Tanya Chapter 17
by Rabbi Shneur Zalman of Liadi
Translation and Commentary by Rabbi Gedalia Potash and William Schecter, MD
Saturday February 20, 2021
This draft has been neither edited nor approved by Rabbi Potash
And from this it will be understood what is written “the thing (the Torah) is very close to you in your mouth (speech) and in your heart (the intellect and the emotional attributes), to observe it (the Laws of the Torah) (actions) (Deuteronomy 30:14). Apparently, the Teachings of the Torah “in your heart” (contemplation) are in opposition to our senses (our animal inclinations and urges) On first glance, it appears that the Torah is not very close so as to divert the heart from the passions of this world toward the true love of G-d. The Talmud asks: Is fear of G-d a small matter? And what about love of G-d (because it easier to acquire fear than love). The Rabbis of the Talmud also said that Tsadikim (Righteous People) have control over the emotions in their heart. But in terms of action (performance of Mitzvot) only love (of G-d) leads to the performance of Mitzvot referring to the hidden love contained in the recesses of the heart (of the Beinoni) that has not been revealed like the flames of a fire. This thing (love), says the Elter Rebbe, is very close and makes it easy for every person with a brain in his head (to perform Mitzvot), because his intellect is under his control. He is able to contemplate all that he desires. And when he contemplates the Greatness of G-d, the contemplation will seamlessly give birth to the love of G-d leading one to cleave to Him through the performance of Mitzvot and Torah study. Each person should “observe the commandments today (now)” (Deuteronomy 7:11) Today refers to the World of Action and Tomorrow (the World to Come) …. As will be explained elsewhere.
The Intellect controls the Nature with which man is born. These animal emotions and desires are located in the left side of the heart (contemplation), in his mouth (speech) and in the organs of the body—the tools necessary for action. This is true except for the truly wicked person. The Rabbis of the Talmud stated that the wicked person is governed by the animal soul in the left side of his heart, and he has no control over his heart (animal emotions). And this is the punishment for the greatness of their transgressions. The Torah did not speak about these dead people (the wicked) who are called dead even when they are alive. For truly, it is impossible for Evil people to begin to serve G-d without having done Tshuvah (Repentance) for their past actions to shatter the Klipot (the impure layers surrounding their Soul) which act as a separating screen (separating the Divine from the Profane) and a metal partition separating sons from their Father in Heaven. This process of Tshuvah requires breaking the heart and embittering the Soul of the Evil Person through contemplation of his past sins.
Following up on this concept the Elter Rebbe quotes the Zohar: “the Sacrifice (offering) to the Lord is a broken Soul and a broken heart….” For by way of the broken heart and the broken Soul (spirit), the impurities of the Sitra Achra (literally the other side—referring to the Animal Soul) acquires the attribute of lower repentance.
At this point we must take a moment to review the Hebrew spelling of Tshuvah (repentance) in order to understand the point that the Elter Rebbe is making. The word Tshuvah—תשובה means both repentance and return. If we separate the last Hebrew letter from the word Tshuvah we get: תשוב ה. The first word, Tashuv also means return. The letter ה is one way of referring to G-d’s name without actually uttering it or writing the Tetragram.
Now we can return to the Elter Rebbe’s argument. He says that repentance requires raising the ה (a code letter indicating G-d) which has fallen from its position at the end of the word Tshuvah. In other words, that true Tshuvah means a return to G-d. This is the secret of the Exile of the Shekinah (the G-dly Spirit) as the Rabbis of the Talmud said: “They were exiled to Rome (the height of indulgence in superficial animal lusts in the eyes of the Rabbis of the Talmud). The Shekinah is with them”. Meaning if a person does an “action of Rome” (a sin), he lowers not only himself but the Divine Spark that gives life to his Soul investing him with his Animal Soul from the layer (klipah containing the Animal Soul) in the left side of his heart guiding him as long as he is Evil and governing his body and Soul which are conquered and in exile within him. When his heart and Soul are broken, the impurity and Animal Soul separate from him and his G-dly Soul arises from Its fall and stands erect as will be explained elsewhere.
ובזה יובן מה שכתוב: (דברים ל יד): "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", דלכאורה הוא "בלבבך" נגד החוש שלנו [והתורה היא נצחית], שאין קרוב מאד הדבר להפך ליבו מתאוות עולם הזה לאהבת ה' באמת, וכמו שאמרו בגמרא: "אטו יראה מילתא זוטרתי היא?!", וכל שכן אהבה! וגם אמרו רז"ל, דצדיקים דווקא ליבם ברשותם! אלא, ד"לעשותו", רוצה לומר, האהבה המביאה לידי עשיית המצוות בלבד, שהיא רעותא דליבא שבתעלומות לב, גם כי אינה בהתגלות ליבו כרשפי אש. ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם אשר יש לו מוח בקדקדו, כי מוחו ברשותו, ויכול להתבונן בו ככל אשר יחפוץ. וכשיתבונן בו בגדולת אין סוף ברוך הוא, ממילא יוליד במוחו על כל פנים האהבה לה', לדבקה בו בקיום מצוותיו ותורתו. וזה כל האדם, כי (דברים ז יא): "היום לעשותם" כתיב, שהיום הוא עולם המעשה דווקא, ולמחר כו' כמו שנתבאר במקום אחר. והמוח שליט בטבעו ותולדתו על חלל השמאלי שבלב, ועל פיו, ועל כל האברים, שהם כלי המעשה. אם לא מי שהוא רשע באמת, כמאמר רז"ל שהרשעים הם ברשות ליבם ואין ליבם ברשותם כלל, וזה עונש על גודל ועוצם עוונם. ולא דיברה תורה במתים אלו, שבחייהם קרויים מתים. כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחילה, לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים, על ידי שבירת ליבו ומרירת נפשו על חטאיו, כמו שכתוב בזוהר על פסוק "זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר" וגו', שעל ידי לב נשבר נשברה רוח הטומאה דסטרא אחרא [עיין שם פרשת פינחס דף ר"מ ופרשת ויקרא דף ח' ודף ה' ע"א ובפירוש הרמ"ז שם]. והיא בחינת תשובה תתאה, להעלות ה"א תתאה להקימה מנפילתה שנפלה אל החיצונים, שהוא סוד גלות השכינה, כמאמר רז"ל: "גלו לאדום, שכינה עמהם". דהיינו, כשאדם עושה מעשה אדום, מוריד וממשיך לשם בחינת וניצוץ אלהות המחיה את נפש רוח ונשמה שלו, המלובשים בו בנפש הבהמית, מהקליפה שבליבו שבחלל השמאלי, המולכת בו בעודו רשע ומושלת ב(קהלת ט יד): "עיר קטנה" שלו, ונפשו רוחו ונשמתו כבושים בגולה אצלה. וכשנשבר ליבו בקרבו, ונשברה רוח הטומאה וסטרא אחרא ויתפרדו וכו', היא קמה מנפילתה וגם נצבה, כמו שיתבאר במקום אחר.