Episode 55 Asarah Bi'Teves Podcast - The Thinking Jew Podcast

Check out The Thinking Jew Podcast episode 55 for the audio that this source sheet accompanies.

You can find a link to it at linktr.ee/thethinkingjew or thethinkingjew.com

וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמׇלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֒דֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכׇל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃

II Kings 25:1

And in the ninth year of his reign, on the tenth day of the tenth month, Nebuchadnezzar moved against Jerusalem with his whole army. He besieged it; and they built towers against it all around.

מלכים ב כ״ה:כ״ה

וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְ֠תַנְיָ֠ה בֶּן־אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת־הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר־הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה׃

II Kings 25:25

In the seventh month, Ishmael son of Nethaniah son of Elishama, who was of royal descent, came with ten men, and they struck down Gedaliah and he died; [they also killed] the Judeans and the Chaldeans who were present with him at Mizpah.

תענית כ״ו א:י״ד-כ״ו ב:א׳

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵירְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְּאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהוּבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכׇל.

Taanit 26a:14-26b:1

The mishna discusses the five major communal fast days. Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, and five disasters happened on the Ninth of Av. On the seventeenth of Tammuz the tablets were broken by Moses; the daily offering was nullified; the city walls of Jerusalem were breached; the general Apostemos publicly burned a Torah scroll; and Manasseh placed an idol in the Sanctuary.

בית יוסף, אורח חיים תק״נ:ד׳:א׳

וה"ר דוד אבודרהם כתב בהלכות תענית שי' בטבת הוא משונה משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולין לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו בעצם היום הזה כמו בי"ה ולא ידעתי מנין לו זה וכ' עוד די' בטבת חל לפעמים בששי ומתענין בו ביום ושאר צומות לעולם אין חלים בששי.

Beit Yosef, Orach Chaim 550:4:1

And Rabbi Dovid Abudraham writes in the laws of fast days that the 10th of Teves is different from all other fast days in that if it were to fall out on shabbos, we couldn't push it off to a different day, as the verse writes about it, "In the essence of the day" which is the same wording used by Yom Kippur. And I am unsure where he understood this law from. He also writes that sometimes the 10th of Teves falls out on Friday and we fast on it, unlike other fast days that will never fall out on a Friday.

תלמוד ירושלמי יומא א׳:א׳:כ׳

...אָֽמְרוּ. כָּל־דּוֹר שֶׁאֵינוֹ נִבְנֶה בְיָמָיו מַצֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ הוּא הֶחֱרִיבוֹ.

Jerusalem Talmud Yoma 1:1:20

...They said, any generation in which it is not rebuilt is debited as if it had destroyed it.

סנהדרין צ״ו ב:ד׳

הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר (איכה א, טו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר (ישעיהו מז, ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח

Sanhedrin 96b:4

He was proceeding and killing until he reached the Sanctuary. When he reached the Sanctuary, he ignited a fire in it. The Sanctuary rose, seeking to enter Heaven so that it would not burn. They trod upon it from Heaven and returned it to its place, as it is stated: “The Lord has trodden the virgin, the daughter of Judah, as in a winepress” (Lamentations 1:15). Nebuzaradan became haughty, taking pride in his conquest. A Divine Voice emerged and said to him: Your haughtiness is unwarranted, as you killed a nation that was already dead, you burned a Sanctuary that was already burned, and you ground flour that was already ground, as it is stated with regard to Babylonia: “Take millstones and grind flour; uncover your locks, tuck up the train, uncover the leg, pass over rivers” (Isaiah 47:2). It was not stated: Grind wheat, but “grind flour,” indicating that all the destruction had already been wrought by God, and the role played by the enemy was insignificant.

חתם סופר על התורה, פרשת שקלים כ׳

...י' טבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה, וכתי' באבודרהם, דאם אפשר הי' שחל להיות יו"ד טבת בשבת הי' צריכי' להתענות בשבת יען שכתוב בו כתב לך את עצם היום הזה עיצומו של יום, כמו ביהכ"פ כתיב בעצם היום הזה, ויש להבין הלא יו"ד טבת לא הי' רק התחלת מצור העיר ועד שתי שנים ומחצה לא נחרבה, וקשה חורבנה מסתמא מן התחלת המצור, ולמה ט"ב אין דומה שבת ועיי' בעירובין בענין ט"ב שחל בע"ש אין משלימין ויו"ד טבת בע"ש משלימין, והי' דוחה שבת ונראה לבאר דהנה הטעם שקבעו תענית על מצור ההיא, הלא היתה ירושלים כמה פעמים במצור בימי פרעה נכה וכדומה, רק הטעם הוא דמה שהיתה העיר בטרדת המצור שתי שנים ומחצה זו מחמת שבאותו יום שסמך מלך בבל למטה על ירושלים כמו כן ישבו ב"ד שלמעלה אלו מיימינים אלו משמאילים עד שגברו המשמאילים ונחרב הבית, והנה אין לך שנה שאין קללתה מרובה מחברתה, וכל דור שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו, נמצא שבכל שנה ושנה נתחדש חורבן חדש, וזהו בכל פעם כשמגיע אותו יום של עשרה בטבת, שהתחיל אז למעלה משפט החורבן, כמו כן בכל דור ודור, יושבין ב"ד שלמעלה וגוזרין החורבן של כל שנה ושנה, ודבר זה מרומז קצת בספר הקרנים, עיין בפירושו הנקרא דן ידין, בענין חודש טבת וידוע דעל צרה שעברה כמו יום שמת בו אוא"מ אין אנו מתענין בשבת אבל תענית חלום מותר להתענות, דבשביל עונג שיש לו שמבטל צרה העתידה לבוא עליו לא מעונה הוא, הילכך תענית ט"ב, דזהו רק על צרה שעברה לא דחו שבת, אבל תענית י' טבת זהו על בטל צרה העתידה עונג הוא, והיה דחי שבת:

Chatam Sofer on Torah, Parashat Shekalim 20

...

משנה תורה, הלכות תעניות ה׳:א׳

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם" וְגוֹ':

Mishneh Torah, Fasts 5:1

There are days that all the people of Israel observe as fasts on account of the tragic events which occurred on them, the purpose being to appeal to the hearts and to lay open the paths of repentance. This serves as a reminder of our evil doings, and the deeds of our fathers which were like ours now, resulting in the afflictions endured by them and by us. By remembering these things we are likely to repent and do right, as it is written: "They shall confess their sins and the sins of their fathers…" (Leviticus 26:40).

תלמוד ירושלמי תענית ד׳:ה׳:ה׳

וְהוֹבְקְעָה הָעִיר. כָּתוּב בְּתִשְׁעָ֣ה לַחוֹדֶשׁ הוֹבְקְעָה הָעִֽיר וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חֲנִילַאי. קִילְקוּל חֶשְׁבוֹנוֹת יֵשׁ כָּאן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִ֛י בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־ײ֨ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ בֶּן־אָדָ֗ם יַ֠עַן אֲשֶׁר־אָ֨מְרָה צּוֹר עַל־יְרֽוּשָׁלַ֨ם֙ הֶאָ֔ח. מָהוּ הֶאַח. אִין תִּימַר. בְּאֶחָד בְּאַר. עַדַּיִין לָא נִשְׂרַף. אִין תֵּימַר בְּאֶחָד בְּאֶלּוּל. [בְּ]יוֹם וָלַיְלָה נְפַק בַּלְדָּרָה מִן יְרוּשָׁלִַם וּבָא לְצוֹר. אֶלָּא קִילְקוּל חֶשְׁבוֹנוֹת יֵשׁ כָּאן. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. נִשְׁבָּה בִּנְךָ. וְנִתְקַלְקְלוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. אָמַר. יֵיעָשֶׂה זֶה רֹאשׁ לַחֶשְׁבוֹנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. נִשְׁבָּה בִּנְךָ וְנִתְקַדֵּשׁ. אָמַר. יֵיעָשֶׂה זֶה רֹאשׁ לַחֶשְׁבוֹנוֹת. רִבִּי מָנָא בָעִי. נִיחָא נִתְקַלְקְלוֹ לְשֶׁעָבַר. דִּילְמָא לְהַבָּא. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. בַּתִּשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר. [מַה בֵינִיהוֹן.] עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם מִיּוֹם שְׁהוֹבְקְעָה הָעִיר וְעַד יוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי אָבוּנָה. סִימָנָא מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה. מָה הַלּוּז הַזֶּה מִשֶּׁהוּא מוֹצִיא אֶת נִיצּוֹ וְעַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת פֵּירוֹתָיו עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. כָּךְ מִיּוֹם שְׁהוֹבְקְעָה הָעִיר וְעַד יוֹם שֶׁחָרַב הַבַּיִת עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. מָאן דְּאָמַר. בַּתִּשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ. (בְּשִׁבְעָה עָשָׂר) [בְּאֶחָד] בְּאַב חָרַב הַבַּיִת. מָאן דְּאָמַר בְּשִׁבְעָה עָשָׂר. בְּתִשְׁעָה בְאַב חָרַב הַבַּיִת.

Jerusalem Talmud Taanit 4:5:5

“And the city was breached.” It is written, on the Ninth of the month the city was breached, and you are saying so? Rebbi Tanḥum bar Ḥanilai said, here is an erroneous computation. That is what is written, it was in the twelfth year, on the first of the month, was the Eternal’s word to me, saying: Son of man, since Tyre said about Jerusalem hurrah. What “hurrah”? If you are saying on the first of Av, it still was not burned. If you are saying on the first of Ellul, cannot in one day and night the messenger leave Jerusalem and arrive at Tyre? But here is an erroneous computation. Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish. Rebbi Joḥanan said, {a parable} of a king who was sitting and computing computations. They came and told him, your son was kidnapped; his computations became erroneous. He said, let this be the beginning of computations. Rebbi Simeon ben Laqish said, {a parable} of a king who was sitting and computing computations. They came and told him, your son was kidnapped and incapacitated; his computations became erroneous. He said, let this be the beginning of computations. Rebbi Mana asked, one understands this that they were erroneous for the past; maybe for the future? Whether one follows him who said on the ninth of the month, or the one who said on the seventeenth, [in what do they differ?] there are twenty-one days from the day the city was breached to the day the Temple was destroyed. Rebbi Abuna said, an indication, I am seeing an almond stick. Since this almond tree from sprouting its flower to finishing its fruit needs twenty-one days, so from the day the city was breached to the day the Temple was destroyed twenty-one days. He who says on the Ninth of the month, the Temple was destroyed on the first of Av. He who says on the Seventeenth, the Temple was destroyed on the Ninth of Av.

תענית כ״ח ב:י״ג

אָמַר רָבָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בָּרִאשׁוֹנָה, כָּאן — בַּשְּׁנִיָּה. דְּתַנְיָא: בָּרִאשׁוֹנָה הוּבְקְעָה הָעִיר בְּתִשְׁעָה בְּתַמּוּז, בַּשְּׁנִיָּה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בּוֹ.

Taanit 28b:13

Rava said: This is not difficult, as here the verse is referring to the First Temple, whereas there, in the mishna, it describes the destruction of the Second Temple, as it is taught in a baraita: Upon the destruction of the First Temple, the city walls were breached on the ninth of Tammuz; and at the destruction of the Second Temple they were breached on the seventeenth of Tammuz.

חידושי אגדות על מסכת תענית כ״ח ב:ב׳

בראשונה הובקעה בט' ובשניה בי"ז כו'. ולפי שהשניה היא הביאה לנו רעה ביותר כמ"ש ביומא בירה תוכיח ע"כ מתענין בשניה ובירושלמי תירץ בע"א דקלקול חשבונות היה שם ונראה לפרש לפי שאוה"ע מונין לחמה וישראל ללבנה וע"י אויבים עע"א שגזרו על חשבון הלבנה וקידוש החדש כמ"ש במסכת ר"ה נעשה זה הקלקול ובודאי בי"ז בתמוז בחדש הלבנה נבקעה העיר גם בראשונה כמפורש בקרא בירמיה מקל שקד אני רואה שהם כ"א ימים שבין י"ז בתמוז לט"ב אבל לפי קלקול חשבונות של האויבים שמונין לחמה לא היה רק ב' בתמוז דשנת החמה מוסיף על שנת הלבנה י"א ימים נמצא שבג' תקופות מתשרי עד תמוז מוסיף ח' ימים שבין תשעה בתמוז לחמה ובין י"ז ללבנה ועל כוונה זו אמר שמו אותותם אותות וגו' ע"פ מ"ש והיו לאותות וגו' דהיינו שישראל המונין ללבנה יהיה אות שלהם הלבנה כשהיא לוקה סימן לשונאיהם של ישראל ועובדי כוכבים המונין לחמה כשהיא לוקה סימן ואות להם שיהיו לוקים וכן בהפך ולזה כשצר מלך בבל על ירושלים היה בי' בטבת עד שהוצלח ונבקעה העיר בי"ז בתמוז ללבנה וט' לחמה והם שני תקופות השנה שהחמה עולה ומוסיף מיום ליום וזה שם ונתן לו האויב אות וסימן להצלחתו להחריב ירושלים ובהפך אמר אותותינו לא ראינו וגו' לטובה דהיינו שהובקעה העיר בי"ז בתמוז ללבנה שהיא נדונית חסרה אז סימן ואות על חסרון שונאיהם על ישראל:

Chidushei Agadot on Taanit 28b:2

...