Save " ל"ג בעומר- יום שמחת רבי שמעון בר יוחאי "
ל"ג בעומר- יום שמחת רבי שמעון בר יוחאי
דף מקורות זה הוא עיבוד מקוצר להרצאתו של ד"ר אורי ספראי, ששיתף איתנו בשמחה את עבודתו.

מנהג ישראל לקרוא בל"ג בעומר את המאמר מתוך ספר הזוהר, 'אידרא זוטא', שמתאר את יום מותו של רבי שמעון בר יוחאי:
תָּאנָא בְּהַהוּא יוֹמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בָּעָא לְאִסְתַּלְּקָא מִן עָלְמָא וַהֲוָה מְסַדֵּר מִלּוֹי.
אִתְכְּנָשׁוּ חַבְרַיָּא לְבֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן.
וַהֲווּ קָמֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְרִבִּי אַבָּא וּשְׁאָר חַבְרַיָּא. וַהֲוָה מַלְיָא בֵיתָא.
תרגום:
תניא, ביום ההוא שרבי שמעון היה צריך להסתלק מן העולם, והיה מסדר דבריו, נתאספו החברים בבית רבי שמעון. והיו לפניו רבי אלעזר בנו ורבי אבא ושאר החברים, והיה הבית מלא.
אָמַר רִבִּי אַבָּא, לָא סִיֵּים בּוּצִינָא קַדִּישָׁא לְמֵימַר חַיִּים, עַד דְּאִשְׁתְּכָכוּ מִלּוֹי,
וַאֲנָא כָּתַבְנָא, סָבַרְנָא לְמִכְתַּב טְפֵי, וְלָא שְׁמַעְנָא.
וְלָא זָקִיפְנָא רֵישָׁא, דִּנְהוֹרָא הֲוָה סָגִי, וְלָא הֲוָה יָכִילְנָא לְאִסְתַּכְּלָא.
אַדְּהָכִי אִזְדַּעֲזַעַנָא,
שְׁמַעְנָא קָלָא דְּקָארֵי וְאָמַר (משלי ג׳:ב׳) אֶרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְגוֹ'.
שְׁמַעְנָא קָלָא אַחֲרָא, (תהילים כ״א:ה׳) חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ וְגוֹ'.
תרגום:
אמר רבי אבא, לא גמר המאור הקדוש לומר "חיים" עד שנשתככו דבריו,
ואני כתבתי וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי.
ולא הרימותי הראש, כי האור היה גדול ולא הייתי יכול להסתכל.
בתוך כך נזדעזעתי
ושמעתי קול הקורא ואומר "אורך ימים ושנות חיים וכו'"
שמעתי אח"כ קול אחר "חיים שאל ממך וכו'".
כָּל הַהוּא יוֹמָא, לָא אַפְסִיק אֶשָּׁא מִן בֵּיתָא,
וְלָא הֲוָה מַאן דְּמָטֵי לְגַבֵּיהּ, דְּלָא יָכִילוּ דִּנְהוֹרָא וְאֶשָּׁא הֲוָה בְּסוּחֲרָנֵיהּ.
כָּל הַהוּא יוֹמָא נָפִילְנָא עַל אַרְעָא, וְגָעֵינָא.
בָּתַר דְּאָזִיל אֶשָּׁא, חֲמֵינָא לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
דְּאִסְתְּלַּק מִן עָלְמָא, אִתְעֲטָּף שָׁכִיב עַל יְמִינֵיהּ, וְאַנְפּוֹי חַיְיכִין.
תרגום:
כל אותו היום לא נפסק האש מן הבית
ולא היה מי שהגיע אליו, כי לא יכלו מפני שהאור והאש היו סביביו.
כל היום ההוא נפלתי על הארץ וגעיתי.
אחר שהלכה האש ראיתי את המאור הקדוש , קודש הקדשים,
שנסתלק מן העולם , נתעטף ושוכב על ימינו ופניו צוחקות.
אָתוּ ר' חִיָּיא ור' יוֹסֵי, אִשְׁתְּטָחוּ קָמֵיהּ, וְנָשְׁקוּ יְדוֹי. וּבָכוּ וְאָמְרוּ...
וּכְתִיב (שמות לה) יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן יְיָ'. מַאן פְּנֵי הָאָדוֹן יְיָ', דָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּמַאן דְּאִיהוּ דְּכוּרָא מִן דְּכֻרְנָיא, בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה קָמֵיהּ.
תרגום:
בָּאוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, הִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְנָשְׁקוּ יָדוֹ, וּבָכוּ וְאָמְרוּ...
וְכָתוּב (דברים טז) יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךְ אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן ה'.
מִי זֶה פְּנֵי הָאָדוֹן ה'? זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁמִי שֶׁהוּא זָכָר מִן הַזְּכָרִים צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו.

ב'אידרא זוטא' אין חיבור בין יום פטירת רשב"י והתאריך ל"ג בעומר.
מהיכן נוצר הקשר ומה מקור ההילולא?

בחיבור 'מסעות ארץ ישראל' מתעד ר' משה באסולה, בן המאה השש-עשרה, את רשמיו מהמסע לארץ:
כ"ד ניסן
למירון עם עשרה בני אדם שהיו קבועים אז ללכת בכל חודש להתפלל על מערת רשב"י [...] ובט"ו באייר שקורים לו פסח שני עשו שם במירון השירה גדולה והיו שם יותר מאלף נפשות, כי באו רבים מדמשק עם נשיהם וטפם ורוב קהל צפת [...] ועמדנו שם ב' ימים וב' לילות חוגגים ושמחים והתפללנו על כל ציוני הצדיקים אשר שם כנזכר.

רבי אברהם גלאנטי היה מקובל איטלקי שחי במאה השש-עשרה.
בפירושו לספר הזוהר של רבי אברהם גלאנטי, 'ירח יקר', מופיעים הדברים הבאים:
ומעתה כמה נאה לעלות לראות פני אדונינו רשב"י להשתטח על קברו ג' פעמים בשנה ועלינו לשבח לאדון הכל כי כן נתקיים בימינו שכל חביריי ואני עמהם הולכים להקביל פניו ג' פעמים בשנה עוסקים בסודותיו מימי מורינו ע"ה זלה"ה זה לנו עשרים שנה... וה' ברחמיו יחשבה לנו לצדקה כאלו עלינו להר ציון ג' פעמים להראות את פני ה' אמן כן יהי רצון.

רבי חיים ויטאל, מתלמידי האר"י (מאות שש-עשרה / שבע עשרה) כתב בחיבורו 'שער התפילה':
ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור' אלעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם.
אני ראיתי למורי ז"ל שהלך שם פעם אחת ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם ג' ימים ראשונים של השבוע ההיא וזה היה בפעם הראשונה שבא ממצרים אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו שהשיג אח"כ....
וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנזכר.

הרב משה סופר, מחבר שו"ת החתם סופר שחי ופעל במאות השמונה עשרה / תשע עשרה, מתייחס באופן הבא למנהג העלייה למירון והילולת רשב"י:
אמנם ידעתי כי שמעתי שעכשיו אכשיר דרי וממרחק יבואו ידרושו את ה' בעיר הקודש צפת ביום ל"ג בעומר בהלולא דרשב"י ז"ל ואם כי כל כוונתם לשם שמים שכרם רב בלי ספק ע"ד ודיגול"ו ודליק"ו נרות עלי אהב' כמ"ש תוס' ר"פ אין מעמידין אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה ...
אבל לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ופוסקים בשום מקום ורמז ורמיזה רק מניעת הספד ותענית מנהגא הוא וטעמי' גופא לא ידענא...
מכל מקום לעשותו יום שמחה והדלקה ובמקום ידוע דוקא שיהי' תל תלפיות שהכל נפנים לשם לא ידעתי אם רשאים לעשות כן..

התייחסות למנהג בתקופתנו קיימת בשו"ת יחוה דעת שחיבר הרב עובדיה יוסף,
חלק ה סימן לה: ​​​​​​​
בדבר המנהג שנהגו רבים וכן שלמים שלוקחים את ילדיהם הקטנים למירון בל"ג בעומר כדי להסתפר (תספורת ראשונה) סמוך לקברי התנאים הקדושים רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, האם יש סמוכים למנהג זה?
...יש שכתבו שפטירת רבי שמעון בר יוחאי היתה ביום ל"ג בעומר והוא יומא דהלולא דיליה.
ויום הפטירה נקרא יומא דהילולא, שנזכר בסוף אדרא זוטא.
ובמ"ח השמיט דברי הפרי עץ חיים, וכתב טעם שמחת רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר, לפי שהיה מחמשה תלמידים שנסמכו אז, ועל ידי כך נתקיים העולם וכו'. ע"ש.
ובכף החיים (סימן תצג אות כו) הביא שבסידור הגאון רבי זלמן כתב שיום פטירת רבי שמעון בר יוחאי היה בל"ג בעומר.
וכן כתב בספר בני יששכר (חודש אייר, מאמר ג' אות ב' ו'). וכן כתב החיי אדם (כלל קלא סימן יא). והוא על פי מה שאמרו בסוף אדרא זוטא שהוא יומא דהילולא דיליה, והיינו יום פטירתו. ע"כ.
אולם האחרונים הקשו שאם יום פטירתו ביום ל"ג בעומר, לשמחה מה זו עושה, והרי בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן תק"פ) מבואר שקבעו תעניות בימי פטירת הצדיקים, ומה נשתנה רבי שמעון בר יוחאי משאר הצדיקים,
ויש שתירצו שזהו על שניצול מגזירת הקיסר הרשע אשר זמם להרגו, (כמו שאמרו בשבת לג ע"ב), ונפטר כדרך כל הארץ, ולאחר שזכה לגלות סתרי תורה וכו'.

רבי שמעון בא יוחאי הוא דמות אפופת מסתורין. מוטיב האור והאש שמופיע במקורות בדף זה ובמקורות רבים נוספים מנציח את האור הגדול שהוא הביא לעולם מחד ומאידך את חוסר היכולת של האנשים סביבו להתקרב אליו באמת.
המנהג שפשט בל"ג בעומר לעלות לקברו הוא ניסיון להבין את הסוד שמאחורי דמותו ובתורתו, ולהתחבר לאש שלו מבלי להכוות ממנה.
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור