אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי. לפני שנוצרתי, כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהי' צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר, וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא אות, שלא הייתי כדאי עד אז להבראות, ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות. ואילו הייתי מיחד מעשי אל תכלית בריאתי הנני עכשיו כדאי, אבל כיון שאין מעשי מכוונים לטוב התכלית הרי לא הגעתי אל תכלית בריאתי ואיני עדיין כדאי כמו קודם לכן.
My God, before I was created I was not worthy, and now that I have been created it is as if I had not been created: Before I was created, that entire boundless time from naught until I was created, of course there was nothing in the world that needed me. Because if I was a deficiency vis-à-vis some purpose and fulfillment I would have been created, and since I was not created until that time it is a sign, that I was not worthy until then to have been created, and I was not needed but rather for the "moment like this" (Esther 4:14) for which I was created, because the moment has arrived for me to fulfill something to complete reality. And had I dedicated my actions towards the purpose of my creation [then] "here I am" (Genesis 22:1, Genesis 22:7, Exodus 3:4) now worthy. However since my deeds are not directed towards The Good Purpose behold I have not reached the purpose of my creation and I am still not worthy like beforehand.
כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת הֽוּא׃
For the lips of a priest guard knowledge,
And men seek rulings from his mouth;-c
For he is a messenger of the LORD of Hosts.
And men seek rulings from his mouth;-c
For he is a messenger of the LORD of Hosts.
כְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף {ס} יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ׃
Like an eagle who rouses his nestlings,
Gliding down to his young,
So did He spread His wings and take him,
Bear him along on His pinions;
Gliding down to his young,
So did He spread His wings and take him,
Bear him along on His pinions;
ויש דרך ישר לפני איש, שווה לכל נפש, וקרוב הדבר מאד מאד, לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת בליבו, להיות מאירה בתוקף אורה כאש בוערה בהתגלות ליבו ומוחו, למסור נפשו לה' וגופו ומאודו בכל לב ובכל נפש ומאד מעומקא דלבא באמת לאמיתו, ובפרט בשעת קריאת שמע וברכותיה כמו שיתבאר. והוא, כאשר ישים אל לבו מה שאמר הכתוב: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם". פירוש, כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה, ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חבירו אליו גם כן להיות אוהבים נאמנים זה לזה, בפרט כשרואה אהבת חבירו אליו. והנה זהו טבע הנהוג במידת כל אדם, אף אם שניהם שווים במעלה. ועל אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה, ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו, ומקימו ומרימו מאשפתו, ומכניסו להיכלו היכל המלך חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם, ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק, ואתדבקות רוחא ברוחא בכל לב ונפש - על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש, מעומקא דליבא לאין קץ. ואף אם ליבו כלב האבן המס ימס והיה למים, ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך.
עוד יש דרך ישר לפני איש לעסוק בתורה ומצוות לשמן, על ידי מידתו של יעקב אבינו עליו השלום, שהיא מידת הרחמים, לעורר במחשבתו תחילה רחמים רבים לפני ה' על ניצוץ אלהות המחיה נפשו, אשר ירד ממקורו חיי החיים אין סוף ברוך הוא, הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב, ונתלבש במשכא דחויא הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק. כי העולם הזה הוא תכלית הקליפות הגסות כו'. ובפרט כשיזכור על כל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו מיום היותו אשר לא טובים המה, ומלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא. כי יעקב חבל נחלתו, וכמשל המושך בחבל וכו', והוא סוד גלות השכינה. ועל זה נאמר: "וישוב אל ה' וירחמהו", לעורר רחמים רבים על שם ה' השוכן אתנו, כדכתיב: "השוכן אתם בתוך טומאתם".
וזהו נראה פירוש הפסוק לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, שאפילו בעת שהצדיק נופל ממדריגתו וזהו שמן תורק שמך, ששמן היינו תורה ומעשים טובים, ואפילו בעת שהשמן תורק ונופל ממדריגתו, על כל זה לריח שמניך טובים, הריח והרשימה שנשאר בו ממעשים הקודמים שהיו טובים הרשימה הזאת הם טובים אפילו בעת ששמן תורק שמך שנפל הצדיק ממדריגתו. אך למה ברא שיפול הצדיק ממדריגתו. על זה אמר על כן עלמות אהבוך, ופירש רש"י ז"ל שבא יתרו ונתגייר ושמעה רחב ונתגיירה עיין שם. פירוש, שמזה שנופל הצדיק ממדריגתו ומתחזק לשוב אל מקומו מזה נתעלה נשמת גרים וכו'. וזהו משכני אחריך נרוצה, שאפילו בעת שנפל ממדריגתו ואין יכול לעבוד השם יתברך בשלימות, רק בשביל עולם הבא וכדומה והוא כינוי אחוריים וזהו משכני אחריך, שאפילו בעת שנפל ממדריגתו והוא בבחינת אחריך, עם כל זה נרוצה ומתחזק את עצמו בכל יכולתו לחזור ולשוב אל מקום הראשון ואז כשיזכה לחזור ולעלות אל מקום קדשו. וזהו הביאני המלך חדריו, שנזכה לחזור למדריגתו ולבקר בהיכלו וחדריו אזי נגילה ונשמחה בך, אז אין אהבתו בשביל שכר עולם הבא רק שאהבת השם יתברך הוא הנאהב אצלו יותר מכל תענוגי עולם הבא ונגילה ונשמחה בך, ששמחתו הוא בהשם יתברך. נזכירה דודיך מיין, שאהבת השם יתברך הוא הנאהב אצלו מכל תענוגי עולם הבא. וזהו נזכירה דודיך ואהבתך יותר מיין, היינו תענוגי עולם הבא. וזהו משרים אהבוך, שזה האהבה השלימה שאז הם אוהבים השם יתברך במשרים ואהבת השם יתברך אצלם יותר מרוב תענוגי עולם הבא ודו"ק:
ועיין בס' קדושת לוי ברמזי שיר השירים ד"ה לריח שמניך שכתב וז"ל, להבין למה ברא השם יתברך זה שיפול הצדיק ממדרגתו הלא לכאורה. הוא יותר טוב שיעמוד צדיק תמיד על עמדו לעבוד את השם יתברך בשכל גדול ולאהוב אותו אהבה שלימה, דבר זה אמר הבעל שם טוב ז"ל ומורי הצדיק מו"ה דוב בער זצ"ל שמזה שנופל הצדיק ממדרגתו ומתחזק לחזור ולשוב לאיתנו מזה נבראו נשמות [וגרים], והוא כמו מי שרוצה להעלות את חבירו מטיט ורפש, שצריך גם הוא לירד סמוך להטיט ורפש להעלות אותו [עי' לקמן פ' אחרי בהגה ה'] כמו כן מזה נבראים נשמות גרים מזה שהצדיק נופל ממדרגתו ומתחזק את עצמו לעבוד את השם יתברך ולחזור ולשוב אל מקומו עד כאן דבריו, והוא נרמז גם כן בכתבי האר"י ז"ל, עכ"ל, ועיקר ענין נשמת גרים עיין לקמן פ' בא אות זיי"ן.
וירא בסבלתם. נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם (שמות רבה א'):
וירא בסבלתם AND HE SAW THEIR BURDENS — he set his eyes and mind to share in their distress. (Exodus Rabbah 1:27)
יַעֲבׇר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃
Let my lord go on ahead of his servant, while I travel slowly, at the pace of the cattle before me and at the pace of the children, until I come to my lord in Seir.”
הרשעים, בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתיאבון, נשמתם גבוהה מאד - מאורות דתוהו.
The souls of wicked people with principles, those who sin in order to anger [God] and not because of desire, are very high, [coming] from the “lights of chaos.”
הרשעים, בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתיאבון, נשמתם גבוהה מאד - מאורות דתוהו.
The souls of wicked people with principles, those who sin in order to anger [God] and not because of desire, are very high, [coming] from the “lights of chaos.”
ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין מצד קלות דעת והפקרות ובין מצד עלית דעת והתעוררות רוח עליון, הוא מענין עולם התהו; אלא שיש הפרש גדול בפרטים של עולם התהו עצמו ובנטיותיו לשמאל או לימין. האידיאליסטים הגדולים רוצים בסדר יפה וטוב, מוצק ואדיר כזה, שאין בעולם לו דוגמא ויסוד, על כן הם מהרסים את הבנוי לפי מדת העולם. המעולים יודעים גם לבנות את העולם הנהרס, אבל הגרועים, שהנטיה האידיאלית היותר עליונה נגעה בהם רק נגיעה כל שהיא, הם רק מחבלים ומהרסים, והם הם המושרשים בעולם התוהו בערכו הנשפל.
ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין שהוא בא מצד קלות דעת והפקרות, בין מצד עליית דעת והתעוררות רוח עליון, הוא מענין עולם התהו. אלא שיש הפרש גדול בפרטים של עולם התוהו עצמו ובנטיותיו לשמאל או לימין.
הנשמות של עולם התוהו הנן גדולות, גדולות מאד.
Souls from the world of chaos are great, very great.
