Noahide Mitzvot & Lifestyle Course Lesson 1 References

והא דינין קום עשה הוא וקא חשיב קום עשה ושב אל תעשה נינהו ואמר ר' יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה לנו מורשה ולא להם וליחשבה גבי שבע מצות מ"ד מורשה מיגזל קא גזיל לה מאן דאמר מאורסה דינו כנערה המאורסה דבסקילה מיתיבי היה ר"מ אומר מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול התם בשבע מצות דידהו: ר' חנינא בן גמליאל אומר אף הדם מן החי: ת"ר (בראשית ט, ד) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר אף הדם מן החי מ"ט דרבי חנינא בן גמליאל קרי ביה בשר בנפשו לא תאכל דמו בנפשו לא תאכל ורבנן ההוא למישרי שרצים הוא דאתא כיוצא בדבר אתה אומר (דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש וגו' (רק חזק לבלתי אכל הדם זה אבר מן החי כי הדם הוא הנפש זה דם מן החי) ורבנן ההוא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו הוא דאתא למה לי למיכתב לבני נח ולמה לי למשני בסיני כדר' יוסי בר' חנינא דא"ר יוסי בר' חנינא כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דר' יהודה אמר מר כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה אדרבה מדנשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח מדאיתני עבודת כוכבים בסיני ואשכחן דענש עובדי כוכבים עילווה ש"מ לזה ולזה נאמרה: לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח: אדרבה מדלא נישנית בסיני לבני נח נאמרה ולא לישראל ליכא מידעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור ולא והרי יפת תואר התם משום דלאו בני כיבוש נינהו והרי פחות משוה פרוטה התם משום דלאו בני מחילה נינהו: כל מצוה שנאמרה לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה

Sanhedrin 59a

The Gemara challenges: But the mitzva of establishing courts of judgment is a mitzva to stand up and take action, and nevertheless he counts it among the seven mitzvot. The Gemara answers: This mitzva contains a requirement to stand up and take action, i.e., the obligation to establish courts and carry out justice, and it also contains a requirement to sit and refrain from action, i.e., the prohibition against doing injustice. And Rabbi Yoḥanan says: A gentile who engages in Torah study is liable to receive the death penalty; as it is stated: “Moses commanded us a law [torah], an inheritance of the congregation of Jacob” (Deuteronomy 33:4), indicating that it is an inheritance for us, and not for them. The Gemara challenges: But if so, let the tanna count this prohibition among the seven Noahide mitzvot. The Gemara explains: According to the one who says that the verse is referring to the Torah as an inheritance, this prohibition is included in the prohibition of robbery, as a gentile who studies Torah robs the Jewish people of it. According to the one who says that the verse is referring to the Torah as betrothed, as the spelling of the Hebrew word for betrothed [me’orasa], is similar to that of the word for inheritance [morasha], the punishment of a gentile who studies Torah is like that of one who engages in intercourse with a betrothed young woman, which is execution by stoning. The Gemara raises an objection to Rabbi Yoḥanan’s statement from a baraita: Rabbi Meir would say: From where is it derived that even a gentile who engages in Torah study is considered like a High Priest? It is derived from that which is stated: “You shall therefore keep My statutes and My ordinances, which if a man does he shall live by them” (Leviticus 18:5). The phrase: Which if priests, Levites, and Israelites do they shall live by them, is not stated, but rather: “A man,” which indicates mankind in general. You have therefore learned that even a gentile who engages in Torah study is considered like a High Priest. The Gemara answers: There, in the baraita, the reference is to a gentile who engages in the study of their seven mitzvot. It is a mitzva for a gentile to study the halakhot that pertain to the seven Noahide mitzvot, and when he does so he is highly regarded. § The baraita that lists the Noahide mitzvot (56a) teaches that Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: The descendants of Noah are also commanded concerning the prohibition against consuming the blood from a living animal. The Sages taught in a baraita: With regard to the verse: “Only flesh with its life, which is its blood, you shall not eat” (Genesis 9:4), this is the prohibition against eating a limb from a living animal. Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: The blood from a living animal is also prohibited in this verse. The Gemara asks: What is the reasoning behind the opinion of Rabbi Ḥanina ben Gamliel? The Gemara answers: He reads into the verse: Flesh with its life you shall not eat; blood with its life you shall not eat. The Gemara asks: And how do the Rabbis explain the mention of blood in this verse? After all, in their opinion, blood from a living animal is not forbidden. The Gemara answers: That comes to permit eating limbs from living creeping animals. The verse indicates that the prohibition does not apply to creeping animals, whose blood is not considered separate from their flesh (see 59b). The baraita continues: Similarly, you can say that according to the opinion of Rabbi Ḥanina, blood from a living animal is also forbidden to the Jewish people in particular; as it is stated: “Only be steadfast in not eating blood, as the blood is the life, and you shall not eat the life with the flesh” (Deuteronomy 12:23). With regard to the statements: “Only be steadfast in not eating blood,” this is a limb from a living animal; “as the blood is the life,” this is blood from a living animal. The Gemara asks: And how do the Rabbis, who hold that there is no specific prohibition with regard to blood from a living animal, interpret this verse? The Gemara answers: That verse comes to teach the prohibition against consuming blood spilled in the process of bloodletting, as this is blood through which the soul departs (see Karetot 20b). The Gemara asks: According to Rabbi Ḥanina ben Gamliel, why do I need the Torah to write this halakha with regard to descendants of Noah, and why do I need the Torah to repeat it at Sinai with regard to Jews? Aren’t Jews also descendants of Noah? The Gemara answers that it is to be understood in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina; as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Any mitzva that was first stated with regard to the descendants of Noah and was repeated at Sinai was stated for this group and for that group, i.e., it applies to both gentiles and Jews. But a mitzva that was stated with regard to the descendants of Noah and was not repeated at Sinai among the mitzvot given to the Jewish people was stated for the Jewish people and not for the descendants of Noah. And we have only the prohibition against eating the sciatic nerve to which this classification applies, and this is according to the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that the verse: “Therefore the children of Israel do not eat the sciatic nerve, which is on the hollow of the thigh, until this day” (Genesis 32:32), is referring to the sons of Jacob, who were commanded to observe this prohibition even though they had the status of descendants of Noah. § The Master said in a baraita: Any mitzva that was stated with regard to the descendants of Noah and was repeated at Sinai was stated for this group and for that group. The Gemara raises an objection: On the contrary, from the fact that it was repeated at Sinai, clearly it can be derived that it was stated for the Jewish people and not for the descendants of Noah, as if it pertains to the descendants of Noah as well, why repeat it at Sinai? Aren’t the Jewish people are also descendants of Noah? The Gemara answers: From the fact that the prohibition of idol worship was repeated at Sinai, and we find that God punished gentiles for it, conclude from it that any mitzva that was repeated at Sinai was stated for this group and for that group, and not only for the Jewish people. It is further stated in the baraita that a mitzva that was stated with regard to the descendants of Noah and was not repeated at Sinai was stated for the Jewish people and not for the descendants of Noah. The Gemara raises an objection: On the contrary, from the fact that it was not repeated at Sinai, clearly it can be derived that it was stated for the descendants of Noah and not for the Jewish people. The Gemara answers: There is nothing that is permitted to a Jew and forbidden to a gentile. The Gemara asks: And is there not? But isn’t there the permission for a Jew to take a married beautiful woman, who was taken as a prisoner of war, to be his wife? For a gentile to do so is forbidden. The Gemara answers: There, the reason gentiles are prohibited from doing so is because they are not authorized to conquer. It is not permitted for gentiles to wage wars of conquest, and the halakha of marrying a beautiful woman is stated only with regard to a war of conquest. Therefore the fact that a beautiful woman who is a prisoner of war is permitted only to a Jew and not to a gentile does not indicate that gentiles have a higher degree of sanctity. The Gemara asks: But isn’t stealing less than the value of one peruta prohibited to a gentile and permitted to a Jew? The Gemara answers: There it is because gentiles are not apt to grant forgiveness of debts, even of less than the value of one peruta. Therefore, for a gentile to take even such a minuscule amount is considered robbery. Jews normally forgive such small amounts. It is stated in the baraita that any mitzva that was stated with regard to the descendants of Noah and was repeated at Sinai was stated both for this group and for that group.

משנה מכות א׳:י׳

(י) מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין, אֵין סוֹתְרִים אֶת דִּינוֹ. כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת חָבְלָנִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אִלּוּ הָיִינוּ בַסַּנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל:

Mishnah Makkot 1:10

(10) This mishna continues to discuss the matter of testimony in the case of one who is liable to be executed. Concerning one whose verdict was delivered and he was sentenced to death and he fled, and he then came before the same court that sentenced him, they do not overturn his verdict and retry him. Rather, the court administers the previous verdict. Consequently, in any place where two witnesses will stand and say: We testify with regard to a man called so-and-so that his verdict was delivered and he was sentenced to death in the court of so-and-so, and so-and-so and so-and-so were his witnesses, that person shall be executed on the basis of that testimony. The mishna continues: The mitzva to establish a Sanhedrin with the authority to administer capital punishments is in effect both in Eretz Yisrael and outside Eretz Yisrael. A Sanhedrin that executes a transgressor once in seven years is characterized as a destructive tribunal. Since the Sanhedrin would subject the testimony to exacting scrutiny, it was extremely rare for a defendant to be executed. Rabbi Elazar ben Azarya says: This categorization applies to a Sanhedrin that executes a transgressor once in seventy years. Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva say: If we had been members of the Sanhedrin, we would have conducted trials in a manner whereby no person would have ever been executed. Rabban Shimon ben Gamliel says: In adopting that approach, they too would increase the number of murderers among the Jewish people. The death penalty would lose its deterrent value, as all potential murderers would know that no one is ever executed.

העמק דבר

פתיחה לספר בראשית

זה הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות: בספר יהושע (י יג): "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל(שמ"ב א יח): "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר: "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י).

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.

והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.

וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!

ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו : "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה ח) – "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען...", והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד ובפסוק ה), שאף־על־גב שאין הבן הולך בדרך מישרים – מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך".

וכן ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו – נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו.

ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד): "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם), ונתפייס עמו מהר.

וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט.

ובלעם בשעת רוח הקודש – לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו, שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב, אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ, שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה, באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדוּשה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. ועל זה צעק "תמות נפשי מות ישרים", היינו: מקיימי הבריאה.

ובדברינו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר ספר הישר, שהוא ספר הבריאה.