(א) וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־ה' וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃ (ב) וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֱלִישָׁע֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הַגִּ֣ידִי לִ֔י מַה־יֶּשׁ־לכי [לָ֖ךְ] בַּבָּ֑יִת וַתֹּ֗אמֶר אֵ֣ין לְשִׁפְחָתְךָ֥ כֹל֙ בַּבַּ֔יִת כִּ֖י אִם־אָס֥וּךְ שָֽׁמֶן׃ (ג) וַיֹּ֗אמֶר לְכִ֨י שַׁאֲלִי־לָ֤ךְ כֵּלִים֙ מִן־הַח֔וּץ מֵאֵ֖ת כָּל־שכנכי [שְׁכֵנָ֑יִךְ] כֵּלִ֥ים רֵקִ֖ים אַל־תַּמְעִֽיטִי׃ (ד) וּבָ֗את וְסָגַ֤רְתְּ הַדֶּ֙לֶת֙ בַּעֲדֵ֣ךְ וּבְעַד־בָּנַ֔יִךְ וְיָצַ֕קְתְּ עַ֥ל כָּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְהַמָּלֵ֖א תַּסִּֽיעִי׃ (ה) וַתֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאִתּ֔וֹ וַתִּסְגֹּ֣ר הַדֶּ֔לֶת בַּעֲדָ֖הּ וּבְעַ֣ד בָּנֶ֑יהָ הֵ֛ם מַגִּשִׁ֥ים אֵלֶ֖יהָ וְהִ֥יא מיצקת [מוֹצָֽקֶת׃] (ו) וַיְהִ֣י ׀ כִּמְלֹ֣את הַכֵּלִ֗ים וַתֹּ֤אמֶר אֶל־בְּנָהּ֙ הַגִּ֨ישָׁה אֵלַ֥י עוֹד֙ כֶּ֔לִי וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אֵ֥ין ע֖וֹד כֶּ֑לִי וַֽיַּעֲמֹ֖ד הַשָּֽׁמֶן׃ (ז) וַתָּבֹ֗א וַתַּגֵּד֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹקִ֔ים וַיֹּ֗אמֶר לְכִי֙ מִכְרִ֣י אֶת־הַשֶּׁ֔מֶן וְשַׁלְּמִ֖י אֶת־נשיכי [נִשְׁיֵ֑ךְ] וְאַ֣תְּ בניכי [וּבָנַ֔יִךְ] תִֽחְיִ֖י בַּנּוֹתָֽר׃ (פ)
Elisha's Blessing, painting by Michoel Muchnik
ובהקדם מ"ש במאמר של ר' הלל מפּאַריטש(שכנראה מיוסד על מאמר אדמו"ר הזקן הנ"ל) כעין הקדמה דהנה ידוע שכל הסיפורים שבתנ"ך, הגם שהיו כפשוטם, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, מ"מ, למה בררו הנביאים סיפורים אלו דייקא לכתבם בתנ"ך, ע"כ לומר מפני שרמזו בהם רזין וסודות עליונים וכמה דרכים לעבודת ה' (ע"כ ההקדמה של ר' הלל)
Reb Hillel of Paritch, a close Chossid of the Alter Rebbe and teacher of Chassidus himself, said in Pelach HaRimon on Parshas Vayera:
"It is known that all the books of the TaNach, even though they may have occurred basically as written in the text - because, there's a common exegetical principle that 'no text goes outside of its plain meaning' - either way, why did the prophets clarify their stories specifically in the way that they were written in the TaNach - if not for us to learn that there are subtle hints that are inferences and secrets and different approaches to our Divine service"
מאמר ואשה אחת תשמ"ו
קונטרס כ"ף מרחשון - תש"נ
בס"ד. אור ליום ב' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון ה'תשמ"ו
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע גו', וידוע מאמר אדמו"ר הזקן עה"פ
דאשה היא הנשמה,
ונק' אשה אחת כי היא אחת עם הוי'
מנשי בני הנביאים, כי נביאים מלשון ניב שפתיים (expression of the lips)
הוא שמקבלים מבחי' דבר הוי' והנשמה היא כלי קיבול לקבל השגות וגילוי אלקות.
ואלישע אותיות אלי שע הוא הקב"ה.
(וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה)
וזהו ואשה אחת גו' צעקה אל אלישע, שהנשמה צועקת להקב"ה,
עבדך אישי מת, אישי הוא אש יו"ד, דהאהבה כרשפי אש שהי' אצלי להכלל ולהבטל בבחי' יו"ד חכמה עילאה – מת, שעכשיו אין לי אהבה זו.
והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים, והנושה מלשון כי נשני אלקים
(God has made me forget - from the name Menashe(
קאי על נפש הבהמית שמשכחת אותי מאלקות, ושני ילדי הם האהבה והיראה [וכמבואר בתניא שהמדות נקראים בשם תולדות, ועיקרי המדות הם אהבה ויראה]
, וזהו והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים, לאהבות זרות וליראות זרות.[דנוסף לזה שנה"ב משכחת אותי מאלקות ורוצה לבטל ח"ו את האהוי"ר באלקות, היא רוצה לקחת את האהוי"ר דנפש האלקית שיהיו עבדים לנה"ב].
“In many shamanic societies, if you came to a medicine person complaining of being disheartened, dispirited, or depressed, they would ask one of four questions: "When did you stop dancing? When did you stop singing? When did you stop being enchanted by stories? When did you stop being comforted by the sweet territory of silence?”
― Gabrielle Roth
ויאמר אלי' אלישע גו' מה יש לך בבית, איזה כחות נשארו לך שאין לנה"ב שליטה עליהם
, ותאמר אין לשפחתך גו' כי אם אסוך שמן, שלא נשאר אצלה שום דבר מלבד עצם נקודת הנשמה.
[ויש לומר, דשמן הוא חכמה, ואסוך שמן הוא בחינת החכמה שבנפש, שאין לנה"ב שליטה עלי'].
ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ גו' כלים ריקים אל תמעיטי, שתעסוק בתורה ובמצוות שהם כלים לאור הוי',
ואף שהתומ"צ שעוסקת בהם עכשיו הם כלים ריקים (בלי אהבה ויראה) מ"מ אל תמעיטי בהם, ויצקת על כל הכלים האלה, להמשיך בהם הגילוי דעצם הנשמה
[וע"ד המבואר בתניא שקיום התורה ומצוותי' תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה', דמס"נ הוא מצד עצם הנשמה].
וכשתעשה כן אזי את ובנייך תחיי בנותר, כיתרון האור הבא מן החושך
(13) I found that Wisdom is superior to folly As light is superior to darkness;
. ועוד פירוש בכלים ריקים אל תמעיטי, שיתבונן הרבה איך שהוא כלי ריקן בלי דעת במוח ובלי דחילו ורחימו, ויתמרמר מאד על ריחוקו, ועי"ז יאיר בו אור הנשמה.
וכמאמר רב מתיבתא בג"ע18 אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' כו' גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וסליק בי' נהורא.
If the log doesn't catch on fire, we split the wood.... So too, a body where the light of the soul won't ignite, we split it and the light can rise
(ו) בְּגִין דְּאִית גּוּפָא דִּנְהִירוּ דְּנִשְׁמְתָא לָא נָהִיר בֵּיהּ, עַד דִּיבַטְּשׁוּן בֵּיהּ, כְּדֵין נָהִיר נְהִירוּ דְּנִשְׁמְתָא, וְאִתְאֲחָדָת בְּגוּפָא, וְגוּפָא אִתְאֲחָד בָּהּ. גּוּפָא כְּדֵין סָלִיק נְהִירוּ מִגּוֹ נִשְׁמְתָא, מְהַדַּר מְרוֹמַם וּמְשַׁבַּח, מְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ וּבָעוּתֵיהּ, מְבָרֵךְ לְמָארֵיהּ, הָא כְּדֵין כֹּלָּא נָהִיר. בְּגִין דְּאִית גּוּפָא, דְּלָא יָכִילַת נִשְׁמְתָא לְאַנְהָרָא בֵּיהּ, עַד דִּיבַטְּשׁוּן בֵּיהּ, וּכְדֵין נָהִיר וְאִתְאֲחָד דָּא בְּדָא. אִית אָעָא דְּלָא אִתְאֲחָד בִּנְהוֹרָא, וְלָא סָלִיק נְהוֹרָא בֵּיהּ, עַד דִּיבַטְּשׁוּן בֵּיהּ, וּכְדֵין נָהִיר.
ויתירה מזה שאור זה (שמאיר ע"י המרירות מזה שהוא כלי ריקן) יש לו יתרון על האור כמו שהוא מצד עצמו, כיתרון האור הבא מן החושך דוקא. וזהו ואת ובנייך תחיי בנותר, את הוא עצם הנשמה ובנייך הם דחילו ורחימו שבכל נשמה – תחיי בנותר, כיתרון האור הבא מן החושך
The Rebbe's ma'amar begins here:
ב) ויש לומר, דיתרון האור הבא מן החושך (ואת ובנייך תחיי בנותר) להפירוש בכלים
ריקים אל תמעיטי שיתבונן הרבה איך שהוא כלי ריקן, הוא נעלה יותר מיתרון האור (נותר) להפירוש בכלים ריקים אל תמעיטי שיעסוק בתורה ומצוות אף שהם בלי אהוי"ר.
דהנה ביתרון האור מן החושך, שני ענינים.
יתרון האור בכדי להאיר את החושך. שבכדי להאיר במקום רחוק וחשוך ביותר, צריך לאור גדול ביותר. דכמו"כ הוא גם בנוגע להיתרון (תחיי בנותר) שע"י עסק התומ"צ בלי אהוי"ר, דזה שהוא עוסק בתומ"צ הגם שאין לו אהוי"ר, הוא מפני תוקף ההתקשרות שלו באלקות שמצד עצם הנשמה, שלמעלה מכחות הגלויים.
ועוד ענין ביתרון האור מן החושך, שע"י המרירות מהחושך המסתיר אורו ית', נמשך מבחינת ישת חושך סתרו, חושך שלמעלה מאור (למעלה גם מאור גדול שמאיר גם במקום חשוך ביותר). וזהו היתרון (תחיי בנותר) שע"י ההתבוננות איך שהוא כלי ריקן, דע"י המרירות מזה שהוא כלי ריקן (חושך), הוא מגיע לבחינת חושך שלמעלה מאור.
Of the light that comes from darkness, there are two types:
1. The type of light that is intensified because of the darkness, i.e. needing a stronger more powerful light when you're out in the middle of nowhere and there are no street lights, so you use high beams. Getting a stronger light to shine all the way into a tunnel. If it hadn't been that dark, you wouldn't have shone such a strong light...
When acting in ritual out of routine rather than inspiration, you're actually digging deeper than you would if you were feeling inspired. If you were doing it because you felt like it, you wouldn't be drawing from such a deep source of light. By doing it only because "I know that if I were asked to die for it, I care about this, somehow", we're accessing a place that is higher than anything we can comprehend- a space of pure light powering the ritual.
2. The type of light that comes from within the darkness itself. "God shrouds God-self in darkness". There is darkness that is higher than light - light that is so potent and can't be received, is called darkness. It's higher than revelation, it's impossible to be absorbed by the human perception, so it's perceived as darkness.
The darkness at the very bottom and darkness at the very top are really connected to one another. Being present and feeling the bitterness of the darkness is a springboard to elevate oneself to a place higher than all light.