עולם תוהו עומד הוא לפנינו, כל זמן שאין אנחנו מגיעים לידי התיקון העליון של אחדותם של כל זרמי החיים וכל הנטיות השונות אשר להם. כל זמן שכל אחד מתנשא לומר, אני אמלך ואני ואפסי עוד, אין שלום בעצמנו, ואין שם ד' מופיע עלינו, שמא גופיה דאקריה שלום, אשר אור האמת רק ממנו ועל ידו מופיע. כל עמל החיים, ביחוד העמל הרוחני של כל המחשבה, מוכרח להיות פונה רק כדי לגלות את אור השלום הכללי העליון, היוצא לא מתוך דחיה של איזה כח, של איזה רעיון, של איזה זרם, של איזה נטיה, אלא מתוך הכנסתו של כל אתד מאלה לתוך הים הגדול של אור אין סוף, ששם הכל מתאחד, הכל מתעלה, הכל מתרומם, והכל מתקדש. חביבים הם היסורים הרוחניים, שכל עובד אמיתי. עובד אלהים אמת באהבה גמורה, סובל על ידי השאיפה הקדושה הטהורה והנאצלת הזאת, אבל דוקא היסורים הללו הם הם הממרקים את הנשמה, ומביאים אותה, ועל ידה את העולם כולו, לידי האושר המרומם, לידי שאיבת רוח הקודש, לידי הגלותה של השכינה העליונה, ולידי הדבקות האמיתית באור חיי כל החיים. ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום.
עולם תוהו עומד הוא לפנינו, כל זמן שאין אנחנו מגיעים לידי התיקון העליון של אחדותם של כל זרמי החיים וכל הנטיות השונות אשר להם. כל זמן שכל אחד מתנשא לומר, אני אמלך ואני ואפסי עוד, אין שלום בעצמנו, ואין שם ד' מופיע עלינו, שמא גופיה דאקריה שלום, אשר אור האמת רק ממנו ועל ידו מופיע. כל עמל החיים, ביחוד העמל הרוחני של כל המחשבה, מוכרח להיות פונה רק כדי לגלות את אור השלום הכללי העליון, היוצא לא מתוך דחיה של איזה כח, של איזה רעיון, של איזה זרם, של איזה נטיה, אלא מתוך הכנסתו של כל אתד מאלה לתוך הים הגדול של אור אין סוף, ששם הכל מתאחד, הכל מתעלה, הכל מתרומם, והכל מתקדש. חביבים הם היסורים הרוחניים, שכל עובד אמיתי. עובד אלהים אמת באהבה גמורה, סובל על ידי השאיפה הקדושה הטהורה והנאצלת הזאת, אבל דוקא היסורים הללו הם הם הממרקים את הנשמה, ומביאים אותה, ועל ידה את העולם כולו, לידי האושר המרומם, לידי שאיבת רוח הקודש, לידי הגלותה של השכינה העליונה, ולידי הדבקות האמיתית באור חיי כל החיים. ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום.
מלאה היא ההויה אורות ומחשכים, סדרים ובלבולים, תיקון ותוהו.
Existence is filled with [regions of] light and regions of darkness, with structure and confusion, with rectification and chaos.
שיח עם המלמדים ואבות הבנים
A conversation with teachers and parents of the children [who will be taught from this book]
יש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת, הקדושה הבונה טובה גלוי, והמחרבת טובה גנוז, מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי. המשיג את סוד הקדושה המחרבת יכול הוא לתקן כמה נשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כח תקונו. מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה לעולם, מעלת משה בעל היד החזקה, ששבר את הלוחות.
ממה שכבר בנוי. המשיג את סוד הקדושה המחרבת יכול הוא ל
[מט] כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב ולכן א' בוי"ר (פר' כא) שבאבר שבו חטא בו יעשה מצות ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מדה כנגד מדה אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט כי כ"א נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתייחדה נפשו בפרט ואין לה חבר [כמו שלא נמצא פרצופים שוים ופרצוף פנים רומז על צלם אלהים דנפש] כנודע מאמר הקדמונים על מאמר רז"ל (שבח קיח:) אבוך במאי זהיר טפי. ועל כזה א' (גיטין מג.) אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל שע"י המכשלה הוא מבין שלכך נוצר לתקן אותו דבר. הלא תראה אחז חתם התורה כמ"ש בחלק (קג:) ובמד' (ב"ר פר' מב) שמנע תינוקת של בית רבן אמר אם אין גדיים כו' לפי שהוא הי' כלי מוכן להוליד חזקי' שהיה מרביץ תורה ביותר כדאי' ספ"ק דב"ק ופ"ב דסנהדרין (כ.) ועד שלא נמצא ע"ה בימיו כדאי' בחלק (צד:) ע"ש ממש ההיפוך:
49. Each person knows that in precisely that area in which his inclination attacks him greatly, he becomes a prepared vessel in precisely those matters to be clean and purified. And in matters in which he sins greatly, he should know he is a prepared vessel to be, precisely in that matter in which he sins, clean and pure of heart. Therefore, Chazal writes (Vayikra Rabbah 21) that in that limb in which there is sin, there is also a mitzvah to be done in it. This Mitzva to be done is not only to effect a rectification to the specific sin which was previously done, one deed opposite another, but rather to effect a rectification of his own particular soul, for each person is created to effect some rectification in some matter which is found specifically in his own unique soul, which is not found in another's soul. So too, we find that men's faces differ, and different faces symbolize the difference in each person's unique status as created in God's image. This matter is known by that which is stated from the earlier men, from the statement of our sages (Shabbat 118b) "In what area was your father especially vigilant?". And on this, it was said (Gittin 43a) "A person doesn't stand with his Torah unless he has stumbled in it", meaning that through his stumbling, he understands that he was specifically created to rectify that particular matter.
[מט] כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב ולכן א' בוי"ר (פר' כא) שבאבר שבו חטא בו יעשה מצות ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מדה כנגד מדה אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט כי כ"א נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתייחדה נפשו בפרט ואין לה חבר [כמו שלא נמצא פרצופים שוים ופרצוף פנים רומז על צלם אלהים דנפש] כנודע מאמר הקדמונים על מאמר רז"ל (שבח קיח:) אבוך במאי זהיר טפי. ועל כזה א' (גיטין מג.) אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל שע"י המכשלה הוא מבין שלכך נוצר לתקן אותו דבר. הלא תראה אחז חתם התורה כמ"ש בחלק (קג:) ובמד' (ב"ר פר' מב) שמנע תינוקת של בית רבן אמר אם אין גדיים כו' לפי שהוא הי' כלי מוכן להוליד חזקי' שהיה מרביץ תורה ביותר כדאי' ספ"ק דב"ק ופ"ב דסנהדרין (כ.) ועד שלא נמצא ע"ה בימיו כדאי' בחלק (צד:) ע"ש ממש ההיפוך:
49. Each person knows that in precisely that area in which his inclination attacks him greatly, he becomes a prepared vessel in precisely those matters to be clean and purified. And in matters in which he sins greatly, he should know he is a prepared vessel to be, precisely in that matter in which he sins, clean and pure of heart. Therefore, Chazal writes (Vayikra Rabbah 21) that in that limb in which there is sin, there is also a mitzvah to be done in it. This Mitzva to be done is not only to effect a rectification to the specific sin which was previously done, one deed opposite another, but rather to effect a rectification of his own particular soul, for each person is created to effect some rectification in some matter which is found specifically in his own unique soul, which is not found in another's soul. So too, we find that men's faces differ, and different faces symbolize the difference in each person's unique status as created in God's image. This matter is known by that which is stated from the earlier men, from the statement of our sages (Shabbat 118b) "In what area was your father especially vigilant?". And on this, it was said (Gittin 43a) "A person doesn't stand with his Torah unless he has stumbled in it", meaning that through his stumbling, he understands that he was specifically created to rectify that particular matter.
כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַל אֵיתָן זֶה הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ וְהוּא קָטָן וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְהָיָה תָּמֵהַּ הֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַגַּלְגַּל הַזֶּה נוֹהֵג תָּמִיד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מַנְהִיג וּמִי יְסַבֵּב אוֹתוֹ. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּסַבֵּב אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא הָיָה לוֹ מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר אֶלָּא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַטִּפְּשִׁים וְאָבִיו וְאִמּוֹ וְכָל הָעָם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהוּא עוֹבֵד עִמָּהֶם וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין עַד שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהֵבִין קַו הַצֶּדֶק מִתְּבוּנָתוֹ הַנְּכוֹנָה. וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל וְהוּא בָּרָא הַכּל וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ. וְיָדַע שֶׁכָּל הָעוֹלָם טוֹעִים וְדָבָר שֶׁגָּרַם לָהֶם לִטְעוֹת זֶה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַכּוֹכָבִים וְאֶת הַצּוּרוֹת עַד שֶׁאָבַד הָאֱמֶת מִדַּעְתָּם. וּבֶן אַרְבָּעִים שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר וְיָדַע הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת עַל בְּנֵי אוּר כַּשְׂדִּים וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶם וְלוֹמַר שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ וְשִׁבֵּר הַצְּלָמִים וְהִתְחִיל לְהוֹדִיעַ לָעָם שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶלָּא לֶאֱלוֹהַּ הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב וּלְנַסֵּךְ כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ כָּל הַבְּרוּאִים הַבָּאִים. וְרָאוּי לְאַבֵּד וּלְשַׁבֵּר כָּל הַצּוּרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָּהֶן כָּל הָעָם כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁהֵם מְדַמִּים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא אֵלּוּ. כֵּיוָן שֶׁגָּבַר עֲלֵיהֶם בִּרְאָיוֹתָיו בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לְהָרְגוֹ וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְיָצָא לְחָרָן. וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעוֹלָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא לג) "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם". וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָעָם מִתְקַבְּצִין אֵלָיו וְשׁוֹאֲלִין לוֹ עַל דְּבָרָיו הָיָה מוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיַּחְזִירֵהוּ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת וְהֵם אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִקָּר הַגָּדוֹל הַזֶּה וְחִבֵּר בּוֹ סְפָרִים וְהוֹדִיעוֹ לְיִצְחָק בְּנוֹ. וְיָשַׁב יִצְחָק מְלַמֵּד וּמַזְהִיר. וְיִצְחָק הוֹדִיעַ לְיַעֲקֹב וּמִנָּהוּ לְלַמֵּד וְיָשַׁב מְלַמֵּד וּמַחֲזִיק כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ לִמֵּד בָּנָיו כֻּלָּם וְהִבְדִּיל לֵוִי וּמִנָּהוּ רֹאשׁ וְהוֹשִׁיבוֹ בִּישִׁיבָה לְלַמֵּד דֶּרֶךְ הַשֵּׁם וְלִשְׁמֹר מִצְוַת אַבְרָהָם. וְצִוָּה אֶת בָּנָיו שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּ מִבְּנֵי לֵוִי מְמֻנֶּה אַחַר מְמֻנֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁכַח הַלִּמּוּד. וְהָיָה הַדָּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בִּבְנֵי יַעֲקֹב וּבַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְנַעֲשֵׂית בָּעוֹלָם אֻמָּה שֶׁהִיא יוֹדַעַת אֶת ה'. עַד שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְחָזְרוּ לִלְמֹד מַעֲשֵׂיהֶן וְלַעֲבֹד כּוֹכָבִים כְּמוֹתָן חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁעָמַד בְּמִצְוַת אָבוֹת. וּמֵעוֹלָם לֹא עָבַד שֵׁבֶט לֵוִי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְכִמְעַט קָט הָיָה הָעִקָּר שֶׁשָּׁתַל אַבְרָהָם נֶעֱקַר וְחוֹזְרִין בְּנֵי יַעֲקֹב לְטָעוּת הָעוֹלָם וּתְעִיּוֹתָן. וּמֵאַהֲבַת ה' אוֹתָנוּ וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָשָׂה משֶׁה רַבֵּנוּ רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וּשְׁלָחוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּתְנַבֵּא משֶׁה רַבֵּנוּ וּבָחַר ה' יִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה הִכְתִּירָן בְּמִצְוֹת וְהוֹדִיעָם דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ וּמַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְכָל הַטּוֹעִים אַחֲרֶיהָ:
As soon as this giant was weaned he commenced to busy his mind, in his infancy he commenced to think by day and by night, and would encounter this enigma: How is it possible that this planet should continuously be in motion and have no leader—and who, indeed, causes it to revolve, it being impossible that it should revolve itself? Moreover, he neither had a teacher nor one to impart aught to him, for he was sunk in Ur of the Chaldeans among the foolish worshipers of stars, and his father, and his mother, like all the people, worshiped stars, and he, although following them in their worship, busies his heart and reflects until he attains the path of truth, and, by his correct thinking, he understood when he finally saw the line of righteousness. He knew that there is One God; He leads the planet; He created everything; and in all that is there is no god save He. He knew that the whole world was in error, and that the thing which caused them to err was, that their worshiping the stars and the images brought about the loss of the truth from their consciousness. And, when Abraham was forty years old he recognized his Creator. After he came to this comprehension and knowledge he started to confute the sons of Ur of the Chaldeans, and to organize disputations with them, cautioning them, saying: "This is not the true path that you are following", and he destroyed the images, and commenced preaching to the people warning them that it is not right to worship any save the God of the universe, and unto Him alone it is right to bow down, to offer sacrifices, and compound offerings, so that the creatures of the future shall recognize Him. Moreover, it is right to destroy and break in pieces all of the images, so that the whole population of the future be not led to an error like unto these who imagine that there is no God save these images. When he had them subdued by his well supported contentions, the king tried to put him to death, but he was saved by a miracle, and went hence to Haran. There he stood up anew and called out in a great voice to the whole world, to let them know that there is One God for the whole universe, and unto Him it is proper to render service. And thus he went onward with his proclamations from city to city, and from government to government, until he attained the land of Canaan amidst his outcry, even as it is said: "And called there on the name of the Lord, the Everlasting God" (Gen. 21.33). When the people who congregated about him asked him concerning his preachments, he replied by imparting knowledge to each and every one according to his mentality, to the end that he was able to turn him to the path of truth, until there congregated about him thousands, even tens of thousands, and they became the people of Abraham's household, in whose heart he implanted this great cause, concerning which he compiled books, and which he imparted to his son Isaac. Isaac, from his seat of learning, gave instructions and admonitions. And Isaac, in turn, imparted it to Jacob and appointed him head master, who, at his seat of learning, gave instructions and supported all who flocked to him. And Jacob our father instructed all his sons, but separated Levi and appointed him head master, and established him in a seat of learning where to instruct in the path of the Name and in the observance of the charges of Abraham. He, moreover, commanded his sons not to interrupt the succession of the sons of Levi to the presidency of the school so that the learning be not forgotten. So did the movement advance intensely among the sons of Jacob and their followers that the world saw a God-knowing nation called into existence, until Israel spent a long time in Egypt, when they turned to be instructed in their practice and to worship the stars as they did, save only the tribe of Levi, which remained faithful to their ancestorial charge; for the tribe of Levi at no time worshiped stars. Verily, in but a short space of time, the root which Abraham had planted would have been uprooted, and the sons of Jacob would have turned to the universal error and wandering; save because of the Lord's love for us, and because He observes the oath of covenant with Abraham our father, He appointed Moses our Master lord of all prophets, and made him His messenger. After Moses our Master was endowed with prophecy and the Lord chose Israel as an inheritance, He crowned them with commandments, and made known to them the way to serve Him, and what will be the judgment rendered against idolatry and all its erring devotees.3
אֲלַמְּדָ֣ה פֹשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֝חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ׃
I will teach transgressors Your ways,
that sinners may return to You.
