SBHC Shavous Learning: Crypto In Halacha

מתני׳ הזהב קונה את הכסף הכסף אינו קונה את הזהב

MISHNA: There is a halakhic principle that when one purchases an item, the payment of the money does not effect the transaction. The transaction is effected only by means of the buyer’s physically taking the item into his possession, e.g., by pulling the item. Payment of money by the buyer creates only a moral obligation for the seller to sell him the item. When two types of currency are exchanged for each other, one of the types will have the status of the money being paid, and the other will have the status of the item being purchased. Handing over the former will not effect the transaction, while handing over the latter will. The mishna teaches: When one purchases gold coins, paying with silver coins, the gold coins assume the status of the purchased item and the silver coins assume the status of money. Therefore, when one party takes possession of the gold coins, the other party acquires the silver coins. But when one party takes possession of the silver coins, the other party does not acquire the gold coins.

בבא מציעא מ״ד א:ט׳

הנחשת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות

Bava Metzia 44a:9

In an exchange of silver coins for copper coins, when one party takes possession of the copper coins, the other party acquires the silver coins. But when one party takes possession of the silver coins, the other party does not acquire the copper coins. In an exchange of flawed coins for unflawed coins, when one party takes possession of the flawed coins, the other party acquires the unflawed coins. But when one party takes possession of the unflawed coins, the other party does not acquire the flawed coins.

בבא מציעא מ״ד א:י׳

אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון מטלטלין קונין את המטבע מטבע אינו קונה את המטלטלין

Bava Metzia 44a:10

In an exchange of an unminted coin for a minted coin, when one party takes possession of an unminted coin [asimon], the other party acquires a minted coin. But when one party takes possession of a minted coin, the other party does not acquire an unminted coin. In an exchange of a coin for movable property, when one party takes possession of the movable property the other party acquires the coin. But when one party takes possession of the coin, the other party does not acquire the movable property.

בבא מציעא מ״ד א:י״א

(זה הכלל) כל המטלטלים קונין זה את זה כיצד משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו

Bava Metzia 44a:11

This is the principle: With regard to those who exchange all forms of movable property, each acquires the property of the other, i.e., the moment that one of the parties to the exchange takes possession of the item that he is acquiring, e.g., by means of pulling, the other party acquires the item from the first party. How so? If the buyer pulled produce from the seller, but the buyer did not yet give the seller their value in money, he cannot renege on the transaction, but if the buyer gave the seller money but did not yet pull produce from him, he can renege on the transaction, as the transaction is not yet complete.

בבא מציעא מ״ד א:י״ד

גמ׳ מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה הזהב קונה את הכסף א"ל רבי שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותיך הזהב קונה את הכסף

Bava Metzia 44a:14

GEMARA: Rabbi Yehuda HaNasi would teach Rabbi Shimon, his son: When one party takes possession of the gold coins, the other party acquires the silver coins, consistent with the mishna. Rabbi Shimon said to him: My teacher, you taught us in your youth, in the first version of the mishna: When one party takes possession of the silver coins, the other party acquires the gold coins, and do you then teach us in your old age: When one party takes possession of the gold coins, the other party acquires the silver coins?

בבא מציעא מ״ד א:ט״ו

בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה מאי סבר בילדותיה סבר דהבא דחשיב הוי טבעא כספא דלא חשיב הוי פירא וקני ליה פירא לטבעא בזקנותיה סבר כספא

Bava Metzia 44a:15

The Gemara asks: In his youth, what did Rabbi Yehuda HaNasi hold, and in his maturity, what did he hold? What is the basis for his original opinion, and what led him to change his mind? The Gemara explains: In his youth he held: Gold coins, which are more valuable, are currency; silver coins, which are relatively not valuable, are a commodity, i.e., the purchase item. The principle is: When one party takes possession of a commodity the other party acquires the currency. In his old age, he held: Silver coins,

בבא מציעא מ״ד ב:א׳

דחריף הוי טבעא דהבא דלא חריף הוי פירא וקני ליה פירא לטבעא

Bava Metzia 44b:1

which circulate, in the sense that they are universally accepted by merchants, in contrast to gold coins, which merchants are less willing to accept as payment for inexpensive items, are currency; gold coins, which do not circulate, are a commodity. And the principle is: When one party takes possession of the commodity, the other party acquires the currency.

