מתני׳ גוי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור עשה גוי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה גוי כבש לירד בו וירדו בו רבן גמליאל וזקנים:
MISHNA: If a gentile kindled a lamp on Shabbat for his own purposes, a Jew also uses its light; and if the gentile kindled it for a Jew, the Sages prohibited to utilize its light. Similarly, if a gentile drew water from a well in the public domain to give his animal to drink, a Jew gives his own animal to drink after him from the same water; and if he drew the water initially for the benefit of a Jew, it is prohibited for a Jew to give his animal to drink from that water. Similarly, if a gentile made a ramp on Shabbat to disembark from a ship, a Jew disembarks after him; and if he made the ramp for a Jew, it is prohibited. There was an incident in which Rabban Gamliel and the Elders were traveling on a ship and a gentile made a ramp on Shabbat in order to disembark from the ship on it; and Rabban Gamliel and the Elders disembarked on it as well.
גמ׳ וצריכא דאי אשמעינן נר משום דנר לאחד נר למאה אבל מים ליגזר דילמא אתי לאפושי בשביל ישראל וכבש למה לי מעשה דרבן גמליאל וזקנים קא משמע לן
GEMARA: The Gemara comments: And it was necessary to teach this halakha in all these cases. As, had it taught us only the halakha with regard to a lamp, I would have said that this is the halakha because the light of a lamp for one is the light of a lamp for one hundred people. There is no need to kindle multiple lamps for multiple people; the light of one candle suffices for many. Therefore, it is permitted to use the light of a lamp kindled by a gentile. However, with regard to water, there is room to issue a decree against benefitting from the gentile’s efforts, lest one come to increase the amount of water he draws for a Jew, even without stating that intention. The Gemara asks: And why do I need the mishna to mention that it is permitted to use the ramp? The Gemara answers: It taught us the case of the ramp to cite the incident involving Rabban Gamliel and the Elders to indicate that they followed this ruling in practice.
תנו רבנן גוי שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור במה דברים אמורים שאין מכירו אבל מכירו אסור
The Sages taught: If a gentile collected grass on Shabbat for himself, in order to feed his animal, a Jew may feed his own animal after him, and if he collected it for the benefit of a Jew, it is prohibited. If he drew water to give his animal to drink, a Jew may give water to his own animal to drink after him, and if he drew it for the benefit of a Jew it is prohibited. In what case is this statement, that if the gentile acted for himself it is permitted for a Jew to benefit, said? When the gentile does not know him; however, if the gentile knows him, it is prohibited, as in that case, he certainly intended to benefit his Jewish acquaintance as well.
איני והאמר רב הונא אמר רבי חנינא מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים בשבת אבל לא על גבי מוקצה בשבת דקאים לה באפה ואזלא היא ואכלה
The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Huna say that Rabbi Ḥanina said: One may position his animal over grass on Shabbat, even grass that is growing in the ground, and there is no concern lest he detach the grass and feed the animal; however, he may not position the animal over an item that is set aside on Shabbat, since there is concern lest one lift the item with his hand. The grass that the gentile collects for himself is certainly set aside, so why may the Jew feed it to his animal? The Gemara answers: Indeed, a Jew may not position his animal over the grass that a gentile picked; he may only position it in before the grass at a distance, and the animal goes on its own and eats.
אמר מר במה דברים אמורים שאין מכירו אבל מכירו אסור הא רבן גמליאל מכירו הוה אמר אביי שלא בפניו הוה רבא אמר אפילו תימא בפניו נר לאחד נר למאה
We learned above that the Master said: In what case is this statement, that if the gentile acted for himself it is permitted for a Jew to benefit, said? When the gentile does not know him; however, if the gentile knows him, it is prohibited. The Gemara asks: However, in the incident involving Rabban Gamliel and the ship, it is a case where the gentile knows him as they traveled together on the ship. Abaye said: The action was not performed in Rabban Gamliel’s presence, and since the gentile had not seen him he intended to make it only for himself. Rava said: Even if you say that the gentile made the ramp in his presence, that is irrelevant because a lamp for one is a lamp for one hundred; similarly, with regard to a ramp, once the gentile constructs it for his own use it can be used by others with no further adjustments.
מיתיבי אמר להן רבן גמליאל הואיל ושלא בפנינו עשאו נרד בו אימא הואיל ועשאו נרד בו
The Gemara raises an objection to Rava’s statement based on the Tosefta: Rabban Gamliel said to them: Since he made it not in our presence, we will disembark on it. Rabban Gamliel made use of the ramp only for this reason, contrary to Rava’s explanation. The Gemara rejects this: Say the Tosefta in an emended form: Rabban Gamliel said to them: Since he made it, we will disembark on it.
תא שמע עיר שישראל וגוים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב גוים מותר לרחוץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין התם כי מחממי אדעתא דרובא מחממי
Come and hear proof from another baraita with regard to the dispute between Abaye and Rava: With regard to a city where both Jews and gentiles live and there was a bathhouse in it in which there is bathing on Shabbat, if the majority of the city’s residents are gentiles, it is permitted to bathe in the bathhouse immediately after Shabbat because the bathhouse was heated on Shabbat to serve the gentiles. However, if there is a majority of Jews in the city, one waits after Shabbat for a period of time sufficient for them to heat the hot water so as not to benefit from prohibited labor performed on Shabbat. Apparently, even when an action is not performed in the presence of a Jew, there is concern that it may have been performed for the benefit of Jews. The Gemara rejects this proof: There, in the case of the baraita, when they heat the water, they heat it with the majority of the city’s inhabitants in mind, and the owner of the bathhouse sets the heating schedule to service the majority.
