Tshuva - process of transition

הָנְהוּ בִּרְיוֹנֵי דַּהֲווֹ בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר וַהֲווֹ קָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ טוּבָא. הֲוָה קָא בָּעֵי רַבִּי מֵאִיר רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלֵימוּתוּ. אָמְרָה לֵיהּ בְּרוּרְיָא דְּבֵיתְהוּ: מַאי דַּעְתָּךְ — מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״יִתַּמּוּ חַטָּאִים״, מִי כְּתִיב ״חוֹטְאִים״? ״חַטָּאִים״ כְּתִיב. וְעוֹד, שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״, כֵּיוָן דְּ״יִתַּמּוּ חַטָּאִים״ ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״? אֶלָּא בְּעִי רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ דְּלַהְדְּרוּ בִּתְשׁוּבָה, ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״. בְּעָא רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ, וַהֲדַרוּ בִּתְשׁוּבָה.

Berakhot 9b:31-10a:4

There were these hooligans in Rabbi Meir’s neighborhood who caused him a great deal of anguish. Rabbi Meir prayed for God to have mercy on them, that they should die. Rabbi Meir’s wife, Berurya, said to him: What is your thinking? On what basis do you pray for the death of these hooligans? Do you base yourself on the verse, as it is written: “Let sins cease from the land” (Psalms 104:35), which you interpret to mean that the world would be better if the wicked were destroyed? But is it written, let sinners cease?” Let sins cease, is written. One should pray for an end to their transgressions, not for the demise of the transgressors themselves. Moreover, go to the end of the verse, where it says: “And the wicked will be no more.” If, as you suggest, transgressions shall cease refers to the demise of the evildoers, how is it possible that the wicked will be no more, i.e., that they will no longer be evil? Rather, pray for God to have mercy on them, that they should repent, as if they repent, then the wicked will be no more, as they will have repented. Rabbi Meir saw that Berurya was correct and he prayed for God to have mercy on them, and they repented.

יומא פ״ו א:י״א-פ״ו ב:ז׳

אַבָּיֵי אָמַר, כִּדְתַנְיָא: ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ. שֶׁיְּהֵא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו — אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה — רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתוּקָּנִים מַעֲשָׂיו. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״. אֲבָל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו — אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה. אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה — רְאוּ כַּמָּה מְקוּלְקָלִין מַעֲשָׂיו וְכַמָּה מְכוֹעָרִין דְּרָכָיו, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״בֶּאֱמוֹר לָהֶם עַם ה׳ אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ״.

אָמַר רַבִּי חָמָא (בַּר) חֲנִינָא: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה רִפְאוּת לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה״. רַבִּי חָמָא (בַּר) חֲנִינָא רָמֵי, כְּתִיב: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״, דְּמֵעִיקָּרָא שׁוֹבָבִים אַתֶּם, וּכְתִיב: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה. רַב יְהוּדָה רָמֵי, כְּתִיב: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״(הִנֵּה) אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה אוֹ מִיִּרְאָה, כָּאן עַל יְדֵי יִסּוּרִין.

אָמַר רַבִּי לֵוִי: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁדּוֹחָה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה׳״.

אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה (שֶׁמְּקָרֶבֶת) אֶת הַגְּאוּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב״, מָה טַעַם ״וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל״ — מִשּׁוּם דְּ״שָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב״.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״, הָא ״עָוֹן״ — מֵזִיד הוּא, וְקָא קָרֵי לֵיהּ מִכְשׁוֹל. אִינִי?! וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם (חָיֹה) יִחְיֶה״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּאֲרֶכֶת שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ (חָיוֹ) יִחְיֶה״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר מָרִי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם: מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ בִּדְבָרִים — סָפֵק מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ, סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ. וְאִם תֹּאמַר מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ — סָפֵק מִתְפַּיֵּיס בִּדְבָרִים, סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּיס בִּדְבָרִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר — מִתְפַּיֵּיס מִמֶּנּוּ בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּחְזִיק לוֹ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקַח טוֹב״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב פָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ״. שֶׁמָּא תֹּאמַר פָּרֵי חוֹבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה״.

תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁבִּשְׁבִיל יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה — מוֹחֲלִין לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ״. ״מֵהֶם״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״.

Yoma 86a:11-86b:7

Abaye said: As it was taught in a baraita that it is stated: “And you shall love the Lord your God” (Deuteronomy 6:5), which means that you shall make the name of Heaven beloved. How should one do so? One should do so in that he should read Torah, and learn Mishna, and serve Torah scholars, and he should be pleasant with people in his business transactions. What do people say about such a person? Fortunate is his father who taught him Torah, fortunate is his teacher who taught him Torah, woe to the people who have not studied Torah. So-and-so, who taught him Torah, see how pleasant are his ways, how proper are his deeds. The verse states about him and others like him: “You are My servant, Israel, in whom I will be glorified” (Isaiah 49:3). But one who reads Torah, and learns Mishna, and serves Torah scholars, but his business practices are not done faithfully, and he does not speak pleasantly with other people, what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his father who taught him Torah, woe to his teacher who taught him Torah. So-and-so who studied Torah, see how destructive are his deeds, and how ugly are his ways. About him and others like him the verse states that the gentiles will say: “Men said of them: These are the people of the Lord, yet they had to leave His land” (Ezekiel 36:20). Through their sins and subsequent exile, such people have desecrated the name of God. §

Further on the topic of repentance, Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: Great is repentance, as it brings healing to the world, as it is stated: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5), which teaches that repentance from sin brings healing. Rabbi Ḥama bar Ḥanina raised a contradiction between two verses. It is written in one verse: “Return, you backsliding children” (Jeremiah 3:14), implying that initially when you sinned, it was only because you were backsliding, i.e., rebelling. It was merely an act of immaturity and foolishness and could be ignored as if it had never happened. But it is written: “I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that He will heal the sin from this point onward, and that they are still sinners. He resolved this contradiction, explaining that this is not difficult: Here, where everything is forgiven as if the Jewish people never sinned, it is referring to repentance out of love; there, where the sin is still remembered despite the forgiveness and repentance, it is referring to repentance out of fear. Similarly, Rabbi Yehuda raised a contradiction between two verses. It is written: “Return, you backsliding children I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that anyone can achieve healing, which is dependent only on repentance. But it also states: “Return, O backsliding children, says the Lord, for I am a lord to you, and I will take you one from a city, and two from a family” (Jeremiah 3:14), implying that repentance is available only to certain individuals. He resolved the contradiction and explained that this is not difficult: Here, it is referring to repentance out of love or fear, which few people achieve; there, it referring is repentance through suffering, as everyone has thoughts of repentance when they suffer.

Rabbi Levi said: Great is repentance, as it reaches the heavenly throne, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God” (Hosea 14:2). This implies that repentance literally reaches to God. §

Rabbi Yoḥanan said: Great is repentance, as it overrides even a prohibition of the Torah. How so? As it is stated that God said: “…Saying: If a man sends away his wife and she goes from him and becomes another man’s, may he return to her again? Will not that land be greatly polluted? But you have committed adultery with many lovers; and would you yet return to Me, said the Lord” (Jeremiah 3:1). Indeed, the Torah states: “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife after she has been made impure” (Deuteronomy 24:4). The relationship between the Jewish people and the Holy One, Blessed be He, is compared to that between a husband and wife. Just as it is prohibited for an adulterous wife to return to her husband, it should be prohibited for the Jewish people to return to God from their sins, yet repentance overrides this prohibition.

Rabbi Yonatan said: Great is repentance, which hastens the redemption, as it is stated: “And a redeemer will come to Zion, and to those who repent from transgression in Jacob” (Isaiah 59:20). What is the reason that a redeemer will come to Zion? It is because there are those who repent from transgression in Jacob.

Reish Lakish said: Great is repentance, as the penitent’s intentional sins are counted for him as unwitting transgressions, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God, for you have stumbled in your iniquity” (Hosea 14:2). The Gemara analyzes this: Doesn’t “iniquity” mean an intentional sin? Yet the prophet calls it stumbling, implying that one who repents is considered as though he only stumbled accidentally in his transgression. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Reish Lakish himself say: Great is repentance, as one’s intentional sins are counted for him as merits, as it is stated: “And when the wicked turns from his wickedness, and does that which is lawful and right, he shall live thereby” (Ezekiel 33:19), and all his deeds, even his transgressions, will become praiseworthy? The Gemara reconciles: This is not difficult: Here, when one repents out of love, his sins become like merits; there, when one repents out of fear, his sins are counted as unwitting transgressions.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Great is repentance, which lengthens the years of a person’s life, as it is stated: “When the wicked man turns from his wickedness that he has committed, and does that which is lawful and right, he will preserve his life” (Ezekiel 18:27). § Rabbi Yitzḥak said: They say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabba bar Mari: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. With flesh and blood people, if one insults his friend with words, it is uncertain whether the victim will be appeased by him or will not be appeased by him. And if you say he will be appeased, it is still uncertain whether he will be appeased by words alone or will not be appeased by words alone, and one must try to appease him in other ways. But with regard to the Holy One, Blessed be He, if a person commits a transgression in private, God is appeased by words, as it is stated: “Take with you words and return to God” (Hosea 14:3). And not only that, but God considers it as though he has done a favor for God by repenting, as it is stated: “Accept that which is good” (Hosea 14:3). And not only that, but the verse ascribes him credit as though he had sacrificed bulls, as it is stated: “So we will render for bulls the offering of our lips” (Hosea 14:3). Lest you say he is considered only like one who offers obligatory bulls, therefore the verse states: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5). Repentance is considered as though it were the sacrifice of a free-will offering. It was taught in a baraita that

Rabbi Meir would say: Great is repentance because the entire world is forgiven on account of one individual who repents, as it is stated: “I will heal their backsliding, I will love them freely; for My anger has turned away from him” (Hosea 14:5). It does not say: From them, i.e., from the sinners, but “from him,” i.e., from that individual. Because he repented, everyone will be healed.

יומא פ״ו ב:ו׳

אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר — מִתְפַּיֵּיס מִמֶּנּוּ בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּחְזִיק לוֹ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקַח טוֹב״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב פָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ״. שֶׁמָּא תֹּאמַר פָּרֵי חוֹבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה״.

Yoma 86b:6

But with regard to the Holy One, Blessed be He, if a person commits a transgression in private, God is appeased by words, as it is stated: “Take with you words and return to God” (Hosea 14:3). And not only that, but God considers it as though he has done a favor for God by repenting, as it is stated: “Accept that which is good” (Hosea 14:3). And not only that, but the verse ascribes him credit as though he had sacrificed bulls, as it is stated: “So we will render for bulls the offering of our lips” (Hosea 14:3). Lest you say he is considered only like one who offers obligatory bulls, therefore the verse states: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5). Repentance is considered as though it were the sacrifice of a free-will offering.

מדרש אגדה, ויקרא ט״ז:ל׳:י״ז

תניא היה ר' מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלי לו ולכל העולם, שנאמר ארפא משובותיכם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו (הושע י"ד ה'), מהם לא נאמר אלא ממנו, היכי דמי בעל תשובה, אמר ר' יהודה אמר רב כל שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה, מחוי ר' יהודה באותה אשה ובאותו מקום ובאותו פרק, ועל כן קבע לנו הקב"ה יום אחד בשנה שהוא יום סליחה וכפרה, והוא יום הכיפורים, והוא יום שנתרצה הקב"ה לישראל, ואמר למשה סלחתי כדבריך (במדבר יד כ):

Midrash Aggadah, Leviticus 16:30:17

...

מדרש תנחומא, עקב ג׳:א׳

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וְגוֹ' (שם ז, ז), לֹא מִמַּה שֶּׁאַתֶּם מְרֻבִּים מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְלֹא מִמַּה שֶּׁאַתֶּם עוֹשִׂין מִצְוָה יוֹתֵר מֵהֶם. שֶׁהָאֻמּוֹת עוֹשִׂין מִצְוָה שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ יוֹתֵר מִכֶּם, וְהֵם מַגְדִּילִים שְׁמִי יוֹתֵר מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וְגוֹ' (מלאכי א, יא). וּכְתִיב: וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ (שם פסוק יב). כִּי אַתֶּם הַמְעַט (דברים ז, ז), אֶלָּא בִּזְכוּת שֶׁאַתֶּם מְמַעֲטִין אֶת עַצְמְכֶם לְפָנַי, לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' וְגוֹ', וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וְגוֹ' (מלאכי, ב-ג). וְאוֹמֵר: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה וְגוֹ' (הושע יד, ה), נָדְבָה נַפְשִׁי לְאַהֲבָתָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן הֲגוּנִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה. כְּתִיב: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְגוֹ' (ישעיה ב, ב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְגוֹ' (איוב ח, ז), לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמִּצְטַעֵר בִּתְחִלָּתוֹ, נוֹחַ לוֹ בְּסוֹפוֹ. וְאֵין לְךָ שֶׁמִּצְטַעֵר מִתְּחִלָּתוֹ יוֹתֵר מֵאַבְרָהָם, שֶׁהֻשְׁלַךְ לַכִּבְשָׁן, וְגָלָה מִבֵּית אָבִיו, וְרָדְפוּ אַחֲרָיו שִׁשָּׁה עָשָׂר מְלָכִים, וְנִתְנַסָּה בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת, וְקָבַר אֶת שָׁרָה. וְלַסּוֹף נָח, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ וְגוֹ' (בראשית כד, א). וְכֵן יִצְחָק נִצְטַעֵר בְּנַעֲרוּתוֹ, וְקִנְּאוּ בוֹ פְּלִשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ וְגוֹ' (שם כו, טז). וּלְבַסּוֹף בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי וְגוֹ', וְיֹאמְרוּ רָאֹה רָאִינוּ וְגוֹ' (שם פסוק כז כח). וְיַעֲקֹב כַּמָּה נִצְטַעֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל (תהלים קכט, א). עַד שֶׁהָיָה בִּמְעֵי אִמּוֹ, בִּקֵּשׁ עֵשָׂו לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְרוֹצְצוּ הַבָּנִים (בראשית כה, כב). וּכְשֶׁקִּבֵּל הַבְּרָכוֹת, וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְגוֹ' (שם כז, מא). בָּרַח לְלָבָן לְחָרָן וְנִצְטַעֵר בִּבְנוֹתָיו שֶׁל לָבָן, וְאַחֲרֵי כֵן בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי (דברים כו, ה). יָצָא מֵאֶצְלוֹ וּפָגַע בְּעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְגוֹ' (בראשית לג, א). בָּאָה עָלָיו צָרַת דִּינָה, וְצָרַת רָחֵל, וְצָרַת יוֹסֵף. וְלַסּוֹף נָח, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו (שם מז, יב). הֱוֵי, וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד (איוב ח, ז). דָּבָר אַחֵר, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְהַר תָּבוֹר יִהְיֶה גָּבֹהַּ מְאֹד. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִבְנֵי פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁיָּרְדוּ מִן הָעִיר וְהָרְגוּ אֲרָיוֹת וְדֻבִּים וּנְמֵרִים בַּיַּעַר וֶהֱבִיאוּם לָעִיר וְתָלוּ אוֹתָן כְּנֶגֶד שַׁעַר הָעִיר, וְכָל בְּנֵי הָעִיר הָיוּ תְּמֵהִין מֵאוֹתָן אֲרָיוֹת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עָשָׂה בְּסִיסְרָא, בָּא סִיסְרָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּהַר תָּבוֹר, מִן שָׁמַיִם נִלְחֲמוּ, הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא (שופטים ה, כ). הִתְחִילוּ הַכֹּל תְּמֵהִים, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁיָּרְדוּ כּוֹכָבִים מִן הַשָּׁמַיִם לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם בָּשָׂר וָדָם. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַכּוֹכָבִים נִלְחֲמוּ בִּשְׁבִילְכֶם. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם וְגוֹ', וְעָמְדוּ רַגְלָיו בְּיוֹם הַהוּא וְגוֹ' (זכריה יד, ג-ד), וְכָל אוֹתוֹ עִנְיָן. וְיִהְיוּ הַכֹּל רוֹאִין וּמַרְאִין אוֹתוֹ בָּאֶצְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה וְגוֹ' (ישעיה כה, ט).

Midrash Tanchuma, Eikev 3:1

(Deut. 7:12:) “And it shall come to pass if you heed [these statutes].” What is written above the matter (in Deut. 7:7)? “It is not because you are the most numerous of all the peoples [that the Lord desired you and chose you. Rather you are the least of all the peoples].” It is not because you are the most numerous of all the nations,” and it was not because you fulfilled more commandments than they; for the nations do more commandments that they were not commanded than you, and they magnify My name more than you. Thus it is stated (in Mal. 1:11-12), “For from the rising of the sun until its setting My name is great among the nations, [and in every place incense is offered to My name, even a pure oblation; for My name is great among the nations]…. But you desecrate it when you say the table of the Lord is defiled, and its special food is treated with scorn [like ordinary] food.” (Deut. 7:7:) “Rather you were the least of all the peoples.” Rather, because you diminish yourselves for Me, therefore I love you.’ And so it says (in Mal. 1:2-3), “’I have loved you,’ says the Lord …. ‘But I have hated Esau….’” It also says (in Hos. 14:5), “I will heal their veering and love them voluntarily….” My soul has volunteered to love them, even though they were not worthy; and so it says (in Deut. 7:8), “Because the Lord loves you […].” It is written (in Is. 2:2), “And it shall come to pass that in the latter days the mountain of the house of the Lord shall be established as the highest of the mountains….” This text is related (to Job 8:7), “Though your beginning was trifling (rt.: ts'r), [your end shall greatly flourish].” [This verse is here] to teach you that everyone who is troubled (rt.: ts'r) from his beginning will have it well at his end. You have no one who was more troubled (rt.: ts'r) than Abraham, who was cast into a fiery furnace and went into exile from his ancestral home. Moreover, sixteen kings pursued him. He also stood the test of ten trials and buried Sarah. Yet in the end he had rest, as stated (Gen. 24:1), “Now Abraham was old, advanced in years, and the Lord blessed [Abraham in all things].” So too was Isaac troubled (rt.: ts'r) in his youth, for the Philistines were jealous of him, [as stated] (in Gen. 26:16), “And Abimelech said unto Isaac, ‘Go away from us, [for you have become have become too powerful for us].’” But in the end they begged him [for mercy], as stated (in vs. 27-28), “And Isaac said unto them, ‘Why have you come unto me…?’ And they said, ‘We have clearly seen….’” Jacob also was troubled (rt.: ts'r) in his youth, as stated (in Ps. 129:1), “’They have harassed me greatly from my youth,’ let Israel now say.” While he was in his mother’s belly, Esau sought to kill him, as stated (in Gen. 25:22), “But the children struggled [within her].” [Moreover,] when he received the blessings (according to Gen. 27:41), “Then Esau hated Jacob …, and Esau said in his heart, ‘Let the days of mourning for my father come, [and I will kill my brother Jacob]’.” So he fled to Laban and was troubled (rt.: ts'r) over his daughters, and after that Laban sought to kill him, as stated (in Deut. 26:5), “An Aramean would have destroyed my ancestor.” He went away from him and encountered Esau, as stated (in Gen. 33:1), “Now Jacob raised his eyes and saw Esau coming….” There came upon him the trouble over Dinah, the trouble over Rachel and the trouble over Joseph. But in the end he had rest, [as stated] (in Gen. 47:12), “And Joseph sustained his father [and his brothers]….” Ergo (in Job 8:7), “Though your beginning was trifling (rt.: ts'r), your end shall greatly flourish.” Another interpretation (of Is. 2:2), “the mountain of the house of the Lord shall be established as the highest of the mountains… and Mount Tabor shall become very tall.” A parable: To what is the matter comparable? To the palace children of a king. They went down from the city and killed lions, tigers, and bears in the forest. Then they brought them and hung them opposite the city gate, so that all the people in the city were amazed from those lions. The Holy One, blessed be he, did so with Sisera. [When] Sisera came against Israel on Mount Tabor; (according to Jud. 5:20), “The stars fought from the heavens; from their courses they fought with Sisera.” All began to be amazed, for there had never been an event like this, when the stars came down from the heavens to make war with flesh and blood. The Holy One, blessed be He, said, “In this world the stars have fought on your behalf, but in the world to come (according to Zech. 14:3-4), ‘Then the Lord will come forth and fight with those nations [as when He fights in the day of battle]. And His feet shall stand in that day [upon the Mount of Olives]….’ And [so on through] all that section (of Zechariah).” Then everyone will see and point Him out with the finger, as stated (in Is. 25:9), “In that day they shall say, ‘See, this is our God; [we waited for Him, and He delivered us. This is the Lord; we waited for Him. Let us rejoice and be glad in His salvation].’”

מדרש תנחומא, פקודי ט׳:ה׳

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה נִתְנַדַּבְתֶּם לַמִּשְׁכָּן, שֶׁהָיָה מִתְכַּפֵּר עֲלֵיכֶם. וְלֶעָתִיד לָבֹא אֲנִי אֲכַפֵּר עֲלֵיכֶם וְאֹהַב אֶתְכֶם נְדָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה (הושע יד, ה). אָמְרוּ, אֵין לָנוּ לֹא מִשְׁכָּן לֹא מִקְדָּשׁ, תְּהֵא לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת פִּינוּ כְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. אָמַר דָּוִד, נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא ה' (תהלים קיט, קח).

Midrash Tanchuma, Pekudei 9:5

The Holy One, blessed be He, said: In this world you shall offer gifts to the Temple that it might atone for you, but in the future I shall atone for you and love you freely, as it is said: I will heal their backsliding, I will love them freely (Hos. 14:5). They replied: When we have neither Tabernacle nor Temple, let the prayers of our lips be our offerings. David exclaimed: Accept, I beseech thee, the free-will offering of my mouth, O Lord (Ps. 119:108).

תקנת השבין א׳:א׳

לקוטי ענייני תשובה לשבי פשע ביעקב ביומא [פ"ו א':] גדולה תשובה וכו' עיין שם ז' מימרות בגדולת ומעלת התשובה. וידוע דהתשובה נמשך מהבינה שבלב כמו שנאמר ולבבו יבין ושב דעל כן אמרינן תשובה אחר בינה כמו שאמרו במגילה [י"ז:], ונודע דז' מדריגות הם ביציאת דבר לפועל מבינת הלב עד גמר הפעולה שהם סוד ז' ספירות חג"ת נהי"מ ונגדם הוא כל מספר ז' כידוע, וכן ז' גדולות דתשובה: שמביא רפואה לעולם, ונראה לי דהיינו רפואה דסליחה כלישניה דקרא ארפא משובתם דמבואר דקאי א‎משובה ודלא כמהרש"א בחידושי אגדות, והא דלא מייתי מושב ורפא לו דשם כתיב לו לשון יחיד והכי דייק לעולם מדפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד כדדייק רי"ף בע"י יעוין שם, ובנוסחת גמרא שלפני איתא רפואות לשון רבים, ואם הוא נוסחא דוקנית י"ל דתרתי קאמר רפואת הנפש ורפואת הגוף דהא בהא תליא כמו שנאמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי וכדאיתא במגילה שם, דכל חליי הגוף של בני ישראל אינם במקרה כלל רק מקבילים ממש לחליי הנפש כמפורש בתורה כמה פעמים ומיד שמתרפא הנפש גם הגוף מתרפא, ומ"ש מהרש"א דעדיין לא נסלח עיין שם, ליתא דמפורש במגילה שם דרפואה דסליחה הוא תיכף אחר תשובה ורפואה דתחלואים הוא אחר הסליחה לא מקמי הכי כלל, ומ"ש דמשובתם משמע דעדיין מקצת משובתו עליו אינו במשמע כלל דמשובתם שלעבר קאמר, ונראה דהוא למד זה מלשון רש"י ד"ה וכתיב ארפא וכו' שמקצת וכו' עיין שם, ורש"י לא דייק ממשובותיכם רק מארפא דלשון רפואה משמעו מכאן ולהבא לא עקירת הקודם כאלו אין מכה דאם כן רפואה למה ובודאי זהו פשט לשון רפואה, והוא מדריגה הא’ דתשובה לרפאות מכאן ואילך על כל פנים, וכן הסליחה הוא רק כשיש עון וזה בא מיד דלבבו יבין ושב על ידי הרהור תשובה בלבו נקרא תיכף צדיק גמור כמו שאמרו בקדושין [מ"ט ב] אף דלא עשה עדיין כל תיקוני התשובה ודרכי השבים שזכרו קדמונים דהכל הוא לתקן הקודם, אבל לרפואה דלהבא הוא מיד נעשה צדיק גמור ונרפא ממומו רק הוא כבעל מום שמתרפא שמקצת שמו עליו, היינו למי שזוכר הראשונות ידע שהיה בעל מום רק דנתרפא עתה הוא כגר שמתגייר דאף שהוא כקטן שנולד מכאן ולהבא מכל מקום אין נעקר הקודם לגמרי להיות כאזרח בישראל, וביבמות [מ"ח סוף ע"ב] מפני מה גרים מעונין וכו' מפני ששיהו כו', וזה לא פליג אדר"י שם דהוא כקטן שנולד להעניש אעבירות הקודמים וגם לא יועיל זה אגר שנתגייר בבית דין בקטנותו [וכן קשה את"ק שם], אבל לענין דיני שמים הכונה על שרשו דאף דבאמת גם נפשות הגרים היו במעמד הר סיני כמו שאמרו בשבת (קמ"ו ריש ע"א) מזלייהו הוו ומזל הוא שורש האדם כמו שכתבתי במקום אחר על מ"ש (שם נ"ג ע"ב) אדם דאית ליה מזלא ובני חיי ומזוני דתליא במזלא (מו"ק כ"ח.), אבל מכל מקום לא נכנסו תחת כנפי השכינה מיד בלידה רק אחר כך ויש להם חסרון זה בשורש ששיהו וכו' וזה החסרון לא נתרפא בם כלל, ועל כן הזהירה תורה על אונאת הגר כמה פעמים שלא יאמר פה שאכל נבילות כז' כמו שאמרו בבא מציעא [נ"ח ב], ומדהוצרך להזהיר משמע דהוא דבר שניתן ליאמר דיש בו משום אונאה דמה שאינו כלל לא איכפת לאדם אם יאמרו עליו, וכמו שלא איכפת ליעקב שהיה לו אח עשו ואמהות שיצאו מלבן ולאברהם שיצא מתרח כיון דאין לו שום שייכות עוד לזה, ואמרו בבא מציעא [נ"ט סוף ע"ב] מפני מה הזהירה תורה על הגרים שסורן רע, רצה לומר שרשן ויסודן באמת רע על כן צריך הזהרה על אונאתו שיש בו אונאת דברים גדולה דעיקרה הוא כאשר אומר דבר אמת שבו אז פועל בו הרבה עד שיוכל לפעול בו על ידי זה שינוי בעצמותו גם כן על ידי שמזכיר החסרון שהוא באמת כן בעצם וכך קבלתי ואכ"מ: וחז"ל הוסיפו במשנה [שם נ"ח:] גם לבעל תשובה זכור מעשיך וכו' אף דחטאי ישראל אינם בעצם וסוף התשובה לתקן הקודם גם כן להיות כאלו לא חטא כלל, ועל כן אין בזה הזהרה בתורה שהיא מצד האמת הגמור לא שייך אונאת דברים זו כלל, רק חכמים הוסיפוהו כי גם בבעל תשובה תחלת מדריגת התשובה אינו נגלה עדיין תיקון הקודם, ודוד המלך ע"ה שהיה הגבר שהקים עולה של תשובה כמו שאמרו בע"ז [ה'.] אמרו בבא מציעא [נ"ט ריש ע"א] שהיו מלבינים פניו על ידי הזכרת החטא עד שאם היו קורעים בשרו וכו', דהלבנת פנים הוא על ידי דאזיל סומקא שהוא הדם שמחמתו החטא כי הדם הוא הנפש כמפורש בקרא וקאי אבהמה כי היא נפש הבהמית שבאדם גם כן שממנה החטא. ועל נפש זו הוא פשטיה דקרא דנפש כי תחטא, וכן איתא בבבא בתרא (נ"ט:) בריש כל מרעין אנא דם, ועל כן בהזכרת החטא כשעדיין לא נתקן הקודם נבלע דמו בתוכו, ודוד המלך ע"ה הוא התחלת מדריגות התשובה שהוא הרפואה להבא ‎דעל זה נתבשר גם ד' העביר חטאתך לא תמות אבל להיות נתקן לשעבר שלא יהי לו בושה עוד בזה כלל דבר זה ‎לא ידעו עדיין בחייו כמו שאמרו בשבת [ל'.] בחייך איני מודיע וכו' כי אז לא נתגלה עדיין מדרגה זו של תשובה, כי ידוע אבא יסד ברתא ויסודו של דוד המלך ע"ה נצמח מאברהם אבינו ע"ה כמו שאמרו ז"ל היכן מצאתיו בסדום, ויסוד דרגא דאאע"ה הוא שהיה תחלה לגרים כמו שאמרו בחגיגה [ג'.] רק אחר כך משנולד יצחק ואתכליל בו זכה לשם איתן האזרחי להיות כאזרח בישראל שהבטיחו השם יתברך לך טל ילודתך כמו שאמרו בבראשית רבה על פסוק זה [בפרשה ל"ט] תאמר שיש בידי עון וכו' עיין שם, והוא כלפי שהקדים מרחם משחר ודרשו שם מרחמו של עולם ע"ש במ"כ, היינו דבאמת גם אברהם אבינו ע"ה הי' קדוש מרחם ומתחלת בריתו של עולם ורק תחלתו היה כגר אבל אחר כך זכה לגלות שרשו שהוא אב העולם ושורש האומה הישראלית כולה שהוא התחלת יחס זה דשורש ישראל שיוכל לשנות הקודם גם כן, ודבר זה היה אחר אשר אברהם הוליד את יצחק שהוא קדוש מרחם ונימול לח' ואברהם הוא המוליד זה ממילא גם הוא שורשו כן מאחר שהוא הביא דבר זה של שורש ישראל בעולם שלא היה עדיין במציאות בעולם הזה כלל, ועל כן אמרו ז"ל דיעקב פדה את אברהם רצה לומר שורש יעקב שהיה בו כי הוא כולל כולם אחר שזכה להוליד שיצא ממנו שלשלת זו הרי נכלל על כן בו כל אותו שלשלת כי אין הדבר נותן מה שאין בו ולעולם הענף כליל בשורש והבנים גנוזים כחם באבות, וכשניתוסף בו הה' הוא ה' אחרונה דשם הרומזת לכנסת ישראל נכלל בו כל שורש כנסת ישראל שבכל הדורות ואז זכה להוליד ולהוציא אותו שורש שנשתרש בכחו מהכח לפועל, ושורש ישראל הוא דשרשם דבוק בהשם יתברך ואין שם פסולת כלל כיעקב אבינו ע"ה שמטתו שלימה וכל החטאים אינם בעצם רק במקרה כאסא דקאי ביני הוצי שהמשילו רז"ל בסנהדרין (מ"ד א') וקוצים הסובבים את השושנה שיוכלו לחתוך הקוצים וההוצי ותשאר האסא והשושנה נקיה ושלימה לגמרי כאשר היא בעצמותה: וזהו תיקון הקודם שיבוקש עו‎ן ישראל ואיננו, אבל התחלת התשובה הוא דרגא דאברהם אבינו ע"ה מצד עצמו ושורש התחלת עבודתו שהיה אב לכל העולם כולו להביא רפואה לעולם עכ"פ מכאן ולהבא, דלתקן הקודם אי אפשר בכל העולם כולו שהיו בימיו גוים ולא ניתנה תשובה אלא לישראל דנינתה תורה ונתחדשה הלכות תשובה, ונהירנא דראיתי כן להרמ"ע בעשרה מאמרות ולהר"י אברבנאל בנחלת אבות ועוד קדמונים הרבה כתבו כן בפשיטית דאון תשובה מועילה לגוים, ושוב מצאתי כן מפורש בתנחומא (פ' האזינו) עושה תשובה נושא לו פנים יכול לכל תלמוד לומר אליך ולא לאומה אחרת, ובספר דבש לפי (מערכת ח' אות כ"ד) מביא זה בשם הבינה לעתים, לישראל ששרשם באמת טוב דעל כן ניתנה להם, ולא עשה כן לכל גוי דאין להם שייכות ב‎שורש עם התורה על כן לא שייך בהו דברים שחידשה תורה ואינם מצד הסדר הראוי על פי החכמה כמו שאמרו בירושלמי (פ"ב דמכות) שאלו לחכמה כו' עיין שם, ורק רפואה להבא זה יש גם בגוים כמו שאמרו בנינוה כששבו מדרכם דנתבטל הפורענית הנגזר דעל כל פנים השתא מיהת לא חטאו, ולעולם עון עצמו אינו נמחק כלל גבייהו ושורש אברהם אבינו ע"ה נתעורר על ידי זה לרפא על כל פנים לכל העולם כולו להבא, אף דלענין רפואה דלהבא גם כן יש חילוק בין ישראל לאו"ה דאצלם אינה רפואה המתקיימת כלל ובבירור סוף המכה לחזור ולהתגלות מה שאין כן ישראל עמך כולם צדיקים ונקרא מיד צדיק גמור להיות דרך צדיקים כאור נוגה הולך ואור וגו' דהתחלת התעוררות הרהור תשובה בלב פועל להיות מוסיף והולך, אבל דבר זה הוא מצד מדריגות העתידות אבל מדריגה זו דתשובה ברפואה להבא על שעבר לבד זה כולל כל העולם כולו וזהו מדת שהוא בהתפשטות ומדת ורב חסד הוא ריבוי יותר דנושא עון גם בלא תשובה עיין בהרי"ף פ"ק דר"ה, וגם שם מכל מקום עון עצמו אינו נמחק עיין שם בהרי"ף בשם גאון דתנא דבר"י גם כן לפרש מדת רב חסד אתי יעוין שם ומכל מקום אינו אלא להבא כי הסליחה שמצד החסד הרי יש עון רק שהקב"ה ברוב חסדיו הוא מוחל וסולח, וכמו מי שחטא נגד חבירו ומבקשו למחול דאם אינו אכזרי מוחל מיד ואמרו ביומא (פ"ז א') דאין צריך לבקש יותר מג' פעמים כי יש בזה כדי פיוס לכל אדם, ולאיש טוב וחסד ודאי די בפעם א', וכל שכן למדת חסדו יתברך שהוא לאין שיעור ודאי בחרטה כל דהו די לפניו ובבקשה קלה דסלח לנו וגו' די שהוא מוחל וסולח לאלתר והוא כצדיק גמור, אלא דמכל מקום יש בושה עדיין וכמו בבני אדם אף שמחל לו כל זמן שמזכירים לו מתבייש מזה, ודבר זה שיהיה כאלו לא חטא מעולם זה אי אפשר כשהסליחה מצד מדת החסד וכן כשהתשובה מצד אותה מידה, כי הם ב' מדות גדולה וגבורה שהם ב' הפכים וגדולה הוא התפשטות בגודל אבל אינו בגבורה וכח, והתחלת כל ענין הוא בהתפשטות ואחר כך מתחיל להתגבר בו ואז ההתפשטות מתצמצם על ידי ההתגברות וההתחזקות,וכן התחלת הרהור תשובה בלב אדם שאינו עדיין בגבורת הלב בכח אמיץ וחזק שלא ינתק אף על פי שהוא בהתפשטות יותר, מכל מקום אין כחו חזק ועל כן מביא רק רפואה להבא דמזה לא ימלט אפי' תשובה היותר קלה ומיד בהתחלתה זה גדולה:

Takanat HaShavin 1:1

Collection regarding matters regarding repentance to those who repent from Jacob. In the Gemara Yoma [86a], "Great is repentance etc." see ibid. there are 7 saying regarding the greatness and advantages of repentance. And it is known that repentance follows understanding of the heart as is written "and their hearts will understand and they will repent" and because of this it said that repentance is after understanding as they [the Talmudic Sages] said in Megillah [17b]. It it also known that there are 7 levels in the instantiation of an action from understanding of the heart until completion of the action which correspond to the essential 7 sefirot [revealed in this lower world] Chesed, Gevurah, Tiferet,Netzach, Hod, Yesod and Malchut and corresponding to them is all the lists of 7 and so too the 7 greatnesses of repentance: "[Great is repentance] that it brings healing to the world (Yoma 86a)" and it appears to me that the healing of forgiveness in accordance with the language of the verse "I will heal their backsliding" (Hosea 14:5)

ירמיהו ג׳:י״ד

שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שֽׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אָנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן׃

Jeremiah 3:14

Turn back, rebellious children—declares the LORD. Since I have espoused you, I will take you, one from a town and two from a clan, and bring you to Zion.

ירמיהו ג׳:כ״ב

שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

Jeremiah 3:22

Turn back, O rebellious children, I will heal your afflictions! “Here we are, we come to You, For You, O LORD, are our God!

הושע י״ד:ב׳-י׳

שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ אַשּׁ֣וּר ׀ לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל־סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא־נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר־בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם׃ אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ׃ אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שׇׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן׃ יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן׃ יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃ אֶפְרַ֕יִם מַה־לִּ֥י ע֖וֹד לָעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא׃ מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵדָעֵ֑ם כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֗ה וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם׃

Hosea 14:2-10

Return, O Israel, to the LORD your God, For you have fallen because of your sin. Take words with you And return to the LORD. Say to Him: “Forgive all guilt And accept what is good; Instead of bulls we will pay [The offering of] our lips. Assyria shall not save us, No more will we ride on steeds; Nor ever again will we call Our handiwork our god, Since in You alone orphans find pity!” I will heal their affliction, Generously will I take them back in love; For My anger has turned away from them. I will be to Israel like dew; He shall blossom like the lily, He shall strike root like a Lebanon tree. His boughs shall spread out far, His beauty shall be like the olive tree’s, His fragrance like that of Lebanon. They who sit in his shade shall be revived: They shall bring to life new grain, They shall blossom like the vine; His scent shall be like the wine of Lebanon. Ephraim [shall say]: “What more have I to do with idols? When I respond and look to Him, I become like a verdant cypress.” Your fruit is provided by Me. He who is wise will consider these words, He who is prudent will take note of them. For the paths of the LORD are smooth; The righteous can walk on them, While sinners stumble on them.

ברכות ל״ד ב:כ״ב

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין

Berakhot 34b:22

And the Gemara notes that this statement disagrees with the opinion of Rabbi Abbahu who holds that penitents are superior to the righteous. As Rabbi Abbahu said: In the place where penitents stand, even the full-fledged righteous do not stand, as it is stated: “Peace, peace upon him who is far and him who is near.” Peace and greeting is extended first to him who is far, the penitent, and only thereafter is peace extended to him who is near, the full-fledged righteous.

עבודה זרה י״ז א:י״ב-ט״ז

אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא [והא הכא בעבירה הוה ומית] התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי

Avodah Zarah 17a:12-16

The Gemara asks: And is it correct that one who repents of the sin of forbidden sexual intercourse does not die? But isn’t it taught in a baraita: They said about Rabbi Elazar ben Durdayya that he was so promiscuous that he did not leave one prostitute in the world with whom he did not engage in sexual intercourse. Once, he heard that there was one prostitute in one of the cities overseas who would take a purse full of dinars as her payment. He took a purse full of dinars and went and crossed seven rivers to reach her. When they were engaged in the matters to which they were accustomed, a euphemism for intercourse, she passed wind and said: Just as this passed wind will not return to its place, so too Elazar ben Durdayya will not be accepted in repentance, even if he were to try to repent. This statement deeply shocked Elazar ben Durdayya, and he went and sat between two mountains and hills and said: Mountains and hills, pray for mercy on my behalf, so that my repentance will be accepted. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “For the mountains may depart, and the hills be removed” (Isaiah 54:10). He said: Heaven and earth, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “For the heavens shall vanish away like smoke, and the earth shall wax old like a garment” (Isaiah 51:6). He said: Sun and moon, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “Then the moon shall be confounded, and the sun ashamed” (Isaiah 24:23). He said: Stars and constellations, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “And all the hosts of heaven shall molder away” (Isaiah 34:4). Elazar ben Durdayya said: Clearly the matter depends on nothing other than myself. He placed his head between his knees and cried loudly until his soul left his body. A Divine Voice emerged and said: Rabbi Elazar ben Durdayya is destined for life in the World-to-Come. The Gemara explains the difficulty presented by this story: And here Elazar ben Durdayya was guilty of the sin of forbidden sexual intercourse, and yet he died once he repented. The Gemara answers: There too, since he was attached so strongly to the sin, to an extent that transcended the physical temptation he felt, it is similar to heresy, as it had become like a form of idol worship for him. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this story of Elazar ben Durdayya, he wept and said: There is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil, and there is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment. And Rabbi Yehuda HaNasi further says: Not only are penitents accepted, but they are even called: Rabbi, as the Divine Voice referred to Elazar ben Durdayya as Rabbi Elazar ben Durdayya.

ברכות ל״ד ב:כ״ג

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְךָ: מַאי ״רָחוֹק״ — שֶׁהָיָה רָחוֹק מִדְּבַר עֲבֵירָה מֵעִיקָּרָא. וּמַאי ״קָרוֹב״ — שֶׁהָיָה קָרוֹב לִדְבַר עֲבֵירָה, וְנִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ הַשְׁתָּא.

Berakhot 34b:23

And Rabbi Yoḥanan could have said to you: What is the meaning of him who is far? This refers to the full-fledged righteous who was distant from an act of transgression from the outset, and to whom peace is extended first. What is meant by him who is near? This refers to the penitent who was close to an act of transgression but has now distanced himself from it, and to whom peace is extended only after it has been extended to him who has been righteous from the outset.