אלו מציאות - מערך שיעור

חס

מערך שיעור ללימוד משניות בבא מציעא פרק ב' העוסקות בהשבת אבידה. נושא זה נלמד כחלק מתכנית הלימודים במקצוע 'תרבות יהודית ישראלית' בכיתה ח'.

דמיינו שאתם מטיילים ברחוב ולפתע אתם רואים על המדרכה משקפי שמש יוקרתיות, כאלה שממש רציתם בדיוק לקנות לעצמכם. הרמתם את המשקפיים והסתכלתם מסביבכם לבדוק של מי הם, אך אף אחד לא בסביבה. חיכיתם כמה דקות, אולי מישהו יחזור לקחת אותם, אבל אף אחד לא בא.

מה עושים במקרה כזה?

השבת אבדה

אחת המצוות המעניינות עוסקת בדיוק במקרים כאלה, בהם אדם נתקל באבדה. מצווה זו נקראת "השבת אבדה" והיא מחייבת את מוצא האבדה להשיב אותה לבעליה.

כך כתוב בספר דברים:

דברים כ״ב:א׳

לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃

Deuteronomy 22:1

If you see your fellow’s ox or sheep gone astray, do not ignore it; you must take it back to your fellow.

וכאשר לא יודעים מי הבעלים של האבדה:

דברים כ״ב:ב׳

וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃

Deuteronomy 22:2

If your fellow does not live near you or you do not know who he is, you shall bring it home and it shall remain with you until your fellow claims it; then you shall give it back to him.

האם זו לא דרישה מוגזמת מאדם שפשוט נתקל באבדה? אם אדם איבד משהו - זו בעיה שלו!
מה דעתכם, האם אפשר לדרוש בחוק או מצווה להיות אחראים כלפי אחרים, להיות "ראש גדול"? אולי היה מספיק אם המצווה היתה מחייבת שלא לקחת את האבדה, בלי הדרישה להשיב אותה?

מצוות "השבת אבדה" היא מיוחדת ומעניינת מפני שהיא דורשת מהאדם אחריות מעבר לחיים הפרטיים שלו.

הגדרת גבולות המצווה

מה הגבולות של "השבת אבדה"? האם כל דבר שנמצא ברחוב יש להחזיר לבעליו?

חכמי המשנה עסקו בדיוק בשאלה זו יצרו שתי רשימות:

1. דברים שמוגדרים כ"מציאות" - מי שמוצא אותם יכול לקחת אותם לעצמו.

2. דברים שעליהם יש "להכריז", כלומר להודיע על האבדה ולהשתדל להשיב אותה לבעליה.

[למורה- אפשר לפתוח את המשניות במאגר עצמו, ושם להסביר את המילים הקשות. לאחר מכן אפשר לראות כיצד המשניות מוצגות ברשימה כאן:]

משנה בבא מציעא ב׳:א׳-ב׳

אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז.

אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ:

מָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִין,

מָעוֹת [=מטבעות] מְפֻזָּרוֹת,

כְּרִיכוֹת [=חבילות קטנות של שיבולים] בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

וְעִגּוּלֵי דְבֵלָה [=תאנים מיובשות דחוסות],

כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם [=אופה],

מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים,

וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר,

וְגִזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן,

וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן [=חבילות של פשתן מהן מכינים חוטים],

וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן [=להכנת צמר אדום], הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי, חַיָּב לְהַכְרִיז.

כֵּיצַד: מָצָא עִגּוּל [=של דבלה] וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס, כִּכָּר [=לחם] וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרְיָא [=כלים שנוצרו בבית חרושת] אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז.

וְאֵלוּ חַיָּב לְהַכְרִיז:

מָצָא פֵרוֹת בִּכְלִי אוֹ כְלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא,

מָעוֹת בְּכִיס אוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא,

צִבּוּרֵי פֵרוֹת,

צִבּוּרֵי מָעוֹת,

שְׁלשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה,

כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,

וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

וְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן,

כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז:

Mishnah Bava Metzia 2:1-2

In a case where one discovers lost items, which found items belong to him, and for which items is one obligated to proclaim his find so that the owner of the lost items can come and reclaim them? These found items belong to him: If one found scattered produce, scattered coins, bundles of grain in a public area, round cakes of pressed figs, baker’s loaves, strings of fish, cuts of meat, unprocessed wool fleeces that are taken from their state of origin directly after shearing, bound flax stalks, or bound strips of combed purple wool, these belong to him, as they have no distinguishing marks that would enable their owners to claim them. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If one finds any lost item in which there is an alteration, he is obligated to proclaim his find. How so? If he found a round cake of pressed figs with an earthenware shard inside it or a loaf of bread with coins inside it, he is obligated to proclaim his find, as perhaps the owner of the item inserted them as a distinguishing mark by means of which he could reclaim his property in case it became lost. Rabbi Shimon ben Elazar says: If one finds any anpurya vessels, since their shape is uniform and they are indistinguishable, he is not obligated to proclaim his find. And for these found items, one is obligated to proclaim his find: If one found produce inside a vessel, or a vessel by itself; coins inside a pouch, or a pouch by itself; piles of produce; piles of coins, three coins stacked one atop another; bundles of grain in a secluded area; loaves of a homeowner, as each shapes his loaves in his own unique manner; wool fleeces that are taken from the house of a craftsman, as each craftsman processes the wool in his own unique manner; jugs of wine; or jugs of oil. If one finds any of these, he is obligated to proclaim his find.

על פי שתי הרשימות במשנה, מה ההבדל בין אבדה ומציאה?

[למורה- ההבדל הוא 'סימן', דבר שיש בו סימן היכר ברור בעזרתו אפשר להוכיח שהוא שייך לבעליו. למשל: תיאור של ארנק, צורה מסוימת של כד, מטבעות שמונחים בצורה מסוימת ובמקום מסוים.]

נבקש משני תלמידים להראות חפץ ששייך להם ולהציג שני סימנים מזהים שיכולים לעזור להם במקרה ויאבדו.

הסיפור מסתבך: אבדה ללא סימנים שנדרשת על ידי הבעלים

בגמרא על מסכת בבא מציעא, בה עוסקים במשניות שלמדנו, מובאים בזה אחר זה שני סיפורים על מקרה שבו נמצא ארנק ללא סימנים בשוק, והאדם שאיבד את הארנק חוזר לדרוש אותו. למי שייך הארנק?

לפני קריאת הסיפורים, נכתוב בפאדלט את הנימוקים לשני הצדדים.

בבא מציעא כ״ד ב:ו׳

1. רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא

2. אמר ליה: מצא כאן ארנקי מהו?

3. אמר ליה: הרי אלו שלו.

4. [שאל רב יהודה:] בא ישראל ונתן בה סימן, מהו?

5. אמר לו: חייב להחזיר.

6. תרתי?!
7. אמר ליה: לפנים משורת הדין.

8. כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנך חמרי במדברא ואהדרינהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא לפנים משורת הדין

תרגום:

1. רב יהודה היה מהלך אחר מר שמואל בשוק שמוכרים בו דייסה

2. אמר לו, רב יהודה לשמואל: מה הדין של אדם שמצא כאן ארנק?

3. אמר לו [שמואל]: הרי אלו שלו

4. [שאל רב יהודה:] בא ישראל ונתן בה סימן, מהו?

5. אמר לו: חייב להחזיר.

6. [תמה רב יהודה:] שניים?! - כלומר אמרת כאן שני דינים סותרים!

7. אמר לו: לפנים משורת הדין.

8. כמו המעשה על אביו של שמואל שמצא חמורים במדבר והחזיר אותם לבעליהם לאחר שנים עשר חודשי שנה, כשוודאי כבר התייאשו הבעלים, והוא עשה זאת לפנים משורת הדין.

Bava Metzia 24b:6

The Gemara relates: Rav Yehuda was moving along behind Mar Shmuel in the market where pounded grain was sold. Rav Yehuda said to Shmuel: If one found a purse [arnakei] here, what is the halakha? Shmuel said to him that the halakha is as the mishna states: These belong to him. Rav Yehuda asked him: If a Jew came and provided a distinguishing mark to describe it, what is the halakha? Shmuel said to him: The finder is obligated to return it. Rav Yehuda asked: These are two contradictory rulings. Shmuel said to him: By law, it belongs to him. When I said the finder is obligated to return it if he learns the identity of the owner, that was beyond the letter of the law. This is like that incident where Shmuel’s father found these donkeys in the desert and returned them to their owner after the passage of twelve months of the year, as he acted beyond the letter of the law.

בבא מציעא כ״ד ב:ז׳

1. רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן

2. אמר לו: מצא כאן ארנקי, מהו?

3. אמר לו: הרי אלו שלו

4. בא ישראל ונתן בה סימן, מהו?

5. אמר ליה: הרי אלו שלו

6. והלא עומד וצווח?!

7. נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים

תרגום:

1. רבא היה מהלך אחרי רב נחמן בשוק מוכרי העורות, ויש אומרים שהיה זה בשוק החכמים

2. שאל אותו: מה ההלכה לגבי אדם שמוצא כאן ארנק?

3. אמר לו: הרי אלו שלו

4. [שואל רבא]: בא ישראל ונתן בה סימן, מהו?

5. אמר ליה: הרי אלו שלו

6. [אמר רבא:] והלא עומד וצווח - כלומר, הבעלים כאן ומראה סימן שהאבדה שלו?!

7. [אמר רב נחמן:] נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים

Bava Metzia 24b:7

The Gemara relates: Rava was moving along behind Rav Naḥman in the tanner’s market, and some say in the marketplace frequented by the Sages. Rava said to Rav Naḥman: If one found a purse here, what is the halakha? Rav Naḥman said to him that the halakha is as the mishna states: These belong to him. Rava asked him: If a Jew came and provided a distinguishing mark to describe it, what is the halakha? Rav Naḥman said to him that in this case as well, the halakha is as the mishna states: These belong to him. Rava asked: But isn’t the owner justifiably standing and screaming that the purse belongs to him? Rav Naḥman said to him: He becomes as one who screams to no avail about his house that collapsed or about his ship that sank in the sea.

לאחר קריאת הסיפורים והסברת המתרחש בהם:

שני סיפורים שבהם חוזר המקרה של מציאת ארנק בשוק, אך עם מסקנה הלכתית הפוכה! כיצד זה ייתכן?!

ראשית, נסביר את המושג "לפנים משורת הדין".

לפנים משורת הדין - גם כאשר אין חובה לעשות כך, ראוי לעשות כך.

על פי הסבר זה, סיפור אחד מייצג את "שורת הדין", את החוק היבש, וסיפור שני מייצג את "לפנים משורת הדין" ואת האופן הראוי לנהוג בו.

איזה מושג מתאים לכל אחד מהסיפורים?
מדוע יש צורך בשני הסיפורים?

לקראת סיום, סיכום ביניים של התגלגלות מצוות השבת אבדה

1. פסוקי המקרא - חידוש! מצווה המחייבת אחריות מלאה לרכושו של האחר.

2. משנה - פרטי המצווה וגבולותיה. אבדה ללא סימנים שייכת למוצא.

3. גמרא - לפנים משורת הדין. למרות ההלכה היבשה ראוי לנהוג באופן שמיטיב עם המאבד.

הדרישה ההלכתית לנהוג לפנים משורת הדין

הלכה היא בדרך כלל עניין מוחלט: מותר או אסור, כשר או פסול. מעניין לראות במקרה של השבת אבדה כיצד המושג הגמיש "לפנים משורת הדין" נכנס באמצעות הדיון בגמרא לפסיקת ההלכה בה נדרש מהאנשים לנהוג כך.

תראו בעצמכם! נחזור אל סיפורי התלמוד שראינו ובלחיצה עליהם נפתח את מקורות ההלכה הקשורים בהם. אפשר גם דרך קישור זה.

(זה בסדר אם לא מבינים את כל מה שכתוב בפסקי ההלכה, נסו למצוא את ההתייחסות ל'לפנים משורת הדין').

סיכום

דרך מצוות השבת אבדה נפגשנו עם גלגול מעניין של מצווה שמתחיל בפסוקי המקרא, ממשיך במשנה, בתלמוד וגם בפסיקת ההלכה.

דיברנו על ייחודיות השבת אבדה בכך שהיא דורשת מהאדם אחריות יתירה כלפי האחר, דבר שעד ימינו אלה אינו מקובל בחוקי המדינות השונות. ראינו כיצד דרך המקורות השונים נעשה האיזון בין הגדרת החובה המינימאלית של מוצא האבדה ובין השמירה על רוח פסוקי המקרא המבקשת מאדם להיטיב עם הזולת.

נ.ב.

אתר יפה התומך בקיום מצוות השבת אבדה וגם עוד דוגמה נפלאה לשימוש החיובי והמיטיב באינטרנט וטכנולוגיה:

הכירו את האתר "איבוד" בו מפרסמים אבדות.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור