×
Friend,    With Purim right around the corner, Sefaria is busy preparing for the “Purim bump” — the increase in users who visit Sefaria to celebrate the holiday. Last year, more than 100,000 people visited the library or used the app to connect with the holiday or read along with Megillat Esther. This year we’re expecting even more.    To help with our text and tech preparations ahead of this busy time, a generous Jewish foundation is matching all gifts to the library up to $36,000.    Please give today to help us meet your learning needs!     
Save "Beshalach ~ God's silence
"
Beshalach ~ God's silence
(י) וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ה'׃ (יא) וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ (יב) הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת ה' אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃ (יד) ה' יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִישֽׁוּן׃ (פ) (טו) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃ (טז) וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃
(10) As Pharaoh drew near, the Israelites caught sight of the Egyptians advancing upon them. Greatly frightened, the Israelites cried out to the LORD. (11) And they said to Moses, “Was it for want of graves in Egypt that you brought us to die in the wilderness? What have you done to us, taking us out of Egypt? (12) Is this not the very thing we told you in Egypt, saying, ‘Let us be, and we will serve the Egyptians, for it is better for us to serve the Egyptians than to die in the wilderness’?” (13) But Moses said to the people, “Have no fear! Stand by, and witness the deliverance which the LORD will work for you today; for the Egyptians whom you see today you will never see again. (14) The LORD will battle for you; you hold your peace!” (15) Then the LORD said to Moses, “Why do you cry out to Me? Tell the Israelites to go forward. (16) And you lift up your rod and hold out your arm over the sea and split it, so that the Israelites may march into the sea on dry ground.
(ג) ויצעקו. תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם – בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם" (בראשית י"ט), בְּיִצְחָק "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה", (שם כ"ד), בְּיַעֲקֹב "וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם" (שם כ"ח):

(3) ויצעקו AND THEY CRIED — they seized onto the art of their ancestors. Regarding Avraham it is said, (Genesis 19:27) “[he went] to the place where he had stood [in prayer]”. Regarding Yitzchak: (Genesis 24:63) “[He went out towards evening] to talk in the field”. In the case of Jacob: (Genesis 28:11) “He met the Place”.

(א) מה תצעק אלי. לִמְּדָנוּ שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, לֹא עֵת עַתָּה לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה (מכילתא). דָּ"אַ – מַה תִּצְעַק אֵלָי, עָלַי הַדָּבָר תָּלוּי וְלֹא עָלֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן "עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי" (ישעיהו מ"ה): (ב) דבר אל בני ישראל ויסעו. אֵין לָהֶם אֶלָּא לִסַּע, שֶׁאֵין הַיָּם עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם, כְּדַאי הוּא זְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם וְהָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִי וְיָצְאוּ, לִקְרֹעַ לָהֶם הַיָּם (מכילתא):

(1) Why are you crying out to Me? — this teaches us that Moshe stood and prayed. The Holy One of Blessing said to him, “It is no time now to pray at length, when Israel is placed in trouble”. Another explanation of "Why are you crying out to Me?": upon Me rests this matter and not upon you. The idea contained in this explanation is similar to what is expressed elsewhere: (Isaiah 45:11) “Concerning My sons and concerning the work of My hands will you command Me?” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:15:2)

(2) Tell the Children of Israel to journey on! — There is nothing for them to do but to journey on, for the sea will not stand in their way: their ancestors’ merits and their faith that they placed in Me so that they left Egypt will suffice to divide the sea for them (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:15:1; Shemot Rabbah 21:8).

(ד) .... נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹקִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי, כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ הַשְּׁבָטִים מִדַּיְּנִים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה, קָפַץ נַחְשׁוֹן לְתוֹךְ גַּלֵּי הַיָּם וְיָרַד, וְעָלָיו אָמַר דָּוִד (תהלים סט, ב): הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹקִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: יְדִידִי שׁוֹקֵעַ בַּיָּם וְאַתָּה מִתְפַּלֵּל, (שמות יד, טו): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹקִים, וּלְפִיכָךְ הִגְדִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל נַחְשׁוֹן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁזָּכָה לְהַקְרִיב רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו', הֱוֵי: בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ.

(4) ...Another interpretation of "E-lohim is known in Yehudah [in Israel His Name is great]" (Ps. 76:2), Rabbi Yehudah bar Ilai said: When Israel was at the sea, the tribes were arguing with each other. One tribe said: 'I will go down first [into the sea]', and the other tribe said 'I will go down first.' Nachshon jumped first into the waves of the sea and went down, and on him David said, "Save me, O God, for the waters have reached my neck." Said the Holy One of Blessing to Moshe: My beloved is sinking in the sea and you are praying?! 'Tell the Israelites to get going!'(Ex. 14:15) "This is 'E-lohim is known in Yehudah', and therefore the Holy One of Blessing increased the name of Nachshon among Israel, that he merited to be the first to bring offerings [for the Mishkan] , as it says: 'And the bringer on the first day, etc' - this is 'and in Israel his name became great.'

A piece of the Song at the Sea

(א) אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽה' וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽה' כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ (ב) עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹקֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃ (ג) ה' אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה ה' שְׁמֽוֹ׃ (ד) מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃ (ה) תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃ (ו) יְמִֽינְךָ֣ ה' נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ ה' תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃ (ז) וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃ (ח) וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃ (ט) אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃ (י) נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃ (יא) מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ ה' מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ (יב) נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃

(1) Then Moses and the Israelites sang this song to the LORD. They said: I will sing to the LORD, for He has triumphed gloriously; Horse and driver He has hurled into the sea. (2) The LORD is my strength and might; He is become my deliverance. This is my God and I will enshrine Him; The God of my father, and I will exalt Him. (3) The LORD, the Warrior— LORD is His name! (4) Pharaoh’s chariots and his army He has cast into the sea; and the pick of his officers are drowned in the Sea of Reeds. (5) The deeps covered them; they went down into the depths like a stone. (6) Your right hand, O LORD, glorious in power, Your right hand, O LORD, shatters the foe! (7) In Your great triumph You break Your opponents; You send forth Your fury, it consumes them like straw. (8) At the blast of Your nostrils the waters piled up, the floods stood straight like a wall; the deeps froze in the heart of the sea. (9) The foe said, “I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My desire shall have its fill of them. I will bare my sword— My hand shall subdue them.” (10) You made Your wind blow, the sea covered them; They sank like lead in the majestic waters. (11) Who is like You, O LORD, among the powerful; Who is like You, majestic in holiness, awesome in splendor, working wonders! (12) You put out Your right hand, The earth swallowed them.

ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה

Rabbi Yehoshua ben Levi introduced this passage with an introduction from here: “And it shall come to pass, that as Ad-nai rejoiced over you to do you good, and to multiply you; so Ad-nai will rejoice over you to cause you to perish, and to destroy you” (Deuteronomy 28:63). The verse indicates that just as the Lord rejoiced in the good he did on behalf of Israel, so too, the Lord will rejoice to cause you harm. Rabbi Yehoshua ben Levi asked: Does the Holy One of Blessing in fact rejoice over the downfall of the wicked? But it is written: “As they went out before the army, and say: Give thanks to Ad-nai, for His kindness endures forever” (II Chronicles 20:21), and Rabbi Yoḥanan said: For what reason were the words: “for He is good” not stated in this statement of thanksgiving, as the classic formulation is: “Give thanks to Ad-nai; for He is good; for His kindness endures forever” (I Chronicles 16:34)? Because the Holy One of Blessing does not rejoice over the downfall of the wicked. Since this song was sung in the aftermath of a military victory, which involved the downfall of the wicked, the name of God was not mentioned for the good. And similarly, Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “And the one came not near the other all the night” (Exodus 14:20)? The ministering angels wanted to sing their song, for the angels would sing songs to each other, as it states: “And they called out to each other and said” (Isaiah 6:3), but the Holy One of Blessing said: The work of My hands, the Egyptians, are drowning at sea, and you wish to say songs? This indicates that God does not rejoice over the downfall of the wicked.

And now for a completely different reading

(א) מי כמכה באלים ה' כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים סוף ובטלה מלכותן של מצרים ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהן פתחו פיהם ואמרו כלם מי כמכה באלם ה' ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף האמות כששמעו שאבד פרעה ומצרים בים ובטלה מלכותם של מצריים ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהן כפרו כלן בעבודה זרה שלהן ופתחו פיהם כלן והודו למרום ואמרו (שמות טו יא) מי כמכה באלם ה' מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא וכן את מוצא שעתידין אמות העולם לכפר בעבודה זרה שלהן שנאמר (ירמיה טז יט-כ) ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל. היעשה לו אדם אלקים והמה לא אלקים ואומר (ישעיה ב כ) ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחו‍ת לחפר פרות ולעטלפים. ואומר (ישעיה ב כא) לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ. ואחריו מה כתיב (ישעיה ב יח) והאלילים כליל יחלף. דבר אחר (שמות טו יא) מי כמכה באלם ה' מי כמוך בנסים וגבורות שעשית לנו על הים שנאמר (תהלים קו כב) נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף. (תהלים קו ט) ויגער בים סוף ויחרב. דבר אחר (שמות טו יא) מי כמכה באלם ה' מי כמוך באלמים מי כמוך שומע עלבון בניך ושותק שנאמר (ישעיה מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד. לשעבר אחריש אתאפק מכן ואילך כיולדה אפעה. (ישעיה מב טו-טז) אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש. והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור. דבר אחר (שמות טו יא) מי כמכה באלם מי כמוך באלו שמשמשין לפניך במרום שנאמר (תהלים פט ז) כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים. ואומר (תהלים פט ח-ט) אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו. ה' אלקי צבאות מי כמוך חסין יה. דבר אחר (שמות טו יא) מי כמכה באלם ה' מי כמוך באלו שקורים עצמם אלהות פרעה קרא עצמו אלוק שנאמר (יחזקאל כט ג) אמר לי יארי ואני עשיתני וכן סנחריב שנאמר (מלכים ב יח לה) מי בכל אלקי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלם מידי וכן נבוכדנצר שנאמר (ישעיה יד יא) אעלה על במתי עב אדמה לעליון. וכן נגיד צר שנאמר (יחזקאל כח ב) בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדושם ה' יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלקים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלקים. (שמות טו יא) מי כמכה באלם ה' מי כמכה באלו שאחרים קורין אותם אלהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר (תהלים קטו ה) פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו. אלו פה להם ולא ידברו אבל הקדש ברוך הוא אומר שני דברים בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לעשות כן שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים. (ירמיה כג כט) הלוא כה דברי כאש נאם ה'. וכתיב (איוב לז ב) והגה מפיו יצא.

(1) (Exodus 15:11) "Who is like You baelim among the powerful": Once Israel saw that Pharaoh and his hosts were lost in the Red Sea, and the rule of Egypt had been abolished and idolatry had been castigated, they all opened their mouths and said "Who is like You among the powerful." And not only did Israel alone break out in song. But all the peoples — When they heard that Pharaoh and his hosts had been lost in the sea and their rule had been abolished, and their idolatry had been castigated — all of them rejected their idolatry and opened their mouths and said "Who is like you among the powerful, etc." And thus do you find to be the lot of idolatry — that the peoples of the world are destined to reject it, viz. (Jeremiah 16:19) "Ad-nai is my strength and my stronghold and my refuge on the day of affliction … (20) Can a man make gods for himself, etc.", (Isaiah 2:20) "On that day a man will throw away his false gods … (21) to enter the clefts of rocks (in fear of retribution), etc.", (Ibid. 18) "and the false gods will perish completely." Variantly: "Who is like You baelim among the powerful, O Ad-nai": Who is like You in the miracles and wonders that You wrought for us upon the sea, viz. (Psalms 106:22) "… awesome deeds upon the Red Sea" — (Ibid. 9) "He roared at the Red Sea and it dried up." Variantly: "Who is like You bailmim" ("among the mute"). You hear the defamation of Your children and You remain silent, viz. (Isaiah 42:14) "I have ever been silent; I have been still; I have restrained Myself. (But now) I will scream as a woman giving birth. I will throb and lust (to destroy all My foes) together." In the past I was silent and restrained. From now on I will scream. (Ibid. 15-16) "I will lay waste the mountains and the hills, and I will dry up all their grass, and I will render the rivers islands, and I will dry up the pools. And I shall lead the blind in a way they did not know. In roads they did not know shall I lead them. I shall make the darkness into light before them, and the crooked paths into straight paths." Variantly: "Who is like You among the baelim powerful": Who is like You among those who minister before You on high, viz. (Psalms 89:7) "Who in the heavens can be likened to Ad-nai?" (Ibid. 8) "a God who is dreaded in the great council of the holy ones (the angels) … (9) O Ad-nai, God of hosts, who is like You? Mighty is Ad-nai." Variantly: Who is like You baelim among those who call themselves gods? Pharaoh called himself a god, viz. (Ezekiel 29:3) "Mine is my river (the Nile), and I have made it." And thus, Sancherev, viz. (II Kings 18:35) "Who among all the gods of the lands (saved their land from my hand, etc.")? And thus Nevuchadnezzar, viz. (Isaiah 14:14) "I shall mount the heights of a cloud; I shall liken myself to the Most High!" And thus, Negid Tzor, viz. (Ezekiel 28:2-3) "Say to Negid Tzor: Because your heart has grown proud and you have said: I am a god, etc." Variantly: Who is like You among those whom others call "gods" and who are without substance, those of whom it is written (Psalms 115:5) "hey have a mouth but cannot speak, etc." But the Holy One Blessed be He says two things in one pronouncement, something that a man cannot do, viz. (Ibid. 62:12) "One (pronouncement) has G d spoken; these two (things) have I heard." (Jeremiah 23:29) "Is My word not like fire, says the L rd, and like a hammer shattering rock?" And it is written (Iyov 37:2) "And a word shall come forth from His mouth, etc."

מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר (תהלים עד, ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן אומר (תהלים פט, ט) מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו, יא) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר (קהלת ח, י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון
What did Titus do when he conquered the Temple? He took a prostitute with his hand, and entered the Holy of Holies with her. He then spread out a Torah scroll underneath him and committed a sin, i.e., engaged in sexual intercourse, on it. Afterward he took a sword and cut into the curtain separating between the Sanctuary and the Holy of Holies. And a miracle was performed and blood spurted forth. Seeing the blood, he mistakenly thought that he had killed himself. Here, the term himself is a euphemism for God. Titus saw blood issuing forth from the curtain in God’s meeting place, the Temple, and he took it as a sign that he had succeeded in killing God Himself. As it is stated: “Your enemies roar in the midst of Your meeting place; they have set up their own signs for signs” (Psalms 74:4). Abba Ḥanan says: The verse states: “Who is strong like You, O Lord?” (Psalms 89:9). Who is strong and indurate like You, as You hear the abuse and the blasphemy of that wicked man and remain silent. Similarly, the school of Rabbi Yishmael taught that the verse: “Who is like You, O Lord, among the gods [elim]” (Exodus 15:11), should be read as: Who is like You among the mute [ilmim], for You conduct Yourself like a mute and remain silent in the face of Your blasphemers. What else did Titus do? He took the curtain and formed it like a large basket, and brought all of the sacred vessels of the Temple and placed them in it. And he put them on a ship to go and be praised in his city that he had conquered Jerusalem, as it is stated: “And so I saw the wicked buried, and come to their rest; but those that had done right were gone from the holy place, and were forgotten in the city; this also is vanity” (Ecclesiastes 8:10). Do not read the word as “buried [kevurim].” Rather, read it as collected [kevutzim]. And do not read the word as “and were forgotten [veyishtakeḥu].” Rather, read it as: And they were praised [veyishtabeḥu]. According to this interpretation, the verse speaks of those who will gather and collect items “from the holy place,” the Temple, and be praised in their city about what they had done. There are those who say that the verse is to be read as written, as it is referring to items that were actually buried. This is because even items that had been buried were revealed to them, i.e., Titus and his soldiers, as they found all of the sacred vessels.

(א) מי כמוכה באלם ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש. כיון שראו ישראל שכלו המצריים ובטלה ממשלתם וכל אלהיהם נשחתו, מיד כפרו בע״ז ואמרו מי כמוכה באלם ה׳, ואפילו האומות עתידין לכפור בה, שנאמר ה׳ עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל (ירמיה טז יט). ואומר והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב יח).

(ב) ד״א מי כמוכה באלם. חסר י' כלומר מי כמוכה באלמים באנסים, שעושה דין ונקמות ברשעים.

(ג) ד״א באלם. באלמים בעבודת כוכבים עושה תחלה ולבסוף מקירות לבם בפה מלא.

(ד) ד״א מי כמוכה באלם. באלמים אלו ישראל שהם אלמים בגלות מתחרפין ואין משיבין, והקב״ה רואה עלבונן ושותק.

(ה) ד״א מי כמוכה באלם. באלו שמשמשין לפניך במרום, שנא׳ כי מי בשחק יערוך (לך)[לה׳] וגו׳ אל נערץ בסוד קדושים רבה (תהלים פט ז ח).

"Who is like You among the powerful, Ad-nai, who is like You, majestic in holiness". When Israel saw that all Egyptians were finished and that their reign was over, and that all their gods were slaughtered, immediately they desisted of idolatry and they sang "who is like You among the powerful, Ad-nai", and even the nations, their future will be to desist of idolatry, as it says "Ad-nai, you are my strength and my stronghold, my refuge in a day of trouble, to You nations shall come from the ends of the earth and say: Our fathers inherited utter delusions, things that are futile and worthless" (Jeremiah 16:19), and it says "as for idols, they shall vanish completely" (Isaiah 2:18)

(2) Alternatively "Who is like You among the silent" - it is missing a yud - who is like You among the silent ones regarding the oppressed, that You do judgment and revenge on the wicked.

(3) Alternatively "among the silent" - regarding idolatry, one who bows down silently to it in the beginning will end up crying bitterly and loudly.

(4) Alternatively "among the silent" - the silent ones are Israel, who are silent in exile, they suffer deeply and do not answer back, and the Holy One of Blessing sees them being affronted and is quiet.

(5) Alternatively "among the silent" - among those who serve You on high, as it is written "for who in the skies can equal Ad-nai, can compare with Ad-nai among the divine beings [elim], a God greatly dreaded in the council of holy beings, held in awe by all around Him? (Psalms 89:7-8)

והא אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן סולם רעוע הוה דקביע היזיקא וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא דכתיב (שמואל א טז, ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say that those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm, neither when they are on their way to perform the mitzva nor when they are returning from performing the mitzva? The Gemara answers: In that case it was a rickety ladder, and therefore the danger was established; and anywhere that the danger is established one may not rely on a miracle, as it is written with regard to God’s command to Samuel to anoint David as king in place of Saul: “And Samuel said: How will I go, and Saul will hear and kill me; and God said: Take in your hand a calf and say: I have come to sacrifice an offering to God” (I Samuel 16:2). Although God Himself issued the command, there was concern with regard to the established dangers.
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור