כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות
רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי טלופחי עבדא ליה חימצי חימצי עבדא ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה אמר ליה איעליא לך אמך אמר ליה אנא הוא דקא אפיכנא לה אמר ליה היינו דקא אמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיהו ט, ד) למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'
The Gemara records a story about Rav whose wife would always prepare dinner the opposite of his request. When his son Chiya grew older, he figured out what his mother was doing and he would tell her that his father wanted A when he really wanted B so that she would serve B. Rav found out about it and praised Chiya’s wisdom but told him not to do it because למדו לשונם דבר שקר.
דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו: דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי
The school of Rabbi Yishmael taught in a beraisa "Great is peace, for even The Holy One, Blessed is He alters [the truth] for its sake. Originally it is written "And my husband is old!" And in the end it is written "And I am old!" (Bereishit 18:12-13)
(ז) תַּלְמִיד חָכָם לֹא יְהֵא צוֹעֵק וְצוֹוֵחַ בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ כִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת. וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בְּיוֹתֵר אֶלָּא דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת. וּכְשֶׁיְּדַבֵּר בְּנַחַת יִזָּהֵר...וְלֹא יְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ. וְלֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע אֶלָּא בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּדִבְרֵי חָכְמָה אוֹ בִּגְמִילוּת חֲסָדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
(7) A scholar should not shout and scream while he speaks, like animals and beasts. And he should not raise his voice excessively. Rather he should speak pleasantly with all people. But in speaking pleasantly... And he should not distort [the reality] with his speech, not adding and not subtracting [from the truth], except in words of peace and the like. The principle is: he should not speak except in words of wisdom or kindness and so on.
א"ר זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מ"ט דינוקא מקנא קני אקנוה' לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו. וא"ר זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנא' (ירמיהו ט, ד) למדו לשונם דבר שקר
R. Zera further said: One should not promise a child to give him something and then not give it to him, because he will thereby teach him lying, as it is said, “They have taught their tongues to speak lies” (Jer 9:4).