תא שמע נר הדלוק במסיבה אם רוב גוים מותר להשתמש לאורה אם רוב ישראל אסור מחצה על מחצה אסור התם נמי כי מדלקי
Come and hear a proof from the following baraita: With regard to a lamp kindled at a banquet in which several people are participating, if the majority of those present are gentiles it is permitted for a Jew to utilize its light, and if the majority of those present are Jews it is prohibited, as in that case, the lamp was certainly lit for the Jews’ benefit. If those present are half Jews and half gentiles, it is prohibited. Since they are participating in the same banquet, the gentile certainly knows the Jew. Why, then, is it permitted for a Jew to utilize the light of the lamp even when the majority of those present are gentiles? The Gemara rejects this proof: There, too, when they kindle the lamp,
גמ' נר לאחד נר למאה - כיון דנכרי לצרכו הדליקו ליכא למימר דבשביל ישראל אפיש:
מאכיל אחריו ישראל - את בהמתו ואחריו דוקא נקט בכולהו דנכרי לצורך עצמו עביד:
משתמש ישראל לאורה - ולא גזרינן שמא ידליק כדגזרינן בפ"ק דביצה (דף ג.) פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש ובמשקין שזבו שמא יסחוט משום דסחיטה ותלישה הם קלים לעשות ואדם להוט אחריהם לפי שהן דבר אכילה אבל בכל הני דהכא אינן קלין לעשות כל כך ואין אדם להוט אחריהן:
עכו"ם שהדליק את הנר לצרכו או לצורך חולה שאין בו סכנה יכול ישראל להשתמש לאורו ואם בשביל ישראל אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו אבל אם עשה אש לצורכו או לצורך חולה שאין בו סכנה אסור להתחמם כנגדו שמא ירבה בשבילו. ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד והדליק עכו"ם הנר אם הרוב עכו"ם מותר להשתמש לאורו שלצורך הרוב הדליק ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה ישראל אסור אא"כ יש הוכחה שלצורך עכו"ם מדליקה ואם אומר לעבדו או לשפחתו לילך עמו והדליקו את הנר אע"פ שגם הם צריכין לו אין זה לצורך עכו"ם כיון שעיקר ההליכה לצורך ישראל ואם יש נר בבית ישראל ובא עכו"ם והדליק עוד אחרת מותר להשתמש לאורו כיון דבלאו זה היה שם נר אבל לאחר שיכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני וכן אם נתן שמן בנר הדלוק יכול להשתמש בו עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר ויכול למחות בו שלא ידליק הנר ושלא ליתן בו שמן ואיתא בירושלמי שאם העכו"ם הדליק מדעתו בבית ישראל שאין מטריחין אותו לצאת משם:
ומ"ש רבינו אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו כ"כ שם התוס' והרא"ש והר"ן שלא כדברי האומרים דדוקא לישראל שעושה בשבילו אבל למי שלא נעשה בשבילו שרי כדאמרינן (ביצה כה.) בבא מחוץ לתחום וטעמא משום דדוקא באיסור תחומין דרבנן התירו אבל לא באיסור תורה והר"ן כתב עוד דאפילו באיסורי דרבנן אפשר דלא מקילינן בהכי אלא באיסור תחומין שאינו שוה לכל דמה שהוא חוץ לתחומו של זה הוא תוך תחומו של זה אבל בשאר איסורין דרבנן לא והא דתנן ואם בשביל ישראל אסור כתב בסמ"ג והתרומה דאפילו אם קצץ לו שכר על זה אסור ולא דמי לשילוח איגרות (סי' רמז) דשרי בקצץ דהתם אין גוף ישראל נהנה מגוף השליחות אבל הכא גוף הישראל נהנה ממלאכת שבת הנעשית בשבילו וכ"כ בהג"א בפ"ק:
ומ"ש רבינו או לצורך חולה שאין בו סכנה לאו דוקא דה"ה אם עשאו לצורך חולה שיש בו סכנה שאסור לישראל ליהנות ממנו לדעת רבינו דהא איכא למיחש שמא ירבה בשבילו וכדחיישינן במבשל בשבת בפ"ק דחולין (טו.) אלא איידי דנקט ברישא דלישניה חולה שאין בו סכנה נקט נמי הכי בסיפא ולא דק אי נמי משום דצרכי חולה שיש בו סכנה אין נעשין ע"י עכו"ם אלא ע"י גדולי ישראל מש"ה נקט גבי עכו"ם חולה שאין בו סכנה וכ"כ האגור שר"ת אסר ליהנות במדורה שהרבה העכו"ם לצורך ישראל והוא מדברי שבלי הלקט וגם המרדכי כתב בפ"ק שיש אוסרין אבל סמ"ג והתרומות והמרדכי בפ"ק והגהות פ"ו חולקים על דברי רבינו שהם ז"ל התירו לישראל להתחמם כנגד אש שעשה העכו"ם לצרכו או לצורך חולה שאין בו סכנה ולא חילקו בין הדליק נר לעשיית אש ונ"ל דמשמע להו דכשם דבהדלקת הנר לא חיישי' שמא ירבה משום דבנר אחד סגי לק' ה"נ באש מועטת סגי להתחמם מאה בני אדם ואם נפשך לומר שאינם מתחממים כ"כ כמו באש גדולה אף בהדלקת נר אינו מאיר להם כ"כ בנר א' כמו בעשרה נרות אלא כיון דנר אחד מאיר לכולם תו לא חיישינן שמא ירבה לגבי אש נמי כיון דאש מועטת מחממת לכולם תו לא חיישינן שמא ירבה ודעת הרוקח כדעת רבינו שכתב אין לישב אצל האש שתיקן העכו"ם פן יבעיר עצים או יחתה בגחלים עבור ישראל עכ"ל ואם רבינו היה דעתו לאסור לישב אצל אש שתיקן העכו"ם לעצמו קודם שבא ישראל אצלו משום האי חששא דספר הרוקח שפיר דייק שלא חילק כאן בין מכירו לשאינו מכירו דאפילו לא הכירו מעולם עכשיו שיושב אצל אש שלו הוה ליה כמכירו ואיכא למיחש שמא יבעיר עצים או יחתה בגחלים עבור ישראל:
ואם אומר לעבדו או לשפחתו לילך עמו וכו' כן כתבו הגהות בפ"ו ואע"פ שכתבו שיש בדבר זה קצת היתר דהא אי בעי ישראל מייתי בלא נר העלו דאין להקל בענין כלל מיהו כתבו שר"ת מתיר שילך עכו"ם עם ישראל בנר הדולק בידו למשוך היין ולהביא לחם דהא טילטול נר אינו אסור אלא משום מוקצה ושרי לישראל ע"י טילטול מן הצד הלכך כי שקיל לי' עכו"ם שלא מן הצד ל"ל בה וכ"כ ר"י בח"ב שר"ת עשה מעשה בכך להתיר ושכ"כ הר"מ וגם בהגהת מרדכי פ"ק דשבת התיר לומר לעכו"ם להבי' נר הדלוק דאפי' לישראל אינו אסור אלא משום דהוה בסיס לדבר האסור:
ואם יש נר בבית ישראל ובא עכו"ם והדליק עוד אחרת וכו' כ"כ הגהות בפ"ו וסמ"ג והתרומה והמרדכי בפ"ק וכתבו עוד דה"ה נמי אם יש אש דולקת והרבה עלי' העכו"ם מות' ליהנו' ממנו כיון שמתחל' היה יכול ליהנות קצת ולטעמייהו אזלי דלא מפלגי בין עשיית אש להדלקת הנר כמו שכתבתי בסמוך אבל לרבינו שכתב שאסור ליהנות מאש שעשה העכו"ם לצרכו משום דחיישי' שמא ירבה בשבילו כשמרבה על אש הדולקת אסור ומש"ה נקט רבינו שריותא בהדלקה ולא בעשיית אש וכבר כתבתי שכ"כ האגור שר"ת אסר ליהנות במדורה שהרבה עכו"ם לצורך ישראל אע"פ שהיה אש מתחלה ושגם המרדכי כתב בפ"ק שיש אוסרין:
גמ׳ מאי כל מצות הבן על האב אילימא כל מצות דמיחייב ברא למיעבד לאבא נשים פטורות והתניא איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו הרי כאן שנים
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: All mitzvot of a son with regard to his father? If we say that it is referring to all mitzvot that the son is obligated to perform with regard to his father, are women exempt from obligations of this kind? But isn’t it taught in a baraita concerning a verse that deals with the mitzva of honoring one’s father and mother: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3)? I have derived only that a man is obligated in this mitzva. From where do I derive that a woman is also obligated? When it says in the same verse: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3), employing the plural form of the verb, this indicates that there are two that are obligated here, both a man and a woman.
אמר רב יהודה ה"ק כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות
Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: With regard to all mitzvot of a son that are incumbent upon his father to perform for his son, men are obligated in them and women are exempt.
אמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו
Rav Pappa said that the halakha in this regard is as follows: In the case of a gentile who brought a gift to a Jew on a Festival, if there is of that species still attached to a tree or the ground, it is prohibited to be eaten, as it may be assumed that the gentile picked it that same day. And in the evening as well, after the conclusion of the Festival, it is prohibited for the period of time needed for its preparation, i.e., the period of time necessary to detach it from the tree or the ground, as one may not derive benefit from a prohibited labor that was performed on a Festival on behalf of a Jew.
אם יש מאותו המין במחובר אסורין - משום מוקצה ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של נכרי:
ולערב אסורין בכדי שיעשו. פרש"י כדי שיעור לקיטתן שלא יהנה ממלאכת י"ט ולערב ראשון קאמר דממה נפשך הן מותרין אם היה חול הרי היום נלקטו ואם היה היום קדש הרי הלילה הזה חול ובשני ימים טובים של גליות מיירי והביא ראיה מביצה דלעיל (ביצה דף ד: ושם) שנולדה בזה מותרת בזה ומההוא טביא דאתציד ביום ראשון ואכלו אותו ביום שני בעירובין (דף לט: ושס) כן פרש"י ורבינו יצחק הלוי והגאונים אוסרין עד מוצאי ליל יום טוב שני ומפרש בכדי שיעשו לילה הראויה לעשיה ומיהו בתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי וגם רבינו קלונימוס איש רומי בקי בכל הש"ס שלח לי כתב מעיר גרמיז"א כמותי והקשה הר"י לפרש"י דפירש דלכך בעינן כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב א"כ המבשל בשבת בשוגג. אמאי יאכל הא נהנה ממלאכת שבת אלא ודאי אין זה הטעם אלא הטעם שמא יאמר לנכרי לך ולקט ומזה הטעם אסורים עד מוצאי י"ט האחרון בכדי שיעשו דאי אמרת דמותרין במוצאי יום טוב ראשון חיישינן שמא יאמר לנכרי בי"ט ראשון לך והביא כדי לאכול מהן בשני ואם כן ע"כ לילה הראויה לעשיה קאמר ומה שהביא רש"י ראיה מביצה וכו' יש לדחות אותה דהתם נולדה מאליה מן השמים וגם ראיה שהביא מההוא טביא דעירובין (דף לט: ושם) יש לומר דמיירי שהיו המצודות פרוסות מעי"ט ומאליו נצודו וכללא הכי הוא דדבר הבא מאליו או דבר מוקצה הבא בידים שהביא נכרי בשביל עצמו או בשביל נכרי אחר ונתנן לישראל בי"ט ראשון מותר בשני אבל אם הביאו בשביל ישראל מן המחובר אסור עד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו ואם לאו שאין במינו במחובר חוץ לתחום אסורין תוך התחום מותרין ור"י פירש שאין במינו במחובר הבא מחוץ לתחום לא בעינן כדי שיעשו דלא החמירו אלא בדבר שנעשה בו מלאכה דה"נ הקילו שמותר לישראל אחר אפילו בו ביום וקשה לרבי' יהודה דאמרינן בפרק שואל (שבת דף קנא: ושם) הביאו חלילים למת מחוץ לתחום לא יספוד בהן עד מוצאי יום טוב ומשמע התם בכדי שיעשו ויש לומר דשאני התם דאוושא טפי מילתא דהכל יודעין שהובאו בשבילו ואיכא למגזר טפי ויש חלוק בין מת לדברים אחרים כדאמר התם עשה קבר לאביו בי"ט לא יקבור בו עולמית אע"ג דדברים אחרים מותרים בכדי שיעשו אחר שבת או אחר יו"ט ואומר הר"ר שמואל מאייבר"א דספק חוץ לתחום מותר והביא ראיה מעירובין (דף מה:) גבי מיא בעיבא מיבלע בליעי וכו' וקאמר דהוי ספק אם באו חוץ לתחום וסיפא דברייתא לקולא ורבי יהודה היה אוסר במחובר ובצידה אפי' לא הביאו בשביל ישראל רק בשבילו או בשביל נכרי אחר ולא משמע כן גבי מרחצת בשבת דשרי (שבת דף קבב.) הואיל ואיכא נכרים בעיר ואין סברא לחלק בין דבר אכילה לדבר אחר ואומר הרר"י די"ט שחל להיות בה' בשבת ובע"ש או בא' בשבת ובב' בשבת הבא ביום ראשון שרי ליום שלישי ולא בעינן הראויה לעשיה דשני ימים קודם לא שייך שמא יאמר לנכרי ויש להחמיר בדבר (ובכדי שיעשו דאמר לפי' התוס' כדי שיתלשו ויובאו ממקום שצד אותם גם יש לספק אם הביא קופה מלאה פירות אם צריך להמתין כדי שילקטו באדם אחד או בכמה בני אדם):
ולערב אסורין בכדי שיעשו - כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו הא לאחר כן מותרים אפילו לערב ראשון נמי אע"ג דליל יו"ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרין ממה נפשך אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שנלקטו בחול כן דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה מההוא בר טביא דעירובין (דף לט:) ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה (לעיל ביצה דף ד:) אלמא האחד חול הוא וממה נפשך מותר ולא זכיתי לשאול את פי רבי' יעקב בדבר זה כי היו נוהגים בו היתר במקומינו והיה לי דבר פשוט ולאחר פטירתו של רבי שמעתי את רבי' יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יו"ט שני וכל אנשי עירו כמותו וגם הלכות גדולות אוסרים כן ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר וכל טעמו אינו אלא מדנקט בכדי שיעשו בלילה הראויה לעשיה קאמר ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול ותדע מדלא קאמר לערב של שני אסורים בכדי שיעשו לערב הראשון קאמר ובתשובת רבי' גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס והורה כן ונחלק עליהן:
דיני נר שהדליק עכו"ם בשבת ובו ה סעיפים:
עכו"ם שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אפי' למי שלא הודלק בשבילו: הגה ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב או שעשאו בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין. [הגהות אשירי פ"ק דשבת וב"י בשם סמ"ג וסה"ת] אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל אפי' אין בו סכנה: הגה או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה [מרדכי פ"ק דשבת] מותר לכל ישראל להשתמש לאורו וה"ה לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמאיר בה בשבילו: הגה מיהו אם עשה עכו"ם בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת אע"פ שנהנה מנר או מן המדורה [טור]:
עכו"ם שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אפי' למי שלא הודלק בשבילו: הגה ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב או שעשאו בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין. [הגהות אשירי פ"ק דשבת וב"י בשם סמ"ג וסה"ת] אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל אפי' אין בו סכנה: הגה או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה [מרדכי פ"ק דשבת] מותר לכל ישראל להשתמש לאורו וה"ה לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמאיר בה בשבילו: הגה מיהו אם עשה עכו"ם בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת אע"פ שנהנה מנר או מן המדורה [טור]:
1. The Law when a Non-Jew lights a candle on Shabbos, having 5 Seifim: If a Gentile lit a candle for a Jew, it is forbidden for everyone, even for people it was not intended for. RAMA: It is immaterial whether a price was prearranged with him i.e. whether he was hired per lighting or per day, or was not hired, for since the Jew is benefiting from the Melacha (forbidden work) itself, it is forbidden under all circumstances. [Ha'gahos Ashiri, Beis Yosef in the name of the Smag] However, if a Gentile lit for his own use or for a Jew who is ill, even if he is not life endangered, RAMA: or for the sake of children, who have a status of an ill person not endangered [Mordechai] , every Jew may make use of the candlelight. The same applies when a Gentile makes a bonfire for himself or for someone who is sick. Yet there are those that prohibit benefiting from a bonfire lest the Gentile add (to the fire) for him. RAMA: Nevertheless if a Gentile did it in a Jew’s house on his own accord, the Jew does not need to leave his house, even though he is benefiting from the candle or fire. [Tur]
אסור לכל. ול"ד למה שהביא בשבילו מחוץ לתחום דמותר לאחר דתחומין דרבנן ועוד דמה שהוא חוץ לתחום של זה הוי תוך תחומו של זה משא"כ בשאר איסור דרבנן:
קצב לו שכר. כלומר ששכרו סתם להדליק לו נר בעת שיצטרך והיינו קבלנות ושכירות שנותן לו בכל יום כך וכך:
דגזרינן שמא ירבה. משום דעכשיו כשיושב אצל אש שלו נעשה מכירו [ב"י] וב"ח כתב דמסתמ' כשיושב אצל האש שלו הוי מכירו מקודם דאין העכו"ם מניח לישב איש נכרי אצל האש אבל אי ידוע שאין מכירו שרי ונ"ל דאם היסק התנור כ"ע מודו דרשאי הישראל ליכנס לבית החורף דחימום לא' חימום למאה והוי כמו נר דשרי:
מדעתו וכו'. וזה דוקא בפעם א' אבל מחוייב למחות בידו מכאן ולהבא כיון שהעצים של ישראל והוא ראה ושתק אדעתא דישראל קעביד ואם העכו"ם עושה בע"כ חייב לגרש העכו"ם מביתו ואפי' בקבולת כגון ששכרו לכל השנה אסור דה"ל קבולת בביתו של ישראל כמ"ש סי' רנ"ב ס"ב [הגמ"ר]:
צריך לצאת. וה"ה שא"צ להפוך פניו אא"כ שרוצה לעשות מדת חסידות (ב"י) רק שאסור להשתמש לאורו:
[ג] עשאו בקבול וכו'. פירוש ששכרו סתם להדליק לו נר בעת שיצטרך, ושכירות הוא שנותן לו בכל יום כך וכך לצרכו וכו' ואם רגיל להערים אסור פסקי תוס' פרק כל כתבי:
(ד) בין קצב - היינו מע"ש וקמ"ל דלא אמרינן בעניננו א"י אדעתא דנפשיה עביד כדי לקבל שכרו הנקצב לו וכדלעיל בסימן רנ"ב ס"ב לענין קבלנות:
(ה) או שעשאו וכו' - הוא פירוש למה שאמר מתחלה בין קצב ע"ז אמר בין שהקצבה היתה בקבלנות או בשכירות וקבלנות מקרי היכא ששכרו סתם להדליק לו נר בעת שיצטרך וקצב לו מכל הדלקה דבר קצוב ושכירות מקרי כשנותן לו בכל יום כך וכך:
(ו) קטנים - היינו אם צריכים הרבה אבל בלא"ה לא:
(ז) לכל ישראל - דלא שייך כאן גזירה שמא יאמר לו להדליק בשביל חולה שהרי מותר לומר אף לכתחלה וכדלקמן בסימן שכ"ח סי"ז:
(ח) להשתמש לאורו - אפילו הוא מכירו ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו דנר לאחד נר למאה ובכ"ז אין חילוק בין אם הא"י הדליק הנר בביתו או בבית ישראל:
ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד והדליק עכו"ם נר אם רוב עכו"ם מותר להשתמש לאורו ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה אסור ואם יש הוכחה שלצורך עכו"ם מדליקה כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה אף על פי שרוב ישראל מותר: הגה י"א דמותר לומר לעכו"ם להדליק לו נר לסעודת שבת משום דסבירא ליה' דמותר אמירה לעכו"ם אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה [ר"ן ס"פ ר"א דמילה בשם העיטור] שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לעכו"ם להדליק נרות לצורך סעודה בפרט בסעודת חתונה או מילה ואין מוחה בידם ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו ועיין לקמן סי' ש"ז ס"ה:
2. When a Gentile lights a candle at an assembly of Jews and gentiles; if the majority present are gentiles one may benefit from the light of the candle, but if the majority present are Jews or even half-half, it is forbidden. If it is obvious that he lit it for a Gentile, for example – we see that the Gentile himself uses the light, even if a majority of Jews are present, it is permitted. RAMA: Some authorities hold that it is permitted to ask a Gentile to light a candle in order to eat the Shabbos meal, as they hold that it is permitted to tell a Gentile to perform even a Melacha de’Oraissa (i.e. work prohibited from the Torah itself) for the sake of a mitzvah, [R"an in the name of the Itur] and accordingly many are accustomed to instruct a Gentile to light candles for a meal, especially for a wedding or circumcision meal, and nobody reprimands them. One should be stringent when not extremely necessary because most Poskim (religious decisors) disagree with this rule, see Siman 306.
לסעודת שבת. פי' שיושב בחשך ואין יכול לאכול סעודת שבת אבל אם כבר אכל פשיט' דאסור וכמ"ש רסי' זה ומשנה ערוכה היא וה"ה אם יש לו נר א' אסור לו' לעכו"ם להדליק דכשאומ' לעכו"ם לעשות מלאכה הוי שבות שלא במקום מצוה אבל אם הדליק מותר ליהנות דלא מקרי הנאה כמ"ש ס"ד כנ"ל דלא כע"ש:
ותמיהני על רבותינו הרמ"א, שבאורח חיים בסימן רע"ו סעיף ב (שולחן ערוך אורח חיים רעו, ב) כתב דיש אומרים דמותר לומר לעובד כוכבים להדליק לו נר לסעודת שבת, משום דסבירא ליה דמותר אמירה לעובד כוכבים אפילו במלאכה גמורה במקום מצוה וכו' ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול וכו'. עד כאן לשונו. וזהו דעת העיטור שהביא הר"ן סוף פרק "רבי אליעזר דמילה", דסבירא ליה כהבה"ג דבמילה מותר לומר לעובד כוכבים אפילו מלאכה דאורייתא. והעיטור למד מזה גם לשאר מצוה. ודבר תמוה דלסעודת שבת הביא דעה זו, ובמילה עצמה שאין למעלה הימנה לא הביאה. והרי מלשונו מבואר דבצורך גדול יש לסמוך על זה, ואיזה צורך גדול הוא יותר ממילה? ואין לומר שסמך בכאן על מה שכתב באורח חיים, דאם כן הוה ליה לציין לעיין שם, כדרכו בכל מקום. וצריך לומר דסבירא ליה דרק במקום מצוה עוברת יש לסמוך על זה ולא במילה, דאם לא ימול היום ימול למחר. ואף על גב דמילה בזמנה מצוה רבה היא, מיהו מכל מקום אינה עוברת, ויקיימה ביום המחרת. ומכל מקום צריך עיון. (ואחר כך ראיתי שבאורח חיים סימן של"א (שולחן ערוך אורח חיים שלא) ציין לשם, ולפי זה אתי שפיר. ודייק ותמצא קל.)
במקום מצוה. ודוקא שגופו נהנה ממנו אבל לומר לעכו"ם שיבנה בה"כ אסור [מ"כ] וכ"מ ספט"ו דשבת דלא התירו שבו' רחוק':
ואין מוח'. ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין [ב"ח]:
(כ) לסעודת שבת - היינו שיושב בחשך ואין לו שום נר לאכול אבל אם גמר סעודתו אף שעדיין לא בירך בהמ"ז או שיש לו נר אחד פשיטא דאסור לצוות לא"י להדליק לו דהוי שבות שלא במקום מצוה מיהו אם יש לו שום נר ועבר וצוה לא"י להדליק לו נר אחר שרי ליהנות ממנו בעוד שהנר הראשון דולק כמ"ש בסעיף ד':
(כד) שאין וכו' - ושל"ה החמיר אף לצורך גדול ושכן ראה נוהגים בקהלות חשובים שיושבים בחשכה במוצאי שבת אפילו בחתונה עד שאמרו הקהל ברכו וכן נהג הגאון הר"ש כשהיו סועדים אצלו סעודה שלישית ובפמ"ג מצדד להקל להדליק ע"י א"י במו"ש לצורך מצוה אף כשהוא עדיין בין השמשות וכ"ש בערב שבת בין השמשות לצורך מצוה דבודאי מותר כדלקמן בסימן שמ"ב עי"ש:
(כה) דהא רוב וכו' - ומ"מ מותר לומר לא"י לתקן את העירוב שנתקלקל בשבת כדי שלא יבואו רבים לידי מכשול וכדאי הוא בעל העיטור לסמוך עליו להתיר שבות דאמירה אפילו במלאכה דאורייתא במקום מצוה דרבים [ח"א בשם המ"מ] וכעין זה דעת הפמ"ג לעיל בסוף ס"ק כ"ב:
אם אומר אדם לעבדו או לשפחתו לילך עמו והדליקו הנר אע"פ שגם הם צריכים לו אין זה לצורך העכו"ם כיון שעיקר ההליכה בשביל ישראל: הגה ומותר לומר לעכו"ם לילך עמו ליטול נר דלוק כבר הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר בעלמא (רבי' ירוחם ני"ב ח"ב והגהות מרדכי פ"ק דשבת והגהות מיי' פ"י):
3. If one instructed a servant or maidservant to accompany him and they lit a candle to light the way, even though they also need it, it is not considered as being lit for their benefit since ultimately they are going along for the Jew. RAMA: It is permitted to tell a Gentile to accompany oneself with an already lit candle, because all that is being done is carrying the candle. (Rabbeinu Yerucham; Ha'Gahos Mordechai).
אם התנה מע"ש על נר זה שיטלטלנו משיכבה מותר לטלטלו אחר שכבה: הגה וי"א דלא מהני תנאי וכן נוהגין במדינות אלו ודין התנאי ע"ל סי' תרל"ח (הגהות אשירי פ' כירה ור"י ח"ב כל בו) ונוהגין לטלטלו ע"י עכו"ם ואין בזה משום איסור אמירה לעכו"ם הואיל והמנהג כך הוי כאלו התנה עליו מתחלה ושרי כנ"ל:
4. If while it was still day [on Friday], the person stipulated that he may move this lamp on Shabbos after it burns out, he is permitted to move it after it burns out. RAMA: There are those who say that this stipulation is of no avail, and this is our custom in these countries. The law of the stipulation is found below Siman 638. (Hagahos Ashiri; the R"iy; Kol Bo). It is customary to have a lamp carried by non-Jews and there is no issur of telling a non-Jew (to do something forbidden on the Shabbat), and the custom is such that it is as if he stipulated such from the beginning, and this is permissible as explained above.
רק טלטול הנר. הואיל וגם העכו"ם צריך לו ועסי' רע"ט סס"ד [ש"כ בגליון] כונתו דשם אינו מתיר אלא מכח תנאי והכא שרי משום שגם העכו"ם צריך לו עמ"ש שם אבל בהג"מ כתוב וז"ל ר"ת התיר לו' לעכו"ם תביא נר הדולק דהא טלטול הנר אינו אסור אלא משום דהוי מוקצה ושרי בטלטול מן הצד וכיון דאי בעי ישראל מטלטל בהיתר אי שקיל ליה עכו"ם באיסור לית לן בה אבל אסור שידליקנה עכו"ם שהרי דבר זה אין ישראל יכול לעשותו וגם בדבר זה יש צד היתר דהא אי בעי ישראל מצי לאתויי בלא נר ומ"מ אין להקל כ"כ והמחמיר תע"ב ע"כ מצאתי ושמעתי שכ' הר"ש מבנבור"ק שרבו רא"מ צוה לשפחה לילך עם בחורי' לחלוץ מנעליה' בליל שבת כדי שתקח הנר להאיר לעצמה וגם הם משתמשין לאורו עכ"ל משמע שר"ת מתיר בכל ענין וכ"כ המרדכי, ואגודה ורי"ו בשם ר"ת ומהר"מ ועסי' שכ"ה ועסי' של"ד ס"ב וצ"ע על רש"י שפי' דף מ"ד דאסור לטלטל הנר משום גזירה שמא יכבה וכ"כ הרע"ב וזה היינו לפ"ד המקשן ובגמר' דף מ"ד דחי האי טעמא משום דאף אם יכבה הוי דבר שאין מתכוין וטעמ' משום דהוי בסיס לדבר האיסור וכ"כ הש"ג ועמ"ש סי' רע"ז סס"א וגם הע"ש סי' רע"ט לא דק בזה:
ס"ג שעיקר ההליכה בשביל ישראל בשכנה"ג סימן ז' בטור אות ב' כתב בשם הראנ"ח כשהיה רוצה ספר העומד בחדר שאין בו נר היה אומר לשפחה שתביא לו חפץ פלוני והשפח' מדלקת נר להביא החפץ והולך הוא לשם ונוטל הספר עיי"ש. וצ"ע:
מג"א ס"ק י' ועססי' רנ"ג. ר"ל באמירה לנכרי מותר בפסוק רישיה. ולענ"ד. דמ"מ הכא הי' אסור דנהי דלענין מבעיר דמקרב השמן לא היה איסור. מ"מ היה אסור מצד האמירה בטלטול מוקצה. דל"ש הסברא דהיתר דאי בעי ישראל היה שקיל כלאחר יד דהא אינו יכול לעשות כן מצד ההבערה. וליכא היתר כאן אלא מטעם דלא הוי פ"ר. והיה יכול לעשות כן לשקלו כלאחר יד:
(כז) לילך עמו - דוקא נקט אבל אם משלחם בשליחותו שילכו בעצמם והדליקו את הנר להאיר להם אין זה מקרי לצרכו אף שעיקר הליכתם הוא בשבילו כיון שאין גופו נהנה מהנר בעת ההדלקה ומותר אח"כ לישראל להשתמש אצל הנר וכעין זה כתב הט"ז בסוף הסימן וז"ל נ"ל אותו הנר שמדלקת השפחה כדי להדיח כלי אכילה שאכלו לא מיקרי לצורך ישראל כיון שאין גוף הישראל נהנה ממנו אלא כלים שלו מודחים והיא חייבת להדיחם לצרכה היא מדלקת ומותר אח"כ ישראל להשתמש לנר זה אף צרכי גופו כיון דבעת הדלקת הנר הדליקה לצרכה. ומותר לסייע להשפחה גם בהדחת הכלים לפני נר זה דאף שמצדד הפמ"ג להחמיר בזה היינו כשהישראל ידיח לבדו את הכלים אחר שהדליקה השפחה הנר ומשום דמחזי שהדליקה לצרכו משא"כ בזה אמרינן דהעיקר אדעתא דנפשה קעבדה וכנ"ל בס"ב:
(ל) לילך עמו - כגון שרוצה שילך עמו למשוך יין מן המרתף או להביא לחם וכה"ג ואין חילוק בין נר של שעוה וחלב או של שמן אך בנר של שמן נכון להחמיר שלא לומר לא"י שילך עמו במרוצה כי אי אפשר שלא יתקרב עי"ז השמן להפתילה או יתרחק ויש בזה משום מכבה ומבעיר אם היה הישראל בעצמו עושה זה ע"כ אין לומר זה לא"י:
(לא) בעלמא - ר"ל הואיל דהוא רק איסור מוקצה ומוקצה שרי ע"י טלטול מן הצד כמש"כ בסימן שי"א וכיון דאי בעי ישראל שקיל ליה בעצמו ע"י טלטול מן הצד כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו וכי"ב כשמביא הא"י באיסורא לית לן בה ועיין לקמן סימן רע"ט במ"א סק"ט דלטלטל את הפתילה ע"י הא"י כדי שלא יגנב או שלא יפסד אסור ורק טלטול כשהוא צריך לו גופא וכנ"ל בסק"ל או כשצריך למקומו מותר וכ"כ בדה"ח:
בארצות קרות מותר לעכו"ם לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרין הגדולים להתחמם בו ואפילו בשביל הגדולים מותר אם הקור גדול שהכל חולים אצל הקור ולא כאותם שנוהגים היתר אע"פ שאין הקור גדול ביום ההוא:
5. It is permitted for a Gentile to make a fire in cold countries for children, and adults are permitted to warm themselves thereby. It is even permitted to make a fire for adults when it is extremely cold, as everyone is at risk of catching a cold. Unlike those that are accustomed to permit (lighting a fire) even when it is not an extremely cold day.
(לח) לעשות מדורה - וה"ה להסיק תנור בית החורף:
ולא כאותם וכו'. אפי' עשה העכו"ם מדעתו צריך למחות כמ"ש סס"א, ואפשר דהעולם סומכין על הג"מ שכתב שאפילו במצטער שרי שבות כמ"ש סי' שכ"ח סל"ג אבל בסי' ש"ז ס"ה פסק להחמיר ודוקא שבות דשבות שרי ועכ"פ יזהרו שלא לומר לו בשבת להסיק או לעשות מלאכה ואפשר לו' ג"כ כיון ששוכר העכו"ם להסיק כל ימות החורף ואף אם העכו"ם מסיק כשאין הקור גדול הוי ליה כאלו עשה מדעתו ואין צריך לצאת מביתו כמ"ש סס"א ועמ"ש ססי' רנ"ג:
דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לעכו"ם בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער ויש אוסרין: הגה ולקמן סי' תקפ"ו פסק להתיר וע' לעיל סי' רע"ו ס"ב דיש מקילין אפי' במלאכה דאורייתא וע"ש ס"ג:
5. One may instruct a Gentile to do an action that is not a Melacha but which is prohibited on account of a rabbinical prohibition, provided that it is needed in a case of minor illness, or it is greatly needed, or for the sake of a Mitzvah. For example, a Jew may instruct a Gentile to climb a tree to bring down a Shofar needed to blow for the sake of a Mitzvah, or to bring water through a yard that was not included in an Eiruv in order to wash someone suffering. There are those who prohibit it. RAMA: Further in Siman 686 the Mechaber ruled that it is permitted, and see above in Siman 276 that there are those who permit it even for a Melacha de’Oraissa (work forbidden Biblically).
