מדרש לקח טוב:
אמר יעקב: יצחק אבי ביקש לירד מצרימה, אמר לו הקדוש ברוך הוא (כ"ו ב'): "אל תרד מצרימה", ואני – היאך אני יורד?
חזקוני, (לדעת כשר "תורה שלמה" דבריו לקוחים מאיזה מדרש בלתי נודע לנו):
אין אומרים "אל תירא" אלא למי שהוא מתיירא; לפי שהיה יעקב מתיירא ואומר: "עכשו שאני יורד למצרים, קרבו הימים שנאמר לזקני גזרת שעבוד ועינוי על זרעי בארץ לא להם". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא מרדה מצרימה" אם לאביך הזהרתי – באתי לך להבטיחך, אם קרבו ימי שעבוד ועינוי, גם קרבה הברכה שבירכתי את זקנך "ואעשך לגוי גדול" – "כי לגוי גדול אשימך שם".
ד"ה אנוכי האל אלוקי אביך: אני הוא שאמרתי לאביך (כ"ו ב') "אל תרד מצרימה", אני הוא שאומר אליך: "אל תירא מרדה מצרימה" עתה, "כי לגוי גדול אשימך שם" – כי אמנם אם היו בניך יושבים בה (בארץ הזאת, בארץ המיועדת), היו מתחתנים בכנענים ומתערבים עמהם, אבל במצרים לא יקרה זה, כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים, ובכן יהיו לגוי נבדל כאמרם ז"ל (ספרי דברים כ"ו ה' ומובא בהגדה של פסח): "ויהי שם לגוי" – מלמד שהיו ישראל מצוינים שם (מתבלטים ונבדלים).
משום שהיה ירא שלא יהא נשקע זרעו בהתערבות האומה של מצרים. ורק בארץ ישראל... יכול להיות משומרת הנקודה הישראלית מדור דור, מה שאין כן במצרים, אפשר שיהא חס ושלום שוקע עין ישראל. ועל זה הבטיחו ה': "אל תירא, כי לגוי גדול אשימך שם" – לדרשות חז"ל משמעות "גוי גדול" שיהיו גוי מצוין בפני עצמו, ולא משוקעין במצרים; ולפי הפשט משמעות "גוי" בכל מקום אומה שיש לה מדינה ומלוכה בפני עצמה, ובמצרים נעשו מוכשרים לזה.