וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ ׀ שָׁת֣וּל עַל־מַ֗יִם וְעַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו וְלֹ֤א ירא [יִרְאֶה֙] כִּֽי־יָבֹ֣א חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת֙ לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי׃
He shall be like a tree planted by waters, Sending forth its roots by a stream: It does not sense the coming of heat, Its leaves are ever fresh; It has no care in a year of drought, It does not cease to yield fruit.
וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃
He is like a tree planted beside streams of water, which yields its fruit in season, whose foliage never fades, and whatever it produces thrives.
(א)והיה כעץ דמה האדם הטוב לעץ שתול על פלגי מים ואמר: האדם שיסור מרע ויעשה טוב הנה הוא כעץ השתול על פלגי מים שהוא שבע לעולם, כן הוא ישמח לעולם בחלקו, אם מעט אם הרבה יאכל. ופרוש פלגי מים: שיהא פלג מים מזו הפאה ופלג מים מזו הפאה ויעברו תחתיו ולעולם הוא עליהם.(ב)אשר פריו יתן בעתו כי העץ שהוא במקום צמא ומקוה למטר, בעת שלא ירד המטר כפי הצורך, לא יתן פריו בעתו, אלא יתעכב ויאחר להוציא פריו מפני צמאונו; אבל העץ השתול על פלגי מים יתן פריו בעתו.(ג)ועלהו לא יבול כי מפני היובש יבול העלה; וזה שהוא על פלגי מים לא יבול עלהו. ובעתו שזכר עומד במקום שנים. כאלו אמר: לא יבול עלהו בעתו והוא עת ימות החמה שצריך צלו לבני אדם. והנה ימצאו בו מרגוע בני אדם העוברים ושבים וינוחו תחתיו לצל העלים, וישתו מן המים אשר תחתיו ויאכלו מפריו; כי בימות הגשמים יפלו העלים מרוב האילנות. או על דרך הפלגה הוא, כי אפילו בימות הגשמים לא יפול עלהו, כמו שהוא במקצת העלים מטבע רוב הלחות אשר בם. וכמו שאמר: לא יבול עלהו ולא יתם (יחזקאל מז יב); ואומר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה (שם). כן האדם הטוב יקחו ממני בני אדם פריו ומוסרו, והוא שילמדו ממנו תורתו ומעשיו הטובים. ועלהו לא יבול שיחסו בצל דרכיו הטובים. ורבותינו פרשו (בבלי עבודה זרה יט ב): יתן בעתו שמורה בעת שהגיע להוראה ולא קודם עתו; ובהגיע עתו לא ימשיך עצמו מן ההוראה. ופרוש בעתו: בעת הלמוד למוד, ובעת המעשה מעשה. ועוד פרשו רבותינו זכרם לברכה (שם בקצת שנוי): ועלהו לא יבול שאפילו שיחת חכמים צריכה למוד, כלומר אפילו שיחת חולין שלהם יכול אדם ללמוד ממנה מוסר העולם והנהגת הבריות זה עם זה.(ד)וכל אשר יעשה יצליח: אם יקחו מן העץ הזה מטע יצליח ויהיה כמוהו; וכן האדם הטוב בניו ותולדותיו יהיו כמוהו. ורבותינו פרשו (שם) וכל אשר יעשה יצליח: אם עוסק בתורה נכסיו מצליחין לו. ויש לפרש הפסוק הזה דרך ברכה ושלום ושכר טוב; כי אם יסור מדרך הרעה ויעשה טוב יהיה גמולו שיהיה כעץ שתול על פלגי מים. והחכם ר' אברהם אבן עזרא, זכרו לברכה, פרש: כי פריו הנפש החכמה שתהיה מלאה תורה וחכמת אלהים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולם העליון בהפרדה מעל גויתה כמו הפרי המבושל באילן ויפרד ממנו ואינו צריך לו; כי בעבור הפרי יהיה העץ. ועלהו לא יבול: זכרו הטוב, כדרך זכר צדיק לברכה (משלי י ז). וכל אשר יעשה: הון ובנים וכבוד.
(1)And he shall be like a tree: –
It is possible also to interpret this verse by way of blessing and peace and good reward; for if he departs from the evil way and does good his recompense will be that he shall be like a tree planted upon the streams of water. The learned Rabbi Abraham ibn Ezra of blessed memory has interpreted (thus): his fruit is the wise soul which shall be full of Torah and divine wisdom, so as to recognise her Creator and Their works which abide forever; and will cleave to the world above on her separation from the body, like the fruit which when it ripens on the tree separates itself from and has no further need of it; for the tree exists for the sake of the fruit. Whose leaf also shall not wither - i.e. his good memorial, in accordance with (the text) "the memory of the just is blessed" (Prov. 10:7). And whatsoever he getteth shall prosper - i.e. wealth, children, and honour.
אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צָפִיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בְּחׇכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וַאֲפִילּוּ הָכִי, אִי יִרְאַת יהוה הִיא אוֹצָרוֹ — אִין, אִי לָא — לָא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: הַעֲלֵה לִי כּוֹר חִיטִּין לָעֲלִיָּיה. הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אָמַר לוֹ: עֵירַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטוֹן? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלֵיתָה.
With regard to the same verse, Rava said: After departing from this world, when a person is brought to judgment for the life lived in this world, they say: Did you conduct business faithfully? Did you designate times for Torah study? Did you engage in procreation? Did you await salvation? Did you engage in the dialectics of wisdom or understand one matter from another?
Ron Wolfson in “The Seven Questions You’re Asked In Heaven”, p.80/81
In the first question we find the word chochmah - wisdom. In Jewish study there are three kinds of knowledge: chochmah, binah and da’at. According to my esteemed teacher, Rabbi Elliot Dorff, chochmah is the kind of knowledge that one gains from experience - wisdom.
In the second question we find the word havanta - understanding. The root word of havanta is binah. Bina refers to analytic ability, understanding that comes from analyzing arguments reaching and conclusions.
Da’at is factual knowledge, the what, where, when, and how of a thing.
Put it altogether and we come to another way to read Rava’s questions: did you ask questions about your life experiences that lead you to wisdom? Did your analysis lead you to understanding? Now we’re not just getting at how to study but why we study.
רֵאשִׁ֣ית חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה חָכְמָ֑ה וּבְכָל־קִ֝נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה׃
The beginning of wisdom is—acquire wisdom; With all your acquisitions, acquire understanding.
[וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתַב (משלי ד' ז'): "רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה". וּמַה שֶּׁסִּיֵּם הַכָּתוּב: "וּבְכָל קַנְיָנֶךָ קְנֵה בִּינָה". בֵּאוּרוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁחָכְמָה יִקָּרֵא דְּבָרִים פְּשׁוּטִים, מֻשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, מַה שֶּׁלּוֹמֵד מֵאֲחֵרִים, וּבִינָה יִקָּרֵא מַה שֶּׁמִּתְבּוֹנֵן אַחַר כָּךְ בְּעַצְמוֹ לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. וְלָכֵן אָמַר: מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לִקְנוֹת חָכְמָה, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק עוֹד וּלְהָבִין בְּעַצְמוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּכְעֵין מַה שֶּׁאָמְרוּ (בשבת דף ל"א.), שֶׁשּׁוֹאֲלִין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין: פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "וּבְכָל קִנְיָנֶךָ", יוּבַן עַל פִּי מַה דְּאִיתָא בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים (פרשה ח') בְּעִנְיַן ר' חִיָּא בַּר אַבָּא וְר' יוֹחָנָן, שֶׁהָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָגְעוּ בְּחַד חַקְלָא (שָׂדֶה), וְאָמַר לוֹ ר' יוֹחָנָן: דֵּין הֲוֵי דִּידִי, וְזַבָּנִית בְּגִין לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְכֵן לַחֲקַל אַחֲרוֹן (הגיעו לשדה אחד, ואמר לו ר' יוחנן זה היה שלי, ומכרתיו כדי לעסק בתורה, וכן לשדה האחרון), שָׁרֵי (התחיל) ר' חִיָּא בַּר אַבָּא בָּכֵי (לבכות), וְאָמַר לוֹ: מַה תַּנִּיחַ לְעֵת זִקְנָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ ר' יוֹחָנָן: מַה יִּרַע לְךָ? מָכַרְתִּי דָּבָר שֶׁבְּרִיאָתוֹ הָיְתָה בְּשֵׁשֶׁת יָמִים, כְּדִכְתִיב (שמות כ' י"א): "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה"' וְגוֹ', וְקָנִיתִי דָּבָר, שֶׁלְּמָדוּהָ בְּאַרְבָּעִים יוֹם, כְּדִכְתִיב (שמות ל"ד כ"ח): "וַיְהִי שָׁם עִם יהוה אַרְבָּעִים יוֹם" וְגוֹ'. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ. וְזֶהוּ שֶׁרָמַז לָנוּ הַכָּתוּב (משלי שם): "וּבְכָל קַנְיָנֶךָ קְנֵה בִּינָה", שֶׁנָּכוֹן שֶׁיִּמְסֹר כָּל נְכָסָיו כְּדֵי לִקְנוֹת בִּינָה, וְהַיְנוּ שֶׁיִּתְחַכֵּם בְּכָל עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר.]
[And this is the intent of Proverbs 4:7: "The beginning of wisdom is to acquire wisdom," and, the end of the verse: "and with all of your acquisitions, acquire understanding." This is self-explanatory: "Wisdom" connotes what is apparent, first principles, what one learns from others; and "understanding," what one reflects upon thereafter by himself, to understand one thing from another. Therefore, he says that first one must acquire wisdom, and then he must strengthen himself to understand one thing from another. As they said (Shabbath 31a): "At the time of judgment they ask a man: 'Did you discourse in wisdom? Did you understand one thing from another?'''
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:
Rabbi Elazar ben Azariah said:
Where there is no Torah, there is no right conduct; where there is no right conduct, there is no Torah.
Where there is no wisdom there is no fear of God; where there is no fear of God, there is no wisdom.
Where there is no understanding, there is no knowledge; where there is no knowledge, there is no understanding.
Where there is no bread, there is no Torah; where there is no Torah, there is no bread.
Rabbi Elazar ben Azariah used to say: one whose wisdom exceeds his deeds, to what may he be compared? To a tree whose branches are numerous but whose roots are few, so that when the wind comes, it uproots it and overturns it, as it is said, “He shall be like a bush in the desert, which does not sense the coming of good. It is set in the scorched places of the wilderness, in a barren land without inhabitant” (Jeremiah 17:6). But one whose deeds exceed his wisdom, to what may he be compared? To a tree whose branches are few but roots are many, so that even if all the winds in the world come and blow upon it, they cannot move it out of its place, as it is said, “He shall be like a tree planted by waters, sending forth its roots by a stream. It does not sense the coming of heat, its leaves are ever fresh. It has no care in a year of drought; it does not cease to yield fruit” (ibid, 17:8).
We may then say that all the cases we have discussed have something in common: the ruah [read: Divine spirit] that comes upon a man and infuses him with power, be it physical or spiritual, that bestows upon a person authority and leadership, as well as the effectiveness of such wisdom—imbued strength and authority, is referred to as ruah Y.
Jerusalem Talmud, Nedarim 9:4, 41c.
Rabbi Akiva said: ‘You shall love your neighbor as yourself.’ This is a great principle of the Torah. Ben Azzai disagreed: The verse ‘This is the book of the descendants of Adam… the human whom God made in God’s likeness’ (Genesis 5:1) utters a principle even greater
גסטרא של בית פעור הראנו היכן משה קבור עמדו למעלה נדמה להם למטה למטה נדמה להם למעלה נחלקו לשתי כיתות אותן שעומדים למעלה נדמה להן למטה למטה נדמה להן למעלה לקיים מה שנאמר (דברים לד, ו) ולא ידע איש את קבורתו ר' חמא בר' חנינא אמר אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור כתיב הכא ולא ידע איש את קבורתו וכתיב התם (דברים לג, א) וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וא"ר חמא ברבי חנינא מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי יהוה אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי יהוה אלהיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב (בראשית ג, כא) ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה ביקר חולים דכתיב (בראשית יח, א) וירא אליו יהוה באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה ניחם אבלים דכתיב (בראשית כה, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב (דברים לד, ו) ויקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתיםכתנות עור רב ושמואל חד אמר דבר הבא מן העור וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר (ישעיהו נג, יב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע לכן אחלק לו ברבים יכול כאחרונים ולא כראשונים ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר (שמות לב, לב) ואם אין מחני נא וגו' ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר והוא חטא רבים נשא שכיפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע ביהדרן עלך המקנא לאשתומתני׳ היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי ליגעה כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת וזו תחלתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרתכל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה כל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין מנחת העומר אע"פ שבאה מן השעורין היא היתה באה גרש וזו באה קמח ר"ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמהגמ׳ תניא אבא חנין אומר משום רבי אליעזר(וכל כך למה) כדי ליגעה כדי שתחזור בה אם ככה חסה תורה על עוברי רצונו קל וחומר על עושי רצונו וממאי משום דחסה הוא דילמא כי היכי דלא תימחק מגילה קסבר
And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “After the Lord your God shall you walk, and God shall you fear, and God's commandments shall you keep, and unto God's voice shall you hearken, and God shall you serve, and unto god shall you cleave” (Deuteronomy 13:5)?
He explains: Rather, the meaning is that one should follow the attributes of the Holy One, Blessed be God. He provides several examples:
Just as God clothes the naked, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21), so too, should you clothe the naked.
Just as the Holy One, Blessed be God, visits the sick, as it is written with regard to God’s appearing to Abraham following his circumcision: “And the Lord appeared unto him by the terebinths of Mamre” (Genesis 18:1), so too, should you visit the sick.
Just as the Holy One, Blessed be God, consoles mourners, as it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11), so too, should you console mourners.
Just as the Holy One, Blessed be God, buried the dead, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6), so too, should you bury the dead.
Brene Brown “Dare to Lead”:
Anyone who takes responsibility for finding the potential in people and processes and has the courage to develop that potential.
…Daring leaders must care for and be connected to the people they lead…
…We desperately need more leaders who are committed to courageous, wholehearted leadership and who are self-aware enough to lead from their hearts, rather than unevolved leaders who lead from hurt and fear...
…If we want people to fully show up, to bring their whole selves including their unarmored, whole hearts—so that we can innovate, solve problems, and serve people—we have to be vigilant about creating a culture in which people feel safe, seen, heard, and respected…
Rabbi Simcha Bunim Bonhart of Peshischa
Everyone must have two pockets, with a note in each pocket, so that he or she can reach into the one or the other, depending on the need.
When feeling lowly and depressed, discouraged or disconsolate, one should reach into the right pocket, and, there, find the words: “For my sake was the world created.”
But when feeling high and mighty one should reach into the left pocket, and find the words: “I am but dust and ashes.
Alan Morinis: "Everyday Holiness: The Jewish Spiritual Path of Mussar" p.78
Compassion is the meeting and balancing point for the channels that bring down loving-kindness, on the one hand, and strict judgment on the other. Compassion blends these energies and so achieves and promotes balance between the necessarily hard and rigid and the equally necessary soft and caring.
Parker J. Palmer
"the shape of our knowledge becomes the shape of our living"
David Brooks "Wisdom Isn't What You Think It Is" nytimes.com, 4/15/2021
But when wisdom has shown up in my life, it's been less a body of knowledge and more a way of interacting, less the dropping of secret information, more a way of relating that helped me stumble to my own realizations.