(כה) וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃ (כו) וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יי וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי׃
(25) Ye shall therefore separate between the clean beast and the unclean, and between the unclean fowl and the clean; and ye shall not make your souls detestable by beast, or by fowl, or by any thing wherewith the ground teemeth, which I have set apart for you to hold unclean. (26) And ye shall be holy unto Me; for I the LORD am holy, and have set you apart from the peoples, that ye should be Mine.
(א) מִצְוַת עֲשֵׂה לֵידַע הַסִּימָנִין שֶׁמַּבְדִּילִין בָּהֶן בֵּין בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף וְדָגִים וַחֲגָבִים שֶׁמֻּתָּר לְאָכְלָן וּבֵין שֶׁאֵין מֻתָּר לְאָכְלָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ-כה) "וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר". וְנֶאֱמַר (ויקרא יא-מז) "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל":
(ב) סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה וְהֵם שְׁנֵי סִימָנִין (ויקרא יא-ג) (דברים יד-ו) "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה" וּ (ויקרא יא-ג) (דברים יד-ו) "מַעֲלַת גֵּרָה" עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם. וְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה אֵין לָהּ שִׁנַּיִם בַּלְּחִי הָעֶלְיוֹן. וְכָל בְּהֵמָה שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה הֲרֵי הִיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה. חוּץ מִן הַגָּמָל. וְכָל בְּהֵמָה שֶׁהִיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה הִיא מַעֲלַת גֵּרָה חוּץ מִן הַחֲזִיר:
(1) 1) It is a positive commandment to know the simanim (signs) that distinguish between domesticated and wild animals, birds and fish, and grasshoppers that are permitted to be eaten, and those that are forbidden for consumption, as it says, (Leviticus 20:25) "And you shall distinguish between a kosher animal and a non-kosher animal, between a non-kosher fowl and a kosher fowl." And it says, (Leviticus 11:47) "To distinguish between the kosher and the non-kosher, between a beast which may be eaten and one which may not be eaten."
(2) The signs of a [kosher] domesticated animal and beast are explicitly mentioned in the Torah. There are two signs: a split hoof and chewing the cud. Both are necessary.
Any domesticated animal and beast that chews the cud does not have teeth on its upper jaw-bone. Every animal that chews the cud has split hoofs except a camel.Every animal that has split hoofs chews the cud except a pig.
(כ) כִּֽי־יַרְחִיב֩ יי אֱלֹהֶ֥יךָ אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־לָךְ֒ וְאָמַרְתָּ֙ אֹכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכָל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃ (כא) כִּֽי־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יי אֱלֹהֶיךָ֮ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָבַחְתָּ֞ מִבְּקָרְךָ֣ וּמִצֹּֽאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יי לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ׃ (כב) אַ֗ךְ כַּאֲשֶׁ֨ר יֵאָכֵ֤ל אֶֽת־הַצְּבִי֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּאכְלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹאכְלֶֽנּוּ׃
(20) When the LORD thy God shall enlarge thy border, as He hath promised thee, and thou shalt say: ‘I will eat flesh’, because thy soul desireth to eat flesh; thou mayest eat flesh, after all the desire of thy soul. (21) If the place which the LORD thy God shall choose to put His name there be too far from thee, then thou shalt kill of thy herd and of thy flock, which the LORD hath given thee, as I have commanded thee, and thou shalt eat within thy gates, after all the desire of thy soul. (22) Howbeit as the gazelle and as the hart is eaten, so thou shalt eat thereof; the unclean and the clean may eat thereof alike.
(יז) חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם כָּל־חֵ֥לֶב וְכָל־דָּ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ (פ)
(17) It shall be a perpetual statute throughout your generations in all your dwellings, that ye shall eat neither fat nor blood.
(ג) לֹ֥א תֹאכַ֖ל כָּל־תּוֹעֵבָֽה׃ (ד) זֹ֥את הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תֹּאכֵ֑לוּ שׁ֕וֹר שֵׂ֥ה כְשָׂבִ֖ים וְשֵׂ֥ה עִזִּֽים׃ (ה) אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ וְדִישֹׁ֖ן וּתְא֥וֹ וָזָֽמֶר׃ (ו) וְכָל־בְּהֵמָ֞ה מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ שְׁתֵּ֣י פְרָס֔וֹת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃ (ז) אַ֣ךְ אֶת־זֶ֞ה לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמַּֽעֲלֵ֣י הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֥י הַפַּרְסָ֖ה הַשְּׁסוּעָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל וְאֶת־הָאַרְנֶ֨בֶת וְאֶת־הַשָּׁפָ֜ן כִּֽי־מַעֲלֵ֧ה גֵרָ֣ה הֵ֗מָּה וּפַרְסָה֙ לֹ֣א הִפְרִ֔יסוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃ (ח) וְאֶת־הַ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ׃ (ס) (ט) אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֧ל אֲשֶׁר־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת תֹּאכֵֽלוּ׃ (י) וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ (ס) (יא) כָּל־צִפּ֥וֹר טְהֹרָ֖ה תֹּאכֵֽלוּ׃ (יב) וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעָזְנִיָּֽה׃ (יג) וְהָרָאָה֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ה וְהַדַּיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃ (יד) וְאֵ֥ת כָּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ׃ (טו) וְאֵת֙ בַּ֣ת הַֽיַּעֲנָ֔ה וְאֶת־הַתַּחְמָ֖ס וְאֶת־הַשָּׁ֑חַף וְאֶת־הַנֵּ֖ץ לְמִינֵֽהוּ׃ (טז) אֶת־הַכּ֥וֹס וְאֶת־הַיַּנְשׁ֖וּף וְהַתִּנְשָֽׁמֶת׃ (יז) וְהַקָּאָ֥ת וְאֶֽת־הָרָחָ֖מָה וְאֶת־הַשָּׁלָֽךְ׃ (יח) וְהַ֣חֲסִידָ֔ה וְהָאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְהַדּוּכִיפַ֖ת וְהָעֲטַלֵּֽף׃ (יט) וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם לֹ֖א יֵאָכֵֽלוּ׃ (כ) כָּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ׃ (כא) לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיי אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃
(3) Thou shalt not eat any abominable thing. (4) These are the beasts which ye may eat: the ox, the sheep, and the goat, (5) the hart, and the gazelle, and the roebuck, and the wild goat, and the pygarg, and the antelope, and the mountain-sheep. (6) And every beast that parteth the hoof, and hath the hoof wholly cloven in two, and cheweth the cud, among the beasts, that ye may eat. (7) Nevertheless these ye shall not eat of them that only chew the cud, or of them that only have the hoof cloven: the camel, and the hare, and the rock-badger, because they chew the cud but part not the hoof, they are unclean unto you; (8) and the swine, because he parteth the hoof but cheweth not the cud, he is unclean unto you; of their flesh ye shall not eat, and their carcasses ye shall not touch. (9) These ye may eat of all that are in the waters: whatsoever hath fins and scales may ye eat; (10) and whatsoever hath not fins and scales ye shall not eat; it is unclean unto you. (11) Of all clean birds ye may eat. (12) But these are they of which ye shall not eat: the great vulture, and the bearded vulture, and the ospray; (13) and the glede, and the falcon, and the kite after its kinds; (14) and every raven after its kinds; (15) and the ostrich, and the night-hawk, and the sea-mew, and the hawk after its kinds; (16) the little owl, and the great owl, and the horned owl; (17) and the pelican, and the carrion-vulture, and the cormorant; (18) and the stork, and the heron after its kinds, and the hoopoe, and the bat. (19) And all winged swarming things are unclean unto you; they shall not be eaten. (20) Of all clean winged things ye may eat. (21) Ye shall not eat of any thing that dieth of itself; thou mayest give it unto the stranger that is within thy gates, that he may eat it; or thou mayest sell it unto a foreigner; for thou art a holy people unto the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk.
