Save "How to give a blessing
"
How to give a blessing
(כח) וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
(28) Jacob lived seventeen years in the land of Egypt, so that the span of Jacob’s life came to one hundred and forty-seven years.
(א) ויחי יעקב. לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה? לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם; דָּבָר אַחֵר: שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. בִּבְ"רַ:
(1) ויחי יעקב AND JACOB LIVED — Why is this section (Sidra) totally closed? Because, comprising as it does an account of the death of Jacob, as soon as our father Jacob departed this life the hearts and eyes of Israel were closed (their eyes became dim and their hearts troubled) because of the misery of the bondage which they then began to impose upon them. Another reason is: because he (Jacob) wished to reveal to his sons the date of the End of Days (i.e. when Israel’s exile would finally end; cf. Rashi on Genesis 49:1), but the vision was closed (concealed) from him (Genesis Rabbah 96:1).

(א) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (בראשית מז, כח), לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה מִכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב הִתְחִילָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם עַל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִיא סְתוּמָה מִפְּנֵי שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִיא סְתוּמָה מִפְּנֵי שֶׁסָּתַם מִמֶּנּוּ כָּל צָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
(1) And Jacob called his sons and said, “Come together that I may tell you what is to befall you in days to come.
(א) האספו ואגידה. א"ר שמעון בן לקיש, ביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה .
(פסחים נ"ו א')
(א) ואגידה לכם. בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אַחֵרִים:
(1) ואגידה לכם THAT I MAY TELL YOU — He wished to reveal to them the end of Israel’s exile but the Shechinah departed from him and he began to speak of other things (Genesis Rabbah 98:2).
(ג) את אשר יקרא אתכם - ענין גבורתם ונחלתם.
(3) (3) WHAT IS TO BEFALL YOU. With respect to their power and their inheritance.
דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: ״וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם״. בִּיקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין, וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה. אָמַר: שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסוּל, כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וְאָבִי יִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו? אָמְרוּ לוֹ בָּנָיו: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה׳ אֱלֹקֵינוּ ה׳ אֶחָד״. אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״.
As Rabbi Shimon ben Lakish said that it is written: “And Jacob called his sons and said, Gather around and I will tell you what will occur to you in the end of days” (Genesis 49:1). Jacob wanted to reveal to his sons when the complete redemption would arrive at the end of days (see Daniel 12:13), but the Divine Presence abandoned him, rendering him unable to prophesy. He said: Perhaps the Divine Presence has abandoned me because, Heaven forfend, one of my descendants is unfit, as was the case with my grandfather Abraham, from whom Ishmael emerged, and like my father Isaac, from whom Esau emerged. His sons said to him: Hear Israel, our father, the Lord is our God, the Lord is One. They said: Just as there is only one God in your heart, so too, there is only one in our hearts. At that moment Jacob our father said in praise: Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever, as all his children were righteous.
(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין׃
(13) But you, go on to the end; you shall rest, and arise to your destiny at the end of the days.”

(א) אֶקְרָא לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן (תהלים נז, ג), אֶקְרָא לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. לָאֵל שֶׁגּוֹמֵר עָלָי, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לֵידַע אֵיזֶה לַשֵּׁם וְאֵיזֶה לַגְּזֵרָה. דָּבָר אַחֵר, אֶקְרָא לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן, זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ. (תהלים נז, ג): לָאֵל גֹּמֵר עָלָי, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ לִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא.

(ג) אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹקִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי׃
(3) I call to God Most High,
to God who is good to me.

(ב) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו (בראשית מט, א), (משלי טז, לג): בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל, זֶה גוֹרָלוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. (משלי טז, לג): וּמֵיקוק כָּל מִשְׁפָּטוֹ, לֵידַע אֵיזֶה הוּא לַשֵּׁם וְאֵיזֶה לַגְּזֵרָה. דָּבָר אַחֵר, בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל, זֶה גּוֹרָלָן שֶׁל שְׁבָטִים. וּמֵיקוק כָּל מִשְׁפָּטוֹ, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ לִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּינְחָס, רַבִּי יוּדָן אָמַר וַיִּקְרָא יַעֲקֹב לָאֵל לִהְיוֹת עִם בָּנָיו. רַבִּי פִּינְחָס אָמַר זִמְּנוֹ לְבָנָיו. אָמַר רַבִּי אָבוּן עֲשָׂאוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל בָּנָיו. (בראשית מט, א): וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וגו', הֵאָסְפוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִקָּבְצוּ לְרַעְמְסֵס. הֵאָסְפוּ מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וְהִקָּבְצוּ לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. צִוָּה אוֹתָן לִהְיוֹת נוֹהֲגִין בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין בְּכָבוֹד. רַבִּי אַחָא אָמַר הִטַּהֲרוּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה יב, כח ל): וַיֵּאָסְפוּ וגו' וַיְטַהֲרוּ אֶת הַלְּשָׁכוֹת. וְרַבָּנָן אָמְרֵי צִוָּה אוֹתָן עַל הַמַּחְלֹקֶת, אֲמַר לְהוֹן תִּהְיוּ כֻּלְכוֹן אֲסִיפָה אֶחָת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לז, טז): וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו וגו' לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', חֲבֵרוֹ כְּתִיב, נַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אַחַת, הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לַגְאֻלָּה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, (יחזקאל לז, כב): וְעָשִׂיתִי אֶתְכֶם לְגוֹי אֶחָד וגו'. (בראשית מט, א): אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, רַבִּי סִימוֹן אָמַר מַפֶּלֶת גּוֹג הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לח, טז): בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ד, א): וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יקוק נָכוֹן. רַבָּנָן אָמְרֵי בָּא לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵץ וְנִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִגְלָה לָהֶם הַקֵּץ וְחָזַר וְנִתְכַּסָּה מֵהֶם, וְאֵלּוּ הֵם יַעֲקֹב וְדָנִיֵּאל, דָּנִיֵּאל (דניאל יב, ד): וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם אֶת הַדְּבָרִים וַחֲתֹם. יַעֲקֹב, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. (בראשית מט, ג): רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, מְלַמֵּד שֶׁבָּא לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ וְנִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ. מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה נִפְנֶה מִן הָעוֹלָם וְהָיוּ בָנָיו סוֹבְבִין אֶת מִטָּתוֹ, אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וַאֲגַלֶּה לָכֶם מִסְטוֹרִין שֶׁל מֶלֶךְ, תָּלָה עֵינָיו וְהִבִּיט בַּמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם הֱיוּ זְהִירִין בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה שְׁכִינָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבָּיו, אָמַר לָהֶם הֱווּ זְהִירִין בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּךְ הָיְתָה עֲדָתוֹ שֶׁל קֹרַח שׁוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת שׁוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת עַד שֶׁעָמְדָה חַנָּה וְנִתְפַּלְּלָה עֲלֵיהֶן (שמואל א ב, ו): יקוק מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

(ה) [לישנא אחרינא] וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו (בראשית מט, א), לָמָּה קָרָא לָהֶם, לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ, כְּתִיב (איוב יב, ב): מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח, וּמִי הֵם נֶאֱמָנִים וּזְקֵנִים, יִצְחָק וְיַעֲקֹב אַהֲרֹן וּמשֶׁה. בְּמשֶׁה כְּתִיב (במדבר יב, ז): בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְכֵן אַהֲרֹן (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וּמִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ (במדבר כ, י): שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, נִדּוֹנוּ בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם (במדבר כ, יב): לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, הֱוֵי מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח, זֶה יִצְחָק וְיַעֲקֹב, יִצְחָק הָיָה מְחַבֵּב אֶת עֵשָׂו שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, וְאָמַר לוֹ (בראשית כז, ד): וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, וּבִקֵּשׁ לְבָרְכוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ אֶת הַקֵּץ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱבִיר טַעֲמוֹ הֵימֶנּוּ וְלֹא יָדַע אֶלָּא הִתְחִיל חָרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, לג): וַיֶּחֱרַד יִצְחָק וגו', כֵּיוָן שֶׁלֹא מָצָא מַה לּוֹמַר אָמַר (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. וְאַף יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת לְבָנָיו אֶת הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא וגו', וְהֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ וְהִתְחִיל אוֹמֵר (בראשית מט, ג): רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, הֲרֵי טַעַם זְקֵנִים יִקָּח.

(ו) הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם (בראשית מט, א), שֶׁמִּנָּה אוֹתָן זְקֵנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, נֶאֱמַר הֵאָסְפוּ, וְנֶאֱמַר הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, אֶלָּא הוֹדִיעָן שֶׁהֵן גּוֹלִין שְׁתֵּי פְּעָמִים. (בראשית מט, ג): רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, אַתָּה הוּא בְּכוֹרִי, אַתָּה הוּא דּוֹמֶה לִי, אֲנִי עָשִׂיתִי שְׁמוֹנִים שָׁנָה אֲפִלּוּ טִפַּת קֶרִי לֹא רָאִיתִי. (בראשית מט, ג): כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, אַתָּה הָיִיתָ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי. (בראשית מט, ג): יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, שְׁלשָׁה כְּתָרִים הָיוּ בְּיָדֶךָ, הַכְּהֻנָּה וְהַמַּלְכוּת וּבְכוֹרָה, הַכְּהֻנָּה, דִּכְתִיב: יֶתֶר שְׂאֵת, וְאֵין שְׂאֵת אֶלָּא כְּהֻנָּה, דִּכְתִיב (ויקרא ט, כב): וַיִּשָֹּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו. וְהַמַּלְכוּת, דִּכְתִיב: וְיֶתֶר עָז, וְאֵין עָז אֶלָא מַלְכוּת, דִּכְתִיב (שמואל א ב, י): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ. הַבְּכוֹרָה, דִּכְתִיב: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, וְאִבַּדְתָּ אוֹתָן, מִי גָּרַם לָךְ, (בראשית מט, ד): פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, וּמַהוּ נוֹטָרִיקוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פָּחַזְ"תָּ, הִשְׁלַכְתָּ עֹל מֵעַל צַוָּארֶיךָ, זָ"ע יִצְרְךָ עָלֶיךָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר פָּחַזְ"תָּ חָטָא"תָ זָנִי"תָ. רַבִּי לֵוִי אָמַר פַּחַז סַרְסֵהוּ, זַעְ"תָּ חָרַדְ"תָּ פָּרַ"ח חֵטְא מֵעָלֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, פַּחַז, פָּסַעְ"תָּ עַל דָּת, חִלַּלְ"תָּ בְּכוֹרָתֶךָ, זָ"ר נַעֲשֵׂיתָ. כַּמַּיִם, מַהוּ כַּמַּיִם, אִם יְהֵא בְּיַד אָדָם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וְהוּא נִשְׁפַּךְ, אֵינוֹ מִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּלוּם, אֲבָל אִם הָיָה שֶׁל שֶׁמֶן אוֹ שֶׁל דְּבַשׁ מִשְׁתַּיֵּר בּוֹ, לְכָךְ אוֹמֵר: כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר. (בראשית מט, ד): כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, בְּשָׁעָה שֶׁהֵבֵאתָ דּוּדָאִים וְהָיְתָה אִמְךָ אוֹמֶרֶת לַאֲחוֹתָהּ (בראשית ל, טו): הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, אַתְּ עָלִיתָ מִשְׁכָּבִי וְחִלַּלְתָּ יְצוּעִי, וּמִפְּנֵי שֶׁחִלַּלְתָּ אוֹתוֹ הֱוֵי מֵרָחוֹק עַד שֶׁיָּבוֹא משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה, וְיַתֵּר אוֹתְךָ וִיקָרְבֶךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן, יָצָא רְאוּבֵן וְאָזְנָיו מְקֻטָּפוֹת.