(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
(27) And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them.
(יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ יי אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃ (כא) וַיַּפֵּל֩ יי אֱלֹהִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ (כב) וַיִּבֶן֩ יי אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ (כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃
(18) And the LORD God said: ‘It is not good that the man should be alone; I will make him a help meet for him.’ (21) And the LORD God caused a deep sleep to fall upon the man, and he slept; and He took one of his ribs, and closed up the place with flesh instead thereof. (22) And the rib, which the LORD God had taken from the man, made He a woman, and brought her unto the man. (24) Therefore shall a man leave his father and his mother, and shall cleave unto his wife, and they shall be one flesh.
(א) ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב: זכר ונקבה בראם. אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן. איתיבון ליה, והכתיב: ויקח אחת מצלעותיו?! אמר להון: מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר: (שמות כו): ולצלע המשכן, דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו'. רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם ר"א אמר: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גולם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך וגו'.
(1) R' Yirmiyah ben Elazar said, when Hashem created Adam HaRishon, he was created as both genders; thus is it written, "male and female did He create them." R' Shmuel bar Nachman said, when Hashem created Adam HaRishon, He created him with two faces, one on each side, and [when He made Chavah,] He split him along the middle, forming two backs. They challenged him: but it is written, "And He took one of his ribs!" He said to them, ["mitzalosav" doesn't mean rib, it means] one of his sides, similar to that which is said, "and to the 'tzela' of the Mishkan," which is translated "the side of the Mishkan." R' Tanchuma said in the name of R' Benaya, and R' Berechia said in the name of R' Elazar, when Hashem created Adam HaRishon, He created him as a lifeless mass able to reach from one end of the Earth to the other; thus is it written, "Your eyes saw a mass."
(ג) הלא אודעתך בשבת שעבר רזין דתרין נשי קמיית', והשתא אתינא לאודעותך רזא דהאי איתתא תליתאה, הלא לך למינדע דהאי אתתא הות בזמן עבר זכר ת"ח כשר אלא דהוה כילי בממוניה ולא הוה עביד מיניה צדקה, וגם הוי כילי בחכמתו ולא היה רוצה ללמד לאחרים ועל כן נענש להתגלגל בנקבה מדה כנגד מדה הוא לא היה רוצה להשפיע לאחרים כעין אותם שמזכירים אותם לגנאי כי על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה כלומר הצדיק הוא משפיע לאחרים הוא גורם שצדיק יסוד עולם ישפיע בכנסת ישראל, וזה שאמר זכר כלומר שיסוד הוא גורם שיעשה פעולת זכר, ולפיכך אינה יולדת בחברתך אבל אני אעשה שיתנוצצו בה נצוצות מנשמת נקבה, וזה סוד ויתן יי לה הריון ותלד בן האמור ברות מלמד שלא היה לה עיקר מטרין הוא הדבר שאמרתי שנשמתה היה נשמת זכר כי היא היתה תמר, וכבר אמרתי שנשמת תמר היתה נשמת זכר. והנה סיבת עכבת לידת אשתך זהו בסבת שנשמת שניכם נשמת זכר ועכשיו כבר התנוצצו בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כך תקבל הריון ממך, וזכתה לכך ע"י מעשיה הטובים ועל ידי הצער שנצטערה על ידי שגלית מאצלה. וגם ע"י הצער שנצטערה בשירות חולייך כי כל כך זוכה כשיסורים באים עליו כשסובלם בסבר פנים יפות כמו שזוכה בעשיית מצוה. והטעם לפי שעל ידי היסורים בגוף מתחלש כח הטומאה ומזדככת הנפש מטומאת זוהמת הנחש ונשארה טהורה ונקיה, והנה נתנוצצו בה ניצוצות הללו מנשמת בת זוגך, ועד עכשיו לא היה אפשר מפני שהיתה נשואה לאחר ועכשיו נתאלמנה וע"י הזכיות הנז' נתנוצצו ממנה ניצוצות בזוגתך זאת כדי שתוליד ממנה כאשר אמרתי וע"י הדברים האלו הנזכרים זכתה להתנוצץ בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כן תלד לו בנים זכרים כאשר הבטחתיך ואמרתי לך ואתה שלום:
I have already revealed to you last Shabbat concerning your first two wives. Now I have come to reveal to you the secret of your third wife.
You should know that this woman was in the past, a proper Torah scholar. However, he was stingy with his money and would not give charity. He was also stingy with his wisdom and would not teach others. He was therefore punished that his soul migrated into a woman, measure for measure…
Therefore, his soul was incarnated into a female, who is constantly receiving and needs someone to bequeath to her. Therefore you see, that she does abundant charity and loves you very much because you work to spread Torah and toil in writing books to teach others…because these things bring about the rectification of her soul, she therefore loves you…
It is because she has the soul of a male that you have not had children from her, because a male and another male cannot produce offspring. If you shall point out that she has children from her first husband, this is because the first husband has the spark of a female soul within him…
(The magid explains at length above, that it is entirely possible for a male to have a female soul and vice versa.)
שער הגלגולים, הקדמה ט'
גם דע, כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה, לסבת איזה עון, כמו משכב זכור וכיוצא בו. והנה הנקבה הזאת שהיא גלגול נשמת זכר, אינה יכולה לקבל הריון ולהתעבר.
והנה האשה הזאת צריכה זכות גדול לשתוכל להתעבר ולהוליד, ואין לה מציאות אחר, זולתי שתתעבר בה איזו נשמת אשה נקבה אחרת בסוד העבור.
אמנם אי אפשר לה ללדת בנים זכרים לשתי סבות, האחת היא, לפי שהכתוב אומר, אשה כי חזריע וילדה זכר, אבל כאן האשה היא זכר כבעלה, ואינה יכולה ללדת זכרים אלא נקבות. הסבה הב' היא, לפי שכיון שאותה נשמה של הנקבה שנכנסה בה, לא נכנסה רק בסוד העבור לבד, כדי לסייעה שתתעבר ותלד, ולכן כיון שהאשה הזאת יולדת, אין הנשמה ההיא צריכה עוד להשאר שם בסוד העבור ללא צורך, ואז בעת שיולדת נכנס בה הנשמה ההיא של סוד העבור, ואז הולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר:
Sha'ar Hagilgulim, Chapter 9
Sometimes a man may reincarnate into the body of a woman because of a sin, such as homosexuality or something similar. This woman who has received the soul of a man will not be able to conceive and become pregnant
This woman will need great merit to enable her to become pregnant and give birth. The only way it can be done is that some other feminine soul must enter her as an ibur.
However, she cannot give birth to sons for two reasons. The first is [as follows:] There is a verse that says, "…If a woman puts forth seed, and a male child is born" (Lev. 12:2). In this case, the woman is a male, just like her husband. She cannot give birth to boys, but only to girls.
The second reason is that the feminine soul that has entered her does so only as an ibur in order to help her become pregnant and give birth. Once this woman gives birth, that soul does not need to stay there any longer for no reason. At the time that she gives birth, that [feminine] soul enters into the fetus as an actual gilgul, and not as an ibur, like it was at first. That is why the child that is born must be female and not male.
ספר רזין דאורייתא, בשם הרבי ר' מיכל מזלאטשוב
אולם הכוונה, דנודע אשר יצחק נולד בנשמת נוקבא, וכמו שכתב בעל אור החיים הק', ועל ידי העקדה היה לו נשמת דכר להשפיע. ועל פי זה מובן למה לא נמצא באדם יותר עקרה מאשר מבבהמה, אשר בפסוק נשתוו זה לזה בברכה, לא יהיה בך ובבהמתך עקר ועקרה, רק זאת נודע סדר הגלגולים. ולפעמים נקבה תסובב גבר כי בסבת הגלגול נשמת נקבה תבוא בזכר, כאשר י'תרעם ה'גלגל ו'יתרעש ה'חוזר לבוא בגלגול שני ושלישי. ואם נקבה אשר תסובב בגבר, שני נקבות אינם מולידים, רק על ידי מעשי הטוב מחליפין הנשמה, ולאת יצחק החליפו הנשמה. לפיכך לו ולא לה, כי יצחק היה צריך לאותו דבר ולא רבקה:
It is known that when Issac was born, he was born with the soul of a female, as it is written in Or Hachaim, and through the akeidah (binding of Issac) he got a male soul that can influence (meaning, can impregnate). With that we can understand why they more infertile humans than animals, even though that they both got the same blessing "It will not be within you and within your animals infertility". But, this is known according to the Sod (Secret/Mysticism) of reincarnation - that at times, a female would be in a male body, because in the reasons of gilgal (reincarnation) the soul of a female would come to be in a male. ... That is why it says by Issac that Hashem answered to Him and not to Her (Rebecca), because he needed divine help to be able to have kids.
Translation by Abby Stein
ספר אבן בוחן, רבי קלונימוס בן קלונימוס
אוי למי שבניו זכרים: הוטל עליהם עול כבד סיגים וגדרים... חקים חוקים ומצות נוראות, שלשה עשר ושש מאות: ומי האיש הלזה, שיקיים מה שכתב בזה?
אילו בראני, אומן שעשאני, אשה הגונה - היום הייתי חכמת לב ובעלת בינה. בידיה טוו אני ורעיותי מחזיקות בפלך מוזרת לבנה, מספרות זו עם זו פעם באור פעם באפלות, דברי הימים והבלי טפלות...
ולעתים מזומנים כדרך נשים כמשפט הבנות, בתוך האפר אשכבה בין שפתים, מקום שפיחת הקדרות בין תנור וכירים, חוטבת עצים וחותה בגחלים, וטועמת מיני תבשילים. ולמועד ורגלים, הנזם על אפי והעגילים...
ולקץ ימים בהגיע פרקי ומזלי, בחור טוב יעלה בגורלי: יאהבני אישי יושביני בקתדרא, יעדה עדי זהב על מעילי, הנטיפות והשירות וגם כל חלי. וביום מועד, בעדן חדוה והכנסת כלה ובשבוע הבן, תרבה שמחתי וגילי...
חוק ומוסר לא יפרע, ועונתי לא יגרע: שבת בשבתו וחדש בחדשו, עלי יניח צדיק ראשו: שלש אלה יעשה לי כמצות שוכן מעונה: שאר כסות ועונה. גם אני שלש כנגד שלש אשמור ואקים, שלשה המה לא נפלאו ממני ולא רחוקים: דם ואש וחלת לחם... עליהם אין להוסיף במספר ומנין, אין לשאול אחריהן: הני נשים במאי זכיין?
אבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם / שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם / הָפַכְתָּ אוּר כַּשְׂדִים לְבַל תִּשְׂרֹף בְּחֻמָּהּ / וְהָפַכְתָּ דִּינָה בִּמְעֵי אִמָּהּ / וְהָפַכְתָּ הַמַּטֶה נָחָשׁ לְעֵינֵי אַלְפֵי רִבְבָן / וְהָפַכְתָּ הַיָּד הַטְּהוֹרָה לָבָן / וְהָפַכְתָּ יַם סוּף לְיַבָּשָׁה / וְקַרְקַע הַיָּם אֶרֶץ נְגוּבָה וְקָשָׁה / הַהוֹפְכִי הַצּוֹר אֲגַם מַיִם / חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם / מִי יִתֵּן וְתַהְפְכֵנִי מִזָּכָר לִנְקֵבָה! / אִלּוּ זָכִיתִי לְכָךְ כַּמָּה חֲנַנְתַּנִי טוֹבָה / גְּבֶרֶת הַבַּיִת הָיִיתִי וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָא / וּמָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמַר / לָמָּה אֶבְכֶּה וְלָמָּה אֶתְמַרְמָר / אִם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי / וְנָתַן בִּי מוּם קָבוּעַ אִי אֶפְשָׁר לַהֲסִירוֹ מֵעָלָי / וְהַדְּאָגָה בְּמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר כְּאֵב אָנוּשׁ וָחֵבֶל / וְלֹא יוֹעִילוּ בָהּ תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל / אָמַרְתִּי אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל / עַד אֶגְוַע וְאֶבֹּל / וְאַחַר שֶׁכָּךְ לָמַדְתִּי מִפִּי הַשְּׁמוּעָה / שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה / אֲבָרֵךְ בְּקוֹל נָמוּךְ בְּשָׂפָה חֲלוּשָׁה / בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה.
Even Bohan, Kalonymus ben Kalonymus
What an awful fate for my mother / that she bore a son. What a loss of all benefit!... Cursed be the one who announced to my father: “It’s a boy! . . .
Woe to him who has male sons / Upon them a heavy yoke has been placed / restrictions and constraints. Some in private, some in public / some to avoid the mere appearance of violation / and some entering the most secret of places. Strong statutes and awesome commandments / six hundred and thirteen / Who is the man who can do all that is written / so that he might be spared?
Oh, but had the artisan who made me created me instead—a fair woman. Today I would be wise and insightful. We would weave, my friends and I / and in the moonlight spin our yarn / and tell our stories to one another / from dusk till midnight / We’d tell of the events of our day, silly things / matters of no consequence. But also I would grow very wise from the spinning / and I would say, “Happy is she who knows how to work with combed flax and weave it into fine white linen.” And at times, in the way of women, I would lie down on the kitchen floor, between the ovens, turn the coals, and taste the different dishes. On holidays I would put on my best jewelry. I would beat on the drum / and my clapping hands would ring. And when I was ready and the time was right / an excellent youth would be my fortune. He would love me, place me on a pedestal / dress me in jewels of gold / earrings, bracelets, necklaces. And on the appointed day, in the season of joy when brides are wed, for seven days would the boy increase my delight and gladness. Were I hungry, he would feed me well-kneaded bread. Were I thirsty, he would quench me with light and dark wine. He would not chastise nor harshly treat me, and my [sexual] pleasure he would not diminish / Every Sabbath, and each new moon / his head he would rest upon my breast. The three husbandly duties he would fulfill / rations, raiment, and regular intimacy. And three wifely duties would I also fulfill, [watching for menstrual] blood, [Sabbath candle] lights, and bread. . .
Father in heaven / who did miracles for our ancestors / with fire and water / You changed the fire of Chaldees so it would not burn hot / You changed Dina in the womb of her mother to a girl / You changed the staff to a snake before a million eyes / You changed [Moses’] hand to [leprous] white
and the sea to dry land. In the desert you turned rock to water / hard flint to a fountain. Who would then turn me from a man to woman? Were I only to have merited this / being so graced by your goodness. . . What shall I say? Why cry or be bitter? If my Father in heaven has decreed upon me / and has maimed me with an immutable deformity / then I do not wish to remove it. And the sorrow of the impossible / is a human pain that nothing will cure / and for which no comfort can be found. So, I will bear and suffer / until I die and wither in the ground. And since I have learned from the tradition / that we bless both the good and the bitter / I will bless in a voice / hushed and weak / Blessed are you / O Lord / who has not made me a woman.
Translated by Rabbi Steve Greenberg
Afterword:
Joy Ladin, Torah In Transition - transtorah.org
Painful as it was, I grew up in the world of “male and female God created them,” a world in which gender was, and in many ways still is, essential to humanness. In this country, you can’t get a birth certificate, social security number, driver’s license, or passport without being allocated to the ranks of male or female – which means you can’t get a job, insurance coverage, the right to drive or rent a car or move across borders without taking your place, at least on paper, in the gender binary. In some public places, you can’t pee without identifying yourself as male or female. Thanks to sonograms, many babies are gendered even before they are born, and those who aren’t are labeled “male” or “female” the moment their pelvises see the light of day.
In this sense, as Genesis 1:27 suggests, gender is absolute; we aren’t treated as human until we take our places in the binary.
But as God and Adam discover in Genesis 2, gender is not only an image in which we are created; it is an image in which we create, and recreate, ourselves, through our relationships to one another. Even in the most rigidly gendered social arenas, gender is not absolute. The gender of an octogenarian has little in common with the gender of an adolescent. The gender of the young veiled bride is very different from the gender the same woman will express when she is a forty-something mother of three, and both are different from the gender she expresses when she is in hospital scrubs performing surgery. Gender is something we bring out of ourselves, shaping and reshaping it in response to changing needs for completeness, companionship and a place in the world.
Gender, then, is not a matter of bodies or even souls; as Adam recognizes when he first sees Eve, gender is a way of relating to others that enables us to feel like ourselves. To the extent that gender grows out of relationships, even within the categories of “male” and “female,” our genders are fluid, shifting in nuance and emphasis as we move in and out of contact with people we know and need in different ways. In other words, both accounts in Genesis are true; or rather, truth is what we get when we take both, contradictions and all, together. Gender is both a given of existence and a relationship driven process, an absolute template and a fluid mode of self-expression. And as I’ve discovered, both conceptions of gender have advantages, even for a transsexual.
For years, the binary template of gender enabled me to massage my male identity without publicly transitioning. I shaved my beard, grew out my hair, raised the pitch of my voice and changed my gestural language without a single personal or professional acquaintance, gay or straight, suspecting that I was trans. Those who noticed that I was changing assumed I had a terminal illness. It was easier to imagine that I was dying than to imagine that I wasn’t really a man. Once I began to shift between presenting as a man and presenting as a woman – sometimes as often as five times a day – the gender binary was, well, a Godsend. No matter how odd I looked compared to most men or women, according to the binary, I had to be one or the other, and so everyone went along with my presentation of the moment. Switching from male to female was as simple as changing clothes. But convenient as it has been, the “male and female God created them” model doesn’t allow for the possibility of transition. I might be able to look male or female, but according to the binary template, I could only, absolutely, be one or the other.
Some of us may be created according to the male and female binary; I wasn’t. Like Adam, I’m a homemade creature. God didn’t create me in relation to a category; I had to be individually imagined, assembled, animated. Like Adam, I had to confront the loneliness of that individuality before I could find my place in the world, and like Adam, I have learned that what I needed to find that place was always within me.
As one study of child development points out, all of us learn to act like the gender we “are” by learning to avoid behaviors that are associated with genders we “aren’t.” This means that masculinity contains – indeed, is defined by – the femininity boys and men are taught not to express; all males internalize a femininity that, like Adam’s rib, can be brought out of our male identities and fashioned into new female selves. In this sense, I’m not approximating a femininity that isn’t mine; like my breasts’ ability to grow when exposed to estrogen, femininity has always been there, sleeping within me. Like Adam, I simply – simply! – had to cut myself open to give birth to the woman swaddled and smothered by my masculinity. Our tradition teaches us that we grow through reading Torah. But the Torah itself grows by being read, remains alive, fresh, startling and new, by becoming part of the lives blossoming and dying around it. As our Sages tell us, the Torah is our life, and the length of our days. All our days: gay, straight, male, female, trans, the days we first open our eyes to the world and the days we gaze our last upon it. The Torah’s roots stretch down to the depths of our being; its limbs stretch through us, toward the future. It is not only our right to read the Torah through our gay, lesbian, bi- and trans- lives; it is our obligation. The Torah’s life depends on ours.