סעיף ה' והוא שיהיה שם מקצת חולי בת' חו"י סי' מ"ו מסתפק. די"ל דדוקא באמיר' לנכרי לעשות מעשה אבל אמיר' לנכרי שיאמר לנכרי אחר י"ל דשרי לגתרי:
מקצת חולי. דאלו בחולה ממש הכולל כל הגוף או שיש בו סכנת אבר אפי' ישראל עושה שבות לחד מ"ד כמ"ש סי' שכ"ח סי"ז ושבות שלא כדרכה אפי' במצטער שרי כמ"ש שם סל"ג: ודע שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים ואין לך בם להתיר אלא מה שאמרו חכמים דלגבי מילה לא התירו שבות כמ"ש סי' של"א ס"ו וגבי לוקח בית בא"י מותר כמ"ש סי' ש"י סי"ד עכ"ד המ"מ פ"ו ומשמע מדבריו שהיה גורס בהרמב"ם מקצת חולי או מצטער (פי' קצת צער) [מ"מ] וכ"כ הטור בשמו ול"ג או יהיה צורך הרבה אבל מדברי הראב"ד משמע דגרס ליה שכתב וז"ל א"א אם היה מקצת חולה הוא בעצמו עושה וכו' וכן אמרו במקום הפסד כגון צנור כמ"ש סי' של"ו ס"ט עכ"ל ובהגמ"ר פ' ב"ט כתב דגבי צנור שרי משום שלא יבא לתקן בידים אבל שאר שבותים אסור כמ"ש סי' של"ד סכ"ו ובריב"ש סימן שפ"ד כתב דאפי' לומר לעכו"ם לעשות שבות אסור אפי' במקום פסיד' דהא כיבוי נמי הוא מלאכ' שא"צ לגופה וגם עכו"ם שהביא דורון אסור אף על פי שלא עשה אלא איסור דרבנן וכו' ע"ש כמ"ש סי' שכ"ה והר"ן פ' חבית כתב ג"כ לחד שינויא דשבות כדרכו אסור אפי' ע"י עכו"ם במקום פסידא ולחד תירוצא כתב דשאני כיבוי כיון דאם צריך לגופו היה חייב מה"ת ואין הכל בקיאים בזה לפיכך אסור אפי' ע"י עכו"ם ובסי' של"ד ס"ב כתב די"א דאפי' שבות דשבות אסור כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תשפ"ד וסי' תשכ"ב לכן נ"ל דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות ע"י עכו"ם אפי' כדרכו ושבות ע"י ישראל שלא כדרכו אבל בלא"ה אין להקל כלל עסי"ט:
ויש אוסרין. דס"ל במילה שרי שבות דשבות דהיא עצמה דחי' שבת וצ"ע דבעירובין דצ"א אמרי' דבשעת הסכנה היו מעלין ס"ת מגג לחצר לקרות בו משמע דשרי לטלטל חוץ לעירוב מפני קריאת התורה וצ"ל דאין מדמין בשבותין וכמש"ל:
במלאכת עצמו כו'. אבל אם התבוא' של ישראל אסור לו' לעכו"ם לפנותו וה"ה בכל דבר המוקצ' דה"ל שבות דשבות ועמ"ש סכ"א:
ודבר דבר דרשו חכמים שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול הלכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלוני אקנה למחר ואיתא בירושלמי דאפי' בשיחת דברים בטלים צריך שלא להרבות: אסור לשכור לו פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים שכל מה שהוא אסור לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו ואסור לומר לו אפי' קודם השבת לעשותו בשבת. ובספר המצות התיר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה ואע"פ שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה וכ"כ בעל התרומות ומסתברא קצת לאיסור כתב הרמב"ם ז"ל שאמירה לעכו"ם מותרת בשבות דרבנן בדבר שיש בו צורך מצוה כגון שאומרים לו לעלות באילן להביא שופר לתקוע בו תקיעה של מצוה או שיש בו קצת צורך חולי כגון שאומרים לו להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו התינוק או המצטער אבל התוס' כתבו שאסור לומר לו להביא שום דבר אפי' דרך כרמלית אפי' ספר ללמוד בו שיש בו מצוה שלא התירו אמירה לעכו"ם אלא לצורך מילה שהיא גופה דוחה השבת ואסור לחשב חשבונותיו אפי' אם עברו כגון כך וכך הוצאתי על דבר פלוני ודוקא שעדיין שכר הפועלים אצלו שנמצא שצריך הוא לאותו חשבון לידע כמה הוא צריך ליתן להם אבל אם כבר פרעם מותר: מותר לומר לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב אף על פי שמתוך כך מבין שצריך לו לערב אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב. יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר וכן מותר לו לומר לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום יכול לילך ע"י בורגנין פירוש סוכות שומרים שכל אחת מובלעת בתוך שבעים אמה וארבעה טפחים של חבירתה שע"י כן יכולין לילך כמה פרסאות כאשר יתבאר בעז"ה וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפילו אם אין בו איסור אלא מדרבנן כגון שיש לו פירות מוקצין חוץ לתחום כיון שאי אפשר לו להביאם היום אסור לומר לחבירו שיביאם לו למחר וכן נמי אסור לו להחשיך בסוף התחום כדי שימהר בלילה לילך שם להביאם אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשומרם שאפי' היום היה יכול לשומרם אם היה בתוך התחום וכיון שלא כיון להחשיך אלא כדי לשומרם יכול אף להביאם מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי השואל דבר מחבירו לא יאמר לו הלויני דמשמע לזמן מרובה ואיכא למיחש שמא יכתוב הלויתי לפלוני כך וכך אלא יאמר לו השאילני וכתב הר"ר פרץ דבלשון לעז הכל לשון אחד הוא זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם אסור לקרותו בשבת אפילו אם הוא כתוב ע"ג כותל גבוה הרבה משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות אבל אם חקוק בכותל מותר לקרותו אבל בטבלא ופנקס אפילו אם הוא חקוק אסור לקרותו וכל שטרי הדיוטות כגון שטרי חובות וחשבונות וכל שאלת שלום אסור לקרותן ואפילו לעיין בלא קריאה אסור ראיתי כתוב על שם הר"מ מרוטנבורג שמותר לקרות בכתב שהובא לו בשבת רק שלא יגע בו ואני תמה כיון שאסור ליגע בו משום שהובא בשבילו למה מתיר לקרותו והלא קריאתו היא הנאתו ור"ת היה אומר אחר שלא הובא בשבילו יכול לקרותו הואיל ולא הובא בשבילו אי נמי אפילו מי שנשלח לו יכול לקרותו שהרי השולח שלחו בשביל עצמו ולא בשביל אותו שהוא שלוח אליו ע"כ ומ"מ אני תמה היאך התיר הקריאה בשטרי הדיוטות ומצאתי כתוב מה שרגילין עתה שקורין בכתבים שהביאום בשבת לפי שאין יודעין למה הביאום ושמא יש בהן צורך הגוף ולא דמי לשטרי הדיוטות שאין בהן צורך הגוף כלל ואין נ"ל הטעם מספיק כתב שתחת הצורה שכותבים תחתיה מה היא אסור לקרותה:
