Hebraic Beasts and Where to Find Them Part 3: The Leviathan
(כא) וַיִּבְרָ֣א אֱלֹקִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹקִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
(21) God created the great sea monsters, and all the living creatures of every kind that creep, which the waters brought forth in swarms, and all the winged birds of every kind. And God saw that this was good.
(א) התנינם. דָּגִים גְּדוֹלִים שֶׁבַּיָּם, וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה הוּא לִוְיָתָן וּבֶן זוּגוֹ שֶׁבְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה וְהָרַג אֶת הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁאִם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ לֹא יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בִּפְנֵיהֶם:
(1) התנינים THE HUGE CREATURES — the large fishes that are in the sea; and according to the statement of the Agada (Bava Batra 74b) it means here the Leviathan and its consort which He created male and female. He, however, killed the female and preserved it in salt for the benefit of the righteous in the time to come, for had they been permitted to be fruitful and to multiply the world could not have endured because of them.
(א) וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים בעבור גודל הנבראים האלה שיש מהם אורכם פרסאות רבות הגידו היונים בספריהם שידעו מהם ארוכים חמש מאות פרסה ורבותינו גם כן הפליגו בהם (עיין ב"ב עג) בעבור זה ייחס בהם הבריאה לאלקים כי הוא שהמציאם מאין מבראשית כאשר פירשתי לשון בריאה (לעיל פסוק א) וכן יעשה באדם למעלתו להודיע כי הוא מוצא מאין עם דעתו ושכלו ואני תמה למה לא אמר ביום הזה "וַיְהִי-כֵן" ואולי לא יתכן להזכיר "וַיִּבְרָא" אחרי "וַיְהִי-כֵן" כי מבראשונה ידבר ורבותינו אמרו (בבא בתרא עד) כי התנינים הגדולים הוא לויתן ובת זוגו שבראם זכר ונקבה והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא ואפשר כי מפני זה לא היה ראוי שיאמר בהם "וַיְהִי-כֵן" כי לא עמדו עוד:
(1) And God created the great sea monsters: Because of the largeness of these creations - as there are some of them that are many parasangs long; the Greeks recounted in their books that they knew about some of them that were five hundred parasangs long, and our Rabbis also spoke about their amplitude (see Bava Batra 73b) - for this reason, it attributed their [actual] creation to God, since He is the one who brought them forth out of nothing from the beginning; as I have explained [that such is the understanding of] the expression, creation (above, verse 1). And so [too] will it do with man, due to his stature - to inform that he was brought forth from nothing with his intelligence and his mind. And I wonder why it does not state, "and it was so" on this day; and maybe it is not possible to mention, "and He created" after "and it was so," since it is speaking about what was at the beginning. And our Rabbis said (Bava Batra 74b) that the great sea monsters are the Leviathan and his spouse - that He created male and female, and killed and cured the female for the righteous ones [to eat] in the future. And for that reason, it was not fitting that it state about them, "and it was so;" since they did not continue [ to exist in the same way as they had been created.]
(א) ויברא אלקים את התנינים הגדולים, ולא נאמר בפרשה זו ויהי כן. ואמר ויברא, לפי שהמים לא היה בהם כח טבע חזק להוציא נפש חיה מבלתי עזר יקוק ומלבד הטבע שנתן בהם ומשניהם נעשו היצורים בהם לפיכך אמר ויברא,
(1) ויברא אלוקים את התנינים, we do not find the expression ויהי כן in this paragraph. The reason that the Torah had to introduce this paragraph with the words ויברא אלוקים, “G’d created,” as distinct from “the waters brought forth,” or something similar, is that the waters were not capable of producing creatures of such dimensions and capabilities without additional input by G’d Himself. Both G’d and the waters combined to produce these monsters, hence their creation is described by the word ויברא.
(כו) שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ׃
(26) There go the ships, and Leviathan that You formed to sport with.
(יד) אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַ֝אֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃
(14) it was You who crushed the heads of Leviathan, who left him as food for the denizens of the desert;
(א) בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יקוק בְּחַרְב֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַֽחֲזָקָ֗ה עַ֤ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן וְהָרַ֥ג אֶת־הַתַּנִּ֖ין אֲשֶׁ֥ר בַּיָּֽם׃ (ס)
(1) In that day the LORD will punish, With His great, cruel, mighty sword Leviathan the Elusive Serpent— Leviathan the Twisting Serpent; He will slay the Dragon of the sea.
(ו) ויש אומרים כי לויתן נחש בריח גם עקלתון הם ביבשה, והטעם על מלכי הארץ, והתנין הוא מלך מצרים, כאשר הוא כתוב בספר יחזקאל (יחזקאל כ"ט ג'), ויש אומרים מלך צור, והישר בעיני רבי משה הכהן שהוא (רמז) כמו ויכחד כל גיבורי חיל ונגיד ושר (דברי הימים ב' ל"ב כ "א):
(6) Some are of opinion that the Leviathan, the stretching serpent, and the Leviathan, the crooked serpent, are both land animals, and are used figuratively for the kings of the land;6Assyria or Babylon. while the dragon that is in the sea, is used for the king of Egypt (Comp. Ez. 29:3), or as others believe, for the king of Tyre. R. Moses Hakkohen thinks, that this verse refers to the élite of soldiers, princes, and nobles.7That is, the chiefs of the army of Sennacherib before Jerusalem.
(ח) יִקְּבֻ֥הוּ אֹרְרֵי־י֑וֹם הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן׃
(8) May those who cast spells upon the day damn it, Those prepared to disable Leviathan;
(יג) בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה חֹֽלֲלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽיחַ׃
(13) By His wind the heavens were calmed; His hand pierced the Elusive Serpent.
(כה) תִּמְשֹׁ֣ךְ לִוְיָתָ֣ן בְּחַכָּ֑ה וּ֝בְחֶ֗בֶל תַּשְׁקִ֥יעַ לְשֹׁנֽוֹ׃
(25) Can you draw out Leviathan by a fishhook? Can you press down his tongue by a rope?
(א) הן, עתה מראה לו הבריאה השניה הנוראה שראוי לאבדה לפי דעתו, והוא הלויתן שנמצא במים וטורף שם כל חיות המים, הן יעשק נהר, ראה נא שם נמצא בריאה שרוצה לעשוק את כל הנהר עם הבע"ח אשר בו, עצור בעדו שלא יחפז לעשק את הנהר, כי הלא הוא בוטח שיגיח את כל הירדן אל פיהו וישחית את כל חי הנמצא בו:
(1) The second mighty beast that Job should put down is the Leviathan. Beyond discipline or training, the Leviathan is the embodiment of ferocious and ungovernable violence; and it knows it and does not care. Many desperate attempts have been made to catch this rampaging sea-monster but all have been in vain. And even were it caught alive it would never submit; and if dead, its carcass would be of no use, as its flesh is too tough to be butchered.
(ב) חנית מסע ושריה. וכן כל כלי מלחמה הללו שביד המשיג לא יתקיימו ולא יעמדו לפניו של לויתן, מסע י"ל שהוא א' מכלי מלחמה כמו חרב וחנית ושריה וי"ל מסע דוגמת אבן שלימה מסע וגו' (שם יג) וזהו פתרונו חנית מסע שהוא גדול ואינו נוח לטלטל כל כך מפני שהוא גדול וחזק מאוד כענין שנא' בגלית הפלשתי וחץ חניתו כמנור אורגים ולהבת חניתו שש מאות וגו':
(2) [neither will] a spear, a slingshot, or a coat of mail Likewise, none of these weapons that are in the hands of the overtaker will either remain or stand up before the leviathan. The word מַסָע may be said to be one type of weapon, like the sword, spear, and coat of mail(?). מַסָע may also be interpreted after the sample of (I Kings 6:7), “whole stones as they were transported (מַסָע) etc.,” and this is its interpretation: a transported spear, which is large and not so easily moved, because it is large and very strong; as the matter is stated concerning Goliath the Philistine (I Sam. 17:7), “And the shaft of his spear was like a weaver’s beam, and the spear’s head was six hundred shekels, etc.”
(ב) אֲדַבְּרִנָּךְ מַלְכָּא מְשִׁיחָא וְאַעֲלִינָּךְ לְבֵית מַקְדְּשִׁי וּתְאַלֵּיף יָתִי לְמִדְחַל מִן קֳדָם יקוק וְלִמְהָךְ בְּאוֹרְחָתֵיהּ וְתַמָּן נִסְעוֹד סְעוֹדְתָא דְּלִוְיָתָן וְנִשְׁתֵּי חֲמַר עַתִּיק דְּאִצְטְנַע בְּעִנְבוֹהִי מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא וּמֵרִמּוֹנֵי פֵּירֵי דְּאִתְעַתַּדוּ לְצַדִּיקַיָּא בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן:
(2) “I will lead you, O King 29, and bring you up to my Temple. And you will teach me to fear before YY and to walk in His ways. And there we will partake of the feast of Leviathan and will drink old wine preserved in its grape since the day the world was created and from the pomegranates and fruits prepared for the righteous in the Garden of Eden.”
(ג) והרב הגדול מורי ר' שלמה נ"י פי' ענין המדרש הזה שאין להרחיק להיות לצדיקים לעולם הבא סעודה כפשטי הדברים שבאו לרבותינו במדרשים והגדות, וכמו שדרשו רז"ל ר' ברכיה בשם ר' יצחק אריסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא, פי' אריסטון סעודה, וכל מי שלא אכל נבלות וטרפות בעולם הזה זוכה לאכול ממנו לעולם הבא הה"ד (ויקרא ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה וגו', גם בפ' המוכר (דף עה) מצינו עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן לא אמר מלויתן אלא מבשרו, ואין תכלית הכונה באותה סעודה כונת המאכל והמשתה לבד למלוי הכרס ולהנאת הגוף והגרון שאין זה ענין העוה"ב אלא שכבר נודע שבסבת המאכל והמשתה יתעוררו כחות הגוף ובהתעורר הכחות הגופניות יתעוררו ויתחזקו ג"כ כחות הנפש לאיזה ענין שיכוין אליו האוכל להמשיכם ולהישירם אליו לפי שהמאכל והמשתה סבות גדולות לשמחת הלב ולהרחיק העצבון והדאגה, ומן הידוע כי ברבות השמחה יתחזק הכח השכלי שיש בנפש ויהיה יותר מוכן להשיג המושכלות, וכענין האמור באלישע (מלכים ב ג') קחו לי מנגן, ודרשו ז"ל אין שכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה וכענין המטעמים ששאל יצחק ובאר הכונה בעבור תברכך נפשי, ל"א בעבור אברכך, כענין סעודת אהרן וכל זקני ישראל עם חותן משה לפני האלקים, וכענין סעודת שמואל, וכתיב בני הנביאים עומדים ומתנבאים לפניו, וכן יתכן להיות הסעודות ההן לצדיקים בבשר ודגים נבראו מששת ימי בראשית לתכלית הזה בתכלית העונג שאין העולם הזה ראוי להשיג אליו זולתי לעה"ב ואותן שהן מזומנים לאותן סעודות שהן תכלית המבוקש למין האנושי, ואפשר שאותן המאכלים זכי הטבע מאד הוכנו מתחלת הבריאה להיות מרבים השכל בטבע כענין שכתוב ונחמד העץ להשכיל, גם ידוע היום במקצת המסעדים והסמים שהם בטבעם מועילים לזה כל שכן אותן שנבראו מששת ימי בראשית אולי לכונה הזאת, וכענין שאירע במן שהוא מאכל גופני שנתן בזמן התורה אל עם שהיו מעותדים לדעת האמתות ולהתבונן במושכלות כשכלים הנפרדים ולא היה בו שום מותר כלל שיטריד את השכל, והוא שאמרו ז"ל שהיה כלו נבלע באברים, ודרשו רז"ל (תהלים עח כה) לחם אבירים אכל איש לחם הנבלע באברים, וכבר שמוהו רז"ל רמז למזון הצדיקים לעתיד לבא באמרם בחגיגה הקב"ה טוחן מן ברקיע לצדיקים, ואולי הסעודה הזאת המעותדת לצדיקים תהיה בסוף הזמן שנוהג בו ענין פעולות גופניות במאכל ובמשתה ואחריה יתבטל מהם הנהוג ההוא ויהיו יושבין ועטרותיהן בראשיהן ומתעדנין מזיו השכינה ותהיה להם הסעודה ההיא כענין העצרת אלא שזה תשלום זמן הקדש וזה תשלום זמן החול.
(3) On the other hand, my great teacher Rabbi Shlomoh (Aderet) felt that that the Midrash refers to a real meal which will be served to the righteous in the world to come. He understood the saying quoted in Vayikra Rabbah 7,3 by Rabbi Berechiah literally. [This is at variance with Maimonides who understood all such Midrashim as purely allegorical as Rabbi Chavell pointed out in his notes.] Rabbi Berechiah bases himself on the verse in Leviticus 7,24 which seemed to him extraneous and from which he derived that the righteous who had refrained from eating any diseased animals or any which had died of natural causes, i.e. טרפה ונבלה, would be compensated in the future by participating in a meal from the meat of the Leviathan. The text does not say that these righteous will feast on “Leviathan,” but “on the meat of Leviathan.” This word suggested to my Rabbi that the Talmud discussed a real meal. Naturally, what the sages had in mind with this meal was not something exclusively physical, designed to only provide satisfaction for the body; this would certainly not be germane to the domain of the world of the future.
We know that spiritual forces are awakened and strengthened through the intake of physical food. The idea behind this feast therefore is that seeing it would be extremely satisfying from a gastronomic point of view, the spiritual benefits derived from it would be commensurate. It is not unlike the time when Yitzchak asked Esau to provide him with tasty venison to enable him to bestow a spiritual blessing on him (Genesis 27,4). We also encounter such a spiritually uplifting meal when Moses entertained his father-in-law Yitro in Exodus 18,12 where the eating is described as taking place לפני האלוקים, “in the presence of G’d,” i.e. it was a spiritual experience. Another example of such a meal is recorded in Samuel I where we are told that the young prophets stood and prophesied before Samuel as a result of having taken part of that meal. At any rate, it is likely that the meal G’d will serve the righteous in the future will have a similar effect on them. Some commentators believe that the food i.e. both meat and fish served at that meal, possesses special properties as the animals from which it will be prepared had been the original ones created during the six days when G’d made the universe. Our present world simply does not deserve that the people in it experience such delights. This is why the people who will be invited to participate in that meal will be the ones who have led exemplary lives in this life, denying themselves any forbidden pleasures.
It is entirely possible that such pure foods had been prepared already when Adam and Chavah were still in Gan Eden prior to their sin. There may even have been an allusion to this when the Torah described the tree of knowledge as inspiring the desire to acquire additional knowledge (Genesis 3,4).
Nowadays we are already familiar with a variety of drugs which are helpful in this regard. If that is so, then there can be no question that under the ideal conditions prevailing in Gan Eden some of the plants which were created during the six days of creation must have possessed such power. After all, the manna which the Israelites ate during their trek through the desert, though physical food, was designed for people of an especially high intellectual level. It was meant to enable the Israelites to comprehend abstract concepts and phenomena such as angels. The manna did not contain any superfluous ingredients which had to be excreted by the body as we know from Psalms 78,25 לחם אבירים אכל איש, “each man ate bread designed for highly intellectual persons.” Our sages in Yuma 75 explain that this means that all of the manna was absorbed by the body.
Our sages have found an allusion to the food which will be provided for the righteous in the future when they said in Chagigah 12: “G’d grinds manna in the heavens for consumption by the righteous.” Perhaps the period when this meal will be served will coincide with the end of the period when man [his surviving soul? Ed.] will require physical food to sustain him. Subsequent to that meal the period which our sages have described as an era during which the righteous will “sit” with their crowns on their heads enjoying the splendour exuded by G’d’s presence will commence, so that the meal served from the remains of the Leviathan will be the very last physical meal these souls will ever imbibe. Just as the eighth day of the festival of Sukkot, שמיני עצרת, is so named as it represents the pinnacle of the previous seven days of the festival as well as its conclusion, so the meal consisting of the Leviathan may be the pinnacle of physical life on earth to be followed by life of a totally different, exclusively spiritual level.
(ו) ונראה לומר כי מה שמצינו בפרשה לשון זה הוא שכתוב זה הדבר אשר צוה יקוק לקטו ממנו וגו' ירמוז אל זה אלי ואנוהו שאמר על הים כי מן העת ההיא היו ראוים לכך. וצריך אתה לדעת כי כשם שהמן היה מאכל גופניי קיים תולדת האור העליון ונתן למקבלי התורה כדי לזכך שכלם ולעלות השגתם בידיעת השי"ת, כן מצינו מאכלים גופניים קיימים והם בעלי חיים מעותדים לעתיד לבא ועתיד הקב"ה לעשות מהם סעודה לצדיקים, ואולי כי גם הם מתולדת האור העליון, וע"כ הם קיימים, ואלו הם דג ששמו לויתן עוף ששמו בר יוכני, ונבראו שניהם ביום יקוק ונקרא בר יוכני לפי שהוא מוכן לסעודת הצדיקים, וכן בהמה בהררי אלף שנבראת ביום ששי שהוא מזומן ליום שצוה לאלף דור, ואין ספק כי אלה הם מאכלים דקים וזכים מחדדים השכל כמן ויותר ממנו שהרי באותו זמן יהיה שפע החכמה שנאמר (ישעיהו י״א:ט׳) כי מלאה הארץ דעה את יקוק כמים לים מכסים.
(6) I believe we may have to pay closer attention to the wording we see in our paragraph i.e. “this is the word of G’d: ‘collect from it on a daily basis’” this indicates a linkage with the words: “this is my G’d and I want to exalt Him” (which the Israelites had said while at the sea). Ever since then they had been able to refer to G’d as “this,” the Israelites had become worthy of eating the same kind of “food” as do the angels. It is important to appreciate that inasmuch as the manna was definitely physical food it nonetheless enabled the derivative of the supernatural light to survive in terrestrial surroundings. G’d supplied this food to the people who received His Torah in order to refine their abstract intelligence and enable it to attain deeper spiritual insights into the mysteries of the Torah. It is not strange that physical food can have this effect. We have evidence of this on several occasions. Not only that. Our sages speak of physical food which G’d will feed disembodied spirits (human) in the hereafter when He will provide the flesh of the Leviathan which He has stored for this purpose (compare our commentary on Genesis 1,21). Unless such food could enhance the spirits of the departed souls, what would be the point in our sages telling us about such meals in the heavenly regions? Perhaps we are to assume that the creatures such as the Leviathan and the bird called בר יוכני are themselves derivatives of this original light, and that this is the reason they would be able to survive in this world until needed to provide food for the righteous in a future when life on earth will be different from today. Let us examine the creation of Leviathan and Bar Yuchni and what we know about them. Both these creatures were created on the fifth day of creation. Baba Batra 74, basing itself on the plural in the words התנינם הגדולים, states that one of them was to serve as food for the righteous in the hereafter. The same applies to the בהמות בהררי אלף, “the beasts on a thousand mountains,” (a reference to what is known as שור הבור, designated for consumption by the righteous (their souls) in the future. It has been described in Psalms as “of a thousand mountains” to reflect Psalms 105,8 דבר צוה לאלף דור, “something G’d has commanded to come true after 1000 generations,” (in the hereafter). According to Pirke d'Rabbi Eliezer this tremendous ox consumes the grass on 1000 hills daily. By night the grass grows again so as not to denude the environment. The beast exists in anticipation of the righteous in the world to come when G’d will feed its meat to them. On the other hand, the point of all this is may well be that there are creatures on this earth whose remains can serve as physical food for the bodies of the righteous in a period described by Isaiah 11,9 as a time when “the earth will be filled with knowledge of the Lord like water which covers the oceans.” At that time we, (terrestrial man spiritually refined), will be able to consume such food. No doubt, the meat of these creatures is the kind of refined food which resembles that of the manna and which had a spiritualizing effect on those who consumed it.
(ד) והנני מבאר סודו, כי קרא הכתוב אל הכחות העליונים מרים כי כן קראם איוב מ׳:י״ט׳:י״טרירי יום ואוררי יום, הוא שאמר (איוב ג׳:ה׳) יבעתוהו כמרירי יום, והכ"ף נוספת, ככ"ף (הושע ה׳:י׳) כמסיגי גבול, ואמר (איוב ג׳:ה׳) יקבוהו אוררי יום, שהם הכחות העליונים העתידים לעורר ולרצץ ראשי לויתן, וכן דרשו רז"ל עתיד גבריאל לעשות קנוגיא עם לויתן ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר (איוב מ) העושו יגיש חרבו.
(4) Let me now explain the mystical element referred to by Ibn Ezra. Our verse refers to the celestial forces (which activate the effect of this water) as מרים. We know already from Job 3,5 that he called the day on which he had been born מרירי יום ואוררי יום, “a bitter day and a cursed day.” [Actually what Job said was that “if the day had been cursed he would not have been born; as it is was his misfortune that the day had not been cursed. Ed.] According to our author the letter כ in the words יבעתוהו כמרירי יום, (Job 3,5) is not to be understood as part of the root but as a prefix just as in Hoseah 5,10 כ-מסיגי גבול, “just as people who illegally move boundaries.” Job also said in verse 8 of that chapter יקבהו אוררי יום העתידים ערר לויתן, “may those who cast spells on the day damn it, those prepared to disable Leviathan.” Our sages (Baba Batra 75) have also predicted that the archangel Gavriel will instigate a hunt for Leviathan and were it not for G’d’s personal assistance to the archangel he would not be able to subdue this monster. They base this on Job 40,19: “He is the first of G’d’s works; only His Maker can draw the sword against him.”
(ה) ובמדרש ואתחנן אל יקוק בעת ההיא לאמר, אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע אתה קראתני עבד שנאמר (שם) לא כן עבדי משה, אני עבד ולויתן עבד, אני מתחנן לפניך והוא מתחנן לפניך, שנאמר (איוב מ׳:כ״ז) הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות, תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו שנאמר (שם) היכרות ברית עמך, ואני עבד ואמרת לי (שמות ל״ד:י׳) הנה אנכי כורת ברית, ואי אתה מקיים אותו, אלא אמרת לי (דברים ל״ב:נ׳) ומות בהר אשר אתה עולה שמה, ולא עוד אלא כתבת בתורתך (שמות כ״א:ה׳) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי, איני רוצה למות, והגישו אדוניו אל האלקים ועבדו לעולם, ולא קיימת זה עמי, בבקשה ממך שמע אלקים רנתי ואל תתעלם מתחנתי, אמר לו הקב"ה רב לך, בעל ריבך בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזרה שתמות, אדם הראשון שאכל מן האילן גזר מיתה על הכל, וכן אמר איוב על אדם הראשון (איוב ל״א:ל״ה) מי יתן לי שומע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי, אי זה ספר כתב, ספר תולדות אדם עד כאן.
(5) A Midrashic approach to the words ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור; Moses said to G’d: “You have called me ‘servant,’ seeing You have said to Miriam and Aaron: “not so My servant Moses” (Numbers 12,7). I am Your servant and Leviathan is Your servant. I am pleading with You and Leviathan is pleading with You. We know that Leviathan is pleading with You from Job 40,27: “Will he plead with you at length? Will he speak soft words to you?” You have accepted the pleadings of Leviathan [why else would Job be unable to catch the Leviathan unless G’d had responded to its pleas? Ed.] Moses continues: “Leviathan apparently has made a covenant with You to remain Your lifelong slave.” Moses argued that seeing G’d had also said to him that He had made a covenant with him (Exodus 34,10) why should G’d listen any less to his entreaty than to that of the Leviathan?” Moses added that apparently G’d did not mean to keep this covenant with him else why did He tell him that he would die on the mountain he would ascend (Deut. 32,3)? There is another verse in Exodus 21,6 that if the slave does not want to leave the master and go free that he will have his ear pierced and serve the master forever? Moses claimed this right for himself in his prayer. He complained that G’d did not apply that rule to him. G’d answered him: רב לך, meaning: “as far as you are concerned Your adversary, i.e. Adam, the first human being, already caused the decree that you or any human being cannot live forever seeing he had eaten from the tree and he and his descendants have been condemned to become mortal. The very Job whom you have cited as discussing the fate of Leviathan already said (Job 31,35) concerning Adam: ‘O that I had someone to give me a hearing; O that Shaddai would reply to my writ; or my accuser draw up a true bill!’” Which was the book he talked about? The ספר תולדות אדם, the Book of the descendants of man (Genesis 5,1). Thus far the Midrash.
שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים רביעיות יושב ומשחק עם לויתן שנאמר (תהלים קד, כו) לויתן זה יצרת לשחק בו אמר רב נחמן בר יצחק עם בריותיו משחק ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד א"ל רב אחא לרב נחמן בר יצחק מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה ומנלן דליכא שחוק אילימא מדכתיב (ישעיהו כב, יב) ויקרא יקוק אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה וגו' דלמא ההוא יומא ותו לא אלא דכתיב (תהלים קלז, ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי דלמא שכחה הוא דליכא אבל שחוק מיהא איכא אלא מהא (ישעיהו מב, יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו' ברביעיות מאי עביד יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה שנאמר (ישעיהו כח, ט) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי מחלב ולעתיקי משדים ומעיקרא מאן הוה מיגמר להו איבעית אימא מיטטרון ואיבעית אימא הא והא עביד
During the third set of three hours, the Holy One, Blessed be He, sits and sustains the entire world, from the horns of wild oxen to the eggs of lice. During the fourth three hours, He sits and makes sport with the leviathan, as it is stated: “There is leviathan, whom You have formed to sport with” (Psalms 104:26). Evidently, God makes sport every day, not only on that one day. Rav Naḥman bar Yitzḥak says in explanation: He makes sport with His creations, just as He sports with the leviathan; He does not make sport of His creations but on that day alone. Rav Aḥa said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: From the day the Temple was destroyed, there is no longer any making sport for the Holy One, Blessed be He. And from where do we derive that there is no making sport? If we say that it is from that which is written: “And in that day did the Lord, the God of hosts, call to weeping, and to lamentation, and to baldness and to girding with sackcloth” (Isaiah 22:12), that is inconclusive: Perhaps that day alone was called for weeping and lamentation, and no additional days. Rather, you might suggest that the source is that it is written: “If I forget you, O Jerusalem, let my right hand forget her cunning. Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I do not remember you” (Psalms 137:5–6). This is also inconclusive, as perhaps there is no forgetting of Jerusalem for God, but in any event there is still making sport. Rather, it is derived from this verse: “I have long time held My peace, I have been still, and refrained Myself; now will I cry like a travailing woman, gasping and panting at once” (Isaiah 42:14). The Gemara asks: If God no longer makes sport, what does He now do during the fourth three-hour period of the day? The Gemara answers: He sits and teaches Torah to schoolchildren, as it is stated: “Whom shall one teach knowledge? And whom shall one make to understand the message? Them that are weaned from the milk, them that are drawn from the breasts” (Isaiah 28:9). The verse is interpreted in the following manner: To whom does God teach knowledge, and to whom does He make to understand the message? To those who are just weaned from the milk and to those who are drawn from the breasts, i.e., children only recently weaned from nursing. The Gemara asks: And initially, before the destruction of the Temple, who would teach the schoolchildren? The Gemara answers: If you wish, say that the angel Metatron would teach them, and if you wish, say instead that He would do both this, sport with the leviathan, and that, teach the schoolchildren; whereas after the destruction of the Temple in the fourth period of the day He only teaches the schoolchildren.
רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתַּעֵי זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא וַחֲזֵינַן הָהוּא כְּווֹרָא דְּאַפְּקֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִיַּמָּא וְדָמְיָין עַיְינֵיהּ כִּתְרֵי סֵיהֲרֵי וּנְפוּץ מַיָּא מִתַּרְתֵּי זִימֵיהּ כִּתְרֵי מַבָּרֵי דְסוּרָא רַב סָפְרָא מִשְׁתַּעֵי זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא וַחֲזֵינַן הָהוּא כְּווֹרָא דְּאַפְּקֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִיַּמָּא וַהֲוָה לֵיהּ קַרְנֵי וַחֲקִיק עֲלָיהּ אֲנָא בְּרִיָּה קַלָּה שֶׁבַּיָּם וַהֲוֵינָא תְּלָת מְאָה פַּרְסֵי וְאָזֵילְנָא לְפוּמָּא דְלִוְיָתָן אָמַר רַב אָשֵׁי הָהוּא עִיזָּא דְיַמָּא הוּא דְּבָחִישָׁא וְאִית לַהּ קַרְנֵי
§ Rabbi Yoḥanan relates: Once we were traveling on a ship and we saw a certain fish that took its head out of the sea, and its eyes had the appearance of two moons, and water scattered from its two gills like the two rivers of Sura. Rav Safra relates: Once we were traveling on a ship and we saw a certain fish that took its head out of the sea, and it had horns, and the following was inscribed on them: I am a lowly creature of the sea and I am three hundred parasangs long, and I am going into the mouth of the leviathan. Rav Ashi said: That is the goat of the sea, which searches through the sea and has horns.
תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה וְהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר נִזְדַּעְזַע רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְנִנְעַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לוֹ מָה זֶה יְהוֹשֻׁעַ מִפְּנֵי מָה נִזְדַּעְזַעְתָּ אָמַר לוֹ מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם אָמַר לוֹ שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ דִּכְתִיב עֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר אָמַר רַב אָשֵׁי אָמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בְּמַדְבְּרָא וַהֲוַאי אַטְמָא דְּבִשְׂרָא בַּהֲדַן פְּתַחְנָא וְנַקַּירְנָא וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבֵי אַדְּמַיְיתִינַן צִיבֵי חֲלַם אַטְמָא וּטְוֵינַן כִּי הֲדַרַן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא חֲזֵינְהוּ לְהָנְהוּ גּוּמְרֵי דַּהֲווֹ קָא מְלַחֲשִׁי כִּי אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּאַמֵּימָר אֲמַר לִי הַהוּא עִישְׂבָּא סַמְתָּרִי הֲוָה הָנְהוּ גּוּמְרֵי דְּרִיתְמָא הֲווֹ וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדוֹלִים הָכָא תַּרְגִּימוּ אֻרְזִילֵי דְיַמָּא רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה׳ בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְגוֹ׳: (סִימָן כׇּל שָׁעָה יַרְדֵּן) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כֹּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם אַף לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וְאִלְמָלֵי נִזְקָקִין זֶה לָזֶה מַחְרִיבִין כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵירַס אֶת הַזָּכָר וְהָרַג הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁנֶּאֱמַר וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם
§ Apropos the stories of large sea creatures, the Gemara discusses the large sea creatures mentioned in the Bible. The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, who were traveling on a ship, and Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer awoke. Rabbi Eliezer said to him: What is this, Yehoshua; for what reason did you tremble? Rabbi Yehoshua said to him: I saw a great light in the sea. Rabbi Eliezer said to him: Perhaps you saw the eyes of the leviathan, as it is written: “And his eyes are like the eyelids of the morning” (Job 41:10). Rav Ashi said: Huna bar Natan said to me: Once we were traveling in the desert, and we had a thigh of meat with us. We cut open the thigh and tore off the sciatic nerve and the forbidden fat and put it on the grass. By the time that we brought wood, the thigh had repaired itself, and we roasted it. When we returned to that place after twelve months of the year had passed, we saw that those coals were still glowing. When I came before Ameimar, he said to me: That grass was a drug of life [samterei], while those coals were of broom. The verse states: “And God created the great sea monsters” (Genesis 1:21). Here, in Babylonia, they interpreted this as a reference to the sea oryx. Rabbi Yoḥanan says: This is leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent, as it is stated: “In that day the Lord with His sore and great and strong sword will punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent” (Isaiah 27:1). § The Gemara provides a mnemonic for the following statements of Rav Yehuda citing Rav: Everything; time; Jordan. Rav Yehuda says that Rav says: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He created male and female. Even leviathan the slant serpent and leviathan the tortuous serpent He created male and female. And if they would have coupled and produced offspring, they would have destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and killed the female, and salted the female to preserve it for the banquet for the righteous in the future. As it is stated: “And He will slay the serpent that is in the sea” (Isaiah 27:1).
הָתָם נָמֵי לִיסָרְסֵיהּ לְזָכָר וְלִיצַנְּנַּהּ לִנְקֵבָה דָּגִים פְּרִיצִי וְלֶיעְבֵּיד אִיפְּכָא אִיבָּעֵית אֵימָא נְקֵבָה מְלִיחָא מְעַלֵּי אִיבָּעֵית אֵימָא כֵּיוָן דִּכְתִיב לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ בַּהֲדֵי נְקֵבָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא הָכָא נָמֵי לִימְלְחַהּ לִנְקֵבָה כְּווֹרָא מְלִיחָא מְעַלֵּי בִּשְׂרָא מְלִיחָא לָא מְעַלֵּי וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּשָׁעָה שֶׁבִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת אֶת הָעוֹלָם אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כׇּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּי שֶׁאֶעְמוֹד בְּשֶׁלִּי מִיָּד בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב אָמַר רַבִּי יִצְחָק שְׁמַע מִינַּהּ שָׂרוֹ שֶׁל יָם רַהַב שְׁמוֹ וְאִלְמָלֵא מַיִם מְכַסִּין אוֹתוֹ אֵין כׇּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרֵיחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכׇל הַר קׇדְשִׁי וְגוֹ׳ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים אַל תִּקְרֵי לַיָּם מְכַסִּים אֶלָּא לְשָׂרָהּ שֶׁל יָם מְכַסִּים וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָיס תַּנְיָא נָמֵי הָכִי יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָיס וּמְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיבְכִי וּבְיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לַיָּם הַגָּדוֹל וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן שֶׁנֶּאֱמַר יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ מַתְקֵיף לַהּ רָבָא בַּר עוּלָּא הַאי בִּבְהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף כְּתִיב אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּר עוּלָּא אֵימָתַי בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף בְּטוּחוֹת בִּזְמַן שֶׁמֵּגִיחַ יַרְדֵּן בְּפִיו שֶׁל לִוְיָתָן
The Gemara asks: There too, with regard to the leviathan, let Him castrate the male and cool the female; why was it necessary to kill the female? The Gemara answers: Fish are unrestrained, and therefore even if the female was cooled, the female would still procreate. The Gemara suggests: And let Him do the opposite, and kill and preserve the male leviathan. The Gemara responds: If you wish, say that the salted female is better; if you wish, say instead that since it is written: “There is leviathan, whom You have formed to sport with” (Psalms 104:26), the male must be left alive for sport, because it is not proper conduct to sport with a female. The Gemara asks: Here too, with regard to the beasts, let Him preserve the female in salt, instead of cooling it. The Gemara answers: Salted fish is good, but salted meat is not good. And Rav Yehuda says that Rav says: At the time when the Holy One, Blessed be He, sought to create the world, He said to the minister of the sea: Open your mouth and swallow all the waters of the world, so that there will be room for land. The minister of the sea said before Him: Master of the Universe, it is enough that I will stay within my own waters. God immediately struck him and killed him; as it is stated: “He stirs up the sea with His power, and by His understanding He smites through Rahab” (Job 26:12). Rabbi Yitzḥak said: Conclude from here that the name of the minister of the sea is Rahab, and were it not for waters of the sea that cover him, no creature could withstand his smell, as his corpse emits a terrible stench. As it is stated: “They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain; for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, as the waters cover the sea” (Isaiah 11:9). Do not read this phrase as “cover the sea”; rather read it as: Cover the minister of the sea, i.e., the term sea is referring to the minister of the sea, not to the sea itself. And Rav Yehuda says that Rav says: The Jordan issues forth from the cave of Pamyas. That is also taught in a baraita: The Jordan issues forth from the cave of Pamyas, and travels in the Sea of Sivkhi, i.e., the Hula Lake, and in the Sea of Tiberias, the Sea of Galilee, and rolls down to the Great Sea, and rolls down until it reaches the mouth of the leviathan. As it is stated: “He is confident, though the Jordan rush forth to his mouth” (Job 40:23). Rava bar Ulla strongly objects to this explanation of the verse, stating: But this verse is written about the beasts on the thousand hills. Rather, Rava bar Ulla said that this is the meaning of the verse: When are the beasts on the thousand hills confident? When the Jordan rushes forth into the mouth of the leviathan.
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעֵב מוֹצִיא הֶבֶל מִפִּיו וּמַרְתִּיחַ כׇּל מֵימוֹת שֶׁבַּמְּצוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן עֵדֶן אֵין כׇּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרֵיחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יָם יָשִׂים כְּמֶרְקָחָה וּבְשָׁעָה שֶׁצָּמֵא עוֹשֶׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אֵין תְּהוֹם חוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ עַד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה וְאֵין שֵׂיבָה פְּחוּתָה מִשִּׁבְעִים אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן שֶׁנֶּאֱמַר יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים וְאֵין כֵּרָה אֶלָּא סְעוּדָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וְאֵין חֲבֵרִים אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי וְהַשְּׁאָר מְחַלְּקִין אוֹתוֹ וְעוֹשִׂין בּוֹ סְחוֹרָה בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים וְאֵין כְּנַעֲנִים אֶלָּא תַּגָּרִים שֶׁנֶּאֱמַר כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב וְאִי בָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סוּכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן שֶׁנֶּאֱמַר הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ זָכָה עוֹשִׂין לוֹ סוּכָּה לֹא זָכָה עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל שֶׁנֶּאֱמַר וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ זָכָה עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל לֹא זָכָה עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ זָכָה עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק לֹא זָכָה עוֹשִׂין לוֹ קָמֵיעַ שֶׁנֶּאֱמַר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ וְהַשְּׁאָר פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם וְזִיווֹ מַבְהִיק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ:
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: When the leviathan is hungry, he produces breath from his mouth and thereby boils all of the waters in the depths of the sea. As it is stated: “He makes the deep boil like a pot” (Job 41:23). And if the leviathan did not place its head in the Garden of Eden, no creature could withstand his foul smell, as it is stated: “He makes the sea like a seething mixture [merkaḥa]” (Job 41:23), and the term merkaḥa is also used to describe something with a smell (see Exodus 30:25). And when he is thirsty, he makes many furrows in the sea, as it is stated: “He makes a path to shine after him” (Job 41:24). Rav Aḥa bar Yaakov says: After the leviathan drinks from the sea, the depth of the sea does not return to its normal condition until seventy years have passed, as it is stated: “One would think the deep to be hoary” (Job 41:24), and hoary indicates a person who is no less than seventy years old. Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: In the future, the Holy One, Blessed be He, will make a feast for the righteous from the flesh of the leviathan, as it is stated: “The ḥabbarim will make a feast [yikhru] of him” (Job 40:30). And kera means nothing other than a feast, as it is stated: “And he prepared [va’yikhreh] for them a great feast [kera]; and they ate and drank” (II Kings 6:23). And ḥabbarim means nothing other than Torah scholars, as it is stated: “You that dwell in the gardens, the companions [ḥaverim] hearken for your voice: Cause me to hear it” (Song of Songs 8:13). This verse is interpreted as referring to Torah scholars, who listen to God’s voice. And with regard to the remainder of the leviathan, they will divide it and use it for commerce in the markets of Jerusalem, as it is stated: “They will part him among the kena’anim (Job 40:30). And kena’anim means nothing other than merchants, as it is stated: “As for the merchant [kena’an], the balances of deceit are in his hand. He loves to oppress” (Hosea 12:8). And if you wish, say that the proof is from here: “Whose merchants are princes, whose traffickers [kinaneha] are the honorable of the earth” (Isaiah 23:8). And Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: In the future, the Holy One, Blessed be He, will prepare a sukka for the righteous from the skin of the leviathan, as it is stated: “Can you fill his skin with barbed irons [besukkot]” (Job 40:31). If one is deserving of being called righteous, an entire sukka is prepared for him from the skin of the leviathan; if one is not deserving of this honor, a covering is prepared for his head, as it is stated: “Or his head with fish-spears” (Job 40:31). If one is deserving at least of this reward, a covering is prepared for him, and if one is not deserving, a necklace is prepared for him, as it is stated: “And necklaces about your neck” (Proverbs 1:9). If one is somewhat deserving, a necklace is prepared for him, and if one is not deserving even of this, only an amu-let is prepared for him from the skin of the leviathan, as it is stated: “Or will you bind him for your maidens” (Job 40:29), i.e., a small amulet is prepared for him, like the amulets tied on children’s necks. And with regard to the remaining part of the skin of the leviathan, the Holy One, Blessed be He, spreads it on the walls of Jerusalem, and its glory radiates from one end of the world until the other end. As it is stated: “And nations shall walk in your light, and kings at the brightness of your rising” (Isaiah 60:3).
שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש אמרתי לו זו מניין לך אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גינזי רומי מצאתיה וכתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם העולם יתום מהן מלחמות תנינים מהן מלחמות גוג ומגוג ושאר ימות המשיח ואין הקב"ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה רב אחא בריה דרבא אמר לאחר חמשת אלפים שנה איתמר
Rav Ḥanan bar Taḥlifa sent a message to Rav Yosef: I found one man, and in his hand there was one scroll written in Ashurit script and in the sacred tongue, Hebrew. I said to him: From where did this scroll come into your possession? He said to me: I was hired to serve in the Roman army and I found the scroll among the Roman archives. It was clear that the scroll was written by Jews, not Romans. And it is written in the scroll: After 4,291 years have elapsed from the creation of the world, the world will end; during those years there will be the wars of the sea monsters between the leviathan and the animals, and among those years there will be the wars of Gog and Magog and the remaining years of the messianic period. Then the world will be destroyed. And the Holy One, Blessed be He, will renew His world only after the passage of seven thousand years. Rav Aḥa, son of Rava, says that it was stated: After the passage of five thousand years.
תניא ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא, ז) גאוה אפיקי מגנים (איוב מא, כב) תחתיו חדודי חרש אפיקי מגנים אלו קשקשים שבו תחתיו חדודי חרש אלו סנפירין שפורח בהן:
It is taught in a baraita: Rabbi Yosei ben Durmaskit says: The leviathan mentioned in the Bible is a kosher fish, as it is stated: “His armor is his pride” (Job 41:7), and: “Sharpest potsherds are under him” (Job 41:22). The phrase “his armor” is referring to his scales, which protect him like armor. The phrase “sharpest potsherds are under him” is referring to fins with which he swims, which are sharp and project from his underside.

(א) ביום עשות יקוק אלקים ארץ ושמים (בראשית ב ד). בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ועשיה ביום, ובית הלל אומרים מחשבה בין ביום ובין בלילה, וגמר מלאכה עם דמדומי חמה. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא, בכל יום היה הקב"ה בורא שלש בריות, ביום ראשון ברא שמים וארץ והאור, בשני ברא רקיע וגיהנם ומלאכי השרת, בשלישי אילנות ודשאים ונהרות, ברביעי חמה ולבנה וכוכבים, בחמישי דגים ולויתן ועופות, ובששי היו לבראות ששה של ערב שבת ושל שבת, ואלו הן, תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, ואדם וחוה, נגמרה מלאכת אדם וחוה ושל בהמה, ומשגמר את אלו ביקש לבראות את השאר, וקדש השבת, שנאמר ויכלו השמים וגו', ויכל אלקים, ויברך אלקים וגו', אשר ברא אלקים וגו' (בראשית ב א:ג).

(1) (Gen. 2:4, end:) IN THE DAY THAT THE LORD MADE EARTH AND HEAVEN. The Bet Shammay say:38Cf. the longer version of this section in Gen. R. 12:14, where R. Simeon ben Johay gives the view represented here by the Bet Hillel. The conception < of creation came > by night; and the doing, by day. The Bet Hillel say: The conception <came> either by day or by night, and he completed work with the sun on the horizon.39I.e., at sunset or dawn. See the Jastrow lexicon, s.v., dimdum. R. Levi said in the name of R. Hama bar Hanina:40Gen. R. 11:9; see PR 46:2. On every day the Holy One created three creations. On the first he created heaven, earth, and the light. On the second he created the firmament, Gehinnom, and the ministering angels. On the third, trees, herbs, and rivers. On the fourth, sun, moon, and stars. On the fifth, fish, Leviathan,41See BB 74b; Gen. R. 7:4. and fowl. Now on the sixth, there were six things to create, those for the Sabbath eve and those for the Sabbath. These were the following (according to Gen. 1:24): LET THE EARTH BRING FORTH (1) THE LIVING CREATURE AFTER ITS KIND, (2) CATTLE, (3) CREEPING THINGS, AND (4) BEAST OF THE EARTH, plus Adam and Eve. The work of Adam, Eve, and of the beasts was completed. Then, when he had completed these, he wanted to create the rest; but the Sabbath was holy, as stated (in Gen. 2:1-3): THEN THE HEAVENS < AND THE EARTH > WERE FINISHED…. SO GOD FINISHED < ON THE SEVENTH DAY > … AND GOD BLESSED < THE SEVENTH DAY > … < BECAUSE ON IT HE RESTED FROM ALL HIS WORK > WHICH GOD HAD CREATED < TO MAKE >.

(א) ראו כי יקוק נתן לכם (את) השבת. (שמות טז כט). מהו ראו, אמר ר' יצחק ראו היאך אתם משיבים לאומות העולם, שאם יאמרו לכם למה אתם משמרים את השבת, מה נסים נעשו לכם, ראו כי יקוק נתן לכם (את) השבת, אמרו להם בכל ים היה יורד פרידה אחת, ובערב שבת שתי פרידות, שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו' (שם ה), מהו משנה, אם תאמר שנים, והלא כבר נאמר שני העומר לאחד (שמות טז כב), ומהו משנה, חזקיה בר חייא אמר שהיה משונה בטעמו ובריחו ובתוארו, ולא עוד אלא שבכל יום מי שהיה מותיר ממנו מערב ועד בקר היה מבאיש, ובשבת כתיב לא הבאיש וגו' (שם שם כד). הוי לקטו לחם משנה. (ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה (שם שם כב)] באותה שעה נזכר ששכח לומר להם פרשת שבת, שאמר לו הקב"ה כיון שבאו ואמרו לו, אמר להם משה, הוא אשר דבר יקוק שבתון שבת קודש ליקוק מחר וגו' (שם שם כג). אמר ירמיה למה (תריבון) [תריבו] אלי וגו' (ירמיה ב כט), אפילו משה שאמרתי לו לומר להם פרשת שבת שכח ולא אמר להם, כולכם פשעתם בי (שם), ר' יהודה אומר כיבד הקב"ה את השבת, שבכל יום היה המן יורד, ובשבת לא היה יורד, שנאמר והיה ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו (שם שם כז), אמר להם משה כל מי שהוא נוטל עומר לגלגולות לא יטול יותר ממנו, שנאמר ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו וגו' (שם שם יט), ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו (שם שם כ), ומי היו, אילו דתן ואבירם. ר' יהושע [דסכנין] בשם ר' לוי אמר כשהניחו מן המן היו תולעים יוצאים מתוך אהליהם, ונכנסין בתוך אהליהם של ישראל, ורוח הקדש צווחת ואומרת עליהם, אתם סבורים שאתם עושין בסתר, ואינו גלוי לפני, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וגו' (ירמיה כג כד). אמר הקב"ה בעולם זה אכלתם את המן בזכות אבותיכם, אבל לעולם הבא אני מאכיל אתכם בהמות זיז ולויתן, אתם אוכלים בזכות עצמיכם, שנאמר יכרו עליו הברים יחצוהו בין כנענים (איוב מ ל).

(1) (Exod. 16:29:) OBSERVE THAT THE LORD HAS GIVEN YOU THE SABBATH. What is the meaning of OBSERVE (re'u)? R. Isaac said: OBSERVE (re'u) how you reply to the peoples of the world. So if they say to you: Why do you keep the Sabbath? What miracles were done for you? OBSERVE THAT THE LORD HAS GIVEN YOU THE SABBATH. Say to them: On every day there came down one portion of manna; but on the day before the Sabbath, two portions. It is so stated (in Exod. 16:5): AND IT SHALL COME TO PASS ON THE SIXTH DAY, THAT WHEN THEY PREPARE WHAT THEY BRING, IT WILL BE TWOFOLD…. WHAT IS THE MEANING OF TWOFOLD (MShNH)? If you say two, is it not already so stated (in Exod. 16:22): TWO OMERS APIECE? Hezekiah bar Hiyya said that it was different (MShNH) in its taste, in its aroma, and in its appearance. And not only that, but on every day, whoever had some of it left over from evening until morning caused a stench; yet concerning the Sabbath, it is written (in vs. 24): IT DID NOT HAVE A STENCH. Ergo, they gathered bread TWOFOLD (in the sense that it was different). [(Exod. 16:22:) THEN ALL THE PRINCES OF THE CONGREGATION CAME AND TOLD MOSES.] At that time he remembered that he had forgotten to tell them the section of Torah on the Sabbath, as the Holy One had told him. As soon as they came and spoke to him, Moses said to them (in vs. 23): THIS IS WHAT THE LORD HAS SPOKEN: TOMORROW IS A COMPLETE REST, A SABBATH HOLY TO THE LORD…. Jeremiah said (in Jer. 2:29): WHY DO YOU COMPLAIN AGAINST ME…? Even Moses, when I told him to tell them the section of Torah on the Sabbath, forgot and did not tell them. (Ibid., cont.:) ALL OF YOU HAVE SINNED AGAINST ME. R. Judah says: The Holy One honored the Sabbath in that on every day the manna came down, but on the Sabbath it did not come down. It is so stated (in Exod. 16:27): AND IT CAME TO PASS THAT ON THE SEVENTH DAY SOME OF THE PEOPLE WENT OUT TO GATHER < MANNA > AND FOUND NOTHING. Moses said to them: Whoever takes an omer per capita should not take more than that, as stated (in Exod. 16:19–20): LET NO ONE LEAVE ANY OF IT <UNTIL MORNING >. BUT THEY DID NOT HEED MOSES, AND <CERTAIN> PEOPLE LEFT SOME OF IT <UNTIL MORNING >. These were Dathan and Abiram.77Below, Exod. 8:7; Exod. R. 1:29; 25:10. R. Joshua [of Sikhnin] said in the name of R. Levi: When they left some manna, worms came out from their tents (i.e., the tents of Dathan and Abiram) and entered the tents of Israel. So the Holy Spirit cries out and says over them: Do you think that you act in secret without it being revealed to me? (Jer. 23:24:) IF SOMEONE HIDES IN SECRET PLACES, SHALL I NOT SEE HIM? <SAYS THE LORD>…. The Holy One said: In this world you have eaten manna through the merit of your ancestors; but in the world to come I will feed you cattle, <i.e.,> Ziz and Leviathan. You will eat through your own merit. Thus it is stated (concerning Leviathan in Job 40:30 [41:6]): SHALL TRADE ASSOCIATES MAKE A BANQUET OF HIM? SHALL THEY DIVIDE HIM UP AMONG MERCHANTS?

(א) ואתחנן אל יקוק. למה כדי שיכנס לארץ, זש"ה שמעה אלקים (צדק) [רנתי] וגו' (תהלים סא ב), אמר ליה מה אתה מבקש, אמר ליה מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי (שם שם ג), א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף (דברים ג כז), [א"ל משה] רבונו של עולם אתה קראתני משה עבדי, לא כן עבדי משה (במדבר יב ז), אני עבד ולויתן עבד, אני מתחנן לפניך, והוא מתחנן לפניך, שנאמר הירבה אליך תחנונים (איוב מ כז), תחינת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו, שנאמר היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם (שם שם כח), ואני עבדך ואמרת לי, הנה אנכי כורת ברית (שמות לד י), ולא קיימתה, אלא אמרת לי, ומות בהר וגו' (דברים לב נ), ולא עוד אלא כתבת בתורה ואמרת, ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו' (שמות כא ה), ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, לא אצא חפשי (שם), איני מבקש למות, והגישו אדוניו אל האלקים ועבדו לעולם (שם שם ו), ולא קיימת עמי, ועכשיו בבקשה שמעה אלקים רנתי (תהלים סא ב), ואל תתעלם מתחנתי (שם נה ב), א"ל הקב"ה אי אפשר, רב לך (דברים ג כו), בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזירה שתמות וכל הבריות כמותך.

(1) (Deut. 3:23:) I BESOUGHT THE LORD. For what? That he should enter the land. This text is related (to Ps. 61:2 [1]): HEAR {A JUST CAUSE}[MY SONG OF PRAYER],17Buber in a note suggests that there is a confusion here with Ps. 17:1. O GOD. He said to him: What do you want. He said to him (in vs. 3) FROM THE END OF THE EARTH I CALL UNTO YOU WHEN MY HEART IS FAINT. <LEAD ME TO A ROCK THAT IS HIGHER THAN I.> The Holy One said to him (in Deut. 3:26): ENOUGH FROM YOU! DO NOT <EVER SPEAK UNTO ME ON THIS MATTER> AGAIN. [Moses said to him:] Sovereign of the World, you addressed me as MY SERVANT MOSES (in Numb. 12:7): NOT SO WITH MY SERVANT ('eved) MOSES. I am a servant ('eved), and Leviathan is a servant ('eved). I act the suppliant before you, and he acts the suppliant before you, as stated (in Job 40:27 [41:3]): WILL HE MAKE MANY SUPPLICATIONS UNTO YOU? The supplication of Leviathan you hear, for you have made a covenant with him and sustain him, as stated (in Job 40:28 [41:4]): WILL HE MAKE A COVENANT WITH YOU FOR YOU TO TAKE HIM AS YOUR SERVANT ('eved) FOREVER? Now I am your servant ('eved), you have said to me (in Exod. 34:10): I HEREBY MAKE A COVENANT. But you have not carried it out. Instead you have said to me (in Deut. 32:50): AND YOU SHALL DIE ON THE MOUNTAIN <THAT YOU ARE ASCENDING>…. And not only that, but you have written in the Torah and said (in Exod. 21:5–6): BUT IF THE SLAVE ('eved) SAYS: I LOVE MY MASTER, <MY WIFE, AND MY CHILDREN>; I WILL NOT GO AWAY A FREE PERSON. THEN HIS MASTER SHALL BRING HIM BEFORE GOD, AND HE SHALL BRING HIM UNTO THE DOOR OR UNTO THE DOORPOST, WHERE HIS MASTER SHALL PIERCE HIS EAR WITH AN AWL, AND HE SHALL SERVE HIM FOREVER. > Now I love you and I love your children; (in accord with Exod. 21:5) I WILL NOT GO AWAY A FREE PERSON. I do not want to die. (Exod. 21:6:) THEN HIS MASTER SHALL BRING HIM BEFORE GOD …, AND HE SHALL SERVE HIM FOREVER. But you have not carried it out with me. So now please, (Ps. 61:2 [1]:) HEAR MY SONG OF PRAYER, O GOD. (Ps. 55:2 [1]:) DO NOT HIDE YOURSELF FROM MY BESEECHING. The Holy One said to me: Impossible! (Deut. 3:26:) ENOUGH FROM YOU! The litigant against you (Satan) has already made a decision over you that you and all creatures like you are to die.

(ח) מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן וְגוֹ'. כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם רָאָה גִּתּוֹ מְלֵאָה עֲנָבִים וְיֵשׁ לוֹ כֶּרֶם לִבְצֹר. אָמְרוּ לוֹ: לְהֵיכָן תִּתֵּן שְׁאָר הָעֲנָבִים וְהַגַּת קְטַנָּה. מֶה עָשָׂה? דָּרַךְ אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּגַּת, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא שְׁאָר הָעֲנָבִים וְהֶחֱזִיקָה אוֹתָן וְאֶת כָּל הָעֲנָבִים שֶׁלּוֹ. וְכָךְ הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַמָּיִם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. אָמְרוּ הַמַּיִם, הֲרֵי כָּל הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִין וְהוּא צַר לָנוּ לְהֵיכָן נֵלֵךְ? מֶה עָשָׂה? בָּעַט בָּאוֹקְיָנוֹס וְהָרַג שַׂר שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב (איוב כו, יב). וְאֵין מָחַץ אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ (שופטים ה, כו). כְּשֶׁהָרַג אוֹתוֹ, הָיוּ הַמַּיִם בּוֹכִין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם (איוב לח, טז). וְלָמָּה הֲרָגוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהַבַּיִת הַמַּחֲזִיק מֵאָה בְנֵי אָדָם חַיִּים, מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים, וְכָךְ נִקְרָא אוֹקְיָנוֹס יָם הַמֵּת. וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַפֹּאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָאוּ הַיָּמָה אֶל הַיָּמָה הַמּוּצָאִים וְנִרְפְּאוּ הַמָּיִם (יחזקאל מז, ח). שְׁאָר הַמַּיִם כְּשֶׁרָאוּ שֶׁבָּעַט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוֹקְיָנוֹס, לְקוֹל צַעֲקַת מֵימָיו בָּרְחוּ חַבְרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.

(ט) וּבוֹרְחִין וְאֵינָן יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ, הַמְתֵּן לִי בַשּׁוּק וְלֹא הוֹדִיעוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם. הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר, שֶׁמָּא אֵצֶל בָּסִילְקִי אוֹ אֵצֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ אוֹ בְּצַד תֵּאָטְרוֹן אָמַר לִי. עָלָה מְצָאוֹ, סְטָרוֹ מִסְטוֹר. אָמַר לוֹ: עַל שַׁעַר פַּלְטְרִין שֶׁל הַפִּרְכּוּס שְׁלַחְתִּיךָ. אַף הַמַּיִם כְּשֶׁשָּׁמְעוּ יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, לֹא הוֹדִיעָן אִם לַצָּפוֹן אִם לַדָּרוֹם, הָיוּ חוֹזְרִין וְהוֹלְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, עַד שֶׁסְּטָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטוֹר. אָמַר לָהֶן, לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן, לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ.

(8) At Thy rebuke they fled (ibid.). When a man sees that his winepress is filled with grapes, and that his vineyard is ready for cutting, others may ask him: “What will you do with these grapes, since the vat is too small to contain them?” What does he do? He treads down the grapes in the vat and then puts in the new grapes. Then it is able to contain all his grapes. Similarly, though the entire world was submerged under water, the Holy One, blessed be He, declared: Let the dry earth appear (Gen. 1:9). The water thereupon cried out: “Though we fill the entire world, it is cramped for us. Whither shall we go?” What did the Holy One, blessed be He, do? He trampled upon the ocean4Normally the Mediterranean, but in this instance, as indicated a few lines below, the Dead Sea. and slew its prince,5See Ginzberg, Legends of the Jews 5:26, Bava Batra 74b Leviathan was a legendary sea animal destined to be eaten by the righteous in the future. as it is said: He stirreth up the sea with His power, and by His understanding he smiteth through Rahab (Job 26:12). Smiteth is an expression that indicates slaying, as it is said: And with the hammer she smote Sisera, she smote through his head, yea, she pierced and struck through his temple (Judg. 5:26). The seas mourn (bohin) to this very day because He slew the prince of the sea, as is said: Hast thou entered into the springs (nibhe) of the sea? (Job 38:16). Why did He slay him? Because a house that can accommodate a hundred living people can contain a thousand dead. That is why the ocean is called the Dead Sea. Ultimately, however, the Holy One, blessed be He, will heal it, as it is said: When they shall enter into the sea of the putrid waters, the waters shall be healed (Ezek. 47:8). When the other waters observed that the Holy One, blessed be He, had trampled upon the ocean, they fled from the loud cries of their fellow-waters, as it is said: At Thy rebuke they fled, at the voice of Thy thunder they hastened away (Ps. 104:7).

(9) They fled, but they did not know where to flee, as it is said: The mountains rose, the valleys sank down, unto the place which Thou hast founded for them (ibid., v. 8). This may be compared to a slave whose master commands him to wait for him in the market but neglects to tell him where to wait. The slave asks himself: “Perhaps my master meant that I should wait near the basilica, or the bathhouse, or the theater.” When they finally meet, the master slaps him on the face, and says: “I sent you to the gate of the duke’s palace.” Similarly, when the waters heard the decree, Let the waters underneath the heavens gather in one place (Gen. 1:9), they did not know whether (they were to go) to the north or the south. And so, they raced about, as it is said: The mountains rose, the valley sank (Ps. 104:8), until the Holy One, blessed be He, struck them, and declared: I ordered you to assemble at the place of the Leviathan, as is said: There go the ships; there is the leviathan, whom Thou hast formed to sport therein (ibid., v. 26).

(ב) מִיָּד, וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ וַיְהִי לְתַנִּין. אָמַר פַּרְעֹה: כָּךְ כֹּחוֹ שֶׁל אֱלֹקֵיכֶם, מִכָּאן יוֹצְאִים כְּשָׁפִים לְכָל הָעוֹלָם. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, קָרָא לִנְעָרִים וּלְתִינוֹקוֹת בְּנֵי חָמֵשׁ בְּנֵי אַרְבַּע שָׁנִים, וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ. לְכָךְ כְּתִיב גַּם פַּרְעֹה, שֶׁלֹּא קָרָא תְּחִלָּה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאִלּוּ בָּלַע תַּנִּין אֶת הַתַּנִּינִים, כָּךְ דֶּרֶךְ הַתַּנִּינִים לִבְלֹעַ זֶה אֶת זֶה. אֶלָּא אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה מַטֶּה, דִּכְתִיב: וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. וְאִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה אָדָם מִכָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ וְנַעֲשׂוּ תַּנִּינִים, הָיוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר חֲבִילוֹת וְעוֹמְדִין. וּבְלָעָן מַטֵּה אַהֲרֹן, וְלֹא נַעֲבָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כָּךְ, תָּמַהּ וְאָמַר: אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ, הוּא בּוֹלֵעַ. הוּא הַסִּימָן שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה כְּשֶׁאָמַר לוֹ: מַזֶּה בְיָדְךָ הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, זֶה פַּרְעֹה שֶׁנִּדְמָה לְנָחָשׁ, יִפְקֹד יקוק בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ (ישעיה כז, א). כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מֹשֶׁה מֵאֵצֶל פַּרְעֹה, הָיָה אוֹמֵר אוֹתוֹ רָשָׁע, אִם יָבוֹא אֶצְלִי בֶּן עַמְרָם, אֲנִי הוֹרְגוֹ, אֲנִי צוֹלְבוֹ, אֲנִי שׂוֹרְפוֹ. כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה נִכְנָס, מִיָּד פַּרְעֹה נַעֲשָׂה מַטֶּה. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה. בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין כְּתִיב בָּהֶן אֶלָּא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ חָמֵשׁ מַכּוֹת וְלֹא שִׁלַּח, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּאן וְאֵילָךְ אִם רָצָה לְשַׁלֵּחַ אֵינִי מְקַבֵּל. שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וַיְחַזֵּק יקוק אֶת לֵב פַּרְעֹה. וְהָיָה מֹשֶׁה גּוֹזֵר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ (איוב כב, כח).

(2) And Aaron forthwith cast down his rod before Pharaoh and before his servants, and it became a serpent (Exod. 7:10). Whereupon Pharaoh said: “Is this the full power of your God? Why, my magicians travel throughout the world performing such feats.” Then Pharaoh called also (ibid., v. 11) the youths, and babes of five, yea, even of four years, and each of them cast his rod. It is written: Pharaoh called also because he disdained at first to summon his magicians and sorcerers. Our sages of blessed memory said: He actually performed a great miracle with that rod. When one serpent is able to swallow other serpents, that is not unusual, but this serpent turned itself back into a rod again, as it is written: But Aaron’s rod swallowed up their rods (ibid., v. 12). If a man made bundles out of the rods that were cast to the ground to become serpents, there would have been more than ten bundles, yet Aaron’s rod swallowed them all and it became no larger than it was previously. When Pharaoh beheld that, he was amazed and exclaimed: “Surely if he should command the rod to swallow Pharaoh and his throne, it could swallow them.” That was the sign that He had given to Moses at the bush when He said: This which is in thy hand, cast it to the earth (ibid. 4:2). The word this alludes to Pharaoh, who is compared to a snake, as is said: The Lord with His sore and great and strong sword will punish leviathan the slant serpent (Isa. 27:1). When Moses withdrew from Pharaoh’s presence, the wicked one said: “If this son of Amram comes near me again, I will slay him, I will hang him, I will burn him.” That is why, when Moses returned, Pharaoh became like a rod. And Pharaoh’s heart was hardened, and he harkened not unto them, as the Lord had spoken (Exod. 7:13). With reference to the first five plagues, the words Pharaoh’s heart was hardened, etc., are written, but after the fifth plague occurred and he still would not permit them to leave, the Holy One, blessed be He, said: Henceforth, even if he desires to send them away, I will not allow it. Hence, with reference to the last five plagues it is written: But the Lord hardened Pharaoh’s heart (ibid. 10:20). Moses decreed what was to transpire, and the Holy One, blessed be He, executed it, as it is said:: Thou shalt also decree a thing, and it shall be established unto thee (Job 22:28).

(א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. לָמָּה אָמַר וַיִּקְרָא. אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כְּשֶׁשָּׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְלֹא יָכֹל לָבוֹא, לְפִי שֶׁשָּׁכַן עָלָיו הֶעָנָן, וּלְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד. לֵאמֹר. מַהוּ לֵאמֹר, לֵאמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן. לָמָּה אָמַר אָדָם וְלֹא אָמַר אִישׁ. יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי יֶחְטָא הָאָדָם, כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לַחֲטֹא, יַקְרִיב קָרְבָּן. לָמָּה נֶאֱמַר מִן הַבְּהֵמָה, כְּשֶׁאָמַר מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן. אֶלָּא יִרְצֶה לוֹמַר, לְהַבְדִּילָן מִן הַבְּהֵמָה, שֶׁלֹּא יֵרֵד נַפְשׁוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית כְּמוֹ הַבְּהֵמָה שֶׁיּוֹרֶדֶת נַפְשָׁהּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מִי יוֹדֵעַ נֶפֶשׁ הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְנֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה (קהלת ג, כא). וְכֵן אֵין אָדָם יוֹדֵעַ. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹקִים (יואל ב, יד). וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ, מִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חוֹטֵא, יָשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים וִיכַפֵּר לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. מַהוּ וְנִחַם, אֶלָּא וַיִּנָּחֵם עַל הָרָעָה שֶׁדִּבֵּר לַעֲשׂוֹת לוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, מִי הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ וְיָבִין וְיֵשׁ לוֹ דַּעַת וּבִינָה, יָבִין וְיֵדַע כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם עוֹלָה הִיא לְמַעְלָה לַמָּקוֹם שֶׁנִּגְזְרָה מִשָּׁם, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה יוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. שֶׁכֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ (קהלת יב, ז). וְאֵי זֶה רוּחַ שֶׁתָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. אֵלּוּ רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹמְדִין לְפָנָיו בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה, וְהוּא הַחַיִּים שֶׁאֵין עִמָּהּ מָוֶת, וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין עִמָּהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, לְמַעַן יִיטַב לָךְ (דברים כב, ז), לְעוֹלָם. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ, לְמַעַן יִיטַב, לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (שם), לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וּשְׂכַר הַצַּדִּיקִים הוּא, שֶׁיִּזְכּוּ וְיִחְיוּ לְטוֹבָה. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזָּכָה לְטוֹבָה וּלְעֹנֶג. הַמָּקוֹם יְזַכֵּנוּ לְהִתְעַנֵּג בָּהּ עִם הַצַּדִּיקִים. וּכְבָר הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁטּוֹבוֹת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְדָרְשָׁהּ וּלְאָמְרָהּ, וְאֵין יוֹדֵעַ גָּדְלָהּ וְיָפְיָהּ וְעָצְמָהּ, כִּי אֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא דִּמְיוֹן וּדְמוּת. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ (ישעיה סד, ג). כְּלוֹמַר, הַטּוֹבָה שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָהּ עַיִן זוּלָתְךָ אֱלֹקִים. וְזֶה שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים הָעוֹלָם הַבָּא, לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מָצוּי עַתָּה. אֲבָל לָנוּ שֶׁהַיּוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ לָבוֹא. וּלְפִיכָךְ אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַבָּא, לְאַחַר שֶׁיּוֹצֵא אָדָם מֵעוֹלָם הַזֶּה. וּמִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה הָעוֹלָם אָבֵד וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין הַדָּבָר כֵּן. אֶלָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים מֵעוֹלָם, מִיָּד עוֹלִים וְעוֹמְדִים בְּמַעֲלָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ (תהלים לא, כ). וְשֶׁל רְשָׁעִים, שׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָעוֹלָם, וְלֹא יִמְצְאוּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֵיהֶם, וְאֵינָהּ עוֹלָה לַמָּקוֹם שֶׁנִּגְזְרָה מִשָּׁם עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, עַד שֶׁיִּכְלֶה הַגּוּף. מַה הִיא עוֹשָׂה. הוֹלֶכֶת וְחוֹזֶרֶת עַל הַקֶּבֶר, וְקָשָׁה עָלֶיהָ רְאִיַּת הַגּוּף נִרְקָב וְשֶׁהוּא רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בַּיִת נָאֶה וְנוֹפֵל. מַה הוּא עוֹשֶׂה. הוֹלֵךְ וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁצּוֹמֵחַ בּוֹ קוֹצִים, וְכֻסּוּ פָּנָיו חֲרוּלִים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֶרְסָה, וּבוֹכֶה וּמִתְאַבֵּל עָלָיו בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּךְ. וְכֵן הוּא הָרוּחַ שׁוֹטֵט בְּכָל הָעוֹלָם וְחוֹזֵר לַקֶּבֶר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: קָשָׁה רִמָּה לַמֵּת, כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הַחָי. וּמִנַּיִן שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאַב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל (איוב יד, כב). הֱוֵי, הַבְּהֵמָה וִיאַבֵּד כִּבְהֵמָה. וּלְפִיכָךְ אָמַר, מִן הַבְּהֵמָה. וְאָמַר, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, לְפִי שֶׁיַּקְרִיבוּ מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרֵד נַפְשׁוֹ לְמַטָּה כִּבְהֵמָה. וְלָמָּה קְרֵיבִין קָרְבָּן מִן הָעוֹף וּמִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הַצֹּאן וּמִן הָעִזִּים וְלֹא מִן הַדָּגִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם מִן הָעוֹף עוֹלָה קָרְבָּנוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹ הָאָדָם וְיוֹצְאִין מִבֶּטֶן אִמָּן כְּמוֹ הָאָדָם, מְכַפְּרִים עַל הָאָדָם. אֲבָל הַדָּגִים, בֵּיצִים הֵם וְיוֹצְאִין מֵהֶן וְחַיִּין. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל דְּמוּת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיַּבָּשָׁה, בָּרָא בַּיָּם בַּדָּגִים. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מְמֻנֶּה הָיָה הַדָּג מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמַן יקוק דָּג גָּדוֹל (יונה ב, א). בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרַח יוֹנָה מִפְּנֵי אֱלֹקָיו. וְלָמָּה בָּרַח. אֶלָּא שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה, שְׁלָחוֹ לְהָשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ דְּבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל (מ״ב יד, כה). פַּעַם שְׁנִיָּה, שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחֲרִיבָהּ, וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה וְלֹא חָרְבָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נְבִיא הַשֶּׁקֶר. פַּעַם שְׁלִישִׁית, שְׁלָחוֹ אֶל נִינְוֶה לְהַחְרִיבָהּ. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אָמַר יוֹנָה, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵם. עַכְשָׁו אִם אֵלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִיָּד יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד. וּבְעֵת שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, מִיָּד יְרַחֵם, וְיִקְצֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּימֵי סַנְחֵרִיב כְּשֶׁבָּא רַבְשָׁקֵה לְחָרֵף אֱלֹקִים חַיִּים, אָמַר, אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם, עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה, עַתָּה עַל מִי בָּטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי (מ״ב יח, כ). וְכִי תֹּאמְרוּן אֵלַי אֶל יקוק אֱלֹקֵינוּ בָּטַחְנוּ, הֲלֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו (מ״ב יח, כב). מֶה עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יקוק וַיֹּאמֶר, יקוק אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹקִים לְבַדְּךָ לְכָל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַטֵּה יקוק אָזְנְךָ וּשְׁמַע, פְּקַח יקוק עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹקִים חָי (מ״ב יט, טו-טז). וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יקוק אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמַעְתִּי (מ״ב יט, כ). הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְגוֹ' (מ״ב יט, ז), וּבָא וְדַבַּר עִמֵּיהּ אַרְבַּע מֵאָה מַלְכִין אֲחִידֵי סַיְפִין וְרוֹמַחִין וְגוֹ'. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יקוק וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וְיַשְׁכִּימוּ בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים, וַיִּסַּע וַיֵּלֵךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה (מ״ב יט, לה-לו). אָמַר לַחֲכָמִים, לָמָּה אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: אַבָּא זָקֵן הָיָה לָהֶם וּשְׁמוֹ אַבְרָהָם וּבָא לִשְׁחֹט בְּנוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה. אָמַר לָהֶם: שְׁחָטוֹ, אָמְרוּ לוֹ: לָאו. אָמַר לָהֶן, הוּא עַל שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לְשָׁחְטוֹ, הָיָה אַהֲבָה בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹקָיו. אָמַר, אֲנִי אֶשְׁחֹט אֶת בְּנִי וְאַעֲלֵהוּ לוֹ לְעוֹלָה. וְכֵן עָשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה (שם ג, כז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, הֵם עוֹשִׂים לִשְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וְגוֹ' (מלאכי א, יא). מִיָּד, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל (מ״ב ג, כז). לְפִיכָךְ אָמַר יוֹנָה, הַגּוֹיִם מִיָּד יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה רֻגְזוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל. שֶׁיֹּאמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַגּוֹיִם שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, בְּעֵת שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה וְהֵם יוֹדְעִים, מִיָּד הֵם שָׂבִים. וְיִשְׂרָאֵל לֹא כֵן, שֶׁבְּכָל עֵת אֲנִי שׁוֹלֵחַ לָהֶם נְבִיאַי, וְהֵם קְשֵׁי עֹרֶף. וּלְפִיכָךְ, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל. וְלֹא עוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין לוֹ נְבִיא שֶׁקֶר, אֶלָּא אַף אֻמּוֹת הָעוֹלָם קוֹרִין לוֹ כֵן אָמַר יוֹנָה, אֲנִי בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו לְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כְּבוֹדוֹ. מָה אֶעֱשֶׂה. אִם אֶעֱלֶה לַשָּׁמַיִם, שָׁם כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ (תהלים קיג, ד). וְאִם עַל הָאָרֶץ, שָׁם כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיה ו, ג). הֲרֵינִי בּוֹרֵחַ לַיָּם, שֶׁאֵין נֶאֱמָר שָׁם כְּבוֹדוֹ. יָרַד לְיָפוֹ וְלֹא מָצָא שָׁם אֳנִיָּה לֵירֵד. וְהָאֳנִיָּה שֶׁיָּרַד בָּהּ יוֹנָה הָיְתָה רְחוֹקָה מִיָּפוֹ מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, לְנַסּוֹת אֶת יוֹנָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהֶחְזִירָם לְיָפוֹ, וְרָאָה יוֹנָה וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ, וְאָמַר, עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדַּרְכִּי מְיֻשֶּׁרֶת לְפָנַי. וְהוּא לֹא יָדַע כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב הַדָּבָר לְהוֹדִיעוֹ שֶׁשָּׁם כְּבוֹדוֹ. אָמַר לָהֶם: אָבוֹא עִמָּכֶם. וְדֶרֶךְ כָּל הָאֳנִיּוֹת כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא מֵהֶן, הוּא נוֹתֵן שְׂכָרוֹ. וְיוֹנָה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ הִקְדִּים וְנָתַן שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יקוק (יונה א, ג). פָּרְשׁוּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד, וּבָא עֲלֵיהֶם סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם מִיְמִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. וְדֶרֶךְ כָּל הָאֳנִיּוֹת, שֶׁבָּאוֹת וְשָׁבוֹת בְּשָׁלוֹם בִּשְׁתִיקוּת. וְהָאֳנִיָּה שֶׁיָּרַד בָּהּ יוֹנָה, הָיְתָה בְּצָרָה גְּדוֹלָה לְהִשָּׁבֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיקוק הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם (יונה א, ד). רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הָיוּ בָּאֳנִיָּה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֱלֹקָיו בְּיָדוֹ. אָמְרוּ, הָאֱלֹקִים שֶׁיַּעֲנֶה וְיַצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַצָּרָה הַזֹּאת, הוּא הָאֱלֹקִים. וְעָמְדוּ וְקָרְאוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹקָיו, וְלֹא הוֹעִילוּ. יוֹנָה בְּצָרַת נַפְשׁוֹ נִרְדַּם וַיִּשַׁן. וּבָא אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל, אָמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָנוּ עוֹמְדִין בֵּין מָוֶת לְחַיִּים וְאַתָּה נִרְדָּם. מֵאֵי זֶה עַם אַתָּה. אָמַר לָהֶם: עִבְרִי אָנֹכִי (יונה א, ט). אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא שָׁמַעְנוּ כִּי אֱלֹקֵי הָעִבְרִים גָּדוֹל הוּא, קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ (יונה א, ו), אוּלַי יַעֲשֶׂה לָנוּ כְּכָל נִפְלְאוֹתָיו שֶׁעָשָׂה לָכֶם בְּיַם סוּף. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת בָּאָה עֲלֵיכֶם, כִּי מִלְּפָנָיו אֲנִי בּוֹרֵחַ, כִּי חָשַׁבְתִּי כִּי אֵין בְּיַם כְּבוֹדוֹ, וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה כִּי בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה כְּבוֹדוֹ. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילִי, שָׂאוּנִי וֶהֱטִילוּנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם (יונה א, יב). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים מִן יוֹנָה לְהַפִּילוֹ לַיָּם, וְהִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַפִּילוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה (יונה א, ז). מֶה עָשׂוּ. נָטְלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם לַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, וְלֹא הוֹעִיל מְאוּמָה. בִּקְּשׁוּ לַחֲזֹר לַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' (יונה א, יג). מֶה עָשׂוּ. נָטְלוּ אֶת יוֹנָה וְעָמְדוּ עַל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וְאָמְרוּ, אֱלֹקֵי עוֹלָם יקוק, אֶל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִי (יונה א, יד), שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה הָאִישׁ, וְהוּא אוֹמֵר בְּפִיו, בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת בָּאָה עֲלֵיכֶם. הֵטִילוּ אוֹתוֹ עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. לָקְחוּ אוֹתוֹ אֶצְלָן, וְהַיָּם סוֹעֵר עֲלֵיהֶם. הֵטִילוּ אוֹתוֹ עַד טִבּוּרוֹ, וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. לָקְחוּ אוֹתוֹ אֶצְלָן, וְהָיָה סוֹעֵר עֲלֵיהֶם. הֵטִילוּ אוֹתוֹ כֻּלּוֹ, מִיָּד שָׁתַק הַיָּם מִזַּעְפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְּׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיַּטִּילוּהוּ וְגוֹ' (יונה א, טו). וַיְמַן יקוק דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת (יונה ב, א). וְנִכְנַס יוֹנָה לְתוֹךְ פִּיו, כְּאָדָם שֶׁהוּא נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת גְּדוֹלָה. וְהָיוּ שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל דָּג כְּחַלּוֹנוֹת מְפֻתָּחוֹת מְאִירוֹת לְיוֹנָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מַרְגָּלִית אַחַת תְּלוּיָה בְּמֵעָיו שֶׁל דָּג, וְהָיְתָה מְאִירָה לְיוֹנָה כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא מֵאִיר בִּגְבוּרָתוֹ בַּצָּהֳרַיִם, וְהָיָה רוֹאֶה יוֹנָה כָּל מַה שֶּׁבַּיָּם וְשֶׁבַּתְּהוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צז, יא). אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבָּא זְמַנִּי לְהֵאָכֵל לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל לִוְיָתָן. אָמַר לוֹ: הוֹלִיכֵנִי לְשָׁם וַאֲנִי מַצִּיל אוֹתְךָ וְאֶת נַפְשִׁי. הוֹלִיכוֹ אֵצֶל לִוְיָתָן. אָמַר לוֹ לַלִּוְיָתָן, בִּשְׁבִילְךָ בָּאתִי לִרְאוֹת מְדוֹרְךָ בַּיָּם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עָתִיד לֵירֵד לִתֵּן חֶבֶל בְּצַוָּארְךָ וְלַעֲלוֹת אוֹתְךָ לִסְעוּדָה גְּדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים. הֶרְאָהוּ חוֹתָמוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, הִבִּיט לַבְּרִית וְרָאָהוּ לִוְיָתָן וּבָרַח מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים לִפְנֵי יוֹנָה. אָמַר לוֹ לַדָּג, הֲרֵינִי הִצַּלְתִּיךָ מִפִּיו שֶׁל לִוְיָתָן, הַרְאֵנִי כָּל מַה שֶּׁבַּיָּם וּבַתְּהוֹמוֹת. וְהֶרְאָהוּ נָהָר גָּדוֹל שֶׁל מֵימֵי אוֹקְיָנוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: תְּהוֹם יְסוֹבְבֵנִי (יונה ב, ו). וְהֶרְאָהוּ שְׁבִילֵי יַם סוּף שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי (יונה ב, ו). וְהֶרְאָהוּ מָקוֹם שֶׁמִּשְׁבְּרֵי הַיָּם וְגַלָּיו יוֹצְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ (יונה ב, ד). וְהֶרְאָהוּ עַמּוּדֵי אֶרֶץ בִּמְכוֹנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם (יונה ב, ז). וְהֶרְאָהוּ שְׁאוֹל תַּחְתִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, יקוק אֱלֹקַי (יונה ב, ז). וְהֶרְאָהוּ גֵּיהִנָּם, דִּכְתִיב: מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שַׁוְעָתִי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי (יונה ב, ג). וְהֶרְאָהוּ תַּחַת הֵיכַל יקוק, שֶׁנֶּאֱמַר: לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי (יונה ב, ז). מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם עַל שִׁבְעָה הָרִים עוֹמֶדֶת. וְרָאָה שָׁם אֶבֶן שְׁתִיָּה קְבוּעָה בַּתְּהוֹמוֹת. וְרָאָה שָׁם בְּנֵי קֹרַח עוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין עָלֶיהָ. אָמַר לוֹ לְיוֹנָה, הֲרֵי אַתָּה עוֹמֵד תַּחַת הֵיכַל יקוק, הִתְפַּלֵּל וְאַתָּה נַעֲנֶה. מִיָּד אָמַר יוֹנָה לַדָּג, עֲמֹד בִּמְקוֹם עָמְדְךָ, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה. וְעָמַד הַדָּג. וְהִתְחִיל יוֹנָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ מוֹרִיד וּמַעֲלֶה, הֲרֵי יָרַדְתִּי, הַעֲלֵנִי. נִקְרֵאתָ מֵמִית וּמְחַיֶּה, הֲרֵי הִגַּעְתָּ נַפְשִׁי לָמוּת, הַחֲיֵינִי. וְלֹא נַעֲנָה. עַד שֶׁיָּצָא מִפִּיו, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה וְגוֹ' (יונה ב, י). אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַעֲלוֹת אֶת לִוְיָתָן וּלְהַעֲלוֹתוֹ לְפָנֶיךָ, אֲשַׁלֵּם בְּיוֹם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי (יונה ב, י). מִיַּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֵקִיא אֶת יוֹנָה לַיַּבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר יקוק לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה (יונה ב, יא). וַיִּרְאוּ הַמַּלָּחִים אֶת כָּל הַנִּסִּים וְהָאוֹתוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יוֹנָה, וְעָמְדוּ וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלֹקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ (יונה ב, ט). וְחָזְרוּ לְיָפוֹ וְעָלוּ לִירוּשָׁלַיִם וּמָלוּ אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְּדוֹלָה אֶת יקוק וְיִזְבְּחוּ זֶבַח לַיקוק וְיִדְּרוּ נְדָרִים (שם א, טז). וְכִי זָבְחוּ זֶבַח. אֶלָּא בְּרִית מִילָה, שֶׁהוּא כְּדַם זֶבַח. וְנָדְרוּ כָּל אִישׁ מֵהֶם לְהָבִיא אֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לֵאלֹקֵי יוֹנָה, וְנָדְרוּ וְשִׁלְּמוּ, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר, אֶת הַגֵּרִים גֵּרֵי הַצֶּדֶק.

(1) And He called to Moshe: And why does it say, "And He called?" Rather it is is because it stated above (Exodus 40:35), "and Moshe could not come to the Tent of Meeting" - when the Divine Presence rested upon the Tent of Meeting. And he could not come since the cloud [of glory] was resting upon it. Hence the Holy One, blessed be He, called him. "Saying": What is "saying?" To say to the Children of Israel. "A man from you that brings a sacrifice": Why does it state, "a man (adam)" and it does not say, "eesh?" It wants to say, when a man sins like Adam (the first man) started to sin - he should bring a sacrifice. Why does it state, "from the beast," when it [also] states, "from the cattle or the sheep?" Rather, it wanted to say [that we should] distinguish them from the beast; that his soul does not descend to the lowest pit like the beast, the soul of which descends below to the earth - as it is stated (Ecclesiastes 3:21), "Who knows if the [soul] of man ascends above, and the [soul] of the beast is the one that descends below." And truly does a man not know? Rather it is like the verse stated (Joel 2:14), "Who knows, [God] may turn and regret" - and this is its understanding: He "who knows" that he is a sinner, should "turn" to "God," and He will atone for him for all of his iniquities. What is "and regret?" Rather, He will relent about the bad that He planned to do to him. And likewise it is saying [here], "Who is the one that knows and understands and has intelligence and understanding - he will understand and know that the soul of man ascends above to the place from which it was fashioned, and the spirit of the beast descends below to earth." As so did King Shlomo, peace be upon him, state (Ecclesiastes 12:7), "and the spirit returns to God who gave it." And which spirit returns to "God who gave it?" These are the spirits of the righteous ones, the pious ones and the penitents who stand in front of Him in great stature. And that is the life that has no death with it, and the good which has [nothing] bad with it. This is the [meaning of] that which is written in the Torah (Deuteronomy 22:7), "so that it shall be good for you," forever. And we learned from the heard tradition, "'so that is shall be good to you,' in the world that is completely good; 'and you shall have length of days,' in the world that is completely long." And the reward of the righteous is that they will merit and live for the good. Happy is the man that merited good and delight; may the Omnipresent have us merit it with the righteous! And the early sages have already informed us that man does not have the ability to investigate and speak [about] the goodnesses of the world to come, as it has no measure, nor comparison nor model. And so did the verse state (Isaiah 64:3), "no eye has seen, God, but You, who acts for those who wait for Him" - meaning to say, the good that no eye has seen besides You, God. And that which they called it, "the world to come," is not because it is not found now. [Rather,] for us who are in this world now, it is [still] to come. And hence he says, the world to come - after a man leaves this world. And one who says that [first] this world is destroyed, and afterwards comes the world to come - the matter is not like that. Rather, when the righteous depart from the world, they immediately ascend and stand in this stature, as it is stated (Psalms 31:20), "How great is Your goodness that You have stored for those that fear You, that You have done for those that take refuge in You." But [the souls] of the evildoers float throughout the whole world and do not find rest for the soles of their feet. And they only ascend to the place from which they were fashioned [after] twelve months. What does it do [during this time]? It goes to the grave and comes back, and its seeing the body rotten and that it is maggots and worms is difficult for it. To what is the thing comparable? To a man that had a nice house and it fell. He goes to see it every day, that thorns are growing on it, brambles are covering its face and its stone fence is destroyed - and he cries and mourns over it, since he sees it like this. And so is the spirit floating throughout all of the world and coming back to the grave. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Berakhot 18b), "Maggots are as harsh for the dead as a needle for the flesh of the living." And from where [do we know] that the soul mourns over it? As it is stated (Job 14:22), "But his flesh pains him, and his soul mourns over it." That is [the meaning of] "the beast" - and it is destroyed like a beast. And therefore it stated, "from the beast," and it stated "from the cattle and from the sheep" - since they will offer from the cattle and from the sheep, so that his soul not descend below like a beast. And why do we offer sacrifices from fowl, from lambs, from sheep and from goats, but not from fish - as it is stated, "if from the fowl is his burnt-offering sacrifice?" Rather, since they are flesh and blood like man and they come out of the belly of their mothers like man, [so too, do] they atone for a man. But fish are eggs - they come out of them and live. Our Rabbis, may their memory be blessed, said "Any image that the Holy One, blessed be He, created on the dry land, He [also] created in the ocean with fish." Rabbi Tarfon said, "The fish was designated from the six days of creation to swallow Yonah, as it is stated (Jonah 2:1), 'And the Lord designated a great fish.'" Yonah fled from his God on the fifth day. And why did he flee? Rather the first time, [God] sent him to restore the border of Israel; and his words were fulfilled, as it is stated (II Kings 14:25), "He restored the border of Israel." The second time, He sent him to Jerusalem to destroy it; but the Holy One, blessed be He, worked up His great mercies and relented from the bad, and did not destroy it. And [so] they would call him a false prophet. The third time, He sent him to Nineveh to destroy it. Yonah judged the case between him and himself - Yonah said: I know that the [other] nations are close to repentance. Now if I go on my mission, they will repent immediately and the Holy One, blessed be He, is long-suffering and of great kindness - at the time that they repent, He will immediately have mercy [on them]. And the Holy One, blessed be He will [resultantly] become enraged towards Israel, as He did at the time of Sancheriv. When Ravshakeh came to blaspheme the living God, he said, "You are saying that mere words of the lips is counsel and valor for war; now, on whom are you relying, that you have rebelled against me? And if you tell me, 'we are relying on the Lord, our God,' He is the one whose shrines and altars Hizkiyahu did away with" (II Kings 18:20, 22) - what did Hizkiyahu do at that time? "And Hizkiyahu prayed to the Lord and said, 'Lord, God of Israel, enthroned on the cherubs - You alone are God of all the kingdoms of the earth; You made the heavens and the earth. Lord, incline Your ear and hear; open Your eyes and see - hear the words that Sancheriv has sent to blaspheme the living God!' And Yishayahu son of Amots sent to Hizkiyahu, saying, 'Thus said the Lord, God of Israel, "I have heard that which you prayed to Me concerning King Sancheriv of Assyria. I will [delude] him, etc."' (II Kings 19:15-16, 20, 7)." And four hundred angels armed with swords and spears came and drove him away, etc. - "And it was on that night that an angel of the Lord went out and smote one hundred and eighty-five thousand in the Assyrian camp, and the following morning behold, they were all dead corpses. And King Sancheriv of Assyria moved and went and returned, and he stayed in Nineveh" (II Kings 19:25-26). He said to [his] sages, "Why is the love of the Holy One, blessed be He, with Israel more than all the nations of the world?" They said to him, "They had an ancient father and his name was Avraham, and he went to slaughter his son to bring up as a burnt-offering." He said to them, "Did he slaughter him?" They said to him, "No." He said to them, "[With] him, it was because it was his will to slaughter [his son, that] there was [such] love between him and his God." He said, "I will [then actually] slaughter my son and bring him up as a burnt-offering." And so did he do, as it is stated (II Kings 3:27), "And he took his first-born son, who was to reign in his place, and brought him up as a burnt-offering." [So] the Holy One, blessed be He, said, "How much do the nations of the world, to whom I did not give statutes and judgments, do for My name; as it is stated (Malachi 1:11), 'and everywhere incense is presented for My name.'" [And] immediately, "and a great wrath came upon Israel" (II Kings 3:27). Therefore Yonah said, "The nations will repent and the anger of the Holy One, blessed be He, will be upon Israel; as He will say, 'The nations, to whom I did not give statutes and judgments - when I make a decree upon them and they know [about it], they immediately repent. But Israel is not like this, as I send them My prophets all the time, yet they are stiff-necked.' And therefore, 'a great wrath [will come] upon Israel.'" And not only does Israel call him a false prophet, but even the nations of the world [will] call him so. Yonah said, "I am fleeing from in front of Him to a place where His glory is not [found]. What shall I do? If I ascend to the heavens, His glory is there, as it is stated (Psalms 113:4), 'upon the heavens is His glory.' And if upon the earth, His glory is there [too], as it is stated (Isaiah 6:3), 'the whole earth is full of His glory.' Behold, I will flee to the sea, as His glory is not stated there." [So] he went down to Jaffa, but he did not find a ship to board there. And the ship that Yonah would board upon was two days' journey away from Jaffa, in order to test Yonah. What did the Holy One, blessed be He, do? He brought a great storm in the sea and brought [the ship quickly] to Jaffa. And Yonah saw this and rejoiced in his heart and said, "Now, I know that my path is straight in front of me." And he did not know that the Holy One, blessed be He, was causing the thing to let him know that His glory was there (in the sea). He said to [the boatsmen], "I will come with you." And the way of all ships is that when a man exits from them, he gives his payment. But in the joy of Yonah's heart, He preceded and gave his wage [right away], as it is stated (Jonah 1:3), "And Yonah arose to flee to Tarshish from in front of the Lord [... and he gave its pay]." And they traveled the distance of a day, and a great storm came upon them in the sea from their right and from their left. And the way of all ships is to come and go in peace and quiet. And the ship upon which Yonah boarded was in great distress to break apart, as it is stated (Jonah 1:4), "And the Lord placed a great wind upon the sea." Rabbi Chaninah said, "[Men of all] the seventy languages were in the ship, and each and every one had his god in his hand." They said, "The god that answers and saves us from this distress, he is the [true] God." And they stood and each man cried out in the name of his god, but they did not help. [Meanwhile,] Yonah dozed off and was sleeping in the distress of his soul; and the captain came to him. He said to him, "Behold, we are standing between death and life, and you are dozing off? From which people are you?" He said to them, "I am a Hebrew." They said to him, "And have we not heard that the God of the Hebrews is great? 'Cry out to your God' (Jonah 1:6). Maybe He will do for us like all of His wonders at the Red Sea." He said to them, "This distress has come upon you because of me, as I am fleeing from in front of Him, as I thought that His glory was not in the sea, and now I see that His glory is on the dry land and in the sea." He said to them, "Because of me; 'Lift me and put me in the sea, and the sea will be quiet upon you' (Jonah 1:12)." Rabbi Shimon said, "The men did not accept from Yonah to drop him into the sea; and [so] they cast lots, as it is stated (Jonah 2:7), 'and they cast lots, and the lot fell upon Yonah.'" What did they do? They took the vessels that were on the ship and threw them to the sea to make themselves lighter, but it did not help a bit. They sought to return to dry land, but they were not able, as it is stated (Jonah 1:13), "And the men rowed, etc." What did they do? They took Yonah and stood him upon the edge of the ship and said, "God of the world, Lord, 'do not put innocent blood upon us' (Jonah 1:14), as we do not know what is the nature of this man; yet he says to us with his mouth, 'because of me has this distress come upon you.'" They placed him [into the sea] until his knees, and the sea stopped from its fury. They [then] took him back towards them, and the sea stormed against them. They placed him [into the sea] until his navel, and the sea stopped from its fury. They [then] took him back towards them, and it stormed against them. They placed him completely [in the sea, and] the sea was immediately quiet from its fury, as it is stated (Jonah 1:15), "And they lifted Yonah and placed him, etc." "And the Lord designated a great fish to swallow Yonah, and Yonah was in the innards of the fish three days and three nights"(Jonah 2:1) - and Yonah entered its mouth, like a man that enters a large synagogue, and the two eyes of the fish were like opened windows giving light to Yonah. Rabbi Meir said, "A pearl was hanging in the innards of the fish, and it would give light to Yonah, like the sun lights up in its strength in the afternoon. And Yonah could see everything that was in the sea and that was in the depths, as it is stated (Psalms 97:11), "Light is planted for the righteous, and joy for the righteous of heart." The fish said to Yonah, "Do you not know that my time has come to be eaten into the mouth of the Leviathan?" He said to it, "Take me there and I will save you, and my soul." It took him to the Leviathan. He said to the Leviathan, "Because of you have I come to see your dwelling place in the sea. And not only that, but in the future I will come down to put a rope on your neck and to bring you up for the great meal of the righteous ones." He showed it his seal from Avraham, our father (his circumcision). The Leviathan saw it and fled the journey of two days from before Yonah. He said to the fish, "Behold, I saved you from the mouth of the Leviathan; [now] show me all that is in the sea and in the depths." And [so] it showed him the great river of the waters of the ocean, as it is stated (Yonah 2:6), "up to my soul was the deep." And it showed him the paths of the Red (literally Reed) Sea, as it is stated, "reeds are twined around my head." And it showed him the place from where the breakers of the sea and its waves go out, as it is stated (Yonah 2:4), "all Your breakers and waves passed over me." And it showed him the pillars of the Earth in its foundation, as it is stated (Jonah 2:7), "the bars of the earth were around me forever." And it showed him Geihinnom, as it is written (Jonah 2:3), "from the belly of the pit I cried out; You heard my voice." And it showed him under the Chamber of God, as it is stated (Jonah 2:7), "I descended to the bases of the mountains." From here we learn that Jerusalem stands on seven mountains. And he saw the Stone of the Foundation there, set in the depths. And he saw the sons of Korach, standing and praying upon it. It said to Yonah, "Behold, you are standing under the Chamber of the Lord; pray and you shall be answered." Immediately Yonah said to the fish, "Stand in the place that you are standing, as I would like to recite a prayer." And the fish stopped. And Yonah began to pray in front of the Holy One, blessed be He, "Master of the Universe, You have been called the One that brings down and raises up - behold, I have gone down, [now] raise me up; You have been called the One that brings death and that brings life - behold, my soul has reached death, [now] bring me life." And he was not answered until [this] came out from his mouth (Jonah 2:10): "that which I have vowed, I will fulfill, etc." - "That which I have vowed" to bring up the Leviathan in front of You, "I will fulfill" on the day of Israel's salvation, as it is stated, "But I, with loud thanksgiving, will sacrifice to You that which I have vowed." And immediately the Holy One, blessed be He, indicated [to the fish], and it spewed Yonah out to the dry land, as it is stated (Jonah 2:11), "And the Lord said to the fish, and it spewed Jonah out to the dry land." When the sailors saw all of the great miracles, signs and wonders that the Holy One, blessed be He, did with Yonah, they got up and every man cast away his god, as it is stated (Jonah 2:9), "They who preserve the vanities of emptiness forsake their kindness." And they went back to Jaffa and went up to Jerusalem, and they circumcised the flesh of their foreskin, as it is stated (Jonah 1:15), "And the men feared a great fear of the Lord, and they slaughtered a sacrifice to the Lord and they made vows" - and did they slaughter a sacrifice? Rather, [this was] circumcision, which is like the blood of a sacrifice. And each man of them vowed to bring his children and everything that he had to the God of Yonah. And they vowed and they fulfilled [it]. And about them is it said, the converts were righteous converts.

(א) וַיְדַבֵּר יקוק אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד, ה), שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים (דברים יד, ד). יוֹתֵר מֵאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ עַצְמְכֶם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּץ אֶת עַצְמְכֶם בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְשֶׁרֶץ טָמֵא. כָּךְ אָמַר דָּוִד, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יקוק צְרוּפָה (תהלים יח, לא), בִּשְׁבִיל לְצָרֵף בְּרִיּוֹתָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא שְׁחִיטָה, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל נוֹחֵר וְאוֹכֵל וְשׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר מִן הַיֶּרֶךְ. תֵּדַע, שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה הַשְּׁחִיטָה הַזּוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֶעָתִיד לָבֹא עוֹשֶׂה סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִן הַבְּהֵמָה וְלִוְיָתָן וְאֵין שָׁם שְׁחִיטָה. תֵּדַע לְךָ, לִוְיָתָן בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה הוּא, וְהַמַּלְאָכִים יָגוּרוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים (איוב מא, יז). וְאִם הֵם זוֹרְקִין עָלָיו כַּמָּה רְמָחִים שֶׁל בַּרְזֶל, כְּתֶבֶן הוּא חוֹשְׁבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל (איוב מא, יט). וְכֵן בְּהֵמוֹת שָׂדַי קָשֶׁה, שֶׁהוּא רוֹבֵץ עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְהֵיכָן הֵן נִשְׁחָטִין. אֶלָּא זֶה לָזֶה מִזְדַּוְגִין שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בָּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). בְּהֵמוֹת יִגַּשׁ בַּלִּוְיָתָן וְאוֹחֵז בְּקַרְנָיו וּבוֹקֵעַ. וְלִוְיָתָן הֵפֶךְ יִהְיֶה מִיתָתוֹ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ בִּזְנָבוֹ וְהוֹרְגוֹ, וְהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִין וְנוֹטְלִין מָנוֹת מָנוֹת. מִכָּאן שְׁחִיטָה. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִבְדֹּק וּלְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל.

(1) (Lev. 11:1-2) “Then the Lord spoke unto Moses…, saying, ‘… these are the creatures that you may eat….’” Let our master instruct us: How many [types of] pure animals are there are in the world? Thus have our masters taught: There are ten beasts: “The deer, the gazelle, the roebuck, the wild goat, the ibex, the antelope, the mountain sheep”; (Deut. 14:5) “the ox, the sheep and the goat” (Deut. 14:4). There are no more than these in the world. Said the Holy One, blessed be He, “Guard yourselves, not to defile yourselves with an impure beast and with an impure swarming creature.” So did David say (in II Sam. 22:31 = Ps. 18:31), “As for God, His way is perfect, the word of the Lord is pure (rt.: tsrp).” Thus, the commandments were given only to purify (rt.: tsrp) [mortals] through them. They said to him. “Rabbi, what does the Holy One, blessed be He, care whether one ritually slaughters cattle and eats [the meat] or whether one slaughters cattle by stabbing and eats it? Will some such thing benefit Him (i.e., the Holy One, blessed be He,) or harm Him?” Know that this ritual slaughter was given only to purify (rt.: tsrp) Israel. As in the future to come, the Holy One, blessed be He, will make a meal for the righteous from the behemoth and the leviathan, and there is no ritual slaughter there. Know that the leviathan is an unusual creature, and the angels fear him, as stated (in Job 41:17), “From his rising do the powers fear.” And if they throw many spears of iron upon him, he considers them like straw, as stated (in Job 41:19), “He considers iron like straw.” And also the behemoths of my fields are harsh, as it crouches on a thousand mountains as stated (in Psalms 50:10), “the behemoths on a thousand mountains.” And [so] how are they slaughtered? Rather, they come and fight, one with the other, as stated (in Job 41:8), “One approaches to the other.” The behemoths approach the leviathan and hold him by his horn and split him, and the leviathan’s death [that he inflicts] will be the opposite, as he smites him with his tail and kills him. [Then] the righteous ones go and all take portions. From here [we see] that ritual slaughter was given only to examine and to purify (rt.: tsrp) Israel.

(א) וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם לוֹקֵחַ לִיטְרָא בָּשָׂר, עַד שֶׁיְּהֵא נִמְלָךְ בְּבֵיתוֹ. רְאֵה מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל אִם אֵין שׁוֹחֲטִין, אֵין אוֹכְלִין. אֲבָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, נוֹחֲרִין וְאוֹכְלִין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, חַיֵּיכֶם, לָעוֹלָם הַבָּא אַתֶּם אֹכְלִים מֵאוֹתָן שֶׁאֵין נִשְׁחֲטִין, מִבְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן, אֶחָד בְּאֶחָד יִגָּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם (איוב מא, ח).

(1) And you say, "I shall eat meat" (Deuteronomy 12:20): Rabbi Eliezer beRabbi Yehoshua said, "From here you learn that a man should not acquire a litra of meat until he consults with his household." See what is [the difference] between the Israel and the [other] nations of the world. When Israel do not [ritually] slaughter, they do not eat [meat]. But the nations of the world stab and eat. The Holy One, blessed be He, said to Israel, "By your life, in the world to come, you will eat from those [animals] that are not slaughtered, from the behemoths and the Leviathan, about which it is written, 'One [scale] touches the other; not even a breath can enter between them.'"

(א) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, אַתֶּם קִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה וְשֶׁל עוֹלָם הַבָּא. כְּשֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, הוּא מַרְאֶה לָהֶם בְּהֵמוֹת רוֹבְצוֹת עַל הַרְרֵי אֶלֶף, וְאֶלֶף הָרִים מַעֲלִין עֲשָׂבִים וְהֵם אוֹכְלִים. וּמִנַּיִן שֶׁהֵם רוֹבְצוֹת עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְכָל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ, הֵן שׁוֹתִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ (איוב מ, כג). אָמַר רַב יוֹסֵף, כָּל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, הֵן עוֹשִׂין גְּמִיעָה אַחַת. וּמִקְרָא מָלֵא הוּא, בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא אָרֶץ (שם לט, כד). וְאַף לִוְיָתָן רוֹבֵץ עַל הַתְּהוֹם. לָעוֹלָם הַבָּא אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בֹּאוּ וְהִלָּחֲמוּ בוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהֵן יוֹרְדִין לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדוֹ, הוּא תּוֹלֶה עֵינָיו וּמַבִּיט בָּהֶם וְהֵם מִתְיָרְאִים וּבוֹרְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים, מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ (שם מא, יז). כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל, הוּא עוֹשֶׂה שֶׁבֶר בַּיָּם, וְהַדָּגִים סְבוּרִים שֶׁהוּא דְּבַר אֲכִילָה וְהוֹלְכִים לְשָׁם, וְהוּא פּוֹתֵחַ וּבוֹלְעָן. אֵין אֶחָד מֵהֶן נִמְלָט, אֶלָּא כֻּלָּן נִכְנָסִין לְתוֹךְ פִּיו. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, יְרוּ חִצִּים. וְהֵם זוֹרְקִים בּוֹ וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ, אֶלָּא כְּקַשׁ הֵם נֶחְשָׁבִים לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת (שם פסוק כ). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם, טְלוּ אַבְנֵי בַּלִּסְטְרָא וְהַשְׁלִיכוּ עָלָיו. וְהֵן עוֹשִׂין. וְהוּא סָבוּר קַשׁ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח (שם פסוק כא). וְאִם תֹּאמַר, הֵיכָן הוּא רָבוּץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל טִיט שֶׁהוּא יָפֶה מִן הַזָּהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט (שם פסוק כב), רְפִידָתוֹ שֶׁל חָרוּץ. וְאִם תֹּאמַר, שֶׁאִם מְבַקֵּשׁ לָצֵאת יוֹצֵא. תַּלְמוּד לוֹמַר: סָגוּר חוֹתָם צַר (שם פסוק ז), סָגַרְתִּי לְפָנָיו וְחָתַמְתִּי כְּנֶגְדוֹ, וְגַם הֵצַרְתִּי לוֹ. וְהֵיאַךְ הַצַּדִּיקִים אוֹכְלִים. אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בַּבְּהֵמוֹת וְגַם בַּלִּוְיָתָן רוּחַ, וְהֵן בָּאִין וְנִלְחָמִין זֶה עִם זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בְּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). זֶה הוֹפֵךְ בָּאָרֶץ וְשׁוֹקֵט הַבְּהֵמוֹת, וְאֵלּוּ בּוֹקְעִין הַלִּוְיָתָן. מִיַּד הַצַּדִּיקִים מִתְכַּנְּסִין עֲלֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאוֹכֵל לְפִי שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים (שם מ, ל). חִזְקִיָּה אָמַר, אֵלּוּ חַבְרֵי תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים, כָּל מִי שֶׁחָבַר עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת. יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים (שם). יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂין סְחוֹרָה, זֶה נוֹתֵן חֲמִשִּׁים זְהוּבִים, וְזֶה נוֹתֵן עֲשָׂרָה. לוֹקְחִין מַרְגָּלִית אַחַת וְהִיא עוֹשָׂה שָׂכָר. לְפִי מַה שֶּׁנָּתַן כָּל אֶחָד וְאֶחָד, נוֹטֵל מִן הַשָּׂכָר. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת יָבֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ, וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב (שם מא, ב). וּמִי הֵם שֶׁאוֹכְלִים לְפָנַי, אַתֶּם נִצָּבִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֱיִיתֶם עוֹמְדִים לְקַבֵּל מִצְוֹת. אַף בָּעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מַעֲמִיד אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה עוֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם יקוק, כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם (ישעיה סו, כב). כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.

(1) You who are present today, all of you: You are the existence of this world and the world to come. When the Holy One, blessed be He, will come to give a goodly reward to the righteous, He will show them behemoths that crouch on a thousand mountains; and a thousand mountains will bring up grasses and they will eat. And from where [do we know] that they crouch on a thousand mountains? As it is stated (Psalms 50:11), "The behemoths on a thousand mountains." And they drink all [the water] that the Jordan draws, as it is stated (Job 40:23), "he is certain that he will draw the Jordan to his mouth." Rav Yosef said, "They take one swallow and draw all that the Jordan draws for six months. And it is a full verse (Job 39:24), 'With trembling and anger, he swallows the earth.'" And the Leviathan also crouches upon the deep. In the world to come, the Holy One, blessed be He, says to the ministering angels, "Come and fight with him." But when they descend to fight against him, he suspends his eyes and stares at them. And [then] they fear and flee, as it is stated (Job 41:17), "From his rising do the powers fears, the breakers are lacking." When he seeks to eat, he makes a wave in the sea. And [so] the fish think that it is [bringing] something edible, and they go to it; and he opens his mouth and swallows them. And not one of them escapes, but rather all of them enter into his mouth. And [then] the Holy One, blessed be He, says to the ministering angels, "Cast arrows." And they fling [them] at him, but he pays no attention, but they are rather considered like straw by him - as it is stated (Job 41:20), "The son of the bow does not make him flee." And [then] the Holy One, blessed be He, says to them, "Take projectile stones and hurl them at him." And they do it, but he thinks it is straw - as it is stated (Job 41:21), "The catapult is considered like straw." And if you say, where is he crouching; the Holy One, blessed be He, said, upon the clay that is better than gold - as it is stated (Job 41:22), "he reclines on the broken leaves of clay." And if you say [that] if he seeks to leave, he [can] leave - [hence] we learn to say, "he is enclosed with a narrow (tsar) seal" (Job 41:7) - I have closed in front of him, and sealed across from him and I have even restricted (hetsarti) him. And [so] how do the righteous ones eat [it]? Rather the Holy One, blessed be He, puts a spirit into the behemoths and also into the Leviathan, and they come and fight, one with the other - as it is stated (Job 41:8), "One approaches to the other." This one overturns the ground and quiets the behemoths, and these split the Leviathan. [Then] the righteous ones immediately gather around them, and the Holy One, blessed be He, says to each and every one [to eat]. And [each righteous one] eats according to his reward, as it is stated (Job 40:30), "Will the charmers (chavarim) repast upon him?" - Chizkiyah said, "These are [Torah] colleagues (chaverim)." Another [understanding]: "Will the charmers repast upon him?" - anyone who has charmed himself from doing [evil]. "Will it be divided by the traders?" (Job 40:30) - there are among men those that engage in trade: This one gives fifty gold pieces and this one gives ten; they purchase a pearl and it produces revenue. According to what each and every one gave do they take from the revenue. So did the Holy One, blessed be He, say - "Let anyone that was involved with Torah [study] and with [practice of] the commandments, come and take his reward"; as it is stated (Job 42:2), "There is no one so fierce as to rouse him; [and] who can stand (yityatsev) in front of Me?" Who are the ones that are eating in front of [God]? "You who are present." Said the Holy One, blessed be He, "You stood in front of Me in this world to accept the commandments; so too will I stand you in the world to come"; as it is stated (Isaiah 66:22), "For as the new heaven and the new earth, which I will make, shall stand in front of Me - speaks the Lord - so shall your seed and your name stand." Thus did Rabbi Tanchuma expound.

(ז) ביקוק השריץ מן המים לויתן נחש בריח, מדורו במים התחתונים, ובין שני סנפיריו הבריח התיכון של ארץ עומד, וכל התנינים הגדולים שבים מזונו של לויתן והקב"ה שוחק עמו יום יום והוא פותח פיו והתנין הגדול שבא יומו להאכל הוא בורח ונס ונכנס לתוך פיו של לויתן והקב"ה שוחק בו, שנאמר (תהלים קד, כו): "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ".

(7) On the fifth day He brought forth from the water the Leviathan, the flying serpent, and its dwelling is in the lowest waters; and between its fins rests the middle bar of the earth. All the great sea monsters in the sea are the food for the Leviathan. Every day it opens its mouth, and the great sea monster destined to be eaten that day (tries) to escape and flee, but it enters the mouth of the Leviathan; and the Holy One, blessed be He, plays with it, as it is said, "This is the Leviathan, whom thou hast created to play with him" (Ps. 104:26).

(א) בחמישי ברח יונה מפני אלקים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת" וגו'. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם ג' שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב"ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ"ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ", על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב"ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני.

(ב) אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יקוק וַיֵּרֶד יָפוֹ" וגו'.

(ג) פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): "וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר".

(ד) ר' חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹקָיו" וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלקיו והיה אלקים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלקים; וקראו איש אל אלקיו ולא הועילו, ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלקי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלקיך, אולי יתעשת האלקים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי" וגו'.

(ה) רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): "וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת" וגו', מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלקי עולם יקוק, אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים.

(ו) מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו.

(ז) רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): "וַיְמַן יקוק דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ", נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה.

(ח) ר' מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק".

(ט) אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים, הראהו חותמו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי", והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): "סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי" והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ", והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם", והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): "וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יקוק אֱלֹקָי", והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי", והראהו היכל יקוק, שנאמר (יונה ב, ז): "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי", מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת, הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל יקוק ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל יקוק, התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבש"ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב"ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): "וַיֹּאמֶר יקוק לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה".

(י) ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב"ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלקיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): "מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ", וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת יקוק וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַיקוק"; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ"ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלקי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרים גירי הצדק.

(1) THE HISTORY OF JONAH
ON the fifth day Jonah fled before his God. Why did he flee? Because on the first occasion when (God) sent him to restore the border of Israel, his words were fulfilled, as it is said, "And he restored the border of Israel from the entering in of Hamath" (2 Kings 14:25). On the second occasion (God) sent him to Jerusalem to (prophesy that He would) destroy it. But the Holy One, blessed be He, did according to the abundance of His tender mercy and repented of the evil (decree), and He did not destroy it; thereupon they called him a lying prophet. On the third occasion (God) sent him against Nineveh to destroy it. Jonah argued with himself, saying, I know that the nations are nigh to repentance, now they will repent and the Holy One, blessed be He, will direct His anger against Israel. And is it not enough for me that Israel should call me a lying prophet; but shall also the nations of the world (do likewise)? Therefore, behold, I will escape from His presence to a place where His glory is not declared. (If) I ascend above the heavens, it is said, "Above the heavens is his glory" (Ps. 113:4). (If) above the earth, (it is said), "The whole earth is full of his glory" (Isa. 6:8); behold, I will escape to the sea, to a place || where His glory is not proclaimed. Jonah went down to Joppa, but he did not find there a ship in which he could embark, for the ship in which Jonah might have embarked was two days' journey away from Joppa, in order to test Jonah. What did the Holy One, blessed be He, do? He sent against it a mighty tempest on the sea and brought it back to Joppa. Then Jonah saw and rejoiced in his heart, saying, Now I know that my ways will prosper before me.

(2) He said to the (sailors), We will embark with you. They replied to him, Behold, we are going to the islands of the sea, to Tarshish. He said to them, We will go with you. Now (this) is the custom on all ships that when a man disembarks therefrom he pays his fare; but Jonah, in the joy of his heart, paid his fare in advance, as it is said, "But Jonah rose up to flee unto Tarshish from the presence of the Lord; and he went down to Joppa and found a ship going to Tarshish; so he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them" (Jonah 1:3).

(3) They had travelled one day's journey, and a mighty tempest on the sea arose against them on their right hand and on their left hand; but the movement of all the ships passing to and fro was peaceful in a quiet sea, but the ship into which Jonah had embarked was in great peril of shipwreck, as it is said, "But the Lord sent out a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was like || to be broken" (Jonah 1:4).

(4) Rabbi Chanina said: (Men) of the seventy languages were there on the ship, and each one had his god in his hand, (each one) saying: And the God who shall reply and deliver us from this trouble, He shall be God. They arose and every one called upon the name of his god, but it availed nought. Now Jonah, because of the anguish of his soul, was slumbering and asleep. The captain of the ship came to him, saying, Behold, we are standing betwixt death and life, and thou art slumbering and sleeping; of what people art thou? He answered them, "I am an Hebrew" (Jonah 1:9). (The captain) said to him, Have we not heard that the God of the Hebrews is great? Arise, call upon thy God, perhaps He will work (salvation) for us according to all His miracles which He did for you at the Reed Sea. He answered them, It is on my account that this misfortune has befallen you; take me up and cast me into the sea and the sea will become calm unto you, as it is said, "And he said unto them, Take me up, and cast me forth into the sea; so shall the sea be calm unto you" (Jonah 1:12).

(5) Rabbi Simeon said: The men would not consent to throw Jonah into the sea; but they cast lots among themselves and the lot fell upon Jonah. What did they do? They took all their utensils which were in the ship, and cast them into the sea in order to lighten it for their (safety), but it availed nought. || They wanted to return to the dry land, but they were unable, as it is said, "Nevertheless the men rowed hard to get them back to the land; but they could not" (Jonah 1:13). What did they do? They took Jonah and they stood on the side of the ship, saying, God of the world ! O Lord ! Do not lay upon us innocent blood, for we do not know what sort of person is this man; and he says deliberately, On my account has this misfortune befallen you.

(6) They took him (and cast him into the sea) up to his knee-joints, and the sea-storm abated. They took him up again to themselves and the sea became agitated again against them. They cast him in (again) up to his neck, and the sea-storm abated. Once more they lifted him up in their midst and the sea was again agitated against them, until they cast him in entirely and forthwith the sea-storm abated, as it is said, "So they took up Jonah, and cast him forth into the sea: and the sea ceased from her raging" (Jonah 1:15).

(7) "And the Lord had prepared a great fish to swallow up Jonah" (Jonah 1:17). Rabbi Ṭarphon said: That fish was specially appointed from the six days of Creation to swallow up Jonah, as it is said, "And the Lord had prepared a great fish to swallow up Jonah" (ibid.). He entered its mouth just as a man enters the great synagogue, and he stood (therein). The two eyes of the fish were like windows of glass giving light to Jonah.

(8) Rabbi Meir said: || One pearl was suspended inside the belly of the fish and it gave illumination to Jonah, like this sun which shines with its might at noon; and it showed to Jonah all that was in the sea and in the depths, as it is said, "Light is sown for the righteous" (Ps. 97:11).

(9) The fish said to Jonah, Dost thou not know that my day had arrived to be devoured in the midst of Leviathan's mouth? Jonah replied, Take me beside it, and I will deliver thee and myself from its mouth. It brought him next to the Leviathan. (Jonah) said to the Leviathan, On thy account have I descended to see thy abode in the sea, for, moreover, in the future will I descend and put a rope in thy tongue, and I will bring thee up and prepare thee for the great feast of the righteous. (Jonah) showed it the seal of our father Abraham (saying), Look at the Covenant (seal), and Leviathan saw it and fled before Jonah a distance of two days' journey. (Jonah) said to it (i.e. the fish), Behold, I have saved thee from the mouth of Leviathan, show me what is in the sea and in the depths. It showed him the great river of the waters of the Ocean, as it is said, "The deep was round about me" (Jonah 2:5), and it showed him the paths of the Reed Sea through which Israel passed, as it is said, "The reeds were wrapped about my head" (ibid.); and it showed him the place whence the waves of the sea and its billows flow, as it is said, "All || thy waves and thy billows passed over me" (Jonah 2:3); and it showed him the pillars of the earth in its foundations, as it is said, "The earth with her bars for the world were by me" (Jonah 2:6); and it showed him the lowest Sheol, as it is said, "Yet hast thou brought up my life from destruction, O Lord, my God" (ibid.); and it showed him Gehinnom, as it is said, "Out of the belly of Sheol I cried, and thou didst hear my voice" (Jonah 2:2); and it showed him (what was) beneath the Temple of God, as it is said,"(I went down) to the bottom of the mountains" (Jonah 2:6). Hence we may learn that Jerusalem stands upon seven (hills), and he saw there the Eben Shethiyah (Foundation Stone) fixed in the depths. He saw there the sons of Korah standing and praying over it. They said to Jonah, Behold thou dost stand beneath the Temple of God, pray and thou wilt be answered. Forthwith Jonah said to the fish, Stand in the place where thou art standing, because I wish to pray. The fish stood (still), and Jonah began to pray before the Holy One, blessed be He, and he said: Sovereign of all the Universe ! Thou art called "the One who kills" and "the One who makes alive," behold, my soul has reached unto death, now restore me to life. He was not answered until this word came forth from his mouth, "What I have vowed I will perform" (Jonah 2:9), namely, I vowed to draw up Leviathan and to prepare it before Thee, I will perform (this) on the day of the Salvation of Israel, as it is said, "But I will sacrifice unto thee with the voice of thanksgiving" (ibid.). Forthwith the Holy One, blessed be He, hinted (to the fish) and it vomited out Jonah || upon the dry land, as it is said, "And the Lord spake unto the fish, and it vomited out Jonah upon the dry land" (Jonah 2:10).

(10) The sailors saw all the signs, the miracles, and the great wonders which the Holy One, blessed be He, did unto Jonah, and they stood and they cast away every one his God, as it is said, "They that regard lying vanities forsake their own shame" (Jonah 2:8). They returned to Joppa and went up to Jerusalem and circumcised the flesh of their foreskins, as it is said, "And the men feared the Lord exceedingly; and they offered a sacrifice unto the Lord" (Jonah 1:16). Did they offer sacrifice? But this (sacrifice) refers to the blood of the covenant of circumcision, which is like the blood of a sacrifice. And they made vows every one to bring his children and all belonging to him to the God of Jonah; and they made vows and performed them, and concerning them it says, "Upon the proselytes, the proselytes of righteousness."

(ב) תניא ר' אליעזר אומר (ב) בחמישי נהפכו מי מצרים לדם, בו ביום יצאו אבותינו ממצירם, בו ביום עמדו מי הירדן לפני ארון יקוק, בו ביום סתם חזקיהו כל המעינות, בחמישי ברח יונה מפני אלקים, ולמה ברח שפעם ראשונה שלחו להשיב את ערי ישראל ועמדו דבריו (ג) שנאמר הוא השיב את ערי ישראל, פעם שנית שלחו על ירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה עשה הקב"ה ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה וקראו אותו נביא השקר, פעם שלישית שלחו אל נינוה להחריבה, דן יונה בינו לבין עצמו ואמר יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם ויעשו תשובה ומשלה רוגזי על ישראל ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר אברח למקום שאין כבודו שם, משל למלך בשר ודם שמתה אשתו כשהיא מניקה ובקש אשה מניקה להניק את בנו, מה עשה קרא למניקתו להניק את בנו כדי שלא יאבד ברעב, מה עשתה מניקתו של מלך הניחה את בנו וברחה, כיון שראה המלך כך שלח אגרת לתפשה ולחבשה בבית האסרוין ולהורידה למקום שיש בו נחשים ועקרבים, לימים עמד המלך על פי הבאר והיתה בוכה וצועקת למלך, נתגלגלו רחמי המלך עליה והפקיד הממלך להעלותה ולהחזירה. כך יונה כיון שברח מן הקב"ה הסגירו בים במעי הדג עד שצעק לפני הקב"ה והוציאו, ירד ליפו ולא מצא אניה לירד שם והיתה אניה מיפו מהלך שני ימים, מה עשה הקב"ה הביא עליה רוח סערה והחזירה ליפו וראה יונה ושמח שמחה גדולה אמר עכשו אני יודע שדרכי מיושרת לפני, אמר להם ארד עמכם, אמרו לו הרי אני הולכים לאיי הים תרשישה, א"ל אעפ"כ, בשמחת לבו של יונה הקדים ונתן שכרה שנאמר ויתן שכרה וירד בה, פרשו לים עמד עליהם רוח סערה מימינם ומשמאלם וכל האניות עוברות ובאות בשלום ובשתיקה ואותה אניה בצרה גדולה וחשבה להשבר, ר' חנינא אומר משביים לשון היו באניה וכל אחד אלוקו בידו ומשתחוים ואומרים נקרא איש אל אלוקו והאל אשר יענה ויציל הוא האלקים וקראו ולא הועילו מאומה, יונה בצרת נפשו נקרדם ויעף לו, בא אליו רב החובל אמר לו אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם מאיזה עם אתה, אמר לו עברי אנכי, אמרו לו שמענו שאלקיך גדול קום קרא אל אלקיך אולי יעשה לנו ככל נפלאותיו שעשה בים, אמר להם בשבילי צרה זאת שאוני והטילוני אל היום. א"ר שמעון עדיין לא קבלו עליהם להשליכו לים עד שהפילו גורלות ונפל הגורל על יונה, מה עשו נטלו כלים שבאניה והשליכום לים להקל מעליהם ולא הועילו, רצו לחזור ליבשה ולא יכלו, נטלו את יונה והעמידוהו על ירכתי הספי נה, אמרו רבון העולמים אל תתן עלינו דם נקי שאין אנו יודעים מה מעשה של זה האיש, הטילו אותו עד ארכבותיו והים עומד מזעפו נשאו אותו אצלם והים הולך וסוער, הטילו אותו עד טבורו והים עומד מזעפו, נשאו אותו אצלם והים עומד וסוער, הטילו אוו על צוארו וכו' (כדלעיל) עד שהטילו כולו שנאמר וישאאו את יונה. ר' מאיר אומר ממונה היה הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית שנאמר וימן יקוק דג גדול, נכנס לתוך פיו כאדם שנכנס לביהכ"נ גדולה והיו שתי עיניו כחלונות אמר פנסאות מאירות ליונה, ר' מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שההאיר בגבורה וראה יונה כל מה שבימים ובתהומות, א"ל הדג ליונה אי אתה יודע שיומי בא להתאכל לתוך פיו של לויתן, אמר לו הוליכני אצלו ואני מציל אותי ואותך מפיו, הוליכו אצל לויתן, אמר לו בשבילך ירדתי לראות את מדורך בים, ולא עוד אלא שאני עתיד לירד וליתן חבל בראשך ולעשות סעודה ממך לצדיקים, הראהו חותמו של אברהם אבינו הביט לברית וראה לויתן וברח מלפניו מהלך שני ימים, אמר לו אני הצלתיך מפיו של לויתן הראני כל מה שבימים ובתהומות, והראהו נחל גדול של אוקינוס שנאמר ונהר יסובבני, והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם שנאמר סוף חבוש לראשי, והראהו מקום שמשברי הים אליו יוצא שנאמר כל משבריך וגליך עלי עברו והראהו עמודי ארץ במכוניה שנאמר הארץ בריחיה בעדי לעולם, והראהו שאול תחתית שנאמר מבטן שאול שועתי, והראהו גיהנם שנאמר ותעל משחת חיי, והראהו היכל יקוק שנאמר לקצבי הרים, מכאן אנו למדים שירושלים על שבעה הרים עומדת, וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות, וראה שם בני קרח עומדים ומתפללים עליה, והיה יונה שלשה ימים ושלשה לילות במעי הדג ולא התפלל, אמר הקב"ה אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל אני מזמן דגה מעוברת שס"ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, באותה שעה זימן לו הקב"ה דגה מעוברת ואמרה לו דגה לדג איש נביא שבמעיך שגרני הקב"ה לבלעו אם אתה פולטו הרי טוב ואם לאו אני בולעך עמו, אמר לה מי יודע אם הדבר שאתה אומר אמת, אמר לו לויתן, הלכו אצל לויתן, אמרה לו דגה לויתן מלך על כל דגי הים אי אתה יודע ששגרני הקב"ה אצל דג זה לבלוע איש נביא שבמעיו, אמר לה הן, אמר לו דג ללויתן אימתי, אמר לו בשלש שעות אחרונות כשירד הקב"ה לצחק בי שמעתי כן, מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף, מיד כוון לבו בתפלה שנאמר ויתפלל יונה וגו' במעי הדגה, אמר רבון העולמים אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים וגו' אתה מלך על כל הממלכות ואדון על כל רוזני תבל, כסאך שמי שמים וארץ הדום רגליך, מלכותך במרום וממשלתך בעומק, מעשי כל האדם גלויים לפנים ותעלומות כל גבר פרושות לך, דרכי כל אדם אתה חוקר ומצעדי כל חי אתה בוחן, סתרי כליות אתה יודע, רזי לבבות אתה מבין, כל מסתרים גלוים גך, אין תעלומות לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך, כל רז ורז אתה סודר וכל דבר ודבר אתה סח, בכל מקום אתה שם, עיניך צופות רעים וטובים בבקשה ממך ענני מבטן שאול והושיעני במצולה ותבא באזניך שועתי ומלא בקשתי, שאתה יושב ברחוק ושומע בקרוב, נקראת מעלה ומוריד נא העלני, נקראת ממית ומחיה הגעתי למות החייני, ולא נענה עד שיחצא דבר זה מפיו ואשר נדרתי להעלות את לויתן ולעשותו לפניהם אשלם ביום ישועות ישראל ואני בקול תודה אזבחה לך, מיד רמז הקב"ה לדג והקיא את יונה תתקס"ח פרסאות ליבשה וראו המלחים את כל האותות והנפלאות שעשה הקב"ה עם יונה והשליכו איש את אלקיו שנאמר משמרים הבלי שוא, וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו בשר ערלתם שנאמר וייראו האנשים יראה גדולה וגו', (ד) וכי זבח זבחו, אלא ברית מיללה שהוא כדם זבח ונדרו איש אשתו ובניו וכל אשו לו לאלקי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר ועל גרי הצדק:

(2) It was taught that R’ Eliezer says: the waters of Egypt were turned to blood on the fifth day of the week. On that very day our ancestors left Egypt, on that very day the waters of the Jordan stood still before the ark of the Lord, on that very day Hezekiah blocked up all of the springs. Yonah fled before God on the fifth day of the week. And why did he flee? Because the first time God sent him to bring the cities of Israel to repentance and his words succeeded, as it says ‘he restored the cities of Israel.’ (see Kings II 14:25) The second time Gd sent him against Jerusalem to destroy it. Since they repented, the Holy One acted out of the abundance of His mercy, regretted the evil, and did not destroy it. Then they called him a false prophet. The third time God sent him against Nineveh to destroy it. Yonah took counsel with himself and said: I know that the nations are easily moved to repentance and my anger will be disposed of on Israel. It is not enough that Israel calls me a false prophet, should even the nations call me so?! I will flee to a place where His glory is not found. This is like a king of flesh and blood whose wife died while she was nursing and he sought a wet nurse to nurse his son. What did he do? He called to his wet nurse to nurse his son that he not die of hunger. What did the king’s wet nurse do? She left his son and fled. When the king saw that this was so he sent out a message to seize her and detain her in prison and to lower her down into a place with snakes and scorpions. After a few days the king stood at the lip of the pit and she was weeping and crying out to him. The mercy of the king was awakened for her and he gave order that she be lifted out and returned before him. So too Yonah. Since he fled from the Holy One, He locked him up in the belly of the fish until he cried out before the Holy One and He brought him forth. He went down to Yaffo and found no ship on which to flee, because the ship was already two days out from Yaffo. What did the Holy One do? He brought a storm wind upon it and returned it to Yaffo. Yonah saw this and rejoiced greatly, saying: now I know that my path is smooth before me. He said to them: I will go with you. They said to him: we are going to the far islands of Tarshish. He replied: nonetheless! Out of Yonah’s great joy he paid them in advance, as it says “…paid its hire, and went down into it…” (Jonah 1:3) They set out to sea and a storm wind came against them from their left and their right. All the other boats were passing to and fro in peace and quiet while their ship was in great distress and looked as if it would founder. R’ Chanina says: there were representatives of all seventy languages on that boat, each one had his god in his hand and was prostrating himself. They said: everyone call out to their god and the one who answers and saves is the true god. They called out and it did no good. In his distress and exhaustion, Yonah fell asleep. The captain of the ship came to him and said: we are hanging between life and death and you are sleeping! From what people are you? He replied: I am a Hebrew. He said to him: we have heard that your god is great. Get up and call to your god, maybe he will do for us like all the wonders that he did at the sea. He said to them: this distress is because of me. Lift me up and toss me into the sea. R’ Shimon said: they did not resolve to throw him into the sea until they drew lots and the lot fell out on Yonah. What did they do? They took all of the baggage from the ship and threw it into the sea in order to lighten their load, but it did not help. They wanted to return to land, but they were not able. They took Yonah and stood him on the edge of the ship, saying: Master of the World! Do not place upon us innocent blood, because we do not know what this man has done. They lowered his legs into the water and the sea calmed, they lifted him up and it raged again. They lowered him in to his belly and the sea calmed, they drew him back up to them and it raged again. They lowered him in to his neck and so on until they lowered him all the way, as it says “And they picked Jonah up and cast him into the sea…” (Jonah 1:15) R’ Meir says: the fish was appointed to swallow Yonah from the six days of creation, as it says “And the Lord appointed a huge fish…” (Jonah 2:1) He entered its mouth like a man who entered a great synagogue and his two eyes were like windows. He said – lanterns are giving light for Yonah. R’ Meir says: there was a pearl hanging in the belly of the fish which gave light for Yonah like the sun at its strength in the midday and Yonah saw all that was in the seas and in the depths. The fish said to Yonah: don’t you know that my day to be eaten by leviathan has arrived? He said to him: bring me to him and I will save both you and me from his mouth. The fish brought him to leviathan and he said: for you I descended, to see your dwelling place in the sea. Furthermore, in the future I will come down and put a rope around your head in order to make a feast out of you for the righteous. Yonah showed him the seal of our father Avraham (circumcision). Leviathan saw it and fled before him a distance of two days. Then Yonah said to the fish: I saved you from leviathan, now show me everything which is in the seas and the depth. It showed him the great river of the waters of the ocean as it says, “…and a river surrounded me…” (Jonah 2:4) It showed him the paths of the Red Sea through which Israel passed as it says, “…the weeds were wrapped about my head.” (Jonah 2:6) It showed him the place from which the waves of the sea come forth as it says, “…all Your breakers and waves passed over me.” (Jonah 2:4) It showed him the pillars of the earth on its base as it says, “…the earth with her bars closed on me forever…” (Jonah 2:7) It showed him the lowest part of the netherworld as it says, “…out of the belly of She’ol I cried…” (Jonah 2:3) It showed him Gehinnom as it says, “…yet you have brought up my life from the pit…” (Jonah 2:7) It showed him the palace of the Lord as it says, “I went down to the bottom of the mountains…” (Jonah 2:7) From here we learn that Jerusalem stands on seven mountains. And he saw there the foundation stone fixed in the deeps, and he saw there also the sons of Korach standing and praying for it. Jonah was three days and three nights in the belly of the fish without praying. The Holy One said: I made a broad space for him in the belly of a male fish in order that he not be distressed and he isn’t praying! I will prepare a fish that is pregnant with three hundred and sixty five thousands and tens of thousands of little fish in order that he be distressed and pray before me. This is because the Holy One desires the prayers of the righteous. In that hour the Holy One brought a pregnant fish and she said to the other fish: the Holy One sent me to swallow up the prophet who is in your belly. If you will spit him out, good. If not I will swallow you with him. He said to her: who knows if what you say is true? She replied: leviathan. They went to leviathan and she said to him: leviathan, king over all the fish of the sea! Do you not know that the Holy One sent me to this fish to swallow the prophet who is in his belly? He said to her: yes. The fish said to leviathan: when? He replied: in the last three hours, when the Holy One descends to play with me. Thus I heard. He immediately spit out Yonah. The female fish right away swallowed him and he was in great distress because of the confinement and the filth. He immediately focused his heart in prayer, as it says “And Jonah prayed to the Lord his God, from the belly of the fish.” (Jonah 2:2) He said: Master of the World! Where can I go to escape Your spirit and to where can I flee from before You? “If I ascend to the heavens, there You are…” (Psalms 139:8) You are King over all kingdoms and Master over all rulers of the world. The high heavens are Your throne and the earth is Your footstool. Your kingdom is on high and Your dominion in the deeps, the actions of all humanity are revealed before You and the secrets of all men spread out before You. You search out the ways of all people and examine the footsteps of all living things. You know the hidden things of the kidneys and the secrets of the heart You understand. All which is hidden is revealed before You, there are no secrets before the throne of your glory and nothing shielded from Your eyes. You collect every secret and tell every single thing. You are there in every place, Your eyes see evil and good. I beseech You, answer me from the belly of Sheol and save me from the depths. Let my cry come into Your ears and fulfill my request because You sit far away and hear as if near. You are called the One who lifts up and casts down, please lift me up! You are called the One who kills and gives life, I have reached the point of death – revive me! He was not answered until he said this: that which I vowed to bring up leviathan and prepare him before them, I will fulfill on the day of Israel’s salvation. “But I-with a voice of thanks will I sacrifice to You…” (Jonah 2:10) Immediately the Holy One gestured to the fish and she vomited Yonah nine hundred and sixty eight parsa to dry land. The sailors saw all the signs and wonders which the Holy One did with Yonah and everyone threw away his god, as it says “Those who keep worthless futilities…” (Jonah 2:9) They returned to Yaffo, went up to Jerusalem and circumcised the flesh of their foreskins, as it says “And the men feared the Lord exceedingly…” (Jonah 1:16) And did they make sacrifices?! Rather they performed circumcision which is like the blood of sacrifice. Each man vowed his wife, children and all he had to the Gd of Yonah, and fulfilled his vow. Of them it says ‘and on the righteous converts.’