(יג) יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר׃ (יד) וַאֲנִ֤י תְפִלָּתִֽי־לְךָ֨ ׀ יקוק עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹקִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃ (טו) הַצִּילֵ֣נִי מִ֭טִּיט וְאַל־אֶטְבָּ֑עָה אִנָּצְלָ֥ה מִ֝שֹּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם׃
(ח) כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יקוק בְּעֵ֤ת רָצוֹן֙ עֲנִיתִ֔יךָ וּבְי֥וֹם יְשׁוּעָ֖ה עֲזַרְתִּ֑יךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֙ לִבְרִ֣ית עָ֔ם לְהָקִ֣ים אֶ֔רֶץ לְהַנְחִ֖יל נְחָל֥וֹת שֹׁמֵמֽוֹת׃
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וְהָא כְּתִיב, (תהלים סט) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יקוק עֵת רָצוֹן. זִמְנִין דְּאִיהוּ עֵת רָצוֹן וְזִמְנִין דְּלָאו אִיהוּ עֵת רָצוֹן. זִמְנִין דְּשָׁמַע וְזִמְנִין דְּלָא שָׁמַע. זִמְנִין דְּאִשְׁתְּכַח וְזִמְנִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח דִּכְתִיב, (ישעיה נה) דִּרְשׁוּ יקוק בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב.
מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. אֵימָתַי עֵת רָצוֹן — בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.
מַה־טֹּֽבוּ אֹהָלֶֽיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּ֒נֹתֶֽיךָ יִשְׂרָאֵל: וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּ֒ךָ אָבוֹא בֵיתֶֽךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל־הֵיכַל־קָדְשְׁ֒ךָ בְּיִרְאָתֶֽךָ: יקוק אָהַֽבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶֽךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ: וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָֽעָה אֶבְרְ֒כָה לִפְנֵי יקוק עֹשִׂי: וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ יקוק עֵת רָצוֹן אֱלֹקִים בְּרָב־חַסְדֶּֽךָ עֲנֵֽנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶֽךָ:
How good are your tents, Jacob: your dwelling places, Israel.1Numbers 24:5. As for me, through Your abundant kindness I will enter Your House; I will prostrate myself toward Your Holy Sanctuary in awe of You.2Psalms 5:8. Adonoy, I love the Dwelling, Your House, and the place where Your glory resides.3Psalms 26:8. I will prostrate myself, and bow, I will kneel before Adonoy, my Maker. May my prayer to You Adonoy be at a favorable time; God, in the abundance of Your kindness answer me with the truth of Your deliverance.5Psalms 69:14.
ת"ר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה שנא' (שמות יב, כט) ויהי בחצי הלילה ויקוק הכה כל בכור וגו' מאי תלמודא הא קמ"ל דעת רצון מילתא היא
לכך אנו אומ' ואני תפילתי לך י"י עת רצון קודם המנחה. דכת' באותו מזמור תילים. למעלה מזה המקרא (תהלים סט) ישיחו בי יושבי ונגינות שותי שכר. ואני תפלתי וגו': וכך אמר דוד לפני הק' רבונו של עולם אומות העולם ביום שמחתם וביום אידם הן שותין ומשתכרין ומנגנים בבית משתאותם כל היום ואין מזכירין שמך. אבל אנו לא כן משהגדלת השמחה לישר' ובא יום מנוחתי ושמחתי לאחר שאני שבע מעונג ומפונק איני שוכחך. וכשמגיע זמן התפיל' אני פוסק מבית משתאותיי ותענוגיי והולך וקופץ לתפלתי לעת הרצון ושעה קבועה ונותן הוריי על חלקי. לכך נהגו העם לומר כך במנחה בשבת. ואם תאמר מה נשתנית מנחת שבת ממנחת יום טוב לומר פסוק זה. יש לומר שגם לדבר זה נתקן לאומרן. מתוך שתיקן עזרא שיהו קורין בתורה במנחה בשבת מפני יושבי קרנות. לכך אנו מודים על חלקינו. שלא שם חלקינו כמשפחות האדמה לישב בקרנות. אלא לעת רצון תפילה אנו תדירין להתפלל. וביום טוב לא תיקן עזרא כן. ת': ועוד יש לומר מפני שבשבת עושין ג' סעודות. כדדרשינן בשבת. מתלתא היום. אבל ביום טוב דלית בה חיוב סעודה שלישית. לא נתקן לאומרו. ת'. ת':
For the following reason we recite the verse: V’Ani Sefilasi Lecha Hashem Ais Ratzon before Shabbos Mincha: In the prior verse of Tehillim we find a verse: "Those who sit in the gate speak against me; and I am the song of the drunkards." Thus said King David to G-d: G-d, the nations of the world on their days of celebration and holidays drink and become drunk and carouse in their places of celebration all day and do not mention Your name: G-d at all. But the Jewish People are different. As their celebration grows and they enjoy their day of happiness and rest, when the Jewish People are satisfied and have celebrated, they do not forget G-d. When the time for Tefila arrives, I leave my place of celebration and rush to my place of prayer to take advantage of the favorable moment and give thanks for my lot in life. That explains why the Jewish People say: V’Ani Sefilasi at Mincha on Shabbos. You might ask: why is Mincha time on Shabbos treated differently than Mincha time on Yom Tov (when we do not recite the verse: V’Ani Sefilasi)? You can provide an answer that adds to our understanding as to why we say the verse on Shabbos at Mincha. Ezra instituted the practice of reading from the Torah at Shabbos Mincha because of those who work during the week. When we recite the verse: V’Ani Sefilasi we are acknowledging our good fortune. We are not left with having to work in shops during the week like others. Instead we have the ability to take advantage of the favorable moments through prayer. Yom Tov is different in that Ezra did not institute a similar practice for Mincha on Yom Tov. In addition, we can say that on Shabbos there is a requirement of eating three meals1 as we studied in 1. This means that we have a meal before Mincha and one after Mincha. When we leave our homes to go to synagogue to recite Mincha, it is as if we are interrupting a meal that began before Mincha and continues after Mincha. Since Yom Tov has no requirement to eat a meal after Mincha, our going to synagogue is not an interruption between meals but on Yom Tov, there is no such requirement so we are not required to recite the verse: V’Ani Sefilasi at Mincha on Yom Tov
(ג) אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל־פֶּ֝תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ יַקְרִ֣יב אֹת֔וֹ לִרְצֹנ֖וֹ לִפְנֵ֥י יקוק׃ (ד) וְסָמַ֣ךְ יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הָעֹלָ֑ה וְנִרְצָ֥ה ל֖וֹ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃
(ט) וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹקִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃
(כג) וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יקוק יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה׃ (ס) (כד) וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃
תְּנַן הָתָם: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה: ״בָּרְכוּ בְּרָכָה אַחַת!״. וְהֵם בֵּרְכוּ. וְקָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, ״שְׁמַע״, ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״, ״וַיֹּאמֶר״. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, ״אֱמֶת וְיַצִּיב״, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא.
ועבודה – בשביל העבודה שעשו היו מברכין אחריה רצה יקוק אלקינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון. אי נמי שאותך לבדך ביראה נעבוד:
(לד) אָז֩ תִּרְצֶ֨ה הָאָ֜רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ כֹּ֚ל יְמֵ֣י הֳשַׁמָּ֔ה וְאַתֶּ֖ם בְּאֶ֣רֶץ אֹיְבֵיכֶ֑ם אָ֚ז תִּשְׁבַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְהִרְצָ֖ת אֶת־שַׁבְּתֹתֶֽיהָ׃ (לה) כָּל־יְמֵ֥י הָשַּׁמָּ֖ה תִּשְׁבֹּ֑ת אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שָׁבְתָ֛ה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶ֖ם בְּשִׁבְתְּכֶ֥ם עָלֶֽיהָ׃
אֱלקֵינוּ וֵאלקֵי אֲבותֵינוּ. רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ. קַדְּשנוּ בְּמִצְותֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ. שבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשמְּחֵנו בִּישוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יקוק אֱלקֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון שבַּת קָדְשךָ. וְיָנוּחוּ בָהּ כָּל יִשרָאֵל מְקַדְּשי שמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יקוק. מְקַדֵּש הַשּבָּת:
תָּנוּ רַבָּנַן: בְּשִׁשִּׁי בַּחֹדֶשׁ נִיתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ. אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲתוֹ לְמִדְבָּר סִינַי. כְּתִיב הָכָא: ״בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי״, וּכְתִיב הָתָם: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״ — מָה לְהַלָּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אַף כָּאן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּדְכוּלֵּי עָלְמָא, בְּשַׁבָּת נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּתִיב הָכָא: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה״ — מָה לְהַלָּן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, אַף כָּאן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם. כִּי פְּלִיגִי בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא: רַבִּי יוֹסֵי סָבַר — בְּחַד בְּשַׁבָּא אִיקְּבַע יַרְחָא, וּבְחַד בְּשַׁבָּא לָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּאוֹרְחָא; בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא אֲמַר לְהוּ: ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים״;
(ח) קוּמָ֣ה יקוק לִמְנוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ׃
(מא) וְעַתָּ֗ה קוּמָ֞ה יקוק אֱלֹקִים֙ לְֽנוּחֶ֔ךָ אַתָּ֖ה וַאֲר֣וֹן עֻזֶּ֑ךָ כֹּהֲנֶ֜יךָ יקוק אֱלֹקִים֙ יִלְבְּשׁ֣וּ תְשׁוּעָ֔ה וַחֲסִידֶ֖יךָ יִשְׂמְח֥וּ בַטּֽוֹב׃
רְצֵה וְהַחֲלִיצֵֽנוּ יקוק אֱלֺקֵֽינוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם זֶה גָדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶֽיךָ לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנֽוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ וּבִרְצוֹנְ֒ךָ הָנִֽיחַ לָֽנוּ יקוק אֱלֺקֵֽינוּ שֶׁלֺּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵֽנוּ וְהַרְאֵֽנוּ יקוק אֱלֺקֵֽינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶֽךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת:
May it please You, to strengthen us Adonoy, our God, through Your commandments, and through the commandment of the seventh day, this great and holy Sabbath. For this day is great and holy before You, to refrain from work on it and to rest on it with love, as ordained by Your will. And by Your will, grant us repose Adonoy, our God, that there be no distress, sorrow, or sighing on the day of our rest. Show us Adonoy, our God, the consolation of Zion, Your city, and the rebuilding of Jerusalem, city of Your Sanctuary, for You are the Master of deliverance and the Master of consolation.
בשבת ראש חודש אומרים כאן אתה יצרת [להלן]:
תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת רָצִיתָ קָרְבְּנותֶיהָ. צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ. מְעַנְּגֶיהָ לְעולָם כָּבוד יִנְחָלוּ. טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ. וְגַם הָאוהֲבִים דְּבָרֶיהָ גְּדֻלָּה בָּחָרוּ. אָז מִסִּינַי נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ. וַתְּצַוֵּנוּ יקוק אֱלקֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יקוק אֱלקֵינוּ וֵאלקֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה. נַעֲשה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבודֶךָ כָּאָמוּר:
(כא) וְהַשּיאֵנוּ יקוק אֱלקֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מועֲדֶיךָ. לְחַיִּים וּלְשָׁלום. לְשמְחָה וּלְששון. כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ:
(כב) לשבת אֱלקֵינוּ וֵאלקֵי אֲבותֵינוּ רְצֵה בִּמְנוּחָתֵנוּ:
(כג) קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ שבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יקוק אֱלקֵינוּ. לשבת בְּאַהֲבָה וּבְרָצון בְּשמְחָה וּבְששון. לשבת שַׁבָּת וּ מועֲדֵי קָדְשֶׁךָ וְיִשמְחוּ בְּךָ יִשרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ:
(כד) בָּרוּךְ אַתָּה יקוק מְקַדֵּשׁ לשבת הַשַּׁבָּת וְ יִשרָאֵל וְהַזְמַנִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה יקוק, אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל־עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל־לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יקוק אֱלֹקֵינוּ בְּאַהֲבָה (לשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשוֹן, (לשבת: אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ) אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵנוּ, (לשבת: בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (לשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ (לשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשוֹן הִנְחַלְתָּנוּ.
ויכל אלקים ביום השביעי. ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִתָּיו וּרְגָעָיו צָרִיך לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, הַקָּבָּ"ה שֶׁיּוֹדֵעַ עִתָּיו וּרְגָעָיו, נִכְנָס בֹּו כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְנִרְאֶה כְאִלּוּ כִלָּה בוֹ בַיֹּום. דָּ"אַ מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר? מְנוּחָה, בָּאת שַׁבָּת בָּאת מְנוּחָה, כָּלְתָה וְנִגְמְרָה הַמְּלָאכָה:
(יא) כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יקוק אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יקוק אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃ (ס)