תקציר הסיפור
אברהם נדרש להגיע להר המוריה ולהעלות את בנו יצחק לעולה. אברהם מציית לצו האל באדיקות ואולי אף באדישות ויוצא דרך. הדיאלוג שמתנהל בדרך בין אברהם ליצחק מלמד שיצחק חושש ולא מבין לאן פניהם ומי עתיד להיות הקורבן. ברגע האחרון מתערב מלאך האל ועוצר את אברהם מלהקריב את יצחק, אברהם מקריב איל במקומו של יצחק בנו. אלוהים מעניק לאברהם ברכות בזכות עמידתו בניסיון ואנחנו הקוראים נותרים עם השאלה האם באמת עמד אברהם בניסיון? האם לא היה צריך להתווכח עם אלוהים? האם הפגין גם אמונה אך גם הלך כנגד המוסר?
אברהם נדרש להגיע להר המוריה ולהעלות את בנו יצחק לעולה. אברהם מציית לצו האל באדיקות ואולי אף באדישות ויוצא דרך. הדיאלוג שמתנהל בדרך בין אברהם ליצחק מלמד שיצחק חושש ולא מבין לאן פניהם ומי עתיד להיות הקורבן. ברגע האחרון מתערב מלאך האל ועוצר את אברהם מלהקריב את יצחק, אברהם מקריב איל במקומו של יצחק בנו. אלוהים מעניק לאברהם ברכות בזכות עמידתו בניסיון ואנחנו הקוראים נותרים עם השאלה האם באמת עמד אברהם בניסיון? האם לא היה צריך להתווכח עם אלוהים? האם הפגין גם אמונה אך גם הלך כנגד המוסר?
(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ (ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃
(1) Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” (2) And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.” (3) So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham looked up and saw the place from afar. (5) Then Abraham said to his servants, “You stay here with the ass. The boy and I will go up there; we will worship and we will return to you.” (6) Abraham took the wood for the burnt offering and put it on his son Isaac. He himself took the firestone and the knife; and the two walked off together. (7) Then Isaac said to his father Abraham, “Father!” And he answered, “Yes, my son.” And he said, “Here are the firestone and the wood; but where is the sheep for the burnt offering?” (8) And Abraham said, “God will see to the sheep for His burnt offering, my son.” And the two of them walked on together. (9) They arrived at the place of which God had told him. Abraham built an altar there; he laid out the wood; he bound his son Isaac; he laid him on the altar, on top of the wood. (10) And Abraham picked up the knife to slay his son. (11) Then an angel of the LORD called to him from heaven: “Abraham! Abraham!” And he answered, “Here I am.” (12) And he said, “Do not raise your hand against the boy, or do anything to him. For now I know that you fear God, since you have not withheld your son, your favored one, from Me.” (13) When Abraham looked up, his eye fell upon a ram, caught in the thicket by its horns. So Abraham went and took the ram and offered it up as a burnt offering in place of his son. (14) And Abraham named that site Adonai-yireh, whence the present saying, “On the mount of the LORD there is vision.” (15) The angel of the LORD called to Abraham a second time from heaven, (16) and said, “By Myself I swear, the LORD declares: Because you have done this and have not withheld your son, your favored one, (17) I will bestow My blessing upon you and make your descendants as numerous as the stars of heaven and the sands on the seashore; and your descendants shall seize the gates of their foes. (18) All the nations of the earth shall bless themselves by your descendants, because you have obeyed My command.” (19) Abraham then returned to his servants, and they departed together for Beer-sheba; and Abraham stayed in Beer-sheba. (20) Some time later, Abraham was told, “Milcah too has borne children to your brother Nahor: (21) Uz the first-born, and Buz his brother, and Kemuel the father of Aram; (22) and Chesed, Hazo, Pildash, Jidlaph, and Bethuel”— (23) Bethuel being the father of Rebekah. These eight Milcah bore to Nahor, Abraham’s brother. (24) And his concubine, whose name was Reumah, also bore children: Tebah, Gaham, Tahash, and Maacah.
- ויהי אחר הדברים האלה - בפרק כ"א מסופר על הולדת יצחק ועל גירוש ישמעאל והגר.
- פס' א': נסה – יש כאן מימד אירוני וטראגי כאשר הקוראים יודעים שמדובר בניסיון, אברהם לא.. ניסיון במקרא הוא מבחן באמצעותו בודק האל את אמונתו של האדם.
דברי אברהם "הנני" - הבעת מסירות, אני כאן, מוכן להיענות לכל בקשותיך.
הנני תופיע בהמשך גם בדברי אברהם ליצחק בנו, כלומר היא מבטאת גם קונפליקט פנימי שאברהם נמצא בו האם להיות נאמן לאלוהים או לבנו. - פס' ב': שימו לב להדרגתיות המלמדת על הויתור הגדול שאברהם צריך לעשות. דימיון לבראשית י"ב: גם באמצעות הביטוי "לך לך", גם בזכות ההדרגתיות.
השוני: בפרק י"ב אברהם מתנתק מעברו ואילו כאן מעתידו.
מדגיש את הניסיון הנוסף והמשמעותי שאברהם מתנסה בו ע"י האל.
ארץ המוריה - ע"פ דברי הימים ב' המקום בו נבנה בית המקדש.
עלה – קורבן הנשרף כליל. - פס' ג': נעריו = עבדיו.
ריבוי הפעלים מלמד (שוב כמו בפרקים קודמים) על הזריזות, ללא פקפוק ובנחישות.
(ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃ (ה) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃ (ו) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ (ז) וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃ (ח) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃
בכחול - יצחק, בסגול - אברהם
(1) Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” (2) And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.” (3) So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham looked up and saw the place from afar. (5) Then Abraham said to his servants, “You stay here with the ass. The boy and I will go up there; we will worship and we will return to you.” (6) Abraham took the wood for the burnt offering and put it on his son Isaac. He himself took the firestone and the knife; and the two walked off together. (7) Then Isaac said to his father Abraham, “Father!” And he answered, “Yes, my son.” And he said, “Here are the firestone and the wood; but where is the sheep for the burnt offering?” (8) And Abraham said, “God will see to the sheep for His burnt offering, my son.” And the two of them walked on together. (9) They arrived at the place of which God had told him. Abraham built an altar there; he laid out the wood; he bound his son Isaac; he laid him on the altar, on top of the wood. (10) And Abraham picked up the knife to slay his son. (11) Then an angel of the LORD called to him from heaven: “Abraham! Abraham!” And he answered, “Here I am.” (12) And he said, “Do not raise your hand against the boy, or do anything to him. For now I know that you fear God, since you have not withheld your son, your favored one, from Me.” (13) When Abraham looked up, his eye fell upon a ram, caught in the thicket by its horns. So Abraham went and took the ram and offered it up as a burnt offering in place of his son. (14) And Abraham named that site Adonai-yireh, whence the present saying, “On the mount of the LORD there is vision.” (15) The angel of the LORD called to Abraham a second time from heaven, (16) and said, “By Myself I swear, the LORD declares: Because you have done this and have not withheld your son, your favored one, (17) I will bestow My blessing upon you and make your descendants as numerous as the stars of heaven and the sands on the seashore; and your descendants shall seize the gates of their foes. (18) All the nations of the earth shall bless themselves by your descendants, because you have obeyed My command.” (19) Abraham then returned to his servants, and they departed together for Beer-sheba; and Abraham stayed in Beer-sheba. (20) Some time later, Abraham was told, “Milcah too has borne children to your brother Nahor: (21) Uz the first-born, and Buz his brother, and Kemuel the father of Aram; (22) and Chesed, Hazo, Pildash, Jidlaph, and Bethuel”— (23) Bethuel being the father of Rebekah. These eight Milcah bore to Nahor, Abraham’s brother. (24) And his concubine, whose name was Reumah, also bore children: Tebah, Gaham, Tahash, and Maacah.
(ב) ונשובה. נִתְנַבֵּא שֶׁיָּשׁוּבוּ שְׁנֵיהֶם:
עם איזה קושי מתמודד רש"י וכיצד פותר אותו? (כדי לראות התשובה סמנו את הקטע השחור)
נשובה ברבים והרי אברהם יודע שהוא יחזור לבד. רש"י טוען שאברהם קיווה שבסופו של דבר יחזור ביחד עם יצחק.
(1) עד כה YONDER — meaning a short distance: to the place in front of us. The Midrashic explanation (based upon the meaning of כה “thus”) is: I will see where will be (i.e. what will happen to) the promise which God made to me, (Genesis 15:5) “Thus (כה) shall thy seed be” (Genesis Rabbah 56:2). (2) ונשובה AND WE WILL COME BACK — He prophesied that they would both return (Midrash Tanchuma, Vayera 22).
- פס' ד': ביום השלישי- ללמדנו שאין כאן החלטה פזיזה ומהירה.
- פס' ו': מאכלת- סכין המכשירה לאכילה, משתמשים בה לשחיטת בהמות שרוצים לאכול את בשרן. שימו לב שאת החפצים המסוכנים לוקח אברהם איתו, בכל זאת דאגתו הרבה היא לבנו.
- פס' ז': הדיאלוג בין אברהם ליצחק מורכב ולא פשוט. אברהם משתמש שוב ב"הנני", הפעם לבנו. מוכיח את אהבתו ומסירותו כפי שהיה כלפי האל בפס'1. השה – הבהמה המיועדת להקרבה.
שימו לב לכינויים אב ובן שחוזרים בדיאלוג, מדגישים את הקשר הרגשי העמוק ביניהם וגם הטרגדיה העתידה להתרחש כאן. - פס' ח': וילכו שניהם יחדיו – חזרה על הביטוי גם בפסוק ו' שם ההליכה היא פיזית ואילו כאן אפשר לתאר אותה כהליכה רוחנית אל עבר הטרגדיה.
(ט) וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃ (י) וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ׃ (יא) וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (יב) וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָּה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
(1) Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” (2) And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.” (3) So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham looked up and saw the place from afar. (5) Then Abraham said to his servants, “You stay here with the ass. The boy and I will go up there; we will worship and we will return to you.” (6) Abraham took the wood for the burnt offering and put it on his son Isaac. He himself took the firestone and the knife; and the two walked off together. (7) Then Isaac said to his father Abraham, “Father!” And he answered, “Yes, my son.” And he said, “Here are the firestone and the wood; but where is the sheep for the burnt offering?” (8) And Abraham said, “God will see to the sheep for His burnt offering, my son.” And the two of them walked on together. (9) They arrived at the place of which God had told him. Abraham built an altar there; he laid out the wood; he bound his son Isaac; he laid him on the altar, on top of the wood. (10) And Abraham picked up the knife to slay his son. (11) Then an angel of the LORD called to him from heaven: “Abraham! Abraham!” And he answered, “Here I am.” (12) And he said, “Do not raise your hand against the boy, or do anything to him. For now I know that you fear God, since you have not withheld your son, your favored one, from Me.” (13) When Abraham looked up, his eye fell upon a ram, caught in the thicket by its horns. So Abraham went and took the ram and offered it up as a burnt offering in place of his son. (14) And Abraham named that site Adonai-yireh, whence the present saying, “On the mount of the LORD there is vision.” (15) The angel of the LORD called to Abraham a second time from heaven, (16) and said, “By Myself I swear, the LORD declares: Because you have done this and have not withheld your son, your favored one, (17) I will bestow My blessing upon you and make your descendants as numerous as the stars of heaven and the sands on the seashore; and your descendants shall seize the gates of their foes. (18) All the nations of the earth shall bless themselves by your descendants, because you have obeyed My command.” (19) Abraham then returned to his servants, and they departed together for Beer-sheba; and Abraham stayed in Beer-sheba. (20) Some time later, Abraham was told, “Milcah too has borne children to your brother Nahor: (21) Uz the first-born, and Buz his brother, and Kemuel the father of Aram; (22) and Chesed, Hazo, Pildash, Jidlaph, and Bethuel”— (23) Bethuel being the father of Rebekah. These eight Milcah bore to Nahor, Abraham’s brother. (24) And his concubine, whose name was Reumah, also bore children: Tebah, Gaham, Tahash, and Maacah.
- פס' ט': ויעקד- קשר ידיו ורגליו כמו שקושרים בהמה לפני השחיטה.
שימו לב שוב לריבוי הפעלים. - פס' י"א: נשים לב לכפילות אברהם אברהם, דחיפות וחשיבות בקריאה שלא לשחוט את יצחק.
- פס' י"ב': חשכת= מנעת.
מֵעַתָּה יֵשׁ לִי מַה לְּהָשִׁיב לַשָּׂטָן וְלָאֻמּוֹת הַתְּמֵהִים מַה הִיא חִבָּתִי אֶצְלְךָ; יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עַכְשָׁו, שֶׁרוֹאִים כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה:
רש"י מתמודד עם הקושי התיאולוגי בביטוי "ועתה ידעתי", הרי אלוהים יודע הכל כיצד
לא ידע קודם לכן שאברהם מאמין גדול?
רש"י מסביר שעכשיו כולם ישמעו על הסיפור וידעו את גדולת אמונתו של אברהם.
ניתן לחבר את הביטוי גם לרעיון הבחירה החופשית ביהדות - לכל אדם בכל רגע נתון יש בחירה חופשית להחליט האם הוא מאמין וכיצד מבטא את אמונתו.
(1) אל תשלח LAY NOT THINE HAND [UPON THE LAD] to slay him. Then he (Abraham) said to God, “If this be so, I have come here for nothing; let me at least inflict a wound on him and draw some blood from him”. God replied, “Neither do thou anything (מאומה) to him” — inflict no blemish (מום) on him (Genesis Rabbah 56:7). (2) כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW—R. Aba said: Abraham said to God, “I will lay my complaint before you. Yesterday (on an earlier occasion) you told me, (Genesis 21:12) “In Isaac shall seed be called to thee”, and then again you said, (Genesis 21:2) “Take now thy son”. Now you tell me, “Lay not thy hand upon the lad”! The Holy One, blessed be He, said to him, in the words of Psalms 99:35, “My covenant will I not profane, nor alter that which is gone out of My lips”. When I told you, “Take thy son”, I was not altering that which went out from My lips, namely, My promise that you would have descendants through Isaac. I did not tell you “Slay him” but bring him up to the mountain. You have brought him up — take him down again” (Genesis Rabbah 56:8). (3) כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW — From now I have a reply to give to Satan and to the nations who wonder at the love I bear you: I have an opening of the mouth (i.e. I have an excuse, a reason to give them) now that they see that you are a God-fearing man (Genesis Rabbah 56:7).
(יג) וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃ (יד) וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃ (טו) וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ (טז) וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃ (יז) כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃ (יח) וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃ (יט) וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (פ)
(1) Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” (2) And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.” (3) So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham looked up and saw the place from afar. (5) Then Abraham said to his servants, “You stay here with the ass. The boy and I will go up there; we will worship and we will return to you.” (6) Abraham took the wood for the burnt offering and put it on his son Isaac. He himself took the firestone and the knife; and the two walked off together. (7) Then Isaac said to his father Abraham, “Father!” And he answered, “Yes, my son.” And he said, “Here are the firestone and the wood; but where is the sheep for the burnt offering?” (8) And Abraham said, “God will see to the sheep for His burnt offering, my son.” And the two of them walked on together. (9) They arrived at the place of which God had told him. Abraham built an altar there; he laid out the wood; he bound his son Isaac; he laid him on the altar, on top of the wood. (10) And Abraham picked up the knife to slay his son. (11) Then an angel of the LORD called to him from heaven: “Abraham! Abraham!” And he answered, “Here I am.” (12) And he said, “Do not raise your hand against the boy, or do anything to him. For now I know that you fear God, since you have not withheld your son, your favored one, from Me.” (13) When Abraham looked up, his eye fell upon a ram, caught in the thicket by its horns. So Abraham went and took the ram and offered it up as a burnt offering in place of his son. (14) And Abraham named that site Adonai-yireh, whence the present saying, “On the mount of the LORD there is vision.” (15) The angel of the LORD called to Abraham a second time from heaven, (16) and said, “By Myself I swear, the LORD declares: Because you have done this and have not withheld your son, your favored one, (17) I will bestow My blessing upon you and make your descendants as numerous as the stars of heaven and the sands on the seashore; and your descendants shall seize the gates of their foes. (18) All the nations of the earth shall bless themselves by your descendants, because you have obeyed My command.” (19) Abraham then returned to his servants, and they departed together for Beer-sheba; and Abraham stayed in Beer-sheba. (20) Some time later, Abraham was told, “Milcah too has borne children to your brother Nahor: (21) Uz the first-born, and Buz his brother, and Kemuel the father of Aram; (22) and Chesed, Hazo, Pildash, Jidlaph, and Bethuel”— (23) Bethuel being the father of Rebekah. These eight Milcah bore to Nahor, Abraham’s brother. (24) And his concubine, whose name was Reumah, also bore children: Tebah, Gaham, Tahash, and Maacah.
שימו לב ליצחק שנעלם מהפסוק האחרון, מה זה יכול ללמד על מצבו?
- פס' י"ג: תחת=במקום. אברהם מבין שהאל זימן לו את האיל כדי ללמדו שזה הקורבן שרצוי לו.
שימו לב למילה "אחר" שלא ברור מה משמעותה כאן. יש יאמרו שהיתה כאן טעות העתקה (ביקורת המקרא) והכוונה היא למילה "אחד". אפשרות אחרת הוא שהכוונה "לאחר מכן". - פס' י"ד: יהוה יראה- ראה פס' ח' (ויאמר אברהם אלוהים יראה לו), יש המפרשים שזה המקום בו יבחר ה' להקים את המקדש.
- פס' י"ז - י"ח - הברכה לאברהם מחזירה אותנו שוב לבראשית י"ב. ההבטחות דומות.
שמעו את גיא זוארץ, במקום להנחות את הישרדות שר את השיר "עת שערי רצון"
עת שערי רצון / ר' יהודה בן שמואל עבאס (המאה ה-12)
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ | יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ | אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ | בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה | הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה
אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה | קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה | עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ | עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
מבינים את המילים? האם הפיוט מוכר למישהו?
עת שערי רצון / ר' יהודה בן שמואל עבאס (המאה ה-12)
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ | יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ | אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ | בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה | הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה
אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה | קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה | עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ | עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
מבינים את המילים? האם הפיוט מוכר למישהו?
משמעויות ומטרות סיפור עקדת יצחק
- התנגדות לקורבן אדם - ממקורות היסטוריים אנו למדים שמנהג הקרבת אדם רווח באזור הים התיכון בתקופה הקדומה.
- סיפור אטיולוגי - סיפור המסביר את הסיבה לתופעה או החלטה, במקרה הזה סיפור העקדה מסביר מדוע מקומו של בית המקדש הוא דווקא בהר המוריה.
שאלת חשיבה לסיכום
"בשעות החירום הנוראות ביותר נהגו הקדמונים שבִּמְקוֹם שיאבדו כולם, זבחו המושלים של עיר או של עם את האהוב שבבניהם, בתורת כופר לאלים הנוקמים. וזבחים אלו הובאו בטקס מסתורי. והנה קרונוס… היה לו בן יחידי… וכאשר פקדו את הארץ סכנות מלחמה עצומות, הוא הלביש את בנו לבוש מלכות, בנה מזבח ושחט אותו". (מתוך דברי ההיסטוריון הפיניקי סכוניאתון בספרו של פילון)
מה ההבדל בין מעשי הפיניקים למעשיו של אברהם בסיפור העקדה?
אברהם מקריב את יצחק ללא ציפייה לקבל תמורה כלשהי מהאל, הפיניקים עושים זאת כדי שיוביל אותם לניצחון במלחמה. וכמובן שאברהם בסופו של דבר לא מקריב את בנו.
"בשעות החירום הנוראות ביותר נהגו הקדמונים שבִּמְקוֹם שיאבדו כולם, זבחו המושלים של עיר או של עם את האהוב שבבניהם, בתורת כופר לאלים הנוקמים. וזבחים אלו הובאו בטקס מסתורי. והנה קרונוס… היה לו בן יחידי… וכאשר פקדו את הארץ סכנות מלחמה עצומות, הוא הלביש את בנו לבוש מלכות, בנה מזבח ושחט אותו". (מתוך דברי ההיסטוריון הפיניקי סכוניאתון בספרו של פילון)
מה ההבדל בין מעשי הפיניקים למעשיו של אברהם בסיפור העקדה?
אברהם מקריב את יצחק ללא ציפייה לקבל תמורה כלשהי מהאל, הפיניקים עושים זאת כדי שיוביל אותם לניצחון במלחמה. וכמובן שאברהם בסופו של דבר לא מקריב את בנו.