(ב) אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים. ואם הוא עשב מברך בורא עשבי בשמים ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס"ק מברך בורא מיני בשמים. ואם הי' פרי ראוי לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות ... ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים. ...
(י) בֵּרֵךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה יָצָא.
וְעַל פֵּרוֹת הָאֲדָמָה בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ לֹא יָצָא.
וְעַל כֻּלָּם אִם בֵּרֵךְ שֶׁהַכֹּל יָצָא. וַאֲפִלּוּ עַל הַפַּת וְעַל הַיַּיִן:
(10) If, before partaking of fruit that grows on a tree, a person said the blessing "Who createst the fruits of the earth," he has fulfilled his duty. If, for fruit that grows on the ground, a person said the blessing, "Who createst the fruit of the tree," he has not fulfilled his duty. If, before partaking of any food, including even bread or wine, a person said "By Whose word everything exists", he has fulfilled his duty.
(א) דיני הפסק וטעות בברכת הפירות ובו ו סעיפים:
בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא הלכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה. ועל הכל אם אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין:
(ה) בהלכות הבאות נמשיך לברר דין זה, אולם תחילה נקדים כי למעשה, אין בזה כל כך חשש טעות, מפני שאם בירך על פירות שנתרסקו לגמרי 'העץ' – יצא, שלא שיקר בברכתו, כי אכן רסק זה הוא תוצר של פרי העץ. וכן אם בירך על פירות שלא נתרסקו לגמרי 'שהכל' – יצא, שכן להלכה אפילו אם בירך על פרי שלם 'שהכל' – יצא (שו"ע או"ח רו, א; משנה ברורה רו, ג). לפיכך, אין לחשוש כל כך בשאלות אלה, ובמקום של ספק יכול המברך לבחון בעצמו, אם ניכר עדיין על הרסק שם הפרי הראשון, יברך כברכתו הראשונה, ואם נשתנה מאוד – יברך 'שהכל'.4למדנו בשו"ע רו, א, שעל כל המינים אם בירך 'שהכל' יצא. וכן להיפך, אם בירך על פרי שנתרסק מאוד עד שנשתנתה צורתו לגמרי 'העץ' – יצא, מפני שאין בדבריו שקר, וכפי שכתב בדומה לזה המ"א רו, א, והסכימו עמו רוב ככל האחרונים, ומהם ברכ"י רו, ב, ח"א נא, יב, מ"ב רו, ג. והרחיב בזה ביבי"א ח"ז כט, ט, ושארית יוסף ח"ג עמ' שכא. ואף שיש שחלקו על זה, הלכה כרוב. מה עוד שלדעת הרמב"ם ודעימיה, בכל עניין ברכתו כבראשונה. לפיכך, במקום שהדין אינו ידוע, יכול המברך להכריע על פי הנראה לעיניו.
ובמקום שהאדם נותר בספק שקול – יברך 'שהכל', וכפי שכתב הרמ"א רב, ז, וכ"כ הב"י רב, טו, לגבי ברכת הסוכר, וכן דעת רוב האחרונים. והטעם, מפני שברכת 'שהכל' לפי פשטה יכולה לחול על כל המינים, ואילו ברכת 'העץ' רק לפי הדרש תחול על מין שהשתנה. (ושלא כפי שכתב ביבי"א, שהלכה כרמב"ם ועדיף לברך ברכה מבוררת). והרוצים להדר ולהימנע מהספק, יברכו על פרי בלא ספקות, ויכוונו לפטור בברכתו את הרסק, וכ"כ רב פעלים ב, כח, ועי' בפס"ת רב, 85 (ויש מדקדקים לברך תחילה גם על פרי וגם על מאכל שברכתו 'שהכל' ומתכוונים בברכת שניהם לפטור את הרסק).
(א) בירך על פירות האילן בפה"א יצא ואם בירך על פרי האדמה בפה"ע לא יצא הלכך אם אדם מסופק בפרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה. ועל הכל אם אמר שהכל יצא. כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכיל' וצריך להשמיע לאזניו ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו ונאמרין בכל לשון. לא יברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו בד"א באיש אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת כי בזה מתכסה ערותה. כל דבר שמברך עליו לאוכלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך. אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו בירך ואח"כ הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת אבל מי שבירך על פירות שלפניו ואח"כ הביאו לו יותר מאותו המין א"צ לברך אע"פ שלא היו לפניו כשבירך. נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד צריך לחזור ולברך אע"פ שהיה מאותו המין לפניו יותר כשבירך על הראשון וצ"ל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא שם שמים לבטלה ואם אמר כשנפל בא"י ולא אמר אלהינו יסיים ויאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא שם שמים לבטלה אבל העומד על אמת המים מברך ושותה אע"פ שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך מפני שלכך נתכוון תחלה:
(ח) שכח ואכל ולא בירך המוציא אם נזכר בתוך הסעוד' מברך ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו אינו מברך:
(ט) אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו אינו חוזר ומברך:
(י) אם במקום ברכת המוציא בירך שהכל נהיה בדברו או שאומר בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא:
(ב) ועל כולן אם אמר שהכל יצא ... ומיהו לכתחלה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע תחלה שיברך עליו ברכה הראויה לו:
(2) על כולן אם אמר שהכל יצא – And even on bread and even on the wine (i.e., fruit of the vine). However, ab initio, one should not eat any fruit if he does not know at first the appropriate blessing to be recited on it.
(א) ועל הסוכרא כתב בה"ג בפה"ע כ"כ הרא"ש בפ' כיצד מברכין. והרמב"ם כתב בפ"ח קנים המתוקים וכו' ואני אומר שאין זה פרי וכו' נראה שהרמב"ם חולק על מה שאמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בפה"א וכנגד זה כתב שאין זה נקרא פרי ומברכים עליהם שהכל וג"כ חולק על מה שאמרו שעל המים היוצאים מהם ונעשו סוכרא מברכין בפה"ע וכנגד זה כתב לא יהא דבש של אלו הקנים שנשתנה על ידי האור גדול מדבש תמרים וכולי: ומ"ש רבינו ואפשר להשיב על דבריו וכו' דברי טעם הם ואעפ"כ כיון דפלוגתא היא לברך שהכל עדיף, דעל כולם אם אמר שהכל יצא: ...
(א) ועל כולם אם אמר במ"ב (בשמים) יצא הילכך על דבר שהוא מסופק בו מהו מברך במ"ב שם כתבו התוספות והמרדכי שמי שהוא מסופק אם בושם זה מין עץ או מין אדמה י"מ שמברך שהכל דעל כולם אם אמר שהכל יצא ...
(ה) גם נתיסדו נוסחאות הברכות על פי הסוד, וזה לשון תולעת יעקב, ברכת שהכל נהיה בדברו הוא כולל כל הברכות, כי הכל יסוד הכל והכל בו, על כן על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא (ברכות פ"ו מ"ב),
וברכת בורא נפשות ממינה, כי הוא אוצר הנשמות אשר בידו נפש כל חי, והוא חי העולמים, ולפיכך חותמים בה ברוך חי העולמים:
(יח) על פלפל וזנגביל כשהם רטובים בורא פרי האדמה: הגה כל הפירות שיודע בהם שהם עיקר הפרי מברך עליהם בורא פרי העץ ושאינן עיקר הפרי בפה"א ואם הוא מסופק אם הוא עיקר הפרי או לא בפה"א, ואם אינו יודע מה הוא, מברך שהכל [טור]:
(לו) ואם הוא מסופק. היינו אחר שלמד אבל מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ברכות (כ"ה בגמ' ובברטנור' וב"י סס"י ר"ד בשם הג"מ):
(א) (ס"ק כו) יברך כו' ומ"מ כו' דהא דהותר לו לברך שהכל דהא דיעבד על כולן אם אמר שהכל יצא וכיון שהוא ספק, והוא כבר אחר שלמד (כמ"ש מ"א לעיל ס"ס ר"ב), הוי כדיעבד ולכן א"א לפוטרו בתוך הסעודה עדיף ודע דמ"ש הט"ז בס"ק ד' לברך על ערבי"ז שוטין הנזרעים בשדה אין מברך עליהם חיין בפה"א והנזרעים בגנה כ' לברך בפה"א אפי' על השרביטים ובשניהם חולק בס' אה"ע ובס' ק"מ ע"ש:
(א) אם אמר שהכל נהיה יצא
בדיעבד:
(א) אות ב: ברכות - ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לה א) על הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כי גדול ענשו. והן בעון פשתה המספחת ברבים מעמי הארץ, שאוכלים ושותים בלא ברכה. יש מחמת חסרון ידיעה, שאין יודעים שצריך לברך על דבר שנהנה, ויש שאין יודעים אפן ומטבע הברכה, ויש מחמת חסרון זריזות. ולבבות יכאבו מראות ברע כשהולכים לבקר בשמחות וגיל, והבית מלא, ומכבדים אותם במתיקה ומשקה וכדומה, ויש כמה וכמה שנותנים המתיקה והמשקה לפיהם בלא ברכה. והירא את דבר ה' לבבו יכאב על העברה, וגם שאינו יכול למחות, כי הוא בוש לומר לו למה תאכל בלא ברכה, והן בעון נכשלנו ברעת מי שאינו מוחה על דבר כבוד שמו כי רבה.
וכבר הוא מברך בקול רם כדי שישמעו כלם וידעו שצריך לברך, אבל אין שמים על לב, כאלו לא נתנה מצות הברכה אלא לחכמים ולחסידים. וראוי לדרש להם, אולי יתנו לב לשוב, שידעו שאין לך דבר בעולם שנהנה ממנו שלא יהא צריך ברכה, אם הוא דבר הגדל באילן, ברכתו בורא פרי העץ, ואם גדל בארץ, ברכתו בורא פרי האדמה, ואם אינו לא מן העץ ולא מן הארץ, ברכתו שהכל, ואם אינו יודע ואין לו ממי לשאל, על הכל אם אמר שהכל יצא. ועל ריח טוב צריך גם כן לברך על כל מין ריח, אם הוא מדבר הגדל באילן בורא עצי בשמים, ואם הוא גדל בארץ ושרשו מחליף בכל שנה ושנה בורא עשבי בשמים, ואם אינו לא מן האילן ולא מן הארץ בורא מיני בשמים:
(ב) אמרו חז"ל (ב"ק ל'.): "האי מאן דבעי למיהוי חסידא - יקיים מילי דברכות". ונראה דהכי פירושו: דהחסיד עושה לפנים משורת הדין, והנה בברכות קיימא לן: 'ספק ברכות להקל', והחסיד מוציא את עצמו מידי קולא זו. כגון שספק אצלו אם בירך בורא נפשות אם לאו - ואין צריך לברך מספק, והחסיד אוכל או שותה עוד איזה דבר ומברך בורא נפשות. וכן כשיש דבר שספק הוא אם מברכין העץ או האדמה - מברכין האדמה, והחסיד אוכל עוד שני דברים שברכתן וודאי אחת העץ ואחת האדמה. וכן כשיש ספק אם צריך לברך ברכה אחרונה, כגון שאינו יודע אם אכל כזית בכדי אכילת פרס - ואין צריך לברך מספק, והחסיד אוכל שיהיה וודאי בכדי אכילת פרס ומברך, וכן בשתיית חמים כיוצא בזה.
וכן בכל מיני ספיקות רואה החסיד להוציא את עצמו מן הספיקות. וכל שכן שהחסיד לא יסמוך עצמו על מה דתנן: "ועל כולם אם אמר שהכל - יצא", והפוטר עצמו בכל דבר בברכת שהכל - הרי זה בור (אליה רבה סעיף קטן א בשם האריז"ל).
(א) [א] גרסינן האי מאן דבעי למיהוו חסידא לקיים מילי דברכות. ולכאורה תמוה דמשמע מי שלא קיים אותן חסיד הוא דלא מיקרי אבל רשע נמי לא מיקרי, הא כתיב חבר הוא לאיש משחית. אלא רצה לומר שלא יסמוך על הכלל שאמר על שהכל יצא, אלא ילמוד מילי דברכות לברך על כל מין ברכה השייך לו.
וכתב בכתבי האר"י זכרונו לברכה הפוטר עצמו בברכות שהכל הרי זה בכלל בור שקללהו חז"ל, עד כאן. ...
(א) מח) שם. ואינו מברך אלא על האניגרון שהכל. כ"כ הרמב"ם פ"ח מה"ב דין ב' והביאו הטור וב"י. וכ"כ הלבוש. והגם דבגמ' דף ט"ל ע"א איתא בהדיא דעל מי סילקא מברך בפה"א וכ"ה לקמן בש"ע סי' ר"ה ס"ב נ"ל הטעם משום דהכא נשתנה טעמו ע"י השמן ולכך מברך שהכל אעפ"י שהאניגרון הוא הרוב. ועיין מ"א סקי"א ודוק מיהו הבה"ג כתב לברך בפה"א וכ"כ הרד"א בשער ה' דמברך בפה"א טל האניגרון ופוטר השמן והב"ד המאמ"ר אות יו"ד יעו"ש. ומ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל יש לברך שהכל כיון דעל הכל אם אמר שהכל יצא:
(א) לב) שם על כל דבר שהוא מסופק מברך בורא מיני (בשמים) וכו'
וי"א שמברך שהכל דעל הכל אם אמר שהכל יצא.
תו' ברכות מ"ג ע"א
ומרדכי פ' הנז'
והב"ד ב"י
וע"כ כיון דאיכא דסברי הכי וק"ל סב"ל אם בדיעבד בירך שהכל על דבר שהוא מסופק בו או אפילו על עצי או עשבי אם טעה ובירך שהכל יצא. וכ"פ העי"ת אות ב' א"א אות י"ט בן א"ח פ' ואתחנן אות ט' ועיין לעיל סימן ר"ו ססעי' א' ובדברינו לשם אות ה':
ועל ההדס שבכל מקום - בעל הלכות גדולות לא גריס תיובתא ומשני תנא הדס וכל דדמי ליה כלומר שעיקרו לריח לאפוקי תפוחים וחבושים שאין עיקרן לריח אלא לאכול
ומי שהולך בבית שיש שם בשמים ויש שם מיני בשמים שמריח בהן ומספקא ליה אי ממין עץ אי ממין אדמה הוא, יש מפרשים שמברך שהכל נהיה בדברו דעל כולן אם ברך שהכל יצא, והרב רבינו משה מקוצי היה אומר שיברך בורא מיני בשמים:
רמא תלתא - כוסות מים ואייתי נמי תלתא ולא יותר אע"פ שיש בו טעם יין דכ"ע לא פליגי ולא כלום כלומר אפי' אחרים מודו דאינו יין חשוב לברך עליו בורא פרי הגפן דאע"ג דאשכחן פלוגתא בשילהי הכל שוחטין (חולין דף כה:) בין ר' יהודה ורבנן בהמתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו דרבי יהודה מחייב ולקמן נמי מייתי לה הני מילי גבי מעשר ומשום חומרא דמעשר דאפי' ר' יהודה מודי דאין מפרישין ממנו על יין גמור אבל לגבי ברכת היין שהיא חשובה לא יברך אלא שהכל שהרי על כולן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא והלכך לכתחלה שפיר דמי: *
(א) השער השלישי לבאר הדברים שמברכין עליהם שהכל
(ב) ראיתי להקדים ברכה זו לשאר ברכות שמברכין על האוכלין ועל המשקין מאחר שכתבנו ברכת הלחם וברכת מיני מזונות שהם זנין מפני שברכת שהכל היא חשוב לפי שהיא כללית דק"ל בפ' כיצד מברכין כר' יוחנן שאמר שאפי' על הפת שהוא מבחר המאכלים אם טעה או שכח ובירך עליו שהכל יצא. ואפי' אמר בריך רחמנא מלכא דעלמ' מאריה דהאי פתא יצא. ודוקא בדאיעבד אבל לא לכתחלה.
ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא. ואפי' לכתחלה כמ"ש רבינו לעיל ס"ס ט':
(י) הכוסס את החטים בין שכסס אותן חיים בין שעשה מהן קליות בין שבשלם בקדרה כשהם שלמים הואיל ולא באו לכלל עלויין לעשות מהם פת או מעשה קדרה מברכין עליהם בורא פרי האדמה.
ובברכה אחרונה כת' בה"ג בורא נפשות רבות וכן כת' רשב"ם. והתוספות נסתפקו בה אם היא בורא נפשות רבות או מעין שלש על כן כתבו שיש ליזהר שלא לאכול חטים חיים או שלוקות בעינייהו אלא בתוך הסעוד' because whereas for first Beracha שאם אדם מסתפק בברכה ראשונה יכול לברך שהכל כדתנן ועל כלם אם אמר שהכל יצא, there is no such rule for the last Beracha אבל ברכה אחרונה אין לו לברך אלא ברכה שנתקנה. ...
... דהא תנן [שהרי שנינו במשנה]: על כולם (על כל מאכל) אם אמר "שהכל נהיה בדברו" אף שלכתחילה נקבעו למיני מאכלים ברכות שונות, לאחר מעשה יפה כוחה של ברכה כללית זו ("שהכל") להוציאו ידי חובה בכל. ולכן אם חזר בו ואמר ברכת היין כתקונה — יצא ידי חובתו בכל אופן.
... ולענ"ד נראה דגם בסיפא שפיר דמי למימר הכל הולך אחר החיתום משום דעל כרחך לא אמרינן "על הכל אם אמר שהכל יצא" אלא בדיעבד אם כבר אמר שיצא(!) הברכה מפיו אבל לכתחילה צ"ל כתיקון חז"ל. ...
(א) ברכת הפירות ושהכל / משמעות ברכת 'שהכל' ודין ספק
(ב) כיוון שיש בברכת 'שהכל' שבח כללי, היא יכולה לפטור את כל מיני המאכלים, שאם טעה ובירך 'שהכל' על פרי עץ או פרי אדמה, ואף על לחם או מזונות או יין – יצא ידי חובה. אלא שלכתחילה יש לברך על כל מין ומין את ברכתו הראויה. ורק כשיש ספק לגבי מאכל מסוים אם ברכתו 'שהכל' או ברכה אחרת, כדי לצאת מהספק מברכים 'שהכל' (שו"ע או"ח רד, יג; רו, א).
(ג) כאשר יש ספק לגבי פרי, אם ברכתו 'העץ' או 'האדמה', מברכים 'האדמה' (לעיל הלכה ב). ואף שגם אם נברך עליו 'שהכל' נצא ידי חובה, עדיף לברך 'האדמה' שהיא ברכה מבוררת יותר, שיש בה ביטוי לכך שמדובר בפרי.
(ד) כל מה שלמדנו שבמקום ספק מברכים 'שהכל' או 'האדמה', הוא רק במקום שאין את מי לשאול, או שזה ספק שלא הוכרע להלכה. אבל כאשר אפשר לשאול חכם, מה הברכה הראויה, אסור לברך מספק 'שהכל' או 'האדמה', אלא חובה לברר איזו ברכה צריך לברך (שועה"ר רב, כד; משנה ברורה רב, פד).
(ה) ככלל יש עדיפות לומר ברכה מיוחדת לכל סוג של מאכל, שכל סוג מאכל מעניק לאדם תועלת והנאה ייחודית, ואם יברך על כל הסוגים באופן אחיד וסתמי, לא יתן ביטוי לשפע הברכה שהשפיע ה' לעולם. ומנגד, אם יברך על אפרסק ברכה משלו ועל תפוז ברכה משלו, וכך על כל מין ומין, לא יעמוד על המגמה הכללית של הקב"ה בעולמו, אלא ישקע בתוך פרטי הפרטים שבעולם המגושם. על ידי תקנת הברכות לסוגים השונים של המאכלים, יש מצד אחד ביטוי להתפרטות של הברכה האלוקית ומצד שני ביטוי למגמה הכללית. ברכת 'שהכל' היא הברכה שנותרה כמייצגת את העניין הכללי. מצד אחד היא אינה מבוררת, ולכן מעלתה פחותה, וכל אימת שאפשר, צריך לברך ברכה מבוררת. אולם מצד שני היא מבטאת את הרעיון הכללי "שהכל נהיה בדברו". ודווקא בה ישנו דגש על המקור הרוחני של הבריאה, שעל ידי דיבור ברא הקב"ה את עולמו, שככל שנפגשים יותר עם הצד הכללי, האחדותי, שבבריאה – כך עומדים יותר על השורש הרוחני שלו.
וכתבו רבני צרפת ז״ל דכי היכי דאמרי׳ בפלפלין ובזנגבילא דיבשטא ולא כלום הה״נ כל כיוצא בהם שאין רגילין לאוכלם חיים אלא לערבן עם שאר דברים, אבל על האגוז שקורין מושקטא מברך בפה״ע ועל הקנה שקורין קניל״א נראה לברך בפה״א.
וכל אותן שידועין שהם פרי עץ מברך עליהם בפה״ע.
ושאינו פרי עץ מברך עליהם בפה״א.
ואותו שאינו ידוע ומברך עליו שהכל. וכן פר״ח ז״ל.
ועל הסוק״ר מברך בפה״א כמו שהוא בהלכות גדולות ע״כ לשונם ז״ל.
ולזה נוטה דעת הרב מורי נר״ו, אמנם הרמב״ם ז״ל כתב שעל הסוק״ר אינו מברך אלא
שהכל.
כָּל פְּרִי שֶׁהוּא מְסֻפָּק בּוֹ אִם הוּא פְּרִי הָעֵץ אוֹ פְּרִי הָאֲדָמָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרְרוֹ עַל פִּי הַסִּימָן שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ג, אוֹ פְּרִי הָעֵץ שֶׁמִּסְתַּפֵּק בּוֹ אִם הוּא עִקַּר הַפְּרִי אִם לָאו – יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה".
וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא – מְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְפָטְרוֹ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה – הוּא טוֹב יוֹתֵר, שֶׁאָז אֵין סָפֵק כְּלָל.
וְכָל זֶה בְּסָפֵק שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אַחַר שֶׁלָּמַד, אֲבָל מִי שֶׁלֹּא לָמַד – לֹא יֹאכַל בְּבִרְכַּת "שֶׁהַכֹּל", כִּי אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת הַכֹּל אֶלָּא בְּדִיעֲבַד וְלֹא לְכַתְּחִלָּה כְּשֶׁאֶפְשָׁר, וְזֶה אֶפְשָׁר לוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל חָכָם שֶׁיְּלַמְּדֶנּוּ הִלְכוֹת בְּרָכוֹת:
(כו) יברך שהכל. ומ"מ אם הוא דבר שיכול לפטרו תוך הסעודה עדיף טפי דאז אין ספק כלל עסי' קס"ח סי"ג:
רנב.
רבינו יונה ברכות לו, ב ד"ה וכתבו רבני צרפת. רא"ש שם. טור ורמ"א סי"ח. טור ושו"ע רס"י רו. וראה גם לקמן שם. לעיל ס"ט. וכ"ה בלוח ברה"נ ובסדר ברה"נ פ"א ה"ד.
רנד.
ברכות לה, א. רבינו יונה ברכות שם ד"ה מאי תקנתיה. מ"א ס"ק לו. וכ"ה בלוח ברה"נ ובסדר ברה"נ פ"א ה"ה. ושם: או בדיעבד אבל לכתחלה כו'.