(א) דין מי שירד לאומנתו של חבירו ומי שמביא סחורה לעיר אחרת ובו ז' סעיפים:
אחד מבני המבוי שאינו מפולש (י"א דבמבוי אינם יכולים למחות ואין דינין אלו אמורים רק בחצר) (טור וב"י בשם קצת הפוסקים) שביקש לעשות רופא או אומן או גרדי (פי' אומן להקיז דם) (ופי' גרדי אורג בגדים) או סופר שטרות או מלמד תינוקות לימוד שאינו של תורה בני המבוי מעכבים עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים ואפילו נתרצו לו כולם חוץ מאחד אותו אחד מעכב עליו וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לאחד מאלו: הגה אבל למכרו י"א דשרי ואח"כ ישתעו דינא בהדי לוקח ובלבד שלא ימכרנו לעכו"ם דלא ציית דינא (מרדכי ריש פרק לא יחפור):
לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין כו':
חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו כו':
ר"ל כי כשיהיה אוצר יין לחבירו יכול לעשות תחתיו חנות של נחתומין ושל צבעין אבל לא רפת בקר לפי שהוא מבאיש ריח היין וזה היה בימי זה התנא ובמדינתו שלא היה החום מזיק ליין שלהן וכל מקום שיזיק החום הדין הוא כדין אוצר יין. וטעם למחות כלומר שימנעו מזה ולמה אינו מוחה עליו בהכנס התינוקות ואע"פ שהם נכנסים ויוצאים. להרבות התורה בישראל ולפיכך אין הדין הזה נוהג אלא במלמד התינוקות תורה אבל אם היה מלמד חשבון או תשבורת יש לו רשות למנעו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הנכנסין ולא מקול היוצאין:
http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=2345
בית כנסת בבנין מגורים כשהשכנים מתנגדים
מה דעת ההלכה לגבי בנית בית כנסת בבנין מגורים במחסן ששיך לאחד הדיירים ואין הסכמה של כל הדיירים לפתיחה של בית כנסת בבנין מחשש לרעש וליכלוך אף על פי שיש כניסה נפרדת למחסן
חלק מהדירים מקימים אוח חיים חילוני
התשובה: בנית בית כנסת בבנין מגורים
מאת: הרב דוד לאו - מודיעין
בית כנסת בבניין מגורים זהו נידון גדול, גם ללא שאלת התנגדות השכנים.
השולחן ערוך פסק (או"ח סי' קנא סעיף יב) שיש להזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם. כתב הרמ"א שכל זה דווקא בבית כנסת שנבנה מתחילה לכך, אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבית כנסת, מותר לשכב שם.
דנו הפוסקים בדבר (הט"ז כתב שהוא נענש עונש חמור מאד על כך שגר מעל בית כנסת). המשנה ברורה ציין (ס"ק מא) שמה שמנהג העולם בעיירות ששוכרים בית כנסת לזמן בבתים תחתיים, ולמעלה מהם בית דירה, שמצוי שם תינוקות ודברים מאוסים (כגון שירותים), אפשר משום שהוא לזמן לא חיישינן.
למעשה, צריכים להקפיד שלא להשתמש במקום מעל בתשמיש שאינו ראוי.
בנידון השכנים. המגן אברהם (סוף סי' קנד בשם הריב"ש) כתב שהמעכב מלבנות בית כנסת, אפילו אם יש כבר בית כנסת בעיר, הרי זה בכלל מונע את הרבים מלעשות מצוה. כתב ערוך השולחן (סי' קנ) שמ"מ לא כופים אחד את השני לבנות, כשיש כבר בית כנסת בעיר, אפילו אם בית הכנסת צר, כל אחד יכול לומר שעבורו המקום אינו צר. הביא המשנה ברורה (שם ס"ק ב) את סיום דברי הריב"ש שאם בית הכנסת מכיל את כולם, אסור להם להפרד, אבל בשם הרדב"ז כתב שאם באים לידי קטטות ומריבות עדיף להפרד. (ראה שערי תשובה שם ס"ק א).
בשולחן ערוך (חו"מ סי' קנו ס"א-ב) למדנו ששכנים אינם יכולים למחות באחד מבני החצר מללמד תורה לתינוקות, וכן בכל עניני מצוה. לכאורה משמע שאינם יכולים למחות אם אחד השכנים רוצה לבנות בית כנסת. אך אפשר לומר שבית כנסת שונה מכל דבר מצוה, מפני שלשם באים מבחוץ, והדבר עלול להפריע להם.
אם בית הכנסת המיועד הוא מתחת אחת הדירות יכול הבעלים לומר שבית הכנסת מונע ממנו להשתמש בדירה כבעבר, מפני שאינו יכול לישון מעל ארון הקודש.
ישנו מושג הלכתי ש"כופים על מידת סדום", כלומר, בית הדין כופה אדם לוותר, כאשר התנגדותו היא סתם, אך אם יש לו עילה אין כופים.
איני מודע לנתונים ואיני מכיר את הנפשות הפועלות, לכן איני יודע איזו עיצה לתת, האם לוותר, או להתעלם מההתנגדות. איני יודע גם מה מצב בתי הכנסת במקום, כך שכדאי להתייעץ עם מי שמכיר את השטח, והנפשות הפועלות, בטרם תינתן הכרעה.
https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/מיקרופדיה_תלמודית:חזקת_ישוב
מיקרופדיה תלמודית:חזקת ישוב