Save "Sources in Shomer Negiah
"
Sources in Shomer Negiah

Basic Sources

(יט) וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃

(19) Do not come near a woman during her period of uncleanness to uncover her nakedness.

(טו) [טו] (ויקרא יח, יט) "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה" – אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב? תלמוד לומר "לא תקרב". אין לי אלא נדה בל תקרב בל תגלה, מנין לכל העריות בל תקרבו בל תגלו? תלמוד לומר (ויקרא יח, ו) "לא תקרבו לגלות".

איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה? הרי הוא אומר (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים. ת״ל לא תקרב. יכול ישן עמה בבגדיה על המטה. ת״ל לא תקרב. יכול תרחוץ בפניה ותכחול עיניה. ת״ל (שם טו) "והדוה בנדתה" כל ימים שבנדתה תהיה בנדוי. (מכאן אמרו כל המנוולת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המתקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה:)

Brayta from Midrash Tannaim Devarim:

ונשמרת מכל דבר רע: אם בקשת להשתמר מכל דבר רע אל תסתכל באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערה, ולא בבגדי צבע אשה...

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת: דְּאָמַר רַבִּי פְּדָת, לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קוּרְבָה שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה״. עוּלָּא כִּי הָוֵי אָתֵי מִבֵּי רַב הֲוָה מְנַשֵּׁק לְהוּ לְאַחְווֹתֵיהּ אַבֵּי חָדַיְיהוּ, וְאָמְרִי לַהּ אַבֵּי יְדַיְיהוּ. וּפְלִיגָא דִידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר עוּלָּא: אֲפִילּוּ שׁוּם קוּרְבָה אָסוּר, מִשּׁוּם ״לֵךְ לְךָ אָמְרִי נְזִירָא סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב״.

The Gemara comments: And this conclusion disagrees with the opinion of Rabbi Pedat, as Rabbi Pedat said: The Torah only prohibited intimacy that involves engaging in prohibited sexual relations, as it is stated: “None of you shall approach to any that is near of kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6). The prohibition of intimacy in the Torah applies exclusively to relations, and all other kinds of intimacy that do not include actual relations are not included in the prohibition. When there is separation, they did not issue a decree. The Gemara relates that Ulla, when he would come from the house of his teacher, would kiss his sisters on their chests. And some say: On their hands. Ulla was not concerned about violating the prohibition of displaying affection toward a relative forbidden to him, as his intention was not to have relations with them. The Gemara adds that his action was in contradiction to a saying of his, as Ulla said: Even any intimacy is prohibited with a woman with whom he is forbidden to engage in sexual relations due to the reason formulated as an adage: Go around, go around, and do not approach the vineyard, they say to the nazirite. They advise the nazirite, who is forbidden to consume any product of a vine, that he should not even approach the vineyard. The same is true with regard to the prohibition of forbidden relations. According to Ulla, one must distance himself from them to whatever degree possible.

Sources in the Rishonim on status of the prohibition.

(א) הזהיר מהקרב אל אחת מהעריות האלו, ואפילו בלא ביאה, כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מן הפעולות הזרות, והוא אמרו באזהרה מזה "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה", כאילו יאמר לא תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ערוה.

(א) כתב הרב והמצוה שנ"ג שנמנענו מהתעדן באחת מכל העריות, ואפילו בלא ביאה, כגון חבוק ונשוק והדומה להם מפעולות המעמיקים בזמה. והוא אמרו יתעלה במניעה הזאת "אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה," ולשון ספרא "אילו נאמר "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה" אין לי אלא שלא יגלה מנין שלא יקרב ת"ל "לא תקרב" אין לי אלא נדה כו."

והנה הרב מצא הברייתא הזו המפורשת, ותלה דבריו באילן גדול, אבל כפי העיון בתלמוד אין הדבר כן שיהיה בקריבה שאין בה גלוי ערוה כגון חבוק ונשוק לאו ומלקות, שהרי בגמרת שבת (דף י"ג) שאלו בנדה אם מותר שישכב בעלה עמה במטה אחת היא בבגדה והוא בבגדו, והיו מהם מי שאסר, והעלו "ופליגא דרבי פדת דאמר רבי פדת לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות שנאמר "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה"", והנה אין "לא תקרבו" לדרוש להם לאו בפני עצמו כברייתא השנויה בספרא, אבל ידרשוהו בקריבה של גלוי ערוה בלבד, ומן הידוע עוד ממנהגם בתלמוד שאם היה הברייתא הזו אצלם אמת והיו דבריו של רבי פדת חלוקין בכך היו בעלי הגמרא מביאין אותה עליו לתיובתא ואומרים מיתיבי אילו נאמר ואל אשה וכו' ומעלים ממנה תיובתא דרבי פדת תיובתא.

וכיון שלא עשו כן, נבין מהם כי אצלם זה האיסור מדרבנן, או יהיה מן התורה דכל דמתהני מאיסורא אסורה כענין בחצי שיעור, אבל אין זה עיקר מדרש בלאו הזה אלא קרא אסמכתא בעלמא והרבה מאד כן בספרא ובספרי. ודע כי הקריבה לאשה בכתוב תאמר על הביאה כענין ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים...

והעולה מכל זה, שלא נמנה ענין הקריבה לאו בפני עצמו אלא קריבה של גילוי ערוה אסר הכתוב, וכך אמרו עוד בסנהדרין בגמרא דבני מערבא, כתיב "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה" אמר ר' יוסי בר בון היא בל תקרב היא בל תגלה:

Talmudic Sources on Extent of Prohibition

...אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי אַמֵּי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַתֵּף. מַאי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַתֵּף? אָמַר רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא, "בַּאֲלוּנְקִי." אִינִי, וְהָא רַב נַחְמָן שְׁרָא לַהּ לְיַלְתָּא לְמִיפַּק אַאֲלוּנְקִי? שָׁאנֵי יַלְתָּא דִּבְעִיתָא

He said to him: Rabbi Ami said as follows: It is permitted provided that he is not carried on the shoulders, on the chair. The Gemara asks: What is the meaning of: Provided that he is not carried on the shoulders? Rav Yosef, son of Rabba, said: It means on poles [alunkei] that are used to carry burdens on the shoulders of two people. This mode of transportation is highly conspicuous and has the appearance of a weekday activity, the performance of which displays disrespect for the Festival. Instead, the poles on which the chair is borne should be held in the bearers’ hands, so the seat will be closer to the ground and less noticeable. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Naḥman permit his wife Yalta to go out on a Festival on a chair borne on poles that rested on the shoulders of the bearers? The Gemara answers: Yalta is different, as she was afraid of falling and therefore required this special arrangement.

אלונקי - שנביאיל"ש בלע"ז. שנותן זרועו על כתף חבירו, וחבירו על כתפו, וזה בכסאו יושב על זרועותם דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו:

דבעיתא - ליפול:

ונשוב לדברינו, והוא שאין הסומא יוצא במקלו ביום טוב וכן לא הרועה בתרמילו ואין מוציאין בכסא, והוא שהיה דרכם להוציא את הנכבד בכסא שהיה הוא יושב בקתדרא והיו אחרים נושאים את הקתדרא על כתפם, ואין צריך לומר שאין מוציאין אותו בכתף, וכמו שאמרו "ובלבד שלא יכתף" והוא הנקרא בלשון התלמוד אלונקי, והוא שהיו שנים פניהם איש אל אחיו זה נותן זרועו על כתף חברו והיה הזקן יושב על אותן הזרועות...

והוא הענין ביילתא שהתירוה לצאת באלונקי ואם אין רבים צריכין לו וגם הוא אינו נבעת להבאת הכסא אין מביאין אותו באלונקי:

רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד. אמרי ליה רבנן אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו אי דמיין עלייכו ככשורא לחיי, ואי לא לא

Rav Aḥa would place the bride on his shoulders and dance. The Sages said to him: What is the ruling? Is it permitted for us to do so as well? He said to them: If brides are comparable for you to a beam, fine, but if not, no, you may not.

מרכיב לה אכתפיה - את הכלה:

כי כשורא - כקורה בעלמא שאין אתם מהרהרין עליה:

אמר ליה, תיתי דונג תשקינן? אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשים באשה. קטנה היא? בפירוש אמר שמואל, אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה

Later on, Rav Naḥman said to him: Let my daughter Donag come and pour us drinks. Rav Yehuda said to him: This is what Shmuel says: One may not make use of a woman for a service such as this. Rav Naḥman replied: She is a minor. Rav Yehuda retorted: Shmuel explicitly says: One may not make use of a woman at all, whether she is an adult or a minor.

תיתי דונג - תבא בתי שכך שמה:

אין משתמשין באשה - שלא ילמדנה להיות רגילה בין האנשים:

קטנה היא - רב נחמן קאמר לה:

אין מקבלין שום תשמיש על ידי אשה, אפילו קטנה ופנויה.

וביאור דבר זה בשימוש המביא לידי שעשוע וחבה כגון מזיגת הכוס, והוא הדין לרחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו וכיוצא באלו, הא שאר תשמישים שאין לחוש בהם לסרך הרהור מותר:

רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה. אמר ליה, לא סבר לה מר דמקדשא? אמר ליה עברת לך אדרב, דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי אלעזר, "אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה". מר נמי עבר ליה אדשמואל, דאמר שמואל "אין משתמשים באשה"? אמר ליה, אנא כאידך דשמואל סבירא לי, דאמר שמואל "הכל לשם שמים":

The Gemara relates: Rav Aḥa bar Abba arrived at the house of Rav Ḥisda, his son-in-law. He took his daughter’s daughter and placed her on his lap. Rav Ḥisda said to him: Doesn’t the Master think that she might already be betrothed? Rav Aḥa said to him: If that is true, you have transgressed the ruling of Rav, as Rav Yehuda says that Rav says, and some say it was said by Rabbi Elazar: It is prohibited for a man to betroth his daughter when she is a minor, until she grows up and says: I want to marry so-and-so, as otherwise she might reject the designated husband and ultimately sin by committing adultery. Rav Ḥisda replied: The Master has likewise transgressed the words of Shmuel. As Shmuel says: One may not make use of a woman, so how can you hold her on your lap? He said to him: I hold in accordance with another statement of Shmuel, as Shmuel says: All such actions are permitted for the sake of Heaven. In other words, if one is acting out of familial affection, without any element of licentiousness, they are permitted.

הכל לשם שמים - ואין דעתי אחריה לחיבת אישות אלא לחיבת קורבה ולעשות קורת רוח לאמה כשאני מחבב את בתה:

הכל לשם שמים - ועל זו אנו סומכין השתא שאנו משתמשים בנשים:

וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה. אין הדבר כאור? מביא מפה. ואינו חוצץ? מביא כהן זקן. ואפילו תימר כהן ילד, אין יצר הרע מצוי לשעה.

(יב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט, י), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּזֶה שֶׁהוּא מַעֲבִיר פְּקַק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית. (בראשית כט, יא): וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, כָּל נְשִׁיקָה לְתִפְלוּת בַּר מִן תְּלַת, נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה, נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים, נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת. נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה (שמואל א י, א): וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹּק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ. נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים (שמות ד, כז): וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ. נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת (רות א, יד): וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר אַף נְשִׁיקָה שֶׁל קְרֵיבוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ.

Opinion of Rambam as to Extent of Prohibition

(א) הזהיר מהקרב אל אחת מהעריות האלו ואפילו בלא ביאה כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מן הפעולות הזרות, והוא אמרו באזהרה מזה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, כאילו יאמר לא תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ערוה.

(א) אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב כו': הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה כו...

ומי שבא דרך אברים בערוה מן העריות או נשק אחד מן העריות או חבק או משמש באבר מאבריו לכונת הנאה באיזה אבר שנגע מאברי גופו, כאותן המתענגים ביד ורגל, וזה המעשה מן הזנות קוראין אותן חכמים ע"ה (נדה יג.) מנאפין ביד וברגל, וכן המשחק עם אחת מן העריות והקריצה בעין במתכוין להנאת כל זה אסור ומכין לעובר מלקות.

ואחד מהחכמים [שבת יג. ע"ז יז.] עליו השלום היה מנשק (בתי ידי) [שם איתא חדייהו] אחותו הגדולה ממנו או ידיה כשהיה בא מן המדרש, ונמנע מזה ונזהר ממנו לפי שראה שאין בו צד היתר, ואמרו לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, ואין בכל העריות שיהיה מותר עמה בכגון זה אלא עם בתו בלבד כי האם מותרת לנשק לבנה ותמשמש בו עד שישלים שתים עשרה שנה, אחר כן הוא אסור עליה כשאר עריות. וכמו כן, האב ינשק לבתו וימשמש בה עד שתשלים תשע שנים, אחר כן היא אסורה עליו.

ואסור לאדם שישתמש באשה לתת לו משקה או מאכל או לרחוץ ידיו וכיוצא בזה, בין שהיא זקנה או בת שלש שנים ויום אחד, בין בת חורין בין שפחה, קטנה או גדולה, בין בתולה בין בעולה, בין שהיא ערוה עליו בין אינה ערוה עליו, אלא האם והבת כמו שזכרנו, ואין משגיחין בזה לשנים, וזהו שאמרו (קדושין ע.) "אין משתמשין באשה כלל".

(א) כָּל הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵיבָרִים אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק דֶּרֶךְ תַּאֲוָה וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ל) "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (ויקרא יח ו) "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". כְּלוֹמַר לֹא תִּקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה:

(1) Anyone who sleeps with one of the forbidden relationships "by way of limbs", or who hugs and kisses in a sexual way and takes pleasure in physical intimacy, receives lashes for a d'Oraisa transgression, as it says (Leviticus 18:30) "do not do any of these abominable customs etc" and it says (Leviticus 18:6) "do not approach to uncover nakedness", which is to say do not approach things which will bring you to transgressing Arayos.

(ו) הַמְחַבֵּק אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ עֲלֵיהֶן, אוֹ שֶׁנִּשֵּׁק לְאַחַת מֵהֶן, כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה וַאֲחוֹת אִמּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה כְּלָל, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר, וְדָבָר אָסוּר הוּא, וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים הוּא. שֶׁאֵין קְרֵבִין לְעֶרְוָה כְּלָל, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, חוּץ מֵהָאֵם לִבְנָהּ וְהָאָב לְבִתּוֹ:

(ז) כֵּיצַד. מֻתָּר הָאָב לְחַבֵּק בִּתּוֹ וּלְנַשְּׁקָהּ וְתִישַׁן עִמּוֹ בְּקֵרוּב בָּשָׂר. וְכֵן הָאֵם עִם בְּנָהּ כָּל זְמַן שֶׁהֵם קְטַנִּים. הִגְדִּילוּ וְנַעֲשָׂה הַבֵּן גָּדוֹל וְהַבַּת גְּדוֹלָה עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צָמַח, זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְהִיא יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ. וְאִם הָיְתָה הַבַּת בּוֹשָׁה לַעֲמֹד לִפְנֵי אָבִיהָ עֲרֻמָּה אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת. וְכֵן אִם הָאֵם בּוֹשָׁה לַעֲמֹד בִּפְנֵי בְּנָהּ עֲרֻמָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן קְטַנִּים, מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְהִכָּלֵם מֵהֶן אֵין יְשֵׁנִים עִמָּהֶם אֶלָּא בִּכְסוּתָן:

(6) When a man embraces or kisses any of the women forbidden to him as arayot despite the fact that his heart does not disturb him concerning the matter, e.g. his adult sister, his mother's sister, or the like, it is very shameful. it is forbidden and it is foolish conduct. [This applies] even though he has no desire or pleasure at all. For one should not show closeness to a woman forbidden to him as an Ervah at all, whether an adult or a minor, except a woman to her son and a father to his daughter.

(יח) וְאָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּדְבַּק בְּאִשְׁתּוֹ בְּשִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵלּוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּכְסוּתָהּ וְהוּא בִּכְסוּתוֹ. וְלֹא יִקְרַב לָהּ וְלֹא יִגַּע בָּהּ אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה. וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ בִּקְעָרָה אַחַת. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר יִנְהֹג עִמָּהּ בִּימֵי סְפִירָה כְּמוֹ שֶׁיִּנְהֹג בִּימֵי נִדָּה שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּכָרֵת עַד שֶׁתִּטְבּל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

(יט) כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ נִדָּה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ חוּץ מֵהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וּמְזִיגַת הַכּוֹס וְהַצָּעַת הַמִּטָּה בְּפָנָיו. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבוֹא לִדְבַר עֲבֵרָה. וּמִפְּנֵי זֶה לֹא תֹּאכַל עִמּוֹ בִּקְעָרָה אַחַת וְלֹא יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה. וְכֵן בְּשִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים לֹא תַּעֲשֶׂה לוֹ שָׁלֹשׁ מְלָאכוֹת אֵלּוּ. וּמֻתָּר לְאִשָּׁה לְהִתְקַשֵּׁט בִּימֵי נִדָּתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ:

(18) It is forbidden to a person to embrace his wife during these seven "spotless" days. [This applies] even if she is clothed and he is clothed. He should not draw close to her, nor touch her, not even with his pinky. He may not eat together with her from the same plate. The general principle is he must conduct himself with her during the days she is counting as he does in her "days of niddah." For [relations with her] are still punishable by kereit until she immerses herself, as we explained.

(19) A niddah may perform any task which a wife would perform for her husband except washing his face, hands, and feet, pouring him a drink, and spreading out his bed in his presence. [These were forbidden as] decrees, lest they come to sin.
For this reason, she should not eat with him from the same plate, nor should he touch her flesh, lest this lead to sin. Similarly, she should not perform these three tasks for him during her seven "spotless" days. It is permitted for a woman to adorn herself during her "days of niddah," so that she does not become unattractive to her husband.

Other Rishonic Sources

(פ) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא י״ח:ו׳). כל קירוב בשר אסור כגון הנגיעה בידי אשת איש. ופירושו - לגלות ערוה. כי הקריבה מביאה לידי ערוה. וכי תאמר בלבבך איפה נמצא בכתוב כי גדרה התורה גדר כי תאמר אשר אסרה מגע יד ליד להיות גדר לעבירה. נשיבך דבר. הנה במצות הנזיר אשר עיקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים. אוסרתו התורה מכל אשר יעשה מגפן היין. וכל זה לגדר הרחקה ממשתה היין. וכן אמרו רבותינו במדרש:

(80) “No man shall approach anyone of his own flesh” (Leviticus 18:6). Any approaching of the flesh is forbidden, such as touching the hands of a married woman. And its explanation [in the continuation of the verse], “to uncover nakedness,” is because approaching leads to nakedness (forbidden intercourse). And should you say in your heart, “Where is it found in Scripture that the Torah made a fence, that you should say that it forbade the touching of hands, that it should be a sin” - we will answer you [this] word: Behold the commandment of the nazirite in which one’s main separation is lest he forget the Lawmaker or be fooled by a spirit of licentiousness, [and yet] the Torah forbade him from [consuming] everything that is from the vine of wine. And all of that is as a fence to distance him from drinking wine. And likewise did our Rabbis say in the Midrash (Exodus Rabbah 16:2).

מיהו, היכא שכבר הכינו צרכי הסעודה ופירסה נדה. ה"ז כונסה לכתחלה ומקדשה ומקבלת הטבעת מידו, דכיון דעדיין לא נתקדשה ואינ' מותרת לבוא עלי', לית לן בה אם יגע בידה. וכמדומה אני שכך הורה מורי רבינו שמחה, ועבד עובדא בנפשי'.

The Machlokes Relating to Bathing Attendants

(א) צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד...

ואסור להשתמש באשה כלל, בין גדולה בין קטנה, בין שפחה בין משוחררת שמא יבא לידי הרהור עבירה. באיזה שמוש אמרו? ברחיצת פניו ידיו ורגליו, אפי' ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו רגליו אפי' אינה נוגעת בו. והצעת המטה בפניו ומזיגת הכוס, שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו לבד...

והמחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהן, אע"פ שאין לו שום הנאה כלל, ה"ז מגונה ביותר ודבר זה אסור שאין קרבים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו והאם לבנה. כיצד? האב מותר לחבק לבתו ולנשק ולישן עמה בקירוב בשר, וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים. הגדילו, שיש לבת י"א שנה ולבן י"ב שנים, זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה, ואם הבת בושה לעמוד בפני אביה ערומה או נתקדשה אפילו היא קטנה אסורה וכן אם האם בושה לעמוד ערומה בפני בנה אסור אפילו הוא קטן:

(א) בבנימין זאב סי' קמ"ג כתב דלא יאכל איש עם אשת איש בקערה אחת משום דדבר חבה הוא דלך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב עכ"ל אבל בתשובת הרשב"א סי' אלף קפ"ח שהביא ב"י סוף סי' זה משמע דאלו דברים של חיבה לא אמרו אלא באשתו נדה וכו' ומדברי הטור שכתב למטה דאסור בהשטת הכוס א"כ אפשר דאכילה בקערה נמי אסור ועיין למטה דנוהגים להקל:

(א) ומ"ש אפילו ליצוק לו מים לרחוץ בסוף קדושין (דף פא:) "רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותביה בכנפיה א"ל עבר מר אדשמואל דאמר אין משתמשין בנשים א"ל כאידך דשמואל ס"ל דאמר הכל לשם שמים", וכתבו התוספות "ועל זה אנו סומכים שאנו משתמשים בנשים."

כתב המרדכי בפרק אע"פ "הר"ש בר ברוך אומר אע"פ שאין משתמשין באשה דרך שפחות שרי כדאמר אביגיל (שמואל א כ״ה:מ״א) לרחוץ רגלי עבדי אדוני והא דמשמע בירושלמי דאסור היילו דברים שליחוד במקום יחוד אבל במרחץ כיון שרוב בני אדם מצויים מותר, מכאן לכותיות ושפחות מותרות לרחוץ אותנו במרחץ" עכ"ל. ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר, ודבר זה אסור להעלותו על לב, ואין ספק אצלי שאיזה תלמיד טועה כתב כן מעצמו, ותלה הדבר ברבו :

(א) אבל ראיתי נוהגין כדברי המרדכי ואין מוחה

(א) ואסור להשתמש באשה וכו' והמרדכי בפ' אע"פ ע"ש "הרא"ה בר ברוך התיר להשתמש באשה במרחץ דרך שפחות". והב"י השיג עליו ואסר. ואני ראיתי במרדכי ישן כתוב לשם בלשון הזה "מותרת לרחוץ אותנו במרחץ אם יכול ליזהר מהרהור, והנמנע יתברך" עכ"ל ובספרי הדפוס נשמטו דברים אלו בטעות כי לא התיר הרב אלא להולכה אבל לא למעשה, והלכה נמי דוקא בשאין לו שום ספק דיכול ליזהר מהרהור ולפי זה מה שנוהגין להקל להשתמש באשה במרחץ ע"פ המרדכי וכמ"ש הרב בהגהת ש"ע יש לבטל המנהג הרע הלז כי בטעות נהגו כך ע"פ הספרים שנכתבו ונדפסו בטעות כדפרישית:

(א) והמחבק וכו' בפ"ק דשבת (דף י"ג) עולא כי הוה אתי מבי מדרשא הוי מנשק לאחתי' אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אפי' שום קורבא אסור משום לך לך אמרין נזירא כו' וה"א פ"ק דע"ז (דף י"ז) וכתבו התוס' ומה שהיה מיקל עולא לעצמו היה יודע שלא יבא לידי הרהור שצדיק גמור היה ודמיין עליה כי כשורא כדאיתא ריש פ"ב דכתובות

וכ"כ התוס' (ל)שם וז"ל הכל לשם שמים וע"ז אנו סומכין השתא שאנו משתמשים בנשים עכ"ל. וכך כתב הסמ"ג סוף סימן קכ"ו, וכתב מהרש"ל נ"ל כגון כלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה ות"ח ראוי להחמיר עכ"ל, ובמלכותינו נהגו ת"ח להקל בכלה גם הגדולים שבדור, והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג איסורא איכא:

ופליגא דידיה אדידיה - ומה שהיה מיקל לעצמו, היינו משום דדמיין עליה כי כשורא כדאמרי' בריש פ"ב דכתובות (דף יז.):

(ה) אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת שמא יבא לידי הרהור עבירה באיזה שמוש אמרו ברחיצת פניו ידיו ורגליו אפי' ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו והצעת המטה בפניו ומזיגת הכוס: הגה וי"א דה"ה באכילה עמה בקערה נמי אסור בכל ערוה כמו באשתו נדה (בנימין זאב סימן קמ"ג) ויש מקילין בכל אלו דלא אסרו דברים של חבה אלא באשתו נדה (רשב"א אלף קמ"ח) וי"א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ מותר לרחוץ מכותית שפחות וכן נוהגים (מרדכי פ' אע"פ בשם הר"ש בר ברוך) וי"א דכל שאינו עושה דרך חבה רק כוונתו לשם שמים מותר לכן נהגו להקל בדברים אלו (תוספות סוף קדושין) י"א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה כגון לעיין ברישיה אם יש לו כנים בפני אחרים (נ"י פרק חזקת הבתים):

(5) It is forbidden to be served by a woman at all, whether she is an adult or a minor, whether a slave or free, lest he come to have forbidden thoughts. What service were they speaking of? Washing his face, hands, and feet, even to pour water so he can wash his face, hands, and feet, even if she does not touch him; or making his bed in front of him; or pouring a drink. Rem"a: Some say that eating with her with a bowl is also forbidden with every erva, as with his menstrually impure wife. There are those who are lenient in all of this, that they only prohibited affectionate things with one's menstrually impure wife. Some say that all this is forbidden only when they are alone, but in a place like a bathhouse where many people are found, one may be washed by an idolatrous slave woman, and this is the custom. And some say that anything not done in a affectionate manner (בדרך חבה), where his intent is only for Heaven's sake, is permitted. Thus the custom is to be lenient in these things. Some say that one should not do affectionate things even with his wife, such as to inspect her head for lice, in front of others.)

(ה) מותר לרחוץ מכותי' שפחות וכן נוהגים. ובב"ח העיד שמצא במרדכי ישן כתוב אם יכול ליזהר מהרהור והנמנע מתברך עכ"ל ע"כ שומר נפשו ירחק מזה:

(ו) רק כוונתו לש"ש מותר. בב"ח כתב בשם מהרש"ל כגון לרקד עם הכלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה ות"ח ראוי להחמיר עכ"ל וסיים בב"ח ובמלכותינו נהגו הגדולים שבדור להקל בכלה והיכא דנהוג נהוג והיכ' דלא נהוג איסורא איכא:

A Brief Post-Script on the subjective nature of terms:

וכן משמע להדיא ממ"ש הרמב"ם ר"פ כ"א מהל' א"ב וז"ל כל הבא על העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר ה"ז לוקה מן התורה כו' וכן כתב הסמ"ג והכתר תורה שם אלמא דאינו לוקה אלא בדרך תאוה וחיבת ביאה וזהו דלא כב"י לקמן ס"ס קצ"ה גבי מישוש הדפק באשתו נדה חולה:

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נְהִירְנָא כַּד הֲווֹ מְטַיְּילִין טַלְיָא וְטַלְיְיתָא בְּשׁוּקָא כְּבַר שֵׁית עֶשְׂרֵה וּכְבַר שַׁב עֶשְׂרֵה וְלָא הֲווֹ חָטַאן

And Rabbi Yoḥanan said: I remember when a boy and girl, of sixteen and seventeen years of age, would walk together in the market, and they would not sin.

מטיילין - משחקין: טליא וטלייתא - נער ונערה:

(ד) מדיני המצוה. מה שאסרו חכמים זכרונם לברכה (אבות ג, יג ואבות דרבי נתן פ''ב) בזה לגדר, והוא שלא יקרץ אדם בידיו וירמז בעיניו לאחת מן העריות, ושלא לשחק עמהם כלל...

(ה) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה גם כן, (ברכות כד, א) שאסור להסתכל אפילו בשערה של אשה האסורה לו ואפילו לשמוע קולה לכונה שיהנה בה אסור, ואפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה... לפי שמתוך ראית המלבוש יבוא להרהר בה.

(ו) ורבוי (ורבו) פרטי הרחוקין שהזהירו עליהן בענין זה. אבל כלל הדבר הוא שלא יעשה האדם שום דבר בעולם המביאו לידי הרהור בנשים, לא במעשה ולא בדבור ולא שום רמז לקרב דעת האשה הקלה עם דעתו, אלא באשתו לבד... ואין באפשר להגיד פרטי הענינים שידע האדם לעשות לקרב אליו דעת האשה שהיא קלה, ולכן הזכירו זכרונם לברכה מהם קצת, ובשאר יזהר כל אחד ואחד לשמר עצמו לפי מה שימצא את גופו, כי השם יראה ללבב (שמואל א טז ז).

(4) From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Avot 3:13; Avot D'Rabbi Natan 2) about this for a fence, and that is that a man not motion with his hand nor hint with eyes to one of the sexual prohibitions, nor to joke with them at all. And it is even forbidden to smell perfume that is on them; and not to gaze at women at all, and even at a bride - with the intention to derive pleasure. And they forbade to stare even at their small finger. [This is] besides the wife of a man, as it is permitted for him to gaze at her beauty, and even while she is still menstruant, as she will be permitted to him later. And there is an assumption about an Israelite that his impulse is given over to his hand (under control) in an example like this, that is dependent upon time. And it is specifically at the revealed places upon her that they permitted to stare while she is still a menstruant, but not at the covered [places] so that his evil impulse not cover (overcome) him.

(5) And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Berakhot 24a) that it is forbidden to stare even at the hair of a woman that is forbidden to him. And even to hear her voice with the intention to derive pleasure from it is forbidden. And even to stare at the colored clothes of a woman - meaning to say, beautiful clothes, the way of which is to make them from colored fabric - is forbidden, so long as he knows the woman that wears them, since by seeing the garment, he will come to have improper thoughts about her. And they also distanced [us] that we should not ask about the welfare of a married woman at all, and even through her husband (Kiddushin 70b and Tosefot s.v. ein shoelin).

(6) And there are many details of the distancings that they warned about this matter, but the general principle of the matter is that a man should not do anything in the world that brings him to improper thoughts about women - not in action, not in speech and not with any hint to bring close the weak mind of a woman to his mind - except for only his wife. And like this matter did the prophet rebuke the men of his generation, in his saying to them (Jeremiah 5:8), "each one is neighing at his neighbor's wife" - meaning to say, according to their way that they appear as if they do not intend this, they hint to the wives of their neighbors hints of adultery, and raise their voices in such a way that these women should listen to them and their impulse be aroused towards love of the adulterer. And it is not from the possible to say [all of] the details of the matters that a man will know to do to bring the mind of a woman, which is weak, close to him. And therefore they, may their memory be blessed, [only] mentioned a few of them. But with the rest, each and every one should be careful to guard himself according to what he finds with his person, 'as the Lord sees to the heart.'

From Emes V'Emunah Blog

" On the other hand if one finds himself in the [world] of German Jewry - social kissing (as in a peck on the cheek) is not uncommon."

ואסיקנא דבין הכי ובין הכי חוששין משום ייחוד הכל לפי דעת יראת שמי' וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה ואפילו להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אסור כדאיתא במסכת ע"ז. ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו אין מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש והיינו ההיא דר' יוחנן דיתיב אשערי טבילה ולא חייש איצר הרע ור' אמי דנפקי ליה אמהתה דבי קיסר וכמה מרבנן דמשתעי בהדי הנהו מטרוניית' ורב אדא בר אהבה שאמר בכתובות דנקיט כלה אכתפיה ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו ולא כל ת"ח בוטחין ביצריהן כדחזינן בשמעתין כל הני עובדין דמייתי ואשרי מי שגובר על יצרו ועמלו ואומנתו בתורה שדברי תורה עומדים לו לאדם בילדותו ונותנין לו אחרית ותקוה לעת זקנתו. שנאמר עוד ינובין בשיבה דשנים ורעננים יהיו וכי"ר:

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור