Fraction of Grace
Bitter demons chase me
Every summer for three weeks
Plagues stalk me in the darkness
I fake a smile on my cheeks
Sit alone in the cellar
In a shroud of thin brown walls
Bouquet of waterlogged boxes
Through which I have to crawl
Come sit by me
Let me hold your hand
Share your heavy load
Pain I understand - 2x
I wondered if this was it
As I tumbled down the stairs
Found myself tangled at the bottom
With black eyes and gratitude prayers
BRIDGE
The vaguest of memories
We each have a magical bone
Indestructible, so death has no hold
Leave the laundry on the floor
I choose life, strike out of that place
My powdered feet are in slippers
And I limp with a fraction of grace
Come sit by me
Let me hold your hand
Share your heavy load
Pain I understand - 2x
© 2021 Shep Rosenman
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ (ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יהוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ (ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ (ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ (ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ (ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם׃ (ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ (ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ (ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ (י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ׃ (יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ׃ (יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ (יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ (יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ (טו) יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ (טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי׃
(1) O you who dwell in the shelter of the Most High and abide in the protection of Shaddai— (2) I say of Adonai, my refuge and stronghold, my God in whom I trust, (3) that God will save you from the fowler’s trap, from the destructive plague. (4) God will cover you with God’s pinions; you will find refuge under God’s wings; God’s fidelity is an encircling shield. (5) You need not fear the terror by night, or the arrow that flies by day, (6) the plague that stalks in the darkness, or the scourge that ravages at noon. (7) A thousand may fall at your left side, ten thousand at your right, but it shall not reach you. (8) You will see it with your eyes, you will witness the punishment of the wicked. (9) Because you took Adonai—my refuge, the Most High—as your haven, (10) no harm will befall you, no disease touch your tent. (11) For God will order God’s angels [messengers] to guard you wherever you go. (12) They will carry you in their hands lest you hurt your foot on a stone. (13) You will tread on cubs and vipers; you will trample lions and asps. (14) “Because he is devoted to Me I will deliver him; I will keep him safe, for he knows My name. (15) When he calls on Me, I will answer him; I will be with him in distress; I will rescue him and make him honored; (16) I will let him live to a ripe old age, and show him My salvation.”
(יב) וסכך עליו הקב"ה בכף ידו שלא ימות, שנאמר "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי", וכשעבר הסיר הקב"ה את כף ידו מעליו וראה אחורי השכינה, שנאמר "והסירותי את כפי [וראית את אחורי]", התחיל משה צועק בקול גדול ואמר "ה' ה' אל רחום וחנון".
(12) The Holy One, blessed be God, protected [SR: Hebrew root is the same as schach that covers your Sukkah] [Moshe] with the hollow of God’s hand that he should not die, as it is said, "And it shall come to pass, while my glory passeth by, that I will put thee in a cleft of the rock, and I will cover thee with my hand" (Ex. 33:22). When the Holy One, blessed be God, had passed by, God removed the hollow of God’s hand from him, and he saw the traces of the Shekhinah, as it is said, "And I will take away mine hand, and thou shalt see my back" (Ex. 33:28). Moses began to cry with a loud voice, and he said: "O Lord, O Lord, a God full of compassion and gracious …" (Ex. 34:6).
(יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃
(11) [Yaakov] encountered [struck] the place and slept there for the sun had set. And he took from the stones of the place and put under his head and lay down in that place.
(ד) . . . . ולמה נקרא שמו מקום אלא בכל מקום שהצדיקים שם הוא נמצא עמהם שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי.
(4) .... Why is the name of the Holy One, blessed be God, called Maḳom (place)? Because in every place where the righteous are, God is found with them there, as it is said, "In every place (Maḳom) where I record my name I will come to you, and bless you" (Ex. 20:21).
(ב) ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, הניח מחשבתו על זה הדבר. לכך כתיב מאבני, כי זה קאי על הירוס כנסת ישראל שנפרדו. וזה שכתוב ויחלום, רצה לומר שהתגבר יעקב אבינו מאוד במחשבתו על זה הדבר ההירוס הנ"ל מחמת שזה הדבר הוא גדול בכמות אף שלעיני בשר ודם נדמה שהגלות אינו אלא למטה בארציות...
כי אבר אחד יש באדם ששמו לוז והוא נסכי אשר מזה האבר נתהוה בנין אדם של כל הרמ"ח אברים וגם לעת התחיה יבנה כל הגוף מזה האבר, כי זה האבר אינו נרקב אם כן מדכל הגוף נבנה ממנו על כרחך יש באבר הזה כח וחיות של כל הרמ"ח אברים והוא כמו היולי
(2) .... When the Torah describes Yaakov as ויקח מאבני המקום, “he took from the stones of hamakom,” this describes Yaakov’s sharing G’d’s pain and wishing to be able to compensate G’d for this in same way. (Alluded to by the word ויפגע). The words מאבני המקום וישם מראשותיו, “from the stones of hamakom and he placed them under his head,” suggest how Yaakov tried to share G’d’s “pain” at what both He and His people would have to endure in exile.....
According to tradition (Bereshit Rabbah 69, discussed at length) the human body contains a bone known as לוז, which is indestructible, the angel of death having no power over it [Not necessarily a “bone” as we understand it, but possibly what we call a stem cell in our time. Ed.].....
(א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַהוּ בְּיוֹם כַּלּוֹת. לְשׁוֹן כַּלָּה, בְּיוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נִתְכַּלּוּ הַמַּזִּיקִין מִן הָעוֹלָם. עַד שֶׁלֹּא הוּקַם, הָיוּ הַמַּזִּיקִין מְצוּיִין בָּעוֹלָם. כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹלֶה בָּהָר, הָיָה אוֹמֵר הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן (תהלים צא, א), שֶׁיּוֹשֵׁב בְּסִתְרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא עֶלְיוֹן נוֹרָא. בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, שֶׁלָּן שָׁם מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם כְּמִנְיַן צֵל. אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, שֶׁהָיָה מַחְסִי וְנַעֲשָׂה לִי כְּחוֹמָה. אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּי בָּטַחְתָּ, חַיֶּיךָ אֲנִי עוֹמֵד לְךָ. כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מַהוּ מִפַּח יָקוּשׁ. מְצוּדָתוֹ שֶׁל דָּוִד שֶׁנִּתְפַּשׂ לֵיהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עוֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם (ש״א כג, כו). וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסוֹחֵרָה אֲמִתּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, צִנָּה אֲנִי נַעֲשֶׂה לוֹ וּלְכָל מִי שֶׁחוֹסֶה בַּתּוֹרָה. לֹא תִּירָא מִפַּחַד לַיְלָה, מִכָּאן שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין מִן הַמַּזִּיקִין. מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם, אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי, יֵשׁ מַזִּיק שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ כְּעוֹף וְקוֹשֵׁשׁ כְּחֵץ. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם, זֶה קֶטֶב מְרִירִי, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ, אֵין לוֹ חַיִּים בָּעוֹלָם, בֵּין אָדָם בֵּין בְּהֵמָה בֵּין חַיָּה. כֵּיצַד עָשׂוּי. רֹאשׁוֹ דּוֹמֶה לְעֵגֶל, וְקֶרֶן אַחַת יוֹצְאָה בְּתוֹךְ מִצְחוֹ, וְהוּא עָשׂוּי אַפְסִיִּין. וּמְרִירִי שׁוֹלֵט מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב, בַּצָּהֳרַיִם. לְפִיכָךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם. לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד. הֱוֵי, שֶׁעַד יוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ בָּהֶן מַזִּיקִין מְצוּיִים. וּבַיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נִתְכַּלּוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַה לִּי לִלְמֹד מִסֵּפֶר תְּהִלִּים. נִלְמַד מִמְּקוֹמוֹ, יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, מִכָּל דָּבָר רַע. אֵימָתַי, בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן.
(1) (Numb. 7:1:) “You shall not be afraid of any terror by night.” From here [we learn] that they were afraid of destructive demons. (Ibid., cont.:) “Nor of the arrow that flies by day.” R. Berekhyah the Priest Berabbi said, “There is a destructive demon (mazziq) that flies like a bird and shoots forth like an arrow.”97Deut. R. 6:6. (Vs. 6:) “Of the pestilence that walks in the darkness, of the plague that lays waste at noonday.” This is the plague demon, Meriri; for whoever sees him will not survive in the world . . . . And Meriri has dominion from the seventeenth of Tammuz (around July) to the ninth of Av (around August).98Lam. R. 1:3 (29). The first breach in the walls of Jerusalem was made on Tammuz 17, and the Temple was destroyed on Av 9, exactly three weeks later . . . .
(יט) הַעִידֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ׃
(19) I call heaven and earth to witness against you this day: I have put before you life and death, blessing and curse. Choose life—if you and your offspring would live
ואם תשאל ותאמר מאין לנו מן הכתוב שכל החכמות נכללות בתורה ונמשכות ויוצאות ממנה, הנה שלמה ע"ה באר זה בתוך רמזי דבריו והוא אמרו(שיר ד) נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון, המשיל התורה לכלה, וכמו שדרשו רז"ל (במדבר ז א) ויהי ביום כלת משה כלת כתיב ביום שנכנסה כלה לחופה, ודרשו עוד רבותינו ז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה, ולמדך שלמה המלך ע"ה בכתוב הזה שכל החכמות הנמשלות לנופת, כלן נוטפות משפתי הכלה, ומה שהמשילן לנופת, לפי שכל החכמות חוץ מחכמת תורתנו כלן יש בהם תערובת וסיג כנופת הזה שכולל הדבש ושעוה, אבל חכמת תורתנו הקדושה היא הדבש הגמור הנקי מן השעוה ומכל פסולת. זהו אמרו (שיר ד יא) דבש וחלב תחת לשונך שהדבש והחלב הם דברים זכים נקיים מאין סיג, וכן דוד המלך ע"ה המשיל תורתנו לכסף צרוף שאין בו סיג, הוא שאמר (תהילים י״ב:ז׳). אמרת יהוה אמרות טהורות כסף צרוף וגו' ולפי שיש בחכמות תורתנו הנקיה והזכה דברים נקיים ראויים להסתירם מפני זה אמר תחת לשונך כלומר חייב אתה להעלימם שלא תוציאם מפיך, כענין שכתוב (משלי יהוה:י״ז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, וכן דרשו רז"ל מאי ולמכסה עתיק (ישעיה כג יח) דברים שכסה עתיק יומין אל תגלם, ולקח לדוגמא אחת ממצות של תורה שהיא מן הדברים הראוים להסתירם והיא מצות ציצית, זהו (שיר ד יא) וריח שלמותיך כריח לבנון, וכבר ידעת כי ריח הוא זכרון הדבר, וכענין שכתוב בקרבנות (ויקרא ו׳:ח׳) אזכרתה ריח ניחוח, וכתיב בציצית (במדבר טו לט) וראיתם אותו וזכרתם, ואמר כי זכרון אותם המצות כזכרון לבנון, והלבנון היא החכמה אשר מצות ציצית רומזת אליה, ול"ב חוטין כנגד ל"ב נתיבות פליאות חכמה, והבן זה, וכבר בארו לנו רז"ל מעלת התורה ושלמותה והיאך היא כוללת העליונים והתחתונים, עד שהודיעונו שאלו נכתבה התורה כסדרה היה אדם יכול להחיות בה את המתים, שכן אמרו במדרש (תהילים ג׳:א׳) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו מאי דכתיב לא ידע אנוש ערכה (איוב כ״ח:י״ג) אמר ר"א לא נכתבו פרשיותיה של תורה על הסדר שאלמלי נכתבו על הסדר כל מי שהוא קורא בהן היה יכול להחיות את המתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלמו סדוריה של תורה ואע"פ שנתעלמו סדוריה של תורה גלוים הם לפני הקב"ה שנאמר (ישעיה מד ז) ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם ואותיות ואשר תבואנה יגידו למו ע"כ. ועתה שלא נכתבה כסדרה זוכה אדם בה לחיי העולם הבא, שכן אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ג׳:ט״ז) ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, קרא העולם הבא ימין כי שם הוא זוכה לאריכות הימים לנצח לפי שהוא עולם שכלו ארוך, וקרא העולם הזה שמאל, והזכיר על מעלתו עושר וכבוד כי כשם שהעושר והכבוד הכנה אל האדם בעולם הזה לקבל המושכלות כן העולם הזה הכנה לקנות בו חיי העולם הבא, ולמדך שלמה המלך ע"ה בכתוב זה כי העולם הבא יש בו אריכות ימים לעולמים והעולם הזה הכנה אליו. ודבר ידוע כי משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים כל מה שידע והשיג בשערי הבינה הכל ידע והשיג מן התורה בזמן ארבעים יו וארבעים לילה שעמד בהר, גם המלך שלמה ידוע ומפורסם שהיתה חכמתו רחבה מני ים והכתוב העיד עליו (מא ה) ויחכם מכל האדם ואין ספק כי מתוך התורה למד הכל, וחכמי האמת העידו על מעלתו הגדולה והנשאה שעלה אליה מתוך חכמת התורה, והוא שאמרו רז"ל שלמה מלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר (ד"ה א כט) וישב שלמה על כסא יהוה למלך.
Translation needs to be checked:
If you ask and say, "From where in Scripture do we know that all wisdom is included in the Torah and flows forth from it?", behold, Solomon, peace be upon him, explained this through his allusions, saying (Song of Songs 4:11): "Your lips drip nectar, my bride; honey and milk are under your tongue; and the fragrance of your garments is like the fragrance of Lebanon."
He compared the Torah to a bride, as our Sages interpreted (Numbers 7:1): "On the day that Moses finished" - it is written "kallat" (bride of) - on the day the bride entered the wedding canopy. Our Sages further interpreted: Do not read "heritage" (morasha) but "betrothed" (me'orasa).
King Solomon taught in this verse that all wisdoms, compared to nectar, drip from the lips of the bride. He compared them to nectar because all wisdoms outside our Torah contain mixture and dross, like nectar which includes honey and wax. But the wisdom of our holy Torah is pure honey, clean of wax and all impurity. This is what he meant by "honey and milk are under your tongue" - honey and milk are pure substances without dross.
Similarly, King David compared our Torah to refined silver without dross, as he said (Psalms 12:7): "The words of the LORD are pure words, like silver refined in a furnace." And because our pure and clear Torah wisdom contains things worthy of concealment, it says "under your tongue," meaning you must hide them and not utter them, as it is written (Proverbs 5:17): "Let them be yours alone, never shared with strangers."
Our Sages interpreted similarly: What is meant by "and for stately clothing" (Isaiah 23:18)? Things that the Ancient of Days covered, do not reveal. He took as an example one of the Torah's commandments that is fitting to conceal - the commandment of tzitzit (fringes). This is the meaning of "the fragrance of your garments is like the fragrance of Lebanon." You already know that fragrance represents remembrance, as it says regarding sacrifices (Leviticus 6:8): "A pleasing odor, a reminder," and it says regarding tzitzit (Numbers 15:39): "Look at it and recall." He said the remembrance of those commandments is like the remembrance of Lebanon. Lebanon represents the wisdom that the commandment of tzitzit alludes to, with its 32 threads corresponding to the 32 wondrous paths of wisdom. Understand this.
Our Sages have already explained to us the superiority and perfection of the Torah, and how it encompasses the upper and lower realms. They even informed us that if the Torah had been written in its proper order, one could use it to revive the dead.