ומ"ש רבינו ומסתברא קצת לאיסור לפעד"נ דהעיקר כספר המצות שהרי בסמוך יתבאר דמותר לומר לחבירו בשבת הנראה שתעמוד עמי לערב דאע"פ דשניהם יודעים שע"מ לשוכרו לפעולתו הוא מזהירו כיון דלא מפרש בהדיא ה"ל הרהור ולא דיבור כ"ש לענין אמירה לעכו"ם כיון דלא מפרש בהדיא לעשות כך וכך בשבת אע"פ שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשה כן בשבת הבאה אין זה אמירה לעכו"ם שבות דאסור ואפי' בשבת גופיה אם לא מפרש בהדיא לעשות כך וכך אלא אמר ליה דבר אחר והעכו"ם מבין שרצונו שיעשה כך וכך אין זה איסור אמיר' לעכו"ם שבות וכן נוהגי' לומ' לעכו"ם שיקנח חוטמו והעכו"ם מבין שרצונו שיסיר הפחם שבראש הנר כדי שיהא מאיר ומנהג ישראל תורה היא ע"פ גדול שהורה כן ע"פ ספר המצות ודלא כרבינו:
אסור לשכור פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים בשבת אע"פ שאין הישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת שכל מה שהוא אסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו"ם לעשותו אפי' לומר לו קודם השבת לעשותו בשב' אסור אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה:
2. It is prohibited to hire workers or to ask a Gentile to hire workers on Shabbos, even if the Jew only requires the work to be done after Shabbos. This is because everything that one is forbidden to do it is forbidden to tell a Gentile to do. It is also prohibited to ask a Gentile before Shabbos to do something on Shabbos. Nevertheless one is permitted to say to him after Shabbos “why did you not do so and so last Shabbos”, even though he will understand that one wishes he should do that particular Melacha next Shabbos.
אע"פ שמבין כו'. והטור כ' ע"ז ומסתבר קצת לאיסור והוא תמוה מאד מ"ש מאמיר' כל המכבה אינו מפסיד דשרי בסימן של"ד וזהו אפי' בשבת גופיה וכ"כ מו"ח ז"ל דאפי' בשבת גופיה מותר לדבר בל' רמז שיבין לעשות איזה דבר וראי' מהא דמותר לו' לישראל הנראה בעיניך שתעמוד עמי לערב ולקמן סי' זה בסופו כתב רמ"א דאסור לרמוז לעכו"ם כל מה שאסור לומ' לו וכן עיקר:
כל שבות דרבנן מותר בין השמשות לצורך מצוה כגון לומר לעכו"ם להדליק לו נר בין השמשות או אם היה טרוד והוצרך לעשר בין השמשות: הגה כל דבר שאסור לומר לעכו"ם לעשותו בשבת אסור לרמוז לו לעשותו אבל מותר לרמוז לו מלאכה לעשות אחר שבת (א"ז): עכו"ם המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והעכו"ם נותנו לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משום דעכו"ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה ויחשוב עמו אח"כ וכן עכו"ם העושים גבינות בשבת והישראל רואה יקנה אותם ממנו דמ"מ העכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד ואע"פ שהישראל עומד בעדר חדש או חדשים ואדעתא למכרם לישראל קא עביד שרי (בית יוסף בשם אגודה):
אסור לרמוז. וה"ה שאסור לומר לו דבר שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה (פסקי רקנ"ט סי' צ"ט) וא"כ אסור לו' לעכו"ם שיקנח חוטמו כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנר דדוקא לו' לו דבר שמבין שיעשה אחר השבת מותר כמ"ש ס"ז אבל כשעושה בשבת אסור דהא אפי' העכו"ם עשה מלאכה מעצמו לצורך ישראל אסור ליהנות ממנו כמ"ש סי' שכ"ה כ"ש לרמוז לו דלא כהב"ח ע"ש ועמ"ש סי"ד בשם רמ"מ דהתם אין או' משום ציווי לעכו"ם רק שא"ל שאינו יכול לקרותו:
31. "It is forbidden to hint." And so similarly it is prohibited to say something such that he [the idolater non-Jew] will thereby understand that he should perform a prohibited act. (Rakna"t Section 99) And thus it is prohibited to tell the idolater non-Jew "wipe your nose" such that he thereby understand that he should remove the soot from the head of the lamp, for specifically to say to him something by which he will understand that he should perform the act after Shabbat is permitted as written in subsection 7. But if the non-Jew does it on Shabbat, it is prohibited -- for even if the non-Jew performs labor on his own for the sake of a Jew, it is prohibited to benefit from it (the labor), as is written in Section 325; all the more so to hint to him, as against the Bach (look there), and look at what is written in subsection 14 in the name of Rm"m, for there we don't prohibit it because it was asked of an idolater non-Jew but rather that he told him that he can't read it.
(עו) אסור לרמוז וכו' - דגם זה הוא בכלל אמירה לא"י כיון שע"י רמיזתו עושה בשבת וה"ה שאסור לומר לו בשבת איזה דבר שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה וע"כ אסור לומר לא"י שיקנח חוטמו כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנר אך כשאומר הרמיזה לא"י שלא בלשון צווי כגון שאומר הנר אינו מאיר יפה או איני יכול לקרות לאור הנר הזה שיש בו פחם ושומע הא"י ומתקנו שרי דאין זה בכלל אמירה ואין לאסור מטעם שנהנה ממלאכה שעשה הא"י בשבילו דאין זה הנאה כ"כ דגם מקודם היה יכול ע"פ הדחק לקרות לאורו [פמ"ג]: