מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה״. וְרַבִּי יוֹחָנָן מְסַיֵּים בַּהּ הָכִי ״הַעֲרֵב נָא ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְעוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.
The Gemara clarifies: What formula of blessings does he recite? There is a dispute over the formula of the blessings as well. Rav Yehuda said that Shmuel said: The formula of this blessing is like the standard formula for blessings recited over other mitzvot: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who sanctified us with his mitzvot and commanded us to engage in matters of Torah. And Rabbi Yoḥanan concludes the blessing by adding the following: Lord our God, make the words of Your Torah sweet in our mouths and in the mouths of Your people, the house of Israel, so that we and our descendants and the descendants of Your people, the house of Israel, may be those who know Your name and engage in Your Torah. Blessed are You, Lord, Who teaches Torah to His people Israel.
(כד) צוּף־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּ֗פֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃
(24) Pleasant words are like a honeycomb, Sweet to the palate and a cure for the body.
(א) צוף דבש. מתוק דבש, ברישק"ה בלע"ז: (ב) אמרי נועם. דברי תורה:
(1) a honeycomb Heb. צוף דבש, sweet as honey (bresche in O.F.). (2) Pleasant words Words of Torah.
(צז) מָה־אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כׇּל־הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי׃
(97) O how I love Your teaching! It is my study all day long.
(קג) מַה־נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי׃
(103) How pleasing is Your word to my palate, sweeter than honey.
(יא) הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃
(11) more desirable than gold, than much fine gold; sweeter than honey, than drippings of the comb.
(א) חג השבועות / מאכלי חלב ודבש
(ב) רבים נהגו עוד מתקופת הראשונים, לפני יותר משש מאות שנה, לאכול בחג השבועות מאכלי חלב ודבש. מקור המנהג באשכנז וצרפת, ומשם התפשט לקהילות רבות בישראל. אולם יש שאינם נוהגים בזה, כמו רבים מעולי תימן, לוב, ג'רבה, בוכרה ופרס.
(ג) כמה טעמים נזכרו למנהג: יש אומרים מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב (דב"ר ז, ג), שנאמר (שיר השירים ד, יא): "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ". ואמרו חכמים (תנחומא ישן כי תשא ט): "בשעה שעמדו לפני הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, באותה שעה אמר להם הקדוש ברוך הוא: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ". כלומר, בזכות הסכמתם של ישראל לקבל את התורה בלא פקפוק, יהיו דברי התורה מתוקים בפיהם כדבש וחלב. וכדי להזכיר את מתיקותה וחביבותה של התורה, נוהגים לאכול בחג השבועות עוגות חלב טעימות ומתוקות ומאכלים מתוקים בדבש (אורחות חיים, פר"ח).
(1) Shavu’ot / Dairy Foods and Honey
(2) The custom to eat dairy and honey on Shavu’ot is a custom that goes back over 600 years, to the time of the Rishonim. The custom originated in France and Germany, and spread from there to many Jewish communities. However, it is not universal. Many from Libya, Djerba, Bukhara, Iran, and Yemen do not follow it.
(3) A number of reasons are given for this custom. Some say that it is because the Torah is compared to milk and honey (Devarim Rabba 7:3), as we read: “Honey and milk are under your tongue” (Shir Ha-shirim 4:11). According to another midrash, when the Jews stood at Sinai and said, “All the Lord has spoken we will faithfully do” (Shemot 24:7), God responded with the verse: “Honey and milk are under your tongue” (Tanḥuma Buber, Ki Tisa §9). The idea is that since the Jews agreed to accept the Torah unconditionally, they would find the Torah’s words as sweet as honey and milk. Accordingly, to remind us of the Torah’s sweetness and preciousness, there is a custom to eat dairy cakes that are tasty and sweet, as well as foods sweetened with honey (Orḥot Ḥayim; Pri Ḥadash).
(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ (ב) הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃ (ג) י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת׃ (ד) אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃ (ה) בְּכׇל־הָאָ֨רֶץ ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם׃ (ו) וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃ (ז) מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם ׀ מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵחַמָּתֽוֹ׃ (ח) תּ֘וֹרַ֤ת יְהֹוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהֹוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי׃ (ט) פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהֹוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃ (י) יִרְאַ֤ת יְהֹוָ֨ה ׀ טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֢דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי־יְהֹוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו׃ (יא) הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃ (יב) גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שׇׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב׃ (יג) שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי׃ (יד) גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים ׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב׃ (טו) יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ {פ}
(1) For the leader. A psalm of David. (2) The heavens declare the glory of God, the sky proclaims His handiwork. (3) Day to day makes utterance, night to night speaks out. (4) There is no utterance, there are no words, whose sound goes unheard. (5) Their voice carries throughout the earth, their words to the end of the world. He placed in them a tent for the sun, (6) who is like a groom coming forth from the chamber, like a hero, eager to run his course. (7) His rising-place is at one end of heaven, and his circuit reaches the other; nothing escapes his heat. (8) The teaching of the LORD is perfect, renewing life; the decrees of the LORD are enduring, making the simple wise; (9) The precepts of the LORD are just, rejoicing the heart; the instruction of the LORD is lucid, making the eyes light up. (10) The fear of the LORD is pure, abiding forever; the judgments of the LORD are true, righteous altogether, (11) more desirable than gold, than much fine gold; sweeter than honey, than drippings of the comb. (12) Your servant pays them heed; in obeying them there is much reward. (13) Who can be aware of errors? Clear me of unperceived guilt, (14) and from willful sins keep Your servant; let them not dominate me; then shall I be blameless and clear of grave offense. (15) May the words of my mouth and the prayer of my heart be acceptable to You, O LORD, my rock and my redeemer.
(ו) וְאַתָּ֣ה בֶן־אָ֠דָ֠ם אַל־תִּירָ֨א מֵהֶ֜ם וּמִדִּבְרֵיהֶ֣ם אַל־תִּירָ֗א כִּ֣י סָרָבִ֤ים וְסַלּוֹנִים֙ אוֹתָ֔ךְ וְאֶל־עַקְרַבִּ֖ים אַתָּ֣ה יוֹשֵׁ֑ב מִדִּבְרֵיהֶ֤ם אַל־תִּירָא֙ וּמִפְּנֵיהֶ֣ם אַל־תֵּחָ֔ת כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ (ז) וְדִבַּרְתָּ֤ אֶת־דְּבָרַי֙ אֲלֵיהֶ֔ם אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּ֑לוּ כִּ֥י מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ {פ} (ח) וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שְׁמַע֙ אֵ֤ת אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תְּהִי־מֶ֖רִי כְּבֵ֣ית הַמֶּ֑רִי פְּצֵ֣ה פִ֔יךָ וֶאֱכֹ֕ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן אֵלֶֽיךָ׃ (ט) וָאֶרְאֶ֕ה וְהִנֵּה־יָ֖ד שְׁלוּחָ֣ה אֵלָ֑י וְהִנֵּה־ב֖וֹ מְגִלַּת־סֵֽפֶר׃ (י) וַיִּפְרֹ֤שׂ אוֹתָהּ֙ לְפָנַ֔י וְהִ֥יא כְתוּבָ֖ה פָּנִ֣ים וְאָח֑וֹר וְכָת֣וּב אֵלֶ֔יהָ קִנִ֥ים וָהֶ֖גֶה וָהִֽי׃ {ס}
(6) “And you, mortal, do not fear them and do not fear their words, though thistles and thorns press against you, and you sit upon scorpions. Do not be afraid of their words and do not be dismayed by them, though they are a rebellious breed; (7) but speak My words to them, whether they listen or not, for they are rebellious. (8) “And you, mortal, heed what I say to you: Do not be rebellious like that rebellious breed. Open your mouth and eat what I am giving you.” (9) As I looked, there was a hand stretched out to me, holding a written scroll. (10) He unrolled it before me, and it was inscribed on both the front and the back; on it were written lamentations, dirges, and woes.
(א) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִילֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃ {פ}
(1) He said to me, “Mortal, eat what is offered you; eat this scroll, and go speak to the House of Israel.” (2) So I opened my mouth, and He gave me this scroll to eat, (3) as He said to me, “Mortal, feed your stomach and fill your belly with this scroll that I give you.” I ate it, and it tasted as sweet as honey to me.
(ח) וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא׃ {פ} (ט) וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכׇל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּשׇׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהֹוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃ (יא) וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכׇל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ׃ (יב) וַיֵּלְכ֨וּ כׇל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם׃ {פ}
(8) They read from the scroll of the Teaching of God, translating it and giving the sense; so they understood the reading. (9) Nehemiah the Tirshatha, Ezra the priest and scribe, and the Levites who were explaining to the people said to all the people, “This day is holy to the LORD your God: you must not mourn or weep,” for all the people were weeping as they listened to the words of the Teaching. (10) He further said to them, “Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord. Do not be sad, for your rejoicing in the LORD is the source of your strength.” (11) The Levites were quieting the people, saying, “Hush, for the day is holy; do not be sad.” (12) Then all the people went to eat and drink and send portions and make great merriment, for they understood the things they were told.
תורת חיים לעם הבוחר בחייםתורת חיים זאת קבלו אותה ישראל באהבה, בהקדימם נעשה לנשמע [שמות כד, ז]. דבור נפלא זה שהוא דבור שמלאכי השרת משתמשין בו, העידו על עצמם שכל זכות קיומם ותעודתם בחיים היא בקבלת התורה בשלמותה, בלמודה וקיום כל מצותיה, שכל אחת מהן וכולן יחד הם מעין החיים שנובע ממקור החיים, כאמור: ״כי עמך מקור חיים״ [תהלים לו, י], ובהזנחתה נפסק המעין ויבש האילן היונק ממנו, כאמור בנביא: ״אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים״ [ירמיה ב, יג]. לזה כוונו רז״ל במאמרם: ״ויתיצבו בתחתית ההר״ [שמות יט, יז], מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לא – שם תהיה קבורתכם (שבת פח, א). התוס׳ כתבו: ואע״ג שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאה נשמתם. מהרש״א כתב: ועוד יש לומר, דבדיבורם שהקדימו נעשה לנשמע אין זה קבלה גמורה, עד שקבלו אח״כ בברית ושבועה.
אשר נתן לנו כו׳. נוסחא אחרת הי׳ להם בברכת התורה ביחיד ומציגו כמה שינוי נוסחאות בברכות שהיה בימיהם: