1
אברכה את ה' בכל עת. (תהלים לד, ב) דיש עתים לטובה ויש עתים לרעה כמבואר בקהלת. ועד עתה סבר דוד המלך עליו השלום דאין לברך לה' רק בעתים שהם טוב, מה שאין כן בעתים דרעה האיך אפשר להלל איזה טובה מגיע מרעה שיהא ברע שבח השם יתברך. אמנם עתה בשנותו את טעמו לפני אבימלך ראה שמשגעון שהוא רעה לעין כל בא טובה שעל ידי כך ניצל מאכיש, אם כן ראה שבעת רעה יש גם כן בו טובה. ולכן אמר אז אברכה את ה' בכל עת, ואין שום עת גם העתים לרעה חס ושלום שלא אברכה לה' כיון שמהם גם כן בא טובה. וזה אמר תמיד תהלתו בפי, ואמר כיון שברעה יש גם כן טובה צפונה אם כן בה' תתהלל נפשי, פירוש הגם שדוד המלך ע"ה החזיק עצמו לשפל אמר עתה גם אני יכול להודות כיון שראיתי שבכל דבר שפל יש גם כן טובה. זהו בה' תתהלל נפשי, גם אני יכול להודות לה'. ישמעו ענוים וישמחו, על ידי זה שגם שמחזיקים עצמם לשפלים יראו שיש טובה בכל דבר שפל ואם כן הכל יודו לה'
2
ועל ידי זה נמתקו הדינין באומרם שבכל צרתם לו צר, והדבר נוגע להשם יתברך. וזהו הביטו אליו ונהרו, שמביט הצרה אליו לומר שנוגע אליו ונהרו ועל ידי כן ונהרו נמתקו הדינים, כי מי עומד חס ושלום לצער השם יתברך ברוך הוא כביכול ועל ידי כך ופניהם אל יחפרו. וזה אמרו חכמינו ז"ל (ברכות נד.) בכל מדה ומדה שהוא מודד לך כו' הוי מודה לו, לו דייקא כנ"ל ועל ידי כך ימתקו הדינין:
1
“I bless God at all times” (Psalms 34:2)
There are times for good and times for bad, as Kohelet teaches. Up until this point King David thought that God should be blessed only for the good times and not for the bad times. How could you praise God for the bad times? What benefit comes from the bad that would justify using it to praise God?
But now, when he had feigned madness in the presence of Avimelekh, he saw haw madness, which is generally perceived as evil, led to good. It was madness that saved him from Akhish… He therefore concluded that even the bad times have good in them. That is why he began the psalm - “I bless God at all times”. That is to say - there is no time I would not bless God, including the bad times, for good can come even from them.
Therefore “God’s praise is always in my mouth”. And once I have discovered that good is hidden in the bad “my soul praises God”. The implication is that King David who thought little of himself, realized - even I can offer praise since there is good even in the lowliest. “May the humble hear and rejoice” through this recognition even those who do not think highly of themselves will praise God, so all people will “Praise God’s Name together”.
2
The harsh judgments are sweetened when they acknowledge that “God suffers in their suffering” and that the difficulty affects the blessed Name. Thus “they faced God and shined” - they turned the trouble towards God acknowledging that it affects God. Then “they shine” the harsh judgements shine and are sweetened - for who would cause sorrow to the holy, blessed one? Therefore “they are no longer shamed”.
(א) ויש באדם כמה כחות, שלזה העולם צריך כח זה, ולזה העולם כח זה, שעולה נשמתו לכל העולמות שצריך לעלות, ובודקין אותו בכל עולם אם הוא ראוי לעלות ואם לאו דוחין אותו לחוץ, ולפעמים שולחין לו מחשבה זרה מחמת שדוחין אותו, ואם הוא חכם, באותה המחשבה יכול לקשר עצמו יותר להשם יתברך, שהמחשבה הוא אותיות שהם אברי השכינה רק שנפלו בקליפות מכח השבירה, ונעשה הצירוף של האותיות רע, כמו אדם שנותן מעדנים מעורבים מין בשאינו מינו, שכל אחד בפני עצמו הוא טוב וכאשר נתערבו הוא מאום ורע מאוד, כך זה הוא גם כן נעשה רע.
(ב) וכשהוא מבין באיזה ענין הוא המחשבה אם בתאוה הוא מעולם התאוה נפל, אם ביראה רעה הוא מעולם היראה, אם בגאוה הוא מעולם התפארת, וכן בשארי דברים, שכולם משבעת ימי הבנין נפלו, וכשהוא מקשר אותם בהשם יתברך באהבת הבורא וביראת הבורא, הוא מחזיר אותם לשורשם, וכן בשאר מדות, כל מחשבה לפי המדה שנפלה ממנה הוא מקשר אותה לאותה המדה, והקליפות נופלים ממנה, ונעשה הצירוף טוב, וזהו דאיתא (שבת דקנ"ג ע"א) מתיר החבלים והשקים נופלים, השקים דהיינו הקליפות נופלים.
(ג) ויש להשם יתברך ברוך הוא בזה הנאה גדולה, כמשל הבן מלך שנפל לשביה כשמביאין אותו לפני המלך הוא נהנה מאוד יותר מזה הבן שהיה אצלו תמיד:
(כש"ט ח"ב ד"ג ע"א, לקוטי אמרים ד"ד סוף ע"א)
Sometimes, a foreign thought is sent to a person, pushing them away from a spiritual ascent they are attempting. But if you are wise, you can use that very thought to get closer to God. For even that thought is composed of letters which are the limbs of the Shekhinah, it is just that they have fallen among the husks due to the brokenness of the world, and the letters came together in an evil configuration. It is like a person who prepares different foods, each individually good, but then she serves them in combinations that make them repulsive. So it is with your thoughts.
You must understand where the thought comes from; lustful thoughts have fallen from the world of (holy) desire, destructive fear has fallen from the world of (positive) fear and awe, arrogance has fallen from the world of beauty, and so with all negative things which have all fallen from their divine sources.
You can connect these fallen thoughts back to the blessed One, when you connect them to the love and fear of God you are returning them to their roots. So it is with every (negative) thought you must discern the Divine attribute from which it has fallen and then return the thought to that divine source. Then the husks fall off, and the letters re-combine in positive ways… God takes great pleasure in this like a king whose child is returned from captivity. Certainly this pleasure is greater than had the child never been taken...