(א) לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו - שנצטוינו להיות לכל איש מישראל ספר תורה (עי' ספהמ''צ להרמב''ם עשה יח), אם כתבו בידו הרי זה משבח ונאהב מאד, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (מנחות ל, א) כתבו כלומר בידו, מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני, ומי שאי אפשר לו לכתבו בידו ישכור מי שיכתבנו לו, ועל זה נאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, כלומר כתבו לכם תורה, שיש בה שירה זאת.
(1) For everyone to write a Torah scroll for himself: That we were commanded that each man in Israel must have a Torah scroll (Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 18). If he wrote it with his [own] hand, this is praiseworthy and very dear; and as they, may their memory be blessed, said (Menachot 30a), "If he wrote it" - meaning to say, with his hand - "Scripture attributes [it] to him as if he received it from Mount Sinai." But one who is unable to write with his hand must pay someone to write it for him. And about this it is stated (Deuteronomy 31:19), "And now, write for yourselves this poem and teach it to the Children of Israel" - meaning to say, write for yourselves Torah, which contains this poem.
Based on this description , what is the purpose of the Mitzvah?
Does one fulfill this Mitzvah by purchasing a Sefer Torah from the market?
אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה
Rava says: With regard to the mitzva for every Jew to write himself a Torah scroll, even if a person’s ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzva to write a scroll of one’s own, as it is stated: “Now, therefore, write for yourselves this song and teach it to the children of Israel” (Deuteronomy 31:19).
(ב) משרשי המצוה, לפי שידוע בבני אדם שהם עושין כל דבריהם לפי ההכנה הנמצאת להם, ועל כן ציונו ברוך הוא להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חבריו, למען ילמד ליראה את השם, וידע וישכיל במצותיו היקרות והחמודות מזהב ומפז רב. ונצטוינו להשתדל בזה כל אחד ואחד מבני ישראל, ואף על פי שהניחו לו אבותיו, למען ירבו הספרים בינינו ונוכל להשאיל מהם לאשר לא תשיג ידו לקנות, וגם למען יקראו בספרים חדשים כל אחד ואחד מישראל, פן תקוץ נפשם בקראם בספרים הישנים, שיניחו להם אבותיהם.
(2) It is from the roots of the commandment [that it is that] since it is well-known about people that they do all of their things according to what is prepared for them, therefore He, blessed be He, commanded that there be a Torah scroll prepared with him, that he can always read from it and that he not need to walk for it to the house of his fellow; 'so that he will learn to fear the Lord,' and know and understand His commandments that are more precious and desirable than much gold and fine gold. And we were commanded - each and every one of Israel - to make efforts about this, even if his fathers left him one. [This is] so that scrolls proliferate among us and we can lend them out to the one whose hand not be able to purchase it; and also in order that each and every one of Israel read from new scrolls, lest their souls be sick of reading in the old scrolls that their fathers left them.
(ג) ודע בני, שאף על פי שעקר החיוב דאוריתא אינו רק בספר התורה, אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו על פירוש התורה, יש לכל אחד לעשות מהם כפי היכולת מן הטעמים שאמרנו, ואף על פי שהניחו לו אבותיו מהן רבים. וזהו דרך כל אנשי מעלה יראי אלקים אשר היו לפנינו לקבוע מדרש בביתם לסופרים לכתוב ספרים רבים, כברכת השם אשר נתן להם.
(3) And know, my son, that even though the main obligation from Torah writ is only about a Torah scroll, there is no doubt that each one should also make [copies] of the other books that were composed about the understanding of the Torah - according to [his] ability - from the reasons that we said; and even if his fathers left him many of them. And this is the way of all God-fearing men of stature who were before us, to establish a study hall in their house, for scribes to write many books, according to the blessing of God that He gave to them.
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז:א
מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יט) ״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה״. כְּלוֹמַר כִּתְבוּ לָכֶם תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁירָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין אֶת הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. ואִם כְּתָבוֹ בְּיָדוֹ הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב אֲחֵרִים כּוֹתְבִין לוֹ. וְכָל הַמַּגִּיהַּ סֵפֶר תּוֹרָה וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ כֻּלּוֹ:
Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:1
It is a positive commandment for each and every Jewish man to write a Torah scroll for himself, as [implied by the commandment (Deuteronomy 31:19)]: "And now, write down this song for yourselves," i.e., write down the [entire] Torah which contains this song. [The basis for this interpretation is] that the Torah should not be written passage by passage.
Even if a person's ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzvah to write one himself. If a person writes the scroll by hand, it is considered as if he received it on Mount Sinai. If he does not know how to write himself, [he should have] others write it for him.
Anyone who checks even a single letter of a Torah scroll is considered as if he wrote the entire scroll.
(א) היא שצונו שיהיה כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו, והוא אמרו כתבו לכם את השירה הזאת. ואין מותר לכתוב אותה פרשיות פרשיות כי רצה באמרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה. ולשון גמרא (סנהדרין כ"א:) אמר רבה אע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לו לכתוב משלו שנאמר כתבו לכם
The 18th mitzvah is that every Jewish male should have his own Sefer Torah. It is highly commendable and preferable that he write it himself, as our Sages said, "If he himself writes it, it is as if he personally received it at Mount Sinai." If it is impossible for him to write it himself, he is at least required to buy one or to appoint someone to write it for him.
The source of this commandment is G‑d's statement, "Write for yourselves this song." One may not write individual sections of the Torah [and therefore not write merely the song of Ha'azinu, which follows this verse]. Therefore, the commandment to write the "song" means the entire Torah, including this song.
In the tractate Sanhedrin, it is related: "Rava said, Even though a person's forefathers left him a Sefer Torah, it is still a mitzvah for him to write one for himself, as the verse says, 'And now write for yourselves this song.'
מנחת חינוך פרשת ניצבים מצוה תריג
ובמנחות דף ל' ואר"י וכו' אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני אמר ר"ש אם הגיה אפי' אות אחת מעלה עליו כאלו כתבו. והנה הלשון כחוטף מצוה וכו' נראה דהמצוה מקיים אך אינו מן המובחר רק בכתבה ה"ל כאילו קבלה מהר סיני והוי מן המובחר וכן פרש"י להדיא בד"ה כחוטף כתב ומצוה עבד אבל כתב הוי מצוה יתירה טפי עכ"ל ובאמת אינו מובן כיון דכתיב בתורה כתבו א"כ המצוה בכתיבה ומ"ל ירושה דל"י ומ"ל קנין כיון דגזה"כ הוא דבעינן כתיבה. ולשון הר"מ מ"ע על כל איש וכו' לכתוב לו ס"ת אע"פ וכו' ואם כתבו בידו וכו' אם א"י לכתוב אחרים כותבין לו וכו' כאלו כתבו כולו עכ"ל ולא כתב אם א"י לכתוב יקנה ומכל זה נראה דהמצוה הוא רק הכתיבה ומ"ש אף על פי שהניחו לו אבותיו ולא כתב או קנה דאין חילוק בין ירושה לקנין א"י בכ"ע רק בכתיבה וכן מבואר כאן בדברי הרהמ"ח והרמ"א בהג"ה בסי' הנ"ל מביא מפורש דאם קנה א"י ויצא לו מהר"מ ומהרהמ"ח דלדעת רש"י יצא ופוסק דלא כוותי' וכן נראה מהסמ"ג דמצוה זו היא הכתיבה.
שולחן ערוך יורה דעה ר"ע
(א) מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִכְתֹּב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה, מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה סִפְרֵי תּוֹרָה. {וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל רַק עַל יְדֵי הַדַּחַק (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ו)} וַאֲפִלּוּ לִמְכֹּר יָשָׁן כְּדֵי לִקְנוֹת חָדָשׁ, אָסוּר. אֲבָל לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה, מֻתָּר לִמְכֹּר אִם אֵין לוֹ דָּבָר אַחֵר לִמְכֹּר. {הַגָּה: וְהוּא הַדִּין לְצֹרֶךְ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, מֻתָּר לְמָכְרוֹ (גַּם זֶה שָׁם וְתוס' פ"ק דב"ב וַאֲגֻדָּה שָׁם). וְעַיֵּן בְּאֵלּוּ הַדִּינִים בא"ח סִימָן קנ"ג. שָׂכַר לוֹ סוֹפֵר לִכְתֹּב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, אוֹ שֶׁקְּנָאוֹ וְהוּא הָיָה מֻטְעֶה וְהִגִּיהוֹ, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם נ"י). אֲבָל לְקָחוֹ כָּךְ וְלֹא הִגִּיהַּ בּוֹ דָּבָר, הָוֵי כְּחוֹטֵף מִצְוָה מִן הַשּׁוּק (טוּר בְּשֵׁם ריב"ל פֶּרֶק הַקוֹמֵץ). וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּזֶה.}
1) [There is] a Positive Commandment on every Jewish man to copy a Torah Scroll for himself. Even if his ancestors bequeathed one to him, he is still commanded to copy [a scroll] of his own. He is not permitted to sell it [a Torah Scroll] even if he owns many Torah Scrolls. ([This stands] even if he does not have what to eat. [A Torah Scroll can be sold] only under the most dire circumstance)(Haghoth Maimoni Chapter 6). Even selling an old [Torah Scroll] in order to buy a new [Torah Scroll] is forbidden. However [if the scroll is sold in order to acquire funds] to study Torah or to marry a woman the sale is permitted if the seller has nothing else to sell. Note: For redeeming Jewish captives it is permitted to sell [a Torah Scroll] (See Tosfoth Bava Bathra chapter 1 beginning with "ואגודה שם", and Orah hayim 153). [If] he hired a scribe to copy a Torah Scroll for him or [If] he bought [a Torah Scroll] with copying errors and he proofread it, it is as if he copied [the Torah Scroll] himself (Beith Yosef quoting Nimukei Yosef). However [if] he bought it as is [with errors] and did not proofread it at all, it is like he abducted a Mitzva from the market and he does not fulfill his obligation [of copying a Torah Scroll] (Tur quoting Rabbi Yehoshua ben Levi from Menahoth chapter 2)
הלכות קטנות לרבינו אשר/ספר תורה
אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים מצות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושי' להגות בהן הוא ובניו. כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וע"י הגמרא והפי' ידע פי' המצות והדינים על בוריים לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם וגם לא למכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה:
פתחי תשובה יורה דעה סימן רע
