עין איה על שבת א א
להיסמך על דברים קבועים בלימוד ולא המקריים.
(שבת ג ב): "א"ל ר"ח לרב, בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהאי מסכת לא תשייליה במסכת אחריתי, דלמא לאו אדעתיה, דאי לאו דרבי גברא רבא הוא כספתיה, דמשני לך שינוייא דלאו שינויא הוא, השתא מיהת שפיר משני לך".
Ein Ayah on TB Shabbat 1a
In your learning, rely on constants and not on things learned by chance
In the preceding section at the bottom of Shabbat 3a, Rav had asked Rebbi what is the law if Shimon loads up Reuven with food and drink inside a house, and then Reuven starts walking outside. Is Reuven liable for both lifting (עקירה)the food and drink from rest and for transporting (הוצאה) it outside?
Rebbi correctly answered that he is indeed liable for the עקירה as well as for the הוצאה, even though he did not physically lift the food from the ground. Rebbi explains his reasoning: the object is in a state of rest in the man's hands because his hands are in the same domain as his feet, hence when he starts to walk he is not just lifting his feet but he is also "lifting" the food and drink from their state of rest. This is in contrast to the earlier mishnah in the tractate, which dealt with a poor man standing outside but extending his had into the house.
Following this section, R. Chisda berates Rav for having asked Rebbi this question. It appears that Rebbi had been studying a different tractate at the time, not tractate Shabbat, so asking him a question related to the minutiae of Shabbat might have caused him to give an incorrect answer. In a lesser individual than Rebbi, this might have led to severe embarrassment.
השכל יש לו חוקים קבועים, שכאשר יתמלאו חוקיו יתן הוא את פריו בטח ככל ההוויות הטבעיות שראוי לסמוך עליהן. אמנם על הדברים המקריים שאין להם יסוד חוקי בטבע אין להישען, אפילו אם יזדמן שיוצלחו אין לדון ממקרה אחד על חבירו. על כן בהיות החכם עוסק בעניין המושכל הנדון, אז ודאי יוציא שכלו דבר שלם ומתוקן. אמנם בהיותו קאי במסכת אחריתי, אז כפי דרך הרגיל הטבעי אין לבטח בתוצאות שכלו, כיון שההתייחדות לאותו העניין שהוא אחד מהחקים הטבעיים של השכל, חסרה כאן. אמנם יזדמן כי שכל נעלה יסקור בסקירה אחת אמתת העיון גם בעניין שאין מעייניו שמה כעת, מפני שאצל הגדול כל המושכלות הפרטיים הם מתקשרים לחטיבה אחת שלמה, והכל הוא לפי זה מסכת אחת. אבל דבר זה אינו נחלת הכלל באופן שיהיה חוק קבוע כי אם הזדמנות בשאר רוחו של יחיד ומצויין שבבני אדם, וכל דבר מזדמן אפשר שיקרו סיבות מעכבות שלא תבא ההזדמנות בכל עת. על כן אין ראוי לשום קו להנהגה כי אם מה שהוא בערך חוק קבוע לשכל האנושי, דהיינו הוצאת האמת אחרי ההתייחדות הגמורה בעניין הנידון. ויש בזה חסרון מוסרי כיון דאי לאו דרבי גברא רבא כספתיה, שלא יוכל להשיב, פן יארע שאותו היתרון הבא משאר רוח חוץ לטבע הקבוע האנושי לא יופיע באיזה זמן, כיון שכל דבר יוצא מן הכלל הוא על כל פנים מקרי ונח לקבל שינוי, ולבד החסרון המוסרי יוכל לבא גם כן מזה לידי תוצאות של חסרון שכלי, דמשני לך שינוייא דלאו שינוייא הוא, ואולי לא תשיג רפיון הדבר ותקבלו שלא בצדק. ולמד גם כן שאין לסמוך על איזה הנהגה שחוקי ההגיון השכלי אינם מסכימים לה. אע"פ שהנסיון הורה שעלתה יפה איזה פעם, כי הוא רק מקרה שאינו מתמיד. על כן אף על גב דהשתא מיהת שפיר משני לך, מכל מקום אין לסור מן האזהרה הנוסדת על אדני משפט צדק וחוק קבוע בטבע האנושי בשכלו, שלא יתן פריו כי אם בהשלמת חוקיו, שהתייחדות העיון בעניין הוא אחד מהם.
Rav Kook now begins his analysis of this piece of Gemara.
A person's intellect behaves according to fixed laws. This means that if the requirements of the intellect are fulfilled, then the intellect will give fruit in a reliable way, in the same was as other elements of nature proceed along their natural course.