Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org
(וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם... בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ והיהודיים [וְהַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הפרוזים [הַפְּרָזִ֗ים] הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁל֥וֹחַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ (פ) וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃ לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים:... קִיְּמ֣וּ וקבל [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר...
And the remainder of Jews who were in the provinces of the king gathered [for war] and stood up for their lives and rested from their enemies…on the fourteenth of [Adar], and made it a day of feasting and rejoicing: And the Jews who were in Shushan gathered [for war] on the thirteenth and fourteenth of [Adar] and rested on the fifteenth, and made it a day of feasting and rejoicing. For this reason, the unwalled Jews who live in the unwalled cities make the fourteenth day of the month of Adar rejoicing and feasting and a Yom Tov and mishlo’ach manot from a man to his fellow. Mordechai wrote these things and sent letters to all the Jewish people that were in all the provinces of King Achashverosh – near and far, to establish for them to make the fourteenth day of the month of Adar and the fifteenth day, each and every year, as the days that the Jewish people had respite from their enemies, and the month that was reversed for them from misery to joy and from mourning to festival; to make them days of feasting and joy and sending portions from man to his fellow, and gifts to the destitute.
...והתני רב יוסף שמחה ומשתה וי"ט שמחה מלמד שאסורים בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית מלאכה... רבה בריה דרבא אמר... הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב (אסתר ט, יט) שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב (שם, כב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב... ואיבעית אימא לעולם נהוג...
Did not Rav Yosef teach: “joy and feasting and holiday,” “joy” – teaches that it is forbidden to eulogize [on those days], “feasting” – teaches that fasting is forbidden, and “holiday” – teaches that performing labor is forbidden!… Rabba the son of Rava said:…Eulogy and fasting – they accepted upon themselves, [a prohibition on] labor they did not accept upon themselves. For it was first written “joy and feasting and holiday,” and at the end it was written “to make them days of feasting and joy,” but “holiday” is not written…And if you want, say: it is certainly the custom [not to perform labor]…
פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין (והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות)... הגה ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים (ת"ה סי' קי"ב):
Performing labor is permitted on Purim. In a place where the custom is not to perform labor, one should not perform it. (And nowadays, the custom in every place is not to perform it)… Rema: It is permissible to perform any mitzva labor, such as writing halachic rulings, and it is also permissible to perform even full-fledged labors as needed for Purim
ומתנות לאביונים: תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם
The mishna mentions: And gifts distributed to the poor. Rav Yosef taught a baraita that the verse states: “And of sending portions one to another” (Esther 9:22), indicating two portions to one person. The verse continues: “And gifts to the poor” (Esther 9:22), indicating two gifts to two people.
(י) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת ה' הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
(10) He further said to them, “Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord. Do not be sad, for your rejoicing in the LORD is the source of your strength.”
...להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרי' ומפורדים במחלוקת לכן תקנו משלוח מנות...
[The purpose of mishlo’ach manot is] to increase peace and friendship, the opposite of the habit of the enemy [Haman] who said [the Jewish people are] “scattered and separated,” meaning that instead of being one nation, they are scattered and separated in disagreements. Therefore, they established mishlo’ach manot.
...עוד נראה לי דבזה אינו די בכזית או ברביעית, דבעינן מנה יפה. דזהו לשון "מנות", כעניין חתיכה הראוי להתכבד, שיהא דבר חשוב. ואלו ששולחין חתיכות קטנות – לא יצאו ידי חובתן...
It also seems to me that with this (mIshlo’ach manot) it is not sufficient to send a ka-zayit [of food] or revi’it [of drink], for it needs to be a proper portion, as this is the meaning of “manot,” such as a piece of meat that is fitting to be served, it should be something important. And those that send small pieces have not fulfilled their obligation.
(יד) וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃
(14) You shall rejoice in your festival, with your son and daughter, your male and female slave, the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow in your communities.
...ואין מדקדקין אם הוא עני וראוי ליתן לו שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא אלא מדין שמחה...
...We do not investigate whether he is poor and it is fitting to give him, for this giving does not stem from the laws of charity alone, but rather from the laws of rejoicing…
מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים...
It is better for a person to give more gifts to the destitute than to have more of his feast and sending more portions to his fellows. For there is no great and glorious rejoicing except to bring rejoicing to the heart of the poor and the orphans and the widows and the converts...
Avital Chizhik-Goldschmidt, 'Since When Have $500 Mishlo'ach Manot Baskets Become Normal,' The Forward
While the story of Esther begins with opulence — the gilded Persian palace, the tapestries, the golden vessels and flowing wine — the story ends on an entirely different note, a reminder to give matanot l’evyonim, gifts to the poor — that is, charity. The story of Esther and Mordechai is one that serves as a reminder to who we truly are: Not the drunken revelers of ancient Persia, but a people charged with altruism, with caring for those with less.
אביטל צ'יזיק־גולדשמידט, "ממתי משלוחי מנות שעולים 500$ הפכו לנורמלים", The Forward
בעוד שסיפור מגילת אסתר מתחיל בשפע – הארמון הפרסי מצופה הזהב, השטיחים, כלי הזהב והיין ללא הגבלה – הוא מסתיים בנימה אחרת לגמרי, בתזכורת לתת מתנות לאביונים. כלומר, צדקה. סיפורם של מרדכי ואסתר מהווה תזכורת למי שאנחנו באמת: איננו ההוללים השיכורים בפרס העתיקה, כי אם עם מלא באלטרואיזם, בדאגה למי שידו אינה משגת.
ואריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס
Rabbi Yehoshua ben Levi said: Women are obligated in megilla reading since they, indeed/too, were part of that miracle.
...כתב מהר"י ברין... דאשה חייבת בשלוח מנות ומתנות לאביונים כמו שחייבת במקרא מגילה...
Mahari Brin wrote…that a woman is obligated in mishlo’ach manot and matanot la-evyonim like she is obligated in megilla reading…
הגה... ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש.
A woman is obligated in matanot la-evyonim and mishlo’ach manot like a man.
פרי חדש או”ח תרצה:ד
אין דין זה מחוור, ד”איש” כתיב ולא אשה, ומנין לו זה?
Peri Chadash OC 695:4
This law is unclear, for “ish” [man] is written, and not woman. Whence does he [Rema] learn this?
שאלת יעבץ קכ
ול”נ [=ולי נראה] שהוא דין אמת וישר. ואטו כל היכא דכתיב איש להוציא את האשה…ותו הא כתיב הכא קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ואשה בכלל. בלי ספק כמו כל היכא דכתיב זרע דזכרים ונקבות במשמע…
She'elat Ya'avetz 120
To me it seems that this is a true and straight law. Should it be that everywhere that “ish” is written it is to exclude the woman?…Furthermore, here it is written that the “Jews enacted and accepted [the laws] upon themselves and upon their progeny” and a woman is included without a doubt as everywhere that “zera” [progeny] is written, for it connotes males and females…
שו”ת שבות יעקב חלק א סימן מא
… דודאי גם נשים היו באותו נס דמהאי טעמא נשים מחויבים במקרא מגלה וגם אצל משלוח מנות כתיב קבלו עליהם היהודים גם הנשים בכלל ומה שמקשה הא כתיב משלוח מנות איש לרעהו דמשמע איש ולא אשה לק”מ [=לא קשיא מידי] דהא איתא בפ”ק [=בפרק קמא] דקדושין דף ל’ ע”ב תנו רבנן איש אמו ואביו תראו איש אין לי אלא איש אשה מניין כשהו[א] אומ[ר] תיראו הרי כאן שנים א”כ [=אם כן] מה ת”ל [=תלמוד לומר] איש איש ספק ביד לעשות אשה אין ספק בידה לעשות…וא”כ ה”ה [=ואם כן הוא הדין] כאן אף דאשה ג”כ [=גם כן] חייבת במשלוח מנות מ”מ [=מכל מקום] כתיב איש לפי שספק בידו לעשות משא”כ [=משאין כן] האשה ובהכי ניחא דגבי מתנות כתיב סתמא ולא כתיב איש משום דמקבלין צדקה מן הנשים…
Responsa Shevut Ya'akov I:41
…For certainly women were also part of that miracle, for this is the reason they [women] are obligated in reading the megilla. Furthermore, regarding mishlo’ach manot it is written “the Jews accepted it upon themselves” and women are also included. The difficulty that is raised, – that it is written “mishlo’ach manot from a man to his fellow,” which implies a man and not a woman – is not difficult at all. For it is taught in the first chapter of Kiddushin(30b) that our rabbis taught “A man [ish] should have awe (tira’u) for his mother and his father” (Vayikra 19:3). I learn here only a man, whence is a woman obligated? When it says “they will have awe (tira’u),” that refers to both of them [a man and a woman]. If so, what does the word “ish” come to teach us? A man has the capacity to do it and a woman does not have the capacity to do it…If so, that is also the logic here. Even though a woman also is obligated in mishlo’ach manot, it is still written “ish” because he has the capacity to do it, which is not so for the woman. Thus, it makes sense that regarding matanot la-evyonim it is written unspecified and “ish” is not written, because we accept tzedaka from women…
(יד) ואשה חייבת. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דדוקא באלמנה אבל אשה שיש לה בעל בעל' משלח בשבילה לכמה בני אדם ומ"מ יש להחמיר:
I have not seen that people are careful about this, and perhaps this specifically refers to a widow. But if a woman has a husband, her husband sends to a number of people on her behalf. And in any event, one should be stringent [and women should perform these mitzvot].
...וכל הנשים חייבות בשילוח מנות ובמתנות לאביונים, ואפילו יש לה בעל – אינה נפטרת בשל בעל, דזהו מצוה דרמי עליה (עיין מגן אברהם סעיף קטן יד, ונשי דידן נזהרות ושולחין מנות)...
All women are obligated in mishlo’ach manot and matanot la-evyonim, and even if she has a husband she is not exempt through her husband’s, for this is a mitzva that is incumbent upon her [individually]. (See Magen Avraham, and our women are scrupulous and send portions.)
...ובמצוה זו גם נשים חייבות, דבכל מצות פורים חייבות נשים כאנשים. ויראה לי דאיש ואשתו – שניהם יוצאים בשני מתנות, דכגוף אחד הם. אבל בנו ובתו הסמוכים על שולחנו – חייבים ליתן בפני עצמם...
Women are also included in this mitzva (of matanot la-evyonim), as women have the same obligation as men in all mitzvot of Purim. And it seems to me that a man and his wife both fulfil their obligation with the same two gifts, as they are like one entity (ishto k’gufo – lit. his wife is like his own body). But the son and the daughter that he provides for (lit. eat at his table) – are obligated to give themselves.
...ומה טוב שישלח מתנות לאביונים על ידי בניו ובנותיו הקטנים כדי לחנכן במצות. וזכור אני כשהייתי קטן היה אבי ע"ה משלח על ידי לאיזה עניים ולא שלח על ידי משרת כדי לחנך אותי במצוה והכל בשמחה ובטוב לבב ובצינעא שלא יבוש העני...
It is proper to send matanot la-evyonim through one’s young sons and daughters to educate them in mitzvot. I remember when I was young my father, a”h, would send me, and not a servant, to the poor, to teach me the mitzva. And everything was done with joy and a happy heart and modesty, so as not to embarrass the poor person.
רב דוד אועירבאך, הליכות ביתה כד הערה נה
ומדודי הגרש”ז [=הגאון רב שלמה זלמן] שליט”א שמעתי, דכוונת המג”א [=המגן אברהם] שהבעל יאמר לאשתו שהמשלוח מנות הוא משניהם, ויש להקפיד לפ”ז [=לפי זה] שיהי[ה] של ב’ מנות לכל אחד…
Rav David Auerbach, Halichot Beitah 24, fn. 55
From my uncle Rav Shlomo Zalman Auerbach I heard that the intention of Magen Avraham is for the husband to say to his wife that this mishlo’ach manot is from both of them, and according to this one should take care that there be two portions for each of them [four total, two each for husband and wife]
הגה... ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין אבל במתנות לאביונים אין לחוש:
…A woman should send to a woman and a man to a man, but not the opposite, that the man not come to send to a widow and bring about a situation of possible Kiddushin, but regarding matanot la-evyonim there is no concern.
שו”ת בצל החכמה ה:נא
ואפשר דבמקום קיום מצות משלוח מנות לא גזרו לאסור מאיש לאשה, גם כי בלא”ה [=בלאו הכי] אין העולם נזהר משאילת שלום לאשה, דסומכין על אידך דשמואל שאמר הכל לשם שמים ופסקו הרמ”א (אה”ע סי’ כ”א סעי’ ד’) … ומכש”כ [=ומכל שכן] במקום מצוה דמשלוח מנות…
Responsa Be-tzel Ha-chochma 5:52
Perhaps in the case of fulfilling the mitzva of mishlo’ach manot they did not decree a prohibition from a man to a woman, for even without this people not careful about men greeting women, for we rely on the other statement of Shemuel who said that everything [of this sort can be permitted if] it is for the sake of Heaven, and Rema ruled accordingly. How much more so in the case of the mitzva of mishlo’ach manot.
רב דוד אועירבאך, הליכות ביתה כד הערה נה
…גם כשהאיש שולח מנות בשביל אשתו לאיש אחר אין כאן חששא דחיבה כיון שזה ממשפחה למשפחה…
Rav David Auerbach, Halichot Beitah 24, fn. 54
…Even when a man sends manot on his wife’s behalf to another man there is no concern here of [excess] affection, since this is [actually] from family to family…
רב משה הררי, מקראי קודש פרק יא הערה ט
בס”ד נלע”ד [=בסייעתא דשמיא נראה לפי עניות דעתי] שיש ענין להרבות במשלוחי מנות במספר ובכמות לאותם אנשים שציערם במשך השנה או התקוטט עמם, וזאת כדי להרבות אהבה ביניהם ולהחזיר השלום. ועל ידי כך יהא פורים ככיפורים – שמכפר על העבירות שבין אדם לחבירו, ויהיו ישראל אגודה אחת ולא עם מפוזר ומפורד ח”ו.
Rav Moshe Harari, Mikra'ei Kodesh Chapter 11 note 9
In my humble opinion it is appropriate to increase the number and quantity of mishlo’ach manot for those people whom one has hurt or quarreled with in the past year, in order to increase love between them and restore peace. And through this, Purim can become like [Yom] Kippurim (the Day of Atonement) – atoning for sins between man and his fellow, and Israel will be one unit and not, Heaven forbid, [as Haman says in the megilla] a “nation scattered and dispersed.”
...וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לַעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה אֶלָּא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ...
When one eats and drinks, one must feed the convert, the orphan, and the widow along with the rest of the unfortunate poor, but one who locks the doors of his courtyard and eats and drinks, he and his children and his wife, and does not feed and give drink to the poor and embittered, this is not the rejoicing of a mitzva but rejoicing of his belly…
(טו) כֵּיצַד חוֹבַת סְעֵדָּה זוֹ. שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעֵדָּה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ. וְשׁוֹתֶה יַיִן עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּתוֹ.
What is the requirement of this feast? To eat meat and make a nice feast according to one’s means. And one should drink wine until he is drunk and falls asleep due to his drunkenness.
אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה שחטיה לרבי זירא למחר בעי רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא
A person is obligated to become intoxicated on Purim until he does not know the difference [between] cursed is Haman and blessed is Mordechai. Rabba and Rabbi Zeira had the Purim meal together, they got drunk. Rabba arose and slaughtered Rabbi Zeira. The next day he prayed and revived him. The next year he said to him, ‘Come and let us have the Purim meal together.’ He said to him, ‘Miracles do not happen all the time.’
חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי: הגה וי"א דא"צ להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל) ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים...
A person is obligated to become intoxicated on Purim until he cannot distinguish [between] “cursed is Haman” and “blessed is Mordechai.” Rema: There are those who say that one does not need to become so intoxicated, but one should drink more than usual and sleep, and when one is asleep one cannot distinguish [between] “cursed is Haman” and “blessed is Mordechai.” Whether one [drinks] a lot or a little, he should do so for the sake of Heaven.
(א) חייב איניש וכו' - וא"ת האיך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות השיכרות למכשול גדול וי"ל מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו ע"י משתה כי בתחלה נטרדה ושתי ע"י משתה ובאה אסתר וכן ענין המן ומפלתו היה ע"י משתה ולכן חייבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין. ומ"מ כ"ז למצוה ולא לעכב [א"ר]:
If you would say: How did the sages obligate what the Torah and Prophets describe in multiple places as a great stumbling block? And it seems that because all the miracles that were done for Israel in the time of Achashverosh were through a drinking-feast (mishteh) – in the beginning Vashti was overthrown through a drinking-feast and Esther was introduced, and with the entire matter of Haman and his downfall was through drinking-feasts, therefore the sages obligated that one get drunk so that the great miracle is remembered through drinking wine. And in any event, this is meant to be a mitzva, and not an absolute requirement.
וחמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות כנט"י וברכה וברהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיה לשם שמים:
Nevertheless, if one knows that he will come to disregard one of the mitzvot, like washing hands or berachot or birkat ha-mazon, or that he will not pray mincha or ma’ariv, or that he will behave with frivolity, it is best not to get drunk, and all his deeds should be for the sake of heaven.
אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב
Rava said: A se’udat Purim that one has eaten at night, he did not discharge his obligation. What is the reason? “Days of feasting and rejoicing” is written.
שו”ת קנה בשם יורה דעה קב
דיש חיוב לאכול בשר בפורים כמו ביו”ט [=בויום טוב], ומוכח מדברי הפוסקים דנשים חייבות בכל המצות בפורים כמו האנשים …וה”ה [=והוא הדין] סעודת פורים דמשלוח מנות וסעודת פורים דבר אחד הוא… בשבת ויו”ט [=ויום טוב] המנהג שהנשים אוכלים בשר ביום לכתן לטבילה פשוט דה”ה [=דהוא הדין] בפורים….
Responsa Kenei Bosem YD 102
For there is an obligation to eat meat on Purim as on Yom Tov, and it is proven from the words of the halachic authorities that women are obligated in all the mitzvot of Purim like men…and this is the law for se’udat Purim, for se’udat Purim and mishlo’ach manot are a single entity….On Shabbat and Yom Tov, the custom is for women to eat meat on the day they will go to immerse, it is clear that this is also the law for Purim…
אין פוסקין יינות לאשה... רגילה שאני... אמר אביי הכי קאמר רגילה בפני בעלה שני כוסות שלא בפני בעלה נותנין לה כוס אחד אינה רגילה בפני בעלה אלא כוס אחד שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל עיקר...
Wines are not allotted to a woman [as part of the husband’s requirement to provide food for his wife]… A woman who is accustomed to drinking is different… Abbaye said: This is what he meant: One who is accustomed to drinking, in her husband’s presence we give her two cups, when she is not in her husband’s presence – one cup. One who is not accustomed to drinking, in her husband’s presence – only one cup, when she is not in her husband’s presence we do not give her anything …
רב משה שטרנבוך מועדים וזמנים חלק א סימן קצ סעודת פורים
ונראה ברור דאף נשים חייבין בכל מצוות היום אינן חייבין בהמצוה להשתכר בפורים עד דלא ידע שאין דרך נשים בשכרות, ואדרבה להו אסור חמור שאינו נהוג אצלן גם במשתה ועלולים לבוא לעבירות חמורות… רק אילולא הפוסקים אמינא בזה טעם נכון למה אין אנו נזהרין לקיים מצות חז”ל להשתכר בפורים….
Rav Moshe Sternbuch, Moadim U-zmanim 190
It seems clear that, even though women are obligated in all the mitzvot of the day, they are not obligated to get drunk on Purim ad de-lo yada (until one cannot distinguish), for it is not the way of women to get drunk. On the contrary, it is a severe prohibition, for they are not accustomed [to get drunk] even at a feast, and they may come to severe transgressions. And if it weren’t for the halachic authorities [that say otherwise] I would say that this is a good reason why we [men] are not scrupulous to keep this rabbinic mitzva to get drunk on Purim..
(א) מצוות השמחה והחסד / המשך הלכות השתייה
(ב) גם לנשים יש מצווה להרבות בשתיית יין המשמח, אלא שעליהן להיזהר משיכרות, שהשיכרות גנאי לנשים יותר מלגברים...
(1) The Mitzvot of Joy and Kindness / Laws of Drinking
There is also a mitzva for women to increase drinking wine which causes rejoicing, but they [women] should be careful about getting drunk, for drunkenness is more disgraceful for women than for men...