Facts and sources on the "10 Statements"
Size of The Text In The Luchos
ספר בית אלקים - שער היסודות - פרק שנים עשר
ומפני שחמשה דברות האחרונים הם קצרים הרבה מן הראשונים וישאר בלוח השני פנוי בהיותו שוה בשיעור לראשון, בין שיהיו כתובים החמשה פעם אחת בכל לוח או ב' פעמים או ד' או שמנה בכל לוח, נצטרך לומר כי היתה חקיקת וחריתת החמשה דברות האחרונים שבלוח השני גדולה מחקיקת וחריתת של לוח האחד חקיקה גסה מכילה בה' דברות האחרונים הקצרים כל השיעור שמכיל בדברות הראשונים הארוכים, כדי שיהיה נקרא ונראה יותר מה שהוזהרנו בינינו לבינינו, שיצר האדם רע מנעוריו לתאותם ממה שהוא בינינו לבינו ית' שאין היצד מקטרג עליו על כך
לא תחמד אשת רעך לגרום לו לגרשה ותשאנה. ואין לפרש שתגזלנה ממנו כמו וחמדו בתים וגזלו שהרי כבר הזהיר לא תנאף. לא תחמד, לא תחמד תרוייהו בלא וי״ו. חמש דברות ראשונות לא מבעיא קאמר לא מבעיא שתקבלני לאדון עליך אלא אפי׳ יראה אחרת עמי לא יהיה לך, ולא מבעיא לא יהיה לך אלא אפילו בשבועה לא תשא את שמו לשוא. ולא מבעיא לא תשא את שמו לשוא אלא אפילו שבת מאחר שנח בו צריך אתה לשמרו לשמו ולא מבעיא זכור את יום השבת אלא אפילו כבוד אב ואם דוגמא כבודי אני מזהירך. וחמש האחרונות כמו כן לא מבעיא קאמר לא מבעיא לא תרצח אלא אפי׳ ניאוף אני מזהירך ולא מבעיא ניאוף אלא אפי׳ גנבה אני מזהירך ולא מבעיא לא תגנוב אלא אפי׳ עדות שקר אני מזהירך ולא מבעיא לא תענה אלא אפילו חמוד אני מזהירך ולא מבעיא ביתו דאית ביה חסרון כיס אלא אפי׳ אשתו דלית בה חסרון כיס דאי בעי נסיב אחריתי בלי חסרון כיס אני מזהירך, ולא מבעיא אשתו אלא אפי׳ עבדו ולא מבעיא עבדו דדמיו יקרים אלא אפי׳ חמורו ולא מבעיא חמורו אלא אפי׳ כל אשר לרעך. יש ברוב הדברות שתי נגינות ללמד שבעצרת שהיא דוגמא מתן תורה, ומתרגמינן הדברות קורין כל דברת לא יהיה לך וכל דברת זכור בנגינות הגדולות לעשות כל אחת מהן פסוק אחד שכל אחד מהן דברה אחת לעצמה. ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הקטנות לעשות ד׳ פסוקים שהם ד׳ דברות. אבל בחודש שבט כשקורין בפרשת יתרו כשאר שבתות השנה קורין לא יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד׳ פסוקים, ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הגדולות לעשותן פסוק אחד לפי שלא מצינו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו ובשבועות דוקא כמו שפי׳ למעלה. גם בדברות אנכי ולא יהיה לך יש נגינה גדולה לעשותן שתיהן פסוק אחד לזכרון שבדבור אחד נאמרו, כיצד בתיבת אנכי פשטא ובתיבת אלהיך זקף קטן ובתיבת הוצאתיך תלישא ובתיבת מארץ מצרים קדמא ואזלא ובתיבת עבדים רביעי.
לא תחמוד אשת רעך, “Do not lust after your fellow man’s wife!” Do not scheme to how bring about her divorce so that you can marry her. The translation of lo tachmod cannot be that you shall not kidnap her are otherwise force her to sleep with you. This prohibition was already included in the prohibition to commit adultery. The first five commandments were all in the category of לא מבעיא, there being no question of their being necessary. The need to accept G-d as Israel’s Master hardly had to be spelled out. Neither did the commandment not to worship competing deities or the need not to swear an oath by any other deity, or to observe the Sabbath, seeing that G-d Himself had observed a Sabbath; nor was there a need to decree to honour one’s parents. Every gentile does so without having been ordered to do so by G-d. Even the last five of the Ten Commandments did not need to be legislated as universal disregard of either of these commandments results in complete anarchy and the destruction of the human race by itself. In most of the Ten Commandments we find two cantillation marks per word (as opposed to only one on a word.). The symbolism that is represented by that fact is a reminder that we have two versions of the Ten Commandments in the written Torah. When the Torah is read in public on the festival of Shavuot, which is the anniversary of the revelation on Mount Sinai, we read the second commandment לא יהיה לך as well as the whole commandment commencing with the word: זכור using the major cantillation marks in order that each one of them be understood as a single verse. The 6th9th commandments are read on that occasion by using the minor cantillation marks, in order to understand them as separate verses. The reason is that although we never find a verse that has only two words, in this instance the Rabbis decided to remind us that we are dealing here with separate commandments. When the Torah is read on an ordinary Sabbath in the month of Sh’vat, however, and the Ten Commandments are read as part of the portion known as Yitro, we read the entire Ten Commandments using the minor cantillation marks as a result of which we make four verses of each one of them. The reason why on Shavuot we read the first and second commandment with the major cantillation marks is to remind us that they were uttered by G-d as a single continuous verse. [The author had explained there that these two Commandments were heard by all of the people from G-d’s mouth without Moses acting as an interpreter. Ed.] [In the second version of the Ten Commandments where the 7thh10th commandments are linked to one another by the prefix letter ו, it is clear that they are to be treated as separate commandments each. Ed.][The author proceeds to spell this out in greater detail. Readers familiar with the significance of each cantillation mark will be able to check this themselves. Ed.]
. רבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה שנאמר עשרת הדברים ויתנם אלי. ור' שמעון בן יוחאי אומר כ' על לוח זה וכ' על לוח זה שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים. ור' סימאי אומר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה שנאמר מזה ומזה הם כתובים טטרוגא. וקשה עליך לצייר דבר זה. ותו במאי פליגי. ותו דרובם מביאין ראיה לסברתם מפסוק אחד. ותו כיון שנכתבו עשרת הדברים למה שינה וישלש וירבע לר' סימאי. וכתבת שעמדת על מה שכתב בזה הספר עין יעקב ולא נתישב אצלך ורצית לדעת דעתי:
תשובה איברא שמאמר זה קשה ומה שביאר בו עין יעקב הוא קשה ממנו ומפני שאין משיבין את הארי אחר
ולענין כמה שטות היו ראיתי בתרגום שיר השירים על פסוק לחייו כערוגת הבושם תרין לוחי אבנין דיהיב לעמיה כתיבין בעשר שיטין. ומסתברא לי שכל דבור ודבור היה שטה בפני עצמה ואע"פ שאחד מהדברות ארוך הרבה ואחד קצר. לא קשיא שהרי כתבנו שהיה הכל ממולא בדקדוקיה ואותיותיה של תורה ממולאים כתרשיש כימא רבא וכשהיה ר"ל מגיע לפסוק זה אומר יפה למדנו חנניה בן אחי יהושע כגלי ימא מה גלי הים בין גל גדול לגל גדול כמה גלים קטנים כך בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה וכו' הא למדת כי הדברות היו אותיות גדולות והפנוים היו קטנות דקות ובה מפורש כל דקדוקי התורה ומ"מ עשרה שטות היה לכל דבור שטה כדי שיהיה כל דבור לעצמו והלוח מחבר אותם ואתה תעריך דברינו אלה עם דברי זולתנו ותכיר האמת והוא יעמידנו על אמיתת ידיעת שמו אמן ועם מה שכתבתי יתיישב לך החילוקים והשנויים שיש בין דברות ראשונות לדברות אחרונות ואע"פ שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאין הכתוב מקפיד אלא לשמור הענין לא הלשון אין דעתי נוחה בזה כ"ש כי לדעת הרמב"ם ז"ל שמנה לא תחמוד ולא תתאוה לשני לאוין א"כ גם בענין יש חילוק שהרי בדברות הראשונות לא הוזכר לאו דלא (תחמוד) [תתאוה] ובאחרונות הוזכר אבל האמת הוא כי הכל היה כתוב בלוחות הראשונות ובמשנה תורה שינה בקצת דברים דרך אחר ודוק ותשכח. והנלע"ד כתבתי: