Tanya Chapter 22
by Rabbi Shneur Zalman of Liadi
Translation and Commentary by Rabbi Gedalia Potash and William Schecter, MD
This draft has neither been edited nor approved by Rabbi Potash
Saturday April 3, 2021
In Chapter 21, the Elter Rebbe spoke of man’s speech and how the words of man are really separate from his essence and in a way have a life of their own. This is not so with the Word of G-d since the essential unity of G-d means that the Divine cannot be separated from the Word and in fact we use the word “Word” because we don’t have the vocabulary to actually describe (nor the intellect to truly understand the Divine). In Chapter 22, the Elter Rebbe will discuss the difference between the word of man and the Word of G-d and how through the contractions and cascading descent of the Divine Light (G-d’s Energy), the infinite variety of life is created as well as the mirror image of Holiness, the Sitra Achra. Let’s see what he has to say.
Only that the Torah spoke with the words man and the Word of G-d is called word, like the word of man, because actually that is the way of the descent and drawing down of the life force to the Lower Worlds through many great contractions of many different types creating from them many different creatures of various types. The contractions became so great and powerful that the supernal Countenance (Face) (of G-d) was concealed to the point where unclean things, the Klipot (the material {animal} peels surrounding the G-dly Soul) and the Sitra Achra (the Animal Soul) were able to be created and receive their life force and existence from the Word of G-d and the Breath of His Mouth with the concealment of His Countenance and the descent through the various levels of the cascade (Histalshalut).
Therefore, it (the Klipot) is called Elohim Acharim (other gods) because their sustenance and life force do not have the attribute of “face to face” but rather to the rear of (i.e., not facing) Holiness. The Elter Rebbe now goes on to explain what he means by Achoriim (אחוריים—behind). Achoriim is analogous to a man who gives something unintentionally to someone who hates him, as if throwing something over his shoulder, so that he is not facing him. Similarly, above (in the Heavens) “Countenance” is the internal wish and true desire of G-d wh to give life to all that are close to him from the “Side of Holiness” (Sitra DiKiddushah as opposed to the Sitra Achra). But the Sitra Achra and that which is unclean are abominations and hateful to G-d and he does not give them life from his internal wish and true desire, G-d forbid, but is merely like someone who unwittingly throws something over his shoulder to punish the wicked and to reward the righteous who subjugate the Sitra Achra.
This is called the attribute of Achoriim (behind or the opposite of) the Wish of G-d. For the Supernal Wish in the attribute of “Countenance” is the Source of Life which gives Life to all the Worlds because it is not bestowed at all upon the Sitra Achra and also from the attribute of “behind”, the will of G-d is not clothed within it but rather encircled above it and so it is the place of death and contamination, G-d protect us. For the little bit of Light (energy) and vitality that it receives from the Achoriim diKiddushah (the opposite of Holiness) from above has the attribute of Exile in the secret of the Exile of the G-dly Presence referred to above.
Rabbi Potash explained that this bit of Divine Energy giving life to the Sitra Achra is “exiled” from G-d in order to give man free will to choose between good and evil.
Therefore, it is called Elohim Acharim (אלוהים אחרים—other gods) which is idol worship and a denial of the Oneness of the King of Kings the Holy One Blessed be He. Since Light and Vitality of Holiness have the attribute of Exile within it, it does not nullify itself vis à vis the Holiness of G-d but elevates itself like an eagle saying “I am, and there is none but me” (Zephaniah 2:15) or “the Nile is mine and I made it” (said by the Pharoah). Therefore the Rabbis of the Talmud said that the arrogance is considered idol worship—something that is thought to be obvious and separate from G-d’s Holiness, but not a complete denial of G-d but rather as the Rabbis said in the Gemorrah “They call Him the G-d of gods” (I give here the entire quotation Masechet Menachot 110: a for clarity: “ Rav Shimi bar Ḥiyya raised an objection to the statement of Rav from the verse: “From the rising of the sun until it sets, My name is great among the nations; and in every place offerings are presented to My name, and a pure meal offering; for My name is great among the nations, says the Lord of hosts” (Malachi 1:11). This indicates that God’s name is known across the entire world, even to the west of Tyre and the east of Carthage. Rav said to him: Shimi, is it you who is raising such an objection? The verse does not mean that they recognize God and worship him. Rather, it means that although they worship idols, they call Him the God of gods.”)
Rather they also consider themselves an entity unto themselves and separate themselves from G-d’s Holiness since they do not nullify themselves before Him. For the Supernal Holiness is not bequeathed to those who do not nullify themselves as referred to above. Therefore, the Zohar calls them “Peaks of Separation” for it is a denial of G-d’s True Unity and everything is considered as nothing compared to Him and nullified before Him and His Will, and gives life to them all and creates them from nil to existence (מאין ליש) always.
In summary, The Elter Rebbe says that as opposed to humans, the Word of G-d is inseparable from His Essence although to us it appears to be separate after the Divine Light undergoes the myriad of contractions before reaching our World and infusing it with life. The mirror image of Holiness, the Sitra Achra (the Animal Soul and the Klipot) also derives its vitality from the minute amount of Energy cast off from behind G-d’s Countenance. The purpose of the Sitra Achra is to give man free choice, that is to choose Good or Evil, to succumb to Animal Desires or to suppress and transform them and thereby to pursue the path of Holiness.
רק שהתורה דיברה כלשון בני אדם, ונקרא בתורה דיבורו של מקום ברוך הוא בשם "דיבור" ממש, כדיבורו של אדם, לפי שבאמת כך הוא דרך ירידת והמשכת החיות לתחתונים, בצמצומים רבים ועצומים, מינים ממינים שונים, להבראות מהם ברואים רבים, מינים ממינים שונים. וכל-כך גברו ועצמו הצמצומים והסתר פנים העליונים, עד שיוכלו להתהוות ולהיבראות גם דברים טמאים וקליפות וסטרא-אחרא, ולקבל חיותם וקיומם מדבר ה' ורוח פיו יתברך בהסתר פנים וירידת המדרגות. ולכן נקרא "אלהים אחרים", מפני שיניקתם וחיותם אינה מבחינת פנים אלא מבחינת אחוריים דקדושה. ופירוש "אחוריים", כאדם הנותן דבר לשונאו, שלא ברצונו, שמשליכו לו כלאחר כתפו, כי מחזיר פניו ממנו משנאתו אותו. כך למעלה: בחינת "פנים" הוא פנימית הרצון העליון וחפצו האמיתי, אשר חפץ ה' להשפיע חיות לכל הקרוב אליו מסטרא דקדושה; אבל הסטרא אחרא והטומאה היא תועבת ה' אשר שנא, ואינו משפיע לה חיות מפנימית הרצון וחפצו האמיתי אשר חפץ בה ח"ו, כי אם כמאן דשדי בתר כתפוי לשונאו שלא ברצונו, רק כדי: להעניש את הרשעים, וליתן שכר טוב לצדיקים דאכפיין לסטרא אחרא. וזה נקרא בחינת "אחוריים" דרצון העליון ברוך הוא. והנה, רצון העליון בבחינת "פנים" הוא מקור החיים המחיה את כל העולמות, ולפי שאינו שורה כלל על הסטרא אחרא, וגם בחינת "אחוריים" של רצון העליון אינו מלובש בתוכה ממש אלא מקיף עליה מלמעלה, לכך היא מקום המיתה והטומאה, ה' ישמרנו; כי מעט מזער אור וחיות שיונקת ומקבלת לתוכה מבחינת אחוריים דקדושה שלמעלה הוא בבחינת גלות ממש בתוכה, בסוד גלות השכינה הנ"ל. ולכן נקרא בשם "אלהים אחרים" שהיא, עבודה זרה ממש וכפירה באחדותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. כי מאחר שאור וחיות דקדושה הוא בבחינת גלות בתוכה, אינה בטילה כלל לגבי קדושת הקב"ה, ואדרבה, מגביהה עצמה כנשר לומר "אני ואפסי עוד", וכמאמר "יאור לי ואני עשיתני". ולכן אמרו רז"ל שגסות הרוח שקולה כעבודה זרה ממש כי עיקר ושרש עבודה זרה הוא מה שנחשב לדבר בפני עצמו, נפרד מקדושתו של מקום, ולא כפירה בה' לגמרי, כדאיתא בגמרא "דקרו ליה אלהא דאלהיא"; אלא שגם הם מחשיבים עצמם ליש ודבר בפני עצמו, ובזה מפרידים את עצמם מקדושתו של מקום ברוך הוא, מאחר שאין בטלים לו יתברך; כי אין קדושה עליונה שורה אלא על מה שבטל לו יתברך, כנ"ל. ולכן נקראים "טורי דפרודא" בזוהר הקדוש, והרי זו כפירה באחדותו האמיתית, ד"כולא קמיה כלא חשיב", ובטל באמת לו יתברך ולרצונו המחיה את כולם ומהוה אותם מאין ליש תמיד.