בבא מציעא מ״ד ב:ב׳

אמר רב אשי כילדותיה מסתברא מדקתני הנחשת קונה את הכסף

Bava Metzia 44b:2

Rav Ashi said: It is reasonable to teach the halakha in accordance with that which he taught in his youth. This is from the fact that the tanna teaches later in the mishna: When one party takes possession of the copper coins, the other party acquires the silver coins.

בבא מציעא מ״ד ב:ג׳

אי אמרת בשלמא כספא לגבי דהבא פירא הוי היינו דקא תני הנחשת קונה את הכסף דאע"פ דלגבי דהבא פירא הויא לגבי נחשת טבעא הוי אלא אי אמרת כספא לגבי דהבא טבעא הוי השתא לגבי דהבא דחשיב מיניה אמרת טבעא הוי לגבי נחשת דאיהו חשיב ואיהו חריף מבעיא

Bava Metzia 44b:3

Rav Ashi explains: Granted, if you say that the silver coins relative to the gold coins are a commodity, that is the reason that the tanna teaches: When one party takes possession of the copper coins, the other party acquires the silver coins, as, even though relative to the gold coins, the silver coins are a commodity, the tanna teaches that relative to copper coins, they are currency. But if you say that the silver coins relative to the gold coins are currency the subsequent ruling is self-evident, as now, relative to the gold coins, which are more valuable than the silver coins, you say that silver coins are currency, then relative to copper coins, as the silver coins are more valuable than the copper coins and they also circulate more easily, is it necessary for the mishna to state that the silver coins are currency and the copper coins are a commodity?

בבא מציעא מ״ה א:א׳

אסור ללוות דינר בדינר

Bava Metzia 45a:1

It is prohibited for one to borrow a dinar and repay the loan with a dinar, because if the value of the dinar changes in the interim, both the borrower and the lender will have violated the prohibition against interest.

בבא מציעא מ״ה א:ב׳

דינר דמאי אילימא דינר של כסף בדינר של כסף לגבי נפשיה מי איכא למ"ד לאו טבעא הוי אלא פשיטא דינר של זהב בדינר של זהב ולמאן אי לב"ה הא אמרי טבעא הוי אלא לאו לב"ש וש"מ ר' יוחנן הוא דאמר אין מחללינן

Bava Metzia 45a:2

The Gemara elaborates: The reference is to a dinar of what type of metal? If we say the reference is to one who borrowed a silver dinar and repaid the loan with a silver dinar, is there anyone who says that silver relative to itself is not currency? Rather, it is obvious that the reference is to one who borrowed a gold dinar and repaid the loan with a gold dinar. The Gemara continues its analysis: And in accordance with whose opinion does Rabbi Yoḥanan state this halakha? If it is in accordance with the opinion of Beit Hillel, don’t they say that a gold dinar is currency? Rather, isn’t it in accordance with the opinion of Beit Shammai? And learn from it that it is Rabbi Yoḥanan who said that according to Beit Shammai we do not desacralize produce with gold dinars, as he holds that they are not considered currency.

חושן משפט ר״ג:ד׳

בד"א בזמן שמכר שאר מטלטלים באחד ממיני מתכות אלו אבל המוכר מטבע במטבע הדינרים של זהב לגבי מטבעו' של כסף הרי הם כפירות: הגה ואם הקנה לו הכסף בתורת דמים שלא ייחד דוקא מעות אלו משמשך הזהב נתחייב לו הכסף כפי מה שפסק עמו (טור) וכן המעו' של נחשת כמו פירות לגבי מטבעות של כסף כיצד נתן לו דינר זהב בכ"ה דינרי כסף כיון שמשך הדינר זהב נתחייב ליתן לו הכ"ה דינרי כסף כמו שפסק עמו אם חדשים חדשים ואם ישנים ישנים אבל אם נתן לו כ"ה דינרי כסף בדינר זהב לא קנה עד שיקח הדינר של זהב:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 203:4

...

What defines something as a currency?

Chasam Sofer YD 134

אבל גדר מטבע הוא שגזר המלך עליו שתצא ומי שממאן מלימכר וליקח באותו המטבע יחייב ראשו למלכות ודינא דמלכותא דין אמת ומשפט צדק הוא בזה ולא מלכותא דארעא לחוד גזר עליו אלא גם מלכותא דרקיעא ית"ש כמבואר פ' מקום שנהגו נ"ד ע"ב והיינו מטבע שגופו ממון ואין חילוק אם יהי' זהב או כסף או נייר ואין לומר בזה שאינו עומד אלא לראי' שבו דהרי קמן שכמה פעמים העם מסופקי' בגירעון כסף וטוב היה להם שלא למכור אותם ועל כרחם צריכי' למכור מפני אימת המלכות כי כן יסד נמצא הראיה שלו אינו שוה להם רק הגזירה היא המקיימת טבען בעולם משא"כ שטר אפי' על עשיר היותר גדול ואפי' על המלך בימי עשרו אשר בודאי יהיה עובר לסוחר לכל אדם מ"מ אינו אלא מפני הראיה שבו שיודעים שזה הוא אדם בטוח אבל אין גופו ממון שאם ירצה שלא ליקחו מי יכוף על זה וכן כל (הבאמאטק"א וקופ"פר אמב"יט שיי"ן) אין אדם מוכרח ליקח אותם בתשלומין מש"ה אינם אלא שטר בעלמא.

Oneg Yom Tov 102

שאלה. אם מותר לפדות בכור במעות נייר או לא

תשובה הנה קיי"ל אין פודין בשטרות והח"ס כתב ביור"ד (סימן קל"ד) דמעות נייר אין להם דין שטר כיון שמחויב כ"א ליקחם מדינא דמלכותא ע"ש שהאריך והביא ראיה לזה דהא במעות כסף נמי זימנין שאין הכסף שוה בעצמותו כשיעור המטבע ואעפ"כ ודאי דמיחשב כסף משום דד"מ. וא"כ ה"ה בנייר אף על גב דלצור ע"פ צלוחיתו אינו שוה כ"א מעט מ"מ מיחשב מטבע וגופו ממון מחמת דד"מ. ולי נראה דלא דמי כלל דמטבע כסף או נחושת נהי שאינו שוה כל שווי' מ"מ הא אינו דומה כסף מטבע קטנה לכסף מטבע גדולה ובכל מטבע יש כסף לפי ערכו ואף שאין שיווי הכסף מגיע לשיווי המטבע בזה אמרינן דכיון שיש על הכסף מטבע שטבע המלך מתעלה גם שיווי הכסף עי"ז ושוה הכסף יותר ע"י הטבעא שחתום עליו. ומקרי שפיר גופו ממון דהא בכל מטבע יש כסף או נחושת לפי ערכו הגדול לפי גדלו והקטן למי קוטנו. ובשארי כלי כסף נמי אנו רואים שיש כסף שמשקלו קטן ושוה יותר מכסף שמשקלו גדול מפני הציורים שיש בו וה"נ ציור צורת חותם המלך מעלה את הכסף בדמו. אבל מעות נייר שהנייר שהוא יוצא בא' רוביל אינו שוה פחות מהנייר שהיא יוצאה במאה רו"כ רק שזה כתוב עליו מספר א' וזה כתוב עליו מספר מאה או חמשים ובעצם שויה אין חילוק בין נייר שיוצא למספר קטן לנייר שיוצא למספר גדול. ואין החילוק ביניהם אלא המספר שכתוב עליו וה"ז שטר גמור שאין גופו ממון ואינו אלא לראיה ואין פודין בו ועיין בדברי הגאון הנ"ל באו"ח שכתב בעצמו דלענין פדיון מקריין אין גופן ממון ודו"ק:

Chazon Ish CM 16

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור