(א) אלה פקודי. בְּפָרָשָׁה זוֹ נִמְנוּ כָל מִשְׁקְלֵי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, לַכֶּסֶף וְלַזָּהָב וְלַנְּחֹשֶׁת, וְנִמְנוּ כָל כֵּלָיו לְכָל עֲבוֹדָתוֹ: (ב) המשכן משכן. שְׁנֵי פְעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָשׁ שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (תנחומא): (ג) משכן העדת. עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁוִּתֵּר לָהֶם הַקָּבָּ"ה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁהֲרֵי הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם: (ד) עבדת הלוים. פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו הִיא עֲבוֹדָה הַמְּסוּרָה לַלְוִיִם בַּמִּדְבָּר – לָשֵׂאת וּלְהוֹרִיד וּלְהָקִים, אִישׁ אִישׁ לְמַשָּׂאוֹ הַמֻּפְקָד עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּפָ' נָשֹׂא: (ה) ביד איתמר. הוּא הָיָה פָּקִיד עֲלֵיהֶם לִמְסֹר לְכָל בֵּית אָב עֲבוֹדָה שֶׁעָלָיו:
(1) אלה פקודי THESE ARE THE SUMS [OF THE TABERNCLE] — In this section are enumerated all the weights of the metals given as a contribution for the Tabernacle, of silver, gold and copper, and also there are enumerated the vessels used for every kind of service in it. (2) המשכן משכן OF THE TABERNACLE, EVEN OF THE TABERNACLE — The word משכן is mentioned here twice in allusion to the Temple that was taken in pledge (משכן) — as it were — (as a security for Israel’s repentance) by being twice destroyed for Israel’s iniquities (Midrash Tanchuma, Pekudei 5). (3) משכן העדת THE TABERNACLE OF THE TESTIMONY — The Tabernacle was a testimony to Israel that God had shown Himself indulgent to them in respect to the incident of the golden calf, for through the Temple He made His Shechinah dwell amongst them (Midrash Tanchuma, Pekudei 6). (4) עבדת הלוים THE SERVICE OF THE LEVITES — The things in the Tabernacle which were counted and its vessels constituted the service entrusted to the Levites in the wilderness — to carry them, to take them down and to set them up, each man according to the burden which was assigned to him, as is set forth in the section נשא (Numbers 4). (5) ביד איתמר BY THE HAND OF ITHAMAR — He was the officer appointed over them (the Levites) with the duty to hand over to each “house of the father” (בית אב) the service that devolved upon it.
(א) כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד (יבמות מז:), וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (שמות י״ט:ה׳), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל:
והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו (שמות ל״ה:י״א), וכן עשה בצלאל (שמות ל״ו:ח׳), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה: וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם (שמות כ״ד:ט״ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד ''את כבודו ואת גדלו,; והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה (שמות ל״ד:ל״ד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו:
ונכפל ''וידבר אליו'' להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו' כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי: והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש, ה', אלהי ישראל (מלכים א ח׳:כ״ג) ' כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (שמות כ״ד:י׳), והוסיף שם לפרש ''ה'''לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים (מלכים א ח כג), כמו שאמר וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ) ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי''א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה, (מלכים א ה׳:י״ט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לב), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי''ב ו יח). וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (שמואל ב ו׳:ב׳). ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים:
והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו (שמות ל״ה:י״א), וכן עשה בצלאל (שמות ל״ו:ח׳), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה: וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם (שמות כ״ד:ט״ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד ''את כבודו ואת גדלו,; והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה (שמות ל״ד:ל״ד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו:
ונכפל ''וידבר אליו'' להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו' כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי: והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש, ה', אלהי ישראל (מלכים א ח׳:כ״ג) ' כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (שמות כ״ד:י׳), והוסיף שם לפרש ''ה'''לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים (מלכים א ח כג), כמו שאמר וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ) ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי''א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה, (מלכים א ה׳:י״ט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לב), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי''ב ו יח). וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (שמואל ב ו׳:ב׳). ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים:
(1) Now that G-d had told Israel face to face the Ten Commandments, and had further commanded them through Moses some of the precepts which are like general principles to the [individual] commandments of the Torah — in the same way that our Rabbis were accustomed to deal with strangers who come to be converted to the Jewish faith — and now that the Israelites accepted upon themselves to do all that He would command them through Moses and He made a covenant with them concerning all this, from now on they are His people and He is their G-d This is in accordance with the condition He made with them at the beginning: Now, therefore, if ye will indeed hearken unto My voice, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure, and He said further: and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. They are now holy, in that they are worthy that there be amongst them a Sanctuary through which He makes His Divine Glory dwell among them. Therefore He first commanded concerning the Tabernacle, so that He have amongst them a house dedicated to His name, from where He would speak with Moses and command the children of Israel. Thus the main purpose of the Tabernacle was to contain a place in which the Divine Glory rests, this being the ark, just as He said, And there will I meet with thee, and I will speak with thee from above the ark-cover. Therefore He first gave the commandment about the ark and the ark-cover, for they are first in importance. Next to the ark He gave the commandment about the table and the candelabrum, which are vessels just like the ark, and because they indicate the purpose for which the Tabernacle was made. Moses, however, preceded to mention in the section of Vayakheil: the Tabernacle, its Tent, and its covering, and in that order Bezalel made them [first the Tabernacle and then the ark], because from the practical end it is proper to build the house first [and then make its vessels].
The secret of the Tabernacle is that the Glory which abode upon Mount Sinai [openly] should abide upon it in a concealed manner. For just as it is said there, And the glory of the Eternal abode upon Mount Sinai, and it is further written, Behold, the Eternal our G-d hath shown us His glory and His greatness, so it is written of the Tabernacle, and the glory of the Eternal filled the Tabernacle. Twice is this verse, and the glory of the Eternal filled the Tabernacle mentioned in connection with the Tabernacle, to correspond with His glory and His greatness. Thus Israel always had with them in the Tabernacle the Glory which appeared to them on Mount Sinai. And when Moses went into the Tabernacle, he would hear the Divine utterance being spoken to him in the same way as on Mount Sinai. Thus just as it is said at the Giving of the Torah: Out of heaven He made thee to hear His voice, that He might instruct thee; and upon earth He made thee to see His great fire, so it is written of the Tabernacle, and he heard the voice speaking unto him from above the ark-cover…from between the two cherubim; and He spoke unto him. The expression “speaking unto him” is mentioned here twice in order to indicate that which the Rabbis have said in the Tradition that the Voice would come from heaven to Moses from upon the ark-cover, and from there He spoke with him; for every Divine utterance with Moses came from heaven during daytime, and was heard from between the two cherubim, similar to what is said, and thou didst hear His words out of the midst of the fire. It is for this reason that the two cherubim were made of gold. And Scripture so states: where I will meet with you, to speak there unto thee; and it shall be sanctified by My glory, for there [in the Tabernacle] will be the appointed place for the Divine utterance, and it will be sanctified by My glory.
Now he who looks carefully at the verses mentioned at the Giving of the Torah, and understands what we have written about them, will perceive the secret of the Tabernacle and the Sanctuary [built later by King Solomon]. He will also be able to understand it from what Solomon in his wisdom said in his prayer in the Sanctuary: O Eternal, the G-d of Israel, just as is said at Mount Sinai: And they saw the G-d of Israel. Solomon however added the Name the Eternal because of a matter which we have alluded to above; for the G-d of Israel sitteth upon the cherubim, just as is said: And the glory of the G-d of Israel was over them above. This is the living creature that I saw, under the G-d of Israel by the river Chebar; and I knew that they were cherubim, and David said, and gold for the pattern of the chariot, even the cherubim, that spread out their wings, and covered the ark of the covenant of the Eternal. Solomon also always mentions that the Sanctuary is to be for the name of the Eternal, or for Thy name, and at each and every section of the prayer he says, then hear Thou in heaven — with the attribute of mercy. And it is further written: If Thy people go out to battle against their enemy… and they pray unto the Eternal toward the city which Thou hast chosen, and toward the house which I have built for Thy name, then hear Thou in heaven, and in explanation Solomon said: But will G-d in very truth dwell with man on the earth? Behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain Thee. And it is written concerning the ark, And David arose… to bring up from thence the ark of G-d, whereupon is called the Name, even the Name of the Eternal of hosts that sitteth upon the cherubim, and in the Book of Chronicles it is written: to bring up from thence the ark of G-d, the Eternal, Who sitteth upon the cherubim, whereon is called the Name — for it is G-d Who sitteth upon the cherubim.
The secret of the Tabernacle is that the Glory which abode upon Mount Sinai [openly] should abide upon it in a concealed manner. For just as it is said there, And the glory of the Eternal abode upon Mount Sinai, and it is further written, Behold, the Eternal our G-d hath shown us His glory and His greatness, so it is written of the Tabernacle, and the glory of the Eternal filled the Tabernacle. Twice is this verse, and the glory of the Eternal filled the Tabernacle mentioned in connection with the Tabernacle, to correspond with His glory and His greatness. Thus Israel always had with them in the Tabernacle the Glory which appeared to them on Mount Sinai. And when Moses went into the Tabernacle, he would hear the Divine utterance being spoken to him in the same way as on Mount Sinai. Thus just as it is said at the Giving of the Torah: Out of heaven He made thee to hear His voice, that He might instruct thee; and upon earth He made thee to see His great fire, so it is written of the Tabernacle, and he heard the voice speaking unto him from above the ark-cover…from between the two cherubim; and He spoke unto him. The expression “speaking unto him” is mentioned here twice in order to indicate that which the Rabbis have said in the Tradition that the Voice would come from heaven to Moses from upon the ark-cover, and from there He spoke with him; for every Divine utterance with Moses came from heaven during daytime, and was heard from between the two cherubim, similar to what is said, and thou didst hear His words out of the midst of the fire. It is for this reason that the two cherubim were made of gold. And Scripture so states: where I will meet with you, to speak there unto thee; and it shall be sanctified by My glory, for there [in the Tabernacle] will be the appointed place for the Divine utterance, and it will be sanctified by My glory.
Now he who looks carefully at the verses mentioned at the Giving of the Torah, and understands what we have written about them, will perceive the secret of the Tabernacle and the Sanctuary [built later by King Solomon]. He will also be able to understand it from what Solomon in his wisdom said in his prayer in the Sanctuary: O Eternal, the G-d of Israel, just as is said at Mount Sinai: And they saw the G-d of Israel. Solomon however added the Name the Eternal because of a matter which we have alluded to above; for the G-d of Israel sitteth upon the cherubim, just as is said: And the glory of the G-d of Israel was over them above. This is the living creature that I saw, under the G-d of Israel by the river Chebar; and I knew that they were cherubim, and David said, and gold for the pattern of the chariot, even the cherubim, that spread out their wings, and covered the ark of the covenant of the Eternal. Solomon also always mentions that the Sanctuary is to be for the name of the Eternal, or for Thy name, and at each and every section of the prayer he says, then hear Thou in heaven — with the attribute of mercy. And it is further written: If Thy people go out to battle against their enemy… and they pray unto the Eternal toward the city which Thou hast chosen, and toward the house which I have built for Thy name, then hear Thou in heaven, and in explanation Solomon said: But will G-d in very truth dwell with man on the earth? Behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain Thee. And it is written concerning the ark, And David arose… to bring up from thence the ark of G-d, whereupon is called the Name, even the Name of the Eternal of hosts that sitteth upon the cherubim, and in the Book of Chronicles it is written: to bring up from thence the ark of G-d, the Eternal, Who sitteth upon the cherubim, whereon is called the Name — for it is G-d Who sitteth upon the cherubim.
(כ) וַיֵּ֧רֶד יְהֹוָ֛ה עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהֹוָ֧ה לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה׃
(20) The LORD came down upon Mount Sinai, on the top of the mountain, and the LORD called Moses to the top of the mountain and Moses went up.
(א) וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃
(1) The LORD called to Moses and spoke to him from the Tent of Meeting, saying:
(יג) דָּבָר אַחֵר, אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הָעוֹלָם שֶׁקָּרוּי אֹהֶל, כְּשֵׁם שֶׁמִּשְׁכָּן קָרוּי אֹהֶל, כֵּיצַד, כְּתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו' וּכְתִיב (תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב (שמות כו, ז): וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וגו', כְּתִיב בַּשֵּׁנִי (בראשית א, ו): יְהִי רָקִיעַ וגו' וִיהִי מַבְדִּיל וגו', וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב (שמות כו, לג): וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם, בַּשְּׁלִישִׁי (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות ל, יח): וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת וְכַנּוֹ נְחשֶׁת לְרָחְצָה וגו'. בָּרְבִיעִי (בראשית א, יד): יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר וגו'. בַּחֲמִישִׁי (בראשית א, כ): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וגו', וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כה, כ): וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם. בַּשִּׁשִּׁי, נִבְרָא אָדָם, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כח, א): וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. בַּשְּׁבִיעִי, כְּתִיב (בראשית ב, א): וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וגו', וּבַמִּשְׁכָּן (שמות לט, לב): וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן וגו'. בִּבְרִיאַת עוֹלָם כְּתִיב (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות לט, מג): וַיְבָרֶךְ אֹתָם. בַּשְּׁבִיעִי (בראשית ב, ב): וַיְכַל אֱלֹהִים, וּבַמִּשְׁכָּן: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה. בַּשְּׁבִיעִי (בראשית ב, ג): וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, וּבַמִּשְׁכָּן (במדבר ז, א): וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, הֱוֵי: אֶת הַמִּשְׁכָּן.
(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ג) וְשַׂמְתָּ֣ שָׁ֔ם אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְסַכֹּתָ֥ עַל־הָאָרֹ֖ן אֶת־הַפָּרֹֽכֶת׃ (ד) וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֔ן וְעָרַכְתָּ֖ אֶת־עֶרְכּ֑וֹ וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַמְּנֹרָ֔ה וְהַעֲלֵיתָ֖ אֶת־נֵרֹתֶֽיהָ׃ (ה) וְנָתַתָּ֞ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הַזָּהָב֙ לִקְטֹ֔רֶת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃ (ו) וְנָ֣תַתָּ֔ה אֵ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה לִפְנֵ֕י פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֥ן אֹֽהֶל־מוֹעֵֽד׃ (ז) וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם׃
(1) And the LORD spoke to Moses, saying: (2) On the first day of the first month you shall set up the Tabernacle of the Tent of Meeting. (3) Place there the Ark of the Pact, and screen off the ark with the curtain. (4) Bring in the table and lay out its due setting; bring in the lampstand and light its lamps; (5) and place the gold altar of incense before the Ark of the Pact. Then put up the screen for the entrance of the Tabernacle. (6) You shall place the altar of burnt offering before the entrance of the Tabernacle of the Tent of Meeting. (7) Place the laver between the Tent of Meeting and the altar, and put water in it.
(טז) וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ {ס}
(16) This Moses did; just as the LORD had commanded him, so he did.
(לג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (לד) כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃ (לה) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ (לו) וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא׃ {פ}
(33) And Moses said to Aaron, “Take a jar, put one omer of manna in it, and place it before the LORD, to be kept throughout the ages.” (34) As the LORD had commanded Moses, Aaron placed it before the Pact, to be kept. (35) And the Israelites ate manna forty years, until they came to a settled land; they ate the manna until they came to the border of the land of Canaan. (36) The omer is a tenth of an ephah.
(מח) וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֔ה אֵ֚ת כׇּל־הַכֵּלִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה אֵ֚ת מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָ֛יו לֶ֥חֶם הַפָּנִ֖ים זָהָֽב׃ (מט) וְאֶת־הַ֠מְּנֹר֠וֹת חָמֵ֨שׁ מִיָּמִ֜ין וְחָמֵ֧שׁ מִשְּׂמֹ֛אול לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּרֹ֛ת וְהַמֶּלְקַחַ֖יִם זָהָֽב׃ (נ) וְ֠הַסִּפּ֠וֹת וְהַֽמְזַמְּר֧וֹת וְהַמִּזְרָק֛וֹת וְהַכַּפּ֥וֹת וְהַמַּחְתּ֖וֹת זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֹּת֡וֹת לְדַלְתוֹת֩ הַבַּ֨יִת הַפְּנִימִ֜י לְקֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֗ים לְדַלְתֵ֥י הַבַּ֛יִת לַהֵיכָ֖ל זָהָֽב׃ {פ}
(נא) וַתִּשְׁלַם֙ כׇּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיָּבֵ֨א שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־קׇדְשֵׁ֣י ׀ דָּוִ֣ד אָבִ֗יו אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ וְאֶת־הַכֵּלִ֔ים נָתַ֕ן בְּאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {פ}
(נא) וַתִּשְׁלַם֙ כׇּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיָּבֵ֨א שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־קׇדְשֵׁ֣י ׀ דָּוִ֣ד אָבִ֗יו אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ וְאֶת־הַכֵּלִ֔ים נָתַ֕ן בְּאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {פ}
(48) And Solomon made all the furnishings that were in the House of the LORD: the altar, of gold; the table for the bread of display, of gold; (49) the lampstands—five on the right side and five on the left—in front of the Shrine, of solid gold; and the petals, lamps, and tongs, of gold; (50) the basins, snuffers, sprinkling bowls, ladles, and fire pans, of solid gold; and the hinge sockets for the doors of the innermost part of the House, the Holy of Holies, and for the doors of the Great Hall of the House, of gold. (51) When all the work that King Solomon had done in the House of the LORD was completed, Solomon brought in the sacred donations of his father David—the silver, the gold, and the vessels—and deposited them in the treasury of the House of the LORD.
(ו) וַיָּבִ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִ֠ים אֶת־אֲר֨וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֧ה אֶל־מְקוֹמ֛וֹ אֶל־דְּבִ֥יר הַבַּ֖יִת אֶל־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אֶל־תַּ֖חַת כַּנְפֵ֥י הַכְּרוּבִֽים׃
(6) The priests brought the Ark of the LORD’s Covenant to its place underneath the wings of the cherubim, in the Shrine of the House, in the Holy of Holies;
(י) וַיְהִ֕י בְּצֵ֥את הַכֹּהֲנִ֖ים מִן־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהֶעָנָ֥ן מָלֵ֖א אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ (יא) וְלֹא־יָכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַֽעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶעָנָ֑ן כִּֽי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {פ}
(10) When the priests came out of the sanctuary—for the cloud had filled the House of the LORD (11) and the priests were not able to remain and perform the service because of the cloud, for the Presence of the LORD filled the House of the LORD—
אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. חָטָא חֵטְא אֶחָד הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה וְגָרַם לוֹ הַשְׁחָתָה. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י כה) "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" זֶה שֶׁצָּדַק הִכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם לִזְכוּת וְהִצִּילוֹ. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה נָהֲגוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲסֹק בְּמִצְוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים יֶתֶר מִכָּל הַשָּׁנָה. וְנָהֲגוּ כֻּלָּם לָקוּם בַּלַּיְלָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּבְכִבּוּשִׁין עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם:
Notwithstanding that the blowing of the ram's horn trumpet on Rosh ha-Shanah is a Scriptural statute, its blast is symbolic, as if saying: "Ye that sleep, bestir yourselves from your sleep, and ye slumbering, emerge from your slumber, examine your conduct, turn in repentance, and remember your Creator! They that forget the truth because of the vanities of the times, who err all of their years by pursuing vanity and idleness, which are of neither benefit nor of salvation, care for your souls, improve your ways and your tendencies, let each one of you abandon his evil path and his thought which is not pure! It is, therefore, necessary for every man to behold himself throughout the whole year in a light of being evenly balanced between innocence and guilt, and look upon the entire world as if evenly balanced between innocence and guilt; thus, if he commit one sin, he will overbalance himself and the whole world to the side of guilt, and be a cause of its destruction; but if he perform one duty, behold, he will overbalance himself and the whole world to the side of virtue, and bring about his own and their salvation and escape, even as it is said: "But the righteous is an everlasting foundation" (Prov. 10. 25), it is he, by whose righteousness he overbalanced the whole world to virtue and saved it. And, because of this matter, it became the custom of the whole house of Israel to excel in alms-giving, in good conduct and in the performance of duties during the intervening days of Rosh ha-Shanah and Yom ha-Kippurim above what they do during the whole year. It also became a universal custom to rise early during those ten days, to deliver in the synagogues prayers of supplication and ardor till the dawn of the day.