחֱזִיק בְּנֵזֶק שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה כְּגוֹן עָשָׁן וּבֵית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְטָעַן הַמַּזִּיק שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ שֶׁל נִזָּק עַל הַמַּזִּיק לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. וְאִם לֹא הֵבִיא יִשָּׁבַע הַנִּזָּק הֶסֵּת שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ עַל כָּךְ וִיסַלֵּק זֶה הֶזֵּקוֹ:

Mishneh Torah, Neighbors 11:7

...