Save "Nitzavim 2020"
Nitzavim 2020

(ט) אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ (י) טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃ (יא) לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ (יב) לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃ (יג) וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (יד) כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃

(9)You stand this day, all of you, before the Lord your God—your tribal heads, your elders and your officials, all the men of Israel, (10)your children, your wives, even the stranger within your camp, from woodchopper to waterdrawer— (11)to enter into the covenant of the Lord your God, which the Lord your God is concluding with you this day, with its sanctions; (12)to the end that He may establish you this day as His people and be your God, as He promised you and as He swore to your fathers, Abraham, Isaac, and Jacob.(13)I make this covenant, with its sanctions, not with you alone, (14)but both with those who are standing here with us this day before the Lord our God and with those who are not with us here this day.

מַצָּבָה f. (b. h.; יָצַב) array, general assembly. Tanḥ. Nitsab. 1 (ref. to Deut. XXIX, 9) מפני מה עשאן משה מ׳ וכ׳ why did Moses call them for a general meeting? Because they were to be handed over from one administration to another.

(ו) דבר אחר: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אמר רבי יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור, קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל (דברים כט): כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום. עמנו עומד היום אין כתיב כאן, אלא עמנו היום, אלו הנשמות העתידות להבראות, שאין בהם ממש, שלא נאמרה בהם עמידה, שאע"פ שלא היו באותה שעה, כל אחד ואחד קבל את שלו.

(6) As Moshe said to Israel (Deuteronomy 29:14), 'But with those here with us standing today and with those not here with us today.' It is not written [in the end of the verse], 'with us standing today,' but rather, 'with us today:' these are the souls that will be created in the future, that do not have substance, about which standing is not said. As even if they were not [existing] at that time, each and every one of them received that which was his."

כל איש ישראל. אלו הבינונים והנשים והטף והגרים שבאו לגור בקרב המחנה:
The different attributes used in this verse include: even women, children, converts; these latter are included under the sub-heading of כל איש ישראל.
וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃
But Ruth replied, “Do not urge me to leave you, to turn back and not follow you. For wherever you go, I will go; wherever you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God my God.
ומעתה באנו להבין מאמר אתם נצבים שהכוונה הוא על דרך אומרו (רות ב') הנצב על הקוצרים ל' מינוי, ואומרו כלכם פירוש כולם יש עליהם עול זה כל א' לפי מה שהוא על דרך אומרם ז''ל במסכת שבת (נ''ד:) כל מי שיש בידו למחות בכל העולם נתפס על כל וכו' וכל מי שיש בידו למחות באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, וכל מי שיש בידו למחות בבני ביתו נתפס על וכו', והוא מה שפרט הכ' כאן ואמר ראשיכם וגו' שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו, ראשיכם הם הגדולים שבכולן שיכולין למחות בכל ישראל אלו יתחייבו על הכל, שבטיכם כל שבט ושבט יתחייב על שבטו, זקניכם ושוטריכם כל זקן יתחייב על משפחתו, כל איש ישראל הם ההמון כל אחד יתחייב על בני ביתו, לזה הפסיק הכתוב כאן וסדר טפכם וגו' בפני עצמם כי אלו אחרים נתפסים עליהם שהם הרשומים בפסוק שלפניו כל אחד כפי מה שהוא, ואין הם נתפסים על אחרים, שהטף אינם בני דעה, והנשים כמו כן, הגרים גם כן אין להם להשתרר על ישראל, וכמו שדרשו ז''ל (יבמות מ''ה:) בפסוק (לעיל י''ז ט''ו) שום תשים עליך וגו' כל משימות שאתה שם עליך לא יהיה אלא מקרב אחיך ולא גרים, אבל ישראל חיבין עליהם כאומרם ז''ל (נדה י''ג) קשים גרים לישראל כספחת ופירשוהו לפי שאינם מלמדים אותם ככל הצורך, הא למדת שנתפסים עליהם:
Let us now understand the meaning of the words: "you are standing here today." We may best understand this by referring to Ruth,2,5 נצב על הקוצרים, "the one standing over the reapers." The word in Ruth means "the one appointed over the reapers." Moses added the word כלכם, "all of you," to make plain that the mutual responsibility with which he charged each member of the people applied to one and all. We have been taught in Shabbat 54 that anyone who is in a position to protest a sin being committed by a fellow Jew, and who does not exercise his power of protest will be considered as an accessory to that sin. Some people's authority extends to their entire city whereas others may have authority to do this only within the walls of their own houses. Every Jew is responsible in the parameter where he can enforce his will. ראשיכם refers to the highly placed individuals in society. Such people share in the responsibility of the conduct of the whole nation. שבטיכם refers to heads of tribes, whereas זקניכם ושוטריכם, refers to heads of households, "your elders and law enforcement officers." Finally, כל איש ישראל, every man of this people possesses some influence over other members of his household. At this point the Torah interrupts before continuing with its reference to children, women, and proselytes. They are listed separately as they are the ones who will not become accessories when they do not admonish fellow Jews about their duties to perform the commandments. Children are not culpable as they do not understand the meaning of sin. How could they be expected to call their elders to order? The same applies to the women. Proselytes most certainly cannot be expected to call to order Jews who are natural born Jews. Our sages explained in Yevamot 45 that Deut. 17,15 שום תשים עליך מלך, is restrictive and means that only a fellow Jew may be appointed over you. However, we know from Niddah 13 that there is an obligation for Jews to call proselytes to order, and that Jews who fail to do so may find themselves culpable as accessories if the proselyte commits a sin.
*ועתה, תוכן דברי הרב ז"ל הוא, כי לפי מה שנתבאר עד הנה יש שלשה גבולים לאדם בבחינתו המוסרית . הא' הוא הגבול והמצב הראשון אשר בו נוצר האדם מיד הי"ת להיות עצם מורכב מגוף גשמיי ונשמה רוחנית, אשר בעבור זה הוא קרוב בבחינה מה אל העולם העליון ובבחינה אחרת רחוק ממנו וקרוב יותר אל העולם התחתון, והגבול השני הוא כאשר יסוג האדם לפעמים לאחור מאחרי ה' להתקרב תמיד יותר ויותר אל מדרגת הבהמ' המשתוקקת תמיד רק למלאות צרכיה הגופניים, והגבול השלישי הוא שכאשר יעזוב אח"כ את דרכו הרעה הזאת וישוב שנית אל אלהיו, ובשלשה מעמדים אלה היה אדה"ר, כי ביום הבראו וזמן מה אחרי כן, היה במעמד הטבעיי כאשר יורה עליו מאה"כ "ויניחהו ה' בגן עדן לעבדה ולשמרה" וכו' ואח"כ חטא והיה במעמד הנסיגה לאחור מדרך המוסר והמישרים, עד שהוצרך להתחבא הוא ואשתו מקול ה' המתהלך בגן כי קול השופט אשר בקרבו קרא אליו מקירות לבו לאמר "לא נאוה לך הכבוד להראות עוד את פני ה' אלהיך אחרי כי כבד עון הנך" וכאשר שב אח"כ אל הי"ת כמו שקבלו חז"ל היה במעמד וגבול השלישי, והיה בכל זה גם אות וסימן לכל יוצאי חלציו הבאים אחריו, כי כל בני אדם גם יחד הם מנעוריהם תמיד במעמד הטבעיי נקיי עון וחפי פשע, וכאשר יגדלו ותרבה תשוקתם החמרית וכלי תאותם הגופנית יהמו יחמרו בקרבם יחלו לפעמים לסור מני אורח הישרה ועומדים בגבול השני, וכאשר יחלו לבוא בימים, וחום טבעם ודמם יתקרר בתוכם וכח שכלם הולך וחזק וישובו אח"כ עוד שנית אל ה' הם במעמד והגבול השלישי, ומה שהוא תמיד בכל הדורות בבחינת כל אדם פרטיי יעד משה לישראל בפרשתנו שיהיה כן גם בבחינתם הכללית, כי תחילה אמר להורות על הגבול והמעמד הראשון, כי בימיו היתה האומה הישראלית עוד שלימה ותמימה בבחינת כל חלקי חברתם והיו דומים בזה לגוף אחד שלם בכל איבריו, כי כמו שאם יהיה האדם הפרטיי בריא ושלם כראוי בבחינת גופו ונפשו, צריך להיות בו תחילה הראש שהוא מושב המוח והשכל בריא, וצריך להיות בידו שבט מישור לכלכל כל דבריו ופעולותיו בצדק ובמשפט, גם צריך להיות בו מדת ההסתפקות, ונתינת מתג ורסן לכל תשוקותיו הגופניות, וכח הגבורה הכובש בחזקה כל תאוה וכל תשוקה חמרית אשר תחפוץ לעבור החוק והגבול הראוי, כן אם תהיה החברה האנושית בכללה במעמד השלימות, צריכים להיות בה ראשים בעלי חכמה ודעת יותר מכל זולתם המורים את העם ללכת בדרך המוסר והמישרים, ושופטים אשר בידם שבט מישור להנהיג את העם כלו בצדק ובמשפט, באופן שיגיע לכל אחד ואחד מהם מה שמגיע לו מבלי אשר יעשה איש עול וחמס לרעהו, גם צריך להיות ביניהם זקנים אשר בעבור קור דמם וטבעם וכבישת יצרם לבלתי הרוס גדר השיווי והראוי בכל הנאותיהם הגופניות, יהיו לאות ולמופת גם אל הצעירים בעם, כי מהם יראו וכן יעשו לתת גם הם מתג ורסן לכל תשוקותיהם החמריות, [אשר ע"כ יסד הי"ת בחכמתו ג"כ שיהיו בכל הדורות ובכל המקומות עלי ארץ בני החברה האנושית נחלקים לשתי מחלקות, מחצה זקנים ומחצה צעירים לימים, ולעולם לא תמצא אף עיר אחת קטנה אשר לא יהיו בה זקנים וישישים, למען יהיו הזקנים תמיד לנס ולמופת אל אחיהם הצעירים בהיישרת מידותיהם ותכונותיהם הנפשיות,] גם צריך להיות בתוכה אנשי חיל וגבורים אשר הם שוטרי העם להכריח בכחם ועוצם ידיהם את כל מי שיחפוץ בכל זאת לפרוץ גדר המוסר והמישרים, ולבלע ברשעתו את הצדיק החלש ממנו וכל אלה היו בימי משה בקרב ישראל, וזש"א "אתם נצבים וכו' ראשיכם, שבטיכם (ר"ל שופטיכם בעלי השבט) זקניכם ושוטריכם" ואח"כ נעתק אל הגבול השני באמרו כי ירא הוא הוא שיש בהם כבר עתה שורש פורה ראש ולענה, אשר באחרית הימים יוכל לסבב אותם שיסורו מדי הדרך הישרה, ליסוג אחור מאחרי ה', ואז יענישם על עונם ויגלם מארצם להשליכם אל ארץ אחרת במאה"כ פן יש בכם וכו' ואמר הדור האחרון וכו', ואח"כ הבטיחם שבאחרית הימים ישובו עוד שנית אל ה' בצר להם ויהיו אז במעמד וגבול השלישי במאה"כ ובקשתם משם את ה' אלקיך וכו'. ועתה נבא לבאר כוונתינו מתוך הפרשה כי הנה ראינו ששם משה אדוננו בה שלש גבולים מגבילים כל עניניה. האחד גבול ההתיצבות והעמידה במקום הראוי לפי התחלת האדם כמו שאמר באבינו הראשון ויקח יי' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ויצו ה' אלהים על האדם (בראשית ב׳:ט״ו-ט״ז). והגבול השני הוא נסיגה וההרחקה אשר על הרוב בטבעו לעשות כמו שנמשך כן אל האדם לעטיו של נחש וחוה אשר מחמתו נתחבאו שניהם ונתרחק הרחקה עצומה. והגבול השלישי הוא ענין ההתעוררות אל החזרה והתשובה מהדרך הרע ההוא כמו שנתיסר מפי חז"ל (עירובין י"ח:) שעשה תשובה אמרו אדם הראשון חסיד גדול היה כיון שראה שנקנסה עליו מיתה ישב בתענית מאה ושלשים שנה ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה והעלה זירוזין של תאנים מאה ושלשי' שנה. והיה שלשה מיני תשובות כנגד מה שיחסו חטאו אל הגפן ואל החטה ואל התאנה כמו שכתבנו שם במקומו. אמנם הענין הראשון הוא מה שכוונו באומרו אתם נצבים היום כלכם לפני יי' אלהיכם וגו'. כלומר הרי אני מעמידכם היום הזה לפניו יתע' במצב ההוא שהייתם ביום שנבראתם אינכם רחוקים ממנו אבל אתם צריכי' להזדרז להתקרב אליו כפי הריחוק הטבעי שביניכם לבין אלהיכם כמו שזכרנו ראשונה והרי אתם נמצאים על אופני התקון האנושי הראוי לכם כמו שנברא האדם שלם בצביונו ובקומתו עד שיהיה שלמות כללכם פונה ונגמר בכל חלקיו כשלמות האיש בכל איבריו וכחותיו וזה בהיות לכם ראשי' שבטים זקנים ושוטרים כי זהו מה שישלים הכללות הישראלי המיוחד כמו שמציאות מעלותיהם בכל איש ישלים אישיותו. הראשון מעלת ההשכל והמדע אשר בה יצליח האדם וישכיל בדרכיו כי בלא דעת נפש לא טוב ועליה אמר ראשיכ' כי המוח הוא בראש וזקן שקנה חכמ' הוא הראש. והשני הוא ההצדק במעשים לכלכל דבריו במשקולת המשפט ולא איך שיזדמנו כי על כן אמר שבטיכם כי שבט הצדק והמשפט הוא שבט מישור ביד כל איש. הג' הוא ההסתפקות שהוא רסן התאוות הבשריות שחטאו בהם רבים מהגדולים ועליה אמר זקניכם כי הזקנים באמת הם המסתפקים על הרוב באונם או ברצון. הד' מעלת הגבורה אשר בכח המתעורר עומד על מדותיו ולבלתי צאת מהשווי כי יבער כמעט אש הכעס הקנאה והנקמה וכיוצא כי הבא לכללם בא לכלל טעות ואע"פ שיהיה שלם ביתר המעלות ועליה אמר שוטריכם כי השוטר הוא הכופה את החוטאים להעמיד אותם על גבולם. ואמר כל איש ישראל שבבחינת כללות זה ראוי שיקראו כלם איש אחד כי כל הכחות והמעלות הללו ביום הבראם בו כוננו להשלמת אישיותו. ואמר טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך וגו' לרמוז אל שאר חלקי העם שהם במדרגת שאר הכחות השפלות והמשרתות אשר בהם ישתלם האישיות שאמרנו ואמר שכלם בדעתם ובצביונן היו נצבים היום לפני יי' מעותדים ומזומני' לנסוע וללכת בדרך הישרה שאמרנו אשר התהלכו בה האבות הקדושי' לקרבם אליו ולדבקה בו והוא מה שפירש באומרו לעברך בברית יי' אלהיך וגו' למען הקים וגו'. כי התורה והמצות הם הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון למען הקים אותם לו לעם והוא יהיה להם לאלהים והוא ענין הקרבה והדבקות אשר בסוף הדרך ההוא. ואמר לא אתכם לבדכם וגו'. כי את אשר ישנו פה וגו'. לומר שההכנה הזאת והשלמיו' אשר נמצאו אתם לא אתם לבדם הוא נמצא כי אם להם ולבני בניהם עד עולם וכבר דברנו בעצם הענין הזה בשער הקודם:
In our Parshah, Moses presents a threefold picture of the moral platform of the Jewish people, parallel to what emerged at creation. Then we had three stages. 1) Adam as he had been in Eden before the sin. 2) Adam after the sin, when he hid from G'd, having absorbed sin into his system. 3) Adam's quest for forgiveness for 130 years after having heard the penalty that had been decreed. Our Parshah begins at that point. "You are standing today upright in the presence of the Lord your G'd.” Just as Adam had stood upright in Paradise, so the Jewish people had their hour of being able to stand upright before the Lord. All man had to do at that time was to bridge the natural gap between him and G'd, since he did contain matter that came from that part of creation most remote from the pure Spirit. However, when under the guidance of "your elders, your judges, your tribal heads," the attainment of closeness to G'd would seem assured. The message is that leadership can accomplish for the nation, what virtues accomplish for the individual in this context. In this context, the word "head" refers to the intellectual leadership; "elders" refers to leadership by those who no longer allow their yetzer hara, evil urge to dominate them. "Police" refers to the ability to retain one's composure even when under provocation. (The task of the police is to maintain discipline) Moses goes on to say "every Jewish man". He means that anyone who is guided by the four principles we have listed, qualifies for the title "a Jewish man." There were also present all those that had not yet matured, i.e. "your children, your wives, your strangers;" the latter are on the threshold of attaining their perfection and are all "marching" along with the covenant of G'd. (Deut 29, 9-11)
אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם (דברים כט, ט). ובו יבואר הגמרא (ר"ה לד:) אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם אמרו לפני זכרונות כדי שתעלה זכרוניכם לפני לטובה. כי הכלל, הוא הבורא ברוך הוא דרכו להיטיב ובפרט לישראל וזה רצונו כשמשפיע טובות וברכות לישראל עמו וחס ושלום כשישראל אינם ראוים להשפיע עליהם טובות אין זה רצון הבורא ברוך הוא אדרבא רצון הבורא ותענוגו כשמשפיע טובות על ישראל והם ראוים להשפיע עליהם כל הטובות והברכות וחס ושלום להיפך אין זה רצון הבורא. והכלל הוא, דבר אשר הרצון רוצה בזה הבחינה הזאת נקרא פנים ואשר אין הרצון רוצה בזה נקרא אחור. וזהו הרמז בגמרא אמרו לפני מלכיות שמה שתמליכו אותי יהיה בבחינת פנים. וזהו אמרו לפני זכרונות, והזכירה תהיה לפני בבחינות פנים ולא בבחינת אחור ועל ידי זה כדי שתעלה זכרוניכם לפני לטובה, כי בזה שאני משפיע טובות רצוני בזה להשפיע עליכם טובות כדי שתהיו בבחינת פנים. וזהו כדי שתעלה זכרוניכם לפני, בחינות פנים לטובה שרצוני בזה על הטוב להשפיע. וזהו הרמז בפסוק אתם נצבים היום כולכם לפני ה', אתם היום לפני ה' בבחינות פנים. וזהו אלהיכם, כי המדה המשפיע טובות לישראל המדה הזאת נקרא אלהיכם, כלומר בזה שאתם נצבים היום לפני ה' בבחינת פנים על ידי זה יושפע עליכם כל הטובות הנרמז במלת אלהיכם כנ"ל, כי מלת פנים הוא מלשון פונה ובה טובות השם יתברך שרוצה לפנות לעמו ישראל לטובה אבל בהרעה אין רוצה השם יתברך נקרא אחור שאין השם יתברך פונה לזה:

Deuteronomy 29,9., “All of you are standing assembled ‎this day in the presence of the Lord your G’d;” the ‎paragraph commencing here with “in the presence etc.,” appears ‎to contain unnecessary words. [Our author refers ‎especially to the words: “in the presence of the Lord your G’d,” ‎seeing that when Moses addressed the people in the name of the ‎Lord during their stay in the desert they had always been “in the ‎presence” of the Lord. Ed.] It helps us understand a ‎statement in Rosh Hashanah 34, according to which the ‎blowing of the shofar as well as the recital of certain ‎benedictions in the prayer service are mandatory on New Year’s ‎Day and on Yom Kippur, (Jubilee year) as opposed to other ‎occasions, such as public fast days decreed by the Rabbis. This is ‎based on G’d having requested that on these days we proclaim ‎Him as 1) King, 2) as the One Who remembers all that has ‎occurred in history, every individual’s thoughts, words and deeds, ‎and 3) has promised that by doing so through blowing the shofar, ‎this will beneficially effect how we are going to be judged on these ‎days. [Most of you are aware that the Mussaph ‎amidah on New’ Year’s day includes 10 verses from Scripture ‎referring to these three elements, malchiyot, zichronot, ‎‎shofarot, that distinguish this Day. Ed.]
As we have repeated on many occasions, G’d is interested in ‎the dispensing of His largesse to mankind, and especially us, His ‎people; the word ‎פנים‎, usually translated as “face, or presence,” ‎alludes to G’d being in a benevolent frame of mind vis a vis ‎mankind or His people, whereas the word ‎אחור‎, usually translated ‎as “rear, or backward,” allude to times when G’d is angry at ‎mankind or, G’d forbid, His people.‎
By addressing the whole nation as “standing” ‎לפני‎ (from ‎פנים‎) ‎before the Lord when He is in benevolent frame of mind, Moses ‎hints that the reason that G’d is in such a frame of mind is ‎because He is not only G’d, but “your G’d,” i.e. you have related to ‎Him as your Patron. The author adds another nuance of the word ‎פנים‎, tracing it to the root ‎פנה‎, to turn, change direction. G’d is ‎looking for a reason to aim His largesse in your direction.
[Seeing that in verse 17 the Torah uses the word ‎פנה‎ ‎also negatively, i.e. as turning away from G’d, when it writes: ‎אשר ‏לבבו פונה היום מעם ה' אלוקינו‎, “whose heart turns away from being ‎with the Lord our G’d,” and we do not find the word ‎אחור‎ in that ‎context, it is difficult to accept the author’s definition of ‎פנים ‏ואחור‎. Ed.]

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור