דרש רבי שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני וכו'. כתב מז"ה חסד לאברהם ז"ל עין הקורא נהר ס"ט דכל אחד מרמ"ח מצות עשה סגולה לידבק בשכינה. וכל ל"ת הוא להבדילנו ולהפרישנו מכחות הטומאה שלא ישלטו עלינו ולא יגעו בנו ודע כי שס"ה מיני כחות הטומאה הם ראויים לחול על האדם על ידי מעשים רעים וכנגדן נצטוינו שס"ה מצות ל"ת והעוברת על אחת מהן מכין כסא לחול עליו אחת משס"ה כחות הטומאה כנגד אותה עבירה ואפילו אחר הכנת הכסא אין רשות לאותו כח הטומאה לחול עליו עד שיתנו לו רשות:
להתרת השאלה הראשונה אומר מהר״י אלבו ז״ל: כל המצות שבתורה, הן שתהיינה מצות עשה או מצות לא תעשה, הם דרך להקנאת השלמות האנושית, או מדרגה ממנה, בהיותן נעשות על הכוונה הראויה, כי גם ההמנע מעשות מעשים רעים מפני יראת ה׳, תתן שלמות בנפש. דבר זה דרשוהו רז״ל במאמרם: תרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני, שס״ה מצות לא תעשה כמניין ימות החמה, ורמ״ח כנגד אבריו של אדם (מכות כג, ב). וכונתם בזה לרמוז כי מצות עשה דומות לאבריו של אדם, שהם נמצאים ופועלים, כך מצות עשה מגיעות השלמות אל האדם בהיותם נעשות בפעל, לא על צד האמונה והידיעה בלבד. ומצות לא תעשה, בהיותן שס״ה כמספר ימות החמה, הן הוראה לומר: כשם שהזמן אינו נמצא בפעל ונותן שלמות לכל הדברים הנמצאים בזמן, כך אלה המצות נותנות שלמות נפשית בהיות ההמנע מעשותם על צד הכונה הראויה (העקרים מ״ג פ׳ כז). ולהתרת השאלה השנית אומר מהרי״א: החלק התוריי המקיף במשפטים, ראוי שיתן שלמות בנפש יותר ממה שיתן החלק המשפטי המונח בנמוסיים, וזה, כי כשיעשה היושר או המשפט האיש הנמוסיי, על איזו כונה שהיא, יגיע ממנו התכלית המכוון שהוא תקון הקבוץ המדיני, וזהו שלמותו בלבד, ואין בו תכלית אחר נוסף, אבל המשפטים התוריים, עם שיש בעשייתם שלמות שעל ידם יושלם הישוב והקבוץ המדיני, הנה בהצטרף אל עשיתם הכונה, גם כן יגיע מעשיתם שלמות אחרת יותר נכבדה מן הראשונה…והכונה הזאת כשתצטרף אל המעשה תקנה ותתן שלמות בנפש העושה, אחר שעשית פעולה זו אינה מצד שהיא תקון הקבוץ המדיני בלבד, אבל מצד אהבת השי״ת, ר״ל להשלים מצותיו שצוה בהם (העקרים מאמר ג פרק כח).