
אברהם נדרש להגיע להר המוריה ולהעלות את בנו יצחק לעולה. אברהם מציית לצו האל באדיקות ואולי אף באדישות ויוצא דרך. הדיאלוג שמתנהל בדרך בין אברהם ליצחק מלמד שיצחק חושש ולא מבין לאן פניהם ומי עתיד להיות הקורבן. ברגע האחרון מתערב מלאך האל ועוצר את אברהם מלהקריב את יצחק, אברהם מקריב איל במקומו של יצחק בנו. אלוהים מעניק לאברהם ברכות בזכות עמידתו בניסיון ואנחנו הקוראים נותרים עם השאלה האם באמת עמד אברהם בניסיון? האם לא היה צריך להתווכח עם אלוהים? האם הפגין גם אמונה אך גם הלך כנגד המוסר?
(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ (ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃
- ויהי אחר הדברים האלה - בפרק כ"א מסופר על הולדת יצחק ועל גירוש ישמעאל והגר.
- פס' א': נסה – יש כאן מימד אירוני וטראגי כאשר הקוראים יודעים שמדובר בניסיון, אברהם לא.. ניסיון במקרא הוא מבחן באמצעותו בודק האל את אמונתו של האדם.
דברי אברהם "הנני" - הבעת מסירות, אני כאן, מוכן להיענות לכל בקשותיך.
הנני תופיע בהמשך גם בדברי אברהם ליצחק בנו, כלומר היא מבטאת גם קונפליקט פנימי שאברהם נמצא בו האם להיות נאמן לאלוהים או לבנו. - פס' ב': שימו לב להדרגתיות המלמדת על הויתור הגדול שאברהם צריך לעשות. דימיון לבראשית י"ב: גם באמצעות הביטוי "לך לך", גם בזכות ההדרגתיות.
השוני: בפרק י"ב אברהם מתנתק מעברו ואילו כאן מעתידו.
מדגיש את הניסיון הנוסף והמשמעותי שאברהם מתנסה בו ע"י האל.
ארץ המוריה - ע"פ דברי הימים ב' המקום בו נבנה בית המקדש.
עלה – קורבן הנשרף כליל. - פס' ג': נעריו = עבדיו.
ריבוי הפעלים מלמד (שוב כמו בפרקים קודמים) על הזריזות, ללא פקפוק ובנחישות.
(ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃ (ה) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃ (ו) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ (ז) וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃ (ח) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃
בכחול - יצחק, בסגול - אברהם
(ב) ונשובה. נִתְנַבֵּא שֶׁיָּשׁוּבוּ שְׁנֵיהֶם:
עם איזה קושי מתמודד רש"י וכיצד פותר אותו? (כדי לראות התשובה סמנו את הקטע השחור)
נשובה ברבים והרי אברהם יודע שהוא יחזור לבד. רש"י טוען שאברהם קיווה שבסופו של דבר יחזור ביחד עם יצחק.
- פס' ד': ביום השלישי- ללמדנו שאין כאן החלטה פזיזה ומהירה.
- פס' ו': מאכלת- סכין המכשירה לאכילה, משתמשים בה לשחיטת בהמות שרוצים לאכול את בשרן. שימו לב שאת החפצים המסוכנים לוקח אברהם איתו, בכל זאת דאגתו הרבה היא לבנו.
- פס' ז': הדיאלוג בין אברהם ליצחק מורכב ולא פשוט. אברהם משתמש שוב ב"הנני", הפעם לבנו. מוכיח את אהבתו ומסירותו כפי שהיה כלפי האל בפס'1. השה – הבהמה המיועדת להקרבה.
שימו לב לכינויים אב ובן שחוזרים בדיאלוג, מדגישים את הקשר הרגשי העמוק ביניהם וגם הטרגדיה העתידה להתרחש כאן. - פס' ח': וילכו שניהם יחדיו – חזרה על הביטוי גם בפסוק ו' שם ההליכה היא פיזית ואילו כאן אפשר לתאר אותה כהליכה רוחנית אל עבר הטרגדיה.

(ט) וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃ (י) וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ׃ (יא) וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (יב) וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָּה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
- פס' ט': ויעקד- קשר ידיו ורגליו כמו שקושרים בהמה לפני השחיטה.
שימו לב שוב לריבוי הפעלים. - פס' י"א: נשים לב לכפילות אברהם אברהם, דחיפות וחשיבות בקריאה שלא לשחוט את יצחק.
- פס' י"ב': חשכת= מנעת.

מֵעַתָּה יֵשׁ לִי מַה לְּהָשִׁיב לַשָּׂטָן וְלָאֻמּוֹת הַתְּמֵהִים מַה הִיא חִבָּתִי אֶצְלְךָ; יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עַכְשָׁו, שֶׁרוֹאִים כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה:
רש"י מתמודד עם הקושי התיאולוגי בביטוי "ועתה ידעתי", הרי אלוהים יודע הכל כיצד
לא ידע קודם לכן שאברהם מאמין גדול?
רש"י מסביר שעכשיו כולם ישמעו על הסיפור וידעו את גדולת אמונתו של אברהם.
ניתן לחבר את הביטוי גם לרעיון הבחירה החופשית ביהדות - לכל אדם בכל רגע נתון יש בחירה חופשית להחליט האם הוא מאמין וכיצד מבטא את אמונתו.
(יג) וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃ (יד) וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃ (טו) וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ (טז) וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃ (יז) כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃ (יח) וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃ (יט) וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (פ)
- פס' י"ג: תחת=במקום. אברהם מבין שהאל זימן לו את האיל כדי ללמדו שזה הקורבן שרצוי לו.
שימו לב למילה "אחר" שלא ברור מה משמעותה כאן. יש יאמרו שהיתה כאן טעות העתקה (ביקורת המקרא) והכוונה היא למילה "אחד". אפשרות אחרת הוא שהכוונה "לאחר מכן". - פס' י"ד: יהוה יראה- ראה פס' ח' (ויאמר אברהם אלוהים יראה לו), יש המפרשים שזה המקום בו יבחר ה' להקים את המקדש.
- פס' י"ז - י"ח - הברכה לאברהם מחזירה אותנו שוב לבראשית י"ב. ההבטחות דומות.
עת שערי רצון / ר' יהודה בן שמואל עבאס (המאה ה-12)
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ | יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ | אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ | בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה | הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה
אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה | קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה | עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ | עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
מבינים את המילים? האם הפיוט מוכר למישהו?
- התנגדות לקורבן אדם - ממקורות היסטוריים אנו למדים שמנהג הקרבת אדם רווח באזור הים התיכון בתקופה הקדומה.
- סיפור אטיולוגי - סיפור המסביר את הסיבה לתופעה או החלטה, במקרה הזה סיפור העקדה מסביר מדוע מקומו של בית המקדש הוא דווקא בהר המוריה.

"בשעות החירום הנוראות ביותר נהגו הקדמונים שבִּמְקוֹם שיאבדו כולם, זבחו המושלים של עיר או של עם את האהוב שבבניהם, בתורת כופר לאלים הנוקמים. וזבחים אלו הובאו בטקס מסתורי. והנה קרונוס… היה לו בן יחידי… וכאשר פקדו את הארץ סכנות מלחמה עצומות, הוא הלביש את בנו לבוש מלכות, בנה מזבח ושחט אותו". (מתוך דברי ההיסטוריון הפיניקי סכוניאתון בספרו של פילון)
מה ההבדל בין מעשי הפיניקים למעשיו של אברהם בסיפור העקדה?
אברהם מקריב את יצחק ללא ציפייה לקבל תמורה כלשהי מהאל, הפיניקים עושים זאת כדי שיוביל אותם לניצחון במלחמה. וכמובן שאברהם בסופו של דבר לא מקריב את בנו.
