Passover is my idea of a perfect holiday. Dear God, when you're handing out plagues of darkness, locusts, hail, boils, flies, lice, frogs, and cattle murrain, and turning the Nile to blood and smiting the firstborn, give me a pass. And tell me when it's over.
P. J. O'Rourke
מכת בכורות. וקשה מה ענין מכות בכורות לכאן שרמז לך הכתוב כאן מכת בכורות, ...
...מכת בכורות היא הקשה ובה התרה תחלה, ואיך נאמר שמכות ברד שקולה נגד כל המכות, ויהיו דבריו סותרים. ועוד, איך יתכן שיהיה מביא עליהם מכה שקולה נגד כל המכות ולא יניח אותם לצאת, ואחר כך יביא עליו מכה שהיא יותר קלה ויניח אותם לצאת, דבר זה לא יתכן...
For this time.
לא נתך. לֹא הִגִּיעַ, וְאַף אוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאֲוִיר לֹא הִגִּיעוּ לָאָרֶץ;
לא נתך means [RAIN] DID NOT REACH the earth (i. e. no fresh rain came down) — that rain, too, which was alredy in the air at the moment when Moses was praying remained there and did not reach the ground.
ומטר לא נתך ארצה. לא אמר לא ירד אלא לא נתך ללמד שאחר שירד מן השמים עמד בין השמים לארץ וכן דרשו רז"ל שעמדו בין השמים ובין הארץ מ"א שנה עד זמן יהושע, זהו שנאמר (יהושע י׳:י״א) וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו', ויחזקאל הנביא אמר להם ליפול שנאמר (יחזקאל י״ג:י״א) ואתנה אבני אלגביש תפלנה ונקראו אבני אלגביש לפי שעמדו על גב איש זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה ולא הגיעו בארץ עד אחר זמן
ומטר לא נתך ארצה, “and the rain did not reach the earth.” The Torah did not write that the rain did not descend to earth; it wrote לא נתך ארצה, “it was not allowed to complete its descent” (even after it had melted to become like regular rain). Our sages in Tanchuma 17 state that the descent of the rain was arrested in mid-air for 41 years until Joshua 10,11 when it finally descended in the form of large (hail)stones from the sky.
The prophet Ezekiel (Ezekiel 13,11) commanded these stones to fall. These stones were then called אלגביש, seeing that during these many years they had been “standing” on the back of איש. The איש in question was Moses who has been described in Numbers 12,3 as והאיש משה.
“Miracles are not contrary to nature but only contrary to what we know about nature.”
St. Augustine
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. ...והנה הקב"ה הביא לו ראיה בתוכחה זאת מן האבות שלא הגיעו למעלת הנבואה במדרגה גדולה כמוהו ולא אמרו לו כן ולא הרהרו אחר מדותיו ועל זה אמר וארא שנראיתי אל האבות באל שדי, כלומר באותו הכח שהוא שודד המזלות אבל בשמי המיוחד שבו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברא להם חדשות בנסים מפורסמים בשנוי הטבע.
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה’ לא נודעתי להם. “whereas I appeared to Avraham, Yitzchak, and Yaakov, I appeared to them in My capacity as the G’d Shaddai, but in my capacity as Hashem I did not become familiar to them.” ...The point G’d is making here is that although He had not bothered to add the assurance that He would recompense the patriarchs for observing His commandments again and again, they nevertheless had not seen fit to question His manner of running the universe every time they were mystified by something which appeared to affront their sense of justice. Moses, who had been the recipient of such assurances, seeing he had become privy to the fact that G’d upsets the laws of nature (in order to help His people) had seen fit to question Him and His methods. Use of the word שדי in our verse is a reference to G’d’s handling the universe and sometimes employing an attribute designed to overcome the powers He has delegated to the horoscopic influences on the fate of man. However, He had not employed the powers inherent in the use of His four-lettered holy name י-ה—ו-ה in His relations with them...
רבי יהודה הי׳ נותן בהם סימנים דצ״ך עד״ש באח״ב.
Passover Hagaddah
מכת בכורות.אבל שאין כמוהו והוא יחיד על הכל לא היו יודעים, ולפיכך כאשר הביא עליהם באח"ב, מכות מופלאות שלא היו מעולם, היו מעידים שאין כמוהו עוד. ולפיכך מחלק ר' יהודה (בהגדה של פסח) המכות לג' חלקים, דצ"ך עד"ש באח"ב, וכן תמצא בפירוש בכתוב:
ולפיכך סדר באח"ב הוא ענין אחד. לכן כאשר רצה להביא עליהם ברד שהיא מכה ראשונה מן באח"ב, וכל ענין באח"ב הם אחד, שכלם אחרונות, ולא היו כמותם, והם מורים על שאין כמוהו, שכן כתיב בברד (פסוק יח) "לא היה כמוהו" וכן בארבה (להלן י, ד), והכל מורה שמי שמביא עליהם המכה אין כמוהו, ומכל שכן חושך. ובמכת בכורות נאמר גם כן (ר' להלן יא, ו) "והיתה צעקה גדולה אשר לא נהיית", וכל המכות האלו הם ענין אחד. ולפיכך אמר "בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי" במכות ברד, וחשובים כל אלו ד' מכות שהם באח"ב ענין אחד, לכך אמר "כי בפעם הזאת אני שולח כל מגיפותי" כאשר יתחיל בסדר באח"ב.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'.
והענין הנה נודע כי תכלית בריאת העולמות להיות לו ית' דירה בתחתונים דהיינו ע"י אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא כו' כי הנה עולם הוא מלשון העלם שהוא החשך וההסתר שמעלים ומסתיר אור א"ס ב"ה השוכן בתוכו ונראה ליש ודבר בפני עצמו וחשך זה יתהפך לאור לע"ל כי עין בעין יראו כו' והיינו על ידי מעשינו ועבודתנו בימי הגלות בבחי' אתכפיא ואתהפכא של הנפש מזה לעומת זה בקיום מ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי"ה הוא האלקים כו' שעל ידי בחי' ידיעה זו שבהיום לעשותם שהיא בחי' ידיעה לבדה זוכה לימות המשיח למחר לקבל שכרם בבחינת ראיה ממש כי עין בעין יראו כו' ועמ"ש סד"ה כי תשמע בקול וענין הוי' הוא האלקים הוא ענין יחודא עילאה ויחודא תתאה (שילוב שם הוי"ה בשם אלקים ואדנ"י ושילוב שם אלקים ואדני בשם הוי'
Alter Rebbe, Likutei Torah, Drushim LeShabbat T'shuvah, 64b