(מא) וְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃ (מב) כֹּל֩ הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן וְכֹ֣ל ׀ הוֹלֵ֣ךְ עַל־אַרְבַּ֗ע עַ֚ד כָּל־מַרְבֵּ֣ה רַגְלַ֔יִם לְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ לֹ֥א תֹאכְל֖וּם כִּי־שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃ (מג) אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם׃ (מד) כִּ֣י אֲנִ֣י יי אֱלֹֽהֵיכֶם֒ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי וְלֹ֤א תְטַמְּאוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ (מה) כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יי הַֽמַּעֲלֶ֤ה אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְיֹ֥ת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָֽנִי׃ (מו) זֹ֣את תּוֹרַ֤ת הַבְּהֵמָה֙ וְהָע֔וֹף וְכֹל֙ נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֔ה הָרֹמֶ֖שֶׂת בַּמָּ֑יִם וּלְכָל־נֶ֖פֶשׁ הַשֹּׁרֶ֥צֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃ (מז) לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֣ין הַטָּהֹ֑ר וּבֵ֤ין הַֽחַיָּה֙ הַֽנֶּאֱכֶ֔לֶת וּבֵין֙ הַֽחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃ (פ)
(41) And every swarming thing that swarmeth upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten. (42) Whatsoever goeth upon the belly, and whatsoever goeth upon all fours, or whatsoever hath many feet, even all swarming things that swarm upon the earth, them ye shall not eat; for they are a detestable thing. (43) Ye shall not make yourselves detestable with any swarming thing that swarmeth, neither shall ye make yourselves unclean with them, that ye should be defiled thereby. (44) For I am the LORD your God; sanctify yourselves therefore, and be ye holy; for I am holy; neither shall ye defile yourselves with any manner of swarming thing that moveth upon the earth. (45) For I am the LORD that brought you up out of the land of Egypt, to be your God; ye shall therefore be holy, for I am holy. . (46) This is the law of the beast, and of the fowl, and of every living creature that moveth in the waters, and of every creature that swarmeth upon the earth; (47) to make a difference between the unclean and the clean, and between the living thing that may be eaten and the living thing that may not be eaten.
(ב) לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃
(2) Thou shalt not follow a multitude to do evil; neither shalt thou bear witness in a cause to turn aside after a multitude to pervert justice;
טור יורה דעה הלכות תערובות סימן צח
דיני התערובות וביטולן. אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה בששים אמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא אמור רבנן בששים מין בשאינו מינו דהתירא בטעמא כגון תרומה שנתערבה בחולין מין בשאינו מינו יטעמנו כהן אם אין בו טעם תרומה מותר דאיסורא כגון חלב שנתערב בבשר יטעמנו קפילא נכרי אם אומר שאין בו טעם חלב מותר כתב הרשב"א ואין צריך שיהא אומן בכך אלא אפי' סתם בני אדם שכל טעם שאינו נרגש לסתם בני אדם אינו טעם וכתב עוד ואם הוא אומן אפי' יודע שסומכין עליו נאמן שאינו מפסיד חזקתו ויש מי שאוסר עד שיהא אומן ומסיח לפי תומו וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שצריך שלא ידע שסומכין עליו בענין איסור והיתר. מין שנתערב במינו דליכא למיקם אטעמא כגון חלב בשומן ומין בשאינו מינו וליכא קפילא בס' ופרש"י הא דסמכינן אקפילא דוקא בדאיכא ס' ואפ"ה לא שרי עד שיטעמנו קפילא אבל קפילא בלא ס' או ס' בלא קפילא לא והני מילי בדאיתא קפילא אבל מין במינו לא שייך ביה טעימה קפילא או אפי' מין בשאינו מינו וליכא קפילא א"צ לחזור אחריו ואי אית ביה ס' שרי
אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא אבל הכא דאיתחזק איסורא
(י) כָּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ סְרוּכַת הָרֵאָה, אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין שֶׁתְּהֵא הַסִרְכָא דַּקָּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה בֵּין שֶׁתְּהֵא עָבָה וַחֲזָקָה וּרְחָבָה כְּגוּדָל, וְלֹא כְּאוֹתָם שֶׁמְּמַעֲכִים בַּיָּד וְאִם נִתְמַעֲכָה תּוֹלִין לְהָקֵל, וְכָל הַנּוֹהֵג כֵּן, כְּאִלּוּ מַאֲכִיל טְרֵפוֹת לְיִשְׂרָאֵל.
הַגָּה: וְיֵשׁ מַתִּירִין לְמַשְׁמֵשׁ בַּסְּרָכוֹת וּלְמַעֵךְ בָּהֶם, וְאוֹמְרִים שֶׁסִּרְכָא אִם יְמַעֵךְ אָדָם בָּהּ כָּל הַיּוֹם לֹא תִּנָּתֵק, וְלָכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁיִּתְמַעֵךְ תּוֹלִין לְהָקֵל; וְאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ סִרְכָא אֶלָּא רִיר בְּעָלְמָא (מהרי''ו וְכָל בּוֹ), וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא קֻלָּא גְּדוֹלָה כְּבָר נָהֲגוּ כָּל בְּנֵי מְדִינוֹת אֵלּוּ, וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ; וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִהְיוֹת הַבּוֹדֵק יְרֵא אֱלֹהִים שֶׁיּוֹדֵעַ לִזָּהֵר לְמַעֵךְ בְּנַחַת שֶׁלֹּא יְנַתֵּק בְּכֹחַ. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לְמַעֵךְ וּלְמַשְׁמֵשׁ בְּסִרְכוֹת הַוַּרְדָּא אִם נִסְרְכָה לְמָקוֹם אַחֵר, וְכָל מָקוֹם שֶׁתִּסָּרֵךְ, טְרֵפָה (כָּךְ שָׁמַע וְכֵן נִרְאֶה מִלְּשׁוֹן הר''ד ן' חִיָּא שבבֵּית יוֹסֵף) ; וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל גַּם בָּזֶה, וְלִי נִרְאֶה כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא לְמַעֵךְ בַּוַּרְדָּא וּבְכָל סְרָכוֹת שֶׁהֵם שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, מֵאַחַר שֶׁסִּרְכָא שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן טְרֵפָה, מֻזְכָּר בַּגְּמָרָא וְאֵין חוֹלֵק עָלָיו, אֵין לִסְמֹךְ אַדִבְרֵי מְקִלִּין בְּעִנְיַן הַמִּעוּךְ וְהַמִּשְׁמוּשִׁים (וכ''מ מִלְּשׁוֹן מהרי''ו שֶׁאֵין חִלּוּק) ; אֲבָל הַמִּנְהָג בְּעִירֵנוּ לְמַשְׁמֵשׁ וּלְמַעֵךְ בְּכָל הַסְּרָכוֹת, וְאֵין חִלּוּק בֵּין סִרְכָא לְסִרְכָא; וְנָכוֹן לָחוּשׁ לְמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי, אִם לֹא בְּהֶפְסֵד מְרֻבֶּה. עוֹד נָהֲגוּ בְּעִירֵנוּ לְהַטְרִיף כָּל סִרְכוֹת גְּדָיִים וּטְלָאִים (מָצָא כָּתוּב) וַעֲגָלִים הָרַכִּים, וְלֹא לִמְעֹךְ בָּהֶם כְּלָל, כִּי יֵשׁ קַבָּלָה בָּזֶה לְהַטְרִיף כִּי הַסִּרְכָא עֲדַיִן רַכָּה וּמִתְנַתֶּקֶת עַל יְדֵי מִעוּךְ.
טֿֿור אורח חיים סימן תסז
ד)דבש של עכו"ם אין מחזיקין בו איסור ה)לומר מזוייף הוא:
בית יוסף סימן תסז
דבש של גוים אין מחזיקין בו איסור וכו'. כ"כ הגהות מיימון בפרק ד' (אות ה) בשם ראב"ן (פסחים קסב. דפ' פראג עג:) אך בשם ראבי"ה (סי'תעח) ורבינו פרץ (הגהות סמ"ק סי' רכב עמ' רלב אות יב ד"ה ועל הדבש) כתבו דיש לאסרו לפי שרגילין לערב בו הקמח או סולת אך דבששמוציאין מן הכוורת שיודעין שאין בו תערובת היה נראה להתיר מכל מקום נכון לאסרו דילמא אתי לאיחלופי וכ"כ המרדכי בפרק כל שעה(סי' תקצא)ב וחששא זו איני מכיר שאפילו נודע בבירור שנתערב בו קמח או סולת מה בכך מי פירות הוא ואינו מחמיץ אלא אם באנו לומרדשמא עירבו בו גם כן מים דמי פירות עם מים מחמיצים את הקמח הנלוש עמהם (עי' לעיל סי' תסב) ואפילו הכי נראה דאין לאסור מפניחששא זו דחששא רחוקה היא לערב בו שני דברים וכולי האי לא מחזקינן איסורא ומיהו לחוש שמא עירב בו סולת אפשר דחיישינן שהסולתאנו מחזיקין אותו בחמץ גמור מפני שלותתים את החטים במים קודם טחינה וכמ"ש בתרומת הדשן (ח"א) סימן קי"ט אבל הרא"ש כתבבתשובה כלל כ"ד (סי' ו) דבש בפסח לא ראיתי אדם נוהג בו איסור משום חששא דעירוב קמח דלא שכיחא וגם נתבטל קודם הפסח ואם באנולאסור דבש משום חשש תערובת נאסור אותו כל השנה דיש אומרים שנותנין לתוכו בשר נבלה ומתהפך לדבש