(ב) ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה: הגה וי"א שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח [מהר"א מפראג] ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה [מנהגים] י"א שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב [כל בו ור"ן]:
(2) The many meals which we add on [these days] are voluntary meals, since [the Sages] did not establish them as [days of] feasting and joy. Rem"a: But some say that there is somewhat of a mitzvah in adding meals, because during those days was the Dedication of the Altar (Abraham Kara of Prague). It is the custom to recite hymns and songs of praise during the feasts added on them, and then they are mitzvah meals (Book of Customs). Some say that cheese should be eaten during Hanukkah, because a miracle was done though milk which Yehudit fed the enemy. (Kol Bo and Nissim of Gerona).
שאף הן היו באותו הנס. פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן. גבי מצה יש מקשה למה לי היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו הנס וי"ל דמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן אי לאו מהיקשא ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ דסלקא דעתך למיפטרה מגזירה שוה דט"ו ט"ו דחג הסוכות כדפי' פרק אלו עוברין (פסחים מג: ד"ה סלקא:)
Since they were also part of the same miracle. Rashbam explained, that the primary part of the miracle was done by them; Purim - by Esther, Chanukah - by Judith, Pesach - for they were saved in the merit of the righteous ones of that generation. And this [interpretation] is difficult, for the language "since they were also" implies that they were secondary, and according to his [Rashbam's] interpretation, it should have said "since they were". Therefore, it seems to me, that they were also potentially going to be wiped out and killed, and so too on Pesach, when they were enslaved to Pharaoh in Egypt, and in Chanukah, the decrees applied to them too. In the matter of Matzah, there is one who asks why do we need this comparison, that everyone who is included in the prohibition of eating leavened bread is included in the positive commandment of eating Matzah. [Why not] learn it from them having been part of the same miracle? And it should be said, that this reason [part of the same miracle] does not obligate one but Rabbinically, so we need the comparison. And our Rabbi Joseph, of Jerusalem, explained that you might exempt them from it, by means of a comparison, for [Pesach] is on the 15th, and so too Sukkot is on the 15th [and women are exempt from the Sukkah], as I have explained in the chapter of Eilu Ovrin (Tosafot on Pesachim 43b:1).
(ט) ונשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. פי׳ שהאויבים באו לאבד הכל אנשים ונשים וטף. ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמו שמפורש בהגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה בן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלם וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו. ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבנה בחנוכה.
(9) Women are obligated to light Hanukkah candles, for they too were included in the miracle. This means that the enemies came to destroy everyone, men, women, and children, and there are those who say that the great miracle occurred through a woman. Her name was Judith, as the story goes, and she was the daughter of Yochanan, the high priest. She was extremely beautiful, and the Greek king wanted her to lay with him. She fed him a dish of cheese to make him thirsty, so that he would drink a great deal and became drunk, and recline and fall asleep. And it happened just that way, and once he was asleep, she took his sword and cut off his head. She brought his head to Jerusalem, and when the armies saw that their leader had been killed, they fled. For this reason, we have the custom of eating a cheese dish on Hanukkah.
(א) מדרש מעשה חנוכה
(ב) [מכ״י מינכען נדפס באוצר טוב ח״א 039, ובית המדרש ח״ה]
(ג) כתיב (ירמיהו נ׳:ל״ג) כה אמר ה׳ צבאות עשוקים בני יהודה ובני ישראל וגו׳ וכתיב גואלם חזק ה׳ צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז ליושבי בבל. אמרו בימי היונים נתחייב מקרא זה שהערימו סוד על ישראל אמרו בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו באלהיהם ויאמינו בע״ז שלנו. עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות), שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה. כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם, בשביל גנבין ולסטין ופריצי יונים, ולא רואין שינה בעיניהם לא יום ולא לילה, ונתקיים עליהם מקרא שכתוב ופחדת לילה ויומם (דברים כ״ח:ס״ו). אמרו לפני הקב״ה רבש״ע כמה אנו יכולים לסבול? אמר להם בעון מזוזה, אלא אעפ״כ רווחה תמצא בגזירה זו. והיו ישראל שרויין בלא דלתות, ואין לך דבר מעביר רעות האשה מעל בעלה כדלת שנאמר לך עמי בא בחדריך וגו׳ (ישעיהו כ״ו:כ׳), ועמדו בגזרה זו שלש שנים, כיון שראו יונים שעמדו ישראל בגזירה ולא נכשל אחד מהם בשום דבר רע, עמדו וגזרו עליהם גזירה אחרת, והעבירו קול: כל אדם מישראל שיש לו שור או שה יחקק על קרניו שאין לו חלק באלהי ישראל, וכל כך למה כדי שלא יאכלו ישראל בשר ולא חלב ולא גבינה, ולא יהיה להם חרישה. אמרו יודעים אנו שאין יכולין לעמוד בגזירה זו. כיון ששמעו ישראל כך נצטערו צער גדול אמרו ח"ו שנכפור באלהינו, עמדו ומכרו בהמתן בין טהורה בין טמאה, והיו ישראל מהלכין ברגלים, ועליהם נתקיים ראיתי עבדים על סוסים וגו׳. אמר להם הקב"ה בעון שמנעתם עצמכם מעלות בשלש רגלים לירושלם ולהקריב קרבנות וליתן מתנות כהונה, לכן נתקיים עליכם שורך טבוח לעיניך, אלא אעפ״כ רווחה תמצאו בגזירה זו, והיו הצביים והאיילים וכל מיני עופות טהורים באים ונכנסים לבתיהם של ישראל, לפי שהיו בלא דלתות ובאין ישראל ותופסין אותן ושוחטין ואוכלין בשר ונותנין שבח להקב״ה ואמרו ברוך הוא שהפך עצת אויבינו לטובה, שאילו היו דלתות לבתים היאך היתה כל צידה נכנסת אצלינו. השיבם הקב״ה אתם חסתם על כבודי ולא כפרתם בי אף אני זמנתי לכם צידה, וכיון שראו היוונים שעמדו ישראל בגזירה זו, עמדו וגזרו כל מי שאשתו הולכת לטבילה ידקר בחרב וכל הרואה אותה הרי היא לו לאשה ובניה לעבדים, כיון שראו ישראל כך מנעו עצמם מלשמש, וכיון ששמעו יוונים כך אמרו הואיל ואין ישראל משמשין מטותיהם אנו נזקקין להן, כיון שראו ישראל כך חזרו על נשיהן בלא טבילה בעל כרחן, אמרו רבש״ע בעל כרחינו שלא בטובותינו, שאין האשה רוצה לישב תחת בעלה בלא עונתה. אמר להם הקב״ה הואיל ועשיתם בלא כוונה אני אטהר אתכם ופתח לכל אחד ואחד מהן מעיין בתוך ביתו, והיו נשיהם טובלות בתוך בתיהם ונתקיים עליהם מקרא זה ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, ונתקיים עליהם עוד מקרא זה אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון. כיון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם בתולותיה נוגות והיא מר לה (איכה א׳:ד׳), והיו יוונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה, אמרה להם שמעוני אחיי ודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה׳ ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין מעצור לה׳ להושיע וגו׳ (שמואל א י״ד:ו׳). ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבש״ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה, נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו, ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח״כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו, נטלו עצה וכו׳ ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא,
(ד) כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה.
(3) It is written (Jeremiah 50:33) "Thus said the LORD of Hosts: The people of Israel are oppressed, And so too the people of Judah etc." and it is written (ibid 34) "Their Redeemer is mighty, His name is LORD of Hosts. He will champion their cause— So as to give rest to the earth, And unrest to the inhabitants of Babylon." They said in the days of the Greeks, This verse endangers [the Jews] because it reveals a secret about Israel. They said, Come let renew upon them decrees until they have forsaken their God, and they will believe in our foreign worship. They stood up and decreed: Any Israelite who makes a latch or bolt on his door will be stabbed with they sword. (What was the reason for this [decree]? [It was] in order that there should not be honor and privacy in Israel, because any house that does not have a door has no honor or privacy. And any who wants to enter can enter whether day or night.) Since Israel saw this, they got up and removed all doors of their houses. They were unable to eat, drink or have relations, because of thieves, robbers, and Greek invaders. They did not sleep day or night. The verse was fulfilled upon them, "You will be afraid night and day" (Deuteronomy 28:66). They said before The Holy One Blessed is He (THOBH), Master of the world how much are we able to carry? He said to them, [This decree is] with the sin of Mezuzzah, but even so room was found in this decree. Israel was living without doors, and there is nothing that removes the evils of a wife from upon her husband like a door. As it says "Go my people, come into your rooms etc." (Isaiah 26:20) They endured the decree for three years. When the Greeks saw that Israel endured the decree and no one violated it in any way, they stood up and decreed another decree. They spread a rumor: Any person from Israel who has an ox or sheep, he should inscribe on its horns that it has no portion in the God of Israel. (What was the reason for this [decree]? In order that Israel would not eat meat, milk, or cheese, and they would not be able to plow.) They said we know that they cannot endure this decree. When Israel heard this they were pained a great pain. They said O mercy! that we will be atoned with our God. They stood up and sold their animals whether pure or impure, and Israel was traveling on foot. Upon them [the verse] was fulfilled, "I have seen slaves on horseback etc." (Ecclesiastes 10:7) THOBH said to them, [This decree is] with the sin that you withheld yourselves from ascending to Jerusalem on the three pilgrimage festivals, bringing the sacrifices, and giving the priestly gifts. Therefore [the verse] is fulfilled upon you "Your ox shall be slaughtered before your eyes" (Deuteronomy 28:31) But even so room was found in this decree. The deer, the rams and all species of pure birds were coming into and entering the houses of Israel, because they did not have doors. Israel came and grabbed them and slaughtered and ate meat. They gave praise to THOBH and they said, Blessed is he that flipped the intentions of our enemies for good. Because if their houses had doors, how could all game enter to them. THOBH answered them, You were meciful on my honor and you did not deny me, So I have prepared for you game. When the Greeks saw that Israel endured this decree, they stood up and decreed: Anyone whose wife goes to immerse herself, he will be stabbed with the sword. And the one who catches her [going to immerse] will have her as a wife and her children as slaves. When Israel saw this they refrained from having relations. When they Greeks heard this they said, since Israel is not using their beds, we will attach ourselves to them [beds]. When Israel saw this, they returned to their wives without immersion, [because] they were forced to. They said, Master of the world we are forced [to have relations] without immersion.
(א) ויהי בעת הקריב את מנחת הערב בירושלים ותשם יהודית את שקה על בשרה ותזרוק אפר על ראשה ותיפול על פניה לפני יי ותתחנן ותאמר:
(ב) אל אלוהי אבי שמעון אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה:
(ג) ועל כן המתה שריהם מתבוססים בדם על ערשם ופקדת עוון השרים על עבדיהם:
(ד) ראשיהם הורדת מכיסאם ונשיהם ובניהם נתת לשבי ולבזה ביד עבדיך אשר אהבת יען כי קראו לך לנקום את נקמת חרפתם:
(ה) שמע נא גם עתה את אמתך האלמנה:
(ו) הן קדם ואחור מידך המה ועת הזאת ועת העתיד לך נגלות כל מחשבותיך יכונו וכי תגזור אומר ויקום לך:
(ז) ועתה השקיפה נא וראה את המוני אשור המתפארים על רכבם ועל פרשיהם ובוטחים בכוח חיל הרגלים אשר להם:
(ח) הנשענים על חנית וחץ על קשת ועל קלע ולא יכירו כי אתה לבדך תשבית מלחמות ויי שמך:
(ט) שבור נא את גאון עוזם בכוחך הגדול ונפץ עצמותם בזעם אפך:
(י) כי באו לחלל את מקדשך ולטמא את משכן כבודך ולנתץ את קרנות מזבחך:
(יא) ראה נא את גאוותם ושפוך חמתך על קדקודם הרהב בנפשי הרוח אשר לבשתני:
(יב) תן מרמה בלשוני לסכל עצת עבד אל אדוניו ועצת אדון אל עבדיו ונגדעו קרנותם ביד אישה:
(יג) הן לא ברוב המון תגבר ולא ביד כבירים תעוז:
(יד) כי אתה יי פודה ענווים ועוזר דלים זוקף כפופים וסומך נופלים:
(טו) ועתה יי אלוהי השמים ואלוהי הארץ יוצר הימים ומלך כל היצורים שמע לקול תחינתי:
(טז) תהי נא מילתי להם לפוקה למוקש ולנגוע על הרע אשר יזמו לעשת לעם בריתך ועל בית קודשך ועל הר ציון נחלת בניך:
(יז) הראה לעיני עמך ולעיני כל משפחות האדמה כי לך יי הכוח והגבורה וכי אין צור זולתי אלוהינו:
(1) Judith fell upon her face and put ashes on her head and uncovered the sackcloth she was wearing; and, about the time that the incense of that evening was offered in Jerusalem in the house of the Lord, Judith cried with a loud voice, and said,
(2) O Lord God of my father Simeon, to whom you gave a sword to take vengeance on the strangers, who loosened the girdle of a maid to defile her, and uncovered the thigh to her shame, and polluted her virginity to her reproach; for you said, 'It will not be so,' and yet they did so.
(3) Therefore you gave their rulers to be slain, so that they dyed their bed in blood, being deceived, and you struck the servants with their lords
(4) and the lords upon their thrones; and you have given their wives for a prey and their daughters to be captives and all their spoils to be divided among your dear children, who were moved with your zeal and abhorred the pollution of their blood and called upon you for aid.
(5) O God, my God, hear me also for I am a widow.
(6) And you have wrought not only those things, but also the things which happened before and which followed afterwards; you have thought about the things which are now and which are to come. Yes, the things you established were ready at hand, and they said, 'Lo, we are here,' for all your ways are prepared and your judgments are in your foreknowledge.
(7) For, behold, the Assyrians are multiplied in their power; they are exalted with horse and man; they glory in the strength of their foot soldiers;
(8) they trust in shield and spear and bow and sling; and they do not know that you are the Lord who breaks the battles: the Lord is your name.
(9) Throw down their strength in your power and bring down their force in your wrath;
(10) for they have resolved to defile your sanctuary and to pollute the tabernacle where your glorious name rests and to cast down with sword the horn of your altar.
(11) Behold their pride and send your wrath upon their heads; give into my hand, the hand of a widow, the power that I have conceived.
(12) Strike, by the deceit of my lips, the servant with the prince, and the prince with the servant; break down their stateliness by the hand of a woman.
(13) For your power is not found in numbers, nor your might in strong men;
(14) for you are a God of the afflicted, a helper of the oppressed, an upholder of the weak, a protector of the forlorn, a savior of those who are without hope.
(15) I pray to you, I beg you, O God of my father and God of the inheritance of Israel, Lord of the heavens and the earth, Creator of the waters, King of every creature, hear my prayer;
(16) and make my speech and deceit to be their wound and stripe, who have resolved cruel things against your covenant and your hallowed house, and against the top of Zion and the house of the possession of your children;
(17) and so make every nation and tribe acknowledge that you are the God of all power and might, and that there is no other who protects the people of Israel but you.
מעשה במרים בת תנחום שנשבית היא ושבעה בניה עמה, מה עשה השלטון חבש כל אחד ואחד בפני עצמו, הוציא את הראשון א"ל השתחוה לצלם כשם שהשתחוה אחיך, א"ל חס ושלום לא השתחוה אחי אף אני לא אשתחוה, למה, א"ל שכתוב בתורתנו אנכי ה' אלקיך, צוה עליו והרגו. הוציא את השני וא"ל השתחוה לצלם וכו' שכתוב בתורתנו אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך וגו' צוה עליו והרגו. הוציא את השלישי וכו' למה שכתוב בתורתנו זובח לאלקים יחרם צוה עליו והרגו. הוציא את הרביעי וכו' למה שכתוב בתורתנו כי לא תשתחוה לאל אחר צוה עליו והרגו. הוציא את החמישי כו' למה שכתוב בתורתנו וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' צוה עליו והרגו. הוציא את הששי וכו' שכתוב בתורתנו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד צוה עליו והרגו. הוציא את הז' והוא היה קטן שבהם וכו' שכבר נשבענו לאלקינו שאין אנו ממירין אותו ביראה אחרת דכתיב את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים, וכשם שנשבענו לו כך נשבע לנו שאינו ממיר אותנו באומה אחרת דכתיב וה' האמירך היום, א"ל א"כ אזרוק את הטבעת הזו לפני הצלם ולך והבא אותה כדי שיאמרו לשלטון שמע והשתחוה לצלם, א"ל אללי עליך שלטון ומה שאתה בשר ודם אתה מתיירא מב"ו כמוך אני לא אירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה מלכו של עולם, א"ל וכי יש אלוה בעולם, א"ל שוטה שבעולם וכי עולם של הפקר ראית, א"ל וכי יש פה לאלקיכם א"ל באלקיכם כתיב פה להם ולא ידברו, אבל באלקינו כתיב בדבר ה' שמים נעשו, א"ל וכי יש עינים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב עינים להם ולא יראו, אבל באלקינו כתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה, א"ל וכי יש אף לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב אף להם ולא יריחון, אבל באלקינו כתיב וירח ה' את ריח הניחוח, א"ל וכי יש ידים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב ידיהם ולא ימישון, אבל באלקינו כתיב אף ידי יסדה ארץ, א"ל וכי יש רגלים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב רגלים ולא יהלכו, אבל באלקינו כתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, א"ל וכי יש גרון לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב לא יהגו בגרונם, אבל באלקינו כתיב והגה מפיו יצא, א"ל וכי יש בו כל המדות הללו מפני מה לא הציל אתכם מידי כדרך שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר, א"ל חנניה מישאל ועזריה היו זכאין ונפלו ביד מלך הגון, אבל אנו חייבין ונפלנו ביד חייב אכזרי כדי שיתבע דמינו מידו, צוה עליו והרגו, אמרה לו אמו בחיי ראשך תנה לי את בני ואגפפנו ואנשקנו ונתנו אותו לה וגפפתו ונשקתו ונתנה לו דדיה והוציאה לו דבש וחלב לקיים מה שנאמר דבש וחלב תחת לשונך, אמרה לו בחיי ראשך יתנו את החרב על צוארי ועל צוארו כאחד, מיד צעק ואמר איך אעשה אותו וכתיב בתורתכם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, נטלוהו מחיק אמו והרגוהו ושערו חכמים שנותיו של תינוק ולא מצאוהו בו אלא שתי שנים וששה חדשים ושתי שעות ומחצה, והיתה אמו בוכה עליו ואומרת להם בני אל ירע לכם שלכך נוצרתם לקדש שמו של הקב"ה בעולם, לכו ואמרו לאברהם אביכם אל יזוח לבך עליך אתה בנית מזבח אחד ואני בניתי שבע מזבחות והעליתי ז' בני עליהם ולא עוד אלא דידך הוה נסיון ודידי הוה עובדא, אמרו אותה אשה עלתה לגג והשליכה עצמה ומתה וקראו עליה אם הבנים שמחה ורוח הקודש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה: