(ב) זאת החיה אשר תאכלו הנה אחד שהתנצלו ישראל את עדים הרוחני שקנו במתן תורה, אשר בו היו ראוים לשרות שכינה עליהם בלתי אמצעי, כאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבא אליך וברכתיך כמו שיהיה הענין לעתיד לבא, כאמרו ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם מאס האל יתברך אחר כך מהשדות עוד שכינתו ביניהם כלל, כאמרו כי לא אעלה בקרבך, והשיג משה רבינו בתפלתו איזה תיקון, שתשרה השכינה בתוכם באמצעות משכן וכליו ומשרתיו וזבחיו, עד שהשיגו וזכו אל וירא כבוד ה' אל כל העם ואל ירידת אש מן השמים ובכן ראה לתקן מזגם שיהיה מוכן לאור באור החיים הנצחיים, וזה בתקון המזונות והתולדה. ואסר את המאכלים המטמאים את הנפש במדות ובמושכלות, כאמרו ונטמתם בם וכאמרו אל תשקצו את נפשותיכם וכאמרו ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, והתקדשתם והייתם קדושים פירוש נצחיים, מתדמים לבורא יתברך, כאמרו כי קדוש אני. ואסר הנדה והזבה והיולדת, לקדש את הזרע ולטהרו מכל טומאה, כאמרו והזרתם את בני ישראל מטמאתם, ולא ימותו בטמאתס, בטמאם את משכני והזכיר לשון טומאה בנבלת בהמה וחיה טמאה ובח' שרצים ובנבלת בהמה טהורה שבכל אחד מאלו יש טומאת מגע ובקצתם טומאת משא. אמנם המטמאים את הנפש בלבד, והם דגים ועופות וחגבים ושאר שרצים שאין בהם טומאת מגע כלל יזכור בהם שקוץ, כאמרו שקץ הם לכם, לא יאכלו שקץ הם, שקץ הוא לא יאכל, לא תאכלום כי שקץ הם:
(2) זאת החיה אשר תאכלו, after the Israelites had divested themselves of their spiritual jewelry which they had acquired at Mount Sinai when receiving the Torah, something which if they had been able to retain it, would have given them direct access to the Shechinah without the need for an intermediary, as stated by G’d in the wordsבכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, “in any place where I hear My name mentioned I will come to you and bless you, (Exodus 20,24) a change had now occurred due to the people’s sin at the golden calf. G’d stated that the purpose of the Tabernacle was for Him to take up residence therein so that His essence should not feel disgust at the Jewish people. (Leviticus 26,11). Unfortunately, the golden calf episode had brought about a cardinal change in G’d’s relationship with the people so that He would not allow His Presence to dwell among them even briefly, refused to accompany them on their journey (Exodus 33,3) By means of his lengthy prayers Moses accomplished some improvement in this relationship of G’d to the Israelites by means of the Tabernacle and its furnishings, the priests performing service there, etc. Finally, the people attained the state of grace described as וירא כבוד ה' אל כל העם, “the glory of the Lord appeared to the whole people.” (Leviticus 9,23.) This manifestation of the “glory of the Lord” was the descent of fire from heaven to devour the offerings of the people in the Tabernacle. A way had now been found to refine the character of the people in attitudes and by application of their intelligence so that they would qualify for eternal life (life after death of the body). The method chosen for this was the refinement of the foods eaten by the people. G’d forbade consumption of the kinds of foodstuffs which exert –over a period of time- a negative influence on the people’s character and their intelligence. This is spelled out by the Torah in verse 43 of our chapter where the rationale of the legislation is אל תשקצו בנפשותיכם, another way of saying “do not contaminate your souls.” This is only the effect of observing the negative commandment not to eat forbidden things. There is a positive aspect to this legislation also called והתקדשתם והייתם קדושים “if you will sanctify yourselves you will remain holy.” (Leviticus 15,31). When G’d added כי קדוש אני, this was an incentive to attain the dimension of eternal life similar to G’d. In addition to legislation involving our physical foodstuffs, the Torah introduced legislation designed to refine our body’s other appetites, that of the libido. Legislation governing a husband’s marital relation with a woman who is a menstruant, or who suffers diseases of her sexual organs, or experiencing childbirth (נדה, זבה, יולדת) are intended to sanctify human sperm and to cleanse if from all spiritual contamination, טומאת הגוף. Compare Leviticus 15,31 והזהרתם את בני ישראל מטומאתם, “caution the Children of Israel to abstain from their pollutants.” If they would fail to do so they would forfeit this claim to eternal life. Here the Torah introduces this subject of ritual impurity in connection with animals. In this whole paragraph “defilement” is brought about either by direct touch, indirect touch such a carrying or moving the object by pushing it. Only such animals a are liable to confer contamination of our souls are capable of conferring immediate ritual impurity. Fish, birds, locusts and other creeping things are not capable of conferring such ritual contamination of a person by means of contact other than by means of ingesting them.. The Torah uses the expression שיקוץ to describe their negative fallout when dead instead of the expression טומאה. (compare verse 10,13, 41-42) to describe the negative result if we were to eat such creatures.
(ב) ואומר כי כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים - מזונם מגונה. ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיסופק שאין הזק בו רק החזיר והחלב; ואין הענין כן כי החזיר יותר לח ממה שצריך ורב הפסולת והמותרות ורוב מה שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים. וכבר ידעת הקפדת התורה על ראית הלכלוכים ואפילו בשדות במחנה - כל שכן בתוך המדינה. ואילו היתה מותרת אכילת החזיר היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מ'בית הכסא' - כמו שתראה ארצות הצרפתים היום. כבר ידעת אמרם "פי חזיר כצואה עוברת דמי":
(2) I maintain that the food which is forbidden by the Law is unwholesome. There is nothing among the forbidden kinds of food whose injurious character is doubted, except pork (Lev. 11:7), and fat (ibid. 7:23). But also in these cases the doubt is not justified. For pork contains more moisture than necessary [for human food], and too much of superfluous matter. The principal reason why the Law forbids swine's flesh is to be found in the circumstance that its habits and its food are very dirty and loathsome. It has already been pointed out how emphatically the Law enjoins the removal of the sight of loathsome objects, even in the field and in the camp; how much more objectionable is such a sight in towns. But if it were allowed to eat swine's flesh, the streets and houses would be more dirty than any cesspool, as may be seen at present in the country of the Franks. A saying of our Sages declares: "The mouth of a swine is as dirty as dung itself" (B. T. Ber. 25a).
(ד) וכן הדם והנבלה קשים להתעכל ומזונם רע וידוע שה'טרפה' "תחילת נבלה היא":
(4) Blood (Lev. 17:12), and nebelah, i.e., the flesh of an animal that died of itself (Deut. 14:21), are indigestible, and injurious as food; Trefah, an animal in a diseased state (Exod. 22:30), is on the way of becoming a nebelah.
(ט) ואמנם מצות שחיטת בהמה היא הכרחית מפני שהמזון הטבעי לבני אדם הוא מן הזרעים הצומחים בארץ ומבשר בעלי חיים והטוב שבבשר הוא מה שהותר לנו לאכלו - וזה מה שלא יסופק בו רופא. וכאשר הביא הכרח טוב המזון להריגת בעלי חיים כונה התורה לקלה שבמיתות ואסרה שיענה אותם בשחיטה רעה ולא יחתוך מהם אבר - כמו שבארנו:
(9) The commandment concerning the killing of animals is necessary, because the natural food of man consists of vegetables and of the flesh of animals: the best meat is that of animals permitted to be used as food. No doctor has any doubts about this. Since, therefore, the desire of procuring good food necessitates the slaying of animals, the Law enjoins that the death of the animal should be the easiest. It is not allowed to torment the animal by cutting the throat in a clumsy manner, by poleaxing, or by cutting off a limb whilst the animal is alive.