(ג) לכתוב לו ס"ת עיין בספר תורת חיים בסנהדרין דף כ"א שכתב ונראה דיחיד הכותב ס"ת לעצמו ונתנה לבהכ"נ לקרות בה בצבור ומקדישה לאו שפיר עביד דכיון שמקדישה הרי היא של הקדש ולאו שלו היא ואינו יוצא בה י"ח וליכא למימר דבכתיבה לחוד תליא מלתא ז"א דיחיד שכתב ס"ת לעצמו ואח"כ נאבדה פשיטא שצריך לכתוב לו ספר תורה אחרת ולכן נראה שאין להקדיש ס"ת אא"כ כותב לעצמו אחרת עכ"ל ע"ש (וכן ראיתי בספר ברכי יוסף שכ"כ (בספר תשובת בית יהודה ח"א י"ד סימן כ"ג)) ועיין בספר בני יונה מהגאון מוהר"ר יונה לנד סופר שחולק עליו וסובר דאם נאבדה ממנו והיא מצויה באיזה מקום שיוצאים ידי מצות ועתה כתבו לכם ואפילו אם נקרעה או נשרפה קרוב הדבר שיצא ידי מצותה של כתיבה ומכ"ש אם הקדישה דיצא דמסתמא לא הקדישה אלא שתהא מיוחדת לקריאת הצבור אבל מצות הכתיבה אישתאר לעצמו ומ"מ יותר טוב שלא יקדישה והרי תהיה כולה שלו ע"ש. ועיין בספר פרדס דוד פרשת כי תצא שחולק גם כן על התורת חיים הנ"ל והוכיח מדברי הרמב"ם דיחיד שכתב ס"ת משלו ואח"כ נאבדה דיצא ואין צריך לכתוב אחרת ע"ש. (וכן בספר תורת נתנאל מהגאון בעל קרבן נתנאל שעל הרא"ש פרשת יתרו חולק על הת"ח וכתב עליו וז"ל ראה זה דבר חדש ואין אחד מהפוסקים שהזכיר דין זה. גם כל העולם כולו אין נוהגין כשנאבד מהם ספר תורה שיכתוב מחדש. ע"כ בדקתי אחריו ואעלה שלא כדבריו כו' והוכיח מהרמב"ם ג"כ כן ע"ש:
(ז) ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים, שהן חיבין בתלמוד תורה, וכמו כן לכתוב אותה, ולא הנקבות. והעובר על זה ולא כתב ספר תורה אם אפשר לו בשום ענין בטל עשה זה. וענשו גדול, כי היא סבה, ללמוד מצות התורה כמו שאמרנו. וכל המקים אותה יהיה ברוך ויחכם הוא ובניו, וכמו שכתוב כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל.
(7) And it is practiced at all times and in every place by males, as they obligated in Torah study - and so too, to write it - but not females. And one who transgresses this and does not write a Torah scroll, if it is possible for him in any way, has violated this positive commandment. And his punishment is very great, as it is the cause of the study of the commandments of the Torah, as we have said. And anyone who fulfills it will be blessed and wise - he and his sons - as it is is written, "And now, write for yourselves this poem and teach it to the Children of Israel."
שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן לה
ויש לעיין אם נשים חייבין במ"ע זו של כתיבת ס"ת כאנשים או לא דהא י"ל דאע"ג דנשים פטורות מת"ת מ"מ מצות כתיבת ס"ת לאו בת"ת תליא ותרי מילי נינהו דלא שייכי אהדדי כלל. אלא שראיתי להרמב"ם בס"ה שלו שכ' מצוה י"ח הוא שציוונו שיהא כל איש ממנו כותב ס"ת לעצמו ואם א"א לו לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו והוא אמרו כתבו לכם את השירה הזאת ואין מותר לכתוב אותה פ' פ' כי רצה באמרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה ע"כ. ואחר תשלום מנין מ"ע חשיב מ"ע שאין הנשים חייבות בה וכ' הלכה י"ח ואין הנשים חייבות בהן ע"כ. וזו תימה מנין לו זאת ואפי' לפי מה דמשמע לכאורה מדברי הרא"ש דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא משום כדי ללמוד בה וכמ"ש לקמן בסי' שאח"ז. מ"מ הא כתבו רבוותא דנשים מברכות בה"ת הואיל וחייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן וכמש"כ הב"י בא"ח סוף סי' מ"ח בשם הסמ"ג. ואי משום שאינן חייבות בהרבה מצות כגון מ"ע שהז"ג וכיוצא בהן א"כ יכולנו לפטור את כל העולם כולו מדין מצות כתיבת ס"ת שהרי הרבה מצות שאינו נוהג בישראל אלא בכהנים ואפי' בכהן הדיוט אינו נוהג הרבה מצות אלא בכ"ג לבד והרבה מהם מצות המלך ואינו נוהג בכל אדם. אע"כ הא לאו מילתא היא א"כ ה"נ אין לנו טעם לפטור את הנשים ממצוה זו.
Aryeh Leib ben Asher Ginzburg - 1695 – June 23, 1785