that sinners may return to You.
בֶּן־אָדָ֗ם יֹ֠שְׁבֵי הֶחֳרָב֨וֹת הָאֵ֜לֶּה עַל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ אֹמְרִ֣ים לֵאמֹ֔ר אֶחָד֙ הָיָ֣ה אַבְרָהָ֔ם וַיִּירַ֖שׁ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַאֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֔ים לָ֛נוּ נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה׃ (ס)
O mortal, those who live in these ruins in the land of Israel argue, “Abraham was but one man, yet he was granted possession of the land. We are many; surely, the land has been given as a possession to us.”
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מָה לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּת בֵּית שָׁאוּל — מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ שׁוּם דּוֹפִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן קוּפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו. שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו אוֹמְרִין לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.
Rav Yehuda said that Shmuel said: Why did the kingship of the house of Saul not continue on to succeeding generations? It is because there was no flaw in his ancestry; he was of impeccable lineage. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: One appoints a leader over the community only if he has a box full of creeping animals hanging behind him, i.e., he has something inappropriate in his ancestry that preceded him. Why is that? It is so that if he exhibits a haughty attitude toward the community, one can say to him: Turn and look behind you and be reminded of your humble roots. This is why David’s kingdom lasted while Saul’s did not, as David descended from a family with problematic ancestry, namely Tamar (see Genesis, chapter 38) and Ruth the Moabite (see Ruth 4:18–22).
Rav Hirsch on Genesis, 12:10-13
The Torah never presents our great men as being perfect... the Torah never hides from us the faults, errors, and weaknesses of our great men. Just by that it gives the stamp of veracity to what it relates. But in truth, by the knowledge which is given to us of their faults and weaknesses, our great men are made... greater and more instructive. If they stood before us as the purest models of perfection we should attribute them as having a different nature, which has been denied to us... It may never be our task to whitewash the spiritual and moral heroes of our past, to appear as apologists for them. Truth is the seal of our Torah...
Rabbi Emanuel Feldman calls gadolographies, “agenda-driven stories that are devoid of content, combined with biographies that are short on objectivity and long on reverential awe, combine to create a new genre that cannot be taken seriously by anyone but the most naive and credulous.” Rabbi Feldman’s brother, Rabbi Aharon Feldman, Rosh Yeshiva of Baltimore’s Ner Israel, offered an additional criticism of this literary genre. To him, these “gedolim books” too often smack of “stereotypes” and leave out the “hard work, sweat and tears that went into making [these men] gedolim.” (https://thelehrhaus.com/scholarship/the-troubling-trend-of-photoshopping-history/)
It is a terrible problem that when we discuss the greatness of our gedolim, we actually deal only with the end of their stories. We tell about their perfection, but we omit any mention of the inner battles which raged in their souls. The impression one gets is that they were created with their full stature … As a result [of this gap in our knowledge of gedolim], when a young man who is imbued with a [holy] spirit and with ambition experiences impediments and downfalls, he believes that he is not planted in the house of Hashem (Pahad Yitzchak: Iggerot u-Ktavim n. 128). (https://thelehrhaus.com/scholarship/the-troubling-trend-of-photoshopping-history/)
e image-doctoring undermines the great contributions of Rebbetzin Kaplan. She—like Sarah Schenirer before her—accepted students wherever they were “holding” religiously. She helped them advance from that point of departure. Rebbetzin Kaplan’s students testified that their teacher never berated them over matters of dress. Instead, she taught by example. She focused on positive messages about frumkeit and inspired girls to want to lead a frum life. In time, Rebbetzin Kaplan was successful. More and more Bais Yaakov students started to dress in line with the halakhic standards of the Yeshivish community. Today, within Bais Yaakov schools across the spectrum, covering elbows and knees are taken for granted. For the Bais Yaakov community, the photoshopped picture erase much of Rebbetzin Kaplan’s significant accomplishments and, in a way, rewrites American Orthodox history in a manner that minimizes the community’s inspiring growth in religious observance.
Yet, patient growth is an ideal that perhaps has been lost. By the late twentieth century, Bais Yaakov schools had abandoned previously “open” admissions policies. They replaced those more relaxed standards in order to restrict students who did not adhere to certain standards of behavior (including dress). This newer approach and the accompanying rewriting of the past rejects or circumscribes the idea that people are not perfect at the outset, but r ather develop over time, sometimes through struggles. (https://thelehrhaus.com/scholarship/the-troubling-trend-of-photoshopping-history/)
Who wants to buy this diamond ring?
She took it off her finger, now it doesn't mean a thing
This diamond ring doesn't shine for me anymore
And this diamond ring doesn't mean what it meant before
So if you've got someone whose love is true
Let it shine for you
(This Diamond Ring
Song by Gary Lewis & the Playboy)
Does the chosson think under the chuppa about how good the kalla can make chulent? does the kalla think under the chuppa about how now she will never have a dead light bulb again as he can change it for her? -Rabbi Weinbergr
How can I try to explain?
When I do, he turns away again
It's always been the same, same old story
From the moment I could talk, I was ordered to listen
Now there's a way and I know that I have to go away
I know I have to go
Father And Son
Song by Cat Stevens
My child arrived just the other day
He came to the world in the usual way
But there were planes to catch, and bills to pay
He learned to walk while I was away
And he was talking 'fore I knew it, and as he grew
He'd say "I'm gonna be like you, dad"
"You know I'm gonna be like you"
And the cat's in the cradle and the silver spoon
Little boy blue and the man in the moon
"When you coming home, dad?" "I don't know when"
But we'll get together then
You know we'll have a good time then
My son turned ten just the other day
He said, thanks for the ball, dad, come on let's play
Can you teach me to throw, I said-a, not today
I got a lot to do, he said, that's okay
And he, he walked away, but his smile never dimmed
It said, I'm gonna be like him, yeah
You know I'm gonna be like him
And the cat's in the cradle and the silver spoon
Little boy blue and the man in the moon
"When you coming home, dad?" "I don't know when"
But we'll get together then
You know we'll have a good time then
Well, he came from college just the other day
So much like a man I just had to say
Son, I'm proud of you, can you sit for a while?
He shook his head, and they said with a smile
What I'd really like, dad, is to borrow the car keys
See you later, can I have them please?
And the cat's in the cradle and the silver spoon
Little boy blue and the man in the moon
"When you coming home, son?" "I don't know when"
But we'll get together then, dad
You know we'll have a good time then
I've long since retired, my son's moved away
I called him up just the other day
I said, I'd like to see you if you don't mind
He said, I'd love to, dad, if I can find the time
You see, my new job's a hassle, and the kids have the flu
But it's sure nice talking to you, dad
It's been sure nice talking to you
And as I hung up the phone, it occurred to me
He'd grown up just like me
My boy was just like me
And the cat's in the cradle and the silver spoon
Little boy blue and the man in the moon
"When you coming home, son?" "I don't know when"
But we'll get together then, dad
We're gonna have a good time then
Cat's in the Cradle
Song by Harry Chapin
"יפות מראה ובריאות בשר" רמז יפות מראה לצדיקים אשר אור פניהם תאיר לעיני כל אדם, חכמת אדם תאיר פניו, "ובריאות בשר" רמז גם אם אינו למדן, רק שהוא מתנהג עצמו ביושר לפי יכולתו, ושומר את בשרו שיהיה בריא שלא יתקלקל ע"י עוונותיו ח"ו, בפרט ששומר הברית הקדוש שהיא העיקר, גם זה אחיזתו באחד ממדריגות העליונים. וזהו שרמזו חז"ל "אבר קטן יש באדם רעב שבע", יש לומר הפירוש "רעב" כמו שאמר הכתוב לא רעב ללחם כי אם לשמוע דבר ה׳, והיינו גם אם הוא רעב שאינו כל כך למדן שיוכל לעסוק בתורה תמיד, אעפ"כ יכול להיות שבע, אם שומר את האבר שהוא ברית המעור וברית הלשון והעינים מהסתכל בנשים, "שבע רעב" רמז ההיפוך מזה, אם אינו שומר הברית ומטמא עצמו ח"ו בניאופים וטומאות שונות בהסתכלות בנשים ושאר דברים כדומה, אשר על ידיהם יטמא את בשרו ברית הקודש, מה זה מועיל אם הוא שבע בתורה, אעפ"כ הוא רעב ממנה, כי יבלענו הקליפות ח"ו. וצריך האדם להתאמץ מאוד ולשמור את נפשו ע"י בשרו שלא יטמא את בשרו כנ"ל ויהיה "יפות מראה ובריאות בשר" מצדיקים הנאחזים בא׳ מז׳ מדריגות עליונים.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ בוֹנִים בַּהֵיכָל, עוֹשִׂים קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת, אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִים מִבַּחוּץ, וּבָעֲזָרָה בּוֹנִים מִבִּפְנִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי, שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת, וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה, שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא:
Rabbi Eliezer said: I have heard that when they were building the Temple [complex] they made curtains for the Temple and curtains for the Temple-courts; but in the case of the Temple they built from the outside, and in the case of the Temple-court they built from the inside. Rabbi Joshua said: I have heard that sacrifices may be offered even though there is no Temple, and that the most holy sacrifices may be eaten even though there are no curtains, and the less holy sacrifices and second tithes even though there is no wall [around Jerusalem]; because the first sanctification sanctified both for its own time and for the time to come.
הסו רעיוני! אל תשתוחחו ואל תהמו, יש שמש צדקה זורחת, אף תביא מרפא בכנפיה, תמחה דמעה מעל כל פנים, ורוח ששון תחת רוח כהה תמלא את כל לב. דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאד למצא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא ; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו.
basically rabbi weinberger says from rebbe rashab, that moshe was humbled from "all the people on the ground" becusae, he moshe shown a sefer that says in "ivasea dmishicha" there is no hasagos of elokus, and the jews, even though with all their "dirt" on them, and no hasagos of what they are doing, they still do the mitzvos, and this humbled moshe
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58837&st=&pgnum=486
http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=39163&st=&pgnum=147
https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/706-10/5/24/233.htm
בִּשְׁלָמָא ״הָבִיאוּ נֶתֶר, הָבִיאוּ מַסְרֵק״ — קָמַשְׁמַע לַן דְּבָרִים שֶׁל חוֹל מוּתָּר לְאוֹמְרָם בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ. ״פִּתְחוּ פּוּמַּיְיכוּ וְאַפִּיקוּ הַבְלָא״ — נָמֵי כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַבְלָא מַפֵּיק הַבְלָא. אֶלָּא ״אִשְׁתוּ מַיָּא דְּבֵי בָאנֵי״ מַאי מְעַלְּיוּתָא? דְּתַנְיָא אָכַל וְלֹא שָׁתָה — אֲכִילָתוֹ דָּם, וְזֶהוּ תְּחִילַּת חוֹלִי מֵעַיִים. אָכַל וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת — אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת, וְזֶהוּ תְּחִילַּת רֵיחַ רַע. הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו וְאָכַל — דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ עַל גַּבֵּי אֶפְרוֹ, וְזֶהוּ תְּחִילַּת רֵיחַ זוּהֲמָא. רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא שָׁתָה מֵהֶן — דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ מִבְּחוּץ וְלֹא הִסִּיקוּהוּ מִבִּפְנִים. רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא נִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן — דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לָאוּר וְלֹא הִכְנִיסוּהוּ לְצוֹנֵן. רָחַץ וְלֹא סָךְ — דּוֹמֶה לְמַיִם עַל גַּבֵּי חָבִית.
The Gemara analyzes the lessons learned from this story. Granted, when Rav Yehuda said: Bring me natron, bring me a comb, he was teaching us that mundane matters are permitted to be spoken in the bathhouse, even in the sacred language. When he said: Open your mouths and let out air, that too is in accordance with that which Shmuel said, as Shmuel said: Heat produces heat. The hot air that one inhales causes him to sweat more quickly. However, drink the water of the bathhouse, what benefit is there in doing that? The Gemara answers: As it was taught in a baraita: One who ate and did not drink at all, what he ate becomes blood and that causes the onset of intestinal disease. One who ate and did not walk four cubits after eating, what he ate rots and that causes the onset of bad breath. One who needs to defecate and ate is similar to an oven that was lit on top of its ashes. When ashes from a previous fire are not swept out, and new logs are placed on top of the old ones, it inhibits the burning and dirties the oven, and that causes the onset of odor of the filth of perspiration in a person. As far as our matter is concerned, the baraita teaches: One who bathed in hot water and did not drink from it is like an oven that was lit from the outside and not lit from the inside. The lighting is ineffective and the oven does not heat properly. Rav Yehuda told his servants to drink the hot water while bathing so that they would be heated from the inside and the outside. The baraita continues: One who bathed in hot water and did not rinse afterward with cold water is like iron that was placed in the fire and not placed afterward in cold water, which leaves the iron soft. And one who bathed and did not smear himself with oil afterward is like water that was poured on top of a barrel, and not into it. The water spills